פסקי דין על אקו"ם אגודה קומפוזיטורים מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל בע"מ | פסקי דין על תל"י- חברת תמלוגים של יוצרי הקולנוע והטלוויזיה בישראל בע"מ

2401/18 עא     28/03/2019




עא 2401/18 אקו"ם אגודה קומפוזיטורים מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל בע"מ נ' תל"י- חברת תמלוגים של יוצרי הקולנוע והטלוויזיה בישראל בע"מ




פסק-דין בתיק ע"א 2401/18




בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 2401/18



לפני:

כבוד השופט נ' הנדל


כבוד השופט מ' מזוז


כבוד השופטת י' וילנר


המערערת:
אקו"ם, אגודה קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל בע"מ


נ


ג


ד

המשיבה:
תל"י- חברת תמלוגים של יוצרי הקולנוע והטלוויזיה בישראל בע"מ

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת
ר' ברקאי
) מיום 12.2.2018 בת"א 17997-05-17

תאריך הישיבה:
ט"ו בשבט התשע"ט (21.1.2019)


בשם המערערת:
עו"ד גבריאלי נחום

;
עו"ד יעל קלמנוביץ'


בשם המשיבה:
עו"ד עידו חיטמן

;
עו"ד תומר בר-נתן

;
עו"ד נוהר הדר

;
עו"ד שלומי זכריה

פסק-דין

השופט מ' מזוז
:

1.
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת
ר' ברקאי
) מיום 12.2.2018
(ת"א 17997-05-17)
, בו קיבל את תביעת המשיבה וקבע כי היא זכאית לקבל מהמערערת, עבור חבריה, את חלקה ב"תמלוגי הקלטת הריקה"
בשיעור של שליש מתוך כספי התמלוגים שמקבלת המערערת בגין התקופה החל משנת 1997.



רקע

2.
המשיבה, חברת תמלוגים של יוצרי הקולנוע והטלוויזיה בישראל בע"מ, מאגדת את הבמאים והתסריטאים בישראל (להלן:
היוצרים
), וגובה עבור חבריה תמלוגים בגין השימושים ביצירותיהם. המשיבה פועלת על פי תנאים לפעילות שאושרו בפסק דינו של בית הדין להגבלים עסקיים מיום 29.5.2016 (ה"ע 43907-08-13), בו הובהר בין היתר כי היוצרים שומרים בידיהם את הזכויות בכל הנוגע לקבלת תמלוגים ממשתמשים שונים ביצירות, אשר מבצעים ביצוע פומבי, שידור, השכרה או העמדה לרשות הציבור של יצירות, וכי הם מסמיכים את המשיבה לגבות עבורם תמלוגים (להלן:
פסק הדין המאשר
).

3.
בעקבות ההבנה כי אין בידי בעלי זכויות היוצרים אפשרות מעשית לגבות תמלוגים בגין שימושים
פרטיים
הנעשים ביצירותיהם המוגנות בזכויות יוצרים, נחקק חוק זכויות יוצרים ומבצעים (קלטות) (תיקוני חקיקה), התשנ"ו-1996, המוכר בכינוי

חוק הקלטת הריקה
(להלן גם
החוק
). במסגרתו, תוקנה פקודת זכות יוצרים (להלן:
הפקודה
), ונקבע בין היתר, כי העתקה או שעתוק של יצירה לשימוש פרטי וביתי שלא למטרה מסחרית אינה מהווה הפרה של זכויות יוצרים. יחד עם זאת נקבע כי הממשלה תפצה את בעלי זכויות היוצרים ואת המבצעים בגין הפגיעה בהכנסותיהם ובזכויותיהם בשל השימושים הפרטיים (סעיף 3ד' לפקודה, להלן:
גמול הקלטת הריקה
). לגבי אופן חלוקת גמול הקלטת הריקה, נקבע כי הגמול יועבר על ידי
הממשלה לשלוש חברות תמלוגים, בחלקים שווים, כאשר כל אחת מן החברות מייצגת סקטור הזכאי לגמול - היוצרים, המבצעים, והמפיקים.



בהתאם להוראות החוק, הממשלה מעבירה למערערת כספים בשיעור של שליש מהסך הכולל של גמול הקלטת הריקה, המיועד לפצות את כלל בעלי זכויות היוצרים. שני השלישים הנותרים מועברים לידי הסקטורים הנוספים (
המבצעים, והמפיקים).
הסדר זה נובע מכך ש
במועד חקיקת החוק ייצגה המערערת את כל היוצרים. לימים, פרשו הבמאים והתסריטאים מהמערערת והקימו את המשיבה, המייצגת את היוצרים ביצירה אודיו-ויזואלית, ואילו המערערת מייצגת את היוצרים ביצירה קולית (מלחינים, תמלילנים ומעבדים).

4.
בשנת 2001 הגישה המשיבה (יחד עם שניים מחבריה) תביעה נגד המערערת בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (הפ 1148/01) בה עתרה לסעד הצהרתי לפיו היא זכאית לקבל חלק מגמול הקלטת הריקה המועבר למערערת (להלן:
הליך המרצת הפתיחה
). ביום 1.9.2008 הגיעו הצדדים להסדר, שקיבל תוקף של

פסק דין
, בו נקבע כי שליש מתוך כספי גמול הקלטת הריקה המועברים למערערת יוקפא עד לסוף שנת 2012 ויישמרו בידי המערערת מבלי שזו תחלקם, כאשר שני השליש הנותרים יחולקו בין חבריה, וכי בתום התקופה יהיה רשאי כל צד לפנות בענין לבית המשפט על מנת להעלות כל טענה בקשר לזכויותיו ביחס לתשלום גמול הקלטת הריקה (להלן:
הסדר הפשרה
).

5.
משפנייתה של המשיבה למערערת בהתאם להסדר הפשרה לקבלת חלקה בגמול נדחתה תוך שהובהר על ידי המערערת כי בכוונתה לחלק את הסכום המופקד בידיה לחבריה בלבד, הגישה המשיבה תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד המערערת, היא התביעה מושא הליך זה, בה נטען כי הודעת המערערת סותרת את הוראות הסדר הפשרה ומנוגדת לדין, וכי בנסיבות בהן נוצרה מחלוקת בענין חלוקת גמול הקלטת הריקה, על בית המשפט להכריע בסוגיה בהתאם להוראות סעיף 3ה' לפקודה, הקובע כי:
"התעוררו חילוקי דעות לגבי חלוקת הגמול, יכריע בענין בית המשפט"
.

פסק הדין

6.
בית המשפט קיבל את תביעת המשיבה וקבע כי המשיבה זכאית לקבל מהמערערת עבור חבריה את חלקם בגמול הקלטת הריקה, בשיעור של שליש מתוך כספי התמלוגים שמקבלת המערערת עבור כלל היוצרים, וזאת החל משנת 1997 ועד היום.
במסגרת זו נדחתה טענת המערערת כי לא נותרה בידי היוצרים זכות יוצרים ביצירותיהם משזו הועברה לידי המפיקים. נקבע כי
העברת הזכויות ביצירותיהם של היוצרים לידי המפיקים מצומצמת אך ורק לשם שיווק ומסחור של היצירה, תוך שנותרה בידיהם הזכות לקבל תמלוגים בעבור השימוש ביצירה, זכות אותה המשיבה מממשת עבורם.
בהקשר זה צוין כי זו גם הייתה עמדת הממונה על ההגבלים העסקיים, וכי בפסק הדין המאשר נקבע כי סעיף שמירת הזכויות הקבוע בהסכם שבין היוצר לבין המפיק מעניק ליוצר זכות לגבות תמלוגים מהמשתמש באופן ישיר ולא דרך המפיק, מכוח זכות היוצרים הנשמרת בידיו.




כן נקבע, כי חוק הקלטת הריקה אינו מטיל חובה על היוצרים להוכיח קיומה של פגיעה בזכות ההקלטה, בניגוד לטענת המערערת, וכי הפיצוי בגין "אובדן ההכנסה ופגיעה בזכויות", כקבוע בחוק, אינו נגזר רק מהפגיעה הישירה בזכות ההקלטה, אלא מפגיעה כוללת מעצם אפשרות שעתוק היצירה ושימושה בהקלטות הביתיות.

לבסוף נקבע, לענין שיעור גמול הקלטת הריקה לו זכאית המשיבה, כי אין חולק שבין הצדדים גובשה בזמנו הסכמה לגבי התקופה שבין השנים 2012-1997 (כולל) על שיעור של שליש מסך הכספים שמקבלת המערערת מהמדינה. לפיכך, נקבע כי בתקופה האמורה זכאית המשיבה לקבל מהמערערת כספים בשיעור זה אותם מחזיקה המערערת בנאמנות עבורה. אשר לתקופה שמשנת 2013 ואילך, נקבע כי חלקה של המשיבה בגמול הקלטת הריקה צריך להיגזר מגודל הקבוצה אותה היא מייצגת, וכי בהיעדר נתונים סטטיסטים בנדון, אין אלא לקבוע כי שיעור חלקה של המשיבה יהיה כפי שהוסכם בעבר בין הצדדים - שליש מסך התגמולים שמקבלת המערערת מהמדינה.

הערעור

7.
בערעורה חוזרת המערערת, בעיקרם של דברים, על טענותיה בפני
בית משפט קמא. נטען כי הקביעה של בית משפט קמא שהמשיבה או חבריה הם בעלי זכויות יוצרים היא שגויה, שכן זכויות היוצרים של התסריטאים והבמאים מועברות למפיקי הקולנוע והטלוויזיה ובידיהם נשמרת רק הזכות לקבלת תמלוגים, שאינה בגדר זכות יוצרים, ועל כן אין היוצרים זכאים כלל לגמול הקלטת הריקה.
עוד נטען כי גמול הקלטת הריקה ניתן בשל הנזק שנגרם להכנסות בעלי זכויות היוצרים שנבעו משוק הרישיונות לזכויות ההקלטה, וכי אין כל היגיון במתן פיצוי בשל שימוש בלתי מורשה בזכות יוצרים מסוג זכות ההקלטה למי שאינו מחזיק בזכות ההקלטה. אמנם בסעיף 3ד' לפקודה לא נכתב כי הפיצוי הוא בגין פגיעה בזכות יוצרים מסוג הקלטה, אך נטען כי כוונה זו משתמעת מהסעיף.
לבסוף נטען כי שגה בית משפט קמא בקביעת חלק הגמול המגיע למשיבה. לשיטת המערערת, הסכם הפשרה לא כלל הסכמה לכך שהמשיבה תקבל גמול בשיעור של שליש מסך הכספים שמקבלת המערערת, אלא אך נקבעה הקפאה של שליש מן הכספים שמקבלת המערערת.

8.
מנגד, המשיבה סומכת ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא. נטען כי המערערת עושה שימוש לרעה בהליכי משפט ומתנערת מהצהרותיה ומקביעות חלוטות של בית המשפט בהליך המרצת הפתיחה. לגבי סעיף שמירת הזכויות של התסריטאים והבמאים בהסכמי ההפקה, נטען כי לפי לשונו הברורה של הסעיף, התסריטאי והבמאי שומרים על ארבע זכויות יוצרים ביצירתם: זכות הביצוע הפומבי, זכות השידור, זכות ההשכרה וזכות ההעמדה לרשות הציבור. כן נטען לענין זה כי אין יסוד לטענת המערערת כי חלקם של חברי המשיבה צריך להיות משולם מחלקם של המפיקים האודיו-ויזואליים, שכן חברי המשיבה זכאים לחלק מגמול הקלטת הריקה המיועד לבעלי זכויות היוצרים, וכי טענה זו של המערערת נסתרת בפסק הדין המאשר. עוד נטען כי בית משפט קמא לא התעלם מטענת המערערת כי גמול הקלטת הריקה משולם בגין פגיעה בשוק הרישיונות להקלטה ובגין פגיעה בזכות ההקלטה בלבד, אלא דחה אותה. ולבסוף נטען כי יש לדחות על הסף את טענותיה החדשות של המערערת ביחס להעברת כל הסכום המוקפא למשיבה, וכן ביחס לקביעה כי חלקה של המשיבה הוא שליש מגמול הקלטת הריקה המשולם למערערת. לענין זה צוין כי המשיבה תבעה בזמנו מחצית מהגמול אך בהסכם הפשרה הוסכם של שיעור של שליש.

9.
בדיון לפנינו חזרו באי כוח הצדדים על עיקרי טענותיהם שבכתב. בתום שמיעת הטיעונים ולאחר התייעצות הודענו כי אנו לא רואים מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא והצענו לבא כוח המערערת שלא לעמוד על הערעור. הוא ביקש שהות להיוועצות עם לקוחתו. בהתאם לכך ניתנה החלטה לפיה בא כוח המערערת יודיע בתוך שבוע אם המערערת עומדת על ערעורה. המערערת מסרה הודעה כי היא עומדת על ערעורה
ומבקשת כי יינתן

פסק דין
.

הכרעה

10.
לאחר שעיינו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כמו גם בסיכומי טענות הצדדים, ולאחר ששמענו טיעון מפורט בעל פה, לא מצאנו כל עילה להתערבותנו בפסק דינו של בית משפט קמא, ועל כן החלטנו לדחות את הערעור.

11.
פסק דינו של בית משפט קמא מפורט ומנומק היטב והכרעתו מבוססת כדבעי בין היתר על הכרעות שיפוטיות שכבר ניתנו במחלוקת זו. כך, בשאלת זכויות היוצרים של הבמאים והתסריטאים כבר נקבע בשתי החלטות של בית המשפט המחוזי בהליך המרצת הפתיחה שבין הצדדים כי
"המסקנה הבלתי נמנעת היא כי הפרשנות הראויה היא כי במאי קולנוע וטלוויזיה הם בעלי זכויות יוצרים בסרטי קולנוע ובסרטי טלוויזיה"
(פסקה 14 להחלטת השופטת י' שיצר מיום 1.6.2003). ובהמשך אותו הליך שב בית המשפט ודחה את טענת המערערת, בהחלטה מיום 28.8.2006 שניתנה על ידי השופטת ש' גדות, תוך הפניה לדברים שנקבעו בהחלטה מיום 1.6.2003. הכרעה זו עולה בקנה אחד גם עם דברים שקבע לענין זה
בית הדין להגבלים עסקיים בירושלים בפסק הדין המאשר מיום 29.5.2016
(פסקאות 4 ו-5).

12.
לא ראינו עילה להתערב גם בהכרעתו של בית משפט קמא לענין
שיעור
גמול הקלטת הריקה
לו זכאית המשיבה. הכרעה זו התבססה על הסכמת הצדדים במסגרת הסכם הפשרה המשקפת את אומד דעתם של שני הצדדים לענין זה גם לעתיד, וזאת בהעדר
נתונים כמותיים הניתנים לבדיקה.

13.
אשר על כן,
ראינו לאמץ את מכלול הממצאים העובדתיים והמשפטיים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולדחות את הערעור בגדר סמכותנו לפי
תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984,

לאחר שמצאנו כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין; כי הממצאים העובדתיים תומכים במסקנה המשפטית; וכי אין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק
.

14.
הערעור נדחה אפוא.


המערערת תישא בהוצאות המשיבה בסך כולל של 30,000 ₪.



ניתן היום, כ"א באדר ב התשע"ט (28.3.2019).


ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת

_________________________



18024010_b06.docx

טג
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
http://supreme.court.gov.i

l







עא בית המשפט העליון 2401/18 אקו"ם אגודה קומפוזיטורים מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל בע"מ נ' תל"י- חברת תמלוגים של יוצרי הקולנוע והטלוויזיה בישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 28/03/2019)