פסקי דין על יואב כץ | פסקי דין על הפועל חיפה מילניום | פסקי דין על משה אוחיון

17445-05/17 תאמ     05/02/2019




תאמ 17445-05/17 יואב כץ, הפועל חיפה מילניום בע"מ נ' משה אוחיון








בית משפט השלום בחיפה


תא"מ 17445-05-17 אוחיון נ' כץ ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני






מספר בקשה:
18

בפני

כבוד השופט
אמיר סלאמה


מבקשים

1
.
יואב כץ

2
.
הפועל חיפה מילניום בע"מ



נגד


משיב
משה אוחיון







החלטה



לפניי בקשה לביטול

פסק דין
שניתן בהעדר התייצבות מטעם המבקשים.

רקע

1.
עסקינן בתביעה כספית ע"ס 52,603 ₪, שהוגשה ע"י המשיב נגד המבקשים.
בתמצית נציין שהמשיב טען כי סיפק שירותים למבקשים, על פי הסכם שנכרת בין הצדדים, וכי האחרונים נותרו חייבים לו סך של 40,000 ₪ +
מע"מ (בערכים נומינאליים).

2.
במסגרת הגנתם בהליך לא הכחישו המבקשים את קיומו של הסכם כאמור; את הטענה שהמשיב סיפק שירותים כנטען; או את התמורה החוזית המוסכמת.

בפי המבקשים היו שתי טענות הגנה עיקריות (ראו למשל פרוטוקול מיום 20.12.17):
-
טענה מסוג "הודאה והדחה", וזאת בשים לב לחוב מסויים אשר לטענתם המשיב חייב בעניין אחר (שאין זה המקום להידרש אליו בפרוטרוט).
-
טענה לפיה המבקש מס' 1 אינו חב באופן אישי מכוח ההסכם מושא התביעה, חרף הופעת שמו וחתימתו על ההסכם.
3.
הצדדים הסכימו לניהול הליך גישור בפני
עו"ד גדעון סלעית.

במקביל, התיק נקבע, בהחלטה מיום 28.6.18, לשמיעת ראיות ליום 8.1.19.

4.
ביום 2.1.19, פחות משבוע לפני מועד שמיעת הראיות, הגיש ב"כ המבקשים בקשה לדחיית מועד הישיבה, תוך שהוא מציין כי התקיים הליך גישור; כי בסוף הליך הגישור נחתם הסכם גישור; וכי בסופו של דבר המבקש מס' 1 לא אישר את הסכם הגישור, דבר שהיה לטענתו בבחינת תנאי לתוקפו של ההסכם. עוד צויין כי המבקש מס' 1 אינו מצוי בארץ, וכי הוא יגיע ארצה בחודש אפריל 2019.

במקביל, הגיש התובע בקשה למתן תוקף להסכם הגישור, תוך שהוא מציג את ההסכם.

5.
עוד באותו יום (2.1.19) ניתנו שתי החלטות – במסגרת האחת נדחתה הבקשה לדחיית ישיבת ההוכחות, ונקבע שהיא תתקיים כסדרה, ובמסגרת השניה נקבע כי בקשת המשיב למתן תוקף להסכם הגישור תידון בישיבה.

6.
ביום 8.1.19 התייצבו המשיב ובאת כוחו לישיבה, אך ב"כ המבקשים לא עשה כן.

בבירור טלפוני שערכה ב"כ המשיב עם ב"כ המבקשים, ציין האחרון כי הוא סבר בטעות שהישיבה קבועה ליום המחרת, וביקש לדחות את מועד הישיבה.

בתום הישיבה נעתרתי לבקשת התובע לתת תוקף של

פסק דין
להסכם שהושג בהליך הגישור, תוך ציון העובדה שסכום הפשרה בהסכם זה עומד על פחות ממחצית מסכום התביעה.

הבקשה הנוכחית

7.
בסמוך לאחר מתן פסק הדין הגיש ב"כ המבקשים בקשה לביטולו.

לטענתו, אי התייצבותו לישיבה נבע מטעות ברישום ביומן ביחס למועד הדיון, שהיה רשום אצלו ליום 9.1.19, כפי שהודיע לב"כ המשיב ביום הדיון.

ב"כ המבקשים הקדיש חלק לא מבוטל מבקשתו לעניין הטעות הנדונה, כמו גם לעניין יחסה הלא חברי, כך לשיטתו, של ב"כ המשיב שעשתה "מחטף" בישיבה.

ב"כ המבקשים סבר כי פסק הדין גורם למרשיו עוול, וכי ביטולו נחוץ בכדי לתת להם את יומם בבית המשפט, כאשר מאידך לא ייגרם למשיב נזק.

8.
המשיב התנגד לבקשה.

ב"כ המשיב הפנתה לכך שהיא הביאה את דברי חברה בפני
בית המשפט במהלך הישיבה בה ניתן

פסק דין
, וכי גם בהתעלם מהטעות הנטענת ברישום, לא ניתן היה לקיים את ישיבת ההוכחות בשל שהות המבקש מס' 1 בחו"ל, כאשר אין זה הפעם הראשונה שהמבקש נוהג כך.

עוד נטען כי המבקשים לא התייחסו כלל לסיכויי הגנתם, גם בתביעה גופה וגם בשים לב להסכם הגישור עליו חתום בא כוחם, וכי בקשתם ממילא לא נתמכה בתצהיר.

9.
בתשובה לתגובה חזר ב"כ המבקשים על טענותיו בבקשה.

דיון והכרעה

10.
לאחר שקילת טענות הצדדים מצאתי כי מן הדין לדחות את הבקשה, ולהותיר את פסק הדין על כנו.

להלן נימוקיי.

11.
בפני
נו מצב בו ביטול פסק הדין אינו נדרש מחובת הצדק, אלא נמצא בגדר שיקול דעתו של בית המשפט, שכן אין, ולא יכול להיות חולק, על כך שהמבקשים ידעו אודות ישיבת ההוכחות שהיתה קבועה ליום 8.1.19.

בנדון נציין כי בבקשת הדחיה שהגיש ב"כ המבקשים הוא ציין, ברחל בתך הקטנה, כי הדחיה מבוקשת ביחס לישיבה הקבועה ליום 8.1.19 (ולא 9.1.19).

12.
שני שיקולים באים בחשבון בכגון דא:
-
סיבת אי ההתייצבות;
-
סיכויי הצלחת הצד אשר מבקש את הביטול.

13.
אשר לסיבת אי ההתייצבות, טוען ב"כ המבקשים כי נפלה אצלו טעות, וביומן המשרד (אשר נותן התראה ביחס לדיונים), נרשם הדיון כמתקיים ביום 9.1.19 ולא 8.1.19.

גם אם נתעלם מכך שבבקשת הדחיה מיום 2.2.19 רשם ב"כ המבקשים, כאמור, שהדחיה מבוקשת ביחס לדיון הקבועה ליום 8.1.19, ונצא מהנחה בדבר קיומה של טעות כאמור, עדיין קיים קושי לא מבוטל באי התייצבות המבקשים.

שכן, גם אם הדיון היה מתקיים ביום 9.1.19, מתברר שמבחינת המבקשים לא ניתן היה לקיימו, משום שהמבקש מס' 1 שוהה בחו"ל.

כזכור, מועד ההוכחות נקבע לפני חצי שנה ויותר, וככל שסבר המבקש מס' 1 כי אין ביכולתו להתייצב אליו, היה עליו להודיע על כך מבעוד מועד, ולא להמתין עד שבוע לפני המועד, ולהודיע כי רק באפריל הוא יוכל להגיע.

בכלל, לא ניתן להתעלם מהרושם הברור, העולה מהתנהלות המבקש מס' 1 במסגרת ההליך, לפיו האחרון מצפה לקבל את שהותו בחו"ל כעובדה מוגמרת, כאשר מצופה על ידו שהן בית המשפט והן הצד שכנגד צריכים לפעול בהתאם לנוחות לוח הזמנים שלו (דבר שהוביל, בין היתר, לכך שבקשת הדחיה, כמו גם הבקשה הנוכחית, מנוסחת מתוך מהנחת עבודה לפיה עצם שהות המבקש בחו"ל היא עילה לדחיית מועד הדיון, ולא היא).

14.
נראה אפוא כי המבקשים, וללא קשר לטעות הנטענת של בא כוחם, התכוונו להציב את בית המשפט ואת הצד שכנגד בפני
עובדה מוגמרת בדמות שהות המבקש מס' 1 לחו"ל, דבר אשר ממילא לא היה מאפשר את שמיעת הראיות עד תום.

במובן זה, ניצבים המבקשים בפני
טיעון בעייתי במישור סיבת אי ההתייצבות.

15.
אלא שגם אם נתעלם מסיבת אי ההתייצבות, ונתמקד בסיכויי הצלחת המבקשים בהליך, נמצא שגם בנדון ניצבים המבקשים בפני
בעיה של ממש.

16.
צודק המשיב בטענתו לפיה הבקשה לביטול פסק הדין, כמו גם התשובה לתגובה, לוקים בהתייחסות ממשית לעניין סיכויי הצלחת המבקשים בהליך, הן מבחינת פירוט הטענות הנדון, והן מבחינת אי צירוף תצהיר התומך בהם.

שוב, הבקשה לביטול פסק הדין יוצאת מהנחת עבודה לפיה למבקשים יש טיעוני הגנה בעוצמה המצדיקה את ביטול פסק הדין ושמיעת התובענה לגופה, ואולם לא נעשה דבר בכדי לבסס, באופן ממשי, את אותה הנחת עבודה.

17.
נזכיר בנדון כי המבקשים מתמודדים עם טענות התובע בשני מישורים שונים.

האחד, הטענות לגופה של תביעה, בה טענות ההגנה של המבקשים הם משני סוגים – הודאה והדחה, והעדר חבות אישית של המבקש – כאשר ביחס לשני סוגים אלה מדובר בטענות הטענות הוכחה (לרבות ביחס לטענה בדבר העדר חבות אישית, בשים לב לכך שבהסכם מושא התביעה מופיע שמו של המבקש מס' 1, הן (לכאורה) כצד להסכם, והן כמי שחתום על ההסכם), דבר אשר המבקשים לא ניסו להתמודד איתו, ולו ברמה הלכאורית, במסגרת הבקשה לביטול

פסק דין
(לה הם לא טרחו לצרף תצהיר).

השני, הטענה לפיה התובענה הסתיימה בהסכם פשרה מחייב שהושג במסגרת גישור, שהתקיים בנוכחות בא כוח המבקשים, ואשר חתום על ידו.

אכן, ב"כ המבקשים טען שההסכם היה טעון אישור המבקש מס' 1, ואולם לטענה זו אין זכר בהסכם (שנוסח ע"י המגשר בנוכחות בא כוח המבקשים), והיא כלל לא נתמכה בתצהיר, גם לא לאחר שעובדת אי צירוף תצהיר בנדון הוזכרה, ברחל בתך הקטנה, בפסק הדין.

גם כאן לא מנסים המבקשים להתמודד, במסגרת בקשתם, עם סוגיית סיכויי הצלחתם בשים לב לאותו הסכם פשרה, אשר בסופו של יום הביא לתוצאה סופית העומדת על כחמצית מסכום התביעה.

סוף דבר

18.
הבקשה אינה מבססת כדבעי עילה לביטול פסק הדין, לא במישור סיבת אי ההתייצבות, ולא במישור סיכויי צלחת המבקשים.

על כן, מן הדין לדחות את הבקשה, ולהותיר על פסק הדין על כנו.

19.
הבקשה נדחית.

20.
ההחלטה בדבר עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת מניה וביה.

21.
המבקשים ישלו למשיב הוצאות בקשה זו, בסך 750 ₪, וזאת בתוך 30 ימים מהיום, אחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום בפועל.



ניתנה היום, ל' שבט תשע"ט, 05 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 17445-05/17 יואב כץ, הפועל חיפה מילניום בע"מ נ' משה אוחיון (פורסם ב-ֽ 05/02/2019)