פסקי דין על אתי לבני | פסקי דין על אייל גניש

11327-09/18 תק     14/03/2019




תק 11327-09/18 אתי לבני נ' אייל גניש








בית משפט לתביעות קטנות בהרצליה



ת"ק 11327-09-18 לבני נ' גניש




בפני

כב' הרשם הבכיר צחי אלמוג


התובע
ת

אתי לבני


נגד


ה
נתבע

אייל גניש




פסק דין


רקע כללי וטענות התובעת

התובעת, עורכת דין שהתגוררה ברחוב וינגייט 122 בהרצליה, ועברה לרחוב אורי 8 בתל אביב ביום 12.07.18.
התובעת הזמינה שירותי הובלה מנתבע.
ביום 11.07.18 הגיע הנתבע עם שלושה מעובדיו וארז חפצים מהדירה.
ביום 12.07.18 העבירו את תכולת הארגזים לבית התובעת.
שולם סכום של 7,000 ₪ עבור ההובלה בתוספת תשר.

לאחר מספר ימים, עובדת של התובעת בשם סביטה, פרקה את הארגזים שם התגלה כי מספר צלחות הגשה נשברו, וכן צלחות נוספות ממערכת כלי אוכל שנרכשו באנגליה, התובעת טוענת כי עד ליום פתיחת הארגזים איש לא נגע בהם מלבד העובדת.
כלי האוכל שניזוקו אינם ניתנים לשימוש ואף נזרקו.

בגין הנזק דורשת התובעת את גובה הסכומים כדלקמן:

מערכת כלי אוכל מתוצרת "בלו בנדנה" 3,000 ₪ + מע"מ.
מערכת כלי אוכל מאנגליה המוערכת בסך של 3,000 ₪.
צלחת קרמיקה שנרכשה ממוזיאון הארץ ע"ס 2,000 ₪.

סך כל הנזק המוערך ע"ס 8,000 ₪ + מע"מ.

טענות הנתבע

הנתבע טוען כי הנתבעת פנתה לראשונה לנתבע רק לאחר שבועיים מיום ההובלה, ביום 23.07.18

ולא ניתן היה לדעת בפרק הזמן שהונחו הארגזים בביתה ועד ליום פנייתה מי נגע בהם ומה נעשה עימם. התובעת הייתה נוכחת בשלבי האריזה וכן בשלבי הפירוק בדירה החדשה. הארגזים פורקו מן המשאית בצורה מסודרת וללא תקלות, התובעת הורתה למובילים היכן להניח את הארגזים.
ידוע
כי הדירה הייתה בשלבי שיפוץ, ובאותה העת שהו בדירה בעלי מקצוע שונים.
הנתבע מציין כי חברת ההובלות הינה חברה אמינה ומקצועית בעלת שנים של ניסיון בתחום וכן שיטת האריזה שלה הינה ייחודית ובה כל כלי נארז בנפרד בתוספת נייר.
התובעת דורשת סכומים מנופחים ללא כל אסמכתאות בגין הנזק שנגרם, חובת ההוכחה בגין הנזק מוטלת עליה ולכן יש לזקוף את המחדלים לטובתה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושמעתי את טענותיהם בדיון, הגעתי למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל השכנוע.

התובעת פנתה לנתבע רק שבועיים לאחר המקרה ובנסיבות העניין קשה לבסס קשר סיבתי מספיק בין ההובלה לבין הנזק שנגרם לצלחות. הנתבע ציין בכתב ההגנה ואף טען בדיון כי היו בעלי מקצוע אחרים שעבדו במקום והתקינו ארונות. הוא אף הציג תמונה שבה נראים עוד אנשים בדירה. לאור חלוף הזמן בין מועד גילוי הנזק לבין מועד ההובלה לא ניתן לשלול כי ייתכן שקרטוני אריזה הוזזו או נפגעו על ידי אחרים וכך נגרם הנזק. בנוסף, התובעת לא טענה כי האריזה היתה רשלנית או כי ההובלה נעשתה ברשלנות או כי הקרטונים הונחו בדירה שלא בזהירות. התובעת לא הביאה
לעדות את העובדת מטעמה ואת האדריכלית כדי לתמוך בגרסתה וכדי לחזק את הטענה כי הקרטונים לא הוזזו כלל עד הפתיחה.

אך עיקר הבעיה נוגע להיקף הנזק. הגם שאף בבית משפט לתביעות קטנות הנטל רובץ על התובע הן ביחס לסוגיית החבות והן ביחס לשיעור הנזק, כפי שנקבע בעניין אשקר (רע"א 10124/17 אשקר נ' סלימאן), ובעניין קלופשטוק (רעא 2413/18 דגנית פרץ קלופשטוק נ' זויה סטריקוב (4.9.18)), הרי שבמצבים שבהם קיים קושי – מובנה או פרטני – בהוכחה מלאה ומדויקת של שיעור הנזק, ניתן יהיה להסתמך על התשתית הראייתית החלקית שהוצגה בפני
בית המשפט לצורך עריכת אומדנה וניתן אף לנהוג בגמישות מסוימת.


אמנם לא ניתן לצפות מהתובעת לשמור את הקבלות בגין מערכות האוכל שנשברו, אולם במקרה זה נראה כי ניתן היה להביא ראיות ולו מינימליות בקשר לסכומים שנתבעו:

מערכת כלי אוכל מתוצרת "בלו בנדנה" 3,000 ₪ + מע"מ – ניתן היה לפנות לחנות (שפרטיה מצויינים בפיורט בכתב התביעה) ולברר מה מחיר המערכת לפחות בקירוב.
מערכת כלי אוכל מאנגליה
saxony
המוערכת בסך של 3,000 ₪ - ניתן היה להביא אומדן אפילו מהאינטרנט באשר לעלות מערכת כזו.
צלחת קרמיקה שנרכשה ממוזיאון הארץ ע"ס 2,000 ₪ -
ניתן היה להביא הערכה גם כן ולו בקירוב.

בייחוד כאשר מדובר במערכות כלי אוכל שהתובעת טוענת כי שווין כה גבוה ואף שמדובר בהליך בבית המשפט לתביעות קטנות, שמטרתו להוזיל את עלויות ההתדיינות, הרי שכאשר בעל דין מעריך את שווי נזקו בסכום גבוה יחסית, וכאשר מדובר במטלטלין ייחודיים כפי שטוענת התובעת, ראוי היה כי תוגש חוות דעת כדי לבסס את הנזק או לפחות אומדן מחיר שיש בו כדי לבסס את הסכומים הנתבעים.

לאור האמור לעיל, אני דוחה
את התביעה.

בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.


ניתן היום,
ז' אדר ב' תשע"ט, 14 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 11327-09/18 אתי לבני נ' אייל גניש (פורסם ב-ֽ 14/03/2019)