פסקי דין על פי-מדיקל ציוד רפואי ודיאגנוסטי בע"מ | פסקי דין על אברהם אלמליח

54468-05/16 תאמ     03/01/2019




תאמ 54468-05/16 פי-מדיקל ציוד רפואי ודיאגנוסטי בע"מ נ' אברהם אלמליח








בית משפט השלום באשדוד



תא"מ 54468-05-16 פי-מדיקל ציוד רפואי ודיאגנוסטי בע"מ
נ' אלמליח




תיק חיצוני:




בפני

כב' השופטת כרמית חדד

התובעת:
פי-מדיקל ציוד רפואי ודיאגנוסטי בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אבי אריה


נגד

הנתבע:
אברהם אלמליח
ע"י ב"כ עו"ד אדוארדו ווסר




פסק דין


לפני תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה מיום 26.02.2016 בסך כולל של 26,507 ₪.

רקע וטענות הצדדים:

1.
ביום 26.02.2016 נהג מר יעקב פנסו (להלן:"נהג התובעת") ברכב התובעת, פי מדיקל ציוד רפואי ודיאגנוסטי בע"מ (להלן:"התובעת") ברחוב בני ברית באשדוד. נהג התובעת בלם בשל עצירת רכב לפניו ורכב הנתבע, מר אברהם אלמליח
(להלן:"הנתבע") פגע בו מאחור.

2.
התובעת טוענת כי במועד התאונה היה רכב התובעת במצב עצירה מוחלטת וכי רכב הנתבע פגע ברכבה מאחור והדף את רכב התובעת קדימה באופן שרכב התובעת פגע ברכב שלפניו ובגדר משמאל וניזוק הן בחלקו האחורי והן בחלקו הקדמי.

3.
הנתבע טוען כי מר יעקב פנסו שהיה נהג חדש במועד התאונה בלם באופן פתאומי כאשר במקביל הוא משוחח בטלפון הנייד שלו. עוד טוען הנתבע כי בלימתו של רכב התובעת נבעה מבלימת פתע של רכב אחר שנסע לפני רכב התובעת וכי בעקבות בלימת הפתע של רכב התובעת סטה רכב התובעת שמאלה ובשל סטייתו פגע ברכב הנתבע שנסע אחריו.


כמו כן טוען הנתבע כי הבחין במתרחש ועל כן סטה עם רכבו ימינה אולם בשל סטיית רכב התובעת שמאלה נגרמה פגיעה ברכב הנתבע בחלקו הקדמי.



דיון והכרעה:

4.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם ולאחר ששמעתי הצדדים והעדים ועיינתי בסיכומי ב"כ הצדדים ובאשר הוגש במסגרת התובענה מצאתי לקבל את התובענה באופן חלקי וביחס לנזקי רכב התובעת במוקד האחורי בלבד.


5.
אין חולק כי רכב הנתבע פגע ברכב התובעת מאחור. הנתבע העיד ביחס לנסיבות התאונה כדלקמן:"...הרמזור הפך לירוק, יוצאים, אחרי 15 מט' הוא בלם במקום, מה מתברר? שהוא דפק את הרכב לפני. אני רואה את הקיר של הבאגז שלו, שם יש גלגל ספייר על הדלת. ניסיתי לעצור, ברקס, הכל, כל הניסיון שלי..." (עמ' 11 ש' 6-8 לפרוטוקול הדיון מיום 21.03.2019).


בהמשך העיד הנתבע "אני אמרתי למה הוא נתן ברקס פתאום במכה אחת, במחשבה של השניה הזאת ניסיתי לברוח כמה שאפשר ..." (שם ש' 20-21).


לאור האמור אין לקבל טענת הנתבע כי נהג התובעת פגע ברכבו של הנתבע בשל סטייתו שמאלה אלא מדובר בפגיעת רכב הנתבע ברכב התובעת מאחור בשל אי שמירת מרחק של הנתבע מן הרכב שלפניו. גם מקום בו נהג התובעת בלם בלימת פתע אין בכך כדי למעט מאחריותו של הנתבע, שכן לשם כך חלה חובה על נהגים לשמור מרחק בין כלי הרכב ולאפשר מרחק בלימה סביר בכל מקרה כולל מקרים של בלימת פתע.


יתרה מכך, בנסיבות המקרה דנן לא מצאתי כי יש מקום לייחס לנהג התובעת אשם תורם שכן הנתבע העיד כאמור כי הבחין במתרחש כולל פגיעת רכב התובעת ברכב שלפניו ואף הספיק לנסות ולברוח ימינה אולם לא עלה בידו למנוע הפגיעה. לו היה שומר מרחק באופן התואם את תנאי הדרך ואת מהירות נסיעתו כפי שמחובתו לעשות כנהג סביר הוא לא היה פוגע ברכב התובעת והיה מספיק לבלום לחלוטין קודם הפגיעה.

בעניין טענת הנתבע ולפיה נהג התובעת נסע כשהוא משוחח בטלפון הרי שלא עלה בידי הנתבע להוכיח טענה זו על אף שחזר על כך בעדותו שכן נהג התובעת הכחיש הטענה (שם עמ' 4 ש' 21-22) ולא הובאה כל ראיה נוספת להוכחת טענת הנתבע בעניין זה. המדובר בגרסה מול גרסה ואלו מותירות את כפות המאזניים מעויינות לעניין זה.


לאור האמור יש לחייב את הנתבע לשלם לתובעת את נזקיה כתוצאה מפגיעתו של הנתבע בחלקו האחורי של רכב התובעת.

6.
התובעת טוענת כאמור כי פגיעתו של הנתבע ברכב התובעת הדפה את רכב התובעת שפגע בגדר השמאלית וברכב שלפניו.
טענות התובעת בעניין זה לא הוכחו ברף הנדרש בהליך זה כפי שיבואר להלן.


נהג התובעת העיד בפני
בתחילה כלדקמן: "..ראיתי את רכב הנתבע, ראיתי שהוא ביצע עצירה הוא היה בנתיב שלי, הכי שמאלי, ראיתי שהוא מבצע עצירה, גם אני עשיתי עצירה, הגעתי לעצירה מלאה, הוא היה לפני בנתיב והוא נכנס בי מאחורה..." (שם עמ' 3 ש' 25-27).

לאחר מכן התנצל נהג התובעת, ותיקן את עדותו: "היה רכב לפני הוא עצר, הגעתי לעצירה מלאה, הוא הגיע אחרי ונכנס בי, אני נהדפתי קדימה, פגעתי בגדר ובמי שהיתה מקדימה..." (שם ש' 28-30).

בהמשך הדגים נהג התובעת באמצעות רכבי צעצוע כי הנתבע פגע בו תוך סטיה ימינה וכתוצאה מההדיפה הוא סטה שמאלה מבלי שהזיז את ההגה, אולם נהג התובעת סייג וציין שחלק זה של עדותו הוא "על פי הנחה שלי" (שם עמ' 4 ש' 3-6).

בעדותו הראשית לא ציין נהג התובעת את הסיבה לעצירת הרכב שלפניו וגם בחקירה הנגדית טען כי הדבר לא ידוע לו והשיב לשאלה שנשאל בעניין זה כי הרכב שלפניו עצר "עקב תנועה או רמזור" (שם עמ' 5 ש' 3-4). משהוצגה לו הודעתו לחברת הביטוח הוא אישר כי הנהגת שלפניו בלמה בלימת פתע (שם ש' 9-11).

כאשר נשאל נהג התובעת איך בסיטואציה שמישהו פוגע בו מאחור הוא פגע עם רכבו גם בגדר שלשמאלו וגם ברכב שלפניו הוא השיב כי הוא לומד הנדסה ויכול להסביר את הדברים כשלטענתו "לפי חוקי הפיזיקה אם הוא סטה מספיק אפילו מעט בגלל מהירותו הגבוהה שאני מניח שהיתה, בצורה הזאת שהוא סוטה מעט ימינה אז אני עף לכוון השני שהוא שמאלה". נהג התובעת גם העיד שהתוצאה האמורה יכולה לקרות גם כאשר רגלו על הברקס. (שם ש' 25-29).

בנוסף לנהג התובעת העיד גם אביו מר מוטי פנסו, שהוא בעל מניות בתובעת, כי הוא לא היה נוכח במועד התאונה אלא נקרא למקום על ידי נהג התובעת לאחר התאונה. לאור זאת אין בעדותו של מר מוטי פנסו כדי להשליך על קביעת נסיבות התאונה.

עדותו של נהג התובעת היא עדות יחידה של מי שהוא בעל עניין בתוצאות ההליך וזאת הן בשל היותו הנהג והן בשל היותו בנו של בעל המניות בחברה. לא מצאתי כי הוצגו טעמים כלשהם המצדיקים הסתפקות בעדותו בלבד לשם הוכחת הטענה ולפיה נהג הנתבעת הדף את רכב התובעת.

יתרה מכך, כאמור לעיל בחקירתו הראשית של נהג התובעת הוא נמנע מלציין כי הרכב שלפניו בלם בלימת פתע ואף בחקירה נגדית טען כי אינו יודע מדוע הרכב שלפניו עצר והשיב "אולי רמזור" כשברור שעצירה בשל רמזור אינה בלימת פתע. רק כאשר הוצגה לפניו הודעתו לחברת הביטוח אישר כי הרכב שלפניו בלם בלימת פתע.

המדובר בפרט מהותי בעדותו של נהג התובעת שכן שעה שעסקינן בתאונת שרשרת אופן בלימת כלי הרכב הראשון, בבלימה צפויה או בבלימת פתע, יש בו כדי ללמד על האופן בו נדרש נהג התובעת לבלום (באופן צפוי ומבוקר או בבלימת פתע מהירה ולא צפויה).

זאת ועוד, התובעת נמנעה מלהביא לעדות את הנהגת ברכב הקדמי על מנת לתמוך בטענות התובעת ביחס לטענת ההדיפה. נהג התובעת גם העיד כי הייתה עדת ראיה אובייקטיבית נוספת שפרטיה נמסרו על ידי נהג התובעת במשטרה (שם עמ' 6 ש' 3-6). נהג התובעת לא ידע להסביר מדוע שתי עדות אלו לא הובאו להעיד במסגרת ההליך בפני
ויש לזקוף עניין זה לחובת גרסת התובעת.

הנתבע העיד כי רכב התובעת פגע תחילה ברכב שלפיו וכי הוא הצטרף לתאונה קיימת (שם עמ' 11 ש' 27-32). גם שנשאל כיצד יכול היה לראות את הפגיעה נוכח העובדה שרכב התובעת גבוה מרכבו הוא השיב "היה לי שדה ראיה, הוא טיפה שמאלה ואני טיפה ימינה, אני ראיתי איך הוא נתן מכה לאוטו האדום בלם וסטה שמאלה" (שם עמ' 14 ש' 26-28). טענות הנתבע בעניין זה לא נסתרו.

7.

במישור האזרחי, מידת ההוכחה היא הטיית מאזן ההסתברות לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות אשר הובאו בפני
ו, את דיותן ואת המשקל שיש להעניק להן. במקרה בו בתום הערכת מכלול הראיות כפות המאזניים מעוינות מכריע נטל השכנוע כך שבית המשפט פוסק נגד הצד שעליו הנטל, קרי, כנגד התובעת.


בהקשר לתאונה מושא התובענה שלפני, המדובר בגרסה מול גרסה לא מצאתי כי הובאה ראיה אובייקטיבית שיש בה כדי להטות את הכף לטובת גרסת התובעת, ונוכח התמיהות המפורטות לעיל ביחס לעדותו של נהג התובעת מצאתי כי לא עלה בידי התובעת להוכיח הטענה לפיה הנתבע הדף את רכב התובעת או כי יש לייחס לו אחריות לנזקי רכב התובעת במוקד הקדמי.

אין מקום לקבל טענת נהג התובעת לפיה טענותיו בדבר הדיפה תואמות את חוקי הפיזיקה שכן ככל שבסיס הטענה נשען על חוקי הפיזיקה היה על התובעת לתמוך טענותיה בחוות דעת מומחה כדין. עוד יש לציין כי טענת התובעת בסיכומיה לפיה הנזק למוקד האחורי גדול יותר באופן משמעותי מן הנזק למוקד הקדמי אף בה אין כדי
לשנות מן הקביעה כי טענת ההדיפה לא הוכחה שכן היקף הפגיעה האחורית לעומת הפגיעה הקדמית לא בהכרח מעיד על הדיפה ואין בו כשלעצמו כדי להביא להוכחת קיומה של הדיפה. בוודאי שאין להעדיף ראיה זו על פני הבאת עדי ראיה אובייקטיביים להוכחת נסיבות התאונה. בעניין זה ראוי לציין כי לעיתים היקף הפגיעה ושווי התיקון או ירידת הערך אינם בהכרח תוצאה של עוצמת הפגיעה אלא של רכיבים מסויימים שמצויים בחלק כזה או אחר של הרכב ונראה כי על מנת להישען על היקפי הנזק לכל מוקד כשלעצמם ולבדם להוכחת טענת ההדיפה יש לכל הפחות לתמוך המשמעויות של הפגיעות בחוות דעת מומחה.

לאור האמור יש להורות על דחיית התביעה ביחס לנזק למוקד הקדמי.

8.
לטענת הנתבע בסיכומיו יש להכריע בהודעה לצד ג' שהוגשה לכאורה כנגד נהג התובעת בחודש אוקטובר 2016. מעיון בתיק עולה כי אמנם הוגשה בקשה למתן רשות להגשת הודעה לצד ג' אולם לאחר הגשת הבקשה והתגובה הועבר הדיון בתובענה לבית משפט זה ובפועל לא ניתנה החלטה בבקשה להגשת הודעה לצד ג' והנתבע לא ביקש ליתן החלטה בבקשתו. בהעדר החלטה המתירה הגשת ההודעה לצד ג', לא הוגשה ההודעה למעשה לתיק בית המשפט ועל כן אין מקום להידרש לה.

למעלה מן הדרוש יצויין כי ממילא משעה שנקבע כי הנתבע אחראי לנזק למוקד האחורי נשמט הבסיס העובדתי והמשפטי תחת הטענה לפיה יש לחייב נהג התובעת לשלם לנתבע את אשר הוא חוייב לשלם במסגרת תובענה זו.

9.
הנזק:

משנדחתה התביעה בכל הנוגע לנזק למוקד קדמי יש להידרש להוכחת שווי הנזק למוקד האחורי בלבד.

התובעת תמכה טענותיה בעניין הנזק בחוות דעת שמאי. הנתבע לא הגיש חוות דעת נגדית ולא ביקש לחקור את השמאי על חוות דעתו ומשכך חוות דעת השמאי לא נסתרה. לאור זאת יש לדחות טענות הנתבע בכל הנוגע לשווי הרכב במועד התאונה ויתר טענותיו ביחס להערכת שווי הנזק כפי שנקבע בחוות הדעת. על כל פנים טענות הנתבע בסיכומיו ביחס לנזק הקדמי אינן רלוונטיות נוכח דחיית התביעה ברכיב זה.

בהתאם לחוות הדעת הועמד שווי הנזק במוקד האחורי על הסך של 26,896 (כולל מע"מ וכולל ירידת ערך) שווי הנזק למוקד הקדמי הועמד על הסך של 5,773 ₪ (כולל מע"מ וכולל ירידת ערך). לאור שווי הרכב קבע השמאי כי הרכב הוא בגדר אובדן להלכה. השמאי שם את שווי הרכב במצבו הניזוק על הסך של 16,000 ₪ והעמיד את סכום הנזק בגין אבדן להלכה על הסך של 24,107 ₪. במסגרת חוות הדעת אף ציין השמאי כי הרכב נמכר במצבו הניזוק לצד ג' תמורת הסך של 16,000 ₪ ובאופן העולה בקנה אחד עם עדותו של מר מוטי פנסו לפיה למיטב זכרונו הרכב נמכר תמורת הסך של בין 15,000 ₪ ל – 17,000 ₪ לאחר קיזוז (שם עמ' 10 ש' 14-15).

עם זאת וכאמור לעיל נזק זה כולל הן את הנזק במוקד האחורי והן את הנזק במוקד הקדמי ואילו על פי האמור לעיל יש לחייב את הנתבע בנזק למוקד האחורי בלבד. בנסיבות אלו מצאתי לקבוע חלקו של הנתבע בנזק על פי אומדנה ותוך חיובו בחלק היחסי של הנזק שקבע השמאי, וזאת כפי החלק היחסי של שווי הנזק למוקד האחורי.

שווי הנזק במוקד האחורי (על פי עלות התיקון וירידת הערך) הוא כ – 82% משווי הנזק הכולל (על פי עלות לתיקון בצירוף ירידת הערך) ועל כן יש לחייב את הנתבע לשלם לתובעת 82% מן הנזק שנקבע על ידי השמאי כאובדן להלכה (שהועמד על הסך של 24,107 ₪) דהיינו יש להעמיד חיובו של הנתבע בגין הנזק למוקד האחורי בלבד על הסך של 19,768 ₪.

עלות עריכת חוות הדעת הועמדה על הסך של 1,500 ₪ שהוא יחסית גבוה גם אם אינו חורג באופן משמעותי מן המקובל. לאור זאת והן לאור קבלת התביעה באופן חלקי יש מקום לחייב הנתבע בחלק יחסי בלבד מעלות עריכת חוות הדעת ולהעמיד את חיובו בגין עלות עריכת חוות הדעת על הסך של 1,000 ₪ בלבד.

התובעת אף תבעה ריבית בסך של 1,000 ₪ אולם לא הציגה תחשיב של הריבית על פי טענתה ומשכך לא מצאתי לקבל התביעה לעניין זה אולם לחיוב כאמור יצורפו הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה (26.02.2016).

10.
סוף דבר:

לאור האמור והמפורט לעיל אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הסך 20,768 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה (26.02.2016) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות ההליך בסך של 800 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. סכום ההוצאות ושכר הטרחה נקבע תוך התחשבות בתוצאות ההליך ובכך שבדיון מיום 28.03.2017 נדחה דיון הוכחות לבקשת התובעת ונקבע כי הוצאות בגין כך ייקבעו בסיום ההליך.

זכות ערעור כחוק

ניתנה היום, כ"ו טבת תשע"ט, 03 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.








תאמ בית משפט שלום 54468-05/16 פי-מדיקל ציוד רפואי ודיאגנוסטי בע"מ נ' אברהם אלמליח (פורסם ב-ֽ 03/01/2019)