Google

טלאור בניין בע"מ - עמוס הדר מרכז סוכנות לביטוח בעמ

פסקי דין על טלאור בניין בע"מ | פסקי דין על עמוס הדר מרכז סוכנות לביטוח בעמ

11055-12/18 א     21/03/2019




א 11055-12/18 טלאור בניין בע"מ נ' עמוס הדר מרכז סוכנות לביטוח בעמ








בית המשפט המחוזי בבאר שבע



ת"א 11055-12-18 טלאור בניין בע"מ
נ' עמוס הדר מרכז סוכנות לביטוח בעמ




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופט
יעקב דנינו


התובעת:

טלאור בניין בע"מ


נגד

הנתבעת:
עמוס הדר מרכז סוכנות לביטוח בעמ


החלטה

בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת, נטען באופן לקוני, כי על פניו בית המשפט נעדר סמכות עניינית להיזקק לתביעה דנא (ראו ס' 1 לכתב ההגנה).
בסעיף 40 לכתב הגנה הוסיפה וטענה הנתבעת באשר לסמכותו המקומית של ביהמ"ש. לטענתה, "מבחינה מהותית אין שחר לתביעה, וגלומה בתביעה גם תביעת פיצויים", ועל כן, "מן הדין היה להגישה בבית המשפט המוסמך בירושלים".
בהחלטתי מיום 4.3.19 סקרתי באריכות את העובדה כי על פניו התביעה נעדרת אומנם סמכות עניינית, הן בעניין סעד האכיפה והן בעניין הסעד הכספי. לאור זאת, הוריתי לתובעת למסור תגובתה לעניין זה, כמו גם לעניין טענת הנתבעת בדבר חוסר סמכות מקומית.
בתגובת התובעת מיום 11.3.19, נטען כי "על מנת לחסוך בהתדיינות מיותרת בשאלת הסמכות העניינית, ומאחר ועמדתו של ביהמ"ש אף מסתברת יותר - מקבלת בזאת התובעת בהכנעה את עמדת ביהמ"ש בשאלת הסמכות העניינית, ותבקש להורות על העברת התיק לביהמ"ש השלום" (ס' 5 לתגובה) (ההדגשה בקו תחתי במקור).
לעניין הסמכות העניינית
, אפוא, בשים לב להסכמת הצדדים, ובהינתן כי בהחלטתי מיום 4.3.19
התרשמתי במובהק כי הסמכות העניינית נתונה לבית משפט השלום, לרבות ביחס לסעד הכספי, מצאתי כי ביהמ"ש המחוזי נעדר סמכות עניינית להיזקק לתביעה.
באשר לסמכות המקומית
- התובעת ציטטה תחילה מהוראות תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), במסגרתה נקבע כי תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לביהמ"ש אשר לגביו מתקיימת אחת החלופות הקבועות בסעיף.
במקרה דנא, לפי טענת התובעת, מתקיימות מספר חלופות. בכלל זאת, המקום שנועד לקיום ההתחייבות ומקום מסירת הנכס, מצויים שניהם בבאר שבע. אף המעשה או המחדל אשר בשלו מוגשת התביעה, מתייחסים לסירוב הנתבעת להסדיר את רישום שלוש החנויות בבאר שבע.
בתשובת הנתבעת, נטען כי בהתאם להלכה הנוהגת, המבחן הקובע לצורך בחינת הסמכות המקומית, כרוך אחר מירב הזיקות. בהקשר זה טענה הנתבעת כי סעד האכיפה הינו משני לסעד הכספי המבוקש, ומכל מקום, מרב הזיקות קושרות את התביעה לבימ"ש השלום בירושלים.
זאת, נוכח העובדה כי מקום עסקה של הנתבעת בירושלים, ושם גם מקום יצירת ההתחייבות. אף באשר ליתר החלופות, טענה הנתבעת כי הסמכות המקומית נתונה לביהמ"ש בירושלים, וממילא, ניתוח מרב הזיקות מוביל למסקנה זהה.
אחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי הסמכות המקומית נתונה לבתי המשפט במחוז הדרום.
תקנה 3 לתקנות קובעת חלופות שונות, אשר די בהתקיימות אחת מהן על מנת להקנות לבית המשפט סמכות מקומית להיזקק לתביעה. יושם אל לב בהקשר זה כי הגם שכללי הסמכות המקומית בתקנה 3 נועדו "לשרת את נוחות הנתבע, שלא ייאלץ להתדיין הרחק ממקום מושבו" (י' זוסמן סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, עמ' 78), הלכה למעשה, ככל שהתובע מגיש את התביעה באחד מבתי המשפט שמקום מושבם חולש על אחת החלופות הנקובות בתקנה 3, לא יהא באי הנוחות שתיגרם לנתבע, כדי להוציא התביעה מסמכותו של ביהמ"ש שקנה סמכות לדון בה.
אכן. אין לכחד כי חל פיחות במעמד הסמכות המקומית ובתועלתה ככלי לקידום הנוחות במדינה, בה המרחקים בין הערים השונות אינם כה גדולים, ובה קיימת מערכת תחבורה זמינה (ראה דרך משל: רע"א 6920/94 לוי נ' פולג, מט(2), 734; רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן ואח', נז(4)), 473).
ואולם, אין בכך כדי להחליף את כללי הסמכות המקומית הנקובים בהוראת תקנה 3 לתקנות. מטעם זה, אף אין מקום לקבל טענת הנתבעת, לפיה הבכורה והבלעדיות ביחס לשאלת הסמכות המקומית כרוכה אחר מבחן מרב הזיקות.
לאמור. סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מקנה לכב' נשיא בית המשפט העליון או לשופט אחר של בית המשפט העליון שהוסמך על ידו, להורות שעניין שהובא בבית משפט מסוים, יהיה נידון בבית משפט של אותה דרגה במקום אחר. אבן הבוחן המשמשת יסוד להעברת ההליך לבית משפט אחר, נעוצה בעיקרה בשאלה איזה בית משפט הוא בעל הזיקה המוחשית לתובענה.
נוכח זאת, מרבית הפסיקה שצוטטה בתגובת הנתבעת, כמו גם האזכורים הנלווים (לרבות בש"א 6643/06 מפעלי נופש צומת שואבה ותחנת דלק בע"מ נ' בר מאיר (1965) מסעדנות ומזנונים בע"מ ואח'; בש"א 327/06 שירקובסקי נ' הכהן; בש"א 991/05 קל-בם קבלנים לעבודות מתכת בע"מ נ' כיואן), דנה בבקשות להעברת ההליך לבית משפט במחוז אחר, מכוח הוראת סעיף 78 לחוק בתי המשפט, ולא מתוך בחינת שאלת הסמכות המקומית לפי החלופות שבתקנה 3 לתקנות.
אין במבחן העזר 'מרב הזיקות' הנוהג לבחינת הסמכות לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט, כדי להחליף את החלופות הקבועות בתקנה 3 לתקנות. החלופות בתקנה 3, ולא מבחן אחר זולתן, מכתיבות את שאלת הסמכות המקומית של ביהמ"ש אליו הובאה התביעה מלכתחילה.
במקרה דנא, המקום שנועד לקיום ההתחייבות ביחס לסעד האכיפה הינו בסניף רשות מקרקעי ישראל, בבאר שבע. העובדה כי הנתבעת מתנצחת עם עצם שאלת זכותה של התובעת לקבל את סעד האכיפה הנתבע, רלוונטית לפלוגתא הניטשת בין הצדדים לגופו של עניין, אך לא לעניין הסמכות המקומית.
מדובר בנכס מקרקעין אשר מצוי בעיר באר שבע, ואשר לגביו נטען כי על הנתבעת חלה חובה לפעול באופן שיאפשר רישום שלוש החנויות על שם התובעת. בין אם טענת התובעת בנדון הולמת מציאות משפטית לצורך חיוב הנתבעת לפעול כאמור, ובין אם לאו, הדבר טעון ליבון עובדתי בגדרי התביעה העיקרית. אין מקום בשלב של בקשה בעניין הסמכות המקומית, לקבוע פוזיטיבית כי לא קיימת התחייבות מצד הנתבעת לרישום החנויות על שם התובעת. אפשר שכך הוא הדבר, ואפשר אחרת, אך העניין טעון בירור כאמור. לעת הזו, בשים לב לנוסח הסעד המבוקש בכתב התביעה, החלופה הקשורה למקום שנועד או שהיה מכוון לקיום ההתחייבות, עניינה במשרדי הרישום ברשות מקרקעי ישראל בעיר באר שבע.
באשר לטענה כי סעד האכיפה משני לסעד הכספי, ייאמר כי הטענה אינה הולמת בהכרח את העולה מכתב התביעה. הסעד הכספי הנתבע הינו תולדה נטענת של הפרת הסכם המכר, אך הסעד המקדים הינו לאכוף על הנתבעת לרשום את הזכויות בשלוש החנויות בספרי רשות מקרקעי ישראל. מכל מקום, האינטרפרטציה של הנתבעת לסעדים המבוקשים אינה יכולה להניח את הנטען, כי "התביעה במהותה היא תביעה כספית..." (ס' 6 לתשובה).
אף החלופה הנוגעת למקום המחדל, לכאורה, שבשלו תובעים, קשור לאי רישום החנויות המצויות בעיר באר שבע, במשרדי הרישום המצויים אף הם בעיר באר שבע.
נוכח זאת, מצאתי כי מתקיימות מספר חלופות בתקנה 3(א) לתקנות, אשר מכוח כל אחת מהן קמה סמכות מקומית לבתי משפט השלום במחוז הדרום להיזקק לניהול התביעה.
לאור האמור, אני מורה על העברת התביעה לכב' נשיאת בתי משפט השלום במחוז הדרום, השופטת אבירה אשקלוני, לצורך העברת הטיפול בתביעה לבית המשפט המתאים לפי שיקול דעתה.
באשר להוצאות הבקשה, מאחר שמחד קיבלתי את הטענה בדבר חוסר סמכות עניינית, ומאידך, לא מצאתי יסוד לטענה בדבר העדר סמכות מקומית, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

המזכירות

תשלח

העתק

ההחלטה

לצדדים.
ניתנה היום, י"ד אדר ב' תשע"ט, 21 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 11055-12/18 טלאור בניין בע"מ נ' עמוס הדר מרכז סוכנות לביטוח בעמ (פורסם ב-ֽ 21/03/2019)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים