פסקי דין על אילנה כהן | פסקי דין על עזרא כהן

1777-11/17 הפ     05/02/2019




הפ 1777-11/17 אילנה כהן נ' עזרא כהן








בית המשפט המחוזי בחיפה

ה"פ 1777-11-17 כהן נ' כהן ואח'



בפני
כב' השופט רון סוקול
, סגן נשיא


המבקשת

אילנה כהן

ע"י ב"כ עו"ד עופר כהן


נגד

המשיבים
1. עזרא כהן
2. אשר בן לולו

ע"י ב"כ עו"ד שי אולשביצקי


פסק דין


1.
המבקשת, אילנה כהן, הייתה נשואה במשך שנים רבות למשיב 1, עזרא כהן. בני הזוג כהן היו בעלים של דירת מגורים המצויה בנהריה. בשנת 2011 התגרשו בני הזוג כהן זה מזו. בהתאם להסכם הגירושין זכאית המבקשת לקבל את מלוא הזכויות בדירת המגורים. הואיל ועל זכויותיו של עזרא בדירה רובץ עיקול הרשום בלשכת רישום המקרקעין לטובת המשיב 2, מר אשר בן-לולו, הגישה המבקשת את הבקשה בתיק זה. בגדרה של הבקשה עותרת המבקשת להורות כי זכויותיה בדירה גוברות על זכויותיו של אשר בן-לולו, וכי דין העיקול להתבטל.

2.
עיקר המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת תוקפו של הסכם הגירושין שבין בני הזוג. לטענת אשר בן-לולו, ההסכם נחתם למראית עין בלבד ועל מנת להבריח נכסים. ככל שיקבע כי הסכם הגירושין תקף, נדרשת גם הכרעה בשאלת ה"תחרות" בין זכויותיה של המבקשת בחלקו של עזרא כהן בדירה, לבין צו העיקול שנרשם על זכויותיו של עזרא כהן לטובתו של אשר בן לולו.

רקע
3.
אילנה כהן (להלן:
אילנה
) ועזרא כהן (להלן:
עזרא
), נישאו זה לזו בשנת 1980. לבני הזוג נולדו במשך השנים 3 ילדים. לאילנה ועזרא היה עסק משותף, מאפיה בשם "בית הלחם" המצויה ברח' הרצל 66 בנהריה. שני בני הזוג עבדו במאפיה. לטענתה של אילנה היא עבדה במאפייה כמוכרת ועזרא עסק בניהולו של בית המאפה. עזרא גם שלח ידו לעסקים נוספים, בעיקר עסקי נדל"ן.

4.
בשנת 1997 ייסד עזרא את חברת "מורניב בניין ופיתוח בע"מ" (להלן:
מורניב
) על מנת לרכוש באמצעותה נכס מקרקעין המצוי ברח' הרצל 94 בנהריה (גוש 18175 חלקה 181) (להלן:
הנכס בהרצל
). שמה של החברה מורכב משמות בניהם של בני הזוג כהן, מורן וניב כהן. שני בני הזוג נרשמו כבעלי מניות בחברת מורניב.


עוד התברר כי עזרא רכש זכויות גם בחברה בשם "אלון הכרמל בע"מ". מדובר בחברה שהיא בעלת זכויות במקרקעין המצויים ביישוב עתלית (כל הפרטים מכתב תביעתה של אילנה בתמ"ש 34236-02-11).
5.
לימים נקלעו חיי הנישואים שלבני הזוג כהן למשבר. מתברר כי עזרא ניהל מערכת יחסים עם אישה אחרת בשם אפי קלדרון. בשנת 2010 עזב עזרא את ביתו ובשנת 2011 עבר להתגורר עם בת זוגו. גם הקשר בין עזרא לבת הזוג עלה על שרטון ובין השניים התנהלו הליכים משפטיים בגדרם אישרו עזרא ובת זוגו כי הקשר ביניהם החל בטרם עזב עזרא את ביתו (ראו פרוטוקול הדיון בתיק 17973-03-14, נספח "א" לבקשה).


בשנת 2011 הגישה אילנה תביעה למזונות כנגד עזרא לבית המשפט לענייני משפחה (תמ"ש 34236-02-11). כן הגישה תביעה לגירושין לבית הדין הרבני (תיק 849445/1). ביום 13/12/2011 הושג בין אילנה לעזרא הסכם גירושין שכלל גם הסכם בדבר חלוקת הרכוש ביניהם (להלן:
הסכם הגירושין
).

6.
הסכם הגירושין הוגש לבית הדין הרבני ואושר ביום 13/12/2011 (נספח
"ג" לבקשה). ההסכם נכתב בכתב יד והוא כולל פירוט מצומצם ביותר של נכסי בני הזוג. וכך נאמר בהסכם:
הצדדים מתחייבים כדלקמן:
א. דירה ברח' בלפור 46 נהריה ורכב
b.m.w

יעבור לידי אילנה כהן.
ב. דירה ברח' גרשון טל 508 נהריה ודירה ברח' הרצל 94 נהריה ועסק לממכר מאפה
יקבל עזרא כהן
ג. האישה מוחלת ומוותרת כתובתה ומזונותיה בכפוף למתן גט.
ד. מעבר לאמור בהסכם זה לא יהיו לצדדים שום תביעות זה על זה עקב חיי נישואיהם.

7.
עניינו של ההליך הנוכחי הוא בזכויותיה של אילנה בדירה שברחוב בלפור 46 בנהריה (להלן:
הדירה
). נציין כי במועד חתימת הסכם הגירושין רבץ על הדירה שעבוד לטובת בנק מזרחי-טפחות בע"מ. כן נרשם על הדירה שעבוד לטובת עיריית נהריה בשל חובות לעירייה (ראו נסח רישום שסומן נספח "ד" לבקשה). רק בשנת 2015 הוסר השעבוד שהיה רשום לטובת הבנק ובשנת 2017 הוסר השעבוד שנרשם לטובת העירייה.

8.
מהראיות עולה עוד כי בין עזרא לבין אשר בן-לולו (להלן:
אשר
) שררו יחסי חברות קרובים. אשר העיד כי הכיר היטב את משפחתו של עזרא, הכיר את אילנה והכיר את עסקיו של עזרא.


ביום 13/1/2009 נערך ונחתם הסכם בין אשר לעזרא שכונה "הסכם הלוואה" (צורך כנספח "א" לתצהירו של אשר) (להלן:
הסכם ההלוואה
). בהסכם ההלוואה צוין כי אשר הלווה לעזרא סך של 250,000 דולר "
לצורך רכישת

מגרש מיועד לבניה עתידית ברח' הרצל 94 בנהריה [...]"
(סעיף 3.1 להסכם ההלוואה). עוד צוין כי מלוא סכום ההלוואה כבר ניתן לעזרא (סעיף 2.2) וכי ההסכם נועד רק לצורך אישורו. בהסכם הלוואה לא נקבעו מועדי פירעון של ההלוואה, ונקבע כי עזרא יהיה רשאי לרשום הערת אזהרה על זכויותיו של עזרא במקרקעין שלרכישתם ניתנה ההלוואה (סעיף 6.2). חשוב להזכיר כי המגרש נרכש על ידי עזרא באמצעות חברת מורניב בע"מ.

9.
בשנת 2016 הגיש אשר בקשה לביצוע שטר נגד עזרא (תיק הוצל"פ מס' 500864-07-16). התנגדות לביצוע השטר הועברה לבית משפט השלום בעכו ונדונה בת.א. 4865-10-16. במסגרת הליכים אלו ניתן, לבקשתו של אשר, צו עיקול על זכויותיו של עזרא בדירה (צו מיום 27/3/2017). הצו נרשם בלשכת רישום המקרקעין ביום 3/4/2017 (להלן:
צו העיקול
). בקשה שהגישה אילנה לבית משפט השלום להסרת צו העיקול, נדחתה בהחלטת כב' רשם בבית משפט השלום בעכו, ר' נאסר, מיום 26/4/2017. על כן הוגשה הבקשה המונחת להכרעה בפני
י.

הבקשה
10.
בבקשתה טוענת אילנה כי זכויותיה בדירה שנרכשו במסגרת הסכם הגירושין, אשר כלל חלוקת רכוש והעברת זכויותיו של עזרא בדירה אליה, גוברות על העיקול שנרשם לטובתו של אשר. לפיכך היא עותרת להורות על ביטול צו העיקול ורישום מלוא הזכויות בדירה על שמה. אילנה מדגישה כי זכויותיה על פי הסכם הגירושין קודמות בזמן לעיקול. לטענתה, על פי הדין, זכותו של מי שזכאי להירשם כבעלים של מקרקעין מכוח חוזה עדיפה על פני זכותו של נושה שהטיל עיקול מאוחר על הנכס.

11.
אשר מצדו מבקש לדחות את הבקשה. אשר מבסס את טענותיו על שני ראשים; האחד, הסכם הגירושין הוא "הסכם למראית עין" שנועד להבריח נכסים מנושיו של עזרא; השני, גם אם הסכם הגירושין תקף הרי שלאילנה אין זכות עדיפה שכן הזכויות הועברו אליה במתנה, ללא תמורה, ובנסיבות בהן עולה כי נהגה שלא בתום לב. אילנה, כך נטען, הייתה שותפה של עזרא, ידעה על התחייבויותיו, וידעה על חובותיו לאשר ועל כן זכויותיה ניגפות על ידי צו העיקול.

דיון והכרעה
12.
כפי שיפורט להלן, הגעתי למסקנה כי הדין עם אילנה וכי יש להורות על רישום מלוא הזכויות בדירה על שמה ולהורות על ביטול צו העיקול.


הדיון מתמקד בשתי שאלות; תוקפו של הסכם הגירושין, והתחרות שבין זכותה של אילנה מכוח ההסכם (ככל שהוא תקף) לבין צו העיקול. נדון בטענות כסדרן.

תוקפו של הסכם הגירושין
13.
את עיקר טענותיו מיקד אשר בשאלת תוקפו של הסכם הגירושין. אשר מבקש לשכנע כי הסכם הגירושין נערך למראית עין בלבד על מנת להבריח נכסים מנושיו של עזרא. כדי לשכנע בטענתו זו מצביע אשר על מספר תהיות; ההסכם אינו שוויוני שכן שווי הזכויות שהועברו לאילנה, בבית וברכב, נופל לאין שיעור משווי הזכויות במקרקעין שהועברו לעזרא. נטען כי הזכויות בחברת אלון הכרמל בע"מ עולות כדי 32 מיליון שקלים לפחות. גם הזכויות בבית ברח' הרצל, הרשום על שם חברת מורניב עולה בהרבה על שווי הדירה; אילנה, כך נטען, אישרה כי מדובר בהסכם ביניים בלבד; גם לאחר הסכם הגירושין המשיכו בני הזוג לגור יחדיו; אילנה ידעה על החוב והייתה שותפה מלאה לעסקיו של עזרא.

14.
הטענה כי מדובר בהסכם גירושין למראית עין בלבד לא הוכחה. אין חולק כי בני הזוג נקלעו למשבר בחיי הנישואין. מעדויותיה של אילנה וממסמכי התביעה שהגישה הגב' אפי קלדרון (ת.א. 17973-03-14) עולה כי עזרא ניהל מערכת יחסים זוגית מחוץ לנישואין. גם אשר אישר בעדותו כי ידע שעזרא מנהל מערכת זוגית מחוץ לנישואין במשך שנים רבות (עמ' 10 שורה 28). יתרה מזו, אשר סיפר כי הדבר נודע גם לאילנה והוויכוח בין בני הזוג אף גרר זימון משטרה (עמ' 10 שורה 28).

15.
המחלוקות בין בני הזוג כהן מצאו דרכן לבית המשפט לענייני משפחה בתביעה שהגישה אילנה למזונות (תמ"ש 34236-02-11). גם בית הדין דן במשבר בחיי הנישואין בין בני הזוג עד שבסופו של יום אישר את גירושיהם ואת ההסכם לחלוקת הרכוש (נספח "ג" לבקשה).

16.
ניתן להסיק מכל אלו כי לא מדובר בהסכם שנולד רק לצרכי הברחת נכסים כנטען על ידי אשר, אלא בהסכם גירושין שבא לאחר משבר ממשי ואמיתי בחיי הנישואים של בני הזוג כהן.

17.
גם הטענה ולפיה הסכם הגירושין אינו סביר בשל הפער הגדול בין שווי הנכסים שהועבר לכל אחד מבני הזוג דינה להידחות. ראשית, כל הטענות לעניין שווי הזכויות בחברת מורניב בע"מ ובבית ברחוב הרצל ושווי הזכויות בחברת אלון הכרמל בע"מ לא הוכחו. אשר לא הביא שמץ ראיה לשווי הנטען של הזכויות. יתרה מזו, בבקשה שהגיש אשר למתן צו העיקול הוא הצהיר כי ידוע לו שכל החברות בהן שימש עזרא כבעל מניות או מנהל, הפסיקו את פעילותן או נמכרו (סעיף 8 לתצהיר בתיק 4865-10-16). משמע, גם אשר העיד כי שווי הזכויות בחברות השונות הוא נמוך ביותר ואין בו אפילו לכסות את החוב מושא צו העיקול (כ-1,000,000 ₪). זאת ועוד, בכל הסכם לחלוקת רכוש בין בני זוג במסגרת גירושין, שוקלים הצדדים שיקולים שונים, פרט לשווי הנכסים המחולקים. כך למשל הבהירה אילנה, כי רצתה לסיים את ההליך. לדבריה "[...]
והעיקר שאהיה גרושה ממנו. אם היו מתעללים בך כמו שהתעללו בי, אולי היית מבין, התעללות מילולית
" (עמ' 6 שורות 24-23 – עמ' 8).

18.
עוד צריך לזכור כי דירת המגורים שהועברה לאילנה הייתה משועבדת לבנק ולעירייה. מנגד הוברר כי גם על נכסי המקרקעין האחרים רבצו חובות שונים, אם כי לא הובאו ראיות על היקף החובות (עמ' 8). התברר גם כי בבית ברח' הרצל התגוררו דיירים מוגנים וכי כדי לממש את הזכויות היה צריך לפנות אותם (עמ' 11). ברי ששווי זכויות בנכס תפוס הוא נמוך בהרבה משווי מקרקעין פנויים. בהעדר נתונים לא ניתן לקבוע כנטען, כי שווי הנכסים האחרים גבוה משווי דירת המגורים.

19.
גם לטענה כי בני הזוג כהן המשיכו בחיים משותפים לאחר הסכם הגירושין, אין שמץ ראיה. אילנה אישרה כי עזרא המשיך להתגורר בדירה עד לסילוק החובות (עמ' 7 שורה 6). אין שום ראיה על חיים משותפים, ניהול משק בית משותף, וקשר זוגי כלשהו לאחר הגירושין.

20.
גם הטענה כי אילנה ידעה על ההלוואה שנתן אשר ועל החוב לאשר אינה יכולה לסייע בטענה כי הסכם הגירושין נעשה רק למראית עין. אשר אישר בעדותו כי כל הקשר היה עם עזרא (עמ' 10-9).


אשר הדגיש כי בינו לבין עזרא הייתה חברות ארוכת שנים וכי לבקשת עזרא נתן לו כסף לרכוש את המגרש ולבנות בית (עמ' 10). לדבריו הוא מסר מעטפות (כנראה עם כסף) לאילנה רק כאשר עזרא לא היה במקום (עמ' 10 שורה 36). כאשר נשאל מדוע אילנה לא חתומה על ההסכם הבהיר "
אין לי עם אילנה, חוץ מבוקר טוב צהריים טובים, או מביא לה עוגיות, אין לי איתה את הניהול, את העסקה, אני לא אשקר
" (עמ' 11). לדבריו הכל נעשה עם עזרא (שם).

21.
לא ניתן להסיק כי אילנה ידעה, בעת חתימת הסכם הגירושין, על חובותיו של עזרא לאשר, כי ידעה שעזרא לא עומד בהתחייבויותיו לאשר וכי הוא מבקש להבריח נכסים. הסכם הגירושין נועד להביא לחלוקת רכוש בין בני הזוג ואין שמץ ראיה כי אילנה ידעה על חובות או כי שיתפה פעולה עם עזרא להבריח נכסים מנושיו.

22.
גם לטענה כי הגשת תביעה כנגד עזרא ואחרים בת.א. 7226-11-11, זירזה את הסכם הגירושין אין כל ראיה. כתב התביעה לא הוצג לעיוני, למעט דף הכותרת. לא ברור אילו טענות נטענו כנגד עזרא שהיה רק אחד מ-11 נתבעים. יתרה מזו, מכותרת כתב התביעה עולה כי מדובר בעתירה לצו עשה, צו מניעה ו

פסק דין
הצהרתי, ולא בתביעה כספית. את התביעה הגישו אשר ביחד עם בא כוחו בתיק זה עו"ד ש' אולשביצקי. לא ברור מה הקשר של עו"ד אולשביצקי לחובותיו הנטענים של עזרא לאשר.

23.
עוד נזכיר כי בהסכם ההלוואה לא נקבעו מועדי פירעון. אין שמץ ראיה כי אשר דרש מעזרא את פירעון ההלוואה לפני הסכם הגירושין. ודוקו, תיק ההוצאה לפועל מושא צו העיקול נפתח רק בשנת 2016, כלומר כ-5 שנים לאחר הגירושין. מכאן ברור כי אילנה לא יכלה לדעת, בעת חתימת הסכם הגירושין, כי עזרא חייב כספים לאשר וכי תכלית ההסכם היא להבריח נכסים מפניו.

24.
בשים לב לכל האמור מתחייבת המסקנה כי לא הוכח שהסכם הגירושין נעשה למראית עין בלבד. חזקה על הצדדים שחתמו על ההסכם הכולל הוראות בדבר חלוקת הרכוש, והגישו אותו לאישור בית המשפט, כי התכוונו לאמור בהסכם.


כאן ראוי להזכיר כי הנטל להוכיח כי הסכם שנכרת בין צדדים אינו אלא הסכם למראית עין, שאינו משקף את רצונם האמיתי, מוטל על שכמי מי שטוען זאת (ע"א 3642/11
כהן נ' גטאס
(3/3/2014) פסקה 7 והאסמכתאות שם). יתרה מזו, נטל ההוכחה המוטל על הטוען כי הסכם נעשה רק למראית עין הוא נטל כבד. בע"א 3725/08
חזן נ' חזן
(3/2/2011) נאמר:

אשר לרמת ההוכחה הנדרשת לביסוס טענת חוזה למראית עין יש להוסיף, כי בעל דין המייחס לצד שכנגד עריכת חוזה פיקטיבי מעלה כנגדו טענה קשה, העשוי להגיע אף כדי ייחוס מרמה או מצג כזב. ככלל, טענות מסוג זה, שנילווה להן, על פי רוב סממן של חוסר נקיון כפיים, טעונות בשל טיבן רמת הוכחה נכבדה לצורך ביסוסן. ייחוס לאדם התנהגות שיש בה חוסר ניקיון כפיים, מרמה או כזב מחייב בראיות בעלות משקל ואמינות.
כשם שלא בנקל יוכיח בעל דין טענות בדבר תרמית, המחייבות ביסוס ברמת הוכחה גבוהה במיוחד, כך גם טענות בדבר פיקטיביות של עיסקה, המשיקות לטענות מרמה, מצריכות רמת הוכחה התואמת במשקלה לרצינותה ולחומרתה של הטענה הנטענת (על הזיקה בין חומרת הטענה לבין עוצמת ההוכחה הנדרשת להוכחתה ראו ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל, חברה לביטוח, פ"ד מ(1) 589, 594 (1986)).

בענייננו, טענת חוזה מכר למראית עין גובלת בייחוס כוונת כזב לצדדים לחוזה. טענה זו מחייבת רמת הוכחה גבוהה. טענה זו לא הוכחה, אף שהראיות לביסוסה אילו נמצאו, היו ניתנות להישג ידם של המערערים. טענותיהם של המערערים בדבר אי אמיתותה של העיסקה הופרחו לחלל האויר, ולא עוגנו בקרקע המציאות.

לפיכך, יש לקבוע כי הסכם הגירושין משקף את רצונם של בני הזוג כהן לחלוקת הרכוש וכי הסכם הגירושין מהווה התחייבות של עזרא להעברת חלקו בדירה לאילנה.

התחרות בין העסקאות
25.
משקבעתי כי הסכם הגירושין משקף הסכמה להעברת זכויותיו של עזרא בדירה לאילנה, יש לדון בתחרות בין ההתחייבות לאילנה, שטרם הושלמה ברישום, לבין העיקול שהוטל לטובת אשר בשנת 2017.

26.
בע"א 189/95
בנק אוצר החייל בע"מ נ' אהרונוב,
פ"ד נג(4) 199 (1999) דן בית המשפט העליון בהרחבה בתחרות שבין זכות חוזית לרכישת מקרקעין אל מול עיקול שהטיל נושה. וכן מציין בית המשפט (פסקאות 30-28):

הזכויות המתחרות, שהן זכות חוזית אובליגטורית אל מול עיקול שהטיל נושה, אינן שוות ערך ומעמד. על כף המאזניים האחת עומדת הזכות החוזית.
ההתחייבות האובליגטורית מקנה לרוכש זכויות מהותיות בנכס המסוים. המוכר מתחייב להעביר את זכויותיו במקרקעין לאחר. ההתחייבות לביצוע עסקה במקרקעין היא זכות חוזית מהותית בעלת משקל סגולי רב, גם אם לאחר חקיקתו של חוק המקרקעין, אין לראותה עוד כמעניקה "קניין מן היושר" במקרקעין [...]

על כף המאזניים האחרת, אל מול בעל הזכות האובליגטורית, מצויה זכות המעקל. עיקול הוא במהותו זכות חלשה במדרג הזכויות. העיקול איננו יוצר את הזכות המהותית. הוא משמש כלי למימוש הזכות המהותית שהיא חובו של החייב -בעל הנכס, לנושהו. העיקול הוא שימת הנושה יד על רכוש החייב כדי להבטיח אפשרות מימוש החוב על ידי הנושה.


לאור האמור נקבע כי זכותו החוזית של הרוכש גוברת על עיקול שנרשם לאחר שהתגבשה הזכות החוזית (ראו והשוו ע"א 3725/08 הנ"ל; ע"א 189/95 הנ"ל; ה"פ (ת"א) 57424-05-12
יניב נ' ליאם מימון השקעות בע"מ
(13/9/2016); ת"א (נצ') 150/08
עזבון ג'ובאני נ' ג'ובאני
(16/2/2011); ה"פ (ב"ש) 4187/97
נעים נ' בנק לאומי לישראל בע"מ
(6/10/1999)).

27.
על אף העיקרון האמור נקבע שבנסיבות מסוימות, לא תינתן לבעל הזכות החוזית עדיפות. בעיקר נקבע כי אם בעל הזכות החוזית לא פעל בתום לב, נמנע בחוסר תום לב להשלים את העסקה ויצר אצל הצד השלישי שהטיל את העיקול צפייה כי הנכס נותר בבעלות המוכר, תידחה זכות הרוכש מפני זכות המעקל (ראו ע"א 790/97
בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' גדי,
פ"ד נט (3) 697 (2004)).

28.
כאשר התחרות היא בין מי שקיבל נכס במתנה, לבין נושה שהטיל עיקול לאחר הענקת המתנה, ובטרם נרשמה זכותו של המקבל, נפסק כי בדרך כלל יש ליתן עדיפות לנושה. בע"א 11502/05
לאניאדו נ' הולנד ישראל בע"מ
(24/2/2008) נאמר:

אכן, הלכת אהרונוב הכירה בקיומן של זכויות "מעין קניניות" הנוצרות בידי קונה מקרקעין מכוח ההסכם שערך עם המוכר לרכישתן. גם אצל מקבל מתנה, מכוח התחייבות לתת מתנה נוצרות "מעין זכויות מעין קניניות" שכאלה – אולם אלו שבריריות ובלתי מגובשות לאין ערוך מאלו שבידי הקונה בעיסקת המכר, ומשקלן לעומתן - כמצוטט לעיל - "כמשקל נוצה".
הזכות ה"מעין קניינית" שנקבעה לקונה המקרקעין בהלכת אהרונוב מיוסדת בהיבטה הרעיוני והתכליתי על אינטרס ההסתמכות המעוגן בנורמת היסוד לפיה חוזים יש לקיים.[...]
לא הרי מקבל ההתחייבות למתנה ששינה מצבו בהסתמך על אותה ההתחייבות כהרי המקבל שלא שינה את מצבו. לא הרי המקבל שעה
שחלה הרעה במצבו הכלכלי של הנותן כהרי המקבל שלא חלה הרעה כלכלית במצבו של הנותן. ככל שהנתונים, הסיכוי או ההיתכנות לזכות החזרה של הנותן גדולים יותר, כך תצטמצם ההגנה על אינטרס ההסתמכות של המקבל, ולהיפך.


ובהמשך:
נקודת המוצא בתחרות זו תהיה בהעדפת הנושה על פני מקבל המתנה. אולם, פתוחה תהיה הדרך בפני
מקבל ההתחייבות למתנה לנסות ולהוכיח כי עניינו הקונקרטי נמנה על אותם החריגים שבהם במאזן הציפיות המוגנות שלו ושל הנושה - תיטה הכף להעדפת עניינו.
ראש וראשון לאלה יהיה בהוכחת תום הלב של נותן המתנה ונסיבות נתינתה ובהפרכת והסרת כל ספק סביר שמא נועדה אותה המתנה
להברחת הנכס מנושיו או למטרה בלתי ראויה אחרת. כל אלה ייבדקו ויבחנו במסגרתו של שיקול הדעת השיפוטי בהתייחס לכל מקרה לגופו ולנסיבותיו.

29.
עם זאת ישנם מצבים בהם נפסק כי זכות מקבל המתנה גוברת על זכותו של הנושה (ראו למשל ע"א 1629/11
יצחקי נ' וכטר
(4/11/2012), פסקה 12; ע"א 8630/08
בנק איגוד לישראל בע"מ נ' צרפתי (29/4/2010);
ה"פ (חי')
חן נ' בנק הפועלים בע"מ
(2/3/2010)).

30.
אשר טוען כי אילנה קיבלה את הדירה במתנה, ללא כל תמורה, ועל כן סבור הוא כי זכותו כנושה שהטיל עיקול גוברת. טענה זו אין לקבל. זכויותיה של אילנה בחלקו של עזרא בדירה לא התקבלו על ידה במתנה אלא במסגרת הסכם הגירושין. כל אחד מבני הזוג ויתר על חלק מזכויותיו בנכסים המשותפים על מנת לייחד לו חלק אחר בנכסים. מדובר בהסכם שבמהותו הוא הסכם חליפין, שבו כל צד מוותר על חלק מזכויותיו בנכסים לטובת הצד האחר. על כן מדובר בזכויות שניתנו בתמורה (ראו למשל ע"א 1629/11 הנ"ל; ה"פ 11492-12-13
בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ג'ובראן
(11/11/2014); ת"א (ב"ש) 3009/04
חג'ג' אוחיון נ' בנק הפועלים בע"מ
(27/7/2006)).


אן גם בסיס לטענה כי אילנה נהגה שלא בתום לב כאשר נמנעה מלרשום את הזכויות בדירה על שמה במשך כל השנים שכן הוכח כי על הדירה רבצו שעבודים שהאחרון בהם הוסר רק בשנת 2017.

הערה בטרם סיום
31.
כפי שראינו עד כה, הוכח כי הסכם הגירושין הוא הסכם תקף המשקף את רצונם של בני הזוג כהן. כן מצאנו כי זכותה החוזית של אילנה לקבלת חלקו של עזרא בדירה, גוברת על צו העיקול שנרשם לטובתו של אשר. די בכך כדי להביא לסיום ההליך.


עם זאת, מצאתי לנכון להפנות את תשומת הלב לקשיים נוספים בגרסת אשר, אשר מבסס את זכותו על הלוואה שנתן לעזרא בסך 250,000 דולר. בעדותו סיפר אשר כי שילם לעזרא סך נוסף של כ-50,000 דולר (עמ' 9). לא מובן מדוע בהסכם ההלוואה שנכרת על פי הנטען לאחר מכן, ושנועד להסדיר את ההלוואה הקודמת, נרשם הסך של 250,000 דולר בלבד ולא סך של 300,000 דולר.

32.
עוד ראינו כי הסכם ההלוואה אינו כולל מועדי פירעון. הסכם שכזה מעלה חשש שמא לא מדובר בהלוואה אמיתית אלא בהשקעה בפרויקט משותף. לכך ניתן למצוא חיזוק גם בהסכמת הצדדים ולפיה רשאי אשר לרשום הערת אזהרה על שטח שלא יקטן מ- 40% מהנכס. לכאורה לא מדובר בשעבוד להבטחת חוב אלא בהענקת זכות לשיתוף בנכס. אין גם שמץ ראיה על התשלומים ששילם על פי הנטען, אשר לעזרא.


תהיות אלו מעלות חשד שמא אשר אינו נושה רגיל של עזרא וכי צו העיקול שנרשם לא נועד להבטיח חוב אמיתי של עזרא לאשר.

סוף דבר
33.
בשים לב לכל האמור אני נעתר לבקשה ומורה בזה כי אילנה כהן ת.ז. 057373490 רשאית להעביר על שמה את מלוא הזכויות הרשומות על שמו של עזרא כהן, ת.ז. 054866959 בדירה הידועה כגוש 18173 חלקה 42 תת חלקה 1 (דירה ברחוב בלפור46 נהריה). העברת הזכויות על שם אילנה תעשה בכפוף להוראות כל דין, לרבות תשלומי אגרות ומיסים.


אשר ישלם לאילנה הוצאות ההליך בסך של 15,000 ₪.
סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ל' שבט תשע"ט, 05 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.













הפ בית משפט מחוזי 1777-11/17 אילנה כהן נ' עזרא כהן (פורסם ב-ֽ 05/02/2019)