פסקי דין על אלישע גל | פסקי דין על אלישע רויטל | פסקי דין על מינהל מקרקעי ישראל

2596/02 א     11/12/2005




א 2596/02 אלישע גל, אלישע רויטל נ' מינהל מקרקעי ישראל




1
בתי המשפט
א 002596/02
בית משפט השלום קריות
11/12/2005
תאריך:
כב' השופטת קראי-גירון ישראלה

בפני
:
התובעים
1 . אלישע גל

2 . אלישע רויטל

בעניין:

אבו זלף אליאס

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד

הנתבעת
מינהל מקרקעי ישראל
אפרת עופר ואח'

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
א. מבוא
בתביעה שבפני
עותרים התובעים לחייב הנתבע (להלן: "המינהל") להשיב להם כספים ששולמו על ידם לו, לטענתם ביתר, וללא כל הצדק סביר ע"פ דרישה בלתי סבירה של המינהל לתשלום דמי היוון. התובעים טוענים כי דמי ההיוון חושבו ע"י המינהל בניגוד למצגים שהוצגו בפני
הם, ועליהם הסתמכו, ע"פ טבלה חדשה ואחרת מזו שהיתה בתוקף במועדים הרלוונטים לעסקת רכישת המקרקעין שביצעו התובעים. המדובר בטבלה בנוגע למחירי הקרקע שפרסם האגף החקלאי של המינהל.

עוד עותרים התובעים ליתן צו האוסר על המינהל לבטל עמם חוזה הפיתוח שנחתם ביום 10.10.01

בתמצית עוסקת התביעה בשאלה האם חלות הוראות האגף החקלאי של המינהל: הוראה 51 י' מיום 7.3.99, הוראה 51 יג' מיום 20.6.99 והוראה 51 טו' מיום 9.1.00, שעניינה טבלת מחירים מעודכנת של האגף החקלאי, על האגף החקלאי שבצעו התובעים.
כן קיימת מחלוקת האם חלה על עיסקת התובעים, החלטת הנהלת המינהל מיום 1.11.00 שמספרה 6908.
עוד עוסקת התביעה בשאלה האם ההוראות הנ"ל הינן הוראות בהם שינה המינהל עמדתו רטרואקטיבית כלפי התובעים האם רשאי הוא לעשות כן.

ב. העובדות
1. התובעים הינם בני זוג שנישאו בשנת 1997 ולהם שני ילדים.

2. ביום 25.3.99 חתמו התובעים עם גב' צדיק רחל ממושב גבע כרמל על זכרון דברים לפיו התחייבו התובעים לשלם לגב' צדיק רחל סך השווה בשקלים ל- 30,000$ תמורת האפשרות לרכוש זכויות חכירה בחלקה מס' 40 בתכנית ההרחבה של המושב. התובעים שילמו דמי קדימה בסך השווה בשקלים ל- 2,500$ והתחייבו לשלם היתרה לאחר אשור העסקה במינהל. עוד התחייבו התובעים לשלם לגב' צדיק, החזר דמי פיתוח ששילמה למושב, בשיעור השווה בשקלים ל- 40,000$ זאת אם, ולאחר שועדת הקבלה במושב תמצא אותם מתאימים להיות מועמדים.
כן התחייבו התובעים לשלם דמי היוון וכל מס אחר בגין העסקה למינהל.

3. המגרש שאת הזכויות בו בקשו התובעים לרכוש, מצוי בתכנית הרחבה של המושב גבע כרמל (להלן: "המושב") שנעשתה בהתאם להחלטה 737 של מועצת מקרקעי ישראל (להלן: "החלטה 737"), שעניינה הרחבת מגורים בישובים חקלאיים כאשר יוזמת ההרחבה היא האגודה השתופית. לישובים שביצעו תכנית הרחבה, נתנה הטבה כלכלית בדמות הפחתה ניכרת בדמי חכירה שנדרשו רוכשי מגרשי ההרחבות לשלם למינהל. הטבה זו נתנה לבני המקום או למומלצים שנבחרו ע"י האגודה לחכור מגרשי ההרחבה. הטבה נוספת נתנה לרוכשי הזכויות מגרשי ההרחבה היתה אפשרות לחכור מן המינהל חלקות אדמה ללא מכרז, ולשלם בגינם דמי חכירה מהוונים ע"פ הבניה בפועל ולא ע"פ ערך המגרש כולו.

4. במשך שנים גבו אגודות ממועמדים לרכישת זכויות במגרשים בתכנית הרחבה כספים רבים תמורת הנכונות להמליץ עליהם למינהל כמועמדים ראויים להצטרף לאגודה ולרכישת זכויות חכירה במגרשי ההרחבה.
ראה לענין זה ה"פ 204/01 (ח-י) אביקזר נ' מינהל מקרקעי ישראל
, פס"ד כב' השופט עמית מיום 28.7.02 (להלן: "פס"ד אביקזר").
חוקיות גבית תשלום בעלמא ממועמדים נדון גם בע"א 3962/97 בארותים מושב עובדים להתיישבות חקלאית שתופית בע"מ ואח' נ' ארד מרים ואח' פ"ד נב (4) 614 (להלן: "פס"ד בארותים").
בעקבות פסה"ד בארותים, חל שינוי במדיניות המינהל. זאת לאחר שבפסה"ד הנ"ל נקבע כי גבית כספים בעלמא, הינה קריטריון בלתי סביר להקצאת מגרש למועמדים ועל המינהל לפקח בענין זה על האגודות.
בעקבות כך הוציא המינהל ביום 7.3.99 הוראת אגף 51 י', אשר, כנטען בפני
, פורסמה באתר האינטרנט של המינהל ובעתון יומי. ההוראה כוללת הנחיות נוספות לביצוע החלטת המינהל 737. בהוראה 51 י' נקבע כי גבית כספים ע"י האגודה או מי מטעמה תמורת הזכות להכלל ברשימת מומלצים כמועמדים, הינו תשלום בעלמא שאינו סביר. לכן קבע המינהל כי ממועד פרסום ההוראה, הוא לא יקצה מגרש מגורים בהרחבות ע"פ המלצת אגודה למועמד, אם מועמד זה שלם כספים בעלמא לאגודה או למי מטעמה, למעט, אם שולמו, הוצאות פיתוח.

5. הוראת אגף 51 י' יצרה כנטען ע"י ב"כ המינהל בפני
, מצוקות לא מעטות שחייבו פרסום הוראות מעבר לתחולתה מעבר לאלו שנקבעו בהוראה עצמה מיום 7.3.99. הוראות מעבר אלו, ע"פ טענות המינהל בפני
(ס' 5 לסכומים), נועדו לאזן בין אינטרס הסתמכות של רוכשי מגרשים בתכנית הרחבה ושל אגודות וחבריהם, ובין הצורך להגן על אינטרסי המדינה בשים לב שמדובר במקרקעי ציבור ובכספי ציבור.

6. בהתאמה, יצאה ביום 20.6.99 הוראת אגף 51 יג'. בהוראה זו הוחלט לאפשר למינהל, למרות האמור בהוראת אגף 51 י', כן לאשר הקצאת מגרשים בתכנית הרחבה גם אם נתקבלה עבור הקרקע תמורה אסורה כהגדרתה בהוראת אגף 51 י', ובתנאי שמדובר בעסקאות שנעשו עד היום הקובע 31.3.99 בין אגודה שתופית וחברה מפתחת מכח תכנית מאושרת או מופקדת, ובתנאי שהעסקה אושרה ע"י וועדה מלווה שהשתכנעה ע"פ הקריטריונים שהנסיבות מצדיקות מתן אשור. עוד נדרש כי יחתם הסכם פיתוח עם המינהל תוך 18 חודשים מיום 20.6.99 (ע"פ הוראה 51 יג' סעיף 4 ב'). לחילופין, נקבע כי ניתן לאשר הקצאה אם קיימת עיסקה בכתב בין האגודה או חבר בה ובין משתכן, ובתנאי שיחתם הסכם פיתוח תוך 18 חודש (ע"פ הוראת סעיף 51 יג' סעיף 4 ג').
עיון מדוקדק בהוראה מלמד כי התנאי ע"פ הוראת סעיף 51 יג' סעיף 4 ג', אינו מחייב אשור ועדה מלווה.
עסקאות ע"פ הוראת אגף חקלאי 51 יג' סעיף 4 ג' כדוגמת העסקה דנן, חייבות ע"פ האמור בסעיף 10 להוראת אגף חקלאי 51 יג' לעבור לאשור ועדת הוראות מעבר שהרכבה שונה מהרכב ועדה מלווה.

7. תנאי נוסף, האמור בהוראה 51 יג' הנ"ל למתן אשור המינהל לעיסקה של הקצאת מגרש בתכנית הרחבה של ישוב חקלאי למרות ששולמו בגינה כספים בעלמא לצורך השגת המלצת אגודה למינהל לאשר מועמד, הרלוונטי רק לגבי עסקאות שהועברו לאשור ועדה מלווה ע"פ סעיפים 4א' ו-ב' להוראה 51 יג'. העיסקה דנן אינה עיסקה כזו ולכן לגביה רלוונטיות הוראת סעיף 4ג' להוראות 51 יג'. ע"פ תנאי נוסף זה, במסגרת המסמכים שיש להעביר לועדה מלווה במינהל שתתבקש לאשר הקצאה ע"פ הוראת סעיף 51 יג' סעיפים 4 א' ו-ב' , יש להעביר גם תצהיר. בתצהיר על מבקש האישור מהועדה המלווה להצהיר, בין השאר, על הסכמתו כי תעשה בענינו שמאות חדשה מטעם השמאי הממשלתי לכל מגרש שנתקבלה לגביו המלצה להחכרה ע"פ הוראת אגף 51 יג' (הוראת 51 יג' סעיף 5ב(4).

8. תנאי זה הרלוונטי כאמור לעסקאות ע"פ סעיף 4 א' וב' להוראת אגף חקלאי 51 יג' ולא לעיסקה שבפני
נו, הוחל בשינויים המחייבים גם על בקשות המועברות לועדת הוראות המעבר. זאת ע"פ האמור בסעיף 10 א' להוראת אגף חקלאי 51 יג'. קרי, לבקשות אשר מועברות לועדה להוראת מעבר ע"י האגודות יש לצרף כל המסמכים הנדרשים בהתאמה, ע"פ סעיף 5 להוראות אגף חקלאי 51 יג'.

9. אציין כי ניסוח הוראת מעבר הוראת אגף 51 יג', מסורבל וקשה מאד להבנה.
עוד יצויין כי לא הוכח בפני
שהוראות אלו פורסמו בעתונים יומיים, כפי שנעשה הדבר לגבי הוראת אגף 51 י'. לא הוכח גם כי הוראות אלו נתנו לתובעים שבפני
.

10. ביום 15.8.99 דיווחו התובעים למינהל על העסקה אשר נעשתה בינם ובין גב' צדיק רחל חברת אגודה, והגישו, לטענת המינהל, בקשה להקצאת מגרש 40 בגוש 11842.

11. ביום 8.9.99 החליטה ועדת קבלה במושב גבע כרמל לאשר מועמדות התובעים. בהתאמה, וע"פ התחייבותם בזכרון הדברים מיום 25.3.99 הם שילמו לגב' צדוק הוצאות פיתוח ששילמה היא למושב (סך השווה ל-40,000$ ארה"ב).

12. לטענת המינהל ביום 5.10.99 העביר המינהל בקשת התובעים לאשור ועדת הוראות מעבר ע"פ האמור בסעיף 10 להוראת אגף 51 יג', שתוארו לעיל.
אין מחלוקת ולא הוצג בפני
אחרת, כי בקשת התובעים הועברה לועדת הוראות מעבר מבלי שחתמו התובעים על התצהיר הנדרש בסעיף 5 (ב) (4) להוראות אגף חקלאי 51 יג', קרי התובעים לא נתנו הסכמתם כי תעשה לגבי המגרש, בו הם חפצים, שמאות חדשה.
ראה לענין זה עדות נציג המינהל מר סקופ, בעמ' 7 לפרוטוקול.

13. ביום 28.11.99 דנה הועדה להוראות המעבר בבקשת התובעים ולא ציינה דבר באשר להעדר תצהיר מטעם התובעים כנדרש ע"פ סעיף 5 (ב)(4) להוראת מינהל 51 יג'. הועדה דרשה כי התובעים ימציאו לועדה פרטים בדבר המועד בו דיווחו התובעים למס שבח על העסקה ביניהם לבין גב' צדיק. הועדה בהחלטה לא ציינה דבר וחצי דבר לענין כוונתה לדרוש עריכת שמאות חדשה בענינם. לא נאמר דבר בהחלטה לגבי העדר תצהירים מטעם התובעים כנדרש בסעיף 5 (ב) (4) להוראות אגף חקלאי 51 יג'.

14. ביום 16.1.00, לאחר שהתובעים המציאו את שדרשה הועדה המפורט בסעיף 13 לעיל, אישרה הועדה להוראת מעבר כי בקשת התובעים עומדת בקריטריונים הנדרשים בסעיף 4 ג' להוראת אגף 51יג'. עוד הוסיפה הועדה, וזאת כזכור למרות שהתובעים לא חתמו על תצהיר בו הם מסכימים לעריכת שומה חדשה בענינם, כי בקשת התובעים תועבר לשמאי המינהל לקביעת שווי הקרקע.
ראה נספח ד' לנ/2.

15. בין לבין ביום 9.1.00, שבעה ימים לפני המועד בו דנה הועדה בשנית, בענינם של התובעים כאמור בס' 14 לעיל, יצאה מטעם המינהל הוראת אגף 51 טו'. ע"פ האמור בהוראה זו, ביום 10.1.00 בוצע עדכון מחירי קרקע למגורים במושבים בהם הוקצו מגרשים לחכירה בתכנית הרחבה כדוגמה הנעשה במושב גבע כרמל. הוראה זו רלוונטית לעניננו בגין האמור בסעיף 5(ב) שבה שענינו עסקות במגרשים שאושרו לפי סעיף 4ג' להוראת אגף 51 יג'. ובהתאם לאמור שם, היה על שמאי המחוז של המינהל להודיע למינהל בענינם של התובעים האם יש להקצות להם המגרש על בסיס שומה חדשה הנערכת ע"פ הטבלה שצורפה להוראת 51 טו, או יש לבצע בענינם שומה פרטית.

עיון בנספח ד' לנ/2 שהוזכר לעיל, מלמד כי הועדה להוראות המעבר בהחלטתה בענינם של התובעים אינה מזכירה את הוראות אגף חקלאי 51 טו'. בהתאמה, גם לא פעלו נציגי המינהל בענינים של התובעים כנדרש ע"פ סעיף 5ב' להוראת אגף 51 טו', אשר יצאה כאמור ביום 9.1.00 כשבעה ימים לפני מועד הדיון בועדה בענינם של התובעים.
נדמה מעיון בנספח ד' כי הועדה עצמה בדיוניה לא היתה מודעת לקיומה של הוראת אגף חקלאי 51 טו' וחלותה על המקרה הנדון.
זאת אני למדה גם מס' 16 לתצהירו של מר סקופ נ/2 בו נאמר כי הוראת שמאי המינהל לערוך שמאות חדשה בענינם של התובעים היתה ע"פ הוראות אגף חקלאי 51 יג'. זאת למרות שבענינם של התובעים, במועד מתן ההחלטה של הועדה להוראת המעבר, חלה כבר הוראת אגף חקלאי 51 טו'.

16. לא הוכח בפני
כי הוראות אגף 51 יג' ו-טו' פורסמו בעתונים יומיים. הפרסום שנטען ע"י המינהל כי נעשה והוצג לפני היה רק לגבי הוראת אגף 51 י'. לא נסתרה טענת התובעים כי הוראות אגף, אלו, לא נמסרו אישית לתובעים. נהפוך הוא, בעדותו בפני
בעמ' 5 אמר העד מטעם המינהל מר סקופ כי אדם אשר לא הראה למינהל שהוא מומלץ ע"י האגודה אפילו היה מגלה התענינות בנושא, לא היה מקבל פרטים על ההנחיות הנ"ל מן המינהל.

מכאן שעד חודש ספטמבר 1999 מועד בו הומלצו התובעים ע"י האגודה לא יכולים היו התובעים לקבל פרטים על הוראות אגף 51 יג'.

17. עוד לא הוכח בפני
כי הוראת 51 טו', פורסמה או ניתנה לתובעים.
כן לא הוכח בפני
כי בענינם של התובעים לאחר שהועדה להוראות מעבר אשרה ענינם והעבירה העסקה לשמאי, זה נתן הודעה כנדרש בהוראת אגף 51 טו' סעיף 5ב', הקובעת האם יש לבצע בענינם של התובעים שומה פרטנית, או יש לפעול ע"פ הטבלה . זהו לטעמי רמז נוסף לאמור לעיל כי היה לאנשי המינהל ספק האם חלים בענינם של התובעים הוראות אגף חקלאי 51 טו'.
עוד לא הוכח כי ענין זה, קרי הצורך בשמאות חדשה, הובא לידיעת האגודה או התובעים. כל שנאמר בתצהיר מר סקופ (נ/2) בסעיף 16 הוא כי ביום 16.3.00 העביר שמאי המינהל הוראה לבצע שמאות מחודשת בענינם של התובעים ע"פ הטבלאות שצורפו להוראת אגף 51 טו'.

18. לענין העברת המידע לתובעים האמור בסעיף 17 חשיבות, משום שע"פ הוראות אגף חקלאי 51 יג' שמורה היתה לתובעים הזכות ע"פ האמור בסעיף 10 ג' להוראות, להגיש ערר למינהל על החלטות הועדה להוראות מעבר.
מאידך על החלטות השמאי ע"פ הוראת סעיף 5 להוראת אגף חקלאי 51 טו' רק לאגודה הזכות לערער על שומה שנקבעה ע"י השמאי.

19. עוד אציין כי בנספח ד' לנ/2 (החלטת הועדה בענין התובעים) נכתב במפורש כי על האגודה להעביר וליידע התובעים על החלטת הועדה להוראות מעבר בענינם. ללמדנו כי נציג הועדה שוב סבר שעל דיוני הועדה בענינם של התובעים חלות הוראת אגף חקלאי 51 יג' ובגין כך רשאים התובעים להגיש ערר על החלטות הועדה. לצורך כך יש לידעם בענין.
מאידך לא הוכח בפני
כי החלטה זו הועברה לידיעת התובעים. אלו טענו בפני
כי קיבלו מהמינהל רק את המפרט הכספי נ/4, אותו נדרשו לשלם בעקבות השומה החדשה שנעשתה בענינם. השומה נעשתה ע"פ הטבלאות שצורפו להוראת אגף חקלאי 51 טו', ועל פיהם תשלום דמי ההיון שנדרש מתובעים, היה גבוה מציפיותיהם.

20. התובעים כן השיגו באמצעות עו"ד אלקלעי על המפרט הכספי שקיבלו (נ/2), והשגתם זו נדחתה מבלי שנדונה לגוף הענין בטענה כי רק ועד המושב יכול להשיג על השומה (נספח ט' לנ/2).

מכאן שוב אני למדה כי החלטת הועדה להוראת מעבר, לא הועברה לידיהם שהרי, לו זו היה מועברת, היו התובעים משיגים גם עליה.

21. ביום 28.3.00 שלח המינהל לתובעים מפרט כספי ולפיו נדרשו הם לשלם דמי היוון ע"פ שמאות חדשה שנערכה בענינם סכום 378,281.4 ₪ (מוצג נ/4).

התובעים טענו כי חיוב זה היה גדול בסך של 117,875 ₪ מהסכומים אשר חשבו כי מגיע מהם כדמי היוון ע"פ טבלאות ישנות של המינהל שהן היחידות הרלוונטיות לענינם. עוד נטען ע"י התובעים כי הסכום הנדרש גבוה מהסכום שנאמר להם ע"י פקידי המינהל עובר לחתימת זכרון הדברים עם גב' צדיק.

22. על הדרישה הכספית שנשלחה לתובעים הוגשו לאחר נסיונות התובעים לערער בעצמם, השגה וערר ע"י האגודה באשר בהתאם להוראות אגף 51 טו' התובעים לא היו רשאים להגיש השגה שכזו. השגה זו של האגודה, נדחתה ונשלח לתובעים שוב המפרט הכספי.

23. לאחר קבלת המפרט, פנה ב"כ התובעים למינהל בבקשה לחייבם רק בדמי היוון ע"פ הטבלאות הישנות. הבקשה נדחתה ודמי ההיוון שולמו ע"י התובעים תחת מחאה מאחר ובמועד זה, כבר מכרו התובעים דירתם הקודמת. לכן התובעים ביקשו למהר ולאשר ההסכם עם המינהל ולהתחיל במלאכת בניית ביתם.

24. ביום 10.10.01 חתמו התובעים והמינהל על הסכם פיתוח נספח ה' לת/1.

25. ביום 1.11.01 התקבלה החלטת הנהלת המינהל מס' 6908 שענינה הרחבה נוספת של הוראות מעבר אשר תאפשר במקרים מסויימים, למינהל לחייב עיסקאות בדמי היוון ע"פ טבלאות ישנות שקדמו לאלו שצורפו להוראות אגף חקלאי 51 טו'. ההרחבה חלה גם על עסקאות אשר כן נכללו בהוראות אגף חקלאי 51 טו'.
ע"פ האמור בהחלטה 6908, מדובר בבקשות לביצוע עסקאות שהוגשו למינהל עד יום 9.1.00 ושצורפו להם כל המסמכים הדרושים לביצוע העסקה.
מאידך נכתב בסעיף 3 להחלטה הנ"ל כי זו לא תחול על:
"בקשות אשר הוגשו לאשור הועדה המלווה והוחלט לגביהן כי תוצא שומה חדשה בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה".
יובהר כי נאמר בהחלטה בקשות שהוגשו לאשור הועדה המלווה., לא נאמר בהחלטה כי מדובר בבקשות, כמו בקשות התובעים דנן, שהועברו לאשור הועדה להוראות מעבר. העתק ההחלטה צורפה כנספח ח' לנ/2.

ד. הראיות
מטעם התובעים הוגשו תצהירי שני התובעים ובהסכמה (בעמ' 4 לפרוטוקול), שמעתי עדות רק של התובע מר אלישע. מטעם המינהל הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם מר סקופ אשר היה במועדים הרלוונטים סגן מנהל מחוז חיפה במינהל. אין מחלוקת כי לא היה למר סקופ כל מגע אישי עם התובעים, הוא לא היה מעורב בענינם ולא עבד במועדים הרלוונטים במחלקה החקלאית.

ה. המסקנה
טענות רבות מעלים הצדדים בעניננו. לא מצאתי טעם לחזור ולצטט טענות אלו בפרוטרוט בפסק דיני זה, אלא ככל שהדבר נדרש לצורך דיון בטענות.
לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים על כל נספחיהם בתצהירי עדות ראשית מטעמם על כל נספחיהם, במוצגיהם ובסכום טענותיהם ולאחר שהתרשמתי מהעדויות שהושמעו בפני
, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל.

נחה דעתי כי זכאים התובעים לחסות בצלה של הוראה 6908 המאפשרת לחשב דמי היוון המגיעים למינהל ע"פ טבלאות ישנות בעסקה מסוג זו שעשו התובעים.
עוד נחה דעתי כי בענינם של התובעים נעשה שינוי של מדיניות אשר פגע באינטרס ההסתמכות של התובעים ופגע ממשית בזכויותיהם. לטעמי, אופן הפעלת הנחיות המינהל בענינם של התובעים היה שגוי. לטעמי זכאים היו התובעים כי יחושבו דמי ההיוון המגיעים מהם ע"פ הטבלאות הישנות אשר היו קיימות בענינם במועד בו דנה לראשונה הועדה להוראת מעבר בענינם.

עוד נחה דעתי כי אופן פעולת הרשות בענינם של התובעים אינה מתבקשת מנסיבות הענין ולא היתה דרושה להגנה על אותם אינטרסים בשמם פעל המינהל כנטען בפני
ע"י בא כוחו. לא היתה במקרה דנן בפעולות המינהל הגנה על אינטרס הציבור אשר יש בה להוביל למניעה של ספסרות במקרקעי מדינה.

הענין נכון במיוחד לאור האמור בבג"צ 3939/99 244/00 קיבוץ שדה נחום ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל
ואח' (להלן: "בג"צ הקרקעות"), לענין בחינת סבירות פעולות המינהל.

אציין כי לענין זה אין לי אלא להפנות גם לפסק דינו של כב' השופט עמית בה"פ 204/01 - פס"ד אביקזר ולהערותיו שם לענין סבירות הוראת 51 יג', (סעיף 10 ואילך לפסה"ד). האמור שם נכון מאד לטעמי ורלוונטי ומתאים לישום גם לעניננו.

ו. דיון
1. תחולת החלטה 6908
אין מחלוקת כי אכן העסקה אותה עשו התובעים נעשתה אחרי הוצאת הוראת אגף חקלאי 51י' אשר אסרה על הקצאת מגרשים בגינם שולמו כספים בעלמא וכי הדיווח על העסקה למינהל נעשה לאחר צאת הוראות אגף חקלאי 51יג'. לפיכך לענין זה בלבד, שונה ענינם של התובעים מזה הנדון בפס"ד אביקזר הנ"ל.

דא עקא מהסקירה העובדתית שהובאה לעיל עולה כי מדיניות המינהל השתנתה בענין הנדון בפני
חדשות לבקרים בדרך של פרסום הוראות אגף והחלטות אחרות אשר לא הוכח במידה המספקת כי הובאו לידיעת התובעים, וזאת בצורה הנדרשת, בהתחשב במידת השפעת שינוי המדיניות על האזרחים בכלל, והתובעים בפרט ובהתחשב בניסוחם המסורבל והקשה להבנה של הוראות אלו.

שינויי מדיניות אלו כרסמו באיסור הגורף על ביצוע עיסקאות דוגמת העסקה אותה בצעו התובעים ובגינה שלמו כספים בעלמא זכאים לטעמי התובעים, לחסות בצלו של כרסום זה.
טוען המינהל כי החלטה 6908 אינה חלה על התובעים משום שזו אינה חלה על מי ששלם תשלום אסור קרי, תשלום לאגודה תמורת קבלת המלצת האגודה, למעט במקרים העומדים בתנאי הוראת האגף החקלאי 51 י' ו-יג'.
ועוד מוסיף המינהל בטעוניו בפני
כי קיים הגיון לשוני זה משום שלגבי עסקאת דוגמת זו של התובעים בהם שולמו כספים בעלמא "מלאה הסאה" משום שיש בהם התעשרות שלא כדין ממקרקעי ישראל ויש למנעם בכל מחיר.
על כך אשיב כי בשתים טועה המינהל בטענותיו אלו.

i. i. ראשית, החלטת 6908 בנסוחה הסופי אשר עבר גלגולים ושונים כעולה מהעתק שצורף לנ/2 שהוצג בפני
, אינה אומרת את שמפרש המינהל כי כתוב בה, בטיעוניו לפני.

בהחלטה נאמר בסעיף 4 שבה (החלטה מיום 29.10.00) או בסעיף 3 שבה (החלטה מיום 27.12.00 כי:
"האמור לעיל לא יחול על בקשות אשר הוגשו לאשור הועדה המלווה והוחלט לגביהן כי תוצא שומה חדשה בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה".

נאמר ועדה מלווה ואילו במקרה דנן נדון ענינם של התובעים ע"י ועדה להוראות מעבר, ולא ע"י הועדה המלווה. שהרי כפי שהראתי לעיל מדובר בסוג אחר של עסקאות. ועדה מלווה דנה ב"עסקאות אסורות" ע"פ הוראות אגף חקלאי 51 יג' סעיפים 4 א' ו-ב' שענינם התקשרות קיבוציות קרי, ע"פ פס"ד המשקם או עסקה בין אגודה שיתופית וחברה מפתחת. מאידך ועדה אחרת, ועדה להוראות מעבר, ע"פ סעיף 4 (ג) ו-10 להוראת אגף חקלאי 51 יג' דנה, בעיסקה פרטנית בין חבר אגודה ומשתכן כמו בעניננו.
ולפיכך החלטה 6908 אינה מוציאה מתחולתה בקשות שהוגשו לאשור ועדה להוראות מעבר.
קיים הסבר סביר להבדל. שהרי שונה המקרה בו שילם משתכן פרטי כספים בעלמא ע"פ דרישת האגודה או חבר באגודה מבלי שידע על מהלכי המינהל בענין, ועל האסור הכרוך בכך כאמור בהוראת אגף חקלאי 51י', ממקרה עסקה שמבצעת האגודה. שהרי קים הבדל בין רמת הידיעה והמודעות של המשתכן הפרטי ושל האגודה וגם צריך להיות הבדל בין דרישה שצריך המינהל להציב בפני
משתכן פרטי ובפני
לאגודה. שהרי האגודה כן זוכה ברווח "מספסרות במקרקעי המדינה". המשתכן הפרטי מפסיד מכך.

לפיכך הגיון להטיל מחיר "התשלום האסור" על המשתכן הבודד, פחות אם קים בכלל בהשוואה להטלת המחיר על האגודה.

ראה לענין זה דיונו המלומד של כב' השופט עמית בחוסר סבירות פעילות המינהל בהטילו מחיר החטא הקדמון של האגודה אשר דרשה תשלום בעלמא על כתפי המשתכן הבודד, פס"ד אביקזר סעיף 17 ואילך.
בדיוק כמו שטוען בפני
ב"כ המינהל, אם אכן קיים הגיון לתת טיפול שונה למשתכנים ולהבדיל בין אלו אשר שילמו תשלומים אסורים ולאלו שלא, כך יש מקום ליתן טיפול שונה לעסקה כללית שעשתה אגודה עם חברות/יזמים לאחר שגבתה התשלומים האסורים ובין עסקה פרטנית בין אגודה או חבר אגודה ומשתכן פרטי, בה נגבה תשלום אסור.
שאחרת, מדוע הקים המינהל עצמו שתי ועדות שונות לדון בענין?
ii. ii. שנית, אין לקבל טענת המינהל כי בענינם של התובעים אשר שילמו תשלום אסור בעלמא מלאה הסאה לענין ספסרות במקרקעי מדינה. שהרי אין לטעון כי התובעים כמשתכנים התעשרו שלא כדין על חשבון מקרקעי המדינה או פעלו שלא כדין. לא הוכח בפני
כי המינהל תבע בדרך כלשהי החזר תשלומים אסורים מהאגודות אשר אין מחלוקת כי פעלו שלא כדין, דרשו וקיבלו תשלומים אסורים בגין אדמות לא להם. עיון בכל בהוראות אגף חקלאי 51, מלמד כי כולן כלל לא עוסקות בכך.

אם מטרת המינהל היתה להפסיק נוהג אסור המספסר בקרקעות מדינה היה עליו לנהוג אחרת ולא ליצור הוראות המכשירות מחד תשלומים אסורים בעלמא ומנגד, אוסרת עיסקאות אחרות בדרך של הטלת חובת תשלום גדולה יותר על מי שנדרש, כדוגמת התובעים, מלכתחילה לשלם תשלום אסור וזאת בדרך של הגדלת התשלום למינהל של דמי היוון.

בענין זה נכונים דבריו של כב' השופט עמית לענין חוסר מידתיות והעדר סבירות בסעיפים 18 ואילך לפס"ד אביקזר.

אציין עוד כי לענין תחולת החלטת 6908 בענינם של התובעים, גם נציג המינהל מר סקופ כלל לא היה בטוח בעדותו בפני
האם חלה החלטה 6908 בענינם של התובעים אם לאו.
ראה לענין זה עדותו בפני
עמ' 8 ו-9 לפרוטוקול.
עוד אציין כי הנימוק שנתן מר סקופ בתצהיר נ/2 סעיף 22 לצורך בהחלטה 6908 מלמד, שאכן מכיר המינהל בצורך להגן על אינטרס ההסתמכות של "האזרח הקטן". ואם כך הדבר, זכאים גם התובעים דנן להגנה כזו. עוד מלמד נימוק זה כי אינטרס ההסתמכות של המשתכן אשר הוכר ע"י המינהל, לא הוגבל רק לאלו שהגישו בקשתם לפני הוצאת הוראות אגף חקלאי 51 י' ויג' שעליהם לא נמנים התובעים שבפני
נו. המינהל הכיר גם באינטרס הסתמכות לגיטימי של אזרחים נוספים וזאת משום שהתאריך הקובע בהחלטה זו, (6908), הינו 9.1.00 קרי, תאריך מאוחר בהרבה למועד הוצאת הוראות סעיף 51 י' יג' ולכן חל גם על התובעים דנן.

2. אינטרס ההסתמכות
לטעמי, הגם שהתובעים דיווחו על העסקה שביצעו לאחר הוצאת הוראת אגף חקלאי 51 יג', הרי ממועד שהועברה בקשתם לדיון בוועדה להוראות מעבר מבלי שנדרשו הם לחתום על תצהירי הסכמה לעריכת שומה חדשה בענינם, קמה להם ציפיה חדשה סבירה כי היה ותאושר העסקה, יחייבו הם בתשלום דמי ההיוון אשר היו נהוגים במועד עריכת העסקה או במועד קבלת המלצת האגודה בענינם קרי, ע"פ הטבלאות הישנות ולא ע"פ הוראת אגף חקלאי 51 ט"ו וטבלאותיו.
נחה דעתי כי במקרה דנן החלת הוראת אגף חקלאי 51 טו בענינם של התובעים מהווה החלה רטרואקטיבית של החלטה מתקנת של הרשות ויש לתת משקל של ממש לכללים בדבר אינטרס סופיות ההחלטה המנהלית ואינטרס ההסתמכות של האזרח ושינוי מצבו לרעה. במיוחד במקרה דנן בו כבר הראיתי לעיל כי מדיניות המינהל השתנתה חדשות לבקרים בדרך שלא הובאה כנדרש לידיעת האזרחים בכלל והתובעים בפרט, וגם בקרב נציגי המינהל לא היתה בהירות באשר למדיניות.
ראה לענין זה פס"ד אביקזר הנ"ל.
וכן בג"צ 5273/97 דליה מוננזון נ' עירית אשדוד אגף החינוך פ"ד נא (4) 757.

לענין זה אציין כי ציטוטו של ב"כ המינהל את האמור בבג"צ הקרקעות, בסעיף 35 שבו, לענין זכות רשות מינהלית לשנות הנחיותיה (סעיף 11 לסכומים), אינו צטוט ההלכה בפסק הדין, כי אם צטוט עמדת המדינה בענין. האמור בפסק הדין עצמו בסוגיה,אינו תומך בטענה כי זכאית הרשות לשנות הנחיותיה ללא כל מגבלות ותומך דווקא באמור בפסקי הדין שצוטטו על ידי כאן. גם בבג"צ הקרקעות נאמור כי מן הדין לשים מוסרות של ממש שימנעו פגיעה לא מוצדקת ולא נדרשת בציפיות לגיטמיות של אזרח על ידי שינוי מדינות בצורה רטרואקטיבית.
לענין זה של אופן פרסום נכון של הנחיות משתנות של רשות מנהלית בהתחשב במיהות הנפגעים הפוטנציאליים. ראה י. דותן פרסום הנחיות מינהליות, משפט וממשל, כרך ג' חוברת 2 עמ' 475.

להעדר פרסום מתאים של שינוי הנחיות המינהל והעדר ידוע מתאים של התובעים בדבר האפשרות כי יחוייבו לשלם סכומים נוספים, באם תאושר עסקתם, חשיבות מיוחדת במקרה דנן משום שמדובר במקרה בו מבקש המינהל לגבות כספים נוספים, בגין מתן הסכמתו לאשר עסקה.

כבר נפסק כי במצב ענינים זה, ניתן היה לצפות מהמינהל כי יעמיד את האזרח בפועל על כוונתו זו ויבהיר ויסביר עמדתו בענין. שהרי בענינים כגון דא (גבית כספים), מוטלת על המינהל חובת יתרה להבהיר לאזרח מהם החובות המוטלות עליו ומהם דרישות המינהל, כדי לשידע לכלכל צעדיו.
ראה לענין זה ת.א. 2747/00 הראל רחל נ' מנהל מקרקעי ישראל -ת"א דינים מחוזיים לד (2) 711 וסעיף 6 לפסה"ד.

במקרה דנן, כאשר לא הוכח שהוראת האגף החקלאי הרלוונטי הובאו לידיעת התובעים באופן ספציפי, כאשר הוראות אלו לא נזכרו במפורש בהחלטות הועדה להוראות מעבר שדנה בענינם של התובעים, כאשר התובעים לא נדרשו לצרף תצהירי הסכמה לעריכת שומה חדשה בענינם, ולא נתנו הסכמה כזו, וכאשר המפרט הכספי שנשלח להם לא מפרט השתלשלות הענינים בגינה חוייבו הם בתשלומי יתר, אין לאמר כי המינהל פרסם הנחיותיו כנדרש והעמיד התובעים כראוי על החובה והסיכונים המוטלים עליהם משהועברה בקשתם לועדה, וזאת כדי שיכלכלו צעדיהם.

במקרה דנן משהועברה בקשת התובעים לאשור ועדה שאינה ועדה מלווה וזאת מבלי שנדרשו התובעים להסכים לעריכת שומה חדשה בענינם ומבלי שניתן להם הסבר לענין, קמה להם ציפיה לגיטימית כי היה ויאושר ענינם, לא יחוייבו הם בסכומים נוספים.

זאת ועוד, במקרה דנן, משדנה הועדה בענינם של התובעים לאחר שאלו הגישו בקשה ללא תצהירי הסכמה לעריכת שומה חדשה, דרשה הגשת פרטים נוספים (מועד דיווח העיסקה למס שבח) ולא דרשה הגשה של תצהירי הסכמה לעריכת שומה אחרת בענינם ולא קבעה דבר לענין זה, שבה וחודשה ציפיתם, הסבירה, של התובעים כי היה ותאושר העסקה בענינם לאחר שימציאו את מה שכן נדרש מהם, לא יוטל עליהם חיוב כספי נוסף.
עוד אציין כי מצבם של התובעים אכן שונה לרעה משהחיל המנהל בענינם רטרואקטיבית ולאחר שדנה הועדה להוראות מעבר בענינם את הוראת אגף חקלאי 51 טו'. שהרי ע"פ המצב המשפטי מכח הוראת אגף חקלאי 51 יג' שמורה היתה לתובעים הזכות לערער על החלטת הועדה בענינם. מאידך משהוחלו בענינם הוראות אגף חקלאי 51 טו' ונעשתה שומה, נמנעה מהם היכולת להשיג בעצמם על החלטות הועדה, השגתם נדחתה, והם הופנו להגשת ערעור רק באמצעות האגודה.

זאת ועוד, דיוני הועדה להוראות המעבר בענינם של התובעים, לא הובאו לידיעת התובעים אלא לאחר שהוצאה בענינם שומה חדשה והוגש להם מיפרט כספי.
ומי לידינו יתקע כי לו היו מודעים התובעים לדרישות הנוספות בענינם, לא היו חוזרים בהם מהעסקה או תובעים החזר הכספים ששולמו בעלמא או בטול הצורך בתשלום זה. גם אפשרות זו נמנעה מהם משהוחלו בענינם רטרואקטיבית הוראות אגף חקלאי 51 טו'.

כמו כן טוען המינהל כי הועדה להוראות מעבר החלה בדיוניה בענין התובעים ביום 28.11.99 לאחר שבקשתם הועברה לועדה ביום 6.10.99. לא הוכח בפני
אימתי הוצאה לתובעים דרישת הועדה האמורה בסעיף 14 לנ/2 (הצורך להמציא מועד הדווח למס שבח בגין ההסכם שחתמו עם חברת האגודה) ואימתי המציאו הם ענין זה לועדה. כל שנאמר בתצהיר מר סקופ מטעם המינהל, הוא כי ביום 16.1.00 כשבעה ימים לאחר הוצאת הנחיות אגף חקלאי 51 טו', נדון שוב ענינם של התובעים.
ומי לידינו יתקע כי המשכות הזמן בין יום 28.11.99 מועד הדיון הראשון בועדה עוד בטרם הוצאו הוראות אגף חקלאי 51 טו, לרבות טבלאות השומה החדשות ויום 16.1.00 מועד מתן החלטה בועדה, לא היה בשל ניהול כושל של המינהל בעטיו שונה מצבם של התובעים לרעה, ונוצרו טבלאות חדשות להערכת שויי הקרקע. האם אין כאן שינוי מצב לרעה, אשר מונע החלה רטרואקטיבית של הוראה 51 טו' בענינם של התובעים?
יובהר אכן צודקת ב"כ המינהל בטענתה כי אין בעניננו החלה רטרואקטיבית של הוראת אגף חקלאי 51 י' ו-יג'. אולם יש כאן החלה רטרואקטיבית של הוראות אגף 51 טו' והרי עד להחלתה, הרטרואקטיבית של הוראה זו, מסכים גם המינהל כי התובעים שינו מצבם לרעה; מכרו דירתם בחיפה והוציאו כספים (סעיף 20 לסיכומי המינהל).

לפיכך אציין גם כי אין רלוונטיות לטענת המינהל לפיה השתהו התובעים בדווח העסקה מינהל ממועד עריכתה (חודש מרץ 1999) ועד חודש אוגוסט 1999 שהרי כבר הראינו החלה רטרואקטיבית של שינוי מדיניות יש בעניננו רק לגבי הוראת אגף 51 טו' משנת 2000.

3. האם מדובר בעדכון דמי היוון עד שווי ריאלי של קרקע?
עוד טוען המינהל כי יצירת הטבלאות החדשות והצורך בעריכת שומה חדשה, כאמור בהוראת אגף חקלאי 51 טו', הינה זכות מוקנית למינהל משום שמדובר בעדכון דמי הוון ע"פ ערך ריאלי של הקרקע.

ולא היא.
בעניננו לא נעשתה לתובעים שומה חדשה משום השינוי שחל בערך הקרקע וזאת מתוך רצון לשמור על ערכי הנכסים שבידי המדינה. בעניננו נעשה עדכון שומה שהינו פועל יוצא של הוראות אגף חקלאי 51 י' ו-יג' כאשר בתחילה נאסרה הקצאת מגרשים בגינם נגבה תשלום אסור בעלמא ואח"כ הוקהה עוקץ האיסור, בדרך לא דרך של מתן אשור לעיסקה ובתנאי שעונש יוטל על משלם התשלום האסור (להבדיל מדורש התשלום) בדרך של עריכת שומה חדשה. ענין זה נתמך באמור בתצהיר נציג המינהל, נ/2 סעיפים 18-24. מהאמור שם ניתן ללמוד כי המינהל היה נכון לוותר על אינטרס שמירת ערך קרקע במקרים מתאימים והשתמש בנימוק של עלית ערך הקרקע "כשוט" במקרים אחרים של תשלומים אסורים.
ראה לענין זה גם פס"ד אביקזר הנ"ל סעיף 15.
אם היה ממש בטענת המינהל, מדוע ויתר המינהל על הצורך בשמירת ערך אדמותיו בהנחיה 6908 שם הותר להעריך מקרקעין ע"פ טבלאות ישנות בכל העסקאות למעט אלו בגינן רצה המינהל ל"העניש" משלמי תשלומים אסורים לצורך השגת המלצת אגודה על משתכן?
עוד טוען המינהל כי שינוי מדיניות במקרה דנן נכון ודרוש כדי לבצע פעילות המינהל המופקד על מקרקעי ישראל כדי למנוע פעולות שלא כדין המקרקעין.

וכיצד משיג המינהל מטרותיו אלו בדרך של התרת עסקאות אסורות בתנאי שישולמו לכיסו יותר כספים בגינם בדרך של הטלת חובת תשלום דמי היוון מוגדלים ע"י המשתכנים? הרי אלו "אולצו" ללא הטעיה או פעילות שלא כדין מצידם לשלם גם תשלומים אסורים כתנאי לקבלת המלצת אגודה?
האם לא ייטיב המינהל לפעול בגדר סמכותו ולהגן על מקרקעי המדינה בדרך של אסור גורף של עסקאות בגינן שולמו תשלומים אסורים או בדרך הטלת חיוב כלכלי על האגודה אשר מרויחה מתשלומים אסורים אלו או דרישה להחזר כספים מהאגודה?

כאן המקום לציין כי גם לא מצאתי ממש בטענות המינהל לפיהן במקרה דנן קיימים אינטרסים נוגדים המחייבים קביעה כי אינטרס המינהל עדיף. טוען המינהל כי כנגד אינטרס ההסתמכות של התובעים עליו דורשים הם הגנה על קיום אינטרס ציבורי שיסודו מניעת התעשרות שלא כדין במקרקעי המדינה הגלום בהוראות אגף חקלאי 51 י' ו-יג'.
ולא היא!
ההוראות הנ"ל, כבר הראיתי, אינן משרתות את האינטרס של מניעת התעשרות שלא כדין במקרקעי המדינה. הדרך הנקוטה בהוראות אלו, הטלת החיוב דווקא על המשתכן ששלם תשלום אסור ומתן היתר בצידה כן לבצע עסקאות אחרות, גם כאלו בגינן שולמו תשלומים אסורים, אינה מביאה להגנה על האינטרס הציבורי. היא מהווה ענישה לא נכונה של הגורם הלא נכון.

הלכה פסוקה היא כי כאשר נדונה סבירות הוראות מעבר כמו אלו שנדונות במקרה דנן, קיימים שני אינטרסים מתנגשים, אינטרס הסתמכות על המעורבים בעסקאות ומנגד, אינטרס ציבורי בקיומו של מספר מצומצם ככל הניתן של עסקאות המהוות הקצאה בלתי סבירה של משאבי ציבור.
ראה לענין זה בג"צ 9910/04 בית יצחק שער חבר אגודה להתיישבות חקלאית בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל
תק' על' 2005 (2) 1938 (להלן: "בג"צ בית יצחק").
ואולם במקרה דנן פעולת המינהל ושינוי המדיניות שלו בהוצאת הוראת אגף חקלאי 51 י' ו-יג'
ו-טו' וכן החלטה 6908, מלמדת כי שינוי המדיניות מטעם המינהל לא נועד לצמצם ככל שניתן עסקאות המהוות הקצאה בלתי סבירה של משאבי ציבור. נהפוך הוא, מאז הוראת אגף 51 י', אשר עצרה לחלוטין עסקאות יצאו הוראות שונות אשר כן איפשרו עשית עסקאות אסורות. ללמדנו שהמינהל עצמו חשב במקרה זה כי יש ליתן משקל יתר לאינטרס ההסתמכות של האזרח.
לפיכך טעה לדעתי המינהל משלא נתן משקל מספיק בנסיבות הענין גם לאינטרס ההסתמכות של התובעים בפני
.

לטעמי, במקרה התובעים שבפני
נכונים דברי כב' השופטת ד' בייניש בבג"צ בית יצחק הנ"ל כי יתכנו מקרים מיוחדים בהם יעלו שאלות מיוחדות שלא מקבלות מענה מספיק בהוראת מעבר ובמקרים אלו, יתכן וצודק לסטות מהוראת המעבר.
עוד נאמר שם כי מקרים מיוחדים שכאלה, הינם מקרים בהם עיכוב נעשה מנימוקים התלויים במינהל. במקרה דנן כאשר החלטת הועדה להוראות מעבר בענינם של התובעים עוכבה מספר חודשים ועד שבעה ימים לאחר צאת הטבלאת החדשות, מבלי שלתובעים יד בדבר, משזו ניתנה מבלי שהתובעים הסכימו לעריכת שומה חדשה בענינם ונתנה ללא כל התיחסות או איזכור להוראת אגף החדשות 51 טו' ולאור קיומה של החלטה 6908, יש לקבוע כי המקרה שבפני
מצדיק סטיה מהוראות המעבר.

מכל האמור לעיל, נדמה כי משהחליט המינהל להתיר לתובעים לבצע עסקה אסורה ע"פ הוראת אגף חקלאי 51 י', אותה בצעו לאחר ששלמו תשלומים בעלמא, והעביר ענינם לדיון בועדה להוראות מעבר, גילה הוא דעתו כי יש להעדיף אינטרס ההסתמכות של התובעים. ממועד זה, בו דנה הועדה בענינם של התובעים מבלי שנודע להם על האפשרות שיחויבו בכספים נוספים, ומבלי שנדרשו לחתום על תצהירי הסכמה לעריכת שומה חדשה, נוצר אצל התובעים אינטרס הסתמכות כי מדיניות המינהל באשר לגובה דמי ההיוון שידרשו מהם במועד תחילת דיון הועדה בענינם (נובמבר 1999),לא תשתנה, או אם תשתנה יכובד אינטרס ההסתמכות שלהם כאמור בהחלטה 6908.
לאור כל האמור לעיל, דין תביעת התובעים להתקבל ועל המינהל לשלם לתובעים את מלוא סכום התביעה (אשר אינו שנוי במחלוקת) בצרוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלום הכספים ששולמו ביתר ע"י התובעים ועד לביצוע החזר תשלום זה בפועל.

כן ישלם המינהל לתובעים הוצאות משפט בסך 20,000 ₪ ובצרוף מע"מ.
ניתן היום י' בכסלו, תשס"ו (11 בדצמבר 2005) בהעדר הצדדים.
קראי-גירון ישראלה

שופטת
קלדנית: דליה








א בית משפט שלום 2596/02 אלישע גל, אלישע רויטל נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם ב-ֽ 11/12/2005)