פסקי דין על אליהו חסון | פסקי דין על א.א חסון | פסקי דין על בן דוד מרים

37348-09/13 א     16/01/2019




א 37348-09/13 אליהו חסון, א.א חסון בע"מ נ' בן דוד מרים








בית משפט השלום בנתניה



ת"א 37348-09-13

חסון ואח' נ' ירדני ואח'




בפני

כב' השופטת הבכירה סמדר קולנדר-אברמוביץ



בעניין:

1.אליהו חסון

2.א.א חסון בע"מ
ע"י עו"ד אורון חדי



התובעים


נגד


בן דוד מרים
ע"י עו"ד טובה איזנשטיין (סיוע משפטי)



הנתבעת


פסק-דין


1.

תביעה בהתאם לחוק איסור לשון הרע שהגיש התובע, אליהו חסון
וכן החברה בבעלותו א.א. חסון בע"מ, אשר במסגרת עבודתו כקבלן, שיפץ את הבית המשותף בו מתגוררת הנתבעת, מרים בן דוד.

2.
הרקע להגשת התביעה וטענות הצדדים:
התובע באמצעות התובעת מס' 1 חברת א.א. חסון בע"מ עוסק בשיפוץ בתים משותפים בעידודה של עירית נתניה באמצעות חברת ח.ל.ת (החברה לפיתוח ולתיירות נתניה). במסגרת זו ההתקשרות לשיפוץ הבית הינה התקשרות משולשת בין הקבלן, הבית המשותף וחברת ח.ל.ת המוסרת המחאות לפקודת נציגות הבית המשותף, על חשבון השיפוץ בהתאם להתקדמות הבניה וחשבונות אשר הקבלן מגיש. הנציגות מסבה את ההמחאות לקבלן המבצע.
ביום 18.9.11
נחתם הסכם שיפוץ לבית המשותף, ברח' שלמה המלך 4
בנתניה בו מתגוררת הנתבעת.
שיפוץ הבית המשותף הסתיים ביום 15.11.12 . ביום 5.12.12
נחתמה תעודת גמר לשיפוץ הבית כאשר התובע חתם שקיבל התמורה והנציגות חתמה שהעבודות בוצעו לשביעות רצונה (העתק תעודת הגמר צורף כנספח ה' לכתב התביעה).

התביעה הוגשה ראשית כנגד שתי נתבעות. הנתבעת כאן, וכן הגב' מרים ירדני אשר בבנין בו היא מתגוררת ומכהנת כראש הנציגות בוצע שיפוץ על ידי התובע בשנת 2013. התובע ונתבעת זו הגיעו לפשרה מחוץ לכתלי בית המשפט
והגישו הסכם פשרה לתיק בית המשפט. משכך נותרה כנגד הנתבעת בלבד.

התביעה הוגשה על ידי התובע וכן החברה אשר בבעלותו חברת א.א. חסון בע"מ.

3.
לטענת התובע הנתבעת הציגה עצמה כראש נציגת הבית המשותף ובחרה לפצוח במסע הכפשה כנגד התובע כאשר כל מטרתו הינו השחרת פניהם של התובעים ופגיעה. התובעים פירטו שלושה פרסומים אשר לטענתם הינם פרסומי דיבה:

פרסום ראשון ביום 18.11.12 בו שיגרה הנתבעת מכתב אל מר תומר קרני המשמש כמנהל פרויקטים בח.ל. במסגרו כתבה:

"מבחינתי הקבלן הכריז מלחמה, והתפוצה לדיירים של שקרים והטעיות, מצב שידעתי שיגיע יפגעו רק בו, בשל נסיונות המרמה שלו שידועים כרגע לח.ל.ת. ולי
".
(הפרסום צורף כנספח י"ב לכתב התביעה).

פרסום שני ביום 18.11.12 בו שלחה הנתבעת מכתב לכל דיירי הבית המשותף:

"כל אותו זמן ועד היום עסוק הקבלן, ברדיפת בצע כסף, ובשום מקרה לא דאגה לבניין או טובת הדיירים, כפי שעשה 5 חודשים של השיפוץ, גרם לסבל מיותר ומתמשך לדיירים וסירב תמיד לכל פניה של הנציגות לתקן המעוות... חמור אף יותר!!!
ההקלטות שנמצאות בידיו של קבלן האינס' שמעידות באוןפן חד משמעי על מרמה והפרת אימונים מצד חסון וכלפי כל עוסקים בנטל. כל דייר שמבקש לעיין בכתוב בעובדות ובהקלטות מוזמן, וכל סיבות אחרות שיועלו בפני
כם, הינן שקרים והכפשות..." - (העתק הפרסום צורף כנספח יג).
פרסום שלישי מיום 23.8.13- הנתבעת שיגרה הודעת דו"אל אל תומר קרני במסגרתו כתבה:

"שנינו יודעים שהשיטה משחיתה! ואם אלי היה עושה עבודה טובה בשיפוץ הבניין (ובלי קשר ליחסי אנוש) וכפי שאלכס (מפקח שלכם) רשם בתחילת הדרך (ולפני שבנה ביתו) ביומן עבודה "מתחת לכל ביקורת" – לא היו מחלוקות, ואם פסיקו לרדוף אישית ולהתאמץ לשבור אותי, כולם יצאו מרוצים".

(הפרסום צורף כנספח י"ד).

לטענת התובעים כי כל הפרסומים הינם שקריים, פוגעים ומטרתם הינה הוצאת דיבתם ומשכך על הנתבעת לפצותם בסך של 200,000 ₪.

עוד טענו התובעים שנותר חוב בסך 1860 ₪ של הנתבעת לתובעים בגין עבודות שיפוץ שביצעו בדירתה שכללו שיפוץ שלושה חלונות.

4.
הנתבעת בכתב הגנתה הכחישה המיוחס לה. לטענתה התובעים התקשרו עימה בכובעה כנציגת ועד הבית המשותף. על התובעים היה לשפץ הבית בהתאם למפרט טכני ותוכניות שניתנו להם. במהלך ההתקשרות חלו חילוקי דעות בין הצדדים ביחס לטיב העבודה ואיכותה.
אין מדובר בפרסום אלא בתכתובת פנימית אישית וענינית בין הנתבעת לממונים על הפרויקט – חברת ח.ל.ת. לטענת הנתבעת התובע סולק מאתר השיפוצים כמשפץ הבנין.
הנתבעת לא ביקשה כל שיפוץ בדירתה. הנתבעת לא הכפישה התובעים. טענות התובע כלפיה אינן נכונות.

5.
הנתבעת שלא היתה מיוצגת הגישה בתחילה תצהיר עדות ראשי מטעמה. לאחר שמונתה עורכת דין מטעם הסיוע המשפטי ביקשה להחליף התצהיר בתצהיר אחר.



6.
דיון והכרעה:

כאשר בית המשפט נדרש לבחון האם התבטאות מסוימת מהווה לשון הרע במובן חוק איסור לשון הרע, עליו לפעול לפרש את הביטוי, בהקשר אובייקטיבי, ולשאוב ממנו את המשמעות העולה ממנו, על פי אמות מידה מקובלות על האדם הסביר,
כן עליו
לבחון האם על פי משמעות זו, מהווים הדברים "לשון הרע" על פי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965 (להלן: "החוק").
והאם אופן אמירתם מהווה "פרסום" כמשמעותו על פי מבחני סעיף 2 לחוק. עוד על בית המשפט
לבחון את תחולת ההגנות השונות הקבועות בחוק על הפרסום; לבסוף נדרש בית המשפט
לשאלת הסעדים, ובתוכם שאלת הפיצוי הראוי לתובע .


7.
שלב ראשון ושני: האמירות בפרסומים:
קשה לחלוק על כך שהמכתבים מהווים לשון הרע, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. נראה כי החלופה המתאימה ביותר לעניין זה היא ס"ק (3) לפיה "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול – ... (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו". המכתבים מייחסים לתובע עבירות מרמה,
הפרת אמונים, עיסוק ברדיפת בצע ולא דאגה לדיירים.

8.
הנתבעת טענה
בכתב הגנתה ששלחה המסמכים למר תומר קרני שהיה הממונה עליה וכי עסקינן בתכתובת פנימית בין הצדדים.


בבית המשפט הכחישה כי כתבה את שני המכתבים הראשונים. (ראה עמ' 24 שורות 14-16, שורה 20). איני יכולה לקבל עדותה בענין זה שאינה עומדת בקנה אחד עם טענותיה בכתב ההגנה? בכתב ההגנה כלל לא הכחישה כתיבת המכתבים.

יתרה מכך, המכתב הראשון יצא מהמייל של הנתבעת
(ראה עמ' 24 שורות 17-18), והמכתב השני נשלח מנציגות הדיירים – הגב' בן דוד. אם סברה הנתבעת ששני מכתבים אלה מעולם לא נכתבו על ידה, וכי מאן דהוא כתב מכתב בשמה
מדוע לא טענה זאת במפורש כבר מראשית ההליך? מדוע לא הגישה תלונה במשטרה בענין זה?

אין זאת שמסמכים אלה נכתבו על ידי הנתבעת.
המכתב הראשון נשלח למר תומר קרני שאינו התובע.
הפרסום השני
בו מייחסת הנתבעת מרמה ורדיפת בצע
לתובע נשלח לדיירים במכתב, עם העתקים לח.ל.ת ולארגון הקבלנים.
ברור הוא שפרסומים זה עומד בתנאי סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, שכן נשלח לאחר זולת הנפגע.
כן אציין שלא מצוין בהם שאין לפרסמם.

9.
המכתב השלישי:
התובע מייחס לנתבעת הוצאת דיבה גם במכתב זה. כל שמצוין במכתב הינו כי השיטה משחיתה. התובע כלל לא מוזכר במכתב זה וקריאת המכתב
אינה קושרת כלל אליו. על כן סבורני שהתובע לא הוכיח כל הוצאת דיבה בענין זה כלפיו.

10.
לאור האמור לעיל מסקנתי היא שמשלוח
שני המכתבים הוא בגדר "פרסום לשון הרע", כהגדרת מונח זה בסעף 2 לחוק איסור לשון הרע.

11.
טענות ההגנה:
לנתבעת עומדות טענות הגנה
לפי סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, הקובע כי במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות שפורטו בסעיף ובין היתר:

(2)
היחסים

שבינו

לבין

האדם

שאליו

הופנה

הפרסום

הטילו

עליו

חובה

חוקית
,
מוסרית

או

חברתית

לעשות

אותו

פרסום
;

(3) הפרסום

נעשה

לשם

הגנה

על

ענין

אישי

כשר

של

הנאשם

או

הנתבע
,
של

האדם

שאליו

הופנה

הפרסום

או

של

מי

שאותו

אדם

מעונין

בו

ענין

אישי

כשר
;
(4) הפרסום

היה

הבעת

דעה

על

התנהגות

הנפגע

בתפקיד

שיפוטי
,
רשמי

או

ציבורי
,
בשירות

ציבורי

או

בקשר

לענין

ציבורי
,
או

על

אפיו
,
עברו
,
מעשיו

או

דעותיו

של

הנפגע

במידה

שהם

נתגלו

באותה

התנהגות
;

ההגנה
הקבועה בסעיף 15 מחייבת הוכחת שני תנאים מצטברים: האחד, תום ליבו של המפרסם; השני, הפרסום נעשה באחת הנסיבות המפורטות בסעיף. נטל ההוכחה של ההגנה, לגבי כל אחד מרכיביה, מוטל על הנתבע, הגם שלעניין הוכחת "תום הלב" יכול הנתבע להיעזר בחזקה הקבועה בסעיף 16(א) לחוק איסור לשון הרע (אורי שנהר, עמוד 254-255).

12.
האם יחסיה של הנתבעת מול התובע שהיה קבלן ושיפץ הבנין בו התגוררה
הנתבעת
הטילו עליה חובה מוסרית או חברתית לפרסם את שפרסמה? האם הפרסום הינו הבעת דיעה על התנהגות התובע? איני סבורה כך כפי שאפרט.
הנתבעת טענה שהיא ראש נציגות הבית המשותף. התובע הציג החלטתה המפקחת על רישום המקרקעין מיום 5.1.12 לפיה הנתבעת סולקה
מתפקידיה בועד וחברי הועד הנבחר הינם יוסי פיטוסי ויעל איילון. (ראה נספח ה' לתצהיר התובע).
בהמשך ניתן ביום 8.6.14

פסק דין
כנגד הנתבעת ע"י המפקחת בהליך 104/11 שם נקבע שהיא אינה נציגת הבית המשותף מיום 5.1.12 . (פסק הדין צורף כנספח ו' לתצהיר התובע).
הנתבעת לא הציגה כל מסמכים לאחר החלטה זו לפיהם היא שימשה אותה עת כראש נציגות הבית המשותף כדין. העובדה שהמשיכה לכנות עצמה אינה גוררת המסקנה שהיא אכן שימשה בתפקיד זה על פי דין.
מכאן למדה אני שמאחר ולא נשאה בכל תפקיד ציבורי אותה עת, אזי לא היתה כל חובה שתפרסם את שהחליטה לפרסם.
13.
הנתבעת בתצהיר עדותה הראשית טוענת שכל מטרת התביעה הינה לגרום לשתיקתה מלדווח על פעולות פליליות שבוצעו יחד עם הפיקוח ועירית נתניה בעבודות בבנין. כך התובע הוצא במרמה כספים חשבון פרטי שלה באמצעות שיק בטחון שניתן לו להבטחת תשלום דייר תושב חוץ.
כן היא דיווח העל מרמה בהכנסת סעיפים לחשבון החלקי לגבי עבודות שכלל לא בוצעו. לטענתה מומחה מוסכם בדק ומצא את המרמה של הפיקוח שאישר החשבון.
התובע סחט קבלן משנה של האינסטלציה תוך חשיפת הדיירים והשארתם ללא מים וביוב פתוח.
עבודות הקבלן בוצעו ברשלנות מקצועית וביומני העבודה יש רישומים לכך. ליקויי הבניה שנגרמו עקב עבודות התובע התנהלו במסגרת תביעה בתיק 18195-08-15.
התובע השפיל את הנתבעת בעצמו. מפקח מוסכם שנבחר בישיבה מיום 5.12.12 הוא שדיווח לדיירים ולמר תומר קרני על עבירות השוחד המרמה והסחיטה באיומים.
כל שעשתה הנתבעת הינו לדווח לממונים על רשלנות מקצועית והפרת החוזה תוך התבססות על דוחו"ת מומחים ויומני עבודה.
14.
הנתבעת לא הביאה ולו ראיה תומכת אחת לתמיכה בטענותיה.
מטעמה של הנתבעת הגיע להעיד האדריכל יהודה יהב. בבית המשפט
הסביר שהוא ליווה את הפרויקט והיה מעורב בו לעומק (ראה עמ' 14 שורות 14-23) .הוא העיד שהדבר היחיד המיוחס לקבלן הוא עבודה מקצועית ולא מושלמת (ראה עמ' 15 שורות 17-19).
טענותיה של הנתבעת בדבר עבודתו הלקויה של התובע מתבררות כיום בין היתר במסגרת תביעה המתנהלת בין הצדדים בתיק 18195-08-15. בשלב זה לא נקבעו כל מסמרות בענין זה. אציין כי קיימת תעודת גמר לבנין עליה חתומה נציגות הבית המשותף.
הנתבעת טענה שהתובע סולק מאתר העבודה. בבית המשפט עלה מעדותו כי מאחר והנתבעת החליטה לעלות על הפיגומים, הוציא מהנדס הוראה לצאת מהבנין ולא להתקרב (ראה עמ' 9 שורות 20-22) . כך צירף התובע את הודעתו של מפקח הבניה אלכס בן שלום מיום 15.11.17 שם הזהיר המפקח את הנתבעת שהקמת הפיגום מהווה הפרת חוזה והפרת תקנון הבטיחות וכל האחריות מוטלת על כתפיה. עוד הורה המפקח לתובע להפסיק את העבודות בבנין (ראה נספח כ"א לתצהיר התובע).
בהמשך ביום 17.11.12 הודיע התובע על הסרת האחריות והפסת העבודה בבנין (ראה נספח כ"ג לתצהירו).
כיצד מכך הסיקה הנתבעת על מרמה מצד התובע, עיסוק ברדיפת בצע, הפרת אמונים?
התרשמותי מעדותה של הנתבעת שהיא פועלת כרצונה, אינה מתחשבת כלל בסובבים אותה ועושה כראות עיניה כאשר היא אינה בוחלת בכל מהלך שהוא, כולל הכפשות של אלה שלדעתה פועלים נגדה כולל פעולות באמצעים פסולים.
כך למשל, נשלח מייל כבר
ביום 30.8.13 ביכול מטעם נתבעת מס ' 1 המכפיש את התובע. מאחר והגב' ירדני- שהיתה נתבעת מס' 1 שהתה אותה עת בחו"ל היא הגישה תלונה במשטרה, בטענה שלא היה שכתבה מייל זה. מבירור שערכה משטרת ישראל עלה כי כתובת הדוא"ל נפתחה ביום זה בשעה 7.34 בבוקר ושויכה לשני מקומות בישראל, לגב' זהבה קומה ממושב תל תאומים ולג'קי הופמן (אשר הנתבעת הודתה שזה בנה) שכתובתו היא שלמה המלך 4 בנתניה – כתובת הנתבעת.
הנתבעת לא הציגה כל ראיות אחרות להוכחת טענותיה.
לטענתה היתה לה חובה חוקית ומוסרית בתוקף תפקידה לעשות כן. כפי שהוכח לעיל באותה עת הנתבעת לא היתה חלק מנציגות הבית המשותף. האם חובה זו כוללת אף את הצורך לטעון טענות שאין צודקות וללא כל אחיזה במציאות כנגד התובע?
היכן הראיות לעבירת המרמה? היכן הראיות לעיסוק ברדיפת בצע? האם יכולה הנתבעת, שאינה נושאת בכל תפקיד אותה עת,
לטעון הכל כנגד התובע? איני סבורה כך. מאחר והנתבעת בפרסומים משתמשת בשפה בוטה ומייחסת לתובע פעולות שאינן חוקיות, הייתי מצפה ממנה שתציג ראיות בענין זה. משלא עשתה כן סבורני שלא עמדה בנטל החוק ולא הוכיחה הגנותיה.
15.
הנזק:
לצרכי קביעת הנזק עסקינן בשני פרסומים בלבד, כפי שפירטתי לעיל. התובע בתצהירו טען
כי בהתחשב בעוצמת מחדלי הנתבעת יסוד השקר הזועק והזדון במסגרתו פורסמו הפרסומים מן הראוי לחייבה בסכום הפיצוי המקסימלי כאשר משיקולי אגרה הועמד סכום התביעה על 20,000 ₪.
16.

הפיצויים אשר אותם מוסמך בית משפט לפסוק למי שנפגע מעוולת לשון הרע מגמתם כפולה: ראשית, ליתן סיפוק לנפגע, הן על ידי שיוכל לדעת כי מכירים בכך שנעשתה כלפיו עוולה בכך שפגעו ללא הצדקה בשמו הטוב, והן על ידי כך שסכום הפיצוי שישולם לו יוכל לשפר במשהו את מצבו ולקרבו במידת האפשר - עד כמה שכסף יכול לתרום לכך - למצב שהיה נתון בו קודם התרחשות העוולה.


שנית - כפי שנאמר כבר בפסיקה, נועדו הפיצויים הנקבעים בגין עוולת לשון הרע גם כדי שיחנכו את הקהל ויחדירו לתודעתו כי שמו הטוב של אדם, בין אם הוא איש פרטי, ובין אם איש ציבור, אינו הפקר.

שאלת גובהו של הפיצוי לו זכאי נפגע מהוצאת לשון הרע תלויה במידה רבה משילובם של מס' מרכיבים. בין היתר, נבחנת התנהגותם של בעלי הדין עובר לדיון המשפטי ובמהלכו, אומדן הנזק שנגרם עם הפרסום, ועוד.

17.
ברע"א 4740/00 - לימור אמר ואח' נ' אורנה יוסף ו-2 אח', תק-על 2001(3), 489 , מנה כבוד הנשיא ברק את השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לפסוק פיצויים בגין עוולת לשון הרע:

"בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב והסבל שהיו מנת חלקו, ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיבידואלית. אין לקבוע "תעריפים". בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים. אכן, התנהגותו של הניזוק לפני פרסום ולאחריו עשוי להוות אמצעי בעזרתו ניתן לעמוד על נזקו. בדומה, התנהגותו של המזיק אף היא עשויה להשפיע על שיעור הנזק והערכתו. כך, למשל, התנצלות על דברי לשון הרע עשויה להקטין את הנזק שהם גרמו ובכך להשפיע על שיעור הפיצויים (ראו סעיף 19 לחוק). חומרת הפגיעה ברגשותיו של הניזוק ובשמו הטוב, נמדדת לעתים בחומרת מעשיו וביטוייו של המזיק. ודוק: אין בכך פיצוי עונשי. זהו נזק מוגבר המביא לפיצוי מוגבר
agravated
בשל התנהגות המזיק. כך, למשל, מזיק היודע כי דבריו אינם אמת והעושה כל מאמץ בבית המשפט להוכיח את אמיתותם, עשוי לגרום להגברת נזקו של הניזוק, ובכך להגביר את הפיצוי לו הוא יהיה זכאי".

18.
התובע לא הציג כל ראיות לנזק שנגרם לו ולשמו הטוב. לא הביא לעדות כל אדם שהוא למרות שיכול היה לעשות כן. לאור האמור לעיל ולאחר ששקלתי את השיקולים לכאן ולכאן סבורני שיש לחייב הנתבעת בסך כולל של
25,000 ₪.
19.
החוב הכספי בסך 1680 ₪:


האם ביצעו התובעים עבודת שיפוץ בבית הנתבעת?
התובע טען שהנתבעת ביקשה ממנו לשפץ 3 חלונות בביתה הפרטי. הוא הודיע לה שניתן לעשות כן בתמורה לסך של 1680 ₪. הנתבעת הסכימה לכך ועובד מטעמו ביצע העבודה. למרות זאת הנתבעת טרם שילמה חובה.
הנתבעת טענה שלא חלה עליה חובת תשלום שכן העבודה בוצעה מחוץ לביתה (ראה עמ' 20 שורות 22-23). עם זאת קיימת התחייבות של הנתבעת לשלם עבור סגירת שלושת החלונות (ראה נספח ח' לתצהיר התובע). הנתבעת כלל לא התמודדה בעדותה עם האמור במכתבה זה ומכאן למדה אני שיודעת היא שעליה לשלם החוב.
מכאן שעל הנתבעת לשלם לתובע סך של 1680
₪.
20.
סוף דבר- על הנתבעת לשלם לתובע 26,680 ₪ וכן הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. עוד תשלם אגרת בית המשפט כפי ששולמה על ידי התובע ושכ"ט עו"ד בגובה 6,000 ₪.



ניתן היום,
י' שבט תשע"ט ,
16 ינואר 2019
, בהעדר
הצדדים.














א בית משפט שלום 37348-09/13 אליהו חסון, א.א חסון בע"מ נ' בן דוד מרים (פורסם ב-ֽ 16/01/2019)