פסקי דין על אסי נחום | פסקי דין על נטלי נחום | פסקי דין על אלי נחום | פסקי דין על בנק בינלאומי לישראל | פסקי דין על בנק אוצר החייל | פסקי דין על מחלקת בטחון בנק בינלאומי |

12457-10/18 תק     21/03/2019




תק 12457-10/18 אסי נחום, נטלי נחום, אלי נחום נ' בנק בינלאומי לישראל בע"מ, בנק אוצר החייל בע"מ, מחלקת בטחון בנק בינלאומי








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



ת"ק 12457-10-18 נחום ואח' נ' בנק בינלאומי לישראל בע"מ
ואח'




בפני
כבוד השופטת קרן מרגולין-פלדמן



התובעים
1.

אסי נחום
2.

נטלי נחום

3.

אלי נחום


נגד

הנתבעים
1.

בנק בינלאומי לישראל בע"מ
2.

בנק אוצר החייל בע"מ
3.

מחלקת בטחון בנק בינלאומי



פסק דין


ביום 13.9.18, עת הגיעה עדת התובעים, אלינור, אל סניף הנתבע 2 בטירת הכרמל וביקשה לפתוח חשבון בנק, נמסר לה לטענת התובעים, מפי פקידת הנתבע 2 (להלן: גב' מלכי) כי התובעת 2 מתחזה לעדה על פי רישומי הבנק, ואף הוצג לפניה מסך המחשב ובו כיתוב בעניין זה.

בשל דברים אלו נפתחה התובענה שלפניי, והתובעים מבקשים לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לפצותם בסך של 32,000 ₪ בשל "אפליה/סלקציה", "ביזוי כבוד האדם ופגיעה בחופש המידע", "הוצאת דיבה ולשון הרע", "גרימת נזק תדמיתי" ו"עוגמת נפש".

יובהר כי התובע 3 ז"ל הינו בעלה המנוח של התובעת 2 (להלן: התובעת), אשר נפטר לדברי התובעת כשלושה שבועות לפני מועד הדיון כאן, והתובע 1 (להלן: אסי) הוא בנה של התובעת, וידידהּ של עדת התובעים (להלן: אלינור).

עוד יובהר כי ברקע להליך זה התקיים הליך קודם, וזאת בעקבות סירובו של הנתבע 1 לאפשר לתובעים 2 ו-3 לפתוח חשבון בנק אצלו, בטענה כי קיים חשש שמא מדובר בחשבון שנועד לשמש אחרים. ההליך האמור הסתיים בפס"ד בו נקבע למעשה כי משלא הרים הנתבע 1 את הנטל להראות כי סירובו לפתוח חשבון מבוסס כנדרש, הרי שעליו לפצות את התובעת שם (היא התובעת 2 כאן) בגין הנזק שנגרם לה.


לטענת התובעים הרקע להליך הקודם הוא במשלוח הודעות מאת מספר חברים ומכרים של אסי אל סניפים שונים של הנתבע 1 (ובנקים נוספים) במטרה לתאם פגישת היכרות לשם פתיחת חשבונות בנק על שמם, הודעות אשר נשלחו כולן ממכשיר הפקס' הביתי של אסי ועל כן נושאות בהתאמה את פרטיו בכותרת הדפים.

לשיטתם, בעקבות פעולה זו החליטה מחלקת הביטחון אצל הנתבע 1 (המהווה נתבעת 3 בתיק שלפניי), כי מדובר בפעולה שיש בה כדי להעלות את החשד שמא מדובר בניסיון לפתוח חשבונות בנק על שם אחרים לתועלת התובעים כאן, ואשר יש בה בהתאמה כדי ללמד על ניסיון לעקוף את הוראות חוק איסור הלבנת הון.

בהתאמה, נרשמו "הערות" על שם התובעים ברישומי הבנק, אשר הובילו לדחיית בקשת התובעים 2 ו-3 לפתוח על שמם חשבון בנק משותף אצל הנתבע 1.

לטענת התובעים, אותן הערות ראוי היה כי תמחקנה נוכח תוצאות ההליך הקודם שהתנהל בין התובעת לבין הנתבע 1, ואולם האירוע נושא התובענה כאן, מיום 13.9.18, יש בו כדי ללמד על כך שההערות האמורות לא נמחקו, וכדי להצביע על קיומן של "רשימות שחורות" ועל סלקציה הנערכת אצל הנתבעות כנגד התובעים כאן. התובעים ביקשו להבהיר כי האירוע התרחש אצל הנתבע 2 אשר היה בזמנים הרלוונטיים חלק מקבוצת התאגידים הקשורים בנתבע 1. לימים, אציין, מוזגו שני התאגידים תחת הנתבע 1 כאן.

יובהר, כי המחלוקת העובדתית בין הצדדים, כפי שעלה לאחר שמיעת העדויות, היא מצומצמת שכן גב' מלכי אינה חולקת על כך ששמה של התובעת "נפלט" מפיה כאשר הגיעה אלינור על מנת לפתוח חשבון בנק, וכי זה עלה ברישומי המחשב לאחר הזנת תעודת הזהות של אלינור תחת הערה המבהירה כי יש לפנות לגורמי הביטחון שכן יש חשד לגניבת זהותה של אלינור על ידי התובעת.


עוד עלה כי אותן הודעות אשר נשלחו על ידי חבריו של אסי באמצעות מכשיר הפקס' שבביתו הן שהובילו לעדכון רישומי הבנק על ידי מחלקת הביטחון, ולרישום הערות ביחס לתובעים, וכן עלה כי הערות נרשמו גם לצד שמם של הפונים, אותם חברים של אסי, וביניהם אלינור.

יובהר כי אין מחלוקת בנוגע לכך שחבריו של אסי שלחו עשרות הודעות לסניפים של בנקים רבים בכל הארץ, ככל הנראה בעת ובעונה אחת, ממכשיר הפקס' של אסי, וכי בכל אלו מסרו שברצונם לפתוח חשבונות בנק, וכי מבקשים הם שישובו אליהם על מנת לתאם פגישה בעניין (הודעות אלו לא הוצגו במסגרת הדיון שלפניי אך עניין זה אינו שנוי במחלוקת).

בנוסף, דומה כי אין זה שנוי במחלוקת שלשם פתיחת חשבון אצל הנתבע 1 על האדם המבקש לפתוח חשבון להתייצב בסניף הבנק בעצמו, להזדהות באמצעי זיהוי מתאים, ורק אז ניתן לבחון את בקשתו, וכי לא ניתן לפתוח חשבון אצל הנתבע 2 באמצעות פעולה באינטרנט - כפי שהבהירה נציגת הנתבעות כאן לשאלה שהוצגה לה בעניין זה על ידי אסי.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובחנתי את הראיות אשר הונחו לפניי נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה בלבד ואבהיר –
בין הצדדים מחלוקת בנוגע לתוכן חילופי הדברים בין אלינור לגב' מלכי. לאחר ששמעתי את שתי העדויות, ובשים לב לעובדה שאין לפניי עדויות נוספות בנוגע לתוכן חילופי הדברים בין השתיים, התרשמתי כי תחילה הבהירה גב' מלכי לאלינור כי לא תוכל לאשר פתיחת חשבון על שמה של אלינור באותו מעמד, ולא כל שכן העמדת אשראי בחשבון שייפתח, טרם שתקבל את אישור האחראית עליה אשר לא נכחה באותו מעמד בסניף הבנק. למשמע הדברים ביקשה אלינור מגב' מלכי שתבהיר מדוע אינה יכולה לאשר את הפעולות, וזו בתשובה שאלה את אלינור האם היא מכירה מישהי בשם "נטלי נחום
" (כשמה של התובעת כאן). לאחר שאלינור מסרה שהיא אינה מכירה את הגברת שבשמה נקטה גב' מלכי, וביקשה לברר מדוע לא ייפתח חשבון על שמה באותו מעמד הבהירה לה גב' מלכי כי על פי רישומי הבנק קיים חשד כי גב' נחום מנסה להתחזות לאלינור, ואף סובבה אליה את מסך המחשב.

אבהיר כי מצאתי שזהו הלך הדברים הן נוכח דברי אלינור, אשר הבהירה כי התעקשה להבין מדוע בקשתה לא תאושר, הן נוכח אופן תיאור הדברים מפיה, והן נוכח הגיונם של הדברים העולים מעדותה של גב' מלכי. אציין בהקשר זה כי גב' מלכי התעקשה לטעון כי ציינה את שמה של גב' נחום אך לא את הקשרו של אזכור השם, ואולם טענה זו נמצאה בעיניי בלתי הגיונית בין היתר נוכח טענתה כי שמה של גב' נחום "נפלט" מפיה. אזכור שם של אדם ללא הקשר ואגב השאלה האם אחר מכיר אותו אין בו כשלעצמו משום "פליטת פה", וחזקה כי אדם מן הישוב לא היה מגדיר פעולה זו כ"פליטת פה". העובדה שגב' מלכי מצאה לנכון לציין כי שמה של גב' נחום אוזכר כ"פליטת פה" יש בה כשלעצמה כדי להעיד כי אזכור השם נעשה בהקשר של חשד לגניבת זהות וכדי ללמד כי יש ממש בטענתה של אלינור שהשם אוזכר בתחילה כדי לברר האם בין השתיים היכרות ולאחר מכן הובהר כי זה אוזכר בשל החשד לגניבת הזהות העולה מרישומי המחשב.

הנה כי כן אני קובעת כי גב' מלכי ציינה לפני אלינור את שמה של התובעת כמי שחשודה ככזו המתחזה לאלינור.

אבהיר כי משראתה גב' מלכי באזכור הדברים משום "פליטת פה", וכן משעמדה אלינור על קבלת הבהרה מדוע החשבון לא יפתח על שמה באותו מעמד, יש כדי לתמוך בסבירות טענתה של אלינור לפיה גב' מלכי אף סובבה את מסך המחשב לפניה, על מנת להראות לאלינור כי מדובר בחשד של גורמי הביטחון בבנק ואין מדובר בהחלטה אישית של גב' מלכי למנוע את פתיחת החשבון.

יובהר כי נוסח ההערה אשר הייתה רשומה במחשבי הנתבעות לא הוצג לפניי. בהתאמה, ומשמדובר במסמך המצוי בשליטת הנתבעות, אשר יכולות היו להציגו לפניי על נקלה, אני קובעת כי יש ממש בטענה כי במסגרת אותה הערה נרשמו אף פרטי זיהויה של התובעת. מנגד אני מקבלת את גרסת הנתבעים לפיה ברישומי המחשב צוין קיומו של חשד לגניבת זהות בלבד, גרסה המתיישבת עם השכל הישר.

אציין כי הנתבעים ביקשו להציג את אלינור כמי שביקשה לבקר דווקא בסניף הנתבע 2 בטירת הכרמל ולהתקבל דווקא על ידי גב' מלכי, אולי כדי להציג לפני ביהמ"ש מצג משל מדובר במהלך מתוכנן מראש אשר נועד לצורך הגשת התביעה דנן, ואולם לא שוכנעתי כי יש ממש בדברים.

אין מחלוקת בנוגע לכך שחשבון בנק לא נפתח לבסוף על שמה של אלינור אצל הנתבע 2. גב' מלכי העידה כי אלינור הבהירה שהיא מעוניינת בפתיחת חשבון רק אם תוכל לקבל מאת הנתבע 2 אשראי.
דברים אלו מתיישבים הן עם הטענה כי נציגת הנתבע 2 בדיון כאן, מנהלת הסניף, לא נכחה באותו יום ועל כן לא ניתן מענה מיידי לבקשתה של אלינור, והן עם גרסתה של אלינור לפיה ביקשה לעשות כן על מנת לקבל אשראי אשר יסייע לה במצבה הכלכלי, נוכח סירובו של הבנק בו היא מתנהלת להעמיד לה אשראי נוסף. כל הטענות הללו ממילא אף מתיישבות עם דפי החשבון שהביאה עמה אלינור לסניף הנתבע 2 ביום ביקורה שם (13.9.18) המעידים על כך שלאלינור חובות והלוואות בבנק בו היא מתנהלת בסכומים גבוהים, אשראי שהועמד לה על ידי הבנק בו היא מתנהלת כחודש לפני ביקורה אצל הנתבע 2 לא היה די בו כדי לכסות את יתרות החובה בחשבון, ואלו המשיכו ותפחו.

עוד עלה מדפי החשבון שהציגה אלינור ביום 13.9.18 לפני גב' מלכי כי חשבונה האחר של אלינור מתנהל אף הוא בטירת הכרמל, עניין שיש בו כדי לתמוך בגרסתה כי פנתה אל הנתבע 2 בשעת מצוקה, ללא תכנון מוקדם, ובמקום שהוא סמוך למקום עבודתה ומגוריה.

לבסוף אבהיר כי עדותה של אלינור בנוגע למקום מגוריה, מעבר לעובדה שהיא מתיישבת עם המידע העולה מדף החשבון שהציגה כאמור, אף הותיר רושם מהימן על ביהמ"ש, ויש בו כדי לתמוך בטענתה לפיה הגיעה אל הנתבע 2 דווקא, לאחר שקיבלה ממנו, באמצעות החלוקה בתאי הדואר במקום מגוריה, צנצנת דבש ועלון המזמין את תושבי המקום לבוא אל הנתבע 2 ולפתוח אצלו חשבון. יובהר כי עצם עריכת שיווק על ידי הנתבע 2 בדרך זו לקראת השנה החדשה אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים.

מכל אלו אני קובעת כי סביר יותר להניח כי אלינור הגיעה אל הנתבע 2 באופן ספונטני לאחר שנתקלה בקושי בבנק בו היא מתנהלת, ומבלי לתכנן את מועד הביקור באופן מיטבי. עוד אני קובעת כי הטענה לפיה המתינה אלינור במיוחד לגב' מלכי אף היא אינה מתקבלת, במיוחד משלא הובאו לפניי ראיות/עדים המצויים בשליטת הנתבע 2 בעניין, ובשים לב לעובדה שלא הוצג כל הסבר מפי מי מהנתבעים אשר יבהיר מדוע פניה דווקא אל גב' מלכי באותו יום היה בה כדי להועיל לתובעים בהכנת תביעתם זו. דומה בעיני כי סביר יותר להניח שהדברים הושמעו ונטענו על מנת ליצור "מסך עשן" על נסיבות המקרה, וכדי לנסות ולגמד את פליטת הפה של גב' מלכי, מאשר שהיו דברים בגו'.

סוגיה נוספת המחייבת הבהרה היא עילת התביעה כנגד הנתבעת 3. הנתבעת 3 היא כאמור מחלקה בתוך הנתבע 1 אשר אמונה על בחינת סיכונים של הנתבע 1 ובהתאמה מי שלכאורה רשמה את ה"הערות" לצד שמם של התובעים ואלינור (ואחרים). הסעד המבוקש הלכה למעשה כנגד נתבעת זו היא מתן הוראות למחיקת ההערות, ואולם סעד זה הוא בבחינת "צו עשה" אשר אינו מצוי בתחום סמכותו של בימ"ש זה. זאת ועוד – הנתבעת 3 היא איננה ישות משפטית נפרדת, הכשירה לזכויות ולחובות, ועל כן ממילא דין התביעה כנגד זו להידחות. לבסוף יובהר כי משמדובר במחלקה בתוך הנתבע 1 הרי שממילא כל פס"ד שיינתן כאן לחובת הנתבעים, ככל שינתן, יבוצע על ידי הנתבע 1, ולזה האחריות לקבוע מי מבין העובדים או המחלקות שתחתיו יפעל ליישום פסה"ד בהתאמה.

לשון הרע -
17.
סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 קובע –
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

... (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו
;"


סעיף 2 לחוק קובע כי –

"2.
(א)
פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.

(ב)
רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:

(1)
אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;

(2)
אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע."

סעיף 7 לחוק קובע כי "פרסום לשון הרע לאדם או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית.."

הנה כי כן, משמסרה גב' מלכי לאלינור כי על פי רישומי הבנק התובעת חשודה כמי שמתחזה
לאלינור, הרי שמדובר בפרסום של לשון הרע, שהרי מדובר ב"פרסום" של עניין אשר עשוי לבזות את התובעת ולשימה לבוז וללעג בעיני שומעת הדברים- אלינור, באשר למעשה המיוחס לה.


על אף כל אלו, שוכנעתי כי ציון שמה של התובעת על ידי גב' מלכי בנסיבות העניין נעשתה נוכח עמידתה של אלינור על קבלת הבהרה בנוגע לקושי הקיים באישור בקשתה באותו מעמד, וכי מדובר בהתאמה בדברים שנמסרו בתום לב, ומתוך ניסיון להגן על האינטרסים של אלינור מחד ושל הנתבע 2 מנגד באותו מעמד. למעשה, שוכנעתי כי הרישום שנערך על ידי הבנק מטרתו היא שמירה על החוק, על האינטרס של האזרח שזהותו עשויה לשמש לכיסוי פעילות בלתי חוקית של אחרים, ואף על האינטרס של הבנק, המחויב למנוע פעילות בלתי חוקית כאמור. פרסום הדברים לפני אלינור נועד, כך נדמה, כדי לעמוד על נכונות החשד, לבררו ולמנוע פגיעה בזכויותיה של אלינור לנהל את ענייניה בעצמה.

סעיף 15 לחוק קובע –

"15.
במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

...(3)
הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר;
"

סעיף 16 קובע כי –

"16.(א)
הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב.

(ב)
חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם נתקיים בפרסום אחת מאלה:

(1)
הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו;

(2)
הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא;

(3)
הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15."

22.
דומה לכאורה כי בנסיבות העניין הצגת שאלה לאלינור בנוגע להיכרותה עם הגב' העונה לשמה של התובעת, ואף הצגת פרטיה המלאים של אותה גברת (כגון מספר זיהוי) יש בו כדי לסייע לאלינור למנוע גניבה של זהותה על ידי אחרים, וכדי לסייע אף לנתבע 2 לברר את הפרטים המלאים ולהשלים את בירור החשדות, ואין מדובר בפרסום החורג מתחום הסביר בנסיבות העניין.

23.
יחד עם זאת, הואיל ובין התובעת והנתבע 1, שאין חולק כי מחלקת הבטחון שלו היא שהזינה את הרישומים אצל הנתבע 2, התקיים זה מכבר הליך משפטי, במסגרתו נקבע בין היתר כי אין די במידע המצוי בידי הנתבע 1 כדי לסרב להעניק לתובעת שירותים, דומה בעיניי כי
יש להחיל בענייננו את הוראות סעיף 16(ב)(2) לחוק, ואבהיר -

במעמד הדיון התברר כי נוכח הפרשי הגילאים בין התובעת לאלינור, ההבדלים הפיסיים שביניהן והעובדה שאלינור ביקשה לפתוח את החשבון אצל הנתבע 2 על שמה-שלה, הרי שאין מדובר בנסיון לפעול לגניבת זהותה של אלינור לשם פתיחת החשבון.

כך, שבשים לב לנתונים שהובאו לפני ביהמ"ש כאן עולה כי אין ממש בטענה שהתובעת ניסתה לגנוב את זהותה של אלינור.

אך מובן כי את הדברים אנו יודעים כעת, כחוכמה שבדיעבד, ואולם נוכח קיומו של הליך קודם שעניינו רישום "הערות" אצל הנתבעים בנוגע לחשד לעשות לפתיחת חשבונות לטובת מי מהתובעים כאן על שמם של אחרים, מצופה היה כי טרם שיוצג קיומו של חשד לגניבת זהות כאמור לחובת מי מהתובעים, ייערך תחילה בירור נוסף וייאספו נתונים נוספים על ידי הנתבעים בעניין.

מן הדברים שנשמעו בדיון התרשמתי כי בירור נוסף לא נערך לאחר הדיון הקודם ועובר לביקורה של אלינור אצל הנתבע 2, ובהתאמה יש לומר כי הנתבעים לא נקטו לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם יש אמת בפרסום אם לאו.

למעשה, אבהיר, השתמע מעדות הנתבעים כי לאחר הדיון בהליך הקודם נמחקו ההערות שנרשמו לצד שמם של התובעים, וההערות שנרשמו לצד שמות חבריו של אסי לא נמחקו בשוגג, ולא מתוך הבנה כי בענייננם קיים בסיס רחב יותר לחשדות מזה שעמד לעיני הבנק עובר לדיון הקודם.

24.
כאן המקום להבהיר כי איני נדרשת לשאלה האם יש במשלוח ההודעות הרבות בשם חבריו השונים של אסי לסניפי בנק רבים ומגוונים כדי ללמד על נסיון לפתוח חשבון על שמם לתועלת מי מהתובעים, שכן עניין זה אינו עומד לדיון לפניי, והגם שפעולה זו אינה מוסברת (אם לכאורה אין חולק על כך שיש צורך בהתייצבות בבנק והזדהות מלאה טרם פתיחת החשבון) היא אינה נבחנת כאן, שכן אין חולק כאמור כי במקרה שלפניי אלינור הגיעה בעצמה לסניף הנתבע 2, ושוכנעתי כי עשתה כן כדי לפתוח שם חשבון שישמש אותה, לצרכיה-שלה.

25.


מכל האמור אני קובעת כי הנתבעים אינם חוסים תחת הגנת תום הלב בנסיבות המקרה, וכי בהתאמה על הנתבעים לפצות את התובעת בגין הנזק שנגרם לה.

26.
אשר לשאלת גובה הפיצוי ראיתי לנכון לקחת בחשבון את העובדה שמדובר באזכור שמה של התובעת בתוך ההקשר של חשד במעשים פליליים חמורים, כאשר אין ספק כי כוונת הדברים היתה לייחס חשד לביצוע מעשים אלו לתובעת כאן (ולא לגב' נחום אחרת כלשהי), ומצד שני ראיתי לנכון לקחת בחשבון את העובדה שהפרסום נערך לאזני אלינור בלבד, שהיא חברה של המשפחה, שפרסום זה עשוי היה להיות מצומצם יותר לו הבהירה אלינור מלכתחילה כי היא מכירה את גב' נחום מיד לאחר שנשאלה להיכרותה, ויתכן שבמצב שכזה לא היתה גב' מלכי נדרשת להבהיר באיזה הקשר שאלה להיכרות בין השתיים ויכולה היתה להביא את הדברים לכלל בירור מעמיק יותר ללא חשיפת הטעם בבירור זה, ויתכן שההקשר הפלילי היה נמנע. כן אני רואה לנכון לקחת בחשבון את העובדה שמשהובהר כי מדובר ב'חשד' של הבנק, הרי שמשמעותו פחותה לעומת אמירה לפיה ידוע כי התובעת ערכה הלכה למעשה נסיון להתחזות לאלינור. בנוסף אני רואה לנכון לקחת בחשבון את העובדה שאלינור היא מבין החברים שבשל פניותיהם אל הבנק נרשמו ההערות מלכתחילה, ועל כן חשיפת רישום ההערות לפניה מצמם את היקף הפגיעה, ולבסוף אני רואה לנכון לקחת בחשבון את העובדה שהתובעת ידעה כבר במסגרת ההליך הקודם כי לצד שמה ושמות המעורבים האחרים בארוע משלוח ההודעות נרשמו הערות על ידי מחלקת הבטחון של הנתבעים.

27.
לאור כל אלו – אני רואה לנכון לפסוק לתובעת פיצוי בגין הפגיעה בשמה הטוב בסך של 7,000 ₪ בלבד.

28.
לא למותר לציין כי שמם הטוב של התובעים 1 ו-3 (ז"ל) לא נפגע כתוצאה מהפרסום האמור, שהרי שמם לא צוין כלל, וכל הקשר לתובעים אלו לא נעשה על ידי הבנק במסגרת הפרסום. ככל שהסיקו התובעים 1 ו-3 (ז"ל) כי יש בפרסום כדי לפגוע גם בהם, הרי שמדובר בהסקת מסקנות סובייקטיבית שאינה עולה מתוך הקשר הדברים או הדבקם על פי בחינה אובייקטיבית. העובדה שהמידע אודות הפרסום הגיע לאזניו של אסי מפיה של אלינור אין בה כשלעצמה כדי ללמד על פרסום של לשון הרע בעניינם של התובעים 1 ו-3 ז"ל אשר נעשה על ידי הנתבעים.

פגיעה בפרטיות –
29.
אקדים ואבהיר כי לא מצאתי לנכון לפסוק פיצוי נוסף בגין רכיב הפגיעה הנטענת בפרטיות.
דומה כי התובעים טוענים לפגיעה בפרטיות מכח הוראות חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, הקובעות בין היתר כי "פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:

...

(7)
הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם;

(8)
הפרה של חובת סודיות לגבי עניניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע;
"
30.
יחד עם זאת, התובעים לא הראו מכח מה מחוייבים הנתבעים בשמירה על סודיות לגבי העניינים נשוא הדיון כאן, בין היתר משמדובר לכאורה בהשערה וחשד בלבד שנוצר אצל הנתבעים, ואשר המידע עליו סמכו לא נחשף לאזניה (או עיניה) של אלינור בנסיבות המקרה דנן. זאת ועוד, אין חולק כי התובעים הם אינם לקוחות של הנתבעים, וכך, ככל שבידי הנתבעים חשדות ביחס לתובעים הרי שאלו אינם מבוססים על מידע שנמסר להם על ידי התובעים כלקוחותיהם, ואין הנתבעים מחויבים לשמור על מידע זה בסודיות.

31.
למעלה מן הצורך אבהיר כי אף לו סברתי כי ההערות, הרשומות אצל הנתבעים לפיהן קיים חשש לגניבת זהות על ידי מי מהתובעים, הן הערות המבוססות על מידע שנמסר לנתבעים וחוסה תחת חובת ההגנה על הסודיות מטעם הנתבעים, הרי שלכאורה מדובר במידע שהועבר אל הנתבעים על ידי אלינור ושאר חבריו של אסי ולא על ידי התובעים עצמם, ובהתאמה חובת שמירת הסודיות ביחס למידע זה חל במערכת היחסים שבין אלינור ושאר החברים לבין הנתבעים, וחשיפתו לפני אלינור אין בו משום פגיעה בפרטיות של התובעים.

32.
ועוד, אף לו רצינו לומר כי המידע שנאסף על ידי התובעים, ואשר הוביל לרישום ההערות, הוא מידע השייך לתובעים, ואשר לא היה נאסף כאמור לולא ריכוז הפניות של כלל חבריו של אסי, באופן שמדובר למעשה במידע הנוגע לתובעים ולא לאלינור, ועל כן חלה על הנתבעים חובה לשמור על המידע חסוי לאזניה של אלינור - גם אז לא מצאתי כי יש לפסוק פיצוי לתובעים 1 ו-3 ז"ל בגין חשיפת החשדות המיוחסים לתובעת כאמור. שמותיהם וקישורם של התובעים 1 ו- 3 (ז"ל) לא נערך כלל על ידי הנתבעים במעמד הפגישה עם אלינור, ואין לומר כי נחשף מידע המוגן בחובת חסיון המתייחס לאלו. בהתאמה, דרישתם לקבל פיצוי בגין רכיב זה נדחית.

33.
לכל היותר מדובר לכאורה בחשיפת מידע שהתאסף אך ורק ביחס לקשר שבין התובעת ואלינור, ועל כן לכאורה נפגעה אך ורק זכותה של התובעת לשמירה על סודיות המידע האמור. כך או אחרת לא מצאתי כי הנזק שנגרם לתובעת בגין חשיפת מידע זה לאזניה של אלינור בנסיבות העניין הוא אחר מאשר זה שבגינו ממילא מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי בשל הפגיעה בשמה הטוב. מדובר בכפל עילות לתביעה בגין אותו נזק ואין מדובר בנזק נוסף. במיוחד נכונים הדברים לאחר ששוכנעתי כאמור כי מדובר בחשיפת החשד לגניבת זהות, ואין מדובר בחשיפה של מקור החשד ועילתו. הנה כי כן, משנפסק לתובעת פיצוי בגין הפגיעה בשמה הטוב, איני רואה לנכון לפסוק לה פיצוי נוסף מכח הפגיעה הנטענת בפרטיות, ככל שנגרמה.

סלקציה ואפליה –
34.
טענות התובעים בנוגע לקיומה של "סלקציה" ואפליה לא הובהרו כנדרש. אדגיש כי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000, קובע כי אין להפלות מחמת "גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי, הורות או לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה או ענידת סמליהם" בהספקת שירות ציבורי או בהספקת מוצר במקום ציבורי או בכניסה למקום ציבורי, ואולם גם אם נרצה לומר כי הנתבעים מנהלים ומקיימים מקום ציבורי, שבו אין להפלות על פי החוק, הרי שלא מצאתי כי יש בטענות התובעים כדי ללמד על אפליה מחמת גזע, דת, לאום, גיל, מעמד אישי וכיוב'. בהתאמה, אני קובעת כי התובעים אינם זכאים לכל פיצוי מחמת אפליה כאמור.

35.
אבהיר, כי בכל הנוגע להוראות דיני הבנקאות, לא מצאתי כי יש ברישום הערות לצד שמה של אלינור כדי ללמד על הפלייתם של התובעים בקבלת שירות מן השירותים המנויים שם.

36.
למעלה מן הצורך אציין כי ממילא אף לא מצאתי כי אלינור הופלתה לרעה מטעמים פסולים (ויובהר כי תביעה זו היא תביעת התובעים המנויים מעלה וזו אינה מבין התובעים כאן). דומה כי אף לו צורפה אלינור לרשימת התובעים כאן אין בבסיס העובדתי שהוצג מטעם התובעים כדי ללמד על הפלייה פסולה של זו, שהרי נתברר כי לאלינור הותר לפתוח חשבון קרדיטורי אצל הנתבע 2 בעקבות ביקורה שם. עוד אציין כי סירוב הנתבע 2 להעמיד לזו אשראי, הגם שנסיבותיו המדויקות לא נבחנו כאן בהעדר נתונים בעניין זה, לא נראה בלתי סביר על פניו. זאת, בהתחשב בעובדה שלשיטת אלינור היא המפרנסת העיקרית בביתה, המונה 5 נפשות, בעלה משתכר מקצבת נכות, ובחשבון בנק נוסף אותו היא מנהלת יתרות חובה בלתי מבוטלות. ספק בנסיבות אלו אם יכולה היתה לעמוד בחובותיה כלפי הנתבע 2 לו הועמד לה אשראי כאמור, וממילא לנתבע 2 שיקול דעת לקבוע האם להעמיד אשראי ללקוחה שלפניו, בשים לב ליכולת ההחזר של זו, אם לאו.

מכל האמור, נחה דעתי כי יש בדברים שמסרה פקידת הנתבעים, גב' מלכי, לאלינור ביום 13.9.18 כדי להוות פרסום פוגעני המהווה פגיעה בשמה הטוב של התובעת והמצדיק פיצויה. מעבר לכך לא מצאתי לנכון לפסוק פיצוי נוסף לתובעת, וממילא מצאתי כי דין תביעתם של התובעים 1 ו-3 (ז"ל) להידחות, וכך אני מורה.

בהתאמה אני מחייבת את הנתבע 1 (לאור מיזוג התאגידים) לשלם לתובעת פיצוי בסך של 7,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום או יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.
כן אני מחייבת את הנתבע 2 בהוצאות התובעת בגין הליך זה בסך של 1,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל.

לפנים משורת הדין לא ראיתי לנכון לפסוק הוצאות בכל הנוגע לתביעת התובעים 1 ו-3 ז"ל ובכל הנוגע לתביעה שהגשה כנגד הנתבעת 3.
לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח העתק מפסה"ד לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום,
י"ד אדר ב' תשע"ט, 21 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 12457-10/18 אסי נחום, נטלי נחום, אלי נחום נ' בנק בינלאומי לישראל בע"מ, בנק אוצר החייל בע"מ, מחלקת בטחון בנק בינלאומי (פורסם ב-ֽ 21/03/2019)