פסקי דין על דן תיכון | פסקי דין על לודמילה תיכון | פסקי דין על מד קרוזס השקעות בע"מ או קרוזס הים התיכון בע"מ

4696-03/18 תק     11/02/2019




תק 4696-03/18 דן תיכון, לודמילה תיכון נ' מד קרוזס השקעות בע"מ או קרוזס הים התיכון בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה


ו' אדר א' תשע"ט, 11 פברואר 2019

ת"ק 4696-03-18 תיכון ואח' נ' מד קרוזס השקעות בע"מ ואח'



בפני

כבוד השופטת
גילה ספרא-ברנע


תובעים

1.דן תיכון

2.לודמילה תיכון


נגד

נתבעות
1.
מד קרוזס השקעות בע"מ או קרוזס הים התיכון בע"מ

2.
costa cruises
באמצעות נתבעת מס' 1




פסק דין


בפתח הדברים אתנצל בפני
הצדדים על העיכוב במתן פסק הדין, שנבע מעומס התיקים, שהצטברו לכתיבה.
בפני
י תביעה להחזר מלא עלות חבילת שייט, אשר לדברי התובעים לא התנהלה כמצופה ובניגוד לתנאי ההסכם.
לאור חזרת הנתבעת בה מטענתה העדר יריבות, אני קובעת כי פסק הדין מתייחס לנתבעת ולחברה הקשורה לטענתה.
הרקע העובדתי
התובעים רכשו חבילת נופש, הכוללת הפלגה על האנייה
costa deliziosa
מונציה (איטליה) לפלורידה (ארה"ב) בין התאריכים 26/11/17 – 20/12/17. החבילה נרכשה
מחברת מד קרוזס (הנתבעת מס' 1) אשר הינה המפיצה בישראל של חברת השייט

costa cruises
(הנתבעת מס' 2).
הזוג רכש תא משודרג, הכולל מרפסת, והכל תמורת 4,228 יורו (16,883 ₪) אשר שולמו ביום 23/4/17 (נספח 1 לכתב ההגנה).
טענות התובעים
1.
הרישום בעת ההגעה לוונציה נמשך זמן רב, זאת בשל הצבת שלושה דלפקי קבלה בלבד, אשר שרתו את כלל הנוסעים.

2.
בזמן ההמתנה לרישום לא היה מקום לאחסון תרופות בקירור.

3.
בחדר אותו קיבל הזוג (אשר היה אמור להיות חדר משודרג) היו ויברציות, רעשים ורעידות, הם פנו לנציגים באונייה ונאמר להם להמתין למומחה לצורך בדיקה, לטענתם הם המתינו זמן רב אך איש לא הגיע ובדיעבד התברר כי נערכה בדיקה ע"י נציג לא מקצועי מחוץ לתא. לטענתם רק ביום השלישי הוצע להם חדר חליפי, אך לאחר שחשו כי הרעידות חלפו, לא ביקשו לעבור אליו ולאחר מכן לא נעתרה בקשתם להחלפת חדר, למרות שהיו חדרים פנויים.

4.
התובעים טענו כי במרפסת החדר שלידם עישנו ללא הפסקה, וזאת בניגוד לנהלים, המפורסמים לנוסעי האונייה כמתואר באתר החברה (נספח 6 לכתב התביעה). לא היתה הפרדה בין חדרי מעשנים ולא מעשנים.

5.
חדר האוכל לא היה ממוזג בחלקו כל משך ההפלגה, או לא מוזג בהתאם למזג האוויר.

6.
לא הוגש אוכל המותאם לחולי סכרת באונייה, ולא ניתן היה לקבל מי שתיה אלא בתשלום.

7.
האוכל אשר הוגש בחדר האוכל ובחדר לא היה לשביעות רצון הזוג, ולדבריהם היה זמן המתנה ארוך בכניסה לחדר האוכל.
8.
הפסקות בשירותי הטלוויזיה בלוויין במשך ששה ימים.

9.
התובעים נדרשו לשלם תשר, וזאת חרף חוסר שביעות רצונם וחרף העובדה כי אזרחי גרמניה פטורים מתשלום זה בהתאם לחוק הגרמני אשר אינו מחייב תשלום תשר גורף, אלא רק בהתאם לרצון הנופש.

לאחר הדיון, ובמסגרת רשות להגיש מסמכים מסויימים, התובעים העלו טענות בדבר ליקויים ומחדלים של חברת קוסטה בעבר אשר לדעתם יש בהן כדי להעיד על התנהלות החברה ואוניותייה. כבר עתה אני קובעת כי למעט פסקי הדין, שצורפו ברשות, אין רלוונטיות לאירועים נטענים אחרים, בהם היו מעורבת הנתבעת מס' 2.

טענות הנתבעת
הנתבעת מס' 2 לא הגישה כתב הגנה, והנתבעת מס' 1 טענה בכתב ההגנה כי אינה מוסמכת לייצג אותה, שכן היא "משמשת כ"מפיצה" או "מתווכת" בלבד (סעיפים 2 ו-4 בכתב ההגנה).

1.
באשר לטענה בדבר מועד העלייה לאונייה בוונציה, טוענת נציגת הנתבעת כי דלפקי הקבלה עתידים היו להיפתח בשעה 14:00 הצהריים (נספח 3 לכתב ההגנה), ואילו נציגי החברה הקדימו את שעת הפתיחה לשעה 12:00, ומשכך אין בסיס לטענה.

2.
לעניין הרעשים והוויברציות בחדר טענה נציגת החברה כי הוצע חדר אחר אך התובעים בחרו שלא לעבור. הנתבעת טוענת כי התובעים קיבלו תא פרימיום, כמוסכם.

3.
לעניין תשלום התשר, ציינה הנציגה כי התובעים חתמו על הסכמתם לתשלום עוד בעת ההזמנה על גבי נספח ההזמנה (נספח 1 לכתב ההגנה).

4.
לעניין מיזוג האוויר באונייה, השירות בחדר האוכל ובשירות חדרים והיחס מצוות האוניה, והעישון, טענה הנתבעת כי נתבעת מס' 2 הינה האחראית לתפעול, ומשכך אין הנתבעת מס' 1 יכולה להיתבע בגין כך. כמו כן מסרה הנציגה כי התובעים בחרו שלא לכתוב מכתב תלונה מסודר למרות שהנתבעת הזמינה אותם לעשות כן (תכתובת לאחר השייט, נספח 4 לכתב ההגנה).

דיון והכרעה
ראשית אתייחס לטענה המקדמית בדבר העדר יצוג של הנתבעת מס' 2 על ידי הנתבעת מס' 1 לצורך התביעה. ככל שהשייט אמור היה להתבצע על גבי אונייה אשר נמצאת בבעלות חברה זרה והנתבעת מס' 1 משמשת כסוכנת מטעמה בארץ, תהא היא נושאת באחריות הפיצוי. תנאי חוזה אחיד זה יש בו כדי לקפח לקוחות באופן שאינו סביר. חוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 קובע כי:
"בית משפט ובית הדין יבטלו או ישנו, בהתאם להוראות חוק זה, תנאי בחוזה אחיד שיש בו - בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות - משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות (להלן - תנאי מקפח)".
התנאים הכללים באתר החברה הינם בגדר חוזה אחיד אשר נכפה על הצרכנים, יש בחוזה זה תנאים אשר אינם מתקבלים חרף היותם מעוגנים בכתובים. ההגנה אותה דורשת הנתבעת לקבל בהצגתה את עצמה במתווכת בלבד, ראויה זה מכבר לבחינה מחדש לאור התפתחות מושג תום הלב בפסיקה. לעניינו יפים דבריו של כב' השופט שטרסמן:
"
הטענות הסתמיות בדבר היות הנתבעות "מתווך" בלבד בין התובעים – בפרשה זו ובדומות לה – שאין עליו כל אחריות בהתקשרות עם נוסעים לחו"ל, אינן ראויות עוד להשמע בעידן, שבו תום הלב הוא יסוד מוסד מהתקשרות חוזית בין צדדים. העובדה שבמסמכי הנתבעות מדובר על זכותן להחליף מלון במלון חלופי לצרכן הנוסע, אין פירושה שהן רשאיות להורידו בדרגה למלון בדרגה אחרת. הטענה, שאין לנתבעות שליטה על הספק המקומי, אף היא לאו טענה היא. אם אין להן כל חובה כלפי התובע, לכאורה אין להן כלפיו גם זכויות ותפקידן של הנתבעות נעשה כמעט מיותר בימים אלה, כשכל נוסע יכול לבחור לעצמו את המלון שבו ירצה לשהות באמצעות האינטרנט
" (ת"ק (פתח תקוה) 2993/05 עמוס ויסוצקי נ' איסתא ישראל בע"מ, 22.5.2006, פורסם בנבו).
וגם:
"לקביעתי, כאשר הצד השלישי הוא המשווק בישראל של השייט, האמור להתבצע על ידי אוניה שהינה בבעלות חברה זרה, הצד השלישי יהא נושא באחריות לפיצוי התובעים, ככל שיקבע.
הצד השלישי משמש כסוכנה של החברה המשיטה וחלה עליו האחריות לפיצוי, כפי שזו נקבעה בפסיקה, בכל המתייחס לאחריות של סוכן מטעמה של החברה אותה הינו משווק.
הנני דוחה את הטענה הנופקת מטענות הצד השלישי לענין זה, כאילו היתה מוטלת על התובעים החובה לאתר את בעלת האוניה ולהגיש את התביעה כנגדה בחו"ל, כאשר זו אינה חברה הרשומה בישראל וכאשר מי שפועל מטעמה בישראל הוא הצד השלישי " (
ת"ק (חי') 61736-02-15 רמי בן-שושן ואח' נ' דיזנהאוז חיפה (1984) בע"מ ואח' נ' מד קרוזס בע"מ, 12.7.2015, פורסם בנבו).
אני מוצאת להדגיש את עמימות, עליה הקפידה הנתבעת בעניין היריבות עד שחזרה בה מהטענה בדיון. בקבלה ובמסמכים, שהפיקה הנתבעת לתובעים, אין ציון שם האישיות המשפטית עמה התקשרו, בוודאי שלא מס' ח.פ. גם לאחר שנדרשה הנתבעת מס' 1 להגיש את ההסכם בינה לבין הנתבעת מס' 2 בחרה להגיש הסכם, בו נמחקו חלקים רבים.
1.
לעניין הרישום בעת ההגעה לוונציה אשר החל בשעה 12:00 ונמשך זמן רב, זאת בשל 3 דלפקי קבלה בלבד אשר שרתו את כלל הנוסעים –התובעים לא סיפקו כל ראייה תומכת בטענה זאת, בעוד שהנתבעת הוכיחה כי שעת פתיחת הדלפקים שצויינה בכרטיסים היתה 14:00. נראה כי רצון התובעים להספיק לטייל וונציה הביא להגעתם מוקדם למסוף, ולאכזבתם כי הדלפקים לא נפתחו כרצונם. הטענה נדחית.

2.
לעניין הטענה כי בזמן ההמתנה לרישום לא היה מקום לאחסון תרופות בקירור יש לציין כי גם בעת ההגעה לשדה התעופה בארץ והטיסה לוונציה סביר להניח כי לא היה מקום אחסון מיוחד לתרופות, אלא אם התובעים דאגו בעצמם למקום לאחסון התרופות. לא נטען כי צויין בפני
הנתבעת הצורך לאחסן תרופות בקירור או כי היתה התחייבות כזו של הנתבעת, בוודאי טרם שעת העליה המוסכמת.

3.
לעניין הטענה באשר לחדר אותו קיבל הזוג, לא היתה טענה ממשית של אי התאמת סוג החדר לדירוג שהוזמן. העובדה שהיו תאים עם מרפסת גדולה יותר, כנטען, אינה מעידה על הפרת ההסכם. נטען כי בחדר היו ויברציות, רעשים ורעידות. בדיון הוצג סרטון וידיאו המעיד על כך, אך לא ניתן לקבוע כי מדובר במצב חריג או קבוע. התובעים בעצמם טענו כי ביום מסויים פסקו הרעידות, ואחר כך שבו. בל נשכח כי מדובר באוניית ענק, המפליגה בים. התובעים פנו לנציגים באונייה ונאמר להם להמתין למומחה לצורך בדיקה, לטענתם הם המתינו זמן רב אך איש לא הגיע ובדיעבד התברר כי נערכה בדיקה מחוץ לתא אשר בוצעה ע"י איש ניקיון. התובעים הלינו כי האונייה לא הייתה בתפוסה מלאה וניתן היה להעבירם לתא אחר ללא כל בעיה, אך מן הצד האחר אישרו כי ביום מסויים הציעו להם חדר, אך הם ויתרו על מעבר אליו, וידעו מנסיונם ובדיקתם כי האונייה מתניידת "בשיטת אוטובוס" ונוסעים עולים ויורים בתחנות שונות ומשכך, יתכן כי תאים פנויים היו שמורים לנוסעים אשר עתידים היו לעלות בתחנות אחרות, ולכן בימים אחרים לא היו תאים חליפיים להציע להם. נראה כי צוות האונייה עשה מאמצים סבירים למצוא פתרון לתלונת התובעים. הטענה נדחית.

4.
לעניין עישון בחדר ליד, בניגוד לנהלים המפורסמים לנוסעי האונייה, ושצורפו על ידי התובעים, הטענה זאת לא זכתה להתייחסות מצד נציגת הנתבעת מס' 1, על התובעים היה להעלות את הטענה בזמן השיט, כפי שעשו ביחס לתלונה אחרת, ואף נקבעה להם פגישה (נספח 4 להשלמת המסמכים מטעם התובעים). התובעים לא הציגו אסמכתא לפנייה בעניין, ונראה כי הלינו רק על הרעידות וקיבלו תשובות, אף כי צירפו רק את מכתבי הדחייה (נספחים 2 ו-3 להשלמת המסמכים מיום 27/11/17 ומיום 9/12/17). אני מתרשמת כי התלונות, שהעלו התובעים במהלך השיט, היו רק בעניין הרעידות והתשר.
ככל שהיו התובעים מספקים ראיות התומכות בעישון במקומות האסורים לעישון, יכולתי לפסוק כי בנסיבות אלה התקיימו תנאי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973:
"
מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".
התובעים היו רשאים להסתמך על האמור בתקנון כי חל איסור לעשן גם במרפסות, ככתוב בנספח 6 לכתב התביעה: "העישון מותר רק באזורים ציבוריים...העישון אסור בחדרים כולל במרפסות הפרטיות".

היה עליהם לדרוש סיוע מצוות האונייה בזמן אמת.
5-8.
באשר לטענות בדבר המיזוג כל משך ההפלגה, אי התאמת המזון לחולי סכרת, העומס הרב בחדרי האוכל וטיב המזון המוגש, והפסקה בשירותי הטלוויזיה, התובעים הם "המוציא מחברו" ומשכך עליהם הנטל להוכיח את כל אותן עובדות כדי לזכותו בסעד המבוקש. התובעים לא הרימו
את נטל ההוכחה באשר לטענות אלו, והן
נתמכות בעדותם בלבד. התובעים הציגו כאמור התכתבות עם נציגים באונייה ממנה עולה כי אנשי הצוות נאותו לטפל בבעיות השונות אשר העלו הנוסעים ואף הציעו לקבוע פגישה עם בכירים בצוות האונייה. גם הנתבעת הציעה לתובעים להעביר את פניותיהם לנתבעת מס' 2 (נספח 4 לכתב ההגנה), ולא נראה כי התובעים השיבו למכתב מיום 16/1/18. גם טיב הטענות מעיד על סובייקטיביות, שאינה מגיעה להפרת הסכם.
9.
לעניין התשר אותו נדרשו לשלם וזאת חרף חוסר שביעות רצונם וחרף העובדה כי אזרחי גרמניה פטורים מתשלום זה בהתאם לחוק הגרמני אשר אינו מחייב תשלום תשר גורף, אלא רק בהתאם לרצון הנופש;


אציין כי לפי ה
german tax

יש לגלם את תשלום התשר כחלק משכר העבודה ומשכך, תשלום תשר נוסף תלוי ברצונו החופשי של האדם.
סביר כי אזרחי גרמניה, שרכשו את חבילות הנופש מול סוכנים גרמניים לא חתמו על מסמך המאשר תשלום תשר, אותו מסמך אשר עליו חתמו התובעים והוצג ע"י הנתבעת בו אישרו במפורש "תשר לצוות ייגבה בנפרד בחשבונכם באוניה" (נספח 1 לכתב ההגנה).
התובעים לא צירפו לכתב התביעה את מסמכי ההתקשרות עם הנתבעת ולא ראיה על כל התשלומים והזיכויים, למעט קבלה על תשלום 160 יורו טיפ (נספח 5 להשלמת המסמכים).

נקבע בפסיקה לא אחת:

"בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (כב' הנשיא זוסמן בע"א 467/64 אולגה אסתר שוויץ נ' סנדור ואח', פ"ד יט 113, 117 (1965)).
וגם:
"בדרך-כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא. על המעלים טענת אפסות לסתור חזקה זו ולהוכיח את גירסתם בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה" (כב' השופטת דורנר בע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו, פ"ד נד (2) 559, (2000)).
התובעים העלו טענות בדבר ליקויים ומחדלים של חברת קוסטה בעבר אשר לדעתם יש בהן כדי להעיד על התנהלות החברה ואוניותייה, התובעים רכשו חבילת נופש זאת, אשר לדבריהם זאת אינה הפעם הראשונה בהפלגה ככלל ועל גבי אוניות של חברת קוסטה בפרט (הערה בסעיף א' לכתב התביעה), ככל שהיו בני הזוג בעלי ניסיון עשיר בתחום זה של נופש ימי, סביר הדבר כי בדקו בדקדקנות רבה באיזו חברה להפליג ובכל זאת בחרו לבסוף להפליג בחברת קוסטה, משכך הדבר אין מקום להלין על מחדלי החברה אשר התרחשו זמן רב טרם ההפלגה נשוא התביעה.
התובעים העמידו את תביעתם על סכום מלוא עלות הנופש, ולא על עגמת נפש לכאורה (סעיף 7 לכתב התביעה). דווקא בנסיבות דנן יש מקום לדון בעוגמת הנפש, כדברי כב' נשיא בית המשפט העליון (דאז) מאיר שמגר:
"איני רואה, מדוע לא יזכה אדם, שסבל מאירוע כאמור, לפיצויי על האכזבה, החששות, הרוגז והתסכול שנגרמו לו" (ע"א 49/83 מרדכי קסלר נ' תקוה מאירוב , פ"ד מא (2) 547, 552 (1987).
בהקשר זה כותבים גבריאלה שלו ויהודה אדר בספר דיני חוזים-התרופות (תשס"ט) בע"מ
301 כי:
"נזק לא ממוני יתרחש בבירור- ובית המשפט אף יפסוק אותו בדרך כלל- כאשר תכליתו העיקרית של החוזה היתה להעניק הנאה רוחנית, שקט נפשי וכו', תכלית זו לא הוגשמה בשל הפרת החוזה. דוגמאות טיפוסיות הן חוזים למתן שירותי בידור ותרבות (כגון סרטים, הצגות, מופעי אמנות ותערוכות), חבילות נופש ותיירות".
אני סבורה כי התובעים זכאים לפיצוי בגין עגמת הנפש שסבלו מחלק מהתנהלות הנתבעות, אך העמידו תביעתם על סכום מוגזם. אין הצדקה, בנסיבות המקרה, לפיצוי מלא עבור התשלום לכלל העסקה: הפלגה במשך 21 יום.
אני מקבלת את התביעה בחלקה, אומדת את נזקם של התובעים לפי הערכה ובהתחשב בעלות החבילה כולה, וקובעת כי הנתבעת 1 תשלום לתובעים לסילוק התביעה 2,000 ₪ ועוד 500 ₪ הוצאות משפט. סך הכל סכום פסק הדין, 2,500 ₪, ישולם לתובעים בתוך 30 ימים ממסירת פסק הדין.
המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
ו' אדר א' תשע"ט, 11 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 4696-03/18 דן תיכון, לודמילה תיכון נ' מד קרוזס השקעות בע"מ או קרוזס הים התיכון בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/02/2019)