פסקי דין על גורן יוסף

4759/04 ת     10/11/2005




ת 4759/04 מדינת ישראל נ' גורן יוסף




1
בתי המשפט
ת 004759/04
בית משפט לתעבורה רמלה
10/11/05
תאריך:
כב' השופט הדר אבינועם

בפני
:

מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
גורן יוסף
הנאשם
עו"ד עזריאלנט רות

ע"י ב"כ עו"ד
הכרעת דין
הנני מזכה את הנאשם מן העבירה המיוחסת לו בכתב האישום מחמת שאשמתו בה לא הוכחה כראוי על ידי התביעה.

להלן נימוקי:

1. לפי מה שנחזה מההזמנה לדין וכתב אישום שהוגש לבית המשפט, הרי שבתאריך 11.03.04 בשעה 08.50, נהג הנאשם רכב פרטי בכביש מספר 1 מכיוון מזרח למערב היינו מכיוון ירושלים לכיוון תל אביב והגיע לקילומטר 27 שם נקלט לטענת התביעה כשהוא נוסע במהירות של 166 קמ"ש במקום מהירות של 100 קמ"ש שהיא המהירות המותרת לנסיעה בכביש זה, כך לפחות לפי האמור בכתב האישום.

על כן ייחסה התביעה לנאשם עבירה בניגוד לתקנה 54 (א) (1) לתקנות התעבורה התשכ"א 1961.

בישיבת ההקראה שהתקיימה ביום 08.06.04 כפר הסניגור עו"ד מרדן בעובדות וטען כי הנאשם נסע כחוק מבלי לפרט באיזו מהירות נסע הנאשם באותו מועד.

התיק נקבע איפוא להוכחות ומטעם התביעה העיד עד תביעה יחיד, הוא השוטר אורי יצחק (להלן " השוטר"), שהוא זה אשר מדד את מהירות הנסיעה של הנאשם באמצעות מכשיר מדידה הידוע בכינויו ממל"ז, והוא זה שערך לנאשם את הדו"ח שהוגש לבית המשפט וסומן ת/1.

2. השוטר שהוא סייר במתנ"א העיד על עצמו בתחילת עדותו כי הוא איננו זוכר את הארוע אלא לפי מה שכתוב בדוח שערך ואשר הוגש כאמור לבית המשפט בהסכמת הסניגורית שהופיעה בשלב ההוכחות, וזאת במסגרת סעיף 27 (א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכא 1961.

לעניין זה כפי שיתברר להלן בהמשך הכרעת הדין מייחס אני חשיבות רבה דווקא בתיק זה.

בראשית עדותו העיד השוטר על עצמו כי הוא מוסמך להפעיל את מכשיר המדידה מתאריך 29.09.95, ומדובר איפוא במפעיל ותיק שאמור להיות מיומן בהפעלתו.
העד הציג לבית המשפט תעודה על הכשרתו שלא הוגשה לבית המשפט מאחר והסניגורית לא חלקה על הכשרתו הפורמלית של השוטר להפעיל את המכשיר, אך היא כן חלקה על כך שבאותו ארוע הפעיל השוטר את המכשיר במיומנות.

בת/1 נרשמה תגובתו של הנאשם לייחוס העבירה על ידי השוטר : " אין לי מה לומר כלום, לא נסעתי במהירות כזו כי המגביל מהירות שלי באוטו מוחזק על 100 קמ"ש".
והנאשם חתם על דבריו.
הנאשם הכחיש איפוא על אתר את דבר ביצוע העבירה המיוחסת לו, והתמיד בטענתו כי מגביל המהירות הופעל באותה נסיעה וכוון למהירות של 100 קמ"ש בלבד.

במסגרת פרשת ההגנה הביאה הסניגוריה ראיות באשר להפעלתו ואופן פעולתו של מגביל המהירות ברכב הנאשם שהוא רכב מסוג מרצדס.
לעניין זה אשוב כמובן בהמשך, אך ראשית לכל יש לבחון את ראיות התביעה היינו את עדות השוטר.

3. 3. השוטר סיפר בעדותו כי בתאריך 12.03.04 הוא התמקם בכביש 1 קמ' 27 לכיוון תל אביב.
הוא היה מצוייד במכשיר ממלז"ז שמספרו 10308.
כזכור לא זה התאריך הנחזה להיות תאריך העבירה על פי העותק הבלתי קריא של ההזמנה לדין וכתב אישום שהוגש לבית המשפט.
טרם ההפעלה לטענת השוטר הוא ביצע הבדיקות עצמית ,תצוגה , תיאום וכיול.
התוצאות לטענת השוטר היו תקינות ונרשמו ביומן ההפעלה שצילום הימנו הוגש לבית המשפט
וסומן ת/ 2.

בת/2 יומן ההפעלה , מופיעים שמונה טורים, שהראשון מיועד לרישום התאריך, השני מיועד לרישום שעת התחלת ההפעלה, השלישי מיועד לרישום המשמרת , הרביעי מיועד רישום מקום ההפעלה ,החמישי מיועד לרישום שעת סיום ההפעלה , השישי מיועד לציון מספר הדוחות שנרשמו באותה משמרת, השביעי מיועד לרישום שם המפעיל , והשמיני מוכתר בכותרת :
"הערות / בדיקות", ובו בעצם מצויינות הבדיקות שנערכו בטרם החלה הפעלת המכשיר והבדיקות שנערכו בסיום ההפעלה.
אין לשוטר כל זכרון עודף על הרשום בת/2 , שאופן הגשתו על ידי התובעת פקד בן דוד היה מרושל ואין לי ספק כי הגישה אותו מבלי לבדוק תחילה מה היא בעצם מגישה.
הוגש צילום של יומן ההפעלה שצולם כנראה ביום הדיון על נייר הנושא את הכותרת : "מערכת
בתי המשפט" (משל לא מדובר היה במסמך משטרתי), שאיננו שלם לפחות לא בתחתיתו וזאת למד אני מהחתימה הקטומה המופיעה בתחתית ת/ 2 כשאין כמובן לדעת מי החותם.
אין בת/2 ולו אפס קציהו של רישום כי זהו יומן ההפעלה של המכשיר שאותו הפעיל השוטר
שמספרו כאמור 10308.
למרות זאת לא התנגדה הסנגורית להגשתו... בהניחה כי המסמך חסר חשיבות והוא מוגש בדרך של שגרה בתיקים מסוג זה.
כך נהגה גם התובעת המלומדת פקד מיכל בן דוד, ושתיהן לא נתנו דעתן לכך שת/2 כלל איננו רלוונטי לתיק שבפני
,על פי התאריך כפי שבית המשפט קרא אותו מתוך עותק כתב האישום.

זאת מן הסיבה הבאה:
מדובר בדוח הזמנה לדין בו כתב האישום הינו בעצם העתק של פני הדוח שהמקור שלו הוגש כראיה ת/1.
בהזמנה לדין וכתב האישום ששימש בסיס לפתיחת ההליך כנגד הנאשם הינו 11.03.04, ורק עיון במקור מעלה כי מדובר ב12.03.04, וגם אז ייתחוור למעיין כי התאריך תוקן בפרט חודש הארוע.

הגשתם לבית המשפט, של דוחות בלתי קריאים ובלתי ברורים שנרשמו על ידי שוטרים, היא רעה חולה שאף ראש אגף התנועה היה מודע לה, ועל פי פרסומים שהיו לאחרונה בתקשורת, הורה שלא להגיש דוחות מעין אלה.
זה היה אמור להיות גם גורלו של הדוח נשוא תיק זה שבו תאריך העבירה נחזה כאמור על פי ההעתק של ת/1 להיות 11.03.04.
תאריך זה כלל איננו מופיע בת/1 וכשלעובדה זו מתווספת גם העובדה שאין כל הוכחה לכך שת/2 אכן הוא יומן ההפעלה של המכשיר שהופעל על ידי השוטר, נמצא כי לא עלה בידי התביעה להוכיח כי מכשיר המדידה בו השתמש השוטר אכן נבדק בארבע בדיקות אם בטרם ההפעלה או לאחריה.

4. גם אם תבקש התביעה לטעון כי דבר ביצוע הבדיקות נרשם גם בדוח ת/1, הגיעה העת לומר דברים גם באשר לאמינות הרישום כפי שהוא נערך בת/1, ומקובל לעורכו כך בכל דוחות הממל"ז בהם דנתי במהלך שנות כהונתי כשופט.

בת/1 מצהיר השוטר בסעיף 1 כי הוא וידא את הפרטים הבאים, ומפורטות שם הבדיקות כסדרן
בטבלה שעל השוטר לסמן בה בv כל בדיקה , ואולם יושם אל הלב כי מדובר בת/1 על וידוא ולא על ביצוע.
לשון שכזו ממילא מעלה ספק אם הבדיקות נערכו על ידי השוטר דווקא.
קיימת אפשרות תיאורטית ואף מעשית כי הבדיקות נערכו לא על ידי השוטר אלא על ידי אדם אחר, והשוטר רק וידא (למשל על ידי ששאל את אותו בודק אלמוני שערך את הבדיקות ) כי הבדיקות נערכו.
במקרה שבפני
בתיק זה משמעות קריטית יש לדברים, שבדרך כלל שגרה הם.
הרי כבר ציינתי בסעיף 3 להכרעת הדין כי התביעה כשלה בהוכחת ביצוע הבדיקות על ידי השוטר שבאמצעותו הוגש לבית המשפט צילום יומן הפעלה שאין לו סימן כי הוא של המכשיר ששימש את השוטר לאכיפת העבירה נשוא האישום.

מאחר ואין לשוטר כל זכרון עודף על הארוע למעט הרישומים שערך, ומאחר והרישומים בדבר עריכת הבדיקות לוקים בחסר כמפורט לעיל, היוצא הוא כי התביעה לא הרימה את נטל ההוכחה
כי המכשיר שבאמצעותו נאכפה העבירה נבדק בטרם הפעלה ובסיומה, ויש באי הוכחת פרט זה
כדי לאיין את המדידה כולה.
הרי לפי נוהל הפעלת הממל"ז של המשטרה עצמה, חובה על מפעיל המכשיר לבדקו בבדיקות המפורטות שם בתחילת המשמרת ובסיומה.
איש לא יחלוק על כך שחריגה מן הנהלים מצדיקה פסילת המדידה שבוצעה, במיוחד כאשר החריגה היא בנושא הבדיקות של תקינות מכשיר המדידה.
מסיבה זו לבדה מן הדין לזכות את הנאשם מן העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת אעשה.

ועוד הערה לסיום פרק זה של רישום הבדיקות בדוח.
לא ברור באיזו נקודת זמן ערך השוטר את הסימונים ב - v שבסעיף 1 לת/1,שהרי בטרם צאתו למשמרת לא ידע השוטר כמה דוחות יירשמו, אם בכלל ( עיון ביומן ההפעלה בטור השישי מלמד כי מספר הדוחות משתנה, והוא נע על פי ת/2 בין 2 ל - 9 דוחות למשמרת), על כן ברור שאת דבר ביצוע הבדיקות בסיום המשמרת ירשום השוטר לא בתכוף לרישום הדוח, אלא לאחר ביצוען בסיומה של המשמרת היינו בדיעבד.
לא הייתי רואה פסול בכך, לו עובדה זו היתה מוצאת את ביטויה המפורש בת/1.
לא רק שעובדה זו איננה משתקפת כלל בת/1 אלא עוד נאמר בו כי השוטר וידא, בלשון עבר, את דבר ביצוע הבדיקות.
היוצא כי הדוח הסטנדרטי בו השתמש השוטר, ושסופק לו על ידי המשטרה מכשילו ומביאו כמעט לידי הצהרה שקרית.
פגמים אלה עליהם הצבעתי מצויים בכל דוחות הממל"ז שהשוטרים משתמשים בהם, ולאור האמור לעיל יפה שעה אחת קודם לתקן הנוסח הקלוקל שבדוח, ולא לסמוך עוד על חוסר שימת הלב לפרטים הקטנים שאיפשר לדוחות מעין אלה "לעבור" את מבחנם של בתי המשפט לתעבורה עד היום.

5. יכולתי לסיים בזאת את הכרעת הדין, אך מפני "כבודם" של הצדדים (שהשקיעו ממיטב מרצם ואף משאביהם בניהול תיק זה ), לא אסיים כאן את הכרעת הדין.
יש לציין כי עדותו של השוטר לא הייתה ברורה וחד משמעית גם לעניין השאלה הבסיסית והמובנת מאליה בתיק מעין זה והיא : מה המהירות המותרת במקום האכיפה?
הוא העיד בעמוד 2 לפרטוקול כי המהירות המותרת במקום היא 100 קמ"ש וזאת על פי תמרור ב- 20 המוצב במחלף לטרון.
אך מיד מוסיף הוא כי בהמשך הכביש יש עוד תמרור שמהותו לא צויינה על ידי השוטר. זו נותרה בבחינת נעלם עד תום המשפט.
לא הייתי מייחס חשיבות לעניין זה לו היה השוטר רושם בת/1, את העובדה כי נבדקו התמרורים
ונמצא כי הם תקינים.
דבר זה לא נרשם באף אחד ממסמכי השוטר, ואם חלילה חמד מאן ד'הוא לצון והסיר את התמרורים באופן שהם אינם מוצבים עוד במקום שהשוטר משער, לא היה השוטר יכול לדעת זאת והרי לך אפשרות שהמהירות המותרת במקום האכיפה היא אחרת... אולי 110 קמ"ש...?
התביעה יכולה היתה לנסות לתקן חסר זה לו שאל התובע שהופיע בבית המשפט במועד בו נשמעה עדות הנאשם, אם הוא חלף על פני התמרורים שהיו מוצבים להשערת השוטר בסמוך למחלף לטרון.
ראוי לשים לב כי על פי האמור בעמוד 3 לפרוטוקול, השוטר יצא למקום האכיפה ממתקן משטרת התנועה הארצית בבית דגן, וספק אם הוא עצמו חלף במקום בו אמורים להיות מוצבים תמרורי ב- 20, ובדק בעצמו כמתחייב את התמרורים.
מכאן ברור מדוע לא רשם השוטר כי נבדקו התמרורים מכיוון הגעת רכב הנאשם, שבדיקתם הצריכה נסיעה מיוחדת מזרחה למקום האכיפה, דבר שלא נעשה.

על כך לא נשאל השוטר דבר בחקירה נגדית.

לעומת זאת בחקירתה הנגדית, כן ניסתה הסניגורית להצביע על חריגות כביכול מנוהל ההפעלה, שבוצעו על ידי השוטר (ראה עמוד 4 לפרוטוקול ), אך לא נראה לי לייחס חשיבות לכך שכן השאלות התייחסו לשאלה כיצד נוהג השוטר כאשר על צג המכשיר מופיע כיתוב error לסוגיו.

שאלה זו לא היתה רלוונטית, מאחר שבמקרה שבפני
לא הופיע כיתוב כזה על צג המכשיר ולא הועלתה בפני
השוטר בחקירה נגדית אפילו האפשרות של הופעת כיתוב כזה.
השאלה היתה כללית ונועדה לשכנע את בית המשפט כי השוטר איננו מיומן בהפעלת מכשיר הממל"ז .

בעניין זה לא שוכנעתי.

6. יותר רצינית היתה חקירתו של השוטר בשאלת מיקום עצירתו של הרכב העבריין על ידי השוטר. זאת במיוחד נוכח העובדה כי השוטר אישר שאיתו במשמרת היה מתנדב שלא העיד במשפט משום שלא היה לו לגרסת השוטר כל חלק בארוע.
לשאלה מפורשת של הסניגורית , אמר השוטר כי אותו מתנדב לא שימש כאתת, לא סייע בידו לעצור את הרכב העבריין ( ראה עמוד 4 לפרוטוקול שורה 11 ).

באשר למיקום עצירת הנאשם העיד השוטר בעמוד 3 לפרוטוקול שורה 24 כי: "הנאשם לא חלף על פני הוא נעצר סמוך לניידת, זה קרוב לניידת לא ציינתי אם לפני או אחרי".
טווח גילוי הרכב היה 263.0 מטרים על פי האמור בסעיף 2.ד. לת/1 ובמהירות בה נקלט גומע הרכב מרחק של כ- 73 מטר בשניה.
כלומר לוקח לו לעבור מרחק זה בזמן של3.6 שניות לערך.
כל אלה נתונים שהצדדים (לרבות הסניגורית המלומדת ), לא התייחסו אליהם אך מדובר בנוסחאות מקובלות לחישובי זמן; דרך; מהירות, וחישוב אריטמתי פשוט על פיהם.
על כן מצויים הם בתחום הידיעה השיפוטית של כל שופט, ובמיוחד אם שופט תעבורה הוא.

בפרק זמן האמור על השוטר להניח את המכשיר במושב שלידו, לקום ממושבו , לסמן לנהג לעצור, וכל זאת תוך שמירה על קשר עין רצוף עם הרכב עד עצירתו ללא סיוע אתת.
עובדת השמירה על קשר עין רצוף סומנה אמנם בסעיף 2.ג. של ת/1, אך לא צויינה בנסיבות שבדוח, ולאחר ששמענו מפי השוטר כי הוא איננו יודע אם נהג הרכב העבריין חלף על פניו
או נעצר לידו, והדבר לא נרשם על ידו יש מקום לספק גדול אם נשמר קשר עין בין השוטר לרכב העבריין עד שנעצר, והרי לך עוד חוליה שהיא חסרה בעדות השוטר.
7. 7. של השוטר הייתה עדות יחידה עליה מבקשת התביעה לבסס הרשעה, ולאור כל האמור עד
הנה בהכרעת הדין, לגבי עדותו של עד התביעה היחיד, הייתי מהסס לבסס הרשעה בתיק זה על עדותו של השוטר.

בתום פרשת התביעה עלה הנאשם להעיד כעד הגנה מטעם עצמו מבלי שקדמה לכך טענה שאין להשיב לאשמה.

הנאשם סיפר בעדותו כי ברשותו רכב מסוג מרצדסa- class והוא היה בדרכו מביתו במבשרת ציון לקורס אותו למד בתל אביב.
לגרסתו איך שהוא נכנס לרכב הוא מפעיל את מגביל המהירות שהתברר בהמשך כי היא בעצם המערכת הידועה בכינויה העברי בקרת שיוט, אוcruise control.שהוא מכוון אותה על מהירות של 100 קמ"ש.
לדברי הנאשם שנתמכו גם על ידי נציג יבואן הרכב שזומן להעיד בבית המשפט במקרה שמגביל המהירות הופעל, לא יוכל הרכב לנסוע במהירות העולה על ההגבלה.
על פי הגיונם של דברים אם מגביל המהירות כוון ל100קמ"ש לא יתכן כי הרכב נסע במהירות
העולה על כך.

ייאמר כאן כי אם הייתי נדרש להכריע גורלו של תיק זה על סמך טענת ההגנה הנל הייתי מהסס לעשות כן.
אמנם ברכב הנאשם מותקן מה שמכונה על ידו מגביל מהירות וההגנה במשפט טרחה להביא ראיות לגבי אופן פעולתו, אך כמות המשתנים שצריכים לחול כדי שמגביל המהירות יוכל לשמש ראיה קונקלוסיבית לכך שהמהירות ברכב הוגבלה כנטען על ידי הנאשם, היא גדולה.

ראשית לכל צריך הנאשם להפעיל את המערכת מידי נסיעה ונסיעה.
הנאשם אישר עובדה זו כבר בתחילת עדותו כעד הגנה ראשון, בעמוד 7 לפרוטוקול שורה 13 ואילך, והוא העיד כי המערכת הופעלה באותו מועד לא מתוך זכרון אלא משום שהוא כלשונו שם בשורה 14: "אני תמיד לפני שנכנס לרכב מכוון את בקרת השיוט".

לדעתי לא דייק הנאשם בדבריו, וניסה להיות המהדר שבמהדרין, כזה שמפעיל את בקרת השיוט עוד בהיותו מחוץ לרכב, דבר שהוא כנראה על פי דבריו של עד ההגנה מס' 2 כלל איננו אפשרי.
אותו עד הוא נציג היבואן מר ניר פרוגל שמכתבו הוגש לבית המשפט וסומן נ/1 כפוף לחקירתו הנגדית בבית המשפט.
עד ההגנה 2 אכן נחקר על תוכן מכתבו נ/1 ואז בחקירה נגדית בעמוד 18 לפרוטוקול שורה 14 אמר: "...אם יוצאים מן הרכב היא מתנטרלת, אם לא מפעיל כשנכנסים לרכב אין הגבלת מהירות".( ההדגשה שלי א.ה ).

בנוסף ייתכנו מצבים במהלך הנהיגה שמערכת מגביל המהירות תתנטרל, ולפי דברי ע.ה 2 אין לה זכרון הפעלה, יש לה רק זכרון לתקלות.
מכאן שאם המערכת נוטרלה במהלך הנסיעה הנדונה בתיק זה, יש צורך להפעילה מחדש.

בנוסף הגבלת המהירות יכולה להיות גם למהירות גבוהה מאוד, ועל הנאשם להראות כי הגביל המהירות באמת ל - 100 קמ"ש ולא חלילה כי טעה בהקלדת המהירות והקליד סיפרה אמצעית
7 דווקא ולא אפס על כן היה מגביל המהירוות מכוון להגביל המהירות ל- 170 קמ"ש כפי שנמדד על ידי המכשיר שהראה על מהירות 171 קמ"ש ממנה הופחתו 5 קמ"ש כמצוות בית המשפט העליון בפסק הדין בעניין לוי ועטיה שהוא פסק הדין המנחה בעניין מכשיר הממלז ולאור הקוים המנחים שהותוו בו הלכתי בהכרעת דין זו.
אמירתו של הנאשם כי הפעיל את מגביל המהירות עוד לפני הכנסו אל הרכב פוגמת באמינותו,
ולו היה עולה בידי התביעה לעמוד בנטל ההוכחה שעליה הייתי דוחה טענות ההגנה בשתי ידיים.

8. 8. סוף דבר שאני מזכה את הנאשם מן העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, ואולם זאת לא מן עקב
טענות ההגנה, אלא מפני שהתביעה כשלה לדעתי, ולא עמדה אפילו בנטל הבאת הראיות.

על כן אילו היתה הסניגורית המלומדת טוענת שאין להשיב על האשמה ייתכן כי טענתה הייתה מתקבלת, ובכך היה נחסך זמן שיפוטי יקר שכן פרשת התביעה הסתיימה ביום 13.09.04 בעוד
הסיכומים בתיק זה נשמעו ביום 10.10.05 כלמר כעבור למעלה משנה!!!

ניתן והודע היום 10.11.05 בנוכחות הצדדים.
הודעה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב תוך 45 ימים מהיום.

אבינעם הדר - שופט








ת בית משפט לתעבורה 4759/04 מדינת ישראל נ' גורן יוסף (פורסם ב-ֽ 10/11/2005)