פסקי דין על אורלי יחזקאל | פסקי דין על מיכאל מרטינז

8806-04/18 א     20/03/2019




א 8806-04/18 אורלי יחזקאל נ' מיכאל מרטינז








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 8806-04-18 יחזקאל נ' מרטינז


תיק חיצוני:


לפני כבוד השופטת איילת הוך-טל




התובעת



אורלי יחזקאל

נגד

הנתבע


מיכאל מרטינז



פסק דין


לפניי תביעה כספית על סך 150,000 ₪ על פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן – החוק).

אף שתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן – התקנות החדשות) טרם נכנסו לתוקפן, שומה עלינו להיערך לבואן, היינו להתאים את מנהגינו להוראותיהן. על כן, בשים לב ללשון תקנה 129 לתקנות החדשות, לא אאריך בפירוט טענות הצדדים, והדיון במסגרת פסק הדין יתמקד בבירור המחלוקות המהותיות לענייננו, בקצרה.

הצדדים

1.
התובעת הינה תושבת חדרה אשר מילאה בעבר תפקידים שונים בשירות המדינה.
2.
הנתבע הינו תושב העיר חדרה, אשר פעיל במרשתת כעיתונאי מתנדב.

הפרסומים

3.
התביעה עוסקת בשני פרסומים כדלקמן.
הפרסום הראשון
– ביום 9.3.18 פרסם הנתבע בדף שלו באתר הרשת החברתית
facebook.com
(להלן – האתר או פייסבוק) פוסט בו הופיעה תמונה של התובעת מדברת עם ראש עיריית חדרה לשעבר, מר חיים אביטן (להלן – אביטן). מחומר הראיות שהוצג עולה כי פוסט זה שותף גם בדפי פייסבוק נוספים – בקבוצה 'חדרתי' ובקבוצה 'חדרתיים בפייסבוק'.
לצד התמונה כתב הנתבע כך –
"למי מכם ששכח:
חשד לשחיתות בעיריית חדרה: ראש העיר ובכירים נוספים נעצרו
בתום חקירה סמויה עצרה המשטרה 13 חשודים, בהם גם בני משפחתו של ראש העיר חיים אביטן וקבלנים פרטיים. המעורבים חשודים בעבירות שוחד, מרמה, הלבנת הון ומיסוי
לכתבה המלאה {קישור לכתבה באתר עיתון הארץ}
תמונה של אביטן ואורלי יחזקאל
ששוקלת לרוץ לרשות העיר חדרה.
למען הסר ספק אורלי יחזקאל
לא קשורה לכתבה."
קיימת מחלוקת בשאלת מועד פרסומה של ההבהרה בשורה האחרונה לכיתוב. לשיטת התובעת, מדובר בהבהרה שהתווספה לכיתוב כתשע שעות לאחר שנכתב הפוסט ואילו לשיטת הנתבע, מדובר בהבהרה שנכתבה בד בבד עם העלאת הפוסט.
יוער כי בצילומי הפרסום הראשון שצורפו לכתב התביעה, מופיע רק חלק מן הטקסט (עד לשורה השלישית בציטוט דלעיל). על מנת לקרוא את ההמשך יש צורך ללחוץ על הלחצן 'הצג עוד' המופיע שם.

הפרסום השני
– ביום 13.3.18 ׁפרסם הנתבע בדף הפייסבוק שלו תמונה של התובעת והשר חיים כץ, כאשר הם חבוקים ומרימים כוסית יין.

לצד התמונה כתב הנתבע כך –

"זכות הציבור לדעת ולהבין:
המשטרה החליטה להעמיד לדין את השר חיים כץ על מרמה וסחיטה באיומים.
המשטרה סיימה את חקירת פרשת השחיתות בתעשייה האווירית בהמלצה להעמיד לדין את חיים כץ, ששימש כיו"ר ועד העובדים. כץ ובכירים נוספים בוועד חשודים בניצול משאבי התעשייה האווירית לצורכיהם האישיים. המלצה לכתב אישום גם נגד הבן של השר. כץ: בטוח שלא אעמוד לדין... {קישור לכתבה }
תמונה : השר חיים כץ מצולם עם אורלי יחזקאל
ששוקלת לרוץ לראשות העיר חדרה.
חשוב לציין שלגברת יחזקאל אין כל קשר לחשדות המועלים בכתבה."
אין מחלוקת כי במקרה זה ההבהרה בשורה האחרונה לכיתוב התפרסמה בד בבד עם פרסום הפוסט עצמו.

ההתנהלות הדיונית בתיק

4.
על מנת להביא את התמונה כולה, יש מקום לפרט את ההתנהלות הדיונית של הצדדים בהליך זה. התנהלות זו תהווה חלק מהשיקולים בפסיקת סכום ההוצאות.
5.
ביום 6.9.18 התנהל דיון מקדמי, חלקו באופן לא פורמלי, אשר במהלכו נעשה ניסיון לגשר בין עמדות הצדדים ולהובילם להבנה אשר תייתר את המשך הדיון. הדבר לא הסתייע.
במסגרת הדיון טען ב"כ התובעת כך –

" לטעמי אין צורך לשמוע ראיות. הפרסומים
שבוצעו ברורים.
גם אם יש ממש בטענת הנתבע לפיה שתי השורות המציינות ליד כל תמונה כי התובעת אינה קשורה לכתבה, פורסמו בד בבד עם התמונה עצמה, דבר הנתון במחלוקת שכן לשיטתנו המשפטים האלה פורסמו בדיעבד. אנו טוענים שגם בכך יש משום עוולה לפי החוק.
בנסיבות אלו אין צורך
לקיים בירור עובדתי ונבקש לסכם בכתב."
6.
בתום הדיון קבעתי בהחלטה "כי לאור עמדת התובעת, למעשה אין מחלוקת עובדתית בתיק ולכן לא מצאתי כל טעם או צורך בשמיעת ראיות". בהתאמה, התיק נקבע להגשת סיכומי טענות הצדדים.
סיכומי טענות התובעת הוגשו ביום 3.10.18.
7.
ביום 20.10.18 הגיש הנתבע בקשה 'בהולה'. הנתבע הזדעק על האמור בסיכומי התובעת לפיהם ההערה בסיפא לפרסום התווספה בדיעבד ולא פורסמה יחד עם הפוסט עצמו. לטענת הנתבע, הדבר מנוגד להסדר הדיוני שגובש. בהחלטה מאותו ציינתי כי "עיון

בפרוטוקול

הדיון

אינו

תומך

בטענות

המבקש

ולא

מצאתי כי

הוא

כולל

ויתור

של

המשיבה

על

טענות

כלשהן"
. על כן, נקבע כי על הנתבע להגיש סיכומיו כנדרש.
8.
הנתבע לא השלים עם ההחלטה וביום 22.11.18 עתר לביטול ההסדר הדיוני וביקש לנהל שמיעת ראיות מלאה בתיק.
9.
ביום 5.12.18 התקיים דיון נוסף במעמד הצדדים במהלכו לובנה בקשת הנתבע. בתום הדיון נקבע כי נוכח המחלוקת העובדתית שלפתע נתגלעה והתעצמה בין הצדדים בנוגע למועד פרסום 'הערת ההבהרה' בסיפא לפוסט, יש מקום להגיש תצהירי עדות ראשית ולנהל הליך שמיעת ראיות.
בהתאם, התובעת הגישה תצהיר עדות מטעמה ואילו הנתבע הגיש תצהיר מטעמו.
10.
ראיות הצדדים נשמעו ביום 18.3.19. ניתן לומר כבר עתה כי לא היה בחקירת הצדדים כדי להוסיף או לגרוע על הראיות הקיימות בהליך ממילא. לא היה בכך אלא לתרום להארכת ההליך ולהעמיס הוצאות נוספות, שלא לצורך. הגם שזכות הצדדים ליומם בבית המשפט הינה זכות יסוד בשיטתנו המשפטית, אזי מקום בו נעשה שימוש לרעה בזכות זו צריך אף הוא לקבל ביטוי הולם. הנושא יהווה שיקול, מבין מכלול השיקולים, בעת פסיקת ההוצאות כפי שיפורט להלן.

המסגרת הנורמטיבית

11.
פרסום לשון הרע (עוולה אזרחית)
– לצורך חיוב אדם על פי העוולה האזרחית הקבועה בסעיף 7 לחוק, על התובעת להוכיח קיומם של שלושה רכיבים –

א.
קיומו של 'פרסום' – מוגדר בסעיף 2א לחוק כפרסום "בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר".

ב.


אדם נוסף מלבד התובע נחשף לפרסום (דרישת סעיף 7 לחוק);

ג.
הפרסום כולל 'לשון הרע' – אשר מוגדר בסעיף 1 לחוק כפרסום שיש בו כדי להשפיל אדם, לבזותו בגין תכונותיו או תכונות או מעשים המיוחסים לו או לפגוע במשרתו או בעיסוקו.
12.
פרסום ברשת הפייסבוק
– אף שבעבר היתה מחלוקת בנושא, כיום אין מחלוקת כי פרסום תוכן עצמאי כ-'פוסטים' בפייסבוק הינו פרסום לכל דבר ועניין (רע"א 1688/18 סרנה נ' נתניהו (פורסם במאגרים, 15.4.18) בס' 4 ו-6).
13.
בחינת משמעות תוכן הפרסום לשם קביעה האם בלשון הרע מדובר אם לאו, נעשית באופן אובייקטיבי, מנקודת מבטו של האדם הסביר ולאו דווקא כיצד פורשו בפועל על ידי הצדדים, או על ידי הנמענים (ראו רע"א 8685/12 גואנמה נ' כל אל ערב בע"מ (פורסם במאגרים, 24.2.13 וכן ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבך (פורסם במאגרים, 8.2.12), בפסקה 83). היות תוכן הפרסום בגדר 'לשון הרע' יכולה להילמד "כאשר היא משתמעת מן הפרסום עצמו; או כאשר על פניו הפרסום תמים, אולם קיימות נסיבות חיצוניות שמשוות לו מובן פוגעני" (ע"א 6903/12
canwest global communications corp
נ' עזור

(פורסם במאגרים, 22.7.15) בס' 21).
14.
איש ציבור
– ההסדרים הקבועים בחוק, מבטאים מערכת איזון עדינה בין זכותו של הנפגע לשמו הטוב, לבין זכותו של המפרסם לחופש הביטוי, אשר שתיהן נגזרות מהערך החוקתי של כבוד האדם (ע"א 3322/16 איי די איי חברה לביטוח בע"מ נ' לשכת סוכני ביטוח בישראל (פורסם במאגרים, 30.04.2017) בס' 17 וע"א 6903/12 הנ"ל בס' 9).
על בסיס איזון זה, נקבע בפסיקה
כי אף שדמו של איש ציבור אינו מותר, הכניסה לחיים הציבוריים טומנת בחובה סיכונים לפגיעה בשמו הטוב ומחייבת אותו לפתח "עור עבה" (ראו למשל ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ', פ"ד נח(3) 558, 570(2004)). טענה לפיה דמות פוליטית מתנהלת בשחיתות שלטונית או פועלת בתפקידה לצורך 'עשייה לביתה' הפכה שכיחה למדיי בימינו (ראו ע"א 3322/16 איי די איי חברה לביטוח בע"מ נ' לשכת סוכני ביטוח בישראל (פורסם במאגרים, 30.04.2017) בס' 20 וכן ראו ת"א (מח'-ת"א) 56661-10-18 שאמה הכהן נ' זינגר (פורסם במאגרים, 26.10.2018) בס' 18).
15.
עיתונות אחראית
–הנתבע מגדיר עצמו כאיש עיתונות. גם לכך יש השפעה על האיזון בין חופש הביטוי לבין זכות התובעת לשם טוב. אכן, "חופש העיתונות אינו אך נגזרת של חופש הביטוי ושל משטר דמוקרטי, אלא הוא מהווה תנאי הכרחי לקיומו של המשטר הדמוקרטי" (תא (של'-ת"א) 18448-10-15 חזן נ' סגל (פורסם במאגרים, 25.10.16; להלן – עניין חזן) בס' 272). עם זאת במקביל לכך שעבודת העיתונאי פועלת להגביר את משקלו של חופש הביטוי במשוואה המתוארת, המעורבות של העיתונאי בשוק הדעות הדמוקרטי מטילה עליו חובת אחריות וזהירות על תוכן פרסומיהם (עניין חזן בס' 277-271).
לגבי פרסומים עיתונאיים, הרי שגם כאשר מתברר כי תוכנם אינו מבוסס בעובדות , הם יכולים להיות מוגנים לפי סעיף 15(2) לחוק אם מדובר בפרסום בעל עניין ציבורי משמעותי , שנעשה ללא כוונת זדון ובהתאם לאמת המידה המחמירה של עיתונאות אחראית (ראו סקירה בעניין חזן בס' 386-379).
16.
אם הוכח פרסום לשון הרע העומד בכל הקריטריונים האמורים, יש לדון בהגנות על פי חוק לשון הרע, כאשר הנטל להוכיח את תחולתן מוטל על הנתבע-המפרסם. רק לאחר מכן יש לדון בנושא הסעד.

מן הכלל אל הפרט – דיון והכרעה

17.
הוכח כי התובעת בחרה שלא להתמודד לראשות עיריית חדרה (עמ' 5 לפרוט' בש' 31-30), אך אין מחלוקת כי היא היתה ונותרה אשת ציבור ופעילה בזירה הפוליטית בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה דנן
(ס' 4 לתצהיר התובעת ועמ' 8 לפרוט' בש' 16-6).
18.
הוכח כי התמונות שנלוו לפרסומים פורסמו קודם לכן בדף הפייסבוק של התובעת (עמ' 6 לפרוט' בש' 33-32 וס' 18 לתצהיר הנתבע).
19.
הוכח כי הפרסומים הגיעו לתפוצה נרחבת של נמענים, מלבד התובעת, לאחר שפורסמו גם בקבוצת 'חדרתיים בפייסבוק' המונה מספר חברים לא מבוטל. ניתן למצוא לכך חיזוק למסקנה זו בנספח ב' לתצהיר התובעת שם מוצגות תגובות של למעלה מעשרה אנשים שונים אשר פורסמו לאחר הפרסום הראשון.
20.
המחלוקת העובדתית היחידה בתיק נוגעת לשאלת מועד פרסום ההבהרה ביחס לפרסום הראשון.
לטעמי, התובעת הצליחה להרים את הנטל הנדרש על מנת להוכיח כי שורת ההבהרה לא פורסמה בנוסחו המקורי של הפוסט כי אם בדיעבד.
בנספח א' לתצהיר התובעת צורף צילום מסך של הפרסום הראשון. מצילום מסך זה ניכר כי הפוסט פורסם כשעתיים לפני כן. ניתן לקרוא את הפוסט גלוי במלואו, ולא מופיעה בו שורת ההבהרה על כך שהתובעת אינה קשורה לכתבה שעוסקת בחשדות שהועלו כנגד אביטן.
בנספח ג' לתצהיר התובעת צורף צילום מסך נוסף של הפרסום הראשון. צילום זה מראה כי בוצע תשע שעות לאחר שפורסם הפוסט. כאן כבר מופיעה שורת ההבהרה הנדונה.
המסקנה המתבקשת היא כי שורת ההבהרה בפרסום זה התווספה מספר שעות לאחר שבוצע הפרסום עצמו.
אף שמחלוקת עובדתית זו העסיקה רבות את הצדדים ומנעה סיום מהיר יותר של ההליך, אזי בפועל אין לה נפקות ממשית.
כפי שניתן לראות מנספח א' לכתב התביעה, הפרסום הראשון הוצג בחלקו, כאשר כדי לראות את מלוא הטקסט היה צורך ללחוץ על כפתור 'קרא עוד'. לכן,
גם אם היתה שורת ההבהרה האמורה מופיעה כשורה אחרונה בפוסט המקורי, הרי שנוכח המבנה הקיים, ממילא יש להניח כי מרבית האנשים היו נחשפים לפוסט רק בחלקו, ללא שורת ההבהרה. על כן, עצם הוספת שורת ההבהרה אינה חזות הכל בבחינת קיומו של 'לשון הרע' בפרסום זה.
21.
כעת נעבור לבחון באם הפרסומים האמורים מהווים פרסום לשון הרע על התובעת.
הפרסומים כוללים הפניות לכתבות העוסקות בשחיתות של הגורמים עימם מצולמת התובעת בתמונות.
בפרסום הראשון מדובר על כתבה שעסקה באירועים משנת 2013 אשר לכאורה הסתיימה חקירתם ללא כתב אישום (עמ' 9 לפרוט' בש' 29-27). כלומר, מדובר בפרסום שבוצע כחמש שנים לאחר מכן, תוך ניסיון לקשור את התובעת לדמות ציבורית אחרת לגביה עלו טענות בדבר התנהלות פלילית. טענות שהטיפול בהן נסגר זמן רב עובר למועד הפרסום.
הפרסום השני עוסק בחשדות ובחקירות כנגד השר כץ, כאשר מלבד התמונה שלו עם התובעת, אין לחשדות נגדו קשר לעיריית חדרה או לפעילותה הציבורית של התובעת.
22.
את שני הפרסומים, אשר בוצעו במרחק זמן קצר למדיי זה מזה, יש לקרוא כמכלול. יש לראות בפרסומים ובניסיון לייחס לתובעת קשרים עם דמויות לא הולמות משום ביצוע עוולה על פי חוק לשון הרע בנסיבות ובאופן בהם בוצעו.

חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא למשל בתגובות לפרסום הראשון, שצורפו כנספח ב' לתצהיר התובעת. מתגובות אלה עולה כי קוראים רבים ראו בכך ניסיון תקיפה של התובעת עצמה. ניכר כי הנתבע עצמו היה ער לכך ואף כתב באחת התגובות – "למי שחושב שאני קושר את אורלי יחזקאל
לחשדות בגינם נחשד אבטן בעבר, טעות בידו".
23.
אף שהנתבע עמד בתוקף על כך שהוא פעל להפריד את התובעת מהחשדות שעלו כנגד הדמויות עימם היא צולמה, הוא הבהיר באופן מפורש כי הפרסומים נועדו לייחס לתובעת קשר לגורמים הקשורים לשחיתות כדי להטיל בה דופי בשם 'זכות הציבור לדעת'.
בסעיף 23 לתצהירו נרשם כך-

" 23 . הנני להצהיר כי חז"ל אמרו בצדק: אמור לי מי חברן ואומר לך מי אתה", אמירה נובעת מתפישה פסיכולוגית חברתית את טיבם וטבעם של בני האדם הנוהגים להתחבר אל בני מינם.
כמו באמירות רבות ואחרות של חז"ל, גם באמירה זו יש מן האמת והתבונה."
בעמוד 9 לפרוטוקול חקירתו מול ש' 21-33 אמר את הדברים הללו-

"ש. תסביר איך היא לא קשורה אם בסעיף
14 אתה כותב " כל אדם סביר הרואה את התמונה של התובעת
השוקלת להתמודד לראשות העיר.. עם חשודים
... אנשים שמיוחס להם סחיטה באיומים..." ?
ת.
לגיטימי מאד שהצבור ישאל שאלות הקשורות לחבריה שחשודים בפשעים מאד קשים, זכות הצבור לדעת שהתובעת גם בהצהרה
ב-4 עיניים אמרה שמר כץ חבר טוב שלה וגם אביטן חבר טוב שלה והיא ידעה חלק מהפשעים שלהם."
...
ש.
מה קשור כעת למערכת הבחירות
מר אביטן
לתיק שנסגר
בשנת 2013?
ת.
מה השאלה
ש.
אני מציע לך
שכל הפרסומים לגבי אביטן
אתה עשית
לא בגלל אביטן אלא בגלל התובעת?
ת.
נכון, זכות הצבור לדעת.
"
24.
כלומר, הוכח כי הנתבע ביצע את שני הפרסומים במטרה ברורה לקשור את שמה של התובעת עם שחיתות, על דרך של שיקוף 'קופת השרצים' המיוחסת לכל אחת מהדמויות הציבוריות עמן היא מצולמת ותוך ניסיון להטיל דופי ישיר בהגינות התובעת עצמה. ודוק, בשני המקרים לא מדובר באנשים שהורשעו בדין. לא זו בלבד שהנתבע הודה בכך, אלא שעיון קל בתגובות הקוראים מצביע על הבנה ברורה של כוונתו על ידי קהל הקוראים, הבנה שגררה תגובות זועמות מצד קוראים מסוימים שסברו כי יש בכך טעם לפגם.
25.
ניסיון זה של הנתבע לקשור את התובעת לשחיתות, בדרך עקיפה, מהווה ניסיון לבזותה בשל מעשים או תכונות המיוחסות לה ופוגע בעיסוקה כאשת ציבור. על כן, הוכח כי מדובר ב-'לשון הרע' בהתאם לסעיף 1 לחוק.
26.
טענות הנתבע לתחולת ההגנות שבדין אינה יכולה לעמוד לו בנסיבות.
ראשית, מאחר שהנתבע מודה כי ניסה להטיל דופי ביושרה של התובעת, ללא כל ראיה בעניין זה מלבד האנשים עימם היא בוחרת להצטלם, ברור שפרסומיו לגביה אינם חוסים תחת הגשת 'אמת דיברתי'.

שנית, לא ניתן לראות בפרסומים אלה כעונים על הדרישה ל-'עיתונות אחראית'. למעשה, לא מדובר בעיתונות כלל. מדובר בהכפשה חסרת תום לב. שכן זהו ניסיון לקשור את שמה של התובעת בשחיתות, מבלי שהנתבע טוען או הראה ולו בדל של ראיה לקשור את שמה של התובעת בכך. הנתבע הודה בפה מלא כי אין כל קשר בין התובעת למעשי השחיתות שיוחסו לכל אחת מהדמויות עימן הצטלמה, אלא שניסה להטיל דופי בשמה הטוב של התובעת על סמך 'חבריה' בלבד.

כשם שעל אנשי ציבור לעטות על עורם 'שריון', על אנשים הרואים עצמם נמנים על קהילת העיתונאים ומנסים להשפיע על דעת הציבור, לדאוג כי הפרסומים שלהם יהיו ענייניים ומבוססים וכי תחת מעטה 'זכות הציבור לדעת' יובא אמנם מידע אותנטי וחיוני לציבור, במקום רמיזות קלושות שאין ביסודן כל תשתית עובדתית.
טרם סיום, על אף שהנתבע לא טען להגנת 'תום הלב' , יוער כי נוכח טיבם ואופיים של הפרסומים אשר בוצע תוך רמיזות שאינן ראויות ביחס לטוהר המידות של התובעת עצמה, מבלי שיהיה בדברים בדל אמת עובדתית, נוצרת חזקה כי פעל בחוסר תום לב בהתאם לס' 16(ב)(2) לחוק.
27.
לאור מכלול השיקולים דלעיל יש לקבוע כי הפרסומים שבוצעו אינם חוסים תחת ההגנות הקבועות בחוק.

הסעד

28.
סעיף 7א לחוק קובע סכומים לפיצוי גם ללא הוכחת נזק, אולם מדובר בסכומים מקסימליים. בית המשפט שוקל מהו הסכום שראוי לפסוק בהתבסס על מספר שיקולים – אופי הפגיעה, חומרתה וזהות הצדדים.


בענייננו, בפסיקת הפיצוי נתתי דעתי לעובדה שמדובר בשני פרסומים, אשר ביצעו בסמיכות זמנים זה לזה. נתתי דעתי לטיב הפרסומים, המטילים דופי בתפקודה של התובעת ובקשריה לגורמים הנחזים מושחתים בהיותה אשת ציבור (ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (פורסם במאגרים, 4.8.08), בס' 51-50). נתתי דעתי לעובדה שהתובעת ביצעה פניה לנתבע בדרישה להתנצלות ולהסרת הפרסומים בד בבד לאחר ביצועם (ראו ת/2 ונספח ה' לתצהירה) ובטרם נקטה בתביעה דנן. בנוסף, ניתן משקל לסכום התביעה שהוגשה בסופו של יום, לעובדה שהפרסום השני בוצע בד בבד עם הערת ההבהרה לצדו וכן לעובדה שהתובעת בחרה שלא להתמודד לראשות העיר, מטעמיה שלה אשר אינם נובעים מהפרסומים כאן, ונותרה פעילה ציבורית בחדרה.

29.
סוף דבר, לאור מכלול השיקולים דלעיל אני מורה כי הנתבע יפצה את התובעת בסכום של 10,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. סכום ההוצאות נפסק בשים לב להיקפה הכספי של התביעה אל מול התוצאה וכן בשים לב לעובדה שהתנהלות הנתבע הובילה להתארכות ההליך שלא לצורך.
הסכום ישולם לתובעת תוך 30 יום מהיום, שלאחר מועד זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום,
י"ג אדר ב' תשע"ט, 20 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 8806-04/18 אורלי יחזקאל נ' מיכאל מרטינז (פורסם ב-ֽ 20/03/2019)