פסקי דין על בוטיק - שימור מבנים | פסקי דין על דני בשן | פסקי דין על אייל גרוס | פסקי דין על מ.ע.ג.ן - יעוץ וניהול נכסים | פסקי דין על מ.ו. השקעות |

21796-01/19 רעא     13/01/2019




רעא 21796-01/19 בוטיק - שימור מבנים בע"מ, דני בשן, אייל גרוס נ' מ.ע.ג.ן - יעוץ וניהול נכסים בע"מ, מ.ו. השקעות בע"מ








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רע"א 21796-01-19 בוטיק - שימור מבנים בע"מ
ואח' נ' מ.ע.ג.ן - יעוץ וניהול נכסים בע"מ
ואח'






לפני
כבוד השופטת
אביגיל כהן


המבקשים:

1
.
בוטיק - שימור מבנים בע"מ
2
.
דני בשן
3
.
אייל גרוס
ע"י ב"כ עו"ד צביקה מצקין
ועו"ד אלרן שפירא בר-אור



נגד


המשיבות:

1. מ.ע.ג.ן - יעוץ וניהול נכסים בע"מ
2. מ.ו. השקעות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יערית ברנן




החלטה

1.
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב – יפו (כב' השופטת כרמלה האפט) מיום 10.12.18 בת"א 23909-07-17 ולפיה התקבלה בקשת המשיבות – התובעות
להגשת חוות דעת נגדית מטעמן.

2.
המשיבות הגישו תביעה לסילוק יד ופינוי ממחסן הממוקם בקומה מינוס אחת בבניין ברחוב דרך יפו – תל אביב 13, תל אביב (להלן: "המחסן").

בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 2.1.18 נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית ונקבע כי חוות דעת, ככל שישנן, תוגשנה עם התצהירים כשהן ערוכות כדין.


המשיבות – התובעות הגישו תצהיר עדות ראשית של הגב' נילי וינברג ביום 31.5.18.
המבקשים – הנתבעים הגישו ביום 23.7.18 תצהיר עדות ראשית של מר דני בשן
וכן חוות דעת מומחה נתן שלסינגר – מודד מוסמך.



ביום 30.8.18 הגישו המשיבות: "הודעה על הגשת חוות דעת מומחה נגדית מטעם התובעות" – חוות דעת של מומחה מוסמך מר יצחק אברבוך.
נטען, כי חוות הדעת מוגשת לפי תקנה 129 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א").


המבקשים הגישו
ביום 3.9.18 בקשה להוצאת חוות הדעת (בקשה מס' 18).
נטען כי תקנה 129 (ב) לתקסד"א אינה מאפשרת הגשת חוות הדעת כיוון שנקבע מפורשות בהחלטת בימ"ש קמא כי חוות דעת יוגשו יחד עם תצהירי העדות הראשית. חוות הדעת לא צורפה לתצהיר העדות הראשית של המשיבות, וחוות הדעת הוגשה רק בחלוף הגשת תצהירי עדות ראשית של כל הצדדים.

מנגד, המשיבות טענו כי מדובר בחוות דעת
נגדית שהוגשה בהתאם לתקנה 129 (ב) לתקסד"א. התקנה מאפשרת לבעל דין להגיש חוות דעת מטעמו אם בעל הדין שכנגד מצא לנכון להגיש חוות דעת וכך נעשה, במקרה דנן.
לחלופין,
התבקש בימ"ש להתיר הגשת חוות דעת בהתאם לתקנה 129 (ג) לתקסד"א.

לאחר שהוגשה תשובה לתגובה, בהחלטת בימ"ש קמא מיום 27.9.18 נדחתה בקשת המבקשים להוצאת חוות הדעת והתקבלה
עמדת המשיבות.

על ההחלטה מיום 27.9.18 (וכן על החלטה נוספות מאותו יום שעניינה החלפת מצהיר)
הוגשה בקשת רשות ערעור ברע"א
44203-09-18.

בפסק דיני מיום 13.11.18 ברע"א 44203-09-18
נתתי רשות ערעור וקיבלתי את הערעור לגופו בנוגע להחלטת בימ"ש קמא מיום 27.9.18 לגבי חוות הדעת שהוגשה מטעם המשיבות, באופן שבו תבוטל ההחלטה וחוות הדעת תוצא מתיק ביהמ"ש.

נקבע כי המשיבות רשאיות להגיש בקשה לבימ"ש קמא הגשת חוות דעת נגדית מטעמן לפי תקנה 129 (ב) לתקסד"א, שתוכרע במידת הצורך ע"י בימ"ש קמא.



3.
המשיבות אכן הגישו ביום 18.11.18 בקשה לבימ"ש שלום
להגשת חוות דעת מומחה נגדית מטעמן.
א)
המשיבות טענו כי הצורך בהגשת חוות דעת מומחה נגדית מטעמן נולד רק לאחר שהמבקשים הגישו חוות דעת מומחה מטעמם. המשיבות לא יכלו לצפות כי הנתבעים יגישו חוות דעת מומחה מטעמם בתיק דנן, שעה שבתיק ביהמ"ש כבר מצויים מסמכים רשמיים בכתב מפנקס הבתים המשותפים שדי בהם להוות ראיה חותכת כי המחסן הוא תת חלקה 1 ומשכך הוא בבעלות המשיבות.

ב)
המבקשים – הנתבעים טענו בתגובה כי הנימוקים בבסיס הבקשה הם עובדתיים ועל כן היה על המשיבות לצרף תצהיר לבקשה. נטען כי המשיבות נהגו בחוסר תום לב עת צירפו את חוות הדעת לבקשה וכי הן מבקשות לצבור יתרון דיוני פסול על פני הנתבעים לאחר סיום הגשת התצהירים. נטען כי רק במקרים נדירים יותר צירוף חוות דעת מומחה לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית ובמקרה דנן לא מתקיימות כל נסיבות חריגות ומיוחדות.
נטען כי הצורך בצירוף חוות דעת מומחה להוכחת התביעה אינו צורך מפתיע שנולד לראשונה לאחר הגשת תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעים.
עוד נטען כי לא מדובר בחוות דעת נגדית כי אם בחוות דעת מומחה ראשית לביסוס תצהיר עדותן הראשית ועל כן לא ניתן להגישה לפיה תקנה 129 (ב) לתקסד"א,
גם שיקולי יעילות מערכתיים מחייבים את דחיית הבקשה וכי חוות הדעת מתבססת על הרחבת חזית שהמבקשים מתנגדים לה.

ג)
בתשובה לתגובה הוסיפו המשיבות וטענו
כי כל שנקבע בפסק דיני בבקשת רשות הערעור הוא ,כי על המבקשות לבקש את רשות בימ"ש להגיש את חוות הדעת הנגדית וכך עשו המבקשות ובימ"ש קמא כבר נחשף לחוות הדעת.
טענת המבקשים שהמחסן מהווה את תת חלקה 2 לא נטענה בבקשת הרשות להגן ונולדה בהפתעה בדיון בבקשה ביום 2.1.18, תוך הרחבת חזית אסורה. כמו כן, אין חובה לתמוך את הבקשה בתצהיר.





בימ"ש קמא נעתר לבקשת המשיבות להגשת חוות דעת המומחה
בהחלטה
מיום 10.12.18.

4.
החלטת בימ"ש קמא:
נקבע:
"לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה לה ובתגובה לתשובה; ולאחר שגם עיינתי בהחלטת כב' בית המשפט המחוזי, אני מוצאת לאפשר למבקשות
(המשיבות בענייננו – א.כ.) להגיש את חוות הדעת הנגדית וזאת
מאחר שאני מקבלת את עמדתן לפיה הצורך להגשתה עלה רק משעה שהוגשו ראיות המשיבים (המבקשים בענייננו – א.כ. הוספה שלי)
וכי אלמלא כך, הן לא ראו צורך בהגשת חוות דעת זו.
על האמור יש להוסיף כי בהינתן עובדת היותה של ערכאה זו הערכאה הדיונית, גובר השיקול המחייב מתן אפשרות לצדדים להביא בפני
את כלל ראיותיהם, על שיקולים אחרים. לא כל שכן משעה שמועד שמיעת ההוכחות שנקבע בתיק זה, הוחמץ...
שאלת ההוצאות תידון בתוך ההליך".


על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

5.
המבקשים טוענים בבקשת רשות הערעור כי החלטת בימ"ש קמא בלתי מנומקת ומתירה הרחבת חזית פסולה וצירוף חוות דעת מומחה, כחצי שנה לאחר סבב הגשת ראיות למרות שלא צורפה עם הגשת תצהיר העדות הראשית של המשיבות ובניגוד להחלטת בימ"ש קמא מיום 2.1.18. ההחלטה מאפשרת למשיבות לצבור יתרון דיוני פסול על פני המבקשים. נטען כי אין מדובר בחוות דעת נגדית שניתן להגישה באמצעות תקנה 129 (ב) לתקסד"א. לא מדובר בחוות דעת נגדית שנועדה להפריך את חוות דעת המומחה מטעם המבקשים אלא עסקינן בחוות דעת שנועדה לבסס את הנטען בתצהיר עדות ראשית של המשיבות.






עוד נטען כי היה על המשיבות לדעת, כי על מנת להוכיח את תביעתן לפיה המחסן בבעלותן, בנסיבות בהן מדובר בתיק המתנהל בעניין זיהוי מחסן בתשריט על מנת לקבוע למי הבעלות במחסן; שעליהן לצרף חוות דעת מומחה בשלב הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמן. הודגש כי נקודת המוצא היא שהמשיבות כמשרד עורכי דין יודעות "מהם כללי המשחק".
נטען כי המשיבות לא צירפו תצהיר לבקשה לתמיכה בטענתן העובדתית בדבר היעדר צפיות להגשת חוות דעת מומחה.

6.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ונספחיה (תיק הנייר הועלה ללשכתי),הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובה,
וזאת מהנימוקים כדלקמן:
א)
השגה על החלטת ביניים של הערכאה הדיונית מקומה, ככלל, בערעור על פסק הדין.
התערבות ערכאת הערעור בהחלטת ביניים נעשית רק באופן חריג, וזאת כאשר ההחלטה עשויה להשפיע באופן מהותי על זכויותיו של בעל דין, לגרום נזק ממשי, או לגרום לקיומו של הליך שגוי או מיותר (וראה לעניין זה - רע"א 1665/15 אטיאס נ' רוסו (26.8.15)).


בענייננו אין מדובר בהחלטה מסוג זה.

ב)
החלטות ביניים, שבמהותן הן החלטות דיוניות – ניהוליות, מסורות לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וערכאת ערעור ממעטת להתערב בהחלטות מסוג זה, ובלבד שאין מדובר בהחלטה החורגת ממתחם הסבירות או מעוררת חשש לעיוות דין.
ראה לעניין זה: רע"א 7598/14 תיאופילוס ג'אנופולוס ("תיאופולוס השלישי) נ' הימנותא בע"מ – סעיף 13 (6.1.15) ורע"א 6354/15 עיריית תל אביב יפו נ' יצחק בריל ואח' סעיף 10 (11.1.16) וראה גם רע"א 3863/15 לוי יצחק רחמני נ'
liberty mutual insurance europe limited

,
סעיף 23 (9/11/2015) (

ג)
עסקינן בבקשת תובעות להגשת חוות דעת נגדית מטעמן לפי תקנה 129 (ב) לתקסד"א לאחר שכבר הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמן והן נדרשות לרשות ביהמ"ש.





אין שינוי במסגרת הנורמטיבית החלה בענייננו.
המסגרת הנורמטיבית להגשת חוות הדעת מטעם המשיבות הייתה ונותרה תקנה 129 (ב) לתקסד"א, כפי שנקבע בפסה"ד מיום 13.11.18 ברע"א 44203-09-18.

הבקשה להגשת חוות דעת נגדית מטעם המשיבות הוגשה בהמשך לפסק הדין מיום 13.11.18.

ד)
אין צורך להרחיב בנושא חשיבות הנימוק של החלטות שיפוטיות וראה לעניין זה דברי כב' השופטת חיות ברע"א 290/15 ברנד פור חן בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה (8.12.15) בסעיף 11 לפסק הדין.,שם נקבע, בין היתר, כי יתכנו מקרים שבהם היעדר הנמקה או היעדר הנמקה מספקת לא יהיו פגם מהותי ולא יוביל לביטול ההחלטה לגביה הוגשה בקשת רשות ערעור, ואף נקבע, כי התשובה לשאלה, מה היא הנמקה ראויה יכול שתשתנה מעניין לעניין ויש להכריע בכל מקרה לפי נסיבותיו, וכפי שנקבע בסוף סעיף 11 ל

פסק דין
:
"בעניינים מסוימים תיחשב ההנמקה כראויה גם אם היא קצרה תמציתית (עניין
ארזי, 749-748) וכדבריו של בית משפט זה:
יש ומתחייבת החלטה המנמקת את עצמה ארוכות, יש שנדרשת הנמקה קצרה, ויש שדי בקבלתה של בקשה או דחייתה, ללא כל הנמקה. וזאת כאשר החלטה מן הסוג האחרון כמו מתבקשת מעצמה מתוך מכלול החומר המונח בפני
בית המשפט. כל מקרה ומקרה ונסיבותיו שלו (בג"ץ 7390/95
קרטה נ' המשנה לנשיא, כבוד השופט ש' לוין (לא פורסם) (להלן:
עניין קרטה); ראו גם: עניין
רודמן, שם;

בג"ץ 1918/96

כהן נ' שופטת בית המשפט העליון ד' דורנר [פורסם בנבו] (8.9.1996); דנ"א 7709/01
נ.ס.נ.ר. ייצור ושיווק בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ,
[פורסם בנבו] פסקה 6 (16.7.2002)).


זאת ועוד;
על בימ"ש לא מוטלת חובה להתייחס בנפרד לכל טענה
שהועלתה ע"י המבקשים ולהסביר כיצד הגיע למסקנתו לגבי כל אחת מטענותיו (רע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד האוצר (4.3.2010)).





ומן הכלל אל הפרט -

בעניינינו, גם אם
ההחלטה נכתבה בתמציתיות, אין מקום לקבוע כי ההחלטה חסרת הנמקה.

בימ"ש קמא שוכנע לאחר שעיין בטענות הצדדים, כי הצורך להגשת חוות הדעת עלה רק משעה שהוגשו ראיות המבקשים.
בימ"ש קמא קיבל למעשה
את עמדת המשיבות כי בשלב הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמן -
נוכח הראיות בכתב שהן צירפו לתצהיר עדות ראשית – נסח לשכת רישום המקרקעין, צו הבתים המשותפים ותשריט הבתים המשותפים – המוכיחות לגרסתן כי המחסן נשוא התביעה המסומן מר2 הוא תת חלקה 1, לא עלה צורך להגשת חוות דעת מומחה מטעמן מלכתחילה והצורך התעורר רק לאחר שהמבקשים הגישו חוות דעת מומחה מטעמם.
יוער כי לצורך כך לא נדרש תצהיר. מדובר במסקנה אליה הגיעה הערכאה הדיונית ממכלול הנסיבות כערכאה שמכירה היטב את הטענות בתיק.
כמו כן, בימ"ש קמא עמד על כך שטרם התקיים שלב ההוכחות בתיק והשיקול של מתן אפשרות לצדדים להביא את כלל ראיותיהם גובר.

בהחלטה שניתנה ברע"א 7390/16 פנחס נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (3.11.16) קבע כב' השופט
עמית בסעיף 6:
" השיקולים הצריכים לעניין הגשת חוות דעת נגדית על-ידי תובע לפי תקנה 129 (ב), לאחר שהתובע
כבר הגיש תצהירי עדות ראשית, התוו בעניין רחמני. במסגרת בקשה כאמור, נדרש בית המשפט
לבחון אם היה על התובע להגיש את חוות הדעת שהגשתה מתבקשת יחד עם הגשת ראיותיו (האם
מדובר "בנושאים שהיו גלויים וידועים לצדדים לפני הגשת התצהירים"), מאזן הפגיעה בצדדים,
השלב בו מצוי ההליך והאפשרות להשית הוצאות במקום לחסום את הגשת חוות הדעת.ככלל,
"המצב הרצוי הוא, שכל צד יחזיק בחוות הדעת של הצד שכנגד, עוד טרם שמיעת הראיות בכלל,
וחקירת המומחים בפרט, שאז גם מתאפשר לכל אחד מהמומחים להתייחס לחוות הדעת
של המומחה שכנגד" (החלטתי בבר"ע (מח-חי') 681/06 אחים רויכמן שומרון תשתיות 1993 בע"מ
נ' מפעל בטון המשולש בע"מ [פורסם בנבו] פס' 6 (12.11.2006))".



ה)
משמצאתי כי הערכאה הדיונית לא חרגה משיקול הדעת הרחב המסור לה, אזי אין זה המקרה המצריך התערבות ערכאת ערעור, בוודאי שלא בשלב הנוכחי, טרם ניתן

פסק דין
בתיק.

למותר לציין, כי העובדה שהמשיבים חויבו פעמים רבות בהוצאות משפט בהליכים שונים שהם מנהלים ובתי משפט שונים מתחו ביקורת על התנהלותם (פירוט ההליכים מצוי בסעיפים 17-21 לבקשת רשות הערעור), אין בה כדי להוביל למסקנה ולפיה כל בקשה שיגישו, דינה להידחות.

7.
לסיכום:
א)
לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ב)
משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ג)
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ז' שבט תשע"ט, 13 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.










רעא בית משפט מחוזי 21796-01/19 בוטיק - שימור מבנים בע"מ, דני בשן, אייל גרוס נ' מ.ע.ג.ן - יעוץ וניהול נכסים בע"מ, מ.ו. השקעות בע"מ (פורסם ב-ֽ 13/01/2019)