פסקי דין על יולנה אנג'ל | פסקי דין על אלכסנדר אנג'ל | פסקי דין על בנק הפועלים בע"מ

15488/95 א     30/11/2005




א 15488/95 יולנה אנג'ל, אלכסנדר אנג'ל נ' בנק הפועלים בע"מ




7
בתי המשפט

א 015488/95
בית משפט השלום חיפה
30/11/2005
תאריך:
כב' השופט כמאל חיר
, סגן נשיא
בפני
:
התובעים
1. יולנה אנג'ל

2. אלכסנדר אנג'ל

בעניין:
נ ג ד
הנתבעת
בנק הפועלים בע"מ

פסק דין
לפי פניה למתמחה שלי מטעם ב"כ התובעים, נבדק התיק והתברר שבתיק פסק הדין מודפס עוד מיום 23.12.98. לא ברור אם נמסר לב"כ הצדדים ואם לא נמסר, למה.
מכל מקום, להלן פסק הדין כאילו ניתן לפי תאריך של היום.

מונחת בפני
י תביעה כספית בשל הפרת חובה חקוקה.
יולנה אנגל עולה חדשה מסלובקיה, להלן: "התובעת מס' 1".
אלכסנדר אנג'ל
, בנה של התובעת 1, להלן: "התובע מס' 2".
הנתבעת הינה חברה הרשומה בישראל ומשמשת כבנק, להלן: "הבנק".

רקע עובדתי:

בתאריך 22.4.93 פתחה התובעת 1 חשבון עובר ושב אצל הבנק שמספרו 161383, להלן: "החשבון", וחתמה על טופס ניהול חשבון (ראה ת/1).

בתאריך 4.6.94 הצטרף התובע 2 כמיופה כח לחשבון (ת/2).

בתאריך 27.4.93 חתמה התובעת 1 על בקשה להעברת תשלומי סיוע לעולה חדש להלן: "בקשה להעברת תשלומי סיוע" לחשבון וסמוך לאחר מכן החל המוסד לביטוח לאומי, להלן: "המל"ל", להעביר מידי חודש בחודשו את סכום הסיוע לחשבון התובעת מס' 1 (ת/3).

מיד לאחר עלייתה יצאה תובעת 1 את הארץ ושהתה לתקופות ארוכות מחוץ לתחומי מדינת ישראל, דבר שהביא בסוף לכך כי זכויותיה לקבלת כספי סיוע נשללו ממנה.

עם שלילת זכויותיה של התובעת 1 לקבלת כספי הסיוע, פנה המל"ל לבנק ודרש לחייב את החשבון ולהחזיר את הכספים שהועברו מהמל"ל לחשבון התובעת 1, יחד עם זה דרש המל"ל מהבנק למסור מידע ופרטים על מי שמשך הכספים והבנק מסר את פרטיו של תובע 2 (ת/4).

המל"ל פנה לתובע 2 וביקש ממנו להחזיר את כספי הסיוע (ת/6).
נכון לשעת הגשת תביעה זו, החוב נסגר והכסף הוחזר (ת/7).

טענות הצדדים:

התובעים טוענים כי העברת המידע למל"ל מהווה הפרה לחובה חקוקה מצידו של הבנק כלפי התובעים או מי מהם, להמנע מלמסור פרטים בדבר חשבון בנק ללא אישור בעלי או מרשי החשבון, לא כל שכן מהווה הפרה של הוראות החוק להגנת הפרטיות. התובעים גם טוענים כי העברת המידע למל"ל הינה הפרה של תנאי ניהול החשבון המהווה הסכם בין התובעים או מי מהם לבנק (ת/1).

התובעים עוד יטענו כי הבנק התרשל ולא דייק במסירת המידע ומסר מידע לא נכון על חלקו של התובע 2 בשימוש בכספי הסיוע בתקופה שהצטרף בה לחשבון.

התובעים עוד יטענו כי הבנק הפר את הסכם הנאמנות הקיים, בין במפורש ובין מכללא, בין לקוח לבנק, להימנע מלמסור כל מידע בדבר חשבון בנק שמנהל לקוח בבנק.

התובע 2 יטען כי תשובת הבנק לשאלה מה הביא את הבנק למסירת המידע עליו, אינה משכנעת וכי הבנק אינו צד להסכם שהיה בין התובעת 1 לבין המל"ל. התובעים יוסיפו ויטענו כי כתוצאה ממעשהו וממחדלו של הבנק, פנה המל"ל לתובע 2 והודיע לו כי המל"ל רואה בו כמי שחייב בתשלום החזר כספי הסיוע, ולפיכך דרש ממנו להחזיר את כספי הסיוע למל"ל.

התובע 2 יוסיף ויטען כי בתקופה בה השתמש בחשבון, נמשכו על ידיו רק סך 707 ₪ בלבד, והוא היה מיופה כח בחשבון רק בשליש מהתקופה (ת/8).

התובע 2 עוד יטען כי בלית ברירה ומתוך חשש מלהכנס לעימות עם המוסד לביטוח לאומי, החל לשלם את כספי הסיוע בחזרה, למרות העובדה שהוא אינו בעל החוב.

טענות הבנק (הנתבע):

התובעת זוכתה על ידי המל"ל בתשלומי סיוע לעולה חדש. זכאותה נשללה לאור יציאתה את הארץ. יצויין כי אין שום ביסוס לגירסת התובעות, כי עילת עזיבתה את הארץ היתה בגין טיפול רפואי. לתביעה לא צורף שום מסמך רפואי המוכיח זאת. סיבת הדרישה להחזר הכספים כתב המל"ל: "הגירת המבוטחת" (ת/4).

יודגש כי הן התובעת 1 והן התובע 2 אינם כופרים בכך שזכאות התובעת 1 נשללה על ידי המל"ל כדין. פועל יוצא ממסקנה זו הוא כי המל"ל זכאי היה להחזר הכספים שהועברו על ידו לתובעת 1 באמצעות חשבונה שנוהל אצל הבנק.

המל"ל פנה אל הבנק וביקשו להעביר לידיו הכספים. התובעת בחותמה על ת/3 (בקשה להעברת תשלומי סיוע), אישרה זכאותו של המל"ל לקבלת כספים מהבנק. בחשבון לא היו די כספים היות והכספים היו נמשכים מהחשבון מעת לעת (הגם שהתובעת 1 נעדרה מן הארץ).

אין חולק כי רק שניים היו מוסמכים לפעול בחשבון, התובעת 1 עצמה והתובע 2, שהוא בנה, אשר קיבל מאמו יפוי כח (ת/2).

התובעים אינם טוענים כי אחד זולתם פעל בחשבון שלא כהרשאה או תוך כדי ביצוע פעולות זיוף.

אין חולק כי הכספים נמשכו מן החשבון כשהתובעת היתה מחוץ לתחומי מדינת ישראל, והפעולות הללו בוצעו על ידיו של תובע 2, שהיו ברשותו כרטיס הבנקט והמחאות שנחתמו מראש על ידי התובעת. (ראה צילום המחאות).
על פנית המל"ל השיב הבנק כי התובע 2 הוא זה שמשך את הכספים (ת/4).

הנתבע יוסיף ויטען כי מסירת המידע היתה בתום לב ותוך ניהול רגיל לעסקיו ולא היה פרסום ברבים. פרק ה' לחוק הגנת הפרטיות, סעיף 18, סעיפים קטנים (2) (ב) (ד).

לאחר עיון וניתוח מעמיק לעובדות ולמסמכים המצורפים, בית המשפט הבחין שישנן עובדות ששני הצדדים מסכימים לגביהן, בין עובדות אלה:

פתיחת החשבון, הצטרפות תובע 2 כמיופה כח לחשבון, חתימת התובעת 1 על בקשה להעברת תשלומי סיוע לעולה חדש, מסירת המידע למל"ל.

בית המשפט לא שוכנע כי התובעת 1 יצאה את הארץ בגין טיפול רפואי דחוף. לבית המשפט לא הוגשה שום ראיה ושום תעודה רפואית שמוכיחה את גירסתה של תובעת 1, ולכן בית המשפט קובע בקשר לטענה זו כי הנסיבות והסיבה שבהם ביקש המל"ל החזר הכסף מוצדקות.

גם כן בית המשפט לא שוכנע כי בתקופה שהיה התובע 2 מיופה כח לחשבון, התובע 2 השתמש בסך 707 ₪. אם התובע 2 הצטרף לחשבון בתאריך 7.6.94 והיו לרשותו הבנקט ופנקס המחאות חתום מראש, יש חשד מעבר לסביר כי התובע 2 השתמש בסכום גדול יותר מהסכום שנקב בו
(707 ₪). ת/9 מראה לנו כי בתקופה מ-26.6.94 ועד 9.1.95 בה היה התובע 2 משתמש בחשבון, נמשך סכום יותר גדול מהסכום שעליו מדבר התובע 2.

בית המשפט גם לא הבין את חששו של התובע 2, מעימות עם המל"ל. מדינת ישראל היא מדינת חוק וחופש והחוק מגן על כל אזרח ותושב, ועליו היה לפנות לערכאות המשפטיות שיגנו עליו אם יראה כי המל"ל לא צדק או לא היה זכאי לכסף שהוחזר על ידי התובע מס' 2.

ולכן בית המשפט קובע כי יציאתה של התובעת 1 את הארץ בלי להודיע על זה למל"ל, ושימוש התובע 2 בכסף שהמשיך לזרום מידי חודש לחשבון התובעת 1, מתוך ידיעה שהוא לא זכאי להנות מכסף זה. נוסף לזה עצם הגשת התביעה ביחד מדגישים את התלות בין התובעים כאם ובנה, מעלה חשד מעבר לסביר כי התובעים ידעו והבינו משמעות הענין. ואין שום סיבה לקבוע כי השימוש בכספים היה בתום לב, בלי לדעת שלכסף זה הם אינם זכאים לו.
בפני
בית המשפט עמדו השאלות הבאות להכרעה:

1. 1. האם היתה הפרה מצד הבנק לחובה חקוקה?
2. 2. האם מסירת המידע על ידי הבנק למל"ל היתה במחדל או בהתרשלות מצידו של הבנק או בתום לב?

החסיון הבנקאי כמובחן מחסיון עו"ד ללקוח, הוא חסיון יחסי. על היקף חובת הסודיות הבנקאית אמרה כב' השופטת שטרסברג-כהן בע.א 1570/92 בנק מזרחי המאוחד בע"מ נגד צגליר.

חובה זו היא כי על יחסים שבין בנק ללקוח חלה חובת סודיות. חובה זו היא אינטרונטית למערכת היחסים שבין הבנק ובין הלקוח. היא מהווה חלק בלתי נפרד ממנה. היא אף זכתה בארצינו לחיזוק נוסף עם חקיקתו של חוק הגנת הפרטיות תשמ"א-1981. עם זאת חובת הסודיות היא אינה חובה ללא גבולות. היא מתוחמת מבחינת הזמן וההיקף. ע.א 15/5893/91 היא אינה מוחלטת אלא יחסית, היא נסוגה ונעלמה כדברי הנשיא שמגר במקרים הבאים:

א. א. מקום שהגלוי נובע מחובה שבדין.
ב. ב. מקום שקיימת חובה כגון זו לגלות לציבור.
ג. ג. מקום שאינטרס של הבנק מחייב זאת.
ד. ד. מקום שנעשה הגילוי מכח הסמכתו המפורשת או מכללא של הלקוח. אלא שגם במקרים הללו חובת הסודיות אינה נעלמת "אוטומטית". הכלל הוא שכאשר מקרה פלוני נמנה עם אחד המקרים החריגים הללו, נערך איזון בין חובת הסודיות לבין כל אחת מן החובות האמורות.

בענייננו הספציפי, בית המשפט ראה כי התנהגות הבנק (הנתבע), במסירת המידע למל"ל על תובע 2, היתה על פי הבנתו למשתמע מן האמור בבקשה להעברת תשלומי סיוע לעולה חדש (ת/3). בנוסף על זה נניח שבית המשפט הגיע למסקנה כי הבנק הפר את חובותיו כלפי הלקוח. איזו הפרה היתה ואיזה תוצאות היו להפרה הזאת. בית המשפט שעמד להכריע בסוגיה זו לא התייחס בצורה דוגמאתית ויבשה וכשהיה עליו להגדיר את ההפרה, בית המשפט מגדיר אותה כהפרה פעוטה וחסרת ערך, הפרה שבהתרחשותה הביאה להחזרת כספי ציבור שנלקחו ללא זכאות וללא זכות מצידם של התובעים, הפרה שבתוצאותיה לא נגרם נזק ממון או כל נזק אחר לתובעים.

בית המשפט ראה שמן הצדק לראות את התנהגות הבנק בתום לב וללא כל כוונה לפגוע בתובעים. בנוסף לזה, תפקיד ומטרת בית המשפט הם לגלות את הצדק. לבית המשפט יותר חשוב לקבוע מי הוא הצודק ולא מי הוא המפר, ובמיוחד כאשר ההפרה היא פעוטה וחסרת ערך. במקרה זה מונח הצק המעוגן בסעיפים 3(4), 7(ב), יחולו גם על ענינו.

בית המשפט קובע כי הוראות פרק ג' "הגנות", סעיף 18 בסעיפי משנה 2(ב), (ד) לחוק הגנת הפרטיות, חלות על ענינו ומהווים רקע משפט להגנת הבנק - הנתבע.

ובכך בהסתמך על כל הנאמר, אני מחליט לדחות את התביעה.

כל צד ישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח העתק של פסק הדין לכל אחד מב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ח בחשון, תשס"ו (30 בנובמבר 2005) בהעדר.
כמאל חיר
, שופט
סגן נשיא

לימור א.








א בית משפט שלום 15488/95 יולנה אנג'ל, אלכסנדר אנג'ל נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם ב-ֽ 30/11/2005)