פסקי דין על עמוס הדר | פסקי דין על יפה מזרחי

829/03 ברע     01/12/2005




ברע 829/03 עמוס הדר נ' יפה מזרחי




20
בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני: כב' השופט משה דרורי

בר"ע 829/03

בר"ע 848/03
בעניין:
עמוס הדר
ע"י ב"כ עו"ד
ד"ר ש' ברקוביץ
המבקש
- נ ג ד -
יפה מזרחי
ע"י ב"כ עו"ד
א' פלג ועו"ד י' ארנון

המשיבה
פסק דין

כללי

1. מחלוקת קשה בין אח לבין אחותו, נמשכת במערכות המשפטיות מזה כתשע שנים. הצדדים הסכימו כי אכריע בה על דרך הפשרה.

2. אציג תחילה את ההליכים בבית משפט זה, כולל ההסכם המסמיך אותי לפסוק על דרך הפשרה. לאחר מכן, תובא המחלוקת המרכזית בין הצדדים. לפני שאציג את שיקוליי, בקצרה, אסביר מהי המסגרת הנורמטיבית של פסיקה כזו. בסיום תינתן הפסיקתא האופרטיבית.

ההליכים בבית משפט זה

3. בפני
י הוגשו שתי ברע"ות: הראשונה (829/03) היא בקשה מטעם המבקש (התובע בבית משפט השלום) למתן רשות לערער על החלטת בית משפט השלום, שבו נדחתה בקשתו להביא ראיות מפריכות או משלימות; השנייה (848/03) , אף היא בקשה מטעם המבקש לקבל רשות לערער על החלטת בית משפט השלום, אשר דחה את בקשתו להגיש תצהיר עדות של מר ד' בן שטרית, כראיה מפריכה או משלימה.

4. הבר"עות הוגשו בחודשים אוקטובר ונובמבר 2003. כבוד הרשם דאז, השופט י' שפירא החליט למחוק את הבר"עות מחמת חוסר מעש ביום 13.6.04. ב"כ המבקש ביקש לבטל החלטה זו, והרשם נענה לה (ראה החלטת הרשם מיום 8.2.04). בעקבות כך, הועברו שתי הבר"עות לטיפולי (במסגרת חלוקת התיקים הרגילה).

5. עם קבלת הבר"עות ניתנה על ידי החלטה ביום טז אלול תשס"ד (2.9.04), שבו ביקשתי את התייחסות הצדדים לשאלה האם יש לאחד את שני התיקים. הצדדים הסכימו לכך, והדיון התנהל במאוחד. בהחלטה הנ"ל קבעתי מועד לדיון בתיק זה ליום 1.11.04. המועד נדחה לבקשת ב"כ הצדדים, ונקבע לבסוף ליום יב אדר א תשס"ה (21.2.05). באותו מועד, לאחר ששמעתי את טענות הצדדים במשך שעה ארוכה, הצעתי לצדדים הצעות להסדר כולל. הצדדים ביקשו זמן לשקול הצעות אלה. במשך שבועות רבים ביקשו הצדדים ארכות כדי לגבש עמדה משותפת ולהציגה בפני
בית משפט. לבסוף, הודיעו הצדדים על הסכמה זו (ראה הודעה משותפת מטעם הצדדים שהוגשה לבית משפט ביום 14.4.05):

”1. הצדדים מסמיכים את בית המשפט הנכבד לפסוק בתביעה בכללותה, הנדונה בת.א. 10632/97 בפני
כבוד השופט שמיע בבית משפט השלום, על דרך של פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.
2. לצורך הכרעת בית משפט כאמור, יועברו לעיונו של בית משפט נכבד זה התיק העיקרי הנדון בבית משפט השלום (ת.א. 10632/97 בפני
כבוד השופט שמיע), שתי בקשות רשות הערעור הנ"ל, תשובת המשיבה לבקשות וטענות הצדדים בפני
כבוד בית המשפט בדיון מיום 21.2.05.
3. כל צד יהיה רשאי להגיש לבית המשפט הנכבד, לצורך הכרעתו בתביעה, כאמור, חוות דעת של כלכלן ותחשיב שלו לביסוס טענותיו, ובכלל זה בדבר שווי הדירה נשוא התביעה".

בהסכם נקבע גם כי לכל אחד מהצדדים תינתן זכות טיעון בעל פה, שתוגבל לשלושים דקות לכל צד.

6. לאחר דחיות נוספות במועד הדיון , שנבעו, בין היתר, מבקשת המבקש לדחות את מועד הגשת המסמכים מטעמו, וניתוח שעברה המשיבה, הוגשה לבסוף חוות דעת של כלכלן, בנו של המבקש, נושא תאריך 3.6.05, והדיון נקבע ליום 29.11.05.

7. הצדדים טענו לפניי ארוכות בישיבת בית משפט שנערכה ביום כז חשוון תשס"ו (29.11.05), עמ' 19-5 לפרוטוקול, הרבה מעבר למוסכם.

עיקר המחלוקות בין הצדדים

8. הצדדים הינם, כאמור, אח ואחות. תביעת המבקש, בתמצית, היא כי דירה הרשומה על שם המשיבה תועבר לבעלותו, תירשם על שמו בלבד, לאחר שיחזיר לה סכומים המפורטים בכתב התביעה. כן עותר הוא לסלק את ידיה של המשיבה מן הדירה.
הבסיס לתביעה היא טענת המבקש כי הדירה נרכשה על ידי המשיבה בנאמנות עבורו. נאמנות זאת היתה חיונית כי מדובר בדירה הנבנית במסגרת עמותה שהיתה מוגבלת לתושבי עיר גנים וקריית מנחם באותה עת. המשיבה היתה זכאית, כתושבת עיר גנים, להצטרף לעמותה, ולכן עשתה זאת כנאמנה עבור המבקש (התובע בבית משפט השלום), כאשר המבקש מימן חלק מתשלומי הדירה, ומכאן נובעת זכאותו לסעדים שפורטו לעיל.

9. טענת ההגנה המרכזית של המשיבה היא כי אין מדובר בנאמנות אלא בדירה שנרכשה על ידה ועל ידי בעלה. הכספים אשר נתן המבקש, אינם אלא בגדר הלוואה, ואותם היא מוכנה היתה להחזיר לאחיה המלווה.

10. על אף, שלכאורה, מדובר במחלוקת ממוקדת, ההליכים בתיק זה נמשכו שנים: תחילתם בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי על ידי המבקש (ה"פ 681/96); התביעה הועברה לבית משפט השלום (ת.א. 10632/97) ונדונה בפני
כבוד השופט שמיע; הוגשו תצהירים והושמעו עדים, הן ביחס למעמד העמותה האמורה והן בדבר יחסי הצדדים. כן הוגשו מסמכים רבים ובהם מלוא התיק של העמותה המתייחס למשיבה ולבעלה (נ/4, המכיל 45 עמודים).

11. הבר"עות, שתוארו לעיל, מתייחסות לשלב האחרון של הבאת הראיות. המבקש רצה להביא ראיות מפריכות או משלימות, המתייחסות בעיקרו של דבר לסוגית העמותה ויחס ראשי העמותה למבקש כאל הרוכש האמיתי, וכן ראיות ביחס למעמד העמותה והפרכת העדות של עדת ההגנה בדבר הזכות או העדר הזכות לקבל כחברי עמותה מי שאינו תושב עיר גנים (לנתון זה יש נפקות לצורך אישוש או הפרכת הגירסה של התובע מדוע לא רכש את הדירה ישירות, שכן, לדבריו, לא יכול היה להצטרף לעמותה כי לא גר בעיר גנים, ורק המשיבה יכלה לעשות כן).

12. רוב הראיות כבר נשמעו לפני בית משפט קמא, אך ב"כ הצדדים בחרו כי אני הוא זה שאתן את פסק הדין על דרך הפשרה, מבלי ששמעתי את העדים, וזאת לאחר שמיעת טיעוני הצדדים (ראה גם נוסח הסכמת הצדדים שהובא לעיל בפיסקה 5).
פסק דין
על דרך הפשרה - מסגרת נורמטיבית

13. הצדדים, כמוזכר לעיל (פיסקה 5), ביקשו כי אתן

פסק דין
על דרך הפשרה, וזאת בהתאם לסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984, שזה לשונו:
"בית משפט הדן בעניין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, לפסוק בעניין שלפניו, כולו או מקצתו, בדרך של פשרה".

14. סמכות זו נתונה לא רק לערכאה ראשונה אלא גם לערכאת הערעור; ראה, למשל, את פסק דינו של בית המשפט העליון, מפי השופט ת' אור , כתוארו אז, בע"א 398/99 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' דיין , פ"ד, נה(1) 765. וכן ראה: א' גורן , סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, תל-אביב, תשס"ה-2005), בעמ' 315.

15. המסגרת הנורמטיבית של סמכות בית משפט ליתן

פסק דין
פשרה, על פי סעיף 79א הנ"ל,מאפשרת לבית משפט שימוש בשיקול דעת רחב, וזאת כדי להחיש את פתרון הסכסוך וכן כדי להקל מעומס ההתדיינות בבתי המשפט (גורן, שם, בעמ' 314). בית המשפט יכול ורשאי לפסוק גם על פי הדין המהותי, אך בעצם העובדה כי בעלי הדין מסרו לו את העניין להכרעה על פי סעיף 79א, רשאי בית המשפט לפסוק על פי שיקול דעתו, בין לדין ובין לפשרה (גורן, שם, בעמ' 315). הארכתי בעניין זה, כולל התייחסות למשפט העברי, ב

פסק דין
שניתן על ידי, כערכאה ראשונה, על דרך הפשרה, בת.א. 3187/01 ר.מ.פ.א. נכסים בע"מ נ' פלד , בפיסקאות 33-23. לא ראיתי צורך לחזור ולהביא את הדברים פעם נוספת ב

פסק דין
זה. הרוצה לעיין - יעיין.
השיקולים להכרעה

16. המאפיינים המרכזיים של פסק הדין על פי סעיף 79א, הם קיצורו, חדותו, ובהירותו של פסק הדין. יש שיראו באי פירוט הנימוקים מעלה, ויש שיראו בכך חיסרון. על כל פנים, משביקשו הצדדים כי אפעל על פי סעיף 79א, ידעו הם כי לא אפרט ב

פסק דין
כזה (להבדיל מ

פסק דין
רגיל) את כל הראיות ואת ניתוחם לפרטיהם. ברם, עדיין סבור אני כי, כרשות שיפוטית, מן הראוי להציג, ולו בקווים כלליים, את השיקולים המרכזיים שהביאוני לפסוק את אשר ייכתב בסיום פסק הדין (במאמר מוסגר אומר כי גם כאשר ישבתי לדין, כערכאה ראשונה, והתבקשתי לפסוק על דרך הפשרה על פי סעיף 79א הנ"ל, הצגתי את השיקולים המרכזיים שהנחוני לצורך ההכרעה בכל אחד מפריטי התביעה והתביעה שכנגד; ראה פסק דיני בת.א. 3187/01 הנ"ל).

17. בשאלה המרכזית, האם מדובר בנאמנות או בהלוואה, הכרעתי היא כי מדובר בהלוואה. ער אני לטענת עו"ד ד"ר ש' ברקוביץ
, כי מספר עדים תמכו בגירסת מרשו, לפיה מדובר בנאמנות, אך מכלול הראיות, ובמיוחד הנימוקים הבאים, הביאוני למסקנה כי מדובר בהלוואה: העדר דיווח של המבקש למס שבח על הנאמנות; אי המצאת הצהרת הון של המבקש אשר בה - לטענת המבקש - מוזכרת הדירה בין נכסיו. שתי נקודות אלה הינן בעלות חשיבות ביחס למבקש שלפנינו, שהינו איש עסקים הבקיא בנדל"ן. לכך יש להוסיף כי גם לגירסת המבקש, ניתן היה בשלבים שונים לרשום את הדירה על שמו, והוא לא עשה כן ולא פנה לעמותה כי תרשום אותו כבעל הזכויות ולא היה בפיו הסבר מתקבל על הדעת לכך.

18. מאידך גיסא, גירסת המשיבה בדבר ההלוואה אינה מלאה. גם לפי שיטתה שלה, לא היתה הסכמה ברורה ביחס לסכומי ההלוואה המדויקים (והכספים ש"הזרים" המבקש היו על פי קצב דרישת העמותה), מועד החזרת ההלוואה לא נקבע מראש ולא הוסכם כלל, וסוגית הריבית או ההצמדה, לטענתה, לא עלתה בין הצדדים (המלווה - אחיה, והיא - הלווה).
נחה דעתי כי ייתכן שבין אח ואחות נושאים כאלה אינם "סגורים" עד הסוף. בכל מקרה, כאשר מתעוררת עתה המחלוקת, אין מנוס מלפסוק , ולו על דרך הפשרה, מהי שיטת החזר ההלוואה.

19. טענתו החלופית של המבקש בדבר הצמדת הסכומים ששילם לדירה עצמה (דהיינו: המבקש ראה עצמו כמי שהוא בעל חלק יחסי בדירה, המשקף את הכספים ששילם), הביאה אותו לכך שבחוות הדעת מטעמו דורש הוא כי המשיבה תשלם לו סך של כ-53,000$ בגין חלקו בדירה, על בסיס התחשיב הבא: הדירה נרכשה תמורת סך של כ-150,000$. מתוך סכום זה שילם הוא כ-25,000$. מכאן, שחלקו הוא כ-16% בדירה. ערך הדירה, לשיטתו, הוא היום 325,000$, ולכן זכאי הוא לסך 53,000$.
מאחר וקבעתי כי אין מדובר בנאמנות ובשותפות בדירה, אין בסיס לאותו תחשיב, ולכן דוחה אני את תביעת המבקש בנקודה זו.

20. טענה נוספת של המבקש בחוות הדעת היא כי על בסיס 16% משכר דירה של 900$, הוא זכאי לקבל מאת המשיבה סך של כ-10,000$, המשקפים את דמי השימוש שעשתה המשיבה בחלק הדירה שלו.
פועל יוצא ממסקנתי כי מדובר בהלוואה ולא בנאמנות , הוא כי אין המבקש זכאי לשווי השימוש שנמנע ממנו בדירה, ועל כן נדחית תביעתו בראש פיצוי זה.

21. לאור מסקנתי האמורה, אין גם לזכות את המבקש גם בראש הפיצוי השלישי המופיע בחוות הדעת, דהיינו: דמי ייזום בשיעור 10% מסך 325,000 $, שכן ההנחה ביסוד

פסק דין
זה על דרך הפשרה הוא כי המבקש הילווה כסף למשיבה, ולא היה היוזם של העיסקה.

22. הצדדים הסכימו כי המבקש שילם כ-76,000 ₪ בשנת 1993 ועד 1995, כאשר סכום זה היה אז, בערכים דולריים, כ-25,000$. נתון נוסף שהופק, לדברי עו"ד פלג, ב"כ המשיבה, מן התוכנה "משערכת", הוא כי אם נצמיד סכום זה של 76,000 ₪ למדד המחירים לצרכן, כי אז יגיע הסכום , נכון להיום, לסך כ-122,000 ₪, וכאשר נפעיל ביחס לסכום הקרן הנ"ל את דיני ההצמדה והריבית לפי החוק, יגיע הסכום לכדי 192,000 ₪.
לטענת עו"ד פלג, סכום זה הוא המקסימום שאפשר לחייב את מרשתו, ועל דרך הפשרה יש לחייבה בסכום נמוך יותר, ובמיוחד שהיתה מוכנה כל העת להחזיר את ההלוואה לאחיה.
בנקודה אחרונה זו, אינני מקבל את טענת עו"ד פלג, שכן לא היתה כל מניעה כי המשיבה תשלח שיק על הסכום שאינו שנוי במחלוקת לעו"ד ברקוביץ, ב"כ המבקש, ולמצער, ניתן היה להפקיד את הסכום בקופת בית המשפט.

23. קשה לייחס לצדדים, במיוחד לאור החומר שראיתי, רצון לתת מעין גמ"ח, ללא כל ריבית או הצמדה. על כן, ברור לי שאין כל הצדקה לקבוע כי המשיבה תחזיר למבקש סך 76,000 ₪, ואפילו לא את הסכום נומינלית בדולרים (25,000$).

24. יתר על כן, המשיבה עצמה אמרה בדיון בפני
י כי מימנה את רכישת הדירה נשוא המחלוקת ממכירת דירה קודמת ומהלוואה שלקחה מבנק למשכנתאות. ברור לכל, כי אם לא היתה מקבלת המשיבה את סך 76,000 ₪ הנ"ל מן המבקש, היתה נוטלת מבנק למשכנתאות הלוואה בסכום גבוה יותר מהסכום שנטלה, ומשלמת ריבית הנהוגה בבנק למשכנתאות, שהיא קרובה לדיני ההצמדה והריבית על פי החוק. אין לשכוח כי המשיבה קיבלה את סך 76,000 ₪ הנ"ל (שערכם אז היה כ-25,000$), ללא בטוחות, ללא ערבים, ומבלי שדירתה שועבדה לאותה הלוואה.
לכן, במסגרת שיקולי הפשרה, נראה לי כי הסכום ההולם שעל המשיבה לשלם למבקש בגין החזר ההלוואה הוא 200,000 ₪.

25. כל אחד מן הצדדים גם טען כי יש מקום לחייב את הצד השני בשכר טרחת עורך דין. במיוחד האריך עו"ד ברקוביץ וטען כי עו"ד פלג בחר בדרך דיונית שגרמה לסחבת ולדיונים ממושכים, שמחייבים פסיקת שכר טרחת עורך דין משמעותי. מנגד, עו"ד פלג הצביע על כך שעדים מטעם המבקש לא הגישו מסמכים, ואף זאת היתה אחת הסיבות להארכת הדיונים.
במסגרת שיקולי הפשרה, והרצון כי הצדדים, שהם אח ואחות, יפתחו דף חדש, הגעתי למסקנה כי אין מקום לפסוק שכר טרחת עורך דין והוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו ובשכר טרחת עורך דינו.

פסיקתא

26. לאחר שהבאתי בחשבון את טענות הצדדים, ולאור השיקולים דלעיל (שהינם השיקולים המרכזיים שהנחוני בהכרעתי ב

פסק דין
זה, שניתן, כאמור, על דרך הפשרה) , אני פוסק כדלקמן:

א. הדירה נשוא המחלוקת תישאר בבעלותה המלאה של המבקשת (או של המבקשת ובעלה; בנושא אחרון זה אינני מכריע, שכן בעלה אינו צד להליך). פועל יוצא מכך הוא כי תביעת המבקש להצהיר כי הוא הבעלים של הדירה וכי על המבקשת להתפנות ממנה - נדחית.

ב. המשיבה תשלם למבקש עד ליום 1.1.06 סך של 200,000 ₪. אם לא תשלם סכום זה עד 1.1.06, כי אז החל מיום מתן

פסק דין
זה תיתוסף לסכום האמור ריבית פיגורים, כאמור בסעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, בנוסח המעודכן היום, הכולל את כל התיקונים. קבעתי פסק זמן זה של כחודש, כדי לאפשר למשיבה ליטול משכנתא נוספת למימון החזר החוב האמור.

ג. כל צד ישא בהוצאותיו ובשכר טרחת עורך דינו, הן בבית משפט השלום והן בבית משפט זה.

ד. כל פיקדון שהופקד בבית משפט זה יוחזר למי שהפקידו, על פירותיו. אם הופקדה ערבות בנקאית, היא תוחזר למי שהפקיד אותה.

27.

פסק דין
זה מהווה

פסק דין
בשתי הבר"עות הנ"ל (829/03 ו-848/03) וכן הינו פסק הדין במחלוקת שבין הצדדים, שהיא נשוא ת.א. 10632/97 בבית משפט השלום בירושלים.

28. המזכירות תשלח העתק

פסק דין
זה לב"כ הצדדים.
ניתן היום כ"ט בחשון, תשס"ו (1 בדצמבר 2005) בהעדר הצדדים.
משה דרורי
, שופט








ברע בית משפט מחוזי 829/03 עמוס הדר נ' יפה מזרחי (פורסם ב-ֽ 01/12/2005)