פסקי דין על זבירין אלכסנדר | פסקי דין על חב' "עמידר"-סניף חולון

11909/01 תק     23/05/2002




תק 11909/01 זבירין אלכסנדר נ' חב' "עמידר"-סניף חולון




1
בתי המשפט
תק 011909/01
בית משפט לתביעות קטנות ת"א
23/05/2002
תאריך:
כב' השופטת אביגיל כהן

בפני
:

1 . זבירין אלכסנדר

2 . זבירין אנה
בעניין:
התובע/ת
נ ג ד
חב' "עמידר"-סניף חולון
הנתבע/ת

פסק דין
1. התובעים היו, בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה, בעלים של דירה ברחוב אחד במאי 50 בחולון (להלן: "דירת התובעים").

2. הדירה הנמצאת בקומה מעל דירת התובעים היא דירה בבעלות הנתבעת (להלן: "עמידר") ומתגוררים בה, בשכירות סויסה אברהם ומזל (להלן: "סויסה").

3. בעבר, הגישו התובעים תביעה נגד עמידר וסויסה בת"ק 8292/96 בגין עילת תביעה זהה.
בפרוטוקול הדיון מיום 18/3/98 נרשם מפי התובעים:
"...אנחנו לא יודעים איך הרישום של הבית המשותף, ולמי הוצמד הגג של הבניה שלנו ומה הזכויות הקניניות נכון לרגע זה. אנו נבדוק זאת, אנו מקבלים המלצת ביהמ"ש למחוק התביעה לעת עתה, עד שיתברר מצב השימוש בגג ובינתיים נוכל להשלים גם את החומר לענין הזכויות ואז אם נמצא לנכון נגיד תביעה מחדש".
בהסכמת הצדדים - נמחקה התביעה ביום 18/3/98.
4. התביעה אכן הוגשה מחדש בחודש אוקטובר 2001.

5. תמצית טענות התובעים:
א) התובעים ביצעו תוספת בניה משני צידיו של הבנין - בסיסים ושלד בטון למבנה, רצפה, תקרה וקירות לדירתם.
משפחת סויסה עשתה שימוש בתוספת הבניה של התובעים ובנתה מעל תוספת הבניה של התובעים מבלי לשלם על כך.

ב) התובעים טענו כי עמידר, בעלת הדירה, לא עשתה מאמץ סביר כדי למנוע את הבניה, ורק ניסתה להסיר ממנה את האחריות באופן שבו פנתה לעירית חולון על מנת שתנקוט בהליכים משפטיים.

ג) התובעים טענו, כי בשנת 99 (לאחר שכבר נמחקה התביעה הקודמת בת"ק 8292/96) המשיכה משפחת סויסה בעבודות הבניה. שיפרה איכות חייה ולא שילמה דבר לתובעים.

ד) התובעים טענו, כי משבחרה חברת עמידר שלא לפנות את סויסה מהדירה, למרות שהיה באפשרותה לעשות כן עפ"י ההסכם ביניהם, הרי שהיא - כבעלת הנכס צריכה לשלם עבור תוספת הבניה.

ה) לכתב התביעה צורפו מכתבי תלונה ששלח התובע לעירית חולון ולחברת עמידר וכן חוות דעת ירון שמבן - שמאי מקרקעין אשר קבע כי החלק בעלות הבניה של השלד שיש ליחס לדירה שבה מתגוררים משפחת סויסה היא בסך 8,670 ₪ (ללא מע"מ).

הדיירים בקומה א' - הקומה מתחת לדירת התובעים שילמו את חלקם.

6. תמצית טענות הנתבעת:
א) יש למחוק התביעה על הסף, שכן עמידר אינה הנתבעת הנכונה אלא משפחת סויסה.

ב) עמידר אינה מפנה דיירים מדירה, המושכרת להם כדין.

ג) אין לחייב את עמידר לשלם עבור פעולה שאינה חוקית, אשר בוצעה שלא בהסכמתה.
ביהמ"ש לעניינים מקומיים בחולון קבע כי הבניה בלתי חוקית ויש להרסה, ולפיכך אין לחייב את עמידר לשלם לתובעים עבור בניה בלתי חוקית, שהיא אינה אחראית לה.

7. לאחר עיון בטענות הצדדים ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש לקבל את התביעה באופן חלקי מהנימוקים כדלקמן:
א) חוזה השכירות מיום 5/1/89 שנחתם בין עמידר וסויסה הוא חוזה שכירות חופשית אשר חוק הגנת הדייר אינם חלים עליה (ראה מבוא להסכם, אשר צורף לכתב התביעה).

סעיף 13 א' לחוזה קובע כי הדייר יכול לבצע תוספת בניה רק בהסכמת המשכירה.

סעיף 13 ב' קובע כי הפרת סעיף 13 א' תחייב את השוכר להרוס את תוספת הבניה על חשבונו, וכי תוספת בניה תהיה שייכת "למשכירה מבלי שהמשכירה תהיה חייבת לשלם עבורם".
סעיף 28 להסכם קובע כי במקרה של הפרה יסודית של ההסכם תהיה המשכירה רשאית לבטל את ההסכם והשוכר יפנה את המושכר.

סעיף 25 להסכם קובע כי עמידר רשאית בעצמה או ע"י סוכנים מטעמה "לסלק ולהרוס כל שינוי, תיקון או תוספת בניה שנעשו בניגוד להוראות חוזה השכירות".

ב) אין חולק על כך שתוספת הבניה של משפחת סויסה נעשתה שלא בהסכמת עמידר וכי עמידר בחרה שלא להפעיל את סמכותה עפ"י הסכם השכירות ולבטל את חוזה השכירות ולפנות את משפחת סויסה.

עמידר בחרה שלא לנקוט בכל צעד אקטיבי כלפי משפחת סויסה למעט פניה לעירית חולון על מנת שתנקוט בהליכים משפטיים נגד משפחת סויסה.

יודגש, כי גם התובעים פנו לעירית חולון וביקשו לדאוג להריסת תוספת הבניה.
אין גם חולק על כך שעירית חולון לא הרסה את תוספת הבניה עד היום.

דהיינו - 7 שנים עומדת על תילה תוספת בניה בלתי חוקית ומשפחת סויסה נהנית ממנה עפ"י הסכם השכירות בין עמידר וסויסה הבעלים של תוספת הבניה היא עמידר!

ההליכים בהם נקטה עירית חולון הם הליכים פליליים, אשר ודאי אינם צריכים להיות מופנים כנגד עמידר אלא כלפי סויסה אשר ביצעו את האקט הבלתי חוקי, אך אין זה פוטר את עמידר מחובתה כלפי התובעים במישור האזרחי.

עמידר היא הבעלים של התוספת, ומשבחרה שלא לפעול להריסת התוספת למרות סמכותה עפ"י הסכם השכירות שבינה ובין סויסה - עליה לשלם על כך.

עפ"י סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1983 יש לקיים חיוב הנובע מחוזה בדרך מקובלת ובתום לב "והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה".

התובע גם לא הסכים לביצוע השינויים למרות האמור בסעיף 2 ב' לתקנון המשותף, המצוי בתוספת לחוק המקרקעין שתכ"ט - 1969.

עמידר, ושיקוליה עימה, בחרה שלא להפעיל את סמכותה עפ"י החוזה בינה ובין עמידר ולבטל את הסכם השכירות ובכך להביא לפינויה של משפחת סויסה, ולפיכך עליה לשלם, כבעלים של הנכס, לתובעים את חלקה של הדירה בעלות הבניה של השלד, אשר ערכה עפ"י חוו"ד שמאי שלא נסתרה היה בסך 8,670 ₪ נכון ליום 20/2/96.

יודגש כי לאחר שנערכה חוו"ד זו, ביצעה משפחת סויסה תוספת נוספות בשנת 99

במקרה דנן, אמנם יכלו התובעים להגיש תביעה ביחד ולחוד נגד עמידר וסויסה, אך הם בחרו שלא לעשות כן. (מפרוטוקול הדיון שהתקיים בשנת 96 עולה כי מר סויסה היה לדברי אשתו, בתקופה הרלוונטית במרכז גמילה מסמים).

עמידר, מבחינתה, לא מצאה לנכון לשלוח הודעת צד ג' למשפחת סויסה (לא מן הנמנע, שהשיקולים הפרקטים של התובע ושל עמידר בנקודה זו היו זהים).

התביעה הוגשה במישור האזרחי נגד עמידר שהיא בעלת הנכס ולפיכך ניתן לחייב את עמידר ואין צורך בהיזקקות למשפחת סויסה לשם כך.

8. לסיכום:
א) הנתבעת תשלם לתובעים ביחד ולחוד סך 8,670 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 20/2/96 ועד התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ב) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום י"ב בסיון, תשס"ב (23 במאי 2002) בהעדר הצדדים
אביגיל כהן
, שופטת








תק בית משפט לתביעות קטנות 11909/01 זבירין אלכסנדר נ' חב' "עמידר"-סניף חולון (פורסם ב-ֽ 23/05/2002)