פסקי דין על אלשייך הנדסה | פסקי דין על אקיטה לחיות 2000 | פסקי דין על קורין יהודה (אריה) | פסקי דין על מיכל יהב גולדשטיין | פסקי דין על אבי יהב ואח' |

2912/16 עא     10/01/2019




עא 2912/16 אלשייך הנדסה בע"מ, אקיטה לחיות 2000 בע"מ נ' קורין יהודה (אריה), מיכל יהב גולדשטיין, אבי יהב ואח'




פסק-דין בתיק ע"א 2912/16


בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים


ע"א 2912/16



לפני:

כבוד השופט נ' סולברג


כבוד השופטת ע' ברון


כבוד השופט ד' מינץ


המערערות:
1. אלשייך הנדסה בע"מ


2. אקיטה לחיות 2000 בע"מ



נ


ג


ד



המשיב:
1. קורין יהודה (אריה)

המשיבה:
2. מיכל יהב גולדשטיין

משיבים פורמליים:
3. אבי יהב

4. דורון שיפרטו

5. עובדיה לביא הראל

6. עזר פלד


ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 1973/09 מיום 22.6.2016 שניתן על-ידי סגן הנשיאה י' שנלר

תאריך הישיבה:
כ"א בתמוז התשע"ח


(4.7.2018)


בשם המערערות:
עו"ד ליהיא ברזילי-מיטרני

בשם המשיב 1:
עו"ד עודד פסקל

בשם המשיבה 2:
עו"ד אבי מולכו

בשם המשיב 4:
עו"ד אסף מרקס

פסק-דין

1.
ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיאה
י' שנלר
) בת"א 1973-09 מיום 22.2.2016, בגדרו התקבלה תביעת המערערות נגד המשיב 1 (להלן:
יהודה
) באופן
חלקי, ונדחתה תביעתן נגד המשיבה 2 (להלן:
מיכל
) והמשיבים
הפורמליים 6-3.

רקע והליכים קודמים
2.

הערעור שלפנינו מופנה כלפי סכום הפיצוי שבתשלומו חוייב יהודה; החלטת בית המשפט המחוזי שלא לחייב את יהודה בהוצאות משפט; והחלטת בית המשפט לפסוק הוצאות משפט בסך של 150,000 ₪ לטובת מיכל. כמו כן, צורפה לערעור בקשה להוספת ראיות חדשות. ב

פסק דין
(חלקי) שניתן ביום 4.7.2018 דחינו את הערעור בנוגע לפסיקת ההוצאות למיכל, ובהחלטה מאותו יום נדחתה בקשת המערערות להגשת ראיות נוספות בשלב הערעור. משאלו הם פני הדברים, יפורט להלן הרקע הדרוש לשם הדיון בעניינו של יהודה בלבד.

3.
המערערות הן שתי חברות לייבוא טובין, אשר נוהלו ונשלטו על-ידי מר דני אלשייך (להלן:
דני
). יהודה שימש כמנהל החשבונות של המערערות בין השנים 2009-2000. ביום 4.9.2009 כינס דני את יהודה, יחד עם מיכל והמשיבים 4 ו-6, שהועסקו גם הם אצל המערערות בתפקידים שונים (להלן ביחד:
העובדים
), לשיחת שימוע לפני פיטורין. במסגרת השיחה נאמר לעובדים כי הם חשודים בגניבת סחורות וכספים מהמערערות, ובשל כך בכוונת המערערות לפטר אותם, בלא תשלום פיצויי הפיטורין, שלהם, כעקרון, הם זכאים. עם פיטוריו, תבע יהודה את המערערות בבית הדין לעבודה בבקשה לקבל את פיצויי הפיטורין. בית הדין לעבודה דחה את תביעתו, וקבע כי הוא נטל מהמערערות כספים שלא כדין, ומשכך עומדת להן הזכות לקזז את פיצויי הפיטורין מתוך כספים אלה.

4.
ביום 8.9.2009 הגישו המערערות תביעה, היא מושא ערעור זה, להשבת הכספים ושווי הסחורות שלטענתן נגזלו מהן. לתביעה צורפו המשיבים 3 ו-5, שלטענת המערערות היו שותפים למעשי הגזל כלפיהן. סכום התביעה נגד המשיבים 6-1 (ביחד ולחוד) הועמד בתחילה על סך של 3,622,884 ₪, ובהמשך עתרו המערערות לעדכן את הסכום נגד יהודה כך שיעמוד על סך של 8,919,033 ₪.

תמצית פסק הדין של בית המשפט המחוזי
5.
בפתח פסק הדין ציין בית המשפט המחוזי כי מותב בית המשפט הוחלף במהלך המשפט בהסכמת הצדדים, בשל מינויו של השופט
א' שהם
לכהונה בבית המשפט העליון. לגוף העניין קבע בית המשפט כי העילות הנזיקיות עליהן מתבססת התביעה משיקות לעבירות פליליות, ובשל כך רף ההוכחה שבו צריכות לעמוד המערערות גבוה יותר מרף ההוכחה הנהוג ככלל במשפט האזרחי.

6.
בית המשפט בחן את חומר הראיות שהוגש לו, תוך שהדגיש כי עדויותיהם של דני ויהודה נשמעו לפני המותב הקודם, ולכן ממצאי המהימנות ביחס אליהן נקבעו "בזהירות". בתוך כך, נבחנו התצהירים והעדות של דני, שהעיד מטעם המערערות; התצהירים והעדויות של המשיבים; חוות דעת חשבונאית שהוגשה מטעם המערערות (להלן:
חוות הדעת החשבונאית
); חוות דעת חשבונאית שהוגשה מטעם המשיבים; תצהירי לקוחות שהוגשו מטעם המערערות; וממצאי חקירה פרטית שנוהלה על-ידן.

7.
בית המשפט קבע תחילה, בהתבסס על עדותו של יהודה ובהתבסס על הממצאים שנקבעו בפסק הדין של בית הדין לעבודה, כי הופקדו לחשבונו של יהודה צ'קים שהיו מיועדים לחברה בסך של 60,152 ₪. כמו כן נקבע, לאור ממצאי חקירה פרטית שנוהלה בידי המערערות, כי יהודה נטל כספים במזומן בשווי של 28,500 ₪.

8.
לאחר מכן, בחן בית המשפט המחוזי ראיות המוכיחות, לשיטת המערערות, כי יהודה ניהל פעילות פיננסית פרטית כדי להסתיר את הכספים שגזל מהן. בית המשפט קבע שלא הוכח שיהודה ניהל פעילות פיננסית כנטען, וכי מכל מקום, עצם קיומה של פעילות פיננסית פרטית אינו מוכיח שמקור הכסף לגביה הוא בכספים גזולים.

9.
נדבך נוסף בראיות שהוגשו מטעם המערערות, הוא חוות דעת חשבונאית, אשר הצביעה על סכומי כסף נוספים החסרים לכאורה בחשבונות החברה. בית המשפט המחוזי עמד תחילה על כך שחוות הדעת לא ייחסה את סכומי הכסף החסרים לנתבע ספציפי מבין הנתבעים 6-1. בנוסף, קבע בית המשפט כי עצם קיומם של החסרים הנטענים לא הוכח כדבעי. קביעה זו נומקה בכך שהבדיקות שבוצעו במסגרת חוות הדעת החשבונאית לא מוצו כדבעי, וניתן היה לבצע בדיקות נוספות לביסוס או להפרכת הטענות; בכך שהתבצעו בדיקות ביחס לשנת 2009 בלבד, תוך "הקשה" ליתר השנים שבהן נטען לחוסרים; ובכך שעורכת הבדיקות שעליהן התבססה חוות הדעת, לא הובאה להעיד לפני בית המשפט, ולא ניתן היה לחקור אותה עליהן.

10.
טענה נוספת, אותה ביקשו המערערות לתמוך בחוות הדעת החשבונאית, היא שיהודה ביצע מניפולציות על תוכנת ניהול החשבונות שלהן לשם הסתרת גזלותיו. בית המשפט נמנע מהכרעה בשאלה זו מכיוון שסבר שגם אילו הוכח שיהודה ביצע פעולות כאמור, אין בכך כדי להביא למסקנה שהוא האחראי לגזילת הכספים החסרים. זאת, כיוון שאי-הסדרים הכספיים בחברה יכלו לנבוע גם מסיבות אחרות זולת ביצוע גניבות על-ידי יהודה, דוגמת ניכיון צ'קים שיועדו לחברה ופעולות שביצע דני במטרה
"שיביאו להפחתת תשלומי מיסים [...] וזאת הן בכל הקשור להוצאת תלושי שכר כוזבים [...] [והן] בהכללת הוצאות כאשר על פני הדברים לא מדובר על הוצאות מוכרות"
.

11.
על סמך מכלול הדברים האמורים, ועליהם נוספו עוד בפסק הדין, קבע בית המשפט כי על יהודה לשלם למערערות סך של 178,652 ₪. סכום זה הורכב מהכספים שהוכח שיהודה נטל לכיסו שלא כדין, בסכום כולל בסך של 88,652 ₪; ומסכום בסך של 90,000 ₪ שנמצא במזומן בכספתו של יהודה, ואשר לאחר הפיכת נטל הראיה להוכחת מקורו, לא הוכיח יהודה כי לא נלקח מאת המערערות. מסכומי-כסף אלה הופחת גם סכום בסך של 16,000 ₪, שקוזז מפיצויי הפיטורין של יהודה על-פי הוראת בית הדין לעבודה, כך שבפועל חויב יהודה בתשלום סך של 162,652 ₪. ביחס להוצאות המשפט נקבע שמאחר והתביעה התקבלה רק בחלקה, יישא כל צד בהוצאותיו.

עיקרי טענות הצדדים בערעור
12.
המערערות, בטיעוניהן בכתב ובעל-פה, גורסות כי נפל פגם מהותי בפסק הדין בשל החלפת המותב שלפניו התקיים המשפט במהלך דיוני ההוכחות. לטענתן, בניגוד לאמור בפסק הדין, לא היתה מצדן ה
"הסכמה הנדרשת מדעת קודם החילופין"
, וכי בנוסף לכך, החילופין הביאו לפגיעה ביכולתו של בית המשפט להתרשם מהעדים ולקבוע ממצאים עובדתיים מהימנים.


עוד טוענות המערערות, כי בניגוד לקביעות בית המשפט המחוזי, חוות הדעת החשבונאית שהוגשה מטעמן ביססה כדבעי את טענותיהן בדבר מעשי הגזל והמרמה של יהודה ביחס לכל סכום התביעה. לחלופין, הן טוענות, כי בית המשפט המחוזי קבע שיהודה נטל לכיסו סכומי-כסף נוספים מעבר לסכומים שבהם חויב, ומשאלו הם פני הדברים,
"שגה בית המשפט וכבר בשלב זה היה עליו לראות עמידה מספקת בנטל והעברתו ליהודה להוכיח שלא גזל, במסמכים שבידיו"
. המערערות מוסיפות כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שקבע שלנוכח אי-הסדרים הכספיים ששררו בחברה כתוצאה מהתנהלותו של דני, לא ניתן לעמוד על סכומי הכסף שנגנבו מהחברה, מכיוון ש
"בית המשפט אינו בוחן האמנם יש זיקה וקשר כלכלי בין הטענות (שהוכחשו) [ביחס למעשיו של דני בחברות] ובין מסכת העובדות העצמאית והנפרדת שיוחסה ליהודה"
.


טענה נוספת בפי המערערות, שיהודה גרם להן לנזק ראייתי בכך שביצע פעולות במערכת החשבונאית שלהן לשם הסתרת מעשי הגזלה שביצע. מכאן, לדבריהן, שיש לחייב את יהודה בתשלום מלוא הסכום החסר בקופת החברה על-פי חוות הדעת החשבונאית שהוגשה מטעמן.


המערערות גורסות שתוצאת פסק הדין היא "אבסורדית" ומחמתה "יצא החוטא נשכר", ולכן יש לחייב את יהודה במלוא הסכום הנתבע; ולחלופין, יש להשיב את התיק לבית המשפט המחוזי לצורך שמיעה חוזרת של העדויות והראיות. האבסורד שבתוצאת פסק הדין, כך על-פי המערערות, החריף עוד יותר בעקבות החלטת בית המשפט שלא לפסוק הוצאות משפט לחובתו של יהודה. משכך, הן עותרות גם לשינוי החלטת בית המשפט בעניין זה, ולפסיקת הוצאות משפט לטובתן גם בגין ההליך הקודם.

13.
לטענת יהודה, יש לדחות את טענות המערערות ביחס לפגם שנפל בפסק הדין כתוצאה מהחלפת המותב, שכן על פי הפסיקה הנוהגת, ניתן להחליף מותב אף בלא הסכמת הצדדים לכך, במידה ומתעורר הצורך בדבר. יתרה מכך, בענייננו הסכימו הצדדים להחלפה ואף הצהירו לפרוטוקול ש
"מקובל עלינו כי נוכח השינוי במותב בית המשפט ימשיך את ההליכים מאותו מקום בו הופסקו"
, ומכאן שאין מקום לטענותיהן של המערערות בנושא זה.


עוד טוען יהודה, שממצאיו העובדתיים של בית המשפט ביחס לאי-הסדרים הכספיים ששררו בחברה כתוצאה מהתנהלותו של דני – הם מוצקים, ואין יסוד לניסיון להאשים אותו בחוסרים השונים שהתגלו בחברה; ומכל מקום, גם אם ישנם סכומי כסף שחסרים בקופת החברה ודני אינו אחראי להיעלמם, לא הוכח כלל וכלל כי יהודה הוא שעליו מוטלת האחריות לכך.


הדברים נכונים גם ביחס לטענת המערערות להיפוך נטל הראיה ולנזק הראייתי הנטען. לשיטתו של יהודה, טענת המערערות בנושא זה מנוגדת לממצאים העובדתיים של בית המשפט ביחס להתנהלותו של דני בחברה. כך, גם אם נגרם נזק ראייתי למערערות, הרי שהגורם לו הוא דני, ולא יהודה. לא זו אף זו, המערערות לא ביקשו במהלך הדיונים שהתקיימו בבית המשפט המחוזי, את גילויים של דפי החשבון של יהודה, ומשנהגו כך, אין להן להלין אלא על עצמן. יהודה מפנה גם לקביעות בית המשפט ביחס לחוות הדעת החשבונאית שהוגשה מטעם המערערות, וגורס
"כי לא ניתן לעשות שימוש בחוות דעת זו בכדי לקבוע את הנזק הלכאורי שנגרם למי מהחברות, ועל אחת כמה וכמה לייחס סכום כזה או אחר למשיב"
.


על סמך האמור טוען יהודה שהמערערות כשלו בנסיונן להוכיח את קיומו של הנזק הנטען, וכי גם אם נגרם להן נזק, הרי שלא הוכח שהוא, יהודה, קשור לכך, שכן הנזק יכול היה להיווצר כתוצאה ממעשיו של דני. ביחס להחלטת בית המשפט שלא לחייב אותו בהוצאות, הטעים יהודה כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסיקת ההוצאות, וכי מכל מקום, התנהלותן של המערערות בהליך מצדיקה החלטה זו.

דיון והכרעה
14.
מרבית הטענות שהועלו על-ידי המערערות, הופנו נגד הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי. דא עקא, שהמערערות לא הצביעו על משגה קונקרטי מהותי שנפל באופן קביעת הממצאים ואשר יש בו כדי להוביל להתערבות בהם; בעניין זה נפסק פעמים רבות כי
"אין בית משפט שלערעור מתערב בממצאים עובדתיים ואף אינו מעמיד עצמו במקום הערכאה הראשונה בבחינת המסכת העובדתית שנפרשה לפניו, אלא אם כן בולטת על פני הפסק טעות משפטית שורשית או שהדברים מופרכים על פניהם ובלתי סבירים"
(ע"א 6798/16
לייבוביץ נ' יורש
, פסקה 17 וההפניות שם (26.9.2017)
). הדברים הללו ישימים לחלוטין בעניין שעל הפרק.

15.
יש לדחות מכל וכל גם את טענת המערערות בדבר הפגמים המהותיים שנפלו בפסק הדין כתוצאה מהחלפת המותב במהלך דיוני ההוכחות. אכן, בית המשפט זה עמד פעמים רבות על החשיבות הרבה שבהתרשמות ישירה מהעדים במשפט:
"הצדק ואף מראית פני הצדק עלולים להיפגע מקום בו פסק הדין ניתן על-ידי הרכב שונה מזה שהתרשם מחומר הראיות שבתיק"
(בג"ץ 3520/95
צוברה נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים
, עמ' 54, פ"ד נ(5) 50 (1996)). אך יחד עם זאת, הלכה פסוקה היא ש
"כאשר נבצר מחבר במותב לסיים את הדיון, הרי ניתן להחליפו בחבר אחר, והמותב החדש רשאי להמשיך בדיון מן השלב שבו הופסק"
(בג"ץ 1168/02
פלאח נ' שירות המדינה
, בפסקה 4 וההפניות שם (15.8.2002)). הצורך בהחלפת המותב בענייננו היה מובהק; אף הוסכם, למעלה מן הצורך, על המשך הדיון מן המקום שבו הופסק לרגל החלפת המותב, ואין להלום את טענת המערערות בהקשר זה; הדיון היה הוגן, ולא נפגעה זכות מזכויותיהן הדיוניות של המערערות.

16.
חוות הדעת החשבונאית שהוגשה מטעם המערערות, היא אבן הראשה של טענותיהן ביחס למעשי הגזל והמרמה הנוספים המיוחסים ליהודה. לשיטת המערערות, חוות הדעת מוכיחה כי יהודה גזל מהן כספים בשיעור מלוא סכום הכסף שנתבע על-ידן, ולמצער, כי עמד מאחורי חלק מהמעילות האמורות. קריאה מדוקדקת בחוות הדעת החשבונאית, אכן מעלה כי היא מצביעה על כך שצ'קים וכסף מזומן שהיו אמורים להיות מופקדים בחשבונות החברה, לא הופקדו בהם; אך עם זאת, לא נעשתה בדיקה אחר יעד ההפקדה של הצ'קים בפועל, ולא הובאו אינדיקציות של ממש ביחס לגורלם או ליעד ההפקדה של הכספים המזומנים ש"נעלמו". מכאן שכל שניתן להסיק מחוות הדעת הוא שבחברה אכן היו אי-סדרים כספיים. לא ניתן להסיק ממנה שנגזלו כספים מהחברה, וקל וחומר שלא ניתן להסיק ממנה כי יהודה הוא אשר גזל את הכספים החסרים.

17.
לא זו אף זו, בית המשפט המחוזי קבע שהתנהלותו של דני הובילה לאי-סדרים כספיים בחברה, באופן
"אשר אכן יכול וגרמו לאותם חוסרים הנטענים"
בחוות הדעת. התנהלות זו באה לידי ביטוי הן בהסבת צ'קים שיועדו להפקדה בחשבונות החברה לחברות לניכיון צ'קים, והן בשימושים שונים בכספי המזומן של החברה באופן הסותר לכאורה את הכללים החשבונאיים. ממצא עובדתי זה שומט את היסוד תחת טענת המערערות כי יש לייחס ליהודה את גזילת הכספים שנחסכו מהן, שכן התנהגותו של דני, כפי שנקבעה בידי בית המשפט, עשויה להסביר את הדברים.

18.
הדברים נכונים גם לגבי טענת המערערות לגבי המניפולציות החשבונאיות שאותן ביצע יהודה בתוכנת ניהול החשבונות שלהן. מאחר שלא הוכח שנגזלו כספים מהמערערות, מעבר לסכומים שבהם חוייב יהודה במסגרת פסק הדין, הרי שלא ניתן לייחס ליהודה מניפולציות בתוכנת ניהול החשבונות שלהן כדי להסתיר מעשי-גזל שעצם ביצועם לא הוכח. יש לציין כי יהודה עצמו העיד על כך שביצע פעולות חשבונאיות שונות לשם הסתרת אי-הסדרים הכספיים ששררו בחברה. אך משמצאנו שאי-הסדרים הכספיים אפפו את כלל פעילותה של החברה, הרי שאין בדברים משום ראיה לכך שהסיבה לביצוע פעולות ההסתרה היא רצונו של יהודה להסתיר את מעשי-הגזל שעשה.

19.
המערערות הפנו את ערעורן כאמור גם כלפי החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסוק להן הוצאות. בית המשפט המחוזי נימק החלטה זו בפער הניכר שבין סכום התביעה המתוקן, לבין הסכום שנפסק בפועל. בהקשר זה, יש להזכיר מושכלות ראשונים לפיהם בית משפט של ערעור לא יתערב בפסיקת הוצאות אלא במצבים חריגים ביותר
–
"כשנפלה טעות משפטית או נתגלו פגם או פסול בשיקול הדעת בעת שקילת שאלת ההוצאות, ואלה מתגלים מפסק הדין"
(ע"א 406/80
אלקיים נ' הוברמן
, פ"ד לו (4) 416, בפסקה 3 וההפניות שם (1982)). בנדון דידן, איננו רואים עילה להתערבות בנימוקיו של בית המשפט המחוזי להחלטה זו, שכן נמצא כי בדין נדחו מרבית רכיבי התביעה. בסיכומו של דבר, מתוך תביעה שהועמדה על סך של 8,919,033 ₪, חוייב יהודה בסכום של 162,652 ₪ בלבד. עם זאת, בהתחשב באי-פסיקת הוצאות לטובת המערערות בבית המשפט המחוזי, לא נטיל על המערערות הוצאות בהליך זה. כאמור, הערעור דנן נסב על קביעות מהימנות וממצאים עובדתיים של בית המשפט המחוזי. לא מצאנו הצדקה לדחות את הממצאים העובדתיים שבפסק הדין; הממצאים הללו תומכים בבירור במסקנה המשפטית של בית המשפט המחוזי; ולא גילינו בה טעות שבחוק.

20.
החלטנו אפוא לדחות את הערעור; ולעשות כן בנסיבות העניין, בלא צו להוצאות.


ניתן היום, ד' בשבט התשע"ט (10.1.2019).




ש ו פ ט

ש ו פ ט ת
ש ו פ ט

_________________________



16029120_o25.doc

שצ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

supreme.court.gov.il








עא בית המשפט העליון 2912/16 אלשייך הנדסה בע"מ, אקיטה לחיות 2000 בע"מ נ' קורין יהודה (אריה), מיכל יהב גולדשטיין, אבי יהב ואח' (פורסם ב-ֽ 10/01/2019)