פסקי דין על אמיר אזולאי | פסקי דין על דוד אזולאי סולי אביטן (אזולאי) | פסקי דין על מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון | פסקי דין על עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל |

17686-06/15 עתמ     03/03/2019




עתמ 17686-06/15 אמיר אזולאי, דוד אזולאי סולי אביטן (אזולאי) נ' מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון, עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים


03 מרץ 2019
עת"מ 17686-06-15 אזולאי ואח' נ' מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון
ואח'




לפני כבוד השופטת ורדה מרוז
- סג"נ


העותרים

1. אמיר אזולאי

2. דוד אזולאי

3. סולי אביטן (אזולאי)
ע"י ב"כ עו"ד ברק מלכית


נגד


המשיבים

1. מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון
2.

עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד וסים סיבאט
– פמ"מ אזרחי




פסק דין


כללי
1.
מר סימון אזולאי ז"ל (להלן: "הדייר החוזי") והגב' אביטן (אזולאי) סולי (העותרת מס' 3, להלן: "העותרת") היו עד 1995 זוג נשוי והורים לשישה ילדים. בשנת 1972 הם הוכרו כבעלי זכאות לדיור ציבורי בדירה צמודת קרקע ובה 3 חדרים ברח' טבריה 30 בפתח תקווה (להלן: "הדירה"). במהלך השנים ועקב הרחבת המשפחה, נבנו בדירה שני חדרים, האחד על קומת הקרקע והשני על הגג, באופן ששטח הדירה נכון לעת הזו עומד על 112 מ"ר.

2.
בני המשפחה חיו בתנאים סוציאליים קשים; עוני ואלימות קשה של הדייר החוזי כלפי העותרת, על רקע התמכרותו לאלכוהול. הדייר החוזי לא עבד לפרנסת משפחתו והעותרת עבדה לסירוגין במשק בית.

3.
עובר לשנת 1995 נקטה העותרת הליכי גירושין נגד בעלה, הדייר החוזי. בתום הליכים מורכבים וסבוכים, וויתרה העותרת על זכויותיה בדירה, או אז הסכים הבעל להתגרש ממנה. באמצעות וויתורה על זכויותיה קנתה העותרת את חירותה והשתחררה, כך לכאורה, מכבלי אלימות בעלה. הגירושין נערכו ביום 25.5.1995.
4.
העותרת עזבה את הדירה ושכרה דירה בראש העין, בסיוע שכר דירה שקיבלה מהמשיבה. הסיוע הועמד לרשותה עד לשנת 1998. העותרת גורסת כי התגוררה בדירה השכורה פרק זמן קצר, בן חודשים, אשר לאחריו שבה להתגורר בדירה עם הדייר החוזי, ואף קיימה עמו אורח חיים זוגי לכל דבר עניין. לדידה של המשיבה, בשנת 1998 פלשה העותרת לדירה.


5.
בתאריך 18.1.2006 נפטר הדייר החוזי, מר סימון אזולאי (להלן: "הדייר החוזי"). העותרת ושניים מילדיה, העותרים 1 ו- 2 (להלן: "דוד ואמיר" בהתאמה) מתגוררים בדירה עד עצם היום, על אף שבקשות שהגישו להכרה בזכויותיהם בדירה, נדחו. בהעדר זכות להמשיך ולהחזיק בה, ננקטו נגדם הליכים לפינוי הדירה.

6.
בעתירה זו עותרים העותרים להכיר בזכויותיהם הנטענות בדירה כ'דיירים ממשיכים'. להלן, יפורטו ההליכים הקודמים בין הצדדים שהתקיימו לאחר פטירת הדייר החוזי.

הליכים קודמים
7.
להלן, הליכים שנקטו העותרים או מי מהם בניסיון להכיר בזכויותיהם בדירה:

·
בית הדין הרבני – לאחר גירושי בני הזוג התנהלו ביניהם הליכים על רקע בקשות שונות שהגישו האחד כנגד השני להרחקה מהדירה. בדיון מיום 25.11.98 גרסה העותרת כי היא מתגוררת בדירה מיום הגט:

"אנו גרנו יחד מיום הגט 15.5.95. הוא תמיד איים עלי במכות. תמיד רצה הבית. איים גם על שרוצה הבט"ל. ביום הגט הייתי אתו בבית. שלוש שנים בבית שברח' טבריה. כל השנים עבדתי. הוא אומר לבנות שילכו לזנות. אני עכשיו חולה ממנו. אם שלוש שנים אני בבית והמשטרה לא מוציאה אותי מהבית. למה? כי אני בבית. יחסים היה. אבל כשאין לי כסף אז צו מניעה".

הדייר החוזי גרס מנגד כי העותרת התגוררה שלוש שנים בראש העין:
"שלוש שנים את בראש העין. ... אני לא אחיה איתה. רוצה לחיות עם הילדים. שלוש שנים היתה בראש העין. שלוש שנים כל הזמן תלונות במשטרה וברבנות. עד עכשיו באה המשטרה לצאת מהבית".

·
תביעה לפינוי העותרת מהדירה - תא"מ 28796-06-06 מדינת ישראל – מנהל מקרקעי ישראל באמצעות 'עמידר' נ' אביטן (אזולאי) סולי (העותרת). התביעה התקבלה ובפסק הדין מיום 2.9.2009 חויבה העותרת לפנות את הדירה. בית המשפט קבע בין היתר בפסק דינו:

"... לא מצאתי ממש בטענת הנתבעת
(העותרת – ו.מ) כי היא נותרה בעלת זכות חוזית בדירה מכוח חוזה השכירות חרף עזיבתה אותה בעקבות גירושיה מסימון (הדייר החוזי – ו.מ.). מחומר הראיות עולה בעליל כי הנתבעת ויתרה על זכויותיה החוזיות בדירה, עזבה אותה לתקופה ארוכה (למצער 3 שנים) כך שזכויותיה החוזיות בדירה פקעו".

בהתייחסו לשאלת מעמדה של העותרת בדירה, הטעים בית המשפט, בהתבססו על דו"ח חקירה שערכה המשיבה ביום 25.2.1998 לפיו, העותרת לא התגוררה בדירה והדייר החוזי הצהיר שאין לו קשר עמה. כן נקבע, שהעותרת דרשה וקיבלה סיוע בדמי שכירות בגין דירה ששכרה משנת 1995 עד תחילת שנת 1998. לפיכך נקבע, שהעותרת מושתקת ומנועה מלטעון שהתגוררה בדירה לאחר גירושיה ועד לשנת 1998. בית המשפט סמך מסקנתו גם על הודעת העותרת לעמידר מיום 29.5.1995 בדבר עזיבתה את הדירה לרבות הצהרתה, בחתימה ידה כי וויתרה על כל זכויותיה בה.
ביחס לתקופה שלאחר שובה לדירה בשנת 1998, קבע בית המשפט כי אז התגוררה העותרת בדירה ללא הדייר החוזי, עם ילדיה. תימוכין לכך מצא בדו"ח מעגל מיום 12.6.01 שם הצהירה כי 'אזולאי סימון – לדברי גרושתו לא גר בדירה עקב צו הרחקה מהמשטרה כבר 4 חודשים' וכן דו"ח מעגל מיום 17.7.02 שם צוין בהערות כי ל'דברי הדיירת אביטן סולי, הדייר אזולאי סימון לא גר בדירה עקב צו הרחקה מהבית' וכי 'היום מתגוררת בבית לבד. לטענתה הבת סילביה עזבה והבן דוד בבית...'.

לנוכח קביעותיו הברורות לפיהן אין לעותרת זכויות בדירה, פנה בית המשפט
לעמידר להעמיד לרשותה דירה חלופית בת חדר, חדר וחצי. ראה פסה"ד:

"בשולי פסק הדין, נקראת עמידר להעמיד לנתבעת דירה חילופית בת 1 חדר (או אחד וחצי חדרים) בהתאם להחלטת ועדת האיכלוס למגורים מיום 5.11.02 (נספח י"ג לתצהיר ליפשיץ) זאת, חרף סירובה של הנתבעת להצעות שהוצעו לה ולמרות מכתב מנהלת האיכלוס, הגב תלמה גלובוס מיום 22.7.03 – לפיו הנתבעת אינה זכאית עוד לדיור חילופי"
(להלן: "פסק הדין הראשון").

·
בשנת 2010 פנו העותרים 1,2 ביחד עם אחותם סלביה אזולאי לבית משפט שלום בפתח תקווה בה"פ 978-07-10 אמיר אזולאי
ואח' נ' עמידר בבקשה למנוע את פינויים מהדירה. כן, הם עתרו למתן סעד זמני שיימנע את פינויים מחמת היותם "דיירים ממשיכים". הבקשה נדחתה (כב' השופטת שירי רפאלי) בין היתר מהנימוק להלן:

"על פני התצהיר שצורף לבקשה, המבקש 1 (אמיר אזולאי
) שב לכאורה להתגורר בדירה רק בשנת 2005, דהיינו שנה אחת בלבד טרם פטירת האב המנוח וספק אפוא אם לשיטתו הוא עומד בהגדרת 'דייר ממשיך' על פי החוק".

ב

פסק דין
שניתן בבקשה לעיל, מיום 27.12.2012 קבע בית המשפט (כב' השופטת רוטקופף) שהעותרת שבה להתגורר בדירה בשנת 1997 ואגב כך, גירשה את הדייר החוזי באמצעות צווי הרחקה. רק בחודש מרץ 2003 שב הדייר החוזי לדירה, בעקבות הסדר שהושג בין בני הזוג. סופו של יום, נדחתה הבקשה בהעדר סמכות עניינית, אולם העובדות שתוארו בפסק הדין נסמכו על תצהירי העותרים (להלן: "פסק הדין השני").
·
במקביל להליך המתואר בפסק הדין השני, עתרה העותרת נגד רמ"י באמצעות עמידר, לבית משפט זה, בעת"מ 1231-07-10 לאפשר לה להגיש בקשה להסדרת זכויותיה בדירה וכן לאפשר לילדיה העותרים, לפנות בבקשה למתן סעד הצהרתי בדבר זכויותיהם להתגורר בדירה. ביחס לאמיר טענה העותרת:

"התובעת הביאה את אמיר אזולאי
לגור עמם בבית בהיותו תינוק בן חודשיים. הנ"ל התגורר עמם אפילו לאחר נישואיו כארבע שנים. בשנת 2005 ...עזב את אשתו וחזר להתגורר בדירה"
(סעיף 21 לעתירה).

פעם נוספת צוינה העובדה כי עד לשנת 2005 אמיר לא התגורר בדירה. סופו של יום, נמחקה העתירה לבקשת העותרת (להלן: "פסק הדין השלישי").
·
העתירה דנן – בחודש יוני 2015 הגישו העותרים 2 ו -1 עתירה להכיר בהם כדיירים ממשיכים. בתאריך 3.11.2016 ניתן

פסק דין
על ידי מותב זה, הדוחה את עתירתם הואיל והעותרים אינם מקיימים את התנאים להכרה בהם כדיירים ממשיכים. בקשתם לצרף את אמם כעותרת נדחתה, תוך שהתאפשר לאם להגיש עתירה בנפרד. על פסק הדין ערערו העותרים 1,2.
בבית המשפט העליון, הסכימו הצדדים לבטל את פסק הדין ולאפשר הגשת עתירה מתוקנת, בגדרה צורפה העותרת – זו העתירה דנן (עע"מ 10095/16

פסק דין
מיום 26.6.2017).
בעתירה, שבים העותרים ומבקשים להכיר בהם כדיירים ממשיכים בדירה.

בקשות שהגישו העותרים למשיבה להכרה בזכויותיהם:

8.
העותרים הגישו בקשות שונות להכרה בזכויותיהם הנטענות כדיירים ממשיכים. להלן פירוט בקשותיהם:
·
בתאריך לא ידוע בשנת 2006 הגיש דוד בקשה להכיר בו כדייר ממשיך בדירה. הוועדה העליונה דחתה את הבקשה ביום 13.6.2006 בנימוק שהדייר החוזי לא התגורר בדירה משך 5 שנים ברציפות טרם פטירתו. עם זאת, אושר לדוד סיוע בשכר דירה.


·
בתאריך 8.5.2007 נדחתה בקשת העותרת להכיר בה כדיירת ממשיכה הואיל וויתרה על זכויותיה ועזבה את הדירה לאחר גירושיה. לפיכך, נקבע כי אין היא עומדת בתנאי 'דייר ממשיך'. עם זאת, אושר לה סיוע בשכ"ד ובהתחשב בגילה ומצבה הרפואי, הוחלט לבחון אפשרות התאמתה להוסטל, כפוף לפינוי הדירה. יצוין, כי במכתב מיום 17.3.13 הודע לעותרת באמצעות עמידר כי משרד השיכון אישר לה דירה חלופית בת 2 חדרים בבני ברק. בתאריך 13.7.13 הוצעה לה דירה נוספת בפתח תקווה. העותרת דחתה את ההצעות. יוער, העותרת נכה נכות אורטופדית בשיעור של 100% לגרסתה.

·
בשנת 2016 פנתה העותרת פעם נוספת בבקשה למשרד השיכון להכיר בה כזכאית לקבל דיור ציבורי. בתאריך 16.7.2017 נדחתה בקשתה על ידי הוועדה העליונה, בנימוק שהעותרת אינה עונה ל'גודל משפחה מזכה' בקבלת פתרון דיור. הוועדה הטעימה כי חרף נסיבותיה המיוחדות כפי שהוצגו, אין היא סבורה שיש לחרוג מהכללים.


דו"חות מעגל

9.
מדו"חות המעגל שנערכו במהלך השנים 2001 עד 2006 (מועד פטירת הדייר החוזי) עולות העובדות הבאות:
·
בתאריכים 12.6.01, 17.7.02 – הדייר החוזי לא התגורר בדירה בשל צווי הרחקה שהוצאו נגדו. אותה עת דוד שהה במאסר. העותרת התגוררה בדירה ומסרה את העובדות המצוינות.
·
בתאריך 26.10.03 - הדייר החוזי התגורר בדירה עם העותרת ועם דוד. שמו של אמיר לא צוין כמי שהתגורר בדירה.
·
בתאריך 10.2.04 - הדייר החוזי ודוד התגוררו בדירה.
·
בתאריך 7.6.05 - הדייר החוזי והעותרת התגוררו בדירה, דוד שהה בכלא, שמו של אמיר לא צוין כמי שהתגורר בדירה.
·
בתאריך 27.9.06 (לאחר פטירת הדייר החוזי) - בדירה התגוררו שלושת העותרים.

דו"חות חקירה

10.
דו"ח חקירה מיום 6.8.2002

- בדירה התגוררו העותרת עם בתה הגב' סילביה אזולאי. אותה עת התגורר אמיר ברח' דגל ראובן ואילו דוד היה כלוא בכלא תל מונד לתקופה של 12 שנים.


11.
דו"ח חקירה מיום 17.8.2008 -
אמיר שב להתגורר בדירה בשלהי שנת 2006, לאחר פטירת אביו, הדייר החוזי, דא עקא, ריצה תקופת מאסר של שנה וחצי באופן שבפועל התגורר בדירה כמחצית השנה.

תצהיר הגב' מירב אלמוג

12.
בין השנים 1995 ל – 2003 הייתה הגב' אלמוג אשתו של אמיר. היא הגישה תצהיר, ממנו עולה כי בשנת 1996 הוכרה זכותם כבעלי זכויות לדיור ציבורי והם קיבלו דירה המצויה ברח' צה"ל בפתח תקווה. לדבריה, החל משנת 1999 התגלעו מחלוקות בינה לבין אמיר ובשנת 2000 היא נקטה הליכי גירושין נגדו. אותה עת הוא לא גר עמה בדירתם המשותפת. במסגרת ההליכים, שב אמיר לדירתם המשותפת לפרק זמן קצר במסגרת ניסיון לשלום בית שלא עלה יפה.

13.
לדבריה, למעט פרק זמן קצר של כ – 3 חודשים, התגורר אמיר בדירת הוריו.
מפרוטוקול דיון הליך הגירושין בין הגב' אלמוג לאמיר בבית הדין הרבני, בתיק מס' 029310720-20-2 מיום 28.10.2002 עולה כי שם גרסה הגב' אלמוג שמזה שנה וחצי הדייר החוזי אינו מתגורר בדירה, ברם לשיטתה, לא היה לו אותה עת מקום מגורים קבוע:
"האישה: כבר שנה וחצי לא גרים ביחד.
הבעל: חזרתי למשך שלושה חודשים לבית. במשך שנה וחצי מבקש לחזור לשלום בית והיא לא מסכימה.
האישה: היה מטייל אצל הוריו, חברים שלו, כסף לא מביא הביתה. ...היה פרוד של חצי שנה ועכשיו פרוד של שנה וחצי מתוכם כשלושה חודשים חזר לבית...".

בבימ"ש זה העידה הגב' אלמוג ביום 28.2.18:

"ש.
אז אפשר להבין שבין 2004-2007 בזמן שהייתם יחד הוא לא התגורר שם באופן רציף?
ת.
הוא לא התגורר במקום אחר, אלא אם הוא נעצר או נאסר. אבל זה הבית שלו , שם הבגדים שלו.
ש.
בין 2000-2003 אמרת שהוא לא היה בבית ולא ראית אותו?
ת.
נכון
ש.
והיה נכנס ויוצא, ולא ידעת היכן הוא נמצא, אצל חברים זה מה שרשמת בתיק של הגט
ת.
נכון
ש.
ב- 2003 ניתן הגט אני שאלתי מתי חזרתם לחדש את מערכת היחסים אמרת 2003-2004
ת.
כחצי שנה לאחר הגט שהיה בשנת 2003".

מדבריה האחרונים עולה כי אין לה ידיעה אודות חיי אמיר ומקום מגוריו בשנים 2000-2003 הרלבנטיות לענייננו.

דו"ח עו"ס על העותרת מיום 20.9.2015

14.
גב' נעמה יששכר, עו"ד קשישים עמישב, ציינה כי העותרת התגוררה כל השנים בדירה עם הדייר החוזי, אף לאחר גירושיהם. העותרת סובלת מבעיות אישיות, כלכליות ובריאותיות קשות. לאחרונה חלה החמרה במצבה הרפואי, עברה ניתוחים רבים ומתניידת באמצעות הליכון. היא מתקיימת מקצבת נכות וקצבת שרותים מיוחדים בסך 3,800 ₪. יש לה הוצאות רבות, חובת כבדים ותלויים ועומדים נגדה הליכי הוצל"פ.

סיכום ביניים

15.
פירוט ההליכים בהם נקטו הצדדים ביחס לדירה מלמד כי מאז פטירתו של הדייר החוזי ועד הלום, מחזיקים העותרים בדירה חרף פסקי דין שחייבו אותם לפנות את הדירה ולמרות דחיית כל בקשותיהם לוועדה העליונה להכיר בהם כדיירים ממשיכים.

טיעוני העותרים

16.
העותרים טוענים כי העותרת ויתרה על זכויותיה בדירה בשל תכלית אחת ויחידה והיא השגת גירושיה מבעלה. אין אפוא בוויתור זה כדי להשליך על מעמדה בדירה כדיירת ממשיכה, לנוכח המשך מגוריה בדירה ביחד עם הדייר החוזי, משך תקופה של למעלה מעשור שנים, עד לפטירתו. במהלך שנים אלו, חיה עם הדייר החוזי כבת זוגו. משכך, קמה לה זכות להמשיך ולהתגורר בדירה כ'דיירת ממשיכה' או למצער, מכוח מעמדה כ'ידועה בציבור'. תימוכין לטענה מבקשים העותרים למצוא בהחלטת בית הדין הרבני מיום 25.11.1998 אשר התייחסה לתוקף גירושי בני הזוג או לחילופין, להיותם ספק נשואים:

"ישוב בית הדין לדון האם צריך לעשות גט מחדש שלדברי האישה חזרו לגור יחד".

לפיכך, משנקבע כי העותרת "ספק נשואה" הרי שקמה לה זכותה להיות מוכרת כדיירת ממשיכה:
"גבר ואישה שחזרו לגור יחדיו לאחר גירושיהם, ביטלו את הגט בדרך של התנהגות וספק אם הם גרושים, ספק נישואים – ועל כן חייבים בגט בשנית" (סעיף 20 לסיכומי העותרים).

העותרים תומכים טענתם בפסק הדין הראשון, אשר בגדרו פנה בית המשפט השלום בתל אביב לעמידר כדי שתעמיד לרשות העותרת דירה קטנה חלף הדירה, אותה חויבה לפנות.

17.
העותרת מבקשת להתחשב בנסיבותיה האישיות, מצבה הרפואי הקשה ומצוקתה הכלכלית, כפי שאלו עולים מתסקירי לשכת הרווחה. היא מתקיימת מקצבת נכות וקצבת שירותים מיוחדים בסך 3,800 ₪ בלבד.


18.
העותר 1, אמיר, טוען כי נולד בדירה, גדל בה ולא עזב אותה אלא לפרק זמן קצר וקצוב, עת נישא בשנת 1995 לגב' אלמוג והעתיק את מגוריו לרח' צה"ל 68 בפתח תקווה. אולם, סמוך לאחר מכן נפרד מאשתו (בשנת 1999) וחזר לדירה, ללמדך על רצף מגורים בן למעלה מ- 4 שנים בדירה עובר לפטירת הדייר החוזי. אמיר אישר כי אמנם נעדר מהדירה תקופה בת שלושה חודשים, בשנת 2000 כאשר שב להתגורר עם אשתו, אולם בתום תקופה זו, חזר לדירה.

19.
אמיר סומך טענותיו על תצהירה של הגב' אלמוג שאישרה העובדות הללו ואף העידה עליהן בבית המשפט. לפיכך, הוא עותר לאמץ את גרסתה הנתמכת במסמכי הגירושין של בני הזוג. אמיר מוסיף, כי ביום 17.3.2003 הוצא נגדו צו הבאה במסגרת הליכי הגירושין בינו לבין אשתו אשר הופנה לכתובת הדירה ובוצע בה, ללמדך כי זו הייתה כתובתו לאורך השנים.

20.
אמיר עותר שלא ליתן משקל לדו"חות המעגל, אשר אינם משקפים נכונה את המציאות כפי שהייתה.

21.
אמיר גורס כי לאורך השנים הוא ואחיו, דוד, פנו שוב ושוב למשיבים להכרה בזכויותיהם כדיירים ממשיכים. פניותיהם נדחו.

22.
העותר 2, דוד, גם כן נולד וגדל בדירה. דוד התדרדר לשימוש בסמים וריצה תקופות מאסר רבות, אשר קטעו את רצף מגוריו בדירה. בנוסף, הוא אובחן כלוקה במחלת הסכיזופרניה, בעקבותיה אושפז לעיתים קרובות בבית חולים "גהה" לקבלת טיפול.

23.
דוד טוען כי אין לו קורת גג אחרת, למעט הדירה ולא בכדי הוא מקפיד לשלם את שכר הדירה, לשימור זכויותיו בה.

24.
דוד טוען כי מתקיימים בו תנאי "דייר ממשיך" לנוכח רצף מגוריו בדירה, ביחד עם אביו, עובר לפטירתו. לשיטתו, אין בתקופות המאסר שריצה כדי לפגוע בזכויותיו, שכן אף כאשר שהה בבית הסוהר ראה בדירה את ביתו ומסר את כתובתה ככתובת מגוריו לכל הרשויות שטיפלו בו, אף שאף לחזור אליה.

25.
העותרים טוענים כי כל אחד מהם זכאי לדיור ציבורי בנפרד ועל כן, מגוריהם המשותפים בדירה נותנים מענה הולם לשלושה זכאי דיור ציבורי.

26.
העותרים, אמיר ודוד, טוענים כי הציגו ראיות מנהליות אובייקטיביות המבססות את טענתם לפיה התגורר בדירה מהלך 3 שנים ברציפות עובר לפטירת אביהם. לפיכך, הם הפריכו את דו"חות המעגל. יתירה מזו, דו"חות המעגל ערוכים באורח עמום ולא ניתן ללמוד מהם על מצב הדיירים בדירה. כך, אין בעובדה ששמותיהם לא מופיעים בדו"חות המעגל, כדי ללמד על העדר מגוריהם בדירה שכן העותרת לא נשאלה עליהם, אלא על הדייר החוזי ולכך כיוונה תשובותיה. כך אף ביחס לבת סלביה, אודותיה נשאלה ועליה השיבה כי עזבה את הדירה. לפיכך, אין באמור כדי לשלול את מגורי העותרים בדירה.

27.
העותרים מבקשים סעד חלופי מן הצדק, מכוח סעיף 132 לחוק הגנת הדייר, אשר זו לשונו:

"(א) על אף קיומה של עילת פינוי רשאי בית המשפט לסרב לתת

פסק דין
של פינוי אם שוכנע שבנסיבות העניין לא יהיה זה צודק לתתו".

לשיטתם, הנסיבות המיוחדות של שלושת העותרים, מצבם הרפואי של דוד והעותרת והמצוקה הכלכלית והאישית בה הם מצויים – כל אלו מטים את הכף לזכותם בסעד מן הצדק, לבל ימצאו עצמם ללא קורת גג. הזכות למחסה ולקורת גג היא זכות בסיסית, המבטאת את הצורך האנושי בשהייה במקום מוגן ובטוח.

טיעוני המשיבה

28.
המשיבה מטעימה את העובדה שהעותרים מחזיקים בדירה גדולה ומרווחת המתאימה לאכלוס משפחה המונה 7 נפשות ויותר. הותרתם בדירה, תפגע אפוא במשפחה מרובת ילדים אשר לה זכות לדיור ציבורי.

29.
המשיבה טוענת כי העתירה הוגשה בשיהוי קיצוני במיוחד, של שנים רבות בהינתן מועדי ההחלטות השיפוטיות וההחלטות מטעם הוועדה העליונה, שניתנו לפני שנים. כך, ביחס לכל העותרים נדחו בקשותיהם להכיר בהם כדיירים בשנת 2006 וביחס לעותרת, בקשה נוספת נדחתה בשנת 2017. מדובר אפוא בשיהוי קיצוני, אשר אליו מצטרפים מעשה בית דין, השתק, מניעות ועשיית דין עצמי, תוך התעלמות מהחלטות שיפוטיות ומהחלטות הרשות.

30.
המשיבה מוסיפה, כי הדייר החוזי לא התגורר בדירה משך 5 שנים רצופות, עובר לפטירתו. לפיכך, נשמט היסוד להיות העותרים דיירים ממשיכים. בנוסף, אמיר ודוד לא התגוררו ביחד עם הדייר החוזי 3 שנים רצופות טרם פטירתו, בין היתר בשל תקופות מאסר בהן היה נתון דוד ובשל העדר מגורי אמיר בתקופה הרלבנטית במלואה.

31.
מבלי להקל ראש בנסיבותיהם הקשות של העותרים, טוענת המשיבה כי אין להעדיפם על פני בעלי זכויות לדיור ציבורי אשר נסיבותיהם חמורות וקשות משל העותרים.

32.
המשיבה טוענת כי עניינם של העותרים נדון והוכרע בערכאות שונות וכי בעתירתם, מנסים העותרים את מזלם פעם נוספת, אגב הצגת עובדות מטעות ומסולפות.

33.
המשיבה מוסיפה, כי העותרת וויתרה על זכויותיה בדירה עובר לגירושיה מהדייר החוזי, בשנת 1995 ואף עברה לדירה בראש העין, בעבורה קיבלה סיוע בתשלום שכר דירה.

34.
המשיבה מאשרת כי בשנת 2003 חזר הדייר החוזי להתגורר בדירה בעקבות הסדר שהושג בינו לבין העותרת, בגדרו קבע בית המשפט השלום שהעותרת אינה 'ידועה בציבור' של הדייר החוזי וכן, שהשניים יחלקו ביניהם התשלומים הנוגעים לתחזוקת הדירה, ללמדך כי ניהלו משק בית נפרד – עובדה התומכת בטענתה כי העותרת לא נכנסת בגדר מעמד של 'ידועה בציבור' של הדייר החוזי.

35.
בהתייחסה לדוד, טוענת המשיבה כי נקבע בפסק הדין שניתן בעתירה זו, טרם תיקונה, כי אין הוא זכאי למעמד של 'דייר ממשיך'. לא הוצגו ראיות המשנות קביעה זו.

36.
בהסתמכה על ההלכה הפסוקה, מבקשת המשיבה ליתן משקל עודף לדו"חות המעגל, המשקפים את מצב הדברים בדירה בזמן אמת ומהם עולה כי דוד ואמיר לא התגוררו עם הדייר החוזי ברצף הנדרש, מה גם שהדייר החוזי עצמו לא התגורר בדירה משך 5 שנים ברציפות עובר לפטירתו.

37.
המשיבה עותרת לדחות את גרסתה של הגב' אלמוג, אשר ביקשה להטיב עם העותרת כגמול והכרת תודה על הסיוע שזו נתנה לה בשנותיה הקשות, כאשר הייתה מכורה לסמים. לשיטתה, תצהירה של גב' אלמוג סותר מסמכים ועדויות מזמן אמת, לרבות נתונים שהעותרים עצמם סיפקו או דיווחו לרשויות המוסמכות. יתירה מזו, הגב' אלמוג אישרה כי שיקרה בבית הדין הרבני כדי להשיג את גירושיה מאמיר ועל כן, לא מן הנמנע שאף בבית משפט זה לא מסרה עדות אמת.

38.
המשיבה טוענת כי דו"חות החקירה שנערכו על ידי חב' חקירות – ש.מ.ח שירותי מודיעין וחקירות תומכים בטענתה לפיה במהלך השנים עובר לפטירתו, הדייר החוזי לא התגורר בדירה, אלא בבית אחותו, ברח' צפת בפתח תקווה. אף ילדי העותרת לא התגוררו בדירה אותה עת.

39.
המשיבה טוענת כי העתירה אינה תוקפת החלטה מנהלית ועל כן, יש לדחותה על הסף.

40.
המשיבה טוענת כי אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בשאלת מעמדה האישי של העותרת, אם היא 'ספק נשואה' או 'ספק גרושה' על השלכותיה.

דיון והכרעה

41.
העותרים למודי סבל, מסכת חייהם קשה, רווית עוני, אלימות ותחלואות. אין ספק כי יש לתור אחר פתרון הולם להמשך דיורם, לבל יוותרו ללא קורת גג. עם זאת, הם לא הוכיחו את זכויותיהם הנטענות להכרה בהם כדיירים ממשיכים בדירה.

42.
ודוק, הדירה מרווחת, בת 5 חדרים ומוחזקת על ידי העותרים שנים רבות. הדירה מיועדת לשמש קורת גג למשפחה מרובת ילדים, אשר חזקה עליה כי היא ממתינה לפתרון הולם.
הגם שהלב נחמץ לנוכח נסיבותיהם הקשות של העותרים, דין עתירתם להידחות. לעניין זה ראו עע"מ 2732 שניידר נ' משרד הבינוי והשיכון (כב' השופט מזוז) (להלן: "פס"ד שניידר"):

"בטרם סיום אעיר, כי עניינו של המערער אכן מעורר אהדה. אין ספק שמדובר באדם שגורלו לא שפר עליו ונסיבות חייו קשות. מטעם זה לא ראה בית משפט קמא לדחות את עתירתו על הסף אף שהוגשה תוך שיהוי, ובחן אותה לגופה, וגם ביצוע הפינוי עוכב שוב ושוב, הן על ידי בית משפט קמא והן על ידי בית משפט זה.
מקרה זה גם שב ומציף את הבעיה הכאובה של המחסור בדיור ציבורי זמין והקריטריונים המחמירים לזכאות לדיור ציבורי, אך לענין זה ידינו קצרה, לעת הזאת, מלהושיע. לענייננו ראוי לציין, כפי שוועדת אכלוס עליונה הדגישה בהחלטתה, כי מדובר בדירה צמודת קרקע הנחוצה לאכלוס זכאים מתאימים, ובהם נכים הרתוקים לכסא גלגלים, ואין הצדקה להעדיף על פניהם את המערער, שלכאורה אינו זכאי לדיור ציבורי".

הדברים יפים לענייננו.

43.
טענות העותרים נסמכות על זכויותיו של הדייר החוזי. ברם, מהראיות המנהליות עולה כי הדייר החוזי לא התגורר בדירה ברציפות משך חמש השנים טרם פטירתו – תנאי הנדרש לביסוס זכויות שאריו שהתגוררו עמו, כדיירים ממשיכים. לעניין זה, ראו דו"חות מעגל מהשנים 2001 – 2002 מהם עולה שהדייר החוזי הורחק מהדירה באמצעות צווים שהוציאה נגדו העותרת, על רקע אלימות שנהג בה. משקלם הראייתי של דו"חות המעגל מוצק. העותרים לא השכילו להפריכם. לעניין זה, ראו פס"ד שניידר:

"אין בידי לקבל את טענת המערער כי יש לייחס משקל נמוך לדו"חות המעגל ולתצהירי הסבתא. אלה הן ראיות ישירות מזמן אמת באשר למצב העובדתי מושא המחלוקת, ואין לקבל בדיעבד טענות על שיקולים כאלה ואחרים מצד הסבתא להסתרת מידע מעורכי הביקורת, ובמיוחד כאשר זו אינה כבר בין החיים. אציין כי טענה זהה לזו של המערער דנן נדחתה מכל וכל זה לא מכבר על ידי בית משפט זה:
עע"מ 2851/13
סויסה נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (23.6.2014)".

44.
זאת ועוד, העותרים מושתקים מלהעלות טענות הסותרות ממצאים עובדתיים כפי שנקבעו בפסקי הדין הראשון והשני.


45.
העותרים השתהו שיהוי קיצוני בהגשת עתירתם. ההחלטות בעניינם ניתנו על ידי הוועדה העליונה בשנים 2006, 2007, 2013 ו – 2017. במהלך שנים אלו התנהלו נגדם הליכים נוספים ביחס לדירה כפי שפורטו לעיל. כך, בשנת 2015 הגישה העותרת עתירה ביחס לדירה ועתרה למחקה לאחר שהתאפשר לה להגיש בקשה נוספת לוועדה העליונה, אשר נדחתה אף היא בשנת 2017. העותרים מיצו אפוא את ההליכים ועליהם להשלים עם המציאות, לפיה לא יתאפשר בידם להמשיך ולהחזיק בדירה.

46.
עניינו של כל עותר ועותר נבחן בערכאות השונות. למרבה הצער, איש מהעותרים אינו נכנס בגדר מעמד של 'דייר ממשיך'. ביחס לעותרת – זו ויתרה על זכויותיה בדירה בעת גירושיה מהדייר החוזי ואף עזבה את הדירה לפרק זמן של שלוש שנים. העותרת גרסה כי עזבה את הדירה לחודשים ספורים, אולם על פי הסיוע בתשלום שכר דירה שהעמידה המשיבה לזכותה עד לשנת 1998 – עולה כי שהתה משך כ – 3 שנים מחוץ לדירה.

47.
די בוויתורה על זכויותיה בדירה כדי לשלול את מעמדה בה כדיירת ממשיכה. יתירה מזאת, העותרת מושתקת כאמור מלהעלות טענותיה, לנוכח פסק הדין הראשון שניתן בעניינה ובו נקבע כי וויתרה על זכויותיה ועזבה את הדירה. כן, ניתנו החלטות ביחס למעמדה על ידי הוועדה העליונה בשנים 2006, 2007 ו – 2017 אשר דחו את טענותיה בדבר היותה 'דיירת ממשיכה' או 'ידועה בציבור' – החלטות שנסמכו על ראיות מנהליות מוצקות ומצויות בגדר מתחם הסבירות.

48.
טענת העותרת לפיה הייתה 'ידועה בציבור' של הדייר החוזי, דינה להידחות מהטעמים להלן:
·
בית משפט זה בכובעו כבית משפט לעניינים מנהליים אינו מוסמך לדון במעמדה האישי של העותרת. לשם הכרה במעמדה האישי, היה על העותרת להגיש תביעה מתאימה לבית המשפט המוסמך לכך.
·
מסמכי בי דין מהליכים קודמים, לרבות מסמכי בית הדין הרבני, מציירים תמונה קשה ועגומה של יחסי העותרת עם הדייר החוזי – אשר אפיינה אותם אלימות קשה. הדייר החוזי הדגיש בהליכים השונים לאורך השנים, כי שהותה של העותרת נכפתה עליו וככל שהדבר היה תלוי בו, הוא לא היה מאפשר לה להתגורר בדירה.
על פני הדברים אפוא, יחסיהם אינם עונים על הגדרת 'ידועים בציבור'.


49.
הוצעו לעותרת בעבר מספר דירות בנות חדר – חדר וחצי ואף נשקלה האפשרות לשלבה בהוסטל, בהתחשב בגילה ובמצבה הרפואי. העותרת דחתה ההצעות ואחזה בדירה בכל כוחה. על שום נסיבותיה הקשות של העותרת, על המשיבה לשוב ולהציע לעותרת דירות נוספות בהתחשב בנכותה הרפואית ובגילה, זאת ללא זיקה לחובתה לפנות את הדירה, בהעדר קיומה של זכות להמשיך ולהחזיק בה. מובהר, כי מיקום הדירות החלופיות ייעשה בהתאם לכללים הנהוגים אצל המשיבה.

50.
ביחס לעותרים אמיר ודוד – לנוכח המסקנה כי הדייר החוזי לא החזיק בדירה משך 5 שנים רצופות, נשמט היסוד לטענותיהם כי הם מחזיקים במעמד של דיירים ממשיכים. למעלה מן הדרוש יצוין, ביחס לאמיר, כי בהתאם לדו"ח חקירה מיום 10.10.01 הלה התגורר ברח' צה"ל ובהתאם לדו"ח חקירה מיום 6.8.02 – הוא התגורר ברח' דגל ראובן בפתח תקווה. עדותה של הגב' אלמוג, גרושתו, אשר ביקשה לתמוך בגרסתו לפיה ממועד פרידתו ממנה שב לחיות בדירה, היא מגמתית ואין בה כדי לסייע לו. הגב' אלמוג ציינה בעדותה בבית המשפט כי אינה יודעת היכן התגורר אמיר במהלך השנים 2001 – 2003 ודי בכך כדי לשמוט את הבסיס לתצהירה. זאת ועוד, בדו"ח חקירה משנת 2008 צוין שאמיר שב להתגורר בדירה לאחר פטירת אביו ובתצהיר שהוגש לעיונה של כב' השופטת רפאלי (במסגרת ההליך נושא פסק הדין השני) צוין כי שב להתגורר בדירה בשנת 2005. לפיכך, אמיר לא השכיל להוכיח את מגוריו בדירה ברצף הנדרש להוכחת מעמדו כדייר ממשיך.

51.
וביחס לדוד – מגיליון רישום הרשעותיו הקודמות עולה כי דוד ריצה תקופות מאסר בשנים הרלבנטיות, ממושכות למדי, אשר קטעו את רצף המגורים הנדרש בדירה. לפיכך, אף הוא לא הוכיח את זכותו בדירה כדייר ממשיך.

52.
נסיבותיהם האישיות של העותרים הללו אינן קלות כלל ועיקר. דוד לוקה במחלה נפשית קשה, ריצה כאמור, תקופות מאסר ממושכות, על רקע צריכת סמים. גם אמיר צרך סמים, התגרש מאשתו וריצה תקופת מאסר (לאחר פטירת הדייר החוזי). בהתחשב בנסיבותיהם האישיות הקשות, פתוחה לפניהם הדרך להגיש בקשות מתאימות לסיוע בשכר דירה, כדי שיתאפשר בידם לתור אחר קורת גג.

53.
הנה כי כן, הראיות מצביעות בבירור על כך שהעותרים אינם עומדים בתנאים המקימים זכויות של דייר ממשיך. הנטל להוכחת תנאים אלו מוטל על כתפי הטוען לזכאות כ"דייר ממשיך". העותרים לא הרימו נטל זה, אף לא בקירוב.
מבלי להקל ראש בנסיבותיהם הקשות של העותרים, כפי שפורטו לעיל, איני רואה מקום ליתן סעד מן הצדק, הואיל ועסקינן בדיור ציבורי, אשר הנזקקים לו, כולם נכנסים בגדר אוכלוסייה מוחלשת אשר נסיבותיה קשות.

54.
לפיכך, אני מורה על דחיית עתירתם. בהתחשב בנסיבותיהם האישיות הקשות, איני רואה מקום לחייבם בהוצאות.

ניתן היום,
כ"ו אדר א' תשע"ט, 03 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.














עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 17686-06/15 אמיר אזולאי, דוד אזולאי סולי אביטן (אזולאי) נ' מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון, עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/03/2019)