פסקי דין על לורו דוד בטיטו | פסקי דין על סימון בטיטו | פסקי דין על אליהו סויסה | פסקי דין על בנק מזרחי טפחות | פסקי דין על בנק דיסקונט לישראל |

16144-01/18 א     30/01/2019




א 16144-01/18 לורו דוד בטיטו, סימון בטיטו נ' אליהו סויסה, בנק מזרחי טפחות בע"מ, בנק דיסקונט לישראל בע"מ








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 16144-01-18 בטיטו ואח' נ' סויסה ואח'


תיק חיצוני:



מספר בקשה:7

בפני

כב' סגן הנשיא, השופט רמזי חדיד


התובע
ים

1. לורו דוד בטיטו
2. סימון בטיטו
באמצעות עו"ד אסף רון


נגד


הנתבעים

1.אליהו סויסה

2.בנק מזרחי טפחות בע"מ

-
באמצעות ב"כ עו"ד משה ניסים


3.בנק דיסקונט לישראל בע"מ





פסק דין
ביחס לנתבע 2



1.
להלן החלטתי בבקשת נתבע 2, בנק מזרחי טפחות בע"מ
, לסילוק התביעה נגדו על הסף בטענה להיעדר עילה והעדר יריבות.

2.
התובעים הגישו נגד הנתבעים תביעה כספית לפיה הם מבקשים לחייבם בתשלום סך של 685,327 ₪. כעולה מכתב התביעה, העובדות הרלוונטיות לדיון והכרעה בבקשה דנן, הינן כדלקמן:

א.
תובע 1 הוא בנו של תובע 2 ובמועדים הרלוונטיים לתביעה הוא רכש ווילה בקיסריה בתמורה לתשלום סך של 7,200,000 ₪ (להלן: "הווילה"). חשבון הבנק של תובע 1 נוהל אצל נתבע 3 – בנק דיסקונט לישראל בע''מ.


נתבע 1 הינו עו"ד במקצועו ועל שמו התנהל חשבון בנק אצל נתבע 2 - בנק מזרחי
טפחות.

ב.
בין המוכר לקונה, או מי מטעמם, התנהל מו''מ במסגרתו סוכמו תנאי העסקה, לרבות תמורת הווילה כאמור לעיל, וזאת ללא כל מעורבות של נתבע 1. לאחר סיכום תנאי העסקה, פנה תובע 1 ומי מטעמו לנתבע 1 וביקש ממנו לטפל בניסוח הסכם המכר והעברת הזכויות בווילה על שמו ובין הצדדים סוכם כי שכר טרחתו של נתבע 1 יהיה בסך של 30,000 ₪ ומע"מ עליו. הסכמות אלה היו בעל פה ובין הצדדים לא נחתם הסכם שכ''ט עו''ד.

ג.
נתבע 1 שכנע את תובע 1 להצטרף כמורשה חתימה בחשבון הבנק שהתנהל על שם
הראשון אצל נתבע 3, וזאת תחת פתיחת חשבון נאמנות על שמו.

ד.
משלא שולם מס רכישה המתחייב עבור העסקה, הטילו רשויות המס עיקול על חשבון הבנק המתנהל על שם תובע 1 אצל נתבע 3, וזאת בסך של כ-628,274 ₪ (להלן: "העיקול"). בנסיבות העניין, לבקשת נתבע 1, הוזמן מנתבע 3 שיק בנקאי לפקודת תובע 1 על סך של 650,000 ₪ וזאת לכיסוי מס רכישה עבור העסקה ולתשלום שכ"ט עו"ד המגיע לנתבע 1
(להלן: "השיק הראשון").

כעבור מספר ימים טען נתבע 1 כי אינו יכול להשתמש בשיק הראשון והוא ביקש לקבל
במקומו שיק לפקודתו הוא בגובה אותו סכום. וכך אכן היה, התובעים או מי מהם פנה לנתבע 3 בבקשה לבטל את השיק הראשון ולמשוך במקומו שיק בנקאי אחר על סך של 650,000 ₪ לפקודת עו''ד אליהו סויסה
, הוא הוא נתבע 1. נתבע 3 פעל בהתאם והוציא שיק בנקאי בו נרשם שם המוטב ''עו''ד אליהו סויסה
'' (להלן: "השיק השני"). יובהר כי על השיק הראשון והשיק השני שורטט ''למוטב בלבד''.

ה.
נתבע 1 הפקיד את השיק השני בחשבון המתנהל על שמו אצל נתבע 2, ומן הסתם השיק נפרע. על אף זאת, החוב לרשויות המס לא סולק ונתבע 1 טען כי חשבון הבנק בו הפקיד את השיק השני עוקל. בנסיבות העניין, התובעים שילמו מכיסם את החוב לרשויות המס, ומכאן התביעה.

ו.
להשלמת התמונה יצוין כי שם המשפחה של נתבע 1 בחשבון שהוא מנהל אצל נתבע 2 הינו "אליהו שוישה, עו"ד", ולא "עו"ד אליהו סויסה
", הוא שם המוטב המופיע בשיק השני.

3.
במסגרת כתב התביעה נטען כי נתבע 2 עוול כלפי התובעים בעוולת הרשלנות והפר חובה חקוקה.


ביחס לעוולת הרשלנות נטען כי נתבע 2 התרשל משהפקיד את השיק השני ופרע אותו בחשבון (שהתנהל ע''ש נתבע 1), אף כי שם המשפחה של המוטב המופיע בו – סויסה - אינו תואם לשם המשפחה של נתבע 1 בחשבון המתנהל אצל נתבע 2 – שוישה - וכן מאחר ובניגוד להוראות הדין הוא לא הטביע חותמת "זיכינו" על גב השיק.



באשר לעוולת הפר חובה חקוקה, ועד כמה שירדתי לסוף דעתו של ב''כ התובעים, נטען כי נתבע 2 הפר את החובה המוטלת עליו בדין לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי לוודא כי חשבון המוטב הוא אשר יזוכה בגין השיק השני.

4.
לטענת נתבע 2 בתמצית, התביעה נגדו אינה מגלה עילה ואין כל יריבות בינו לבין התובעים, ולפיכך יש לסלקה על הסף. בנדון הדגיש נתבע 2 את העובדה כי השיק השני הופקד ונפרע בחשבון של נתבע 1, הוא הוא הגורם אשר התובעים מסרו לידיו את השיק השני ומתוך רצון כי הוא יפרע בחשבון שלו, כפי שאכן היה בפועל. הוסיף נתבע 2 וטען כי השוני בין שם המשפחה של נתבע 1 בהתאם לרישומיו – שוישה - לעומת שם הנפרע המופיע
בשיק השני – סויסה – אינו גורע מהעובדה כי מדובר באותו אדם, מה גם ומבחינה לשונית ניתן לכתוב את שם המשפחה של נתבע 1 עם האות ''ס'' או ''ש''.


לעניין הטבעת חותמת "זיכינו" על גב השיק השני, נתבע 2 טען כי אין צורך בכך מאחר ונתבע 1 הטביע את חותמתו על גב השיק, חתם במקום בחתימת ידו וכן הוסיף את מספר חשבון הבנק שלו.

5.
התובעים מפנים להלכה הפסוקה, לפיה על בית המשפט לנהוג במשנה זהירות ולא להיעתר בנקל לבקשה לסילוק התביעה על הסף. לגוף העניין טענו התובעים כי ליבת המחלוקת בינם לבין נתבע 2 הינה ביחס לרשלנותו במילוי תפקידו ובהפר החובות החקוקות המוטלות עליו "כאשר מדובר בנתבע 1 אשר ניהל חשבון במבקש בפעילות כספית נמוכה ובסכומים נמוכים מאוד יחסית לאורך זמן ארוך עד להגעת ההמחאה חריגה ביותר, הן בסכומיו והן בשם השגוי" (שם, סעיף 8 לתגובה). כן טענו התובעים כי במקרה דנן, לאור השוני בין שם המוטב המוטבע על השיק השני לעומת שם בעל החשבון בו הופקד ונפרע, היה על נתבע 2 להורות על החזרת השיק. כן שבו התובעים וטענו להיעדר חותמת "זיכינו" על גב השיק השני.

6.
שקלתי מכלול טענות הצדדים ומצאתי כי הדין עם נתבע 2. להלן אנמק.

7.
בהתאם לתקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984, בית המשפט מוסמך להורות על מחיקת התביעה, בין היתר אם כתב התביעה אינו מגלה עילה. מחיקת התביעה מחוסר עילה מאפשר לנתבע לעשות "קיצור דרך", כאשר בעטיה של טענה משפטית או עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט ללא צורך בדיון בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. על מנת לבחון באם כתב התביעה מגלה עילה, אם לאו, על בית המשפט לצאת מנקודת הנחה כי יעלה בידי התובע להוכיח את כל העובדות הנטענות בו, ובאם על אף זאת התובע לא יהיה זכאי לסעד המבוקש בתביעה, אזי עסקינן בתביעה שאינה מגלה עילה (ראה ע"א 796/89 עזבון חסיד נ' עזבון וכט, פ"ד מה(5) 558, וכן רע"א 1120/06 עו"ד לאואר נ' ע.מ.ש חברה לבניין, (פורסם בנבו)).


מן הכלל אל הפרט.

8.
דומה כי טענות התובעים נגד נתבע 2 מערבים מין באינו שבמינו – זהות הנפרע בשיק השני לעומת שם הנפרע המופיע בו.
אבהיר להלן.


בסעיף 43 לכתב התביעה תיארו התובעים את המצג אשר הציג נתבע 1 בפני
הם, ואשר בעקבותיו הם ביטלו את השיק הראשון ומשכו את השיק השני תחתיו, כדלקמן:

''הנתבע 1 ביקש מיוסי
(נציג מטעם התובעים – ר.ח.) להחליף את ההמחאה (השיק הראשון – ר.ח.) לפקודתו וטען כי הוא יפקיד את ההמחאה והוא ידאג לתשלום מס הרכישה, היתרה תהיה עבור שכ''ט והוא ידאג להוציא חשבונית מס על העסקה''

(ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

מהמצוטט לעיל עולה ומתחייבת המסקנה כי השיק השני נמשך מתוך ידיעה והסכמה מראש של התובעים, כי הוא יופקד ויפרע בחשבון הבנק של נתבע 1, כפי שאכן היה בפועל. ודוק, השוני בין שם המשפחה של הנפרע המופיע בשיק הראשון – סויסה – לבין שם המשפחה בחשבון המתנהל על שם נתבע 1 אצל נתבע 2 - שוישה – לא גורע כהוא זה מהעובדה כי מדובר באותו נפרע שהשיק השני נמשך לפקודתו מתוך ידיעה והסכמה של התובעים כי הוא יופקד ויפרע בחשבונו. יוצא אפוא כי הפקדת השיק השני ופירעונו במסגרת החשבון המתנהל על שם נתבע 1 אצל נתבע 2, הגשימה את כוונתם, הסכמתם ורצונם של התובעים.

טענת התובעים מופנית למעשה כנגד השימוש שעשה נתבע 1 בכספי השיק השני לאחר פירעונו, ליתר דיוק חלק זניח מאותם כספים המיועדים לכיסוי שכרו של נתבע 1. ודוק, בנדון התובעים לא העלו כל טענה ולא הפנו לכל הוראת דין, לפיה על נתבע 2 מוטלת חובה לפקח, להגביל או לתת הוראות ביחס לשימוש שעשה נתבע 1 בכספי השיק השני.

9.
על אף הטענה ולפיה היה על נתבע 2 להוסיף חותמת ''זיכינו'' על גב השיק, התובעים לא טרחו להפנות להוראות הדין הרלוונטיות בנדון. יתירה מכך, בדיון המקדמי שהתקיים בתביעה ביום 5.12.18, התבקש ב''כ התובעים להפנות את בית המשפט להוראות הדין בנדון, אולם הוא לא ידע לעשות כן וגם לאחר הדיון הוא לא טרח להשלים את החסר. מכל מקום, לא הוברר ולא ירדתי לסוף דעתו של ב''כ התובעים, הכיצד העדר חותמת ''זיכינו'' על גב השיק מטילה על נתבע 2 חובה לפצות את מרשיו בגין הנזקים הנטענים בתביעה, כל זאת כאשר עניין לנו בשלב פירעון השיק השני בחשבון נתבע 1, והרי, כאמור, אין חולק כי הפירעון נשעה על דעתם ובהסכמתם של התובעים.

10.
כמצוטט בסעיף 5 לעיל, ב''כ התובעים הגדיר את ליבת המחלוקת כלפי נתבע 2 ברשלנות ובהיפר החובה החקוקה של האחרון וזאת, בין היתר, לאור הסכום החריג של השיק השני, יחסית לרמת הפעילות הנמוכה שהיתה בחשבון בו הופקד ונפרע.


אולם, בכתב התביעה לא העלו התובעים כל טענה בנדון וגם לעניין זה התבקש ב''כ הנתבעים בדיון המקדמי מיום 5.12.18 להפנות את בית המשפט לסעיף הרלוונטי בכתב התביעה, אולם הוא לא ידע לעשות כן. מכל מקום, לא ברור כיצד הטענה, לו עלתה ולו היתה נכונה עובדתית, מטילה חבות על נתבע 2, שכן, עניין לנו בהליך פירעון השיק השני, ושוב נזכיר, התובעים משכו את השיק השני לפקודת נתבע 1 מתוך ידיעה והסכמה כי הוא יופקד ויפרע בחשבונו, וזאת ללא כל קשר לרמת הפעילות באותו חשבון.

11.
לאור מכלול הנימוקים לעיל, נחה דעתי כי התביעה אינה מגלה כל עילה כנגד נתבע 2 ולפיכך דינה להימחק, וכך אני מורה.


התובעים, ביחד ולחוד, ישלמו לנתבע 2, באמצעות בא כוחו, הוצאות משפט בסך של 14,040 ש''ח (כולל מע''מ) וזאת עד ליום 3.2.19, שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.



ניתן היום,
כ"ד שבט תשע"ט, 30 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 16144-01/18 לורו דוד בטיטו, סימון בטיטו נ' אליהו סויסה, בנק מזרחי טפחות בע"מ, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 30/01/2019)