פסקי דין על דב פרידמן | פסקי דין על עו"ד ד"ר שי שגב

51502-06/17 א     17/02/2019




א 51502-06/17 דב פרידמן נ' עו"ד ד"ר שי שגב








בית משפט השלום בראשון לציון
כב' השופט רפי ארניה



ת"א 51502-06-17 פרידמן ואח' נ' שגב ואח'




תיק חיצוני: קיים תיק עזר לשופט







התובע:

דב פרידמן
ע"י ב"כ עו"ד סימן טוב


נגד

הנתבע:
ד"ר שי שגב

, עו"ד


החלטה

לאחר שעיינתי במסמך מושא הבקשה, נחה דעתי כי אין להתיר את המבוקש.
אין ספק כי הנתבע טען בכתב ההגנה (סעיף 81) כי כתב היד המופיע על מסמך זה הינו כתב ידו של הנתבע. דא עקא, התובע לא הגיש כתב תשובה אשר בו נכללת גירסה ביחס למסמך הנידון.
אי הגשת כתב תשובה כמוה כהכחשת הטענה, שכן תקנה 61 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת כי:
"לא הגיש התובע כתב תשובה – יראו את העובדות המהותיות הנקובות בכתב ההגנה כמוכחשות וכשנויות במחלוקת"
הנה כי כן, עולה מן המקובץ שכבר בשלב הגשת כתבי הטענות, הנתבע מוחזק כמי שידע היטב שהתובע מכחיש את הטענה כי כתב ידו הוא זה שעל המסמך, שכן כלל לא הגיש כתב תשובה.
מודעות זו של הנתבע לא השתנתה לאחר מכן, שכן התובע לא התייחס כלל בתצהיר העדות הראשית שלו לטענות הנתבע בסוגיה.
נוכח האמור, במסגרת ההליכים המקדמיים, הנתבע יכול היה להגיש שאלון לתובע ולדרוש ממנו להשיב בתצהיר האם כתב ידו הוא זה שמופיע על המסמך, או לחלופין להמציא חוות דעת מומחה מטעמו במצורף לתצהירי העדות הראשית (וכמובן שאם היה מבקש להעמיד את התובע לבדיקה לצרכי חוות דעת זו – מבוקשו היה ניתן לו).
הנתבע לא פעל כך, ובחר להתעמת עם התובע,ביחס להכחשה הנ"ל, לראשונה בחקירה הנגדית,
וזה מסר – שוב - גירסה מכחישה.
בנסיבות אלה אין לראות בתשובתו המכחישה של התובע לנתבע במהלך החקירה הנגדית כתשובה מפתיעה המצדיקה הבאת ראיות מפריכות. כאמור, הכחשת הנתבע את העובדה היתה ידועה היטב לנתבע (עקב אי הגשת כתב תשובה) ומשבחר שלא להתעמת עם ההכחשה בשלבים המוקדמים של המשפט,
הרי שאין להתיר לו כעת לערוך מקצה שיפורים לראיותיו.
מקומה של חוות דעת המומחה אשר הגשתה מבוקשת היה בשלב קדם המשפט כפי שאף נקבע בהחלטה מיום 21.3.2018, וכפי שקובעת תקנה 129(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, ולא כעת, לאחר שהסתיימה ישיבת ההוכחות בתיק.
יש לזכור עוד כי תקנה 149(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי:
"לא ידון בית המשפט או הרשם בשום בקשה שבעל דין יכול היה להביאה בקדם המשפט, זולת אם ראה לנכון לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו וכשהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין"
כאן, אי היעתרות לבקשה אינה יוצרת כל עיוות דין כלפי הנתבע, שכן כאמור, הנתבע ידע היטב כבר בשלב הגשת כתבי הטענות על הכחשת התובע. הוא היה יכול לפעול לסתירת הכחשה זו עוד בשלב קדם המשפט, באמצעים פשוטים יחסית, אך הוא נמנע מלעשות כן מטעמיו, ואין לו להלין אלא על עצמו.
אין גם שום טעם מיוחד המצדיק היעתרות לבקשה.
יש לזכור כי מתן היתר להבאת חוות דעת תפתח את הצוהר בפני
הבאת חוות דעת נוגדת, ואולי לאחר מכן גם למינוי מומחה מטעם בית משפט. בכך ייפתח הפתח לישיבות הוכחות נוספות ולהארכת המשפט שלא לצורך, לאחר ששלב שמיעת הראיות הסתיים כבר, והכל בשל מחדל הרובץ לפיתחו של הנתבע. לטעמי, כזאת – אין להתיר.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ב אדר א' תשע"ט, 17 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 51502-06/17 דב פרידמן נ' עו"ד ד"ר שי שגב (פורסם ב-ֽ 17/02/2019)