פסקי דין על עמותת שומרי הסף - התנועה להגנת ערכי שלטון החוק | פסקי דין על איתן חברוני | פסקי דין על ועדה מחוזית לתכנון ובניה מחוז ירושלים | פסקי דין על מועצה ארצית לתכנון ובניה | פסקי דין על ועדת מעקב ובקרה לתמ"א ואח' |

65495-12/18 עתמ     22/03/2019




עתמ 65495-12/18 עמותת שומרי הסף - התנועה להגנת ערכי שלטון החוק, איתן חברוני נ' ועדה מחוזית לתכנון ובניה מחוז ירושלים, מועצה ארצית לתכנון ובניה, ועדת מעקב ובקרה לתמ"א ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עת"מ 65495-12-18 עמותת שומרי הסף - התנועה להגנת ערכי שלטון החוק
ע.ר. 0600336 ואח'

נ' ועדה מחוזית לתכנון ובניה מחוז ירושלים
ואח'






לפני
כבוד השופט
דוד גדעוני


העותרים

1.עמותת שומרי הסף - התנועה להגנת ערכי שלטון החוק


2.איתן חברוני
ע"י ב"כ עו"ד יוסי אור-הכהן


נגד

ה
משיבים
1.ועדה מחוזית לתכנון ובניה מחוז ירושלים

2.מועצה ארצית לתכנון ובניה

3.ועדת מעקב ובקרה לתמ"א
ע"י ב"כ עו"ד יואב דור
, פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)

4.ועדה מקומית לתכנון ובנייה בית שמש

5.עיריית בית שמש
ע"י ב"כ עו"ד מיקי גסטוירט
, הלשכה המשפטית עיריית בית שמש

6.מועצה אזורית מטה יהודה
ע"י ב"כ עוה"ד אייל ד. מאמו
וגל אוהב ציון

7.נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד יעקב כהן, ורדית טל דביר ואורלי וידן




פסק דין

לפניי בקשה לסילוק העתירה על הסף בין היתר מחמת היותה עתירה מוקדמת שהוגשה בעת שההליך התכנוני מצוי בעיצומו.

התכנית והליך התכנוני

1.
העתירה נסבה על תכנית מס' 102-0448464 "
מחצבת אגרגטים דהר אל ערק
" שעניינה הקמת מחצבת אגרגטים בצמוד למחצבת האבן למלט – הר טוב מצפון מזרח לבית שמש (התכנית, נספח 5 לעתירה). מדובר בתכנית מפורטת בשטח של כ- 409 דונם שהוגשה למשיבה 1, הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז ירושלים (הוועדה המחוזית). המשיבה 7 (נשר) היא שיזמה את התכנית לשם הקמת מחצבה על שטחים שבבעלותה.

2.
בישיבה מיום 24.7.18 החליטה הוועדה המחוזית על הפקדת התכנית בתנאים (נספח 9 לעתירה). בהחלטה ציינה כי קיים מחסור אגרגטים של כ-170 מיליון טון באזור ירושלים והמרכז וכי התכנית תביא לצמצום משמעותי של החוסר. הוועדה התרשמה כי החלופה שהוצגה לה תביא למיצוי חומר הגלם שבקרקע מצד אחד, תוך שהיא מרחיקה את גבולות החציבה מתחום האזורים הרגישים מדרום וממזרח לתכנית מן הצד השני. כן ציינה כי בהתאם לחוות הדעת של המשרד להגנת הסביבה ביחס לתסקיר השפעה על הסביבה החלופה שהוצגה היא ראויה מבחינה סביבתית. הוועדה קבעה בהחלטתה תנאים להפקדת התכנית, ובהם הגשת חוות דעת של משרד הבריאות.

3.
זמן לא רב קודם לכן, ביום 8.4.18, פורסמה למתן תוקף תמ"א 14ב' – תכנית מתאר ארצית לכרייה וחציבה (התמ"א, נספח 1 לעתירה). מטרתה העיקרית של התמ"א, כפי שצוין בה, היא שמירת שטחים לתכנון מחצבות שיבטיחו עתודות של חומרי גלם למשק הבנייה והסלילה ולתעשייה. במסגרת התמ"א נקבעה רשימת אתרים לכרייה וחציבה ונקבעו הגבלות על שימושים שעלולים לפגוע או לסכל הקמת מחצבה בשטחים שסומנו. בנוסף נקבעה בתמ"א הוראה המאפשרת למוסד תכנון לאשר תכנית מפורטת לכרייה וחציבה המייעדת שטחים נוספים על אלה הנכללים בתמ"א, ובלבד שהוראות התמ"א יחולו על תכנית כאמור ובכפוף לקבלת חוות דעת של ועדת מעקב ובקרה שהוקמה מכוח הוראות התמ"א (ועדת מעקב ובקרה, ס' 6.3.1 להוראות התמ"א, ועדה זו היא המשיבה 3 לעתירה). באשר לתכנית לשטחים נוספים כאמור העומדת בסתירה לתכנית מתאר מחוזית נקבע כי ככל שיתווסף בה שטח המיועד לכרייה וחציבה העולה על 100 דונם יידרש גם אישור המועצה הארצית לתכנון ולבניה (המועצה הארצית, המשיבה 2 לעתירה).

4.
השטחים עליהם נסבה התכנית הנדונה לא נכללו ברשימת האתרים שבתמ"א. ביום 22.10.18 החליטה הוועדה המחוזית להוסיף להחלטה בדבר הפקדת התכנית בתנאים, הוראה לפיה תנאי לאישור התכנית יהיה חוות דעת של ועדת מעקב ובקרה, תוך שפנתה לוועדה זו לקיים דיון בנושא (נספח 10 לעתירה).

5.
ביום 31.12.18 התקיים דיון בוועדת מעקב ובקרה (קודם לכן נדחתה בקשת העותרים למתן צו ארעי שימנע בין היתר את קיום הדיון – החלטת כבוד השופטת ת' בזק רפפורט מיום 30.12.18). בדיון השתתפו חברי ועדה שהם נציגי מינהל התכנון, משרד האנרגיה, המשרד להגנת הסביבה ונציג ארגון הגג של הגופים שעניינם בשמירת איכות הסביבה. הוועדה דנה בנחיצות עתודות חומר הגלם בשטח התכנית נוכח המחסור הצפוי באגרגטים. היא בחנה את התכנית הנדונה ביחס לתכניות אחרות החלות. היא נתנה דעתה לכך שוועדת העורכים של התמ"א שקלה בעבר את הכללת שטח התכנית בגדרי התמ"א, ועמדה על שינוי הנסיבות מאז נוכח המידע הקיים כיום ונתוני הביקושים העדכניים. בנוסף שמעה הוועדה את עמדת לשכת התכנון במחוז ירושלים, עמדת המשרד להגנת הסביבה, המכון הגיאולוגי, המועצה האיזורית מטה יהודה (היא המשיבה 6 לעתירה) ונציג קק"ל. בהחלטתה קבעה ועדת מעקב ובקרה כי מצאה את התכנית ראויה לקידום הן מבחינה סביבתית הן מבחינה משקית באספקת עתודות משמעותיות שיצמצמו את המחסור הצפוי באגרגטים במחוזות ירושלים והמרכז. נוכח האמור המליצה ועדת מעקב ובקרה לוועדה המחוזית על ייעוד שטח התכנית למחצבה בנוסף על השטחים הכלולים בתמ"א (העתק ההחלטה צורף כנספח א' לתגובת המשיבות 3-1 לבקשה לצו ביניים ובקשה לסילוק על הסף).

6.
הליכי התכנון מצויים אם כן בשלב שבו הוועדה המחוזית החליטה על הפקדת התכנית בתנאים. מתגובת נשר עולה כי זו עמלה על השלמת התנאים. לאחר מכן ולאחר שתפורסם הודעה על הפקדת התכנית ניתן יהיה להגיש התנגדויות לתכנית ואלה ידונו.

השאלה הצריכה הכרעה

7.
ביום 27.12.18 הגישו העותרים את העתירה שלפניי. העותרת היא עמותה שמטרתה לפעול להנחלת ערכי שלטון החוק ובכלל זה לסייע בהגנה על חוקי התכנון והבנייה, הסביבה ומשאבי הקרקע. העותר 2 הוא תושב מושב נחם הסמוך לאתר המוצע בתכנית. בעתירה העלו העותרים טענות שונות ביחס לתכנית ובכלל זה ביחס לסמכות הוועדה המחוזית לקדם אותה.

8.
ביום 27.1.19 נדחתה בקשת העותרים למתן צו ביניים שימנע את הפקדת התכנית ופרסומה עד להכרעה בעתירה. המשיבות 3-1 – הוועדה המחוזית, המועצה הארצית וועדת מעקב ובקרה (להלן יחד: מוסדות התכנון) – וכן נשר ביקשו, בד בבד עם תגובותיהן לבקשה למתן צו ביניים,
להורות על סילוק העתירה על הסף. טענתן המרכזית היתה כי מדובר בעתירה מוקדמת שהוגשה בניסיון לעקוף את ההליך התכנוני וכי אין מקום שבית המשפט ידון בטענות כנגד התכנית לפני מוסד התכנון שהוסמך לכך בחוק ובטרם נשמעו ההתנגדויות לתכנית. העותרים השיבו לבקשה.

9.
השאלה העומדת עתה על הפרק איננה אפוא אם יש ממש בטענות העותרים ביחס לתכנית לגופן אלא האם יש מקום להכריע בטענותיהם כבר בשלב זה בטרם הושלם הליך הגשת ההתנגדויות ובטרם התקבלה החלטה סופית לאישור התכנית.

10.
בפתח הדברים נסקור את הטענות המרכזיות שהעלו העותרים בעתירה. בהמשך, ולאחר הצגת המסגרת הנורמטיבית בכל האמור במיצוי הליכי ההתנגדות בגדרי הליכי התכנון, נדון בשאלת סילוק העתירה על הסף.

הטענות בעתירה

11.
בתמצית טוענים העותרים בעתירה כי התכנית סותרת את הוראות התמ"א שלפיהן סומן השטח הנדון בתכנית כשטח לחציבה בתת הקרקע עבור אתר סמוך והוועדה המחוזית אינה מוסמכת לאשר תכנית העומדת בסתירה לתמ"א; כי בס' 49(2) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 נקבע כי תכנית מתאר ארצית תקבע בין היתר שטחים להפקת מחצבים ומכאן שהסמכות לייעד שטח לצורך מחצבה מסורה באופן בלעדי למועצה הארצית במסגרת תכנית מתאר ארצית והוועדה המחוזית אינה מוסמכת לדון בתכנית; כי המועצה הארצית אינה רשאית להעביר את סמכויותיה לקביעת מיקומן של מחצבות לוועדה המחוזית; כי הוראות התמ"א לפיהן רשאי מוסד תכנון לייעד שטחים נוספים לכרייה וחציבה מעבר לאלה הנכללים בה מוגבלות אך להוספת שטחים לאתרים קיימים ולא ניתן להוסיף מכוחן אתרים חדשים למחצבות; כי במסגרת התמ"א דחתה המועצה הארצית במפורש את האפשרות לייעד את שטחי התכנית הנדונה לצרכי מחצבה לאחר שזו נשקלה, ומשכך הוועדה המחוזית אינה מוסמכת לאשר את התכנית, והסמכות לתיקון טעות, ככל שהייתה, או לשינוי התמ"א מסורה אך למועצה הארצית ולא לוועדה המחוזית; כי הטענות בדבר מחסור בחומרי גלם לא נבדקו וכי לפני הוועדה המחוזית לא עמדה תשתית עובדתית מספקת; כי בעבר גם הוועדה המחוזית עצמה התנגדה להקמת מחצבה בשטח התכנית לשם הבטחת פתרון תעסוקה במרחב התכנון המקומי של בית שמש; כי תנאי לאישור התכנית הוא קבלת אישור המועצה הארצית וזאת בהתאם להוראות התמ"א (ס' 6.3.2); כי נדרש תסקיר בריאות, וכי אין לאשר את התכנית עד לאישור תכנית מתאר לבית שמש.
12.
המשיבים טרם נדרשו להגיש כתב תשובה לעתירה. כאמור לעיל, בשלב זה איננו נדרשים לדון בטענות לגופן. עם זאת במסגרת תגובתם לבקשה למתן צו ביניים עולה עמדתם הראשונית של מוסדות התכנון ושל נשר. מטבע הדברים חלקו אלה על טענות העותרים. בין השאר טענו כי האפשרות להסדרת שטחי הפקת מחצבים בתכנית מתאר ארצית אינה שוללת את האפשרות לקבוע הוראות ביחס לשטחים כאמור גם בתכניות במדרג נמוך יותר ובמסגרת תכנית מפורטת, ובלבד שאלה לא יעמדו בניגוד להוראות התמ"א (בהקשר זה הפנו גם לס' 63(1)(ז) לחוק התכנון והבנייה שעניינו באפשרות לקבוע בתכנית מתאר מקומית "קרקע שמותר לחצוב בה אבנים" ולהוראת ס' 57 לחוק הנ"ל); כי הוראת ס' 6.3 לתמ"א המתירה למוסד תכנון לייעד שטחי כרייה וחציבה נוספים אינה מוגבלת אך להוספת שטחים לאתרים קיימים; כי להגבלה כאמור אין אחיזה בלשון התמ"א; כי מהדיונים שנערכו במהלך הכנת התמ"א עולה בבירור שגורמי המקצוע פירשו את ההוראה ככזו המאפשרת הוספת אתרים נוספים על אלה שנכללו בתמ"א וגם בעבר קודמו תכניות להקמת מחצבות כאמור בסמכות ועדה מחוזית; כי התכנית אינה עומדת בסתירה לתכנית מתאר מחוזית ומשכך אינה טעונה אישור של המועצה הארצית, להבדיל מחוות דעת של ועדת מעקב ובקרה שהתקבלה כנדרש; כי המועצה הארצית לא דחתה את האפשרות להפעלת מחצבה בשטחי התכנית וכי ועדת העורכים שלפניה הובא העניין ציינה בין היתר שלא הוצגו לפניה מלוא הנתונים וניתן יהיה לשקול בדבר בהמשך, כאשר כיום הנתונים העדכניים שונים באופן מהותי.

13.
נפנה עתה לסקור בקצרה את המסגרת הנורמטיבית בכל האמור במועד להפעלת ביקורת שיפוטית בקשר עם הליכי תכנון ועל רקע זה נדון בטענות לסילוק העתירה על הסף.

המסגרת הנורמטיבית

14.
ההליך התכנוני שלפנינו מצוי בשלב ההפקדה. הוועדה המחוזית החליטה על הפקדת התכנית (בתנאים שקבעה). בגדרו של שלב ההפקדה ניתנת לציבור האפשרות ליטול חלק בהליך התכנוני על דרך של הגשת התנגדויות לתכנית שהופקדה. בהמשך דנים גופי התכנון המוסמכים בהתנגדויות ובתכנית המופקדת לעומקה שלאחר מכן מחליטים אם לאשר את התכנית – בין כפי שהיא בין בשינויים – או לדחותה. החלטת ההפקדה היא במהותה החלטת ביניים בהליך התכנוני.

על רקע זה פסק בית המשפט העליון, פעם אחר פעם כי:
"
... מקום בו טרם מוצו הליכי ההתנגדות הקבועים בדין, אין מקום לכך שבית המשפט ישים עצמו בנעליהן של רשויות התכנון ויקדים לדון בהשגות תכנוניות; וכי ככלל, אין מקום לעריכתה של ביקורת שיפוטית על החלטותיהן של רשויות התכנון שעה שההליכים התכנוניים תלויים ועומדים. העמדה המקובלת היא, אפוא, כי זמנה של ביקורת שיפוטית מעין זו יגיע, כאשר הליכי התכנון יבואו אל סיומם...
" (עע"מ 2141/09 הועדה המחוזית המשותפת לתכנון ולבניה נ' אחל"ה איכות חיים לתושבי השרון בפסקה 12 לפסק דינו של כבוד השופט ע' פוגלמן (17.11.2010), להלן: עניין אחל"ה).
15.
נוכח האמור נקבע באופן עקבי כי עתירה שהוגשה קודם לסיום הליכי התכנון ולקבלת החלטה סופית היא עתירה מוקדמת שיש לדחותה על הסף:

"
דין העתירות להידחות על הסף, מחמת היותן "עתירות מוקדמות". כלל ידוע הוא כי אין מקום שבית המשפט יתערב בעבודת רשויות ומוסדות התכנון, בטרם הושלמו הליכי התכנון והתגבשה החלטה סופית. יתר על כן, על העותר למצות בתחילה את אפשרויות ההתנגדות השונות מול רשויות התכנון, ורק לאחר מכן, יתכן ויהיה מקום לפנות לבית המשפט כדי שיתערב ויפעיל ביקורת שיפוטית ... ככל שנפלו פגמים בהתנהלות הרשויות עד כה, הרי שאלו ייבחנו על-ידי מוסדות התכנון המוסמכים, על פי שלבי התקדמות ההליך, אשר אמורים להחליט אם לאשר או שלא לאשר את המשך ההליך. אין סיבה שבית המשפט, ולא הרשויות המוסמכות שלהן הידע והנסיון המקצועיים, יעשה כן בטרם התקבלה ההחלטה הסופית
" (בג"ץ 2206/12 המועצה האזורית באר טוביה נ' הועדה הארצית לתכנון ובניה של תשתיות בפסקאות 6-5 לפסק דינו של כבוד השופט צ' זילברטל (24.5.2012)).
16.
אכן, בעניין אחל"ה עלתה טענה כי קיימים חריגים המאפשרים לתקוף החלטת הפקדה גם טרם מיצוי הליך ההתנגדות. בהקשר זה הוזכרו חריגים מקום בו ברור כי ההפקדה נעשית בניגוד להוראת דין מפורשת החלה על שלב ההפקדה או כאשר מדובר בתכנית אשר על פני הדברים נפל בה פגם של ממש המאיין כל אפשרות לאשרה בעתיד (שם, בפסקה 13). באותו מקרה לא מצא בית המשפט העליון צורך להכריע באילו נסיבות "
אם בכלל
" ניתן לקיים ביקורת שיפוטית קודם שמוצה הליך ההתנגדויות. עם זאת הוּער שם כי יש להיזהר מ"
יצירתו של מסלול עוקף להליך התכנוני הקבוע בדין
" תוך שבית המשפט דחה את הניסיון להבחין בין טענות תכנוניות שידונו בשלב ההתנגדויות לבין טענות המצויות במישור המינהלי ואשר תוקפות את אופן קבלת ההחלטה בעניין ההפקדה, שכן "
באופן מעשי, אין כל קושי להלביש כל טענה תכנונית, תהא אשר תהא, בלבוש של טענה התוקפת את אופן קבלת ההחלטה בעניין ההפקדה
" (שם, בפסקה 14).
17.
בפרשה אחרת שב בית המשפט העליון והדגיש כי הכלל הוא שאין מקום לקיומה של ביקורת שיפוטית קודם לסיומם של הליכי התכנון, והבהיר כי סטייה מכלל זה תתאפשר אך בנסיבות יוצאות דופן ובהתקיים מצב קיצון חריג:

"
הלכה פסוקה היא כי זמנה של הביקורת השיפוטית – ככל שתהיה עילה לכך – יגיע כאשר הליכי התכנון יבואו לסיומם ... בעניין אחל"ה, כמו גם בפסק הדין הקודם, לא הוכרעה השאלה באילו נסיבות ניתן לקיים ביקורת שיפוטית קודם שמוצה הליך ההתנגדויות, ולא נשלל שיקול הדעת השיפוטי לאפשר חריגה מהמתווה המקובל. אך מבקשים אנו להבהיר בהקשר אחרון זה כי הכלל העקרוני שלפיו הביקורת השיפוטית תבוא רק לאחר השלמת הליכי התכנון, הוא כלל שהסטייה ממנו תהיה בנסיבות יוצאות דופן. לשון אחר, אין לקרוא את הפתח הצר שהושאר בעניין אחל"ה ובפסק הדין הקודם, שהתייחס לאפשרות של מצב קיצון חריג – כקריאה להתוויית אמות מידה חדשות להתערבות שיפוטית בהליכי תכנון עובר לסיומם
" (ההדגשה הוּספה, בג"ץ 2269/13 העמותה להגנת הסביבה כרמל המנשה נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה בפסקה 16 לפסק דינו של כבוד השופט ע' פוגלמן (13.10.2013), להלן: עניין כרמל מנשה)
18.
על רקע זה נבחן את מצב הדברים שלפנינו.

דיון והכרעה

19.
בתגובתם לבקשה לסילוק העתירה על הסף טוענים העותרים כי עניינם בא בגדר החריג לכלל. לשיטתם, הכלל לפיו מקומה של הביקורת השיפוטית הוא אך בסיום ההליך התכנוני עניינו ב"עניינים תכנוניים" בעוד שהם מעלים "טענה משפטית". העותרים מדגישים שטענתם המרכזית היא לחוסר סמכות – ובעיקר כי הסמכות לייעד שטח למחצבה מסורה באופן בלעדי למועצה הארצית במסגרת תכנית מתאר ארצית – וכי מוסדות התכנון כלל לא מוסמכים לדון בטענה משפטית באשר לסמכותם. נטען כי מקרים אחרים שנדונו בפסיקת בתי המשפט נסבו על טענות "תכנוניות" ולא על טענות "משפטיות". כן טענו כי הוועדה מחויבת לעמדת היועצים המשפטיים שלה ומשזו הובעה במסגרת התגובה לבית המשפט ממילא לא תוכל לסטות ממנה. לבסוף טענו כי ככל שההליך התכנוני יימשך ובסופו של יום תתקבל טענתם ירדו הזמן והמשאבים שיושקעו באפיק התכנוני לטימיון.

20.
לאחר שנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה לסילוק העתירה על הסף. אינני סבור כי עסקינן במקרה קיצון חריג או כי נסיבות העניין הן יוצאות דופן באופן המצדיק לקיים בירור מוקדם של טענות העותרים קודם למיצוי ההליך התכנוני ולדיון בכלל הטענות שיועלו ביחס לתכנית בשלב ההתנגדויות.

21.
אכן, לחלק מהטענות שמעלים העותרים יש היבט משפטי דומיננטי. עם זאת, על פני הדברים אינני סבור כי יש בטענות העותרים כדי להצביע על אי חוקיות או חוסר סמכות חד משמעיים, מובהקים וברורים מאליהם באופן שיש בו כדי להצדיק התערבות וביקורת שיפוטית קודם למיצוי ההליך התכנוני, על פי העקרונות שהותוו בפסיקה.

טענות העותרים נסבות על שאלת פרשנות הוראות חוק התכנון והבניה והיחס בין הוראות שונות שבו, כמו גם על שאלת פרשנות הוראות התמ"א, בפרט בכל הנוגע באפשרות לייעד שטחים נוספים למחצבות מעבר לאתרים שנכללו בתמ"א. אפשר שחלק מהשאלות יצריכו להיזקק גם לאופן שבו פירשו מוסדות התכנון הוראות מסוימות ולאופן שבו נהגו בעבר. לצד אלה מועלות גם טענות תכנוניות וגם טענות באשר לתשתית שעמדה לפני הוועדה המחוזית בכל הנוגע לעצם הצורך בקידום מחצבה נוספת באזור. בנסיבות העניין אינני סבור שיש לסטות מן הכלל לפיו מכלול הטענות וההיבטים הנוגעים לתכנית – הן הטענות שבפי העותרים הן טענות אחרות שאפשר ויועלו – ידונו לכתחילה על ידי גורמי התכנון המוסמכים בשלב ההתנגדויות. מקומה של הביקורת השיפוטית יהיה בסופו של ההליך, באורח מרוכז, אם וככל שתאושר התכנית וביחס למתכונת הסופית שבה תאושר.

22.
בנסיבות העניין אין בידי לקבל את האבחנה שמבקשים העותרים לעשות בין טענות "תכנוניות" לבין טענות "משפטיות". טענותיהם אינן מתיישבות עם הגישה העולה מן הפסיקה. בתי המשפט דחו על הסף עתירות כמוקדמות גם כאשר אלה כללו טענות לבר תכנוניות וטענות בעלות היבטים משפטיים בולטים ומשמעותיים.

כך, בעניין כרמל מנשה טענו העותרים בין היתר כי ההחלטה התקבלה על יסוד שיקולים זרים, תוך כבילת שיקול הדעת של המועצה הארצית ובחוסר סבירות. בית המשפט העליון מצא כי דין העתירות להידחות על הסף מחמת היותן מוקדמות משטרם מוצו הליכי התכנון והמנגנונים המינהליים והסטטוטוריים בגדרם. בית המשפט קבע כי "
העותרים יוכלו להעלות אפוא את מכלול טענותיהם – תכנוניות ואחרות – לפני מוסדות התכנון. זהו המקום המתאים שבו יישמע קולם, ותיבחנה טענותיהם בכלל המישורים וההיבטים אותם הם מבקשים להעלות לפנינו
" (שם, בפסקה 15, ההדגשה הוּספה). כך, בעניין באר טוביה, העלו העותרים טענות לסדרת פגמים שנפלו בהליך התכנוני, לרבות טענות לכך שלא בוצעה הכרזה מסוימת כנדרש בחוק התכנון והבנייה באופן המביא לפי הנטען לבטלות ההליך התכנוני כולו. בית המשפט העליון קבע גם במצב דברים זה שכלל הטענות ידונו לכתחילה על ידי מוסדות התכנון המוסמכים ודחה את העתירות על הסף בהיותן מוקדמות (שם, בפסקאות 5-3).

במקרים אחרים נדחו על הסף עתירות בשל אי מיצוי ההליכים לפני מוסדות התכנון גם במקום שבו הועלו בין היתר טענות לחוסר סמכות (למשל, לאחרונה, בג"ץ 6598/18 שוקרי נ' הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים בפסקה 6 לפסק דינה של כבוד השופטת ע' ברון (9.1.2019) שם נטען כי ההחלטה התקבלה בחוסר סמכות ובניגוד להוראת חוק מפורשת; עת"מ 24835-12-10 ברשישת נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז ירושלים פסק דינו של כבוד השופט (כתוארו אז) י' נועם (12.2.2013), שם הועלו טענות לחוסר סמכות ואי חוקיות ואף נטען בדומה לענייננו כי יש לערוך את התכנון אך בגדרי תכנית מתאר ארצית; ערעור נמחק בהסכמה – עע"מ 1563/13 ברשישת נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז ירושלים (8.1.2014); והשוו גם: עת"מ 71330-11-18 גאיא ייזום ובינוי הנדסה 2012 בע"מ נ' עיריית גבעתיים בפסקאות 16-15 לפסק דינו של כבוד סגן הנשיא, השופט ק' ורדי (13.12.2018)).

במקרה אחר הועלו בין השאר טענות כי המוסד התכנוני לא היה מוסמך להורות על הפקדת התכנית; כי נפלו פגמים הנוגעים לחוקיות ההחלטה ולסמכות לקבלהּ; וכי בדומה למה שנטען בענייננו, הוראות התכנית שנדונה שם עומדות בסתירה להוראות התמ"א הרלבנטית. בית משפט זה (כבוד השופט א' דראל) הורה על סילוק העתירה על הסף תוך שציין כי "...
העותרים העלו טענות ראויות לבירור ואולם הדרך הנאותה היא כי אלה, אף שיש להן פן משפטי והן נוגעות לסוגיות שכרוכות בשאלות של סמכות, יתבררו על ידי מוסד התכנון

" (עת"מ 56813-12-15 עירית ירושלים נ' הועדה הארצית לתכנון ולבניה של מתחמים מועדפים לדיור (הותמ"ל) בפסקה 25 לפסק הדין (21.4.2016), ההדגשה הוּספה, להלן: עניין עיריית ירושלים).
העותרים טענו כי בענייננו מדובר בחוסר סמכות היורד לשורשו של עניין, וזאת בניסיון להבחין בין המקרה הנדון לבין המקרה שנדון בעניין עיריית ירושלים לעיל. בנסיבות העניין סבורני כי אף אם העניין הנדון אינו דומה בכל פרט למקרים שנדונו בפסיקה שנזכרה לעיל, עדיין אין מדובר במקרה קיצון חריג המצדיק לסטות מן הכלל.

23.
העותרים טענו עוד כי מוסדות התכנון כלל אינם מוסמכים לדון בטענות משפטיות לעניין עצם סמכותם (ס' 4 לתגובה). לא הוצגה אסמכתא לנטען. מכל מקום, הרשות המינהלית רשאית, ולעיתים חייבת, לפרש את הוראות הדין בעניין סמכותה וגבולותיה (יצחק זמיר הסמכות המינהלית 222-223 (2010), שם צוין גם כי לפירוש שניתן לסמכות על ידי הרשות המינהלית יכול שיהיה משקל רב). העותרים הוסיפו וטענו כי מוסדות התכנון מחויבים לעמדת היועצים המשפטיים שלהם ומשזו פורטה במסגרת התגובה לבית המשפט ממילא לא יוכלו לסטות ממנה. אפשר שבכך ביקשו לטעון, אף שהדבר לא נטען בפה מלא, כי העלאת הטענות בשלב ההתנגדויות תהיה חסרת תוחלת. מוסדות התכנון טענו מצדם כי התייחסותם לפגמים הנטענים נעשית על יסוד עמדתה הלכאורית של הוועדה המחוזית וכי אין בהצגת העמדה כדי לגרוע מחובתם של חברי הוועדה המחוזית לשמוע בשלב ההתנגדויות את כלל הטענות – לרבות ביחס לפגמים הנטענים בעתירה – ולהכריע בהן בלב פתוח ונפש חפצה (ס' 21 לתגובת מוסדות התכנון). לכך יש להוסיף, כפי שצוין בעניין עיריית ירושלים בהקשר זה ממש, כי "
[מוסד התכנון] נהנה מחזקת התקינות וממנה נובעת המסקנה כי ישמע את הטענות ויבחן אותן באופן פתוח ועצמאי. כשזו נקודת המוצא לא ניתן להניח מראש שההליך חסר תועלת

" (שם בפסקה 25, וראו דברים דומים שנאמרו בעניין אחל"ה בפסקה 17 וההפנייה שם).

24.
העותרים הוסיפו וטענו כי ככל שההליך התכנוני יימשך ובסופו של יום יתקבלו טענותיהם ירדו הזמן והמשאבים שיושקעו באפיק התכנוני לטימיון. בנסיבות העניין אין בכך כדי לשנות. ניתן להניח כי הקדמת הביקורת השיפוטית והכרעה בשאלות שעל הפרק עשויה, אולי, לייתר דיון בהתנגדויות לתכנית. אך נראה כי גם במקרים אחרים יכולה הכרעה שיפוטית מוקדמת לייתר דיון בהתנגדויות או בחלקן. קבלת עמדה כאמור תחתור תחת כלל מיצוי הליכי התכנון העולה מן ההלכה הפסוקה. יש בה כדי להתעלם מהרציונל העומד בבסיס קיום הדיון תחילה לפני מוסדות התכנון המוסמכים שהם בעלי הידע המקצועי הניסיון והמומחיות לבחון את התכנית על כלל היבטיה ועל כלל הנטען כלפיה. יתרה מזו, יש בעמדה זו כדי להתעלם מהיעילות לטווח הארוך הטמונה בכך שלפני בית המשפט יובאו כלל הטענות בגדרי דיון אחד לאחר אישורה של התכנית במתכונתה הסופית, ככל שתאושר, ובאופן שיאפשר להידרש אך לטענות שיוותרו רלבנטיות בסופה של דרך וימנע כפל התדיינויות (וראו גם עניין עיריית ירושלים, בפסקה 28).
25.
נוכח המסקנה אליה הגעתי לא ראיתי להידרש ליתר טענות הסף שהועלו.

התוצאה

26.
נוכח כל האמור לעיל, הבקשות מתקבלות. העתירה נדחית על הסף מחמת היותה מוקדמת.

27.
בנסיבות העניין ומשהטענות לא נדונו לגופן לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

28.
המזכירות תמציא לצדדים
.

ניתן היום,
ט"ו אדר ב' תשע"ט, 22 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.











עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 65495-12/18 עמותת שומרי הסף - התנועה להגנת ערכי שלטון החוק, איתן חברוני נ' ועדה מחוזית לתכנון ובניה מחוז ירושלים, מועצה ארצית לתכנון ובניה, ועדת מעקב ובקרה לתמ"א ואח' (פורסם ב-ֽ 22/03/2019)