פסקי דין על דוד אזולאי | פסקי דין על מ.פ.ל. עבודת פיתוח 1988 | פסקי דין על משה לוי |

4306/03 עב     23/11/2005




עב 4306/03 דוד אזולאי נ' מ.פ.ל. עבודת פיתוח 1988 בע"מ,משה לוי




1
בתי הדין לעבודה
עב 004306/03
בית הדין האיזורי לעבודה ת"א- יפו
23/11/05

כב' השופטת דינה אפרתי

נ.צ. מר דן זלינגר
בפני
:

דוד אזולאי

בעניין:
התובע
צבי זינגר

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . מ.פ.ל. עבודת פיתוח 1988 בע"מ

2 . משה לוי
הנתבעים
מלי בארי

ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין
1. 1. ביום 25/6/03 הגיש התובע כתב תביעה נגד הנתבעים בגין פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית והפרשות לקופת גמל.

2. 2. הרקע והעובדות אשר אינן שנויות במחלוקת

2.1 2.1 הנתבעת 1 הינה חברה אשר מבצעת עבודות תשתית.

2.2 2.2 התובע עבד כמנהל עבודה בנתבעת 1, החל מחודש 2/88 ועד ליום 19/1/03, עת פוטר (נספחים א1 ו- א2 לכתב התביעה).

2.3 2.3 הואיל וניתן צו פירוק נגד הנתבעת 1, ההליכים נגדה עוכבו (החלטת כב' השופטת יהלום מיום 10/10/04).

3. 3. בכתב התביעה טען התובע, בין השאר, כדלקמן:-

3.1 3.1 הנתבע 2 הינו מנהל ובעל השליטה של הנתבעת 1 ולמעשה הנתבעת 1 משמשת כסות משפטית לנתבע 2.

3.2 3.2 הנתבע 2 במעשיו ובמחדליו, זיהה עצמו, לכל אורך תקופת העסקתו של התובע, עם הנתבעת 1. אשר על כן, יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבע 2 לשלם לתובע את הסכומים המגיעים לו, ביחד ולחוד עם הנתבעת 1.

3.3 3.3 שכרו של התובע, עובר לפיטוריו, עמד על 11,500 ₪. על הנתבעים היה לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 172,500 ₪ (15 x 11,500). לתובע שולם סך של 36,776 ₪ באמצעות פוליסת ביטוח מנהלים ב"מנורה חברה לביטוח" (נספח ב' לכתב התביעה) ולפיכך נותרו הנתבעים חייבים לתובע סכום של 135,724 ₪, בתוספת פיצויי הלנה מיום 19/2/03.

3.4 3.4 ביום 16/1/03 הודיעו הנתבעים לתובע על הפסקת עבודתו אולם משכורתו שולמה לו רק עד סיום אותו חודש. אשר על כן, חייבים הנתבעים לתובע דמי הודעה מוקדמת בסך 7,500 ₪ בתוספת פיצויי הלנת שכר מיום 7/3/03.

3.5 3.5 במהלך תקופת עבודתו של התובע בנתבעת 1, התובע לא ניצל את מלוא חופשתו השנתית ולפי חישובי התובע, מגיע לו פדיון חופשה בסך 62,700 ₪ בגין ימי החופשה החל מהשנה הראשונה לעבודתו בנתבעת 1 ועד לפיטוריו.

החל מחודש 2/01 ולמרות התחייבותם, לא הפרישו הנתבעים סך של 5% ממשכורת התובע לקופת תגמולים. כמו כן, את חלק התובע, אותו ניכו ממשכורתו, לא העבירו הנתבעים לקופת התגמולים. חובם של הנתבעים בגין הפרשות לקופת גמל הינו בסך 27,000 ₪.

4. 4. בכתב ההגנה טען הנתבע 2 בין השאר כדלקמן:-

4.1 4.1 במהלך חודש 6/02 נקלעה הנתבעת 1 לקשיים כלכליים קשים.

4.2 4.2 הנתבע 2 לא היה מעולם מעסיקו של התובע, לא היו בינו לבין התובע יחסי עובד ומעביד ואין לו כל חבות אישית כלפי התובע.

4.3 4.3 כל פעולותיו של הנתבע 2 נעשו אך ורק במסגרת היותו אורגן של הנתבעת 1.

5. 5. הנתבע 2 לא חלק על סכום התביעה ולפיכך גדר המחלוקת שנותרה בענייננו נסובה סביב השאלה, האם התקיימו נסיבות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות.

6. 6. לאחר ששמענו את העדויות, התרשמנו מהעדים ועיינו בכתבי הטענות ובמסמכים אשר צורפו לתיק, אנחנו קובעים כדלקמן:-

הרמת מסך- המסגרת המשפטית

6.1 6.1 נקודת המוצא בסוגיית הרמת מסך ההתאגדות היא שיש לתת תוקף לקיומה המשפטי העצמאי והנפרד של חברה וכבר נפסק כי:

"הכלל הוא כי חברה היא תאגיד, הנפרד מבעלי מניותיה, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא ייתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו (דב"ע נג 3/205 מחמוד וגיה נ' גלידות הבירה, פד"ע כ"ז 345).

הרמת מסך ההתאגדות הינו חריג לכלל ומשמש לאותם מקרים מיוחדים, בהם הפרדת האישיות המשפטית או הגבלת האחריות של בעלי המניות מביאים לתוצאה בלתי צודקת ומקוממת;

"העילה המובהקת להרמת המסך היא קטגוריה של מקרים המצביעים על שימוש לרעה שעושים בעלי העניין בחברה באישיותה המשפטית הנפרדת. המושג "שימוש לרעה" כולל מספר מצבים, ועיקרם הם מעשי תרמית, עירוב נכסים של בעלי עניין עם נכסי החברה, מימון לא מספיק לפעולות החברה, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי מניותיה ללא תמורה מספקת ועוד (ד"ר א' חביב- סגל, דיני חברות לאור חוק החברות החדש, עמ' 253; דב"ע לח/3-52 ברגר ואח' - קאמיל פד"ע י 435, 442-441)" (ע"ע 1170/00 פרידמן נ' יוניוב ירחמיאל ובניו, עבודה ארצי כרך לג 34).

לצורך הרמת מסך, אין צורך בהצטברות כל העילות כמפורט לעיל, אלא די במקצתן או אף באחת מהן. בחינת קיום העילות היא תולדה של התשתית העובדתית הנפרשת בפני
בית הדין אשר ממנה עולה תמונת מצב של ניצול, קיפוח ופגיעה בעשיית הצדק (ע"א 543/89 החברה להוצאת אינציקלופדיות נ' בנק לאומי, פד"י מה(1) 529).

6.2 6.2 עוד נקבע בפסיקה, כי יש ליתן את הדעת למעמדו הייחודי של העובד כנושה, עת מיישמים את הדין הכללי לעניין הרמת מסך וכי מבין מגוון המתקשרים עם החברה, יש לעובדים בה מעמד מיוחד, וכפועל יוצא מכך, נוצרת רמת אחריות מיוחדת ומוגברת של המעסיק כלפי אותו עובד (עע 1201/00 זילברשטיין נ' ערב חדש (עתונות)- אילת בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 17/12/02; ע"ע 1170/00 פרידמן נ' יוניוב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג (88) 34).

6.3 6.3 באותם מקרים בהם הורם מסך ההתאגדות, קבע בית הדין הארצי בין היתר:

"הקלות שבעלי עסקים מקימים מיזם עסקי ולימים סוגרים את עסקיהם תוך שהם מעמידים את עובדיהם - לעתים במפתיע - אל מול שוקת שבורה, היא בלתי נסבלת ובלתי ראויה. אחריות זו לא מן הראוי שתעצר למרגלות מסך ההתאגדות ובנסיבות המתאימות יצא בית הדין להגנת העובדים, ירים את מסך ההתאגדות ויחשוף את הגורם הכלכלי האמיתי המסתתר מאחורי המסך". (ע"ע 1201/00 זילברשטיין לעיל).

מן הכלל אל הפרט

6.4 6.4 בתצהירו טען התובע, כי לעתים שילם לו הנתבע 2 משכורות מחשבונו הפרטי ולא מחשבון הנתבעת 1. להוכחת טענתו, צירף התובע לתצהירו דפי חשבון בנק בדבר הפקדת שיקים הן מטעם הנתבעת 1 והן מטעם הנתבע 2.

6.5 6.5 מנגד טען הנתבע 2 בתצהירו, כי כאשר שילם לתובע את משכורתו מחשבונו הפרטי היה זה במסגרת הלוואת בעלים שנתן לחברה, לאחר שנקלעה לקשיים כלכליים וזאת על מנת לאפשר את המשך פעילות החברה.

6.6 6.6 טענת התובע לעילת הרמת מסך, כפי שנטען כאמור בתצהירו, הינה, איפוא, בגין ערבוב נכסים, היינו, כי הנתבע 2 לא שמר על הפרדה בין נכסי החברה ובין נכסיו הפרטיים.

6.7 6.7 בסוגיה זו של ערבוב נכסים נכתב בין היתר:

"ייסודה של חברה למטרות תרמית, ערבוב נכסי החברה עם הנכסים הפרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי קטן ביותר, יחס מינוף גדול במיוחד, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי המניות ללא תמורה ראויה, או התערבות בחיי החברה המונעת ממנה לתפקד כמוקד רווחים עצמאי, נחשבים ל"שימוש לרעה" במסך ההתאגדות המצדיק את הרמת המסך..." (ראה א.חביב-סגל "דיני חברות לאור חוק החברות החדש", כרך א', הוצאת אל-טק הפקדות בע"מ בעמוד 253).

ערבוב נכסים מתרחש כאשר חברה הוקמה בעיקר מטעמים של יתרונות פיסקליים ופיננסים מסויימים לבעלי השליטה בה ולא מטעמים של משמעות כלכלית וקיום עצמאי לחברה (ראה: א.פלדמן "דיני חברות בישראל להלכה ולמעשה", בעמוד 147).

6.8 6.8 אנו סבורים, כי לא די בראיות שבפני
נו כדי לקבוע, כי מדובר בערוב נכסים בהקשר לעשיית שימוש לרעה במסך ההתאגדות;

6.9 6.9 לתצהירו צירף התובע דפי הפקדת שיקים מהם עולה, כי התובע שילם לו את משכורותו מחשבונו הפרטי בשני מועדים- 12/6/02 ו- 5/9/02. בניגוד לאמור בסיכומי התובע, צירף התובע לתצהירו לא רק טפסי הפקדה המעידים על הפקדה מחשבונו הפרטי של הנתבע 2 אלא גם, כהשוואה, טפסי הפקדה המצביעים על הפקדה מחשבון הנתבעת 1 (כאמור במפורש בסעיף 10ב לתצהיר התובע).

6.10 6.10 אכן הוכח, כי פעמיים שולמה משכורתו של התובע מחשבונו הפרטי של הנתבע 2. עם זאת, בחקירתו הנגדית, אישר התובע, כי במשך כל השנים בהם עבד בנתבעת 1 (כ- 15 שנה) תמיד קיבל את משכורותיו בשיקים על שם הנתבעת 1 (עמ' 3 לפרוט', שורות 8-7).

6.11 6.11 העובדה שהנתבע 2 דאג לשלם את משכורתו של התובע, כאשר הנתבעת 1 נקלעה לקשיים כלכליים, אינה עולה כדי עירוב נכסים לעניין הרמת מסך ההתאגדות. כעולה מהראיות, מדובר היה בהסדר זמני קצר, אשר החל רק כאשר נתקלה הנתבעת 1 בקשיים כלכליים.

6.12 6.12 בחקירתו הנגדית מסר התובע, כי כאשר החברה נכנסה לקשיים ומשכורתו לא שולמה בזמן, היה מקבל משכורת במזומן (עמ' 4 לפרוט', שורות 2-1).

עצם התשלום במזומן, אין פירושו, כי הכספים שולמו דווקא מכיסו של הנתבע 2, ואפילו הוכח כאמור, אנו סבורים, כי בנסיבות, אין בכך כדי להצביע על עירוב נכסים, אלא דווקא על נטילת אחריות מצד הנתבע 2.

6.13 6.13 מתוך הראיות שבפני
נו עולה, כי אין לראות במעשיו של הנתבע 2- תשלום משכורות לתובע- כמעשים אשר בוצעו בחוסר תום לב, אלא כמעשים המגלים אחריות דווקא, מששילם את משכורות התובע מחשבונו הפרטי.

6.14 6.14 אמנם, לא הוכחה טענת הנתבע 2 בדבר "הלוואת בעלים", אולם בחקירתו הנגדית, העיד, כי נתן הוראה להנהלת החשבונות לרשום את הלוואת הבעלים (עמ' 5 לפרוט', שורות 18-17). הואיל והנתבע 2 מסר עוד בעדותו, כי הלווה כספים לחברה כמה פעמים, אין זה בלתי סביר כי לא זכר מהו הסכום אשר הלווה לחברה. גם בעובדה, כי הנתבע 2 לא מנה את עצמו כנושה, אין כדי לפגוע במהימנותו בדבר ההלוואה אשר נתן לחברה.

6.15 6.15 לא ניתן לומר, כי הנתבע 2 השתלט על עסקי החברה, הזרים כספים לחברה או פעל בחוסר תום לב, מששילם לתובע מחשבונו הפרטי או במזומן .

6.16 6.16 משטענת התובע להרמת מסך נסמכת אך ורק על כך, כי פעמים בודדות שולמה משכורתו מחשבונו הפרטי של הנתבע 2, אנו סבורים, כי התובע לא השכיל להוכיח עירוב נכסים, כהגדרתו, לעניין הדוקטרינה של הרמת מסך ולא הונחה תשתית עובדתית המצדיקה הרמת מסך. נהפוך הוא; מתוך הראיות עולה, כי בפעולותיו הנ"ל, פעל הנתבע 2 באופן לגיטימי, מתוך גילוי אחריות ואף הוגנות. לפיכך, מעשיו ודאי אינם עולים כדי שימוש לרעה במסך ההתאגדות במובן חוק החברות, היינו שימוש במסך ההתאגדות לטובת בעלי העניין השולטים בחברה, הנהנים מפירותיה או המשלשלים לכיסם הפרטי את כספי החברה.

6.17 6.17 בסיכומיו טען התובע לראשונה להרמת מסך מכוח עילת תום הלב וזאת מן הטעם שנוכו משכרו ניכויים מבלי שאלה הועברו ליעדם. הגם שערים אנו להלכה אשר נקבעה בע"ע 1137/02 יוליוס אדיב נ' החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ, פד"ע לג (94) 35 (לפיה די בכך שנוכו משכרו של התובע ניכויים אשר לא הועברו לקופת הגמל, כדי להוות עילה מספקת להרמת מסך ההתאגדות) טיעון זה, כטיעון להרמת מסך, לא הוזכר בכתב התביעה או בתצהירו של התובע ולפיכך לא ניתנה לנתבע 2 הזדמנות נאותה להגיב, והמדובר בהרחבת חזית אסורה.

6.18 6.18 משכך, לא מצאנו נסיבות המצדיקות הרמת מסך ודין התביעה נגד הנתבע 2 להידחות.

6.19 6.19 משקבענו כאמור, מתייתר הצורך לדון ולפסוק בעילות הכספיות אשר נתבעו.

7. 7. סוף דבר

7.1 7.1 התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.

7.2 7.2 התובע ישלם לנתבע 2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק.
ניתן היום כ"א בחשון, תשס"ו (23 בנובמבר 2005) בהיעדר הצדדים
דינה אפרתי
- שופטת
נ.צ. מר דן זלינגר









עב בית דין אזורי לעבודה 4306/03 דוד אזולאי נ' מ.פ.ל. עבודת פיתוח 1988 בע"מ,משה לוי (פורסם ב-ֽ 23/11/2005)