פסקי דין על אבי שוהם | פסקי דין על זאב קובלר | פסקי דין על עו"ד |

2610/02 ברע     01/12/2005




ברע 2610/02 אבי שוהם נ' זאב קובלר, עו"ד




1
בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו
ברע002610/02
בפני
:
כב' השופטת יהודית שטופמן

תאריך:
01/12/2005
בעניין:
אבי שוהם

המבקש

נ ג ד
זאב קובלר
, עו"ד

המשיב

החלטה
א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בת"א (כב' השופט אטיאס) מיום 3.9.2002, אשר התקבל על ידי המבקש ביום 12.9.2002, ובו דחה בית משפט קמא את תביעת המבקש כנגד המשיב, עורך דין במקצועו, לתשלום פיצויים בגין ייצוג לקוי.

פסק דינו של בית משפט קמא התקבל, כאמור, אצל המבקש ביום 12.9.2002.
בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 2.10.2002, באמצעות עו"ד
דב וייס, אשר ייצג את המבקש במועד הגשת בקשת רשות הערעור.
מן הראוי לציין, כי בסמוך להגשת הבר"ע, אבד התיק במזכירות בית המשפט, ואותר רק בחודש ספטמבר 2004.
ביום3.9.04 נקבע דיון במעמד הצדדים ליום 24.1.05.
לישיבת יום 24.1.05 לא זומן המשיב, ובשל כך נקבע דיון נוסף ליום 14.3.05.

ב. בדיון שהתקיים בפני
ביום 14.3.2005, עתר המשיב למחיקת בקשת רשות הערעור, בטענה כי הבקשה הוגשה לאחר חלוף המועד הקבוע בחוק, להגשת בקשת רשות ערעור, על

פסק דין
של בית המשפט לתביעות קטנות.
המבקש, אשר לא היה מיוצג במהלך הדיון, הודיע, כי לאור טענת המשיב, מבקש הוא להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הבר"ע.

בסיומו של הדיון, לנוכח טענות המשיב והודעת המבקש, ניתנה החלטתי, כדלקמן:
"מאחר שבדעת המבקש להגיש בקשה להארכת מועד, מוחלט כדלהלן:
א. המבקש רשאי, כמשאלתו, להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הבר"ע.
ב. תוגש הבקשה, כאמור, תובא בפני
הרשם.
ג. לא תוגש הבקשה, תמחק הבר"ע ללא צו להוצאות.
ד. הוצאות ישיבת היום ישקלו במסגרת הוצאות הבר"ע, אם תידון.
ה. המזכירות תעביר אלי התיק למעקב ביום 10.4.05 ".

ביום 27.3.2005 הגיש המבקש "בקשה לקביעת מועד להגשת בר"ע" בה טען המבקש כי הוטעה לחשוב שאכן עמדו לרשותו רק 15 ימים, כטענת המשיב, בעוד הדין הוא כי בקשת רשות הערעור יכול שתוגש עד לתום 30 ימים ממועד המצאת פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות.
המבקש הסתמך בטיעוניו אלה, על הוראות סע' 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 וכן על תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

ביום 10.4.2005 התקבלה תגובת המשיב ל"בקשה לקביעת מועד להגשת בר"ע", ובה חזר על טענתו לפיה חלה בעניינו תקנה 15 (צ"ל תקנה 16 - י.ש.) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז– 1976 (להלן: "תקנות סדר הדין בתביעות קטנות"), לפיה מוקצבות למבקש להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, 15 יום להגשת הבקשה, ממועד קבלת פסק הדין.

ביום 29.4.2005 ניתנה החלטתי הנוספת בתיק לפיה:
"המבקש, מר אבי שוהם
, רשאי, לפנים משורת הדין, להגיש בקשה להארכת המועד, לא יאוחר מתוך 15 יום מהיום.

תשומת לבו של המבקש למועדים הקבועים בתק' בענין הגשת בר"ע על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות".

ביום 8.5.2005 הגיש המבקש במסגרת בש"א 10643/05 "בקשה להארכת מועד", שאינה אלא צילום של בקשת רשות הערעור.

בין לבין, התקבלה ביום 24.5.2005, הודעת ב"כ המבקש, עו"ד
וייס, כי "זה מכבר הפסיק לייצג את מר אבי שהם ואין לו כל קשר עמו". למותר לציין, כי למעט בקשת רשות הערעור עצמה, לא הוגש כל מסמך נוסף מטעם בא כח המבקש, אשר יצג עצמו בדיונים ובפני
ות הנוספות לבית המשפט.

ביום 19.6.2005 התקבלה תגובת המשיב לבקשה להארכת מועד, בה התבקשה דחית הבר"ע וחיובו של המבקש בהוצאות ישיבת יום 14.3.2005.

ג. דיון
תקנה 16 לתקנות סדר הדין בתביעות קטנות קובעת כי:
16. (א) המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט או על החלטתו לפי תקנה 12 לגבי בקשה לבטל החלטה שלא בפני
בעל דין, הוא 15 ימים מיום מתן פסק הדין או ההחלטה.
(ב) ניתנה רשות ערעור יראו את כתב הבקשה ככתב ערעור.
(ג) בכפוף להוראות תקנה זו יחולו הוראות חלק ד' לתקנות סדר הדין האזרחי על ערעור ועל בקשה לרשות ערעור על

פסק דין
של בית המשפט.

הנה כי כן, עינינו הרואות, כי אכן, לכאורה, עמדו לרשות המבקש רק 15 ימים, להגשת בקשת רשות הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא.
טעותו של המבקש, בטיעוניו במסגרת הבקשה "לקביעת מועד להגשת בר"ע", נובעת מהסתמכותו על המועדים הקבועים לענין הגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט, שאיננו יושב בדין כבית משפט לתביעות קטנות, אלא כבית משפט הדן בענין אזרחי, ואשר מסגרת הדיון בפני
ו, מוסדרת בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. דא עקא, עניין לנו בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, אשר מסגרת הזמן להגשת בקשת רשות ערעור על פסקי דינו, צומצמה ל- 15 יום, בתקנות סדר הדין, המיוחדות לתביעות קטנות.

ברם, עיון מעמיק יותר במועדים נשוא בקשת רשות ערעור זו, מעלה כי בקשת רשות הערעור הוגשה במועדה.
כאמור, ביום 12.9.2002 נתקבל פסק דינו של בית משפט קמא על ידי המבקש.
עיון בלוח השנה מגלה כי בין התאריכים 20.9.2002 ועד ליום 27.9.2002 חל חג הסוכות, אשר בהתאם להוראות תקנה 1 לתקנות בתי המשפט וההוצאה לפועל (פגרות), תשמ"ג–1983, הינם ימי פגרה.

בפרשת רע"א 6297/02 גולד נ' גאולת הכרך בע"מ, פד"י נז(2) 108, נדונה שאלת תחולתן של תקנות בתי המשפט וההוצאה לפועל (פגרות), תשמ"ג–1983, וליתר דיוק, תחולתה של פגרת חג הסוכות, על המועדים מכח תקנות סדר הדין בתביעות קטנות.
כב' השופט גרוניס קבע שם (בעמ' 115-116) כי:
"אילו נתקבלה גישתה של המבקשת, היה נוצר מצב שלפיו תקופת פגרה תבוא במניין הימים כאשר עסקינן בהליך ערעורי המוגש לבית-משפט מחוזי על פסק-דין של בית-משפט לתביעות קטנות, בעוד שבמקרה של ערעור על פסק-דין של בית-משפט שלום שאינו עוסק בתביעה קטנה, לא יימנו ימיה של הפגרה. תוצאה מעין זו קשה היא. יש לשאוף למצב שבו סדרי הדין, ובייחוד הסדרים בעניין מועדים, יהיו כלליים, פשוטים ואחידים. בלשון עולם המחשבים ניתן לומר כי ראוי שהכללים יהיו "ידידותיים למשתמש". קבלת טענתה של המבקשת תקשה על אלה הנזקקים לבתי-המשפט. עליהם יהיה לדעת כי במקרה האחד אין נפקות לפגרה, בעוד שבמקרה האחר יש לה נפקות. הבחנה מעין זו עלולה לגרום בלבול וטרחה מיותרים לפונים לבית-המשפט (ראו בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון). ישאל השואל כיצד דברים אלה מתיישבים עם ההוראה בתקנה 16(א) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות, הקובעת שהמועד להגשת בקשת רשות ערעור הוא חמישה-עשר ימים, בשעה שההוראה הכללית שבתקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי קוצבת תקופה של שלושים ימים. נראה שהכוונה הייתה כי בכל הנוגע למועדים הקשורים בהליך המתנהל בבית-משפט לתביעות קטנות תהיינה התקופות קצרות מן המקובל. כך, למשל, המועד להגשת כתב-הגנה הינו חמישה-עשר ימים (בהתאם לתקנה 4(ב)), ואילו לפי תקנות סדר הדין האזרחי המועד המקביל הוא 30 ימים (תקנה 19 לתקנות סדר הדין האזרחי יחד עם טופס 2). מאחר שבעניין הנזכר קיימת הוראה ספציפית, הרי היא הגוברת. אין הדבר כך בכל הנוגע להסדר באשר לפגרות בתי-המשפט.

גישתה של המבקשת עלולה להוביל לחוסר אחידות מבחינת תחולתה של תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי. הכוונה לתחולה לגבי בית-המשפט המחוזי כערכאת ערעור על בית-משפט לתביעות קטנות וכן לגבי בית-משפט זה כערכאת ערעור נוספת. אסביר את דבריי. האפשרות להשיג על פסק-דין או על החלטה של בית-המשפט המחוזי בפני
בית-המשפט העליון אינה נזכרת בפרק העוסק בבית-משפט לתביעות קטנות שבחוק בתי המשפט. אף-על-פי-כן אין ספק שבעל-דין רשאי להשיג באמצעות בקשת רשות ערעור על פסק-דין או על החלטה של בית-המשפט המחוזי כערכאת ערעור על בית-משפט לתביעות קטנות, בהתאם להסדר הכללי שבסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט. על בקשה כאמור המוגשת לבית-המשפט העליון יחולו תקנות סדר הדין האזרחי, ובכללן תקנה 529. משמע, לעניין בקשת רשות ערעור המוגשת לבית-משפט זה על פסק-דין או על החלטה של בית-המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור על בית-משפט לתביעות קטנות, אין למנות את תקופת הפגרה.

בעת פגרה אין מערכת בתי-המשפט מתפקדת באופן מלא. הדברים נכונים הן לגבי השופטים (בכפוף לחריגים) הן לגבי עובדי המינהלה. אין להתעלם מכך שבשנים האחרונות הוכרזה חופשה רשמית במשרדי הממשלה בחול המועד סוכות ובחול המועד של חג פסח. חופשה כזו אף נוהגת במקומות עבודה ציבוריים אחרים וגם אצל מעסיקים פרטיים. אכן, אין הדברים חלים באותה מידה לגבי פגרת הקיץ. בקיץ, בעת שקיימת חופשה גם בבתי הספר, מקומות עבודה שונים אינם מתפקדים באופן מלא. עובדים ומעסיקים יוצאים לחופשה. מצב הדברים האמור חייב למצוא ביטוי אף מבחינת המועדים לביצוע פעולות שונות הקבועות בתקנות סדרי הדין. כך, למשל, אדם המעוניין להתייעץ עם עורך-דין בעקבות קבלתו של כתב-תביעה עלול לעמוד בפני
קושי אם התקופה הרלוונטית הינה תקופת פגרה. מכאן, שהארכת המועד הטמונה בהסדר שבתקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי מוצדקת מנקודות מבט שונות. מדוע שתיגרע זכותו של המעוניין להשיג על פסק-דין של בית-משפט לתביעות קטנות לעומת אדם המבקש לערער על פסק-דין של בית-משפט שלום?!".

העולה מן המקובץ הוא, כי בהפחתת ימי הפגרה של חג הסוכות, הוגשה בקשת רשות הערעור בענייננו, כבר כחלוף 12 ימים בלבד למן היום בו התקבל פסק דינו של בית משפט קמא על ידי המבקש. דהיינו, במסגרת המועדים הקבועים בתקנות סדר הדין בתביעות קטנות.

ד. אכן, טענה זו לא נטענה על ידי המבקש עצמו.
דא עקא, טענה משפטית שלא נטענה בכתבי הטענות, אין כל מניעה להיזקק לה. לא עילת תביעה חדשה נדונה כאן, אלא טענה משפטית חדשה שלא הייתה חובה לטעון אותה בכתב טענות (וראו בעניין זה: רע"א 7669/96 עיריית נהריה נ' קזס, פד"י נב(2) 214, 220).

כבר נפסק לא פעם כי בית משפט ידון בטענה משפטית, אשר מן הראוי היה לדון בה, אילו נטענו הטענות המשפטיות כראוי במסגרת כתבי הטענות.
וכך נקבע לענין זה בפרשת ע"א 120/70 חברת גן החיות תל-אביב נ' קליינמן, פד"י כד(2) 641, 643:
"... לפי תקנה 423 (תקנה 462 כיום – י.ש.) לתקנות סדר הדין, מוסמך בית-משפט זה לפסוק את אשר צריך היה להיפסק, אילו נטענו הטענות המשפטיות כדבעי...."
(אוזכר בהסכמה ברע"א 7669/96 עיריית נהריה נ' קזס, הנ"ל).

יפים הדברים שבעתיים בענייננו, כאשר המבקש לא היה מיוצג, בפועל, במהלך הדיונים בפני
והגשת כתבי הטענות השונים, בעוד המשיב עצמו הינו עורך דין, הבקי בחוק ובתקנות סדר הדין.

ה. לאור כל זאת, נראה לי כי מן הראוי לקבוע את בקשת רשות הערעור לשמיעה לגופה, משבקשת רשות הערעור הוגשה במועד.
נקבע לדיון במעמד הצדדים ביום 1.2.2006 בשעה 9:30.

הוצאות יפסקו במסגרת סך הכל ההוצאות בבר"ע.

המזכירות תשלח לצדדים העתק ההחלטה ותזמנם למועד שנקבע.
ניתנה היום כ"ט בחשון, תשס"ו (1 בדצמבר 2005) בהעדר הצדדים.
י' שטופמן, שופטת








ברע בית משפט מחוזי 2610/02 אבי שוהם נ' זאב קובלר, עו"ד (פורסם ב-ֽ 01/12/2005)