פסקי דין על יעקב שחר |

61488-06/18 תצ     30/12/2018




תצ 61488-06/18 יעקב שחר נ' מדינת ישראל








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

ת"צ 61488-06-18


30 דצמבר 2018
לפני:
כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר

נציג
ציבור (עובדים)
גב' אורית הרצוג
נציג ציבור (מעסיקים)
מר אבינועם בן יצחק
התובע
(המשיב):

יעקב שחר
ע"י ב"כ: עו"ד ה. שגיא



-

הנתבע (המבקשת)
:

מדינת ישראל

ע"י ב"כ: עו"ד י. טלמון קצב

החלטה

לפניינו בקשה לסילוק על הסף של התובענה דנן, בשל העדר סמכות עניינית, ומן הטעם שעילת התביעה איננה ראויה להתברר כתובענה ייצוגית. לאחר שעיינו בבקשה ובתגובה מצאנו כי דין התובענה להיות מסולקת על הסף מחמת העדר סמכות עניינית, והכל כפי שיפורט להלן:

התובענה בקליפת אגוז:
1.
עניינה של התובענה דנן בגמלה המשולמת למי ששרת/ו בצה"ל בתפקידים בדירוג עובדי מחקר והזכאים לגמלה (פנסיה) בהתאם להוראות חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גימלאות) [נוסח משולב], [להלן:"חוק הגמלאות"].
2.
התובע, אשר שירת בצה"ל בדירוג עובדי מחקר, טוען כי בהתאם להוראות חוק הגמלאות, הוא זכאי להפרשים בגין תוספת שכר שניתנה לעובדי המחקר הפעילים בצה"ל החל משנת 2015 ובאופן רטרואקטיבי משנת 2011.
3.
התובע מבקש לאשר את תביעתו כתובענה ייצוגית, באשר לטענתו עילת התביעה מתקיימת בכל קבוצת הגמלאים ששירתו בצה"ל בדירוג עובדי מחקר,
ואשר זכאים לפנסיה תקציבית.


טענות המדינה
4.
בבקשתה לסילוק התביעה על הסף המדינה מזכירה כי הלכה ידועה היא כי משרתי הקבע בצה"ל הם בעלי סטטוס מיוחד המוסדר בדין ובפקודות הצבא והם אינם "עובדים". לפיכך, בית הדין לעבודה איננו מוסמך לדון במחלוקת שנוגעת לתנאי השירות של איש הקבע, משאין מדובר ביחסי עבודה.
אשר על כן, בענייננו אין תחולה להוראות התוספת השניה לחוק תובענות יצוגיות, ולפיכך אף לא ניתן לדון בתובענה כתובענה ייצוגית.
5.
עוד טוענת המדינה כי בהתאם להוראות חוק הגמלאות, השגה בעניין גובה הגמלה שנקבעה על ידי הממונה על הגמלאות יש להגיש לועדת ערעור שהוקמה על פי החוק, והסמכות לדון בהחלטת ועדת הערעורים נתונה על בי החוק לבית המשפט המחוזי.
6.
לטענת המדינה, המבקש מנסה לעקוף את ההסדר החקיקתי הקבוע בדין,
אשר מסדיר הליכי ערעור בעניינים הקשורים לתחולת החוק, ולעקוף אותו
באמצעות הגשת תובענה ייצוגית לערכאה שכלל איננה מוסמכת לדון בעניין.


טענות התובע
7.
בתשובה לטענות המדינה התובע טוען כי יש להורות למדינה להשיב לתובענה לגופה ואין כל מקום לברר טענות סף בטרם תדרש המדינה להשיב לגוף העניין. שכן לדידו הלכה היא שבקשות לסילוק על הסף יש לברר בכפיפה אחת עם בקשת האישור.
8.
התובע מייחס למדינה חוסר תום לב בשל השיהוי בהגשת הבקשה, ביום האחרון שנקבע להגשת התגובה לבקשת האישור
9.
התובע טוען כי מדובר בתובענה בתחום הבטחון הסוציאלי ולפיכך לבית הדין יש סמכות יחודית לדון בה.
10.
לטענת התובע, הממונה על הגמלאות כלל איננו מוסמך להכריע במחלוקת נשוא העניין, אלא שמדובר במדיניות אשר נקבעת על ידי משרד האוצר. ולממונה אין כל שיקול דעת בעניין, ולכן, גם ועדת הערעור לא מוסמכת לדון בו.


הכרעה
11.
ראשית נבהיר כי אין בידינו לקבל את טענת התובע, לפיה יש לדחות את הדיון בבקשה לסילוק על הסף לשלב הדיון בבקשה לאישור לגופה.
12.
לדידינו, מקום שעולה טענה הנוגעת לסמכות העניינית של בית הדין שומה על בית הדין לדון בה בטרם ידרש לכל הכרעה אחרת.
13.
לנוכח האמור לעיל, אנו דוחים את טענת המבקש לפיה יש לחייב את המדינה להשיב לבקשה לאישור לגופה, בטרם תתברר הטענה לעניין סילוק על הסף.

הסמכות העניינית
14.
מזה שנים רבות, שולטת בפסיקה הגישה אשר רואה את איש הקבע בצה"ל כבעל סטטוס מיוחד, יציר החוק ופקודות הצבא, ואיננה רואה את מערכת היחסים שבין איש הקבע לבין צה"ל כ"יחסי עבודה".
כתוצאה מכך בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי בתי הדין לעבודה אינם מוסמכים לדון בתובענות הנוגעות למערכת היחסים שבין איש הקבע לבין רשויות הצבא. עמד על כך בית המשפט העליון בבג"ץ 1375/06 אניל גדרה נ' בית הדין הארצי לעבודה [להלן : עניין "אניל גדרה"]:

"שאלת מעמדם של חיילי צה"ל שבה ועולה בפסיקתו של בית משפט זה עוד משנותיה הראשונות של המדינה (ראו, ע"א 153/54 שלמה וידר נ' היועץ המשפטי, פ"ד י' 1246 (להלן: עניין וידר), 1251-1250). מאז ועד היום בשורה ארוכה של פסקי דין שלטה בבית משפט זה התפיסה כי משרתי הקבע אינם "עובדים" מבחינת מערכת יחסיהם עם הצבא וכי על-פי טיב היחסים מדובר ב"סטטוס" בהיות משרתי הקבע חלק מההיררכיה של השירות הצבאי על מאפייניה המיוחדים. איני רואה להרחיב בסוגיה זו במסגרת הדיון שלפנינו. אציין רק כי עניין לנו בהשקפה שמקורה עוד במשפט המקובל האנגלי, השקפה שנקלטה בשיטתנו המשפטית ונגזרה גם מהמציאות החברתית בישראל בעשורים הראשונים לקיומה. לאחר הקמתה של מערכת בתי הדין לעבודה, מצאה לה גישה זו ביטוי גם לעניין סמכותו של בית הדין לעבודה בפסיקתו של בית משפט זה (ראו, בג"ץ 279/72 אילן עובד נ' שר הבטחון (להלן: עניין עובד), פ"ד כז(1) 169), וממנה התפתחה ההלכה כי מערכת היחסים בין הצבא לחייליו אינה נשלטת על ידי יחסי עובד ומעביד עקב אופיה המנהלי-הצבאי וההיררכי; לפיכך נקבע כי נתונה היא לביקורתו של בית משפט זה לעניין מכלול היחסים, ובין היתר פיטורין (ראו: בג"ץ 6840/01 פלצמן נ' ראש המטה הכללי (טרם פורסם) (להלן: עניין פלצמן), פיסקה 15 לפסק הדין; עניין שפירא). זוהי, אפוא, ההלכה העקבית ששלטה משך שנים, ולפיה בשל אופיו המיוחד של השירות הצבאי משרתי הקבע אינם נחשבים לעובדים שדיני העבודה חלים עליהם (ראו: עניין וידר; עניין עובד; עניין פלצמן; כן ראו, גיא י' זיידמן ואיל רז "מעמדו של משרת הקבע
בצה"ל כעובד" עיוני משפט כג (2000) 291)."
15.
בעניין אניל גדרה העלתה כב' הנשיאה דאז ד. בייניש את האפשרות כי הפסיקה עשויה להשתנות, ככל שהמחוקק לא יתן דעתו למערכת היחסים המיוחדת שבין משרת הקבע לבין צה"ל ולא יקבע מנגנון בירור יעיל לטיפול בהשגות על החלטות הצבא בעניינים הנוגעים בין היתר לתנאי שירות ולזכויות המשרתים בקבע.
16.
המחוקק הבין את הרמז, וכארבע שנים לאחר שניתן פסק הדין בעניין אניל גדרה הוחק
חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (הליכים לעניין החלטות הנוגעות לחיילים בשירות קבע), תש"ע-2010,

שנכנס לתוקף ביום 16.8.10 (להלן: החוק), מכוחו הוקמה ופועלת ועדת ערר, שלה הוקנתה הסמכות הייחודית לדון בתובענות שעילתן "ענייני שכר וזכויות נלוות לשכר או סיום שירות, של חיילים בשירות קבע". בהתאם להוראות החוק, על החלטות ועדת הערר ניתן לערער בפני
בית המשפט לעניינים מנהליים, ולא בפני
בית דין זה.
17.
יש לציין כי עוד בטרם הוחק החוק הנ"ל, כבר היה קיים מנגנון בירור דומה, מכח חוק הגמלאות, וזאת לצורך דיון בהשגות על החלטות הגופים המוסמכים להכריע בעניינים הנוגעים לגמלאות אנשי הקבע (הממונה על הגמלאות או מי שהרמטכ"ל הסמיכו לכך לפי סעיף 51 לחוק הגמלאות).
18.
כך, סעיף 44 לחוק הגמלאות קובע את הרכבה של ועדת הערעור המוסמכת לדון בהשגות על החלטות בענייני גמלאות.

44.

(א)
שר המשפטים ימנה ועדות ערעור לצורך חוק זה.
(ב)
ועדת ערעור תהיה של שלושה, שאחד מהם לפחות יהיה חייל.
(ג)
הודעה על מינוי ועדת ערעור ועל מענה תפורסם ברשומות.

19.


סעיף 49 לחוק הגמלאות קובע כי הערכאה השיפוטית המוסמכת לשמש ערכאת ערעור על החלטת ועדות הערעור היא – בית המשפט המחוזי.
49.

(א)
התובע או הממונה רשאי, תוך שלושים ימים מיום שהגיעה אליו החלטת ועדת הערעור, לערער עליה בשאלה משפטית לבית המשפט המחוזי.

(ב)
בית המשפט הדן בערעור רשאי לאשר את החלטת הועדה או להחזירה לועדה, או להחליט החלטה אחרת במקומה על סמך העובדות שקבעה הועדה.

20.
בבר"ם 3412/14
רס"ן שינדר נ' מדינת ישראל
– צבא הגנה לישראל [פורסם בנבו] (5.1.15), דנה כב' השופטת ד. ברק ארז בזיקה הקיימת בין שתי הוועדות שהזכרנו לעיל, זו שדנה בענייני גמלאות וזו שדנה בעניינים אחרים הנוגעים לשירות בקבע בקבעה:
"בשולי הדברים אציין עוד כי לכאורה יש מקום לשקול מחדש את ההפרדה בין הוועדה לבין ועדת הערעור לפי חוק הגימלאות (שנחקק כרבע מאה קודם לכן). אכן, הרכבה של ועדת הערעור (שממונה בידי שר המשפטים לפי סעיף 44 לחוק הגימלאות) הוא שונה מהרכב הוועדה שבה עסקינן. עם זאת, מיותר לציין כי קיים קשר חזק ואינהרנטי בין תחום הגמלאות לבין התחומים שבהם הוסמכה לעסוק הוועדה. קיומם של שני טריבונלים מינהליים נפרדים העוסקים בסוגיות כה קרובות עלול לחייב במקרים לא מעטים דיון מפוצל בסוגיות הקשורות זו בזו בהתייחס לפרישתו של משרת קבע אחד. דיון כזה עלול להיות מסורבל, לא יעיל ואף להוביל לקביעות עובדתיות סותרות. על פני הדברים, דומה אפוא כי להאחדה בין שני הטריבונלים עשויים להיות יתרונות של ממש. כמובן, אין בכך כדי למצות את הדיון בסוגיה, ומובן שהדברים נאמרים מבלי לקבוע מסמרות בעניין."
21.
באותו

פסק דין
עמדה כב' השופטת ד. ברק ארז על כך שסמכות הביקורת של ועדת הערר המנהלית שהקים המחוקק
איננה מוגבלת אך למצב שבו התקבלה החלטה פורמלית של הגורם המוסמך בצה"ל, אלא שהיא קמה גם כאשר הגורם המוסמך נמנע מלקבל החלטה.
22.
לנוכח האמור לעיל, גם אם נקבל את טענת התובע לפיה הממונה על הגמלאות לא קיבל החלטה פורמלית עצמאית בעניין נשוא התובענה, אלא שהגורמים המוסמכים בצה"ל אימצו את עמדתו / הנחייתו של משרד האוצר, הרי שהועדה שלפי סעיף 44 לחוק הגמלאות, מוסמכת לדון בתובענה התוקפת את העמדה המשפטית שאימץ צה"ל, והביקורת השיפוטית על החלטתה נתונה בידי בית המשפט המחוזי.
23.
כך או כך, בית דין זה איננו מוסמך לדון בתובענה ולפיכך מן הדין לסלקה על הסף.
24.
בשולי הדברים יוער כי בניגוד לטענות התובע, לא התרשמנו כי הגשת הבקשה לסילוק על הסף בחלוף כשישה חודשים מיום פתיחת ההליך (ערב המועד להגשת התשובה לבקשה לאישור) נגועה בחוסר תום לב. בבחינת ידיעה שיפוטית היא, כי במרבית התיקים פרקליטות המדינה מתקשה בעמידה בלוחות הזמנים, ואין בכך כדי להעיד על חוסר תום לב. עם זאת בנסיבות העניין , ועל אף שמצאנו כי דין העתירה להמחק, איננו עושים צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ב טבת תשע"ט,
(
30 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.











גב' אורית הרצוג
נציגת עובדים

אופירה דגן-טוכמכר
, שופטת – אב"ד

מר אבינועם בן יצחק
נציג מעסיקים








תצ בית דין אזורי לעבודה 61488-06/18 יעקב שחר נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 30/12/2018)