פסקי דין על חטר ישי דרור ואח' | פסקי דין על אחישי גל

46140/05 א     13/12/2005




א 46140/05 חטר ישי דרור ואח' נ' אחישי גל




4
בתי המשפט
א 046140/05
בית משפט השלום תל אביב-יפו
13/12/2005
תאריך:
כב' השופט ברנר חגי

בפני
:
התובעים;

חטר ישי דרור ואח'

בעניין:

נ ג ד
הנתבע;
אחישי גל
החלטה

1. בפני
י בקשות של הנתבע לסילוק על הסף ולמחיקת כותרת תביעה שהגישו התובעים בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 214,450 ₪.

2. בכתב התביעה טוענים התובעים כי הנתבע חב בתשלום סכום התביעה מכח ערבות שנתן לטובת צד שלישי, יעקב חיננזון, במסגרת תביעה שהגישו התובעים נגד אותו חיננזון, בגדרו של ת.א. 2808/98 (להלן: "התביעה הקודמת").

3. בתביעה הקודמת ניתן ביום 20.9.1998 לבקשת התובעים צו עיקול זמני על כספים של חיננזון. חיננזון ביקש לבטל את העיקול. בקשתו נתקבלה על ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' ברוש) בהחלטה מיום 17.12.1998, בגדרה של בש"א 109621/98.

התובעים ערערו על החלטה זו לבית המשפט העליון, וביום 28.12.1998 הורה בית המשפט העליון על ביטול העיקול לגבי מחצית מהסכום שעוקל, כנגד ערובות שיקבע בית המשפט המחוזי, לאחר שהתיק יוחזר אליו (רע"א 8036/98).

בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' ברוש) אישר ביום 7.2.1999 כי נכס מקרקעין מסויים ברח' הורדים 3 בגני יהודה (להלן: "הנכס ברח' הורדים"), כשיר לשמש כבטוחה לגבי חלק מהסכום שעוקל, וכמוהו גם ערבות אישית של הנתבע (היא הערבות נשוא התביעה הנוכחית).

ביום 27.4.1999 נערך דיון בערעור על החלטת כב' השופטת ש' ברוש מיום 17.12.1998 לבטל את העיקול הזמני (ע"א 1800/99 וכן רע"א 8036/98). בתום הדיון ניתן

פסק דין
, שעל פרשנותו האופרטיבית הצדדים חלוקים:

"בעלי הדין הסכימו ביניהם שיוטל עיקול על גוש 6948 חלקה 165 [הנכס ברח' הורדים -ח.ב.] להבטחת התובענה והוא- עד למתן

פסק דין
בתובענה. כך אנו מחליטים. בעלי הדין השאירו את ענין הערובה וההתחייבות לשיקול דעתנו. אנו סבורים שההתחייבות של המבקשים [התובעים -ח.ב.] שהוגשה לכל נזק ביחד עם ערבות צד ג' שניתנה לעיקול המקורי, די בהן כדי להבטיח את נזקיו של המשיב [חיננזון- ח.ב.]. אנו מאשרים איפוא את ההסכם ונותנים לו תוקף של

פסק דין
. הדיון בבקשת רשות לערער 8036/98 מסתיים בזה. הערבות הבנקאית שהומצאה ע"י המערערים [התובעים- ח.ב.] תוחזר להם, וכל הערבויות שניתנו בתיק תוחזרנה. אין צו להוצאות בערכאתנו." (הדגשה אינה במקור)

4. הנתבע טוען כי הדיבור " וכל הערבויות שניתנו בתיק תוחזרנה" משמע, גם ערבותו שלו. התובעים טוענים כי הכוונה אינה לערבותו של הנתבע, אלא לאותן ערבויות שניתנו על ידי התובעים במסגרת הליכי הערעור בבית המשפט העליון, כתנאי להגשת הערעור.

5. התובעים טוענים כי ההסכמה שקיבלה תוקף של

פסק דין
בבית המשפט העליון אינה אלא אותה הסכמה שהשתקפה בהחלטת כב' השופטת ברוש מיום 7.2.1999, לפיה הנכס ברח' הורדים יעוקל, ואילו בית המשפט העליון נדרש להחליט אך ורק בענין הערובה שניתנה על ידי מבקשי העיקול, קרי, התובעים שבפני
י. לתמיכה בטענה לפיה ההחלטה להחזיר את הערבויות מתייחסת אך ורק לערבויות בערעור, ולא לערבותו של הנתבע, מצביעים התובעים על המינוח "ערבויות בתיק" לעומת המינוח "להבטחת התובענה". מכאן שבית המשפט העליון הבחין בין התובענה- היא התביעה הכספית של התובעים והליכי העיקול הזמני שננקטו בגדרה, לבין ה"תיק", שאינו אלא הליך הערעור.

6. אין בידי לקבל את טענות התובעים.

אין בסיס לטענת התובעים כאילו הדיון בערעור לא נועד אלא לברר את שאלת הערבויות שעליהם להעמיד לטובת המשך קיומו של העיקול הזמני. בית המשפט העליון דן בערעור של התובעים על החלטת כב' השופטת ברוש מיום 17.12.1998 לבטל כליל את צו העיקול הזמני. על כן, כל הליכי הביניים שקדמו לדיון בערעור, לרבות ביטולו של העיקול לגבי מחצית מסכומו והעמדת ערבותו של הנתבע שבפני
י כתחליף לצו העיקול הזמני שבוטל, חדלו להיות רלבנטיים מרגע שנדון הערעור לגופו של ענין, אשר מטרתו היתה לברר האם בדין בוטל צו העיקול על ידי כב' השופטת ברוש. הליכי הביניים שקדמו לדיון בערעור נועדו לקבוע את משטר הביניים עד אשר תתקבל החלטה בערעור לגופו של ענין. הוא הדין בהסכמות אליהן הגיעו הצדדים אילו בטוחות יעמיד חיננזון כתחליף לעיקול הזמני. אלה היו הסכמות שנועדו להתקיים עד להכרעה בערעור לגופו של ענין.

פסק דינו של בית המשפט העליון משקף הסכמה כי יוותר על כנו עיקול זמני להבטחת התביעה, אך יהא זה עיקול המוטל על הנכס ברח' הורדים, הא ותו לא. צריך לזכור כי במידה ובית המשפט העליון היה נדרש לדון בערעור לגופו של ענין, אלמלא הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, ובסופו של דבר היה דוחה את הערעור, הרי שגם העיקול על הנכס ברח' הורדים היה מתבטל. פסק דינו של בית המשפט העליון ממצה איפוא את הליכי העיקול הזמני, ויש בו משום קביעה פוזיטיבית לפיה העיקול הזמני יעמוד אמנם על כנו, אך יוגבל לנכס ברח' הורדים. על רקע זה יש לפרש את ההוראה האופרטיבית בשולי פסק הדין, לפיה " וכל הערבויות שניתנו בתיק תוחזרנה", כהוראה המתייחסת גם לערבותו של הנתבע. אכן, בית המשפט העליון השתמש הן במינוח "תובענה" והן במינוח "תיק", אך אינני סבור כי מדובר באבחנה שנעשתה בכוונת מכוון ואינני סבור כי בית המשפט העליון ביקש לאבחן בין "התובענה" בבית המשפט המחוזי, לבין "התיק" בבית המשפט העליון.

אין גם ממש בטענת התובעים כאילו ההחלטה בדבר החזרת ערבויות ניתנה לאחר שנסתיים הדיון בערעור. מדובר בהחלטה המהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין בערעור, גם אם היא רשומה בשולי פסק הדין.

7. אכן, הכלל הוא שסילוק תביעה על הסף הוא צעד מרחיק לכת ואין לעשות בו שימוש אם ניתן להציל את התובענה על דרך של תיקון, אלא שבמקרה דנן, תיקונו של כתב התביעה לא יועיל, שכן עסקינן בשאלה פרשנית שהתשובה לה ברורה, ועולה מתוך השתלשלות העניינים בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון. ערבותו של הנתבע בוטלה על ידי בית המשפט העליון, ושום תיקון של כתב התביעה לא ישנה מצב זה. בנסיבות אלה, אין גם כל טעם בשמיעת ראיות, באשר כל העובדות הדרושות לענין מצויות בהחלטות של בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון, שצורפו לבקשה לסילוק התביעה על הסף.

8. בשולי הדברים אציין כי טוב היו עושים התובעים לו היו פונים לבית המשפט העליון בבקשת הבהרה בזמן אמת, ביום 27.4.1999, וכך היה נחסך ההליך שבפני
י.

9. סוף דבר, התביעה נדחית על הסף. לנוכח התוצאה אליה הגעתי, אין צורך לדון בבקשה למחיקת הכותרת. התובעים ישלמו לנתבע שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

10. המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום י"ב בכסלו, תשס"ו (13 בדצמבר 2005) בהעדר הצדדים הנ"ל.

__________________
חגי ברנר, שופט









א בית משפט שלום 46140/05 חטר ישי דרור ואח' נ' אחישי גל (פורסם ב-ֽ 13/12/2005)