פסקי דין על עמותת "בצדק" | פסקי דין על החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים | פסקי דין על יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים וראש עיריית ירושלים | פסקי דין על הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים ואח' |

52081-12/17 עתמ     22/01/2019




עתמ 52081-12/17 עמותת "בצדק" נ' החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים וראש עיריית ירושלים, הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עת"מ 52081-12-17 עמותת "בצדק"
נ' החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ
ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופט
אלי אברבנאל


העותרת

עמותת "בצדק"


נגד


המשיבים

1.החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ

2.יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים וראש עיריית ירושלים

3.הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים

4.עיריית ירושלים







פסק דין



עניינה של עתירה זו בבקשת העותרת להסרת שילוט המכוון את הציבור לרחבת "קשת רובינסון", שמדרום לרחבת הכותל המערבי בירושלים, אשר יועדה למתפללים יהודים שאינם נמנים על הזרם האורתודוכסי. כן מבקשת העותרת להסיר שילוט המגדיר את כללי ההתנהגות ברחבה זו.

רקע

1.
החלטת הממשלה מס' 1075 מיום 31.1.16 שכותרתה
"אימוץ המלצות הצוות המייעץ לסוגית הסדר התפילה בכותל המערבי"
, הורתה בין היתר, על הכשרת מתחם "קשת רובינסון", הסמוך לחלקו הדרומי של הכותל המערבי, לשמש מקום תפילה עבור זרמים ביהדות שאינם נמנים על הזרם האורתודוכסי, לרבות תפילה מעורבת (נספח ב' לכתב התשובה ודו"ח הצוות המייעץ, נספח 24 לעתירה).

2.
במועד בלתי ידוע, הוצב שלט קבוע המכוון את הדרך לרחבה, ועליו נכתב
"עזרת ישראל".
השלט הוצב בשביל הגישה המחבר את שער האשפות לרחבת הכותל המערבי, מדרום לעמדת הבידוק הביטחוני המוצבת במקום (להלן – שלט ההכוונה). בנוסף לכך הוצב שלט המגדיר את כללי ההתנהגות ברחבה, אשר מוקם בכניסה לרחבה מצידה הפנימי (להלן – שלט כללי ההתנהגות).

3.
ביום 31.3.16 פנתה העותרת למשיבה 4 בדרישה להסיר את השלטים מהטעם שהוצבו שלא כחוק (נספח 8 לעתירה). פניות נוספות מטעמה בנידון הועברו ביום 11.5.16, ביום 25.8.16 וביום 27.12.16 (נספחים 10 – 12 לעתירה).


בנוסף לכך ביום 3.1.17 פנתה העותרת לרב שמואל רבינוביץ, הממונה על המקומות הקדושים ליהודים, בטענה שהשם "עזרת ישראל" המופיע בשלטים הינו פוגעני ומהווה חילול מקום קדוש. ביום 4.1.17 השיב הממונה, כי הצבת השלטים נעשתה שלא באישורו או בהתייעצות עמו, ו
"יתרה מכך, במתווה שגיבשה הוועדה מטעם רוה"מ נאמר כי לא יוצבו שלטי הכוונה ברחבת הכותל המערבי לרחבה זו"
(נספחים 13 – 14 לעתירה).

ביום 6.1.17 הוסר שלט ההכוונה, בעוד ששלט כללי ההתנהגות נותר במקומו. מספר ימים לאחר מכן, הוחזר שלט ההכוונה למקום האמור. לטענת העותרת, בעקבות פנייתה בנידון ביום 10.1.17, הוסר שלט ההכוונה בשנית (נספח 15 לעתירה). יצוין, כי יום קודם לכן, ביום 9.1.17, הגישה החברה לפיתוח מזרח ירושלים, שניהלה את שטח הרחבה באותה עת, בקשה לרישוי השלט בהתאם לחוק עזר עירוני (שילוט) לירושלים, תש"ם-1980 (להלן – חוק העזר) (נספח ג' לתשובת המשיבים 2 – 4).

ביום 12.1.17 פנתה העותרת לחברה לפיתוח מזרח ירושלים, בבקשה להסיר את שלט כללי ההתנהגות (נספח 16 לעתירה).

ביום 2.4.17 עבר ניהול הרחבה לידי המשיבה 1, החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה.

ביום 29.5.17 ניתן ע"י מהנדס העיר ירושלים ומנהל האגף לתחבורה ושירותי הנדסה,
"היתר לרישוי שלט הכוונה 'עזרת ישראל', שביל הולכי רגל לכותל המערבי, העיר העתיקה, מול הגן הארכיאולוגי"
(נספח 17 לעתירה).

ביום 4.6.17 הודיעה המשיבה 4 לעותרת על כך שניתן
"היתר להצבת שלט הכוונה 'עזרת ישראל'"
(נספח 17 לעתירה).

בין לבין, ביום 25.6.17, בהחלטת הממשלה מס' 2785, נקבע כי יישום החלטת הממשלה מס' 1075 בדבר אימוץ המלצות הצוות המייעץ לסוגיית הסדרי התפילה בכותל המערבי יושהה. בצד זה, הנחה ראש הממשלה את מזכיר הממשלה
"לפעול לבנייה ולהכשרה של רחבת התפילה הדרומית (אתר קשת רובינסון) וזאת במהירות האפשרית"
(נספח ב' לתשובת המשיבים 2 - 4).

לאחר התכתבויות בין הצדדים בנוגע לרישיון השילוט שהונפק לשלט ההכוונה, ביום 28.11.17 הבחינה העותרת כי שלט ההכוונה הוצב במקום האמור מחדש (נספחים 18 ו-19 לעתירה).

ביום 30.11.17 חזרה העותרת בפני
המשיבה 1 על טענתה כי השלט הוצב שלא כדין.

בסופן של התכתבויות בין הצדדים, ולנוכח עמדת המשיבים כי השלט הוצב כדין, הוגשה העתירה שלפני.

4.
למען שלמות התמונה, יצוין, כי ערר שהגישה העותרת בנוגע לעצם השימוש ברחבה לצורכי תפילה, תלוי ועומד (נספחים 5 – 7 -לעתירה).

טענות הצדדים

5.
לטענת
העותרת
לצורך הצבת השילוט נדרש היתר בניה זאת על פי הוראות תכנית המתאר המקומית החלה על המקום, ומשזה לא ניתן הרי שהצבת השלים האמורים עומדת בניגוד לדין.

6.
העותרת מוסיפה וטוענת כי הרישיון שניתן ביום 29.5.17 להצבת שלט ההכוונה אינו עומד בתנאים הנדרשים בחוק העזר.

ראשית, היא טוענת כי אין לתת רישיון על פי חוק העזר בניגוד להוראותיה של התכנית האמורה. לטענתה משלא ניתן היתר להצבת השלטים לא ניתן לתת לו רישיון.

שנית, לטענתה הרישיון ניתן ללא קבלת חוות דעתן של הוועדה המקצועית וללא המלצת ועדת השילוט העירונית, כנדרש בסעיף 3 לחוק העזר, ומשכך הינו חסר תוקף.

שלישית, העותרת מפנה לסעיף 8(ב)(7) לחוק העזר, וטוענת, כי השם "עזרת ישראל" פוגע ברגשות הציבור, בכך שהוא משתמש לטענתה בטרמינולוגיה דתית מחוץ להקשרה.
בהקשר זה, טוענת העותרת כי מעולם לא שונה שמו של החלק הדרומי של הגן הארכיאולוגי לשם "עזרת ישראל".

7.
בנוסף לכך, טוענת העותרת כי לשם הצבת השלטים נדרש אישורו של הממונה על המקומות הקדושים ליהודים, שכן מדובר במקום קדוש כהגדרתו בחוק השמירה על המקומות הקדושים, תשכ"ז-1967.

משכך מבקשת העותרת להורות למשיבים 4-2 להסיר את השלטים האמורים ולפתוח בהליכי אכיפה בנוגע להצבתם.

8.

המשיבים
טוענים, כי יש לדחות את העתירה על הסף.

להשקפתם, שיקולים זרים עומדים מאחורי הגשת העתירה, במובן זה שמדובר בעתירה "פוליטית", שבמסווה של עיסוק בנושא השילוט מכוונת נגד אופי הפולחן הדתי המיועד להתקיים ברחבה. לטענתם הסעד המבוקש נועד לפגוע בקבוצת אנשים שאינה משתייכת לזרם האורתודוכסי, ובכך יש משום שימוש לרעה בהליכי משפט. בהקשר זה, מוסיפים המשיבים כי במקום מוצבים שלטים רבים אחרים בלא שניתן להם רישיון או היתר בניה, וכי העותרת לא מבקשת להסיר שלטים אלה. בהתנהלותה זו, טוענים המשיבים, העותרת פועלת שלא בניקיון כפיים ומבקשת למעשה סעד של אכיפה בררנית.

אשר לטענותיה של העותרת בנוגע לעצם ההחלטה להציב את השלטים ולגבי כותרת השלטים "עזרת ישראל", טוענים המשיבים, כי הם אינם המשיבים הרלבנטיים. שכן, הם אינם הגורם שהחליט להציב את השלטים, וגם לא הגורם שהחליט להעניק לרחבה את השם "עזרת ישראל". לטענתם המשיבה 1 הוציאה אל הפועל את הנחיות משרד ראש הממשלה ואילו המשיבה 4 פעלה כגורם רישוי בלבד. משכך, היה על העותרת לצרף כמשיבים לעתירה את החברה לפיתוח מזרח ירושלים - הגורם שביקש להציב את השלט, ואת משרד המשפטים - הגורם שלטענתה אישר את שם הרחבה.

בנוסף לכך טוענים המשיבים כי העותרת לא הבהירה מהי ההחלטה הקונקרטית שאותה היא תוקפת ומהו מועד קבלתה, ומשכך דין העתירה לדחייה על הסף בשל שיהוי בהגשתה.

דיון והכרעה

9.
בשנת 2012 התקבלה על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים תכנית מתאר מקומית שכותרתה: "
מרכז תצוגה והמחשה חפירות הכותל, איזור שער האשפות, העיר העתיקה, ירושלים"
ומספרה 10294.

אין חולק כי שני השלטים נשוא העתירה נמצאים בפרק 4.1 בתכנית שכותרתו "
שם ייעוד: שטח ציבורי פתוח"
. אף שבדיון האחרון ניסו משיבים 4-2 לסייג את עמדתם בנושא זה, לאחר חילופי דברים הודיע בא-כוחם:
"אנו לא חוזרים בנו מסעיף 12 לכתב התשובה, שני השלטים מוצבים בשטח ציבורי פתוח לפי התכנית"
(פרוטוקול עמ' 13 ש' 10).

משכך חלה במקום הוראת סעיף 4.1.2 א(ג) לתכנית שנוסחה כלהלן:

"(ג) שילוט: כל השילוט יבוצע בפורמט ובחומרים באישור מהנדס הוועדה המקומית ובהתייעצות עם רשות העתיקות. כמו כן שלטי ההכוונה וההסברה יעוצבו ויקבעו לעת מתן היתר הבניה (לרבות מידותיהם, אופי התקנתם, ומיקומם) ויהיו חלק בלתי נפרד מהיתר הבניה"
.

אין חולק כי השלטים שלפנינו הינם שלטי הכוונה והסברה, וכי לא ניתן היתר בנייה בעניינם.

10.
בעניינו של שלט כללי ההתנהגות המוצב בתוך הגן הארכיאולוגי טוענים משיבים 4-2 כי המדובר בזוטי דברים בלבד, וכי הדרישה לקבלת היתר בניה על שלט מסוג זה, הינה בלתי עניינית וקטנונית. המשיבה 1 מצטרפת לדברים אלה ומוסיפה, כי הפגיעה בעותרת בהצבת השלט הינה אפסית וכי הגשת העתירה גורמת לבזבוז זמן שיפוטי יקר.

דינן של הטענות בעניין שלט כללי ההתנהגות להידחות. אין המדובר בזוטי דברים. תכנית המתאר קבעה כללים קפדניים בעניין הבינוי במקום ובכלל זה הצבתם של שלטים, זאת בשל
חשיבותו של המקום ורגישותו הרבה. משהוצב השלט ללא קבלת היתר הרי שהצבתו עומדת בניגוד לתכנית, ומכאן שיש להסירו.

11.
בעניינו של שלט ההכוונה, טוענת משיבה 1 כי ההוראה האמורה שבתכנית לא חלה על שלט זה, שכן תחולתה רק על שלטי הכוונה שבתוך הגן הארכיאולוגי, ואילו שלט ההכוונה אף שנמצא בשטח הנכלל בתכנית, אינו ממוקם בתוך הגן הארכיאולוגי.

משיבים
4-2 טוענים כי משהוענק רישיון להצבת השלט מכוח חוק העזר הוכשרה הצבתו. בנוסף לכך הם טוענים כי שלט ההכוונה הינו תמרור על פי תקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן – תקנות התעבורה) וכי הצבתו ככזה נעשתה בהתאם לדין.

12.
טענת משיבה 1 ולפיה הוראת סעיף 4.2.1(א)(ג) האמורה חלה רק בתוך הגן הארכיאולוגי אינה עולה בקנה אחד עם נוסח הוראת הסעיף האמורה. אמנם, כאמור בדברי ההסבר לתכנית, עיקר ייעודה של התכנית בהסדרת הבינוי בגן הארכיאולוגי, אך מנוסחה עולה בבירור כי היא חלה גם על שטחים נוספים ובהם המעבר האמור להולכי רגל משער האשפות אל הכניסה לרחבת הכותל המערבי. יוער כי משיבים 4-2 אינם מחזיקים בפרשנות זו.

יוער כי מטבע הדברים טענה זו לא הועלתה בעניין שלט כללי ההתנהגות הנמצא בתוך הגן הארכיאולוגי.


חוק העזר אף הוא אינו מרפא את הפגם האמור. בסעיף 3 לחוק העזר נקבעה כי
"כל בקשה לרישיון תובא לדיון בפני
הועדה המקצועית... הועדה המקצועית תהא מוסמכת להמליץ בפני
ועדת שילוט לתת רשיון, לסרב לתיתו, לבטלו, לשנותו, להתנותו בתנאים, להוסיף עליהם ולשנותם"
. כהשלמה לכך, סעיף 3(ה) קובע, כי
"ועדת שילוט תהיה מוסמכת להמליץ לפני ראש העיריה לתת רישיון, לסרב לתתו, לבטלו, לשנותו, להתנותו בתנאים, להוסיף עליהם ולשנותם"
.

בענייננו, ביום 29.5.17 ניתן ע"י מהנדס העיר ירושלים וע"י מנהל האגף לתחבורה ושירותי הנדסה,
"היתר לרישוי שלט הכוונה 'עזרת ישראל', שביל הולכי רגל לכותל המערבי, העיר העתיקה, מול הגן הארכיאולוגי"
(נספח 17 לעתירה). בהיתר נכתב:

"1.
לאחר שהתייעצנו עם רשות העתיקות, ובהמשך למכתב מח' יעוץ וחקיקה (אזרחי) במשרד המשפטים, מיום 06.03.17 לפיו אין במסקנות הצוות המייעץ לבחינת הסדרי התפילה ברחבת הכותל המערבי שאומצו בהחלטת ממשלה מס' 1075 בכדי לקיים מניעה משפטית מפני מתן רישיון לשלט, אנו מתירים הצבת שלט הכוונה עם הכיתוב 'עזרת ישראל' כמפורט להלן:

2.
השלט יהיה שלט הכוונה בשפות עברית ואנגלית בלבד, בצורה, צבע וכיתוב במתכונת המופיעה בתקנות התעבורה לעניין הצבת תמרורים לתמרור מס' 617 (הכוונה לאתר תיירות)
.

3.
עותק מהיתר זה

יתויק בתיק מח' רישוי בניה 13/369 יחד עם ההיתר שניתן עבור פיתוח תיירותי באזור קשר רובינסון והכשרת מבנים קיימים ולפי תכנית מתאר 10294"
.


מהאמור לעיל עולה, כי הצבת שלט ההכוונה אושרה ע"י מהנדס העיר וע"י מנהל האגף לתחבורה פיתוח ותשתיות של העירייה, לאחר קבלת עמדתם של רשות העתיקות ומשרד המשפטים, ולפיה אין מניעה להצבת שלט כאמור, ואולם הרישיון הוענק בלא שניתנה חוות דעתה של הוועדה המקצועית
- "ועדה שתמונה על ידי ראש העיריה ושתהיה מורכבת מ-6 חברים וביניהם מהנדס העיר או נציגו והיועץ המשפטי לעירייה או נציגו",
וללא המלצת ועדת השילוט העירונית
- "ועדה שתמונה על ידי מועצת העיריה בהתאם להרכב הסיעתי של מועצת העיריה"
(סעיף ההגדרות לחוק העזר שילוט).

בהקשר זה יצוין, כי אמנם בסעיף 3(ב) לחוק נקבעו מצבים בהם לא נדרש להביא לדיון בפני
הוועדה המקצועית את הבקשה לרישיון, ובכללם
"(3) כל בקשה אחרת שהועדה המקצועית סבורה שאין צורך שהיא תדון בה"
, אך גם החלטה כאמור לא הומצאה על ידי משיבים 2 – 4.

13.
ואולם אין בכך כדי להוביל למסקנה בדבר אי חוקיות הצבתו של שלט ההכוונה. כאמור משיבים 4-2 מוסיפים וטוענים כי הדין החל על שלט ההכוונה הינו תקנות התעבורה.

"תמרור" מוגדר בתקנות התעבורה כלהלן:
"כל סימון, אות או איתות לרבות רמזור, שקבעה רשות התימרור המרכזית ואשר הוצב או סומן על פי הסמכה או על פי הוראה מאת רשות תימרור כדי להסדיר את התנועה בדרכים או כדי להזהיר או להדריך עוברי דרך"
.

בנוסף, נקבע בסעיף ההגדרות כי
שביל
הינו
"דרך או חלק מדרך שאינו כביש שהוקצה לסוג עוברי דרך"
.

בסעיף 18(א) לתקנות התעבורה, נקבע, כי
"זולת אם הורתה רשות התמרור המרכזית אחרת, רשאית רשות תמרור מקומית, לאחר התייעצות עם קצין משטרה, או קצין משטרה צבאית פיקודי (לגבי הדרכים שבשטח צבאי שבמרחב הפיקוד), להציב, לסמן או לסלק בכל דרך שבתחומה – ... (9) סמלים כמפורט בנספח להודעת התעבורה (קביעת לוח תמרורים), התשע"א-2010"
.


חלק 6 לנספח להודעת התעבורה (קביעת לוח תמרורים), התשע"א-2010, עניינו ב
"תמרורי מודיעין והדרכה"
. תמרור מס' 617 הוא תמרור
"מורה דרך"
, לגביו נקבע, כי כאשר התמרור הוא
"בהכוונה לאתר תיירותי"
, יהא התמרור
"באותיות לבנות על רקע חום"
.

14.
במקרה דנן, שלט ההכוונה הוצב
"כדי להדריך עוברי דרך"
, ב
"שביל"
כהגדרתו בתקנות התעבורה, ובעיצוב של תמרור מס' 617
"מורה דרך"
. מכאן, שעסקינן בתמרור אשר הסמכות להציבו נתונה בידי רשות התמרור המקומית (
"מי שהמפקח על התעבורה שמונה לכל שטח המדינה מינה אותו, בהודעה ברשומות, להיות רשות תימרור מקומית לגבי התחום או המקומות שקבעה"
).

בענייננו, ניתן להצבת השלט

אישור מאת מהנדס העיר ירושלים ומנהל האגף לתחבורה ושירותי הנדסה, מר ממליה, אשר הוסמך ביום 30.11.17 לכהן כ"רשות תמרור מקומית" (בע' 15 ש' 21 – 22 לפרוטוקול). ואכן, יש לשים לב לנוסח ההיתר, בו נקבע במפורש כי השלט יהא
"בצורה, צבע וכיתוב במתכונת המופיעה בתקנות התעבורה לעניין הצבת תמרורים לתמרור מס' 617 (הכוונה לאתר תיירות)"
. מכאן, שאף שנעשה שימוש במונח היתר "
לרישוי שלט"
, הלכה למעשה, מדובר בהיתר
"להצבת תמרור".

15.
מהמקובץ עולה כי משיבים 4-2 מוסמכים להציב בתחומי העיר ירושלים תמרורים כדוגמת שלט ההכוונה. סמכות זו אינה מסויגת בהוראת סעיף 4.2.1 האמורה שבתכנית המתאר, וכפי שציין מר ממליה בדיון שהתקיים ביום 14.6.18 שלט ההכוונה הינו

"כמו כל תמרור שאני מציב בכל מקום אחר בעיר"
(בע' 3 ש' 10 – 19).

16.
העותרת מוסיפה וטוענת, כי לצורך הצבת שלט ההכוונה נדרש גם היתר מהממונה על המקומות הקדושים.

תקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים, תשמ"א-1981, מגדירות
"מקומות קדושים"


– "הכותל המערבי ורחבתו, לרבות כל מבנה וכל מעבר עילי או תת-קרקעי שהכניסה אליהם היא מתוך הרחבה, והמקומות הקדושים ליהודים לפי הרשימה שבתוספת"
.


תקנה 2(א) מונה שורה של מעשים שהינם אסורים בתחומי המקומות הקדושים, ובכלל זה:
"(6) נשיאת נאום, הכרזה בקול רם או נשיאת כרזות או שלטים, והכל שלא בהיתר מאת הממונה ולפי תנאיו"
.


תקנה 2(ב) מסייגת
את המקומות עליהם יחולו איסורים אלה, וקובעת, כי
"באזור הסמוך לדרך המוליכה לשער האשפות יחולו האיסורים שבפסקאות (1) עד (3) ו-(7) בלבד"
.


17.
מסכים אני עם המשיבים 4-2, כי אין כוונתו של האיסור בתקנה 2(א)(6) להצבת שלט כגון שלט ההכוונה נשוא עתירה זו, אלא תכליתו היא אחרת. מטרת האיסור להקפיד על התנהגות נאותה במקומות הקדושים, במובן של שמירה על הסדר ציבורי במקום. לדוגמה - למנוע תלייה או הנפה של שלטים כחלק מפעולות מחאה מסוגים שונים, העלולות לגרום לחילול קדושת המקום, או למנוע התנהגות רועשת וקולנית אחרת שאינה מתאימה למקום קדוש.

כך עולה בבירור מלשון האיסור, האוסר על "
נשיאת נאום, הכרזה בקול רם או נשיאת כרזות או שלטים"
, וראו גם הדברים שנאמרו בבג"צ 386/88
אגודת בני אור נ' השר לענייני דתות
(1.2.89):
"כאמור לעיל, לפי
תקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים,
שהותקנו בהתייעצות עם הרבנות הראשית, אסור לתלות בתוך תחום זה מודעות ולהשתמש בו ברמקול, וזאת כדי לשמור על קדושת המקום מפני כל חילול וכל פגיעה ... מטרתן של תקנות אלה היא שמירה על קדושת המקום ואופיו, והיענות לבקשת העותרים לתלות מודעות ולהתריע ברמקול על נושאים מנושאים שונים יש בה גופה חשש חמור לחילול המקום הקדוש"
.


18.
יצוין, כי המשיבים 4-2 טוענים, שהמקום שבו הוצב השלט אינו מהווה מקום קדוש כהגדרתו בתקנות, אך סבורני, כי בהיותו של השלט מול עמדת הבידוק בכניסה לרחבת הכותל, הוא נמצא ב
"מעבר עילי או תת-קרקעי שהכניסה אליהם היא מתוך הרחבה"
ומכאן שהוראות התקנות חלות עליו.

19.
טענה נוספת שנשמעה מפי העותרת הינה, כי הצבת השלט מנוגדת לתקנה 2(א)(4) לתקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים, האוסרת על
"מתן שירותי דת מכל סוג שהוא שלא בהיתר מאת הממונה"
. שכן, לטענתה, שלט ההכוונה (כמו גם שלט כללי ההתנהגות)
"מהווים חלק אינטגרלי מהניסיון להפעיל רחבת פולחן אלטרנטיבית לרחבת הכותל המרכזית (הצפונית)"
(סעיף 57 לעתירה). ברם, אין מקומה של טענה זו להידון במסגרת הליך זה, שכן מדובר בנושא התלוי ועומד בהליך אחר – ערר שהגישה העותרת בגדרו היא טוענת כי השימוש ברחבה לצורך תפילה מנוגד לתכנית המתאר החלה על המקום, אשר לטענתה ייעדה את הרחבה לשימוש תיירותי בלבד (נספחים 7-5 לעתירה).

טענה נוספת שמעלה העותרת, ולפיה השם "עזרת ישראל" פוגע ברגשות הציבור וכי שמו של החלק הדרומי של הגן הארכיאולוגי מעולם לא שונה לשם "עזרת ישראל", דינה להידחות אף היא, משלא צורפו על ידה המשיבים הנכונים לעניין זה.

סוף דבר

20.
העתירה
מתקבלת בחלקה
, באופן ששלט כללי ההתנהגות שהוצב בניגוד לדין, יוסר על ידי המשיבים. השלט יוסר עד יום 5.2.2019. יתר חלקי העתירה נדחים.

21.
משיבות 4-2 יישאו בהוצאות העותרת בסך 2000 ₪.


המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,
ט"ז שבט תשע"ט, 22 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.













עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 52081-12/17 עמותת "בצדק" נ' החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים וראש עיריית ירושלים, הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים ואח' (פורסם ב-ֽ 22/01/2019)