פסקי דין על ענת ברזילי | פסקי דין על אבנר ברזילי | פסקי דין על אולג טברדובלב

41286-10/18 תאח     24/12/2018




תאח 41286-10/18 ענת ברזילי, אבנר ברזילי נ' אולג טברדובלב








בית משפט השלום בראשון לציון



תא"ח 41286-10-18 ברזילי ואח' נ' טברדובלב



לפני
כבוד השופטת
כרמית בן אליעזר


תובעים

1.ענת ברזילי

2.אבנר ברזילי

ע"י ב"כ עו"ד רוזנשיין


נגד


נתבע

אולג טברדובלב




פסק דין



1.
לפניי תביעה לפינוי מושכר בהתאם לפרק ט"ז4 לתקנות, וכמצוות התקנות ינומק פסק הדין בקצרה.

אין מחלוקת, כי בין הצדדים נחתם, ביום 21.8.18, הסכם שכירות, במסגרתו שכר הנתבע מן התובעים דירת מרתף בת 3 חדרים המצויה ברח' לאה רבין 80 ראשון לציון, לתקופה של שנה, שתחילתה ביום 31.8.18 (עם אפשרות להארכה). עוד אין מחלוקת, כי עם חתימת הסכם השכירות הפקיד הנתבע שיקים לתשלום דמי השכירות והוא עומד בתשלום דמי השכירות עפ"י ההסכם.

עם זאת, התובעים טוענים כי הנתבע מפר את הסכם השכירות במגוון דרכים אחרות, ולפיכך הודיעו לו, במכתב בא כוחם מיום 10.10.18, על ביטול ההסכם, ודרשו את פינויו. משלא פינה הנתבע את המושכר הוגשה תביעה זו.

התובעים טוענים כי הנתבע מפר את הסכם השכירות, בין היתר, בכך שמנהל את עסקו מן המושכר, אשר מיועד – עפ"י החוזה למטרת מגורים בלבד. עוד טוענים התובעים, כי הנתבע לא משלם את התשלומים הנדרשים עבור צריכת מים וחשמל, ביצע שינויים במושכר ובסביבתו ללא הסכמת הבעלים, עושה שימוש אסור בחנייה וברכוש המשותף אשר אינם מיועדים לשימושו ועוד.

הנתבע טען בהרחבה, כי כל הפעולות שביצע הן במסגרת שימוש סביר במושכר וברכוש המשותף וכי לא הוכח כי הפר את הסכם השכירות באופן כלשהו.

עוד יצויין, כי מדובר בבית אשר בו מושכרות יחידות נוספות לדיירים אחרים, אשר הרכוש המשותף משמש את כולם, וחשבון החשמל והמים משותפים למספר יחידות, הגם שיש שעונים נפרדים המונים את השימוש של כל יחידה.

התובעים טענו, כי הנתבע לא שילם עבור צריכת החשמל שלו לדייר שמקבל ומשלם את חשבון החשמל, ועוד טענו, כי הנתבע עשה שימוש מופרז במים על חשבון דייר אחר, שעה שהתחבר לברז המים בו מחוייב הדייר האחר וצרך צריכת מים מופרזת, כעולה מהשוואת חשבון המים האחרון לחשבונות קודמים.

התובעים טענו, כי כלל הדיירים האחרים חוששים מן הנתבע ומוטרדים מהתנהגותו וסירבו להגיע לעדות לאור פחדם מן הנתבע. התובעים הציגו מסרונים המלמדים על פניות הדיירים האחרים אליהם.

הנתבע עמד על כך שהתובעים לא הביאו איש מן הדיירים האחרים לעדות להוכחת טענותיהם, אשר אינן אלא שמועות בלבד.

2.
דין התביעה להתקבל.

אין בדעתי להידרש לכל המחלוקות העובדתיות שנתגלעו בין הצדדים, שכן אין צורך בכך על מנת להגיע למסקנה כי הנתבע הפר את הסכם השכירות באופן המקנה לתובעים זכות לבטלו ולתבוע פינוי, וזאת גם על פי הודאתו שלו.

יצויין, כי עפ"י הסכם השכירות הוקנתה לנתבע הזכות לעשות שימוש למגורים במושכר, המוגדר כדירת מרתף בת שלושה חדרים. הנתבע טען, כי הסכם זה מקנה לו גם זכות שימוש קבועה בחניית הבית, ולפיכך נהג להחנות את רכבו באופן קבוע בחניית הבית. בעניין זה מקובלת עליי עדות התובעים, אותה מצאתי כמהימנה, כי לא הותר לנתבע לעשות שימוש בחנייה זו, כשם שנאסר הדבר גם על שאר הדיירים וזאת מאחר ושימוש בחנייה חוסם את האפשרות של הדיירים לעשות שימוש בחנייה ברחוב. לפיכך, בעשותו שימוש בחלק שאינו מוגדר כחלק מהמושכר, ובסרבו לשעות לדרישת התובעים לחדול מכך, להשקפתי הפר הנתבע את הסכם השכירות.

מעבר לכך, הנתבע הודה בכך שעשה שינויים במושכר ללא אישור מהבעלים, בכך שקדח חורים והתקין גלגלות בגגון ברכוש המשותף לצורך חיבור חבלי כביסה לתליית כביסה, וזאת בניגוד לסעיף 7ב להסכם השכירות (ראו התמונות שצורפו בעמ' 11 לכתב ההגנה שם תיעד הנתבע את התובע חותך את חבלי הכביסה לאחר שהנתבע סירב להורידם בעצמו). גם בהקשר זה יוער, כי לטענת התובעים כלל לא הותר לנתבע לעשות שימוש בחלקים אלו של הבית שאינם חלק מן המושכר (שהוא כזכור דירת מרתף בת שלושה חדרים). מכל מקום, גם אם ניתן לפרש את חוזה השכירות ככולל גם זכות לשימוש ברכוש המשותף, ברי כי המדובר בשימוש סביר אשר אינו מונע מדיירים אחרים לעשות שימוש סביר ברכוש המשותף. לא כך נהג הנתבע.

הנתבע הודה כי ביצע ברכוש המשותף גם שימושים נוספים החורגים מגדר שימוש סביר ברכוש המשותף, באופן הפוגע גם ביכולתם של השכנים האחרים לעשות שימוש סביר ברכוש המשותף. זאת, בין היתר בכך שבישל את ארוחותיו על גזיה שהציב ברכוש המשותף, למורת רוחם של דיירים אחרים וכך אף הודה כי הציב בסמוך לדלת של חלק אחר בבית (אשר לטענת התובעים הושכר לדייר אחר, אך לטענת הנתבע לא הושכר הגם שהייתה כוונה להשכירו) מכשיר כושר שבבעלותו. בהקשר זה ראו התמונות שצורפו ע"י התובעים.

הנה כי כן, גם אם אתעלם מטענות התובעים לעניין אי תשלום תשלומי החשמל והמים (אשר הנתבע טען שלא הוכחו משלא הובאו הדיירים עצמם להעיד) – גם עפ"י הדברים שהודה הנתבע עצמו בביצועם, הוא הפר את הסכם השכירות.

3.
אין צריך לומר, כי על הנתבע לקיים את הסכם השכירות ולהימנע מהפרתו, ועליו לקיימו בתום לב ובדרך מקובלת, כאשר גם אי קיום החוזה בתום לב ובדרך מקובלת מהווה הפרה של החוזה. מכאן, כי גם אם אקבל את טענות הנתבע כי הוא היה זכאי לעשות שימוש ברכוש המשותף, הרי ככל שעשה כן באופן הפוגע בדיירים אחרים, ומכאן שגם בתובעים (כעולה בבירור מן המסרונים שהציגו התובעים), ובפרט משלא שעה לפניות התובעים, ויתרה מכך – ניער חוצנו מעליהם, התעלם מפניותיהם והודיע בהפגנתיות כי ימשיך במעשיו ולא יחדול – הרי שבכך הפר את חובותיו מכח הסכם השכירות.

4.
הפרה זו של הסכם השכירות, ובפרט משלא תוקנה, הקימה לתובעים זכות לבטל את הסכם השכירות, וברי כי לא ניתן לכפות עליהם להמשיך את הסכם השכירות עד תום תקופת השכירות.

5.

העולה מן המקובץ, כי משהפר הנתבע את הסכם השכירות ולא תיקן את הפרותיו, היו התובעים רשאים לבטל את הסכם השכירות ולדרוש את פינויו.

לאור האמור אני מקבלת את התביעה ומורה על פינוי המושכר.

לפנים משורת הדין, על מנת לאפשר לנתבע פרק זמן סביר להתארגנות, אני קובעת כי צו הפינוי ייכנס לתוקפו ביום 15.1.19, כאשר ככל שלא יפנה הנתבע את המושכר עד לאותו מועד יהיו התובעים זכאים לפעול פינויו עפ"י כל דין.

הנתבע יישא בהוצאות התובעים ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪.

המזכירות תדוור לנתבע את פסק הדין ע"י פקיד מסירה ותעדכנו גם טלפונית.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום,
ט"ז טבת תשע"ט, 24 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.













תאח בית משפט שלום 41286-10/18 ענת ברזילי, אבנר ברזילי נ' אולג טברדובלב (פורסם ב-ֽ 24/12/2018)