פסקי דין על טלאור בניין בע"מ | פסקי דין על עמוס הדר מרכז סוכנות לביטוח בעמ

11055-12/18 א     04/03/2019




א 11055-12/18 טלאור בניין בע"מ נ' עמוס הדר מרכז סוכנות לביטוח בעמ








בית המשפט המחוזי בבאר שבע



ת"א 11055-12-18 טלאור בניין בע"מ
נ' עמוס הדר מרכז סוכנות לביטוח בעמ




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופט
יעקב דנינו


התובעת:

טלאור בניין בע"מ


נגד

הנתבעת:
עמוס הדר מרכז סוכנות לביטוח בעמ


החלטה

במסגרת ההליך דנא עותרת התובעת לאכוף את הסכם המכר מושא ההליך, תוך חיוב הנתבעת להשלים רישום שלוש חנויות מסוימות על שמה, ובה בעת, לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי כספי בסך 470,000 ₪ (ראו הרישא לתביעה, וכן ס' 55 לתביעה).

בסעיף 10 לכתב התביעה, נטען: "החנויות טרם נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, כאשר בשלב זה רישומן הינו ברמ"י, וכן אצל התובעת המשמשת כחברה משכנת".

התובעת ממשיכה וטוענת כי מאחר שלעת הזו החנויות רשומות בספרי רשות מקרקעי ישראל, היא חפצה בשלב ראשון לפעול לרישום החנויות על שמה בספרי רשות מקרקעי ישראל, ולאחר מכן, להשלים את הליך רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין (ס' 19 לכתב התביעה).

מתוך שכך, בכל ההערכה, לא הוברר מדוע סבורה התובעת כי הסמכות העניינית להידרש לסעדים המבוקשים, הן בעניין סעד האכיפה והן בעניין הסעד הכספי, נתונה לבית המשפט המחוזי.

באשר לסעד האכיפה
- בהלכה הפסוקה נקבע כי תביעה "הנוגעת למקרקעין", כמשמעותה בסעיף 51 לחוק בתי המשפט, היא תביעה בה מדובר בקיום זכות קניינית או בהתחייבות להעביר זכות קניינית, ולא בתביעה העוסקת בזכות חוזית במקרקעין.

לאור זאת, ברע"א 4890/15 אלוש נ' עיריית טבריה (פורסם במאגרים), קבע כב' השופט הנדל כי במסגרת מבחן הסעד יש להוסיף ולבחון האם הדיון בסעד המבוקש משמעו הכרעה באשר להתחייבות להעברת זכויות קנייניות או שמא מדובר בזכויות חוזיות בלבד. בהתאם, נקבע כי כל עוד אין מדובר בפועל בסעד הנוגע לזכות קניינית, הסמכות העניינית תיקבע בהתאם לשוויו של הנושא, ובמקרה של זכויות אובליגטוריות הנוגעות למקרקעין - שוויון של הזכויות.

במקרה דנא, על פניו הסעד המבוקש - להורות על רישום הזכויות בספרי החברה המשכנת, כמו גם ברשות מקרקעי ישראל - לא נועד לאכוף בשלב זה רישומה של זכות קניינית, כי אם זכות אובליגטורית (השווה: ע"א 6529/96 טקסטיל ריינס נ' רייך, פ"ד נג(2)218). אף אם אפשר שבסופו של יום - לאחר שהתובעת תירשם כבעלת החנויות בחברה המשכנת ובספרי רשות מקרקעי ישראל (ככל שהסעד יתקבל) - היא תבקש לפעול לרישום החנויות בלשכת רישום מקרקעין על שמה, הרי לעת הגשת התביעה אין מחלוקת שמדובר בזכויות חוזיות בלבד.

אף הסכם המכר שנכרת בין הצדדים, דן לפי לשונו בהקניית הזכויות בחנויות "במצבן כפי שהן כיום". בפרשת טקסטיל ריינס הנזכרת, נקבע: "
לאור המצב החוקי הקיים, אין לסטות מהכלל שלפיו זכות קניינית בנכס מקרקעין נרכשת רק עם רישומה במרשם המקרקעין. אם הרישום אינו אפשרי, לא יכולה להירכש זכות קניינית, וזאת על אף רישום הזכות במרשם אחר כלשהו - לרבות המרשם המתנהל בספרי המנהל, שאמינותו רבה - ועל-
אף קבלת החזקה בנכס. כל שנרכש הוא זכות חוזית לקבל את הזכות הקניינית בעתיד, לכשיתאפשר רישום הנכס והזכויות בו במרשם המקרקעין. כך היה גם במקרה דנן
..." (ההדגשות אינן במקור).

מאחר שאין טענה כי שווי הזכויות בחנויות, עולה על סכום סמכותו העניינית של בימ"ש השלום (ולכאורה, היפך הדבר מתפרש מסעיף 9 לכתב התביעה, בו מצוין כי היקף שוויין המצרפי של 13 החנויות שנרכשו עמד על 4,200,000 ש"ח, באופן המלמד כי שווי כל אחת מהחנויות נמוך באופן יחסי), לא הוברר כאמור מדוע סבורה התובעת כי סעד האכיפה המבוקש - אשר שייך במלואו למישור הזכויות החוזיות שבין הצדדים, ולא לאישור זכויות במקרקעין כמובנן בהוראות הדין - מצוי בסמכות ביהמ"ש המחוזי (השווה עוד: רע"א 7868/95 יו"ש השקעות במקרקעין ופיתוח בע"מ נ' עיזבון המנוח קובלר ז"ל - פורסם במאגרים).

באשר לסעד הכספי
- התובעת עותרת, בנוסף, לפיצוי כספי בסך 470,000 ₪. ברי כי ביהמ"ש המחוזי נטול סמכות עניינית להידרש למתן סעד זה.

לאמור.
מקום בו נתבעים מספר סעדים, אשר כולם נוגעים לעניינים שבמקרקעין, חלה אומנם ההלכה לפיה הטפל הולך אחר העיקר, ועל כן, ביהמ"ש המוסמך לדון בסעד העיקרי מוסמך לדון גם בסעד הטפל (ע"א 148/58 קלקודה נ' אגד, פד"י יג 260,268). ואולם, כאשר הסעד הנוסף הנתבע, בצד הסעד הנוגע לעניין שבמקרקעין, הוא סעד כספי, קובעת ההלכה הפסוקה כי הסמכות העניינית לדון בסעד נוסף זה, נקבעת על פי שווי הסעד הכספי (ראו: ע"א 8130/01 מחאג'נה נ' אגבאריה;
רע"א 7589/98 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' רחל שוורץ, נג(1) 670,672;
ע"א 29/58 לוי נ' עקריש, פ"ד יב 1457, 1458).

הלכך, אפילו נבוא לכלל מסקנה כי ביהמ"ש המחוזי מוסמך לדון בתביעה למתן סעד לאכיפת הסכם המקרקעין, בכל מקרה, אין לו סמכות עניינית לדון בסעד הכספי, אשר על פי סכומו בא בגדר סמכותו העניינית של בית משפט השלום.

בשולי
החלטתי בהקשר זה ייאמר כי, במנותק משאלת הסמכות העניינית, לא היה מקום כי התובעת תעתור לסעד כספי נוסף בסך 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש ורכיבים נוספים (ס' 56 לכתב התביעה), מקום בו סעד זה לא נכלל בגדר סכום התביעה המופיע ברישא לכתב התביעה, ובפרט עת לא שולמה אגרה בגין סכום זה.

נוכח
האמור
, לא יאוחר מיום 14.3.19 תודיע התובעת עמדתה לעניין הסמכות העניינית.

ב
ה
בעת,
נוכח
טענת הנתבעת בסעיף 40 לכתב ההגנה, בדבר העדר סמכותו המקומית של ביהמ"ש, התובעת תמסור עמדתה גם לעניין זה.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים, ותעורר ההליך בפני
י ביום 15.3.19.

ניתנה היום, כ"ז אדר א' תשע"ט, 04 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 11055-12/18 טלאור בניין בע"מ נ' עמוס הדר מרכז סוכנות לביטוח בעמ (פורסם ב-ֽ 04/03/2019)