פסקי דין על אלי דוד | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

37018-03/17 בל     17/03/2019




בל 37018-03/17 אלי דוד נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 37018-03-17


17 מרץ 2019

לפני
:

כב' השופטת
אסנת רובוביץ
- ברכש
נציג
ציבור (עובדים)
גב' לאה חלה
נציג ציבור (מעסיקים)
מר אסי מזרחי

ה
תובע
אלי דוד
ע"י ב"כ: עו"ד איתן בן עמי
-

ה
נתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רועי הררי



פסק דין


הנתבע הכיר בתביעתו של התובע לתאונת עבודה ושילם לתובע תשלום דמי פגיעה לתקופה מיום 9.8.16 ועד ליום 27.8.16, אולם לא אישר לתובע דמי פגיעה לתקופה נוספת שנתבעה מיום 28.8.16-30.9.16. מכאן תביעה זו.
התשתית העובדתית כעולה מחומר הראיות שהוגש לתיק בית הדין
1.
התובע יליד 1968. מנהל ובעל שליטה בעסק בו עובד כשכיר.
2.
ביום 8.8.16 נפגע התובע בתאונת דרכים בעבודה כשרכב צד שלישי פגע ברכב בו נהג מאחור, בעוצמה (להלן: התאונה).
3.
כתוצאה מהתאונה התובע נפגע בע"ש צווארי, כתפיים, סחרחרות ורדימות וטופל בחדר במיון בבית חולים ברזילי באשקלון.
4.
ביום 22.8.16 הוצאה לתובע תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה בה נקבע כי: "הוא אינו מסוגל עדיין לעבוד בעבודתו או בעבודה מתאימה אחרת. אי כושר זה הוא, לפי דעתי, תוצאה ישירה מהפגיעה שקרתה, לפי דברי הנפגע ביום 8.8.16. דעתי היא שאי כושר זה ימשך מיום 8.8.16 ועד ליום 25.8.16 סה"כ 18 ימים" (ר' נספח א' לכתב התביעה).
5.
ביום 29.8.16 הוצאה לתובע תעודה רפואית נוספת לנפגע בעבודה בה נקבע כי אי הכושר ימשך מיום 26.8.16 ועד ליום 30.9.16. סה"כ 36 ימים (ר' נספח ב' לכתב התביעה).
6.
התובע טופל בחמישה טיפולי פיזיותרפיה החל מ1.9.16 כאשר הטיפול האחרון היה ב9.10.16 (ר' נספח ה' לכתב התביעה).
7.
התובע הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה לנתבע בה ציין בסעיף 7 כי לא עבד כלל כתוצאה מהפגיעה מיום 5.8.16 ועד ליום 25.8.16 וכי חזר לעבודה מלאה בתאריך 28.8.16 (ר' נספח א' לכתב ההגנה).
8.
הנתבע הכיר בתאונה כתאונת עבודה אולם אישר ושילם לתובע דמי פגיעה עבור 19 ימים בלבד מיום 9.8.16 ועד ליום 27.8.16, סה"כ 5638 ₪ (ר' נספח ג' לכתב התביעה).
9.
ביום 5.1.17 דחה הנתבע את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה מיום 28.8.16 ועד 30.9.16 מהנימוק: "אחד התנאים המזכים בתשלום דמי פגיעה כנדרש על פי סעיף 92(א) לחוק הביטוח לאומי שהוא שהמבוטח לא עסק למעשה בכל עבודה בתקופת אי הכושר לעבודה. הואיל ובתקופה הנזכרת לעיל לא נעדרת מעבודתך, לא נוצרה עילה לתשלום דמי פגיעה..." (ר' נספח ד' לכתב התביעה).
10.
בדיון המקדמי נקבע כי הפלוגתא בתיק היא: "האם בדין נדחתה התביעה לדמי פגיעה לתקופה מ28.8.16 עד 30.9.16".
11.
ביום 27.12.18 התקיים דיון הוכחות במהלכו נשמעה עדות התובע ועדה מטעמו הגב' מור לוי.

המחלוקת בין הצדדים
12.
לטענת התובע, הוא זכאי לדמי פגיעה עבור התקופה בה היה באי כושר לעבוד, מכיוון שלא עבד אולם הנתבע טען כי התובע עבד בתקופה זו ולכן בדין נדחתה תביעתו.



דיון והכרעה
המסגרת המשפטית
13.
סעיף 92(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק), קובע את הזכאות לדמי פגיעה כך:
"מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה לו שאינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת, ישלם לו המוסד דמי פגיעה, בעד פרק הזמן שאינו מסוגל כאמור, אם לא עסק למעשה בכל עבודה והוא נזקק לטיפול רפואי, לשיקום או להחלמה".
14.
מכאן, שאחד התנאים לזכאות לדמי פגיעה לפי סעיף 92(א) לחוק, הוא התנאי שהמבוטח "לא עסק למעשה בכל עבודה", בתקופה שבעדה משולמים לו דמי פגיעה.
15.
בסעיף 102 לחוק, נקבעה הוראה המאפשרת תשלום דמי פגיעה מופחתים, למרות האמור בסעיף 92(א) לחוק. כך נקבע בס"ק (א) ו-(ב) לסעיף 102 לחוק:

"(א) על אף הוראות סעיף 92, ישלם המוסד דמי פגיעה מופחתים לעובד או
לעובד עצמאי שצמצמו את מספר שעות עבודתם, מחמת אי-כושר חלקי
לעבוד, שנגרם מפגיעה בעבודה.

(ב) דמי פגיעה מופחתים ליום יהיו שווים למכפלה של החלק השמיני מדמי הפגיעה ליום ... במספר שעות אי-הכושר שנקבע באישור רפואי שנתן מי שהוסמך לתת אישור כאמור לפי פרק זה (להלן - שעות אי-הכושר) ובלבד שהעובד או העובד העצמאי לא עבד למעשה בכל עבודה בשעות אי-הכושר
".
16.
לאחר ששמענו את העדים ועיינו בכלל הראיות לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל הנדרש כדי להוכיח את תביעתו, מהנימוקים שיפורטו להלן.
17.
ראשית
, עיון בתביעה אותה הגיש התובע לנתבע מעלה כי ציין בה בסעיף 7 כי לא עבד כלל כתוצאה מהפגיעה מיום 5.8.16 ועד ליום 25.8.16 וכי חזר לעבודה מלאה בתאריך 28.8.16 (ר' נספח א' לכתב ההגנה).
18.
שנית
, עיון בתצהיר הראשון אותו הגיש התובע מעלה כי לא טען דבר כי היתה טעות באופן מילוי הטופס ורק במסגרת התצהיר המשלים לראשונה מסר את עמדתו לפיה: "ההודעה שהוגשה למוסד לביטוח לאומי מולאה על ידי הגב' מור לוי, המשמשת כיועצת מס במשרד רואה החשבון של החברה, אני מסרתי לה את החומר לרבות , חומר רפואי וחופשות מחלה והיא מילאה את הטפסים והחתימה אותי, לא בדקתי ולכן לא שמתי לב כי שהיא רשמה רק את תקופת אי הכושר הראשונה ושחזרתי לעבודה מה שלא היה נכון". יצוין כי גם בדיון המקדמי טענה זו לא הועלתה על ידי התובע.
19.
עם זאת עיון בחקירתו הנגדית של התובע מעלה כי בשונה מתצהירו הוא הבהיר כי עמד ליד גב' מור לוי, בזמן שהיא מילאה את הטופס וזה נעשה במשרד רואה החשבון באשקלון (ר' עמ' 3 שורות 22-25).
20.
עיון בחקירתה הנגדית של גב' מור לוי
מעלה כי העידה: "ש: איך זה יכול להיות שיש תאריכי חתימה ב29.8 וחתימה ב28.8 .. הוא היה אצלך יום אחרי יום? ת: לא. הוא היה אצלי פעם אחת, יכול להיות שאני כתבתי תאריך והוא כתב בטעות. מילאתי את הטופס ונתתי לו למלא. אלי מילא ושלח" (ר' עמ 7 שורות 9-16). כמו כן עיון בעדותה של גב' מור לוי מעלה כי היא מעידה שחלק מהמסמך בוודאות לא מולא על ידה (ר' עמ' 7 שורות 18-22). מהאמור יש להסיק כי התובע היה מעורב באופן מילוי טופס התביעה.
21.
שלישית
, עיון בטופס התביעה מעלה כי צוין שם כי התובע חזר לעבודה מלאה ב28.8.16. כמו כן עיון בטופס התביעה מעלה כי חתימתו של התובע על טופס זה נעשתה מספר פעמים בתאריכים שונים. לרבות חתימה ביום 28.8.16.
מנגד עיון באישור מיום 22.8.16 שהוצא לתובע - תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מעלה כי נקבע שם כי אי הכושר הינו רק עד ליום 25.8.16. מנגד, האישור הנוסף הוצא רק ביום 29.8.18. משכך ברור כי הגב' מור לוי לא העתיקה את מה שכתוב באישורים טענת התובע , הואיל ויש פער של שלושה ימים, כאשר במועד החתימה מיום 28.8.16 כלל עוד לא יצא אישור הרפואי השני. משכך יש להסיק כי התובע הוא שמסר לה את הנתונים בנוגע למילוי הטופס, שאם לא כן גב' מור לוי היתה צריכה לכתוב את התאריך 25.8.16 ולא 28.8.16 כפי שנרשם בטופס התביעה.
22.
רביעית
, עיון בטופס התביעה מעלה כי מצוינים
3 תאריכים במילוי הטופס: 28.8.16, 29.8.16 וכן 27.10.16. משכך לא ברור מדוע התובע שחתם על מסמך זה בשלושה מועדים שונים לא מצא לנכון לשנות את הנתונים, ככל שסבר כי מדובר בטעות.
23.
חמישית
, עיון בטופס התביעה מעלה כי התובע הצהיר כי חזר לעבוד ב28.8.16, מנגד
בחקירתו הנגדית העיד התובע כי לא ידע באתו שלב מתי יחזור לעבודה (ר' עמ' 4 שורות 7-8). כאשר נשאל התובע לסתירה בנדון לא נתן מענה של ממש אלא העיד: "ש: אם לא ידעתם באותו שלב מתי תחזור לעבודה, מדוע לא סימנת בפרק 7... שאומרת שטרם חזרת לעבודה? ת: אני עמדתי ליד מנהלת החשבונות. ש: למה לא רשמם טרם חזרתי לעבודה? היא מילאה את זה, לא ראיתי..." (ר' עמ' 4 שורות 9-14).
24.
שישית
, אם לטענת התובע לא חזר לעבודה במועד שמילא את הטופס לא ברור מדוע הגיש כבר את הטופס. עיון בחקירתו הנגדית מעלה כי התובע נשאל על כך ולמעשה לא היתה לו תשובה בנדון הואיל ואין כל קשר בין הגשת התביעה לביטוח לאומי לבין אישורי המחלה מקופת חולים (ר' עמ' 4 שורות
26-32). מנגד עיון בחקירתה הנגדית של גב' מור לוי מעלה כי אישרה כי אם אכן התובע היה אומר לה שהוא עדיין לא חזר, הייתה ממליצה לו שלא למלא את הטופס: "ת: אני מאמינה שאם הוא היה אומר לי שהוא לא חזר לעבודה, אז הייתי אומר לו שרק בתום התקופה ממלאים טופס כזה" (ר' עמ' 8 שורות 3-5). ובהמשך העידה: "ש: את לא שואלת אותו האם חזר לעבודה או לא לעבודה? ת: בד"כ כן, אני לא זוכרת מה היה... " (ר' עמ' 8 שורות 14-22).
25.
שביעית
, התובע שהינו מנהל ובעל שליטה בנתבעת לא הציג כל ראיה כי אכן לא עבד בתקופה השנויה במחלוקת ולא הציג כל ראיה התומכת בגרסתו זו. וכן לא הביא כל עדות שתתמוך בגרסה זו ומשכך הדבר יפעל לחובתו. למותר לציין כי נוכח מעמדו כמנהל ובעל שליטה הרי שיש לו נגישות מלאה לכלל מסמכי המעסיק. חרף האמור לא הגיש דבר התומך בכך שלא עבד בתקופה זו ומשכך הדבר יפעל לחובתו.
26.
שמינית
,
אין חולק כי התובע הינו בעל שליטה בנתבעת ולמעשה עובד כעצמאי ומשכך יכול היה למסור את עמדתו בטופס התביעה ללא כל קושי בשונה מתביעת עובד שנדרש למעסיקו כדי למלא את הטופס.
27.
לאור כל האמור לעיל, מורים אנו על דחיית התביעה.

28.
משמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי אין צו להוצאות.
29.
כל אחד מהצדדים זכאי לערער על

פסק דין
זה , בבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו.







נציג ציבור עובדים, גב' לאה חלה

אסנת רובוביץ - ברכש
, שופטת

נציג ציבור מעסיקים, מר אסי מזרחי





ניתן היום, י' אדר ב' תשע"ט, (17 מרץ 2019
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.














בל בית דין אזורי לעבודה 37018-03/17 אלי דוד נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 17/03/2019)