פסקי דין על גו'מעה אלחריינק |

11398/05 בשפ     21/12/2005




בשפ 11398/05 גו'מעה אלחריינק נ' מדינת ישראל





בבית המשפט העליון בירושלים

בש"פ 11398/05

בפני
:
כבוד השופטת ד' ביניש
העורר:
גו'מעה אלחריינק



נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל


ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 16.11.05 בב"ש 21507/05 שניתנה על ידי כבוד השופטת ח' סלוטקי

תאריך הישיבה:
י"ז בכסלו התשס"ו (18.12.05)

בשם העורר:
עו"ד ויקטור אוזן
בשם המשיבה:
עו"ד בת-עמי ברוט
החלטה

בפני
י ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ח' סלוטקי) מיום 16.11.05, אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו בשני אישומים עבירות של מכירת סם לסוכן משטרתי. על פי הנטען בכתב האישום, מכר העורר לסוכן בשתי הזדמנויות - ביום 9.5.05 וביום 16.5.05 - סם מסוכן מסוג הירואין במשקל כולל של קרוב ל-100 גרם. עם כתב האישום הוגשה גם בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. במהלך הדיון בבקשה בבית המשפט המחוזי לא התעוררה מחלוקת בשאלת עצם קיומן של ראיות לכאורה, אך באת-כוח המשיב טענה נגד עוצמתן של הראיות. זאת, בראש ובראשונה לנוכח פגמים שהתגלו בהתנהלותו של הסוכן המשטרתי. התברר כי ביום 30.5.05, במסגרת הפעלתו בתיק אחר, בדה הסוכן ראיה על מנת שיוכל לשלוח ידו בסכום כסף מתוך הסכום אותו קיבל כדי לשלם עבור עסקת סמים. בנוסף, בחיפוש שנערך ברכבו של הסוכן ביום 19.9.05, קודם לחשיפותו, נתפס סם מסוג קוקאין במשקל 12.2 גרם ברוטו.
בהחלטתו בחן בית המשפט קמא את חומר הראיות כשהוא מביא בחשבון את הפגמים שנפלו בהתנהגותו של הסוכן. בית המשפט קמא ציין, כי המעשים שביצע הסוכן במהלך הפעלתו אכן פוגעים לכאורה באמינותו, הגם שייתכן כי לאחר שמיעת מכלול העדויות, יינתן אמון בעדותו, הנתמכת בראיות נוספות. בית המשפט קמא סבר כי אף בהתחשב בבעיית מהימנותו של הסוכן, קיימות ראיות לכאורה מוצקות להוכחת העבירות המיוחסות לעורר. בין היתר ציין בית המשפט קמא כי העורר אישר בחקירתו כי מספר הטלפון הנייד אותו מסר הסוכן למפעילו אכן שייך לו וכן הדגיש כי מפעילו של הסוכן הוא שהתקשר בעצמו למספר זה אחר שהתקין מכשיר הקלטה על הטלפון הנייד של הסוכן. כן ציין בית המשפט קמא כי השיחות שקדמו לעסקאות בשתי ההזדמנויות הוקלטו ותומללו וכי מן התמלילים עולה בבירור כי הסוכן פונה אל העורר בשמו הפרטי, מנהל עימו מו"מ בעניין פרטי העסקה ומתאם עימו את מקום המפגש. בית המשפט קמא הוסיף כי מעורבותו של העורר בעסקה נשוא האישום השני נתמכת גם בדו"ח עיקוב של איש משטרה (להלן: עוקב 783) על פיו נצפו העורר והסוכן נוסעים ברכב שפרטיו נזכרים בדו"ח העיקוב במקום ובשעה המתוארים בדו"ח הסוכן לעניין ביצוע העסקה. בית המשפט קמא ציין כי אמנם לא עולה מדו"ח העיקוב כיצד זוהה העורר, אך על פי דו"ח המפעיל נמסרו פרטי היעדים לעוקב ועל כן לצורך שלב הראיות לכאורה די בדו"ח העיקוב המפרט את פרטי הרכב ונוקב בשמו המלא של העורר כדי להוות ראיה לכאורה מוצקה התומכת בעדותו של הסוכן. תמיכה נוספת בעדותו של הסוכן מצא בית המשפט קמא בניסיונו של העורר להכחיש כל קשר לרכב האמור, על אף שנתגלה כי הרכב רשום על שם אחיו והתברר כי בין החודשים דצמבר 2004 לפברואר 2005 נרשמו לעורר שלושה דו"חות תנועה בעודו נוהג ברכב הנ"ל.

בית המשפט קמא בחן בהחלטתו גם את אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר, אך מצא כי לנוכח כמויות הסם הגדולות שמכירתן מיוחסת לו אין בחלופת מעצר כדי לאיין את מסוכנותו. בית המשפט קמא הביא בחשבון כי אף שירות המבחן נמנע מלהמליץ על שחרורו של העורר לחלופה שהוצעה על ידו.

מכאן הערר שבפני
י, בו שב בא-כוח העורר וטוען לחולשתן של הראיות לכאורה בתיק. עיקר טענותיו מתמקדות במעשיו של הסוכן המשטרתי, אשר פוגעים, לטענתו, באופן משמעותי במהימנותו. כן מוסיף הוא כי זיהויו של העורר מתבסס, למעשה, רק על דברי הסוכן, שכן בתיק לא נעשו פעולות חקירה חיוניות דוגמת השוואת קולות דיגיטאלית ואף אין תיעוד חזותי של השתתפות העורר בעסקאות הנטענות. בתוך כך מעיר בא-כוח העורר כי עוקב 783 לא זיהה את העורר על פי תמונה וכי למעשה לא חזה בביצוע העסקה עצמה. בנוסף טוען הוא כי היה על בית המשפט קמא לקבל את בקשתו בעניין הכנת תסקיר מעצר משלים לבחינת חלופת מעצר, וזאת בהתחשב בגילו הצעיר של העורר, בעברו הפלילי שאיננו מכביד ובאורח החיים הנורמטיבי שניהל קודם למעצרו.

באת-כוח המדינה, מצידה, טענה כי אכן קיימות ראיות לכאורה מוצקות ביותר להוכחת המעשים המיוחסים לעורר, שעוצמתן אינה נפגמת בשל מעשיו של הסוכן ובעיית המהימנות העולה מהם. בין היתר הזכירה את הקישור למספר הטלפון הנייד של העורר שנעשה כבר בחודש מרס 2005, את התמלילים הברורים בהם נשמע שמו של הסוכן ואת דו"ח עוקב 783 אשר מציין באופן מפורש את פרטי הרכב שקושר לעורר, למרות ניסיונו להרחיק עצמו ממנו.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אכן, במעילתו של הסוכן באמון שניתן בו במסגרת הפעלתו בתיק אחר יש כדי להשליך על מהימנות עדותו בתיק זה. עם זאת, בחומר הראיות יש בסיס למסקנתו של בית המשפט קמא בדבר קיומן של ראיות לכאורה מוצקות ביחס לעבירות המיוחסות לעורר. בתיק קיימות ראיות חיצוניות, שאינן תלויות בהבל פיו של הסוכן, אשר תומכות בעדותו. בין היתר ניתן לציין כי העורר הודה כי מספר הטלפון שנמסר על ידי הסוכן למפעילו כבר בחודש מרס, ואליו חייג המפעיל עצמו בנוכחות הסוכן לפני שיחות התיאום לביצוע העסקה, הוא אכן מספרו. העורר ניסה אמנם לטעון כי אנשים רבים נוהגים לעשות שימוש במכשיר זה, אולם אין בטענה כללית זו כדי לנתק את קישורן של השיחות שנעשו למספר זה על ידי הסוכן לעורר. לכך יש להוסיף כי אף אם מתעוררות שאלות לגבי האופן שבו זוהה העורר עצמו על ידי עוקב 783, הרי שזה זיהה את הרכב אשר קושר לעורר על פי רישומו על שם אחיו ועל פי דו"חות התנועה הנזכרים לעיל, במקום ובזמן בהם בוצעה העבירה, על פי דו"ח הסוכן. נסיונו של העורר להרחיק עצמו מן הרכב יש בו משום תמיכה בראיות המפלילות. בהתחשב בראיות חיצוניות אלה ובעובדה כי תמלילי השיחות המוקלטות בין הסוכן לעורר ברורים ונשמע בהם הסוכן פונה לעורר בשמו הפרטי, הרי שלא מצאתי לנכון להתערב במסקנתו של בית המשפט קמא בדבר עוצמתן של הראיות לכאורה. בהתחשב בנסיבות העבירות המיוחסות לעורר, אינני רואה אף מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט קמא כי אין מקום לשחררו לחלופת מעצר.

ניתנה היום, כ' בכסלו התשס"ו (21.12.2005).

ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05113980_n01.doc/צש
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il








בשפ בית המשפט העליון 11398/05 גו'מעה אלחריינק נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 21/12/2005)