פסקי דין על עו"ד איל כהן בתפקידו כנאמן על נכסי | פסקי דין על דימטרי קוז'ימיאקין | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי |

3133/18 עא     04/04/2019




עא 3133/18 עו"ד איל כהן בתפקידו כנאמן על נכסי נ' דימטרי קוז'ימיאקין, כונס הנכסים הרשמי




פסק-דין בתיק ע"א 3133/18




בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 3133/18



לפני:

כבוד השופט י' עמית


כבוד השופט נ' סולברג


כבוד השופטת ד' מינץ


המערער:
איל כהן, עו"ד בתפקידו כנאמן על נכסי
החייב


נ


ג


ד

המשיבים:
1. דימטרי קוז'ימיאקין


2. כונס הנכסים הרשמי

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע בתיק פשר 031720-05-16 שניתן ביום 28.02.2018 על ידי כבוד השופט י' פ' אקסלרד

בשם המערער:
עו"ד נפתלי נשר

בשם המשיב 1:
עו"ד לירום סנדה
ועו"ד חנן עזרן

בשם המשיב 2:
עו"ד מיכל דלומי
ועו"ד אסף ברקוביץ



פסק-דין
השופט י' עמית

:

1.
כיצד יש לחשב שכר טרחת נאמן עבור "תקבולי מימוש" לפי תקנה 8 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981
(להלן:
התקנות
) – האם "מלמעלה" או "מלמטה", מלגו או מלבר, מהברוטו או מהנטו, קרי, תוך נטרול רכיב שכר הטרחה? זו השאלה שמתעוררת בערעור שלפנינו.


ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט
י' פ' אקסלרד
) מיום 28.2.2018 בפש"ר 31720-05-16, בגדרה נקבע
שכר טרחתו של המערער, ששימש כנאמן בהליך פשיטת הרגל של המשיב 1 (להלן:
המשיב
או
החייב
).

רקע

2.
ביום 16.5.2016 ניתן צו כינוס נגד החייב, בהתאם לבקשתו. ביום 7.12.2017 הוכרז החייב כפושט רגל, והמערער מונה כנאמן לנכסיו. באותו מעמד אישר בית משפט קמא תכנית פרעון, במסגרתה התחייב החייב להעשיר את קופת פשיטת הרגל בסכום אשר יאפשר תשלום דיבידנד מלא בכל תביעות החוב שאושרו וכיסוי עלויות ההליך, ובכללן שכר טרחת נאמן.

3.
בין הצדדים התגלעה מחלוקת באשר לסכום בו נדרש החייב להעשיר את הקופה. המחלוקת נבעה מגישותיהם השונות ביחס לאופן חישוב שכר טרחתו של נאמן בהליכי פשיטת רגל לפי תקנה 8
לתקנות
. לשיטת המערער וכונס הנכסים הרשמי
(להלן:
הכנ"ר
), יש לחשב את שכר הטרחה מתוך סך ההפקדות לקופת פשיטת הרגל; ולשיטת המשיב, בסיס החישוב צריך לכלול רק את הסכומים שמומשו לקופה ומיועדים לחלוקה לנושים. אמנם, במקרה דנן הפער בין שני החישובים מסתכם בסכום פעוט של כ-5,000 ₪, אך טיבה העקרוני של השאלה מחייב את הבהרתה.

העובדות הצריכות לעניין והכרעת בית משפט קמא

4.
בהתאם להסדר הפרעון שנקבע, החייב הפקיד לקופת הפרעון
סכום אשר מאפשר חלוקת דיבידנד של 100% לכל הנושים, לפי תביעות החוב שאושרו על ידי הנאמן, בצירוף כיסוי כל הוצאות ההליך כלהלן: שכר טרחתו של הנאמן בצירוף מע"מ על שכר הטרחה, הוצאות הנאמן ושכר השגחה לכנ"ר. המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים הייתה כיצד לחשב את גובה הסכום. על מנת להבהיר את המחלוקת, אציג את המספרים לשיטת הצדדים.

לשיטתו של החייב
:
סכום תביעות החוב שאושרו: 41,894 ₪.
שכר הנאמן: 20% לפי תקנה 8 א(1) – 8,379 ₪.
מע"מ על שכר הנאמן – 1,424 ₪.
אגרת השגחה: 20% משכר טרחת הנאמן - 1,676 ₪ (=20%
x
8,379).
הוצאות לפי 500 ₪ לשנה - 2,000 ₪ (= 4 שנים
x
500)
סה"כ הסכום לפרעון לקופת הכינוס – 55,373 ₪.

לשיטתו של הנאמן

(המערער):

הסכום לאחר תשלום מלא לנושים וכיסוי הוצאות ההליך – 55,373 ₪.

שכר הנאמן: 20% לפי תקנה 8 א(1) – 11,074 ₪.

מע"מ על שכר הנאמן – 1,882 ₪.

אגרת השגחה: 20% משכר טרחת הנאמן - 2,214 ₪ (=20%
x
11,074).

הוצאות לפי 500 ₪ לשנה - 2,000 ₪ (= 4 שנים
x
500)

סה"כ הסכום לפרעון לקופת הכינוס – 59,074 ₪.


[במאמר מוסגר: לשיטתו של הכנ"ר הסכומים גבוהים מעט יותר, וסך הסכום לפרעון לקופת הכינוס עומד על 60,460 ₪, על פי נוסחה שהוצגה על ידו].


המספרים מדברים בעד עצמם ומסבירים את המחלוקת בין הצדדים. לשיטת החייב, הבסיס לחישוב הוא סכום תביעות החוב המהווה את "תקבולי המימוש" ומסכום זה נגזר שכר הטרחה והוצאות הכינוס. ואילו לשיטת הנאמן והכנ"ר, שכר טרחת הנאמן נגזר מהסכום הכולל שיעמוד בקופה לאחר שהחייב ישלים את שכר טרחת הנאמן והוצאות הכינוס.

5.
בית המשפט קמא בחן את שתי שיטות החישוב, והכריע לטובת המשיב. נקבע כי שכר הטרחה יחושב כאחוז מתוך הסכום שמומש לקופת פשיטת הרגל ומיועד לנושים, ולא מתוך סך ההפקדות בקופה, הכוללות גם את הסכומים שהפקיד החייב לצורך כיסוי עלויות ההליך (שכר הטרחה בתוספת מע"מ, שכר ההשגחה והוצאות ההליך). כלומר, לפי בית משפט קמא, סכום תקבולי המימוש אינו אלא סכום תביעות החוב שאושרו, וממנו יש לחשב את שכרו של הנאמן. הטעם לכך הוא שהוצאות ההליך אינן מסוג התקבולים שהיו מתקבלים אצל החייב אלמלא פשיטת הרגל. כמו כן, בית המשפט סבר כי קבלת עמדתם של הנאמן והכנ"ר תוביל לפסיקת "שכר טרחה על שכר טרחה".


על כך נסב ערעור הנאמן, הנתמך על ידי הכנ"ר.

המסגרת הנורמטיבית

6.
טרם אמשיך בדרכנו, אעמוד על המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית.


התקנות קובעות
שני
מסלולים
ושלוש
דרכים לחישוב שכר טרחה של בעל תפקיד בהליכי כינוס ופירוק: במסלול הראשון שכר הטרחה נגזר מאופי פעולותיו של בעל התפקיד, ובמסלול השני, מתוצאות פעולותיו (ע"א 8449/14
רוטמן נ' מזור
, בפסקה 21-20 (15.2.2015) (להלן: עניין
רוטמן
)). המסלול הראשון כולל שתי חלופות –
שכר ניהול
, שבו השכר נקבע כאחוז מתקבולי הכנסה (לפי תקנה 7), ו
שכר מימוש
, שבו השכר נקבע כאחוז מתקבולי מימוש (לפי תקנה 8). המסלול השני הוא מסלול
שכר חלוקה
, שבו השכר נקבע כאחוז מתוך סכום הנשייה שחולק בפועל לנושים (לפי תקנה 8א)
(ע"א 4486/14
שפירא נ' בר טוב ואמסטר בתפקידם כנאמנים לנידר חברה לבניין ופיתוח בע"מ
(24.6.2015)
(להלן: עניין
שפירא
); ע"א 6166/07
פלדמן נ' א.י.ע יובלים השקעות בע"מ
, בפסקאות 26-21 (10.1.2010)). הבחירה בין המסלולים נתונה בידי בעל התפקיד עצמו, בכפוף לפיקוח של בית המשפט (עניין
שפירא
, בפסקה 15). עוד נזכיר את תקנה 13
המאפשרת לבית המשפט להגדיל או להקטין את שכר הטרחה (וראו, בהרחבה, ע"א 5479/11
בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אמסטר בתפקידו ככונס נכסים בנק לאומי לישראל בע"מ
, בפסקאות 14-22 (12.2.2013) .


התרשים להלן מציג את שלושת דרכי החישוב:

אופי הפעילות


תוצאות הפעילות


תקבולי הכנסה (תקנה 7)


תקבולי מימוש (תקנה 8): כל מה שאינו תקבולי הכנסה, לרבות מכירת נכסים, גביית חובות ותשלומים לפי 8(א1).


תקבולי חלוקה (תקנה 8א)




7.
בענייננו אין מחלוקת כי שכר הנאמן יחושב כשכר מימוש בהתאם לתקנה 8, שזו לשונה:

שכר מימוש
8. לבעל תפקיד ייקבע שכר מימוש באחוזים מתקבולי מימוש, כמפורט להלן, למעט ממזומנים שהיו בידי החברה או שעמדו לזכותה ביום תחילת עבודתו בפועל של בעל התפקיד, ולמעט הכספים שהועברו לבעל התפקיד מכונס נכסים או מפרק אחר [...]

(א1)

שילם החייב

, בעל מניות של החייב או אחר

תשלומים עתיים לבעל התפקיד, יראו אותם כתקבולי מימוש

(הדגשות הוספו – י"ע).



תק
בולי מימוש מוגדרים בתקנה 1 בזו הלשון:

"תקבולי הכנסה" - תקבולים ממכירת מוצרים או שירותים שהם עיסוקה של החברה שבפירוק או בכינוס נכסים (להלן - החברה) והנמכרים תוך כדי הניהול;

"תקבולי מימוש" – תקבולים, שאינם תקבולי הכנסה,
ומקורם גביית חובות, מכירת נכסים
וכל תקבול אחר שקיבל בעל תפקיד
(הדגשות הוספו – י"ע).



כפי שהוסבר בפסיקה, הגדרה זו של "תקבולי מימוש" היא
רחבה ושיורית, והיא מכסה למעשה כל סוג של תקבול שאינו "תקבול הכנסה"
(עניין
רוטמן
, בפסקה 20). תקבולי מימוש, אם כן, בשונה ממה שעשוי להשתמע משמם, לא כוללים רק תקבולים שמקורם במימוש נכסים, אלא כל תקבול שמגיע לקופת הכינוס או ששולם לבעל התפקיד במסגרת הליך הכינוס או הפירוק ואינו תקבול הכנסה. קביעה זו נלמדת בין היתר מתקנה 8(א1), בה מובהר כי

תשלומים עתיים לבעל התפקיד ייחשבו כתקבולי מימוש, הגם שאין מקורם במימוש נכסים.


עוד נאמר
לגבי סעיף 8(א1) כי "אין מקום לקבל את ההבחנה [...] בין תשלומים ששולמו לבעל התפקיד (כלשון התקנה) לבין אלו ששולמו לקופת הכינוס – ברור כי כל תשלום שמשלם החייב לבעל התפקיד במסגרת פרעון חובותיו יש לראותו כחלק מקופת הכינוס, ואין הבחנה מהותית בין הדברים" (
עניין רוטמן
, בפסקה 23).

8.
הזכרנו כי הבחירה בין המסלולים נתונה לבעל התפקיד ובמקרה שלפנינו, ברי כי הנאמן העדיף לבחור במסלול של תקבולי מימוש לפי תקנה 8. זאת, מאחר ששכר הטרחה הקבוע בתקנה 8א במקרה של חלוקת דיבידנד בשיעור של 80% ומעלה, עומד על 12%-11% (ובנסיבות מיוחדות עד 15%), בעוד ששכר טרחה לפי תקבולי מימוש על פי תקנה 8, עומד במקרה דנן על 20%.


וכעת, לאחר ששמנו בכלינו את הדרכים שהתווה המחוקק לחישוב שכר טרחת בעל תפקיד, אציג את טיעוני הצדדים.

טיעוני הצדדים

9.
המשיב תומך יתדותיו בפסק דינו של בית המשפט קמא ולפיו יש לחשב את שכר הטרחה מתוך הסכום שמומש לקופה ומיועד לנושים. לגישתו, שיטת החישוב של המערער מביאה לכפל שכר טרחה, וכלשונו של בית המשפט קמא ל"שכר טרחה על שכר טרחה".

10.
המערער טוען כי שכר הטרחה צריך להיגזר מהסכום הכולל שהצטבר בקופת פשיטת הרגל, לרבות הסכומים שהופקדו בה על ידי החייב לצורך כיסוי עלויות ההליך. לשיטתו, בית המשפט שגה בכך שהבחין בין הכספים השונים שבקופה על פי
ייעודם
– פרעון חובות או כיסוי הוצאות – ולא על פי
מקורם
. נטען כי הבחנה זו אינה מופיעה בתקנות, ואף סותרת את תקנה 8(א1), לפיה תשלומים עיתיים של החייב או אחר לבעל התפקיד ייחשבו לתקבולי מימוש.
המערער הפנה לעניין
רוטמן
, שם נקבע כי "קשה להעלות מצב של תקבולים שיחושבו לפי מסלול זה [תקנות 7 ו-8 – י"ע], אשר לא יהוו תקבולי הכנסה
וגם
לא תקבולי מימוש". על סמך זאת, נטען כי אין יסוד לקביעתו של בית משפט קמא כי "לא כל סכום אשר ימצא את דרכו אל קופת פשיטת הרגל, ייכלל בגדר הכספים שיהוו תקבולי הכנסה או מימוש".

11.
הכנ"ר הצטרף לשיטתו של המערער. נטען כי הלכת
רוטמן
, שאפשרה תשלום שכר מימוש לפי תקנה 8 בנסיבות של הסדר נושים, יפה גם לענייננו ומאפשרת שימוש בתקנה גם בנסיבות של תכנית פרעון.


לשיטת הכנ"ר מאחר שהסכום בו העשיר החייב את הקופה אינו מהווה תקבולי הכנסה, הוא נופל להגדרה השיורית של תקבולי מימוש, כפי שנקבע בעניין

רוטמן.

סדר התשלום מתוך קופת פשיטת הרגל הוא כי תחילה יש לשלם את הוצאות ההליך (לרבות שכ"ט הנאמן) ולאחר מכן את יתר החובות – סעיף 77 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם-1980 ותקנה 146 לתקנות פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם-1980. לפיכך, לשיטת הכנ"ר, כאשר שכר הטרחה מחושב על פי מסלול המימוש, יש לסכום את כל הסכומים המצויים בקופה. לשיטת הכנ"ר, אין נפקא מינה אם החייב עצמו או צד ג' העשירו את הקופה ישירות, או שהקופה הועשרה בדרך של מימוש נכסים על ידי הנאמן. על שני המקרים תחול תקנה 8 ולא תיתכנה שתי דרכי חישוב שכר טרחה על פי אותה תקנה. כך, לדוגמה, אין להבדיל בין מצב בו הנאמן פדה קרן השתלמות נזילה והעבירה לקופת הכינוס, לבין מצב בו החייב עצמו העביר את אותו הסכום בדיוק לקופת הכינוס.


הכנ"ר הבחין בין שכר טרחת נאמן במסלול של תקבולי מימוש לפי תקנה 8 לעומת שכר טרחת נאמן במסלול של חלוקה בפועל לפי תקנה 8א. במסלול החלוקה, עמדת הכנ"ר כפי שאומצה בפסיקת בתי המשפט המחוזיים, היא כי שכר הנאמן יחושב מסכום הדיבידנד נטו על מנת שלא לפסוק כפל שכר טרחה (השופט

א' אורנשטיין

בפר"ק (ת"א) 59327-10-15

כל בו לבניין מאיר המהיר (1992) בע"מ נ' הכנ"ר

(19.3.2017)).

דיון והכרעה

12.
כפי שנקבע בעניין

רוטמן

, קשה להעלות על הדעת תקבולים שאינם נופלים בגדר אף הגדרה, ואינם לא תקבולי הכנסה ולא תקבולי מימוש. כאמור, תקבולי מימוש מוגדרים בתקנות באופן רחב ושיורי, כך שכל תקבול שאינו תקבול הכנסה יסווג כתקבול מימוש. בענייננו אין ספק כי עלויות ההליך אינן מהוות תקבולי הכנסה. די בקביעה זו כדי להכריע כי מדובר בתקבולי מימוש, והצדדים לא חלקו על כך שיש לחשב את שכר טרחתו של הנאמן על פי המסלול של תקבולי מימוש לפי תקנה 8.


כאמור, אין נפקא מינה מה

מקור

הכסף שנכנס לקופת הכינוס – בין אם כתוצאה ממימוש נכס של החייב או כאשר החייב מביא "על מגש של כסף" את מלוא הסכום הנדרש (עניין

רוטמן

בפסקה 8), שגם אז רשאי הנאמן לדרוש שכר טרחתו כתקבולי מימוש על פי תקנה 8 ולא כתקבולי חלוקה.

"כל תשלום שמשלם החייב לבעל התפקיד במסגרת פרעון חובותיו יש לראותו כחלק מקופת הכינוס, ואין הבחנה מהותית בין הדברים" (
שם
, בפסקה 23).

13.
המקרה שלפנינו חריג, בהיבט זה שהסכום שהופקד מאפשר חלוקת דיבידנד בשיעור של 100% בצירוף כל ההוצאות בהתאם להסכמה בין הצדדים. המצב השכיח הוא שבקופת הכינוס מצטבר סכום שאין בו כדי להשביע מלוא תאוותם של הנושים, והם נאלצים להסתפק בדיבידנד ששיעורו נופל מגובה תביעת החוב שאושרה.


אדגים להלן את הדברים, ועל מנת לפשט את הדוגמאות, אתעלם מהמע"מ על שכר טרחת בעל התפקיד ומהוצאות כינוס נוספות, כמו אגרת השגחה.


דוגמה ראשונה

: סך תביעות החוב שאושרו עומד על 100,000 ש"ח והנאמן מימש מכונית של החייב בסכום של 60,000 ש"ח, או מימש קופת גמל נזילה של החייב בסכום של 60 אלף, או שהחייב עצמו הכניס לקופת הכינוס סכום של 60,000 ש"ח– כל אלה לתקבולי מימוש ייחשבו, ובמקרה כזה, שכר טרחת הנאמן בשיעור 20% ייגזר מתוך הסכום של 60,000 ₪.


דוגמה שנייה

: סך תביעות החוב שאושרו עומד על 100,000 ש"ח ולקופה נכנסו תקבולי מימוש, מאחד המקורות המתוארים לעיל, בסך של 100,000 ש"ח. שכר טרחת הנאמן ייגזר באחוזים מתוך הסכום של 100,000 ש"ח בהתאם למדרגות שכר הטרחה הקבועות בתקנה 8(א)(1)-(2), קרי, 20% מתוך הסכום של

66,392

₪ ו-10% מתוך יתרת הסכום (33,608 ₪).


דוגמה שלישית

: סך תביעות החוב שאושרו עומד על 100,000 ש"ח ולקופה נכנסו תקבולי מימוש, מאחד המקורות המתוארים לעיל, בסך של 110,000 ש"ח. גם אז, שכר טרחת הנאמן ייגזר באחוזים מתוך הסכום של 110,000 ש"ח בהתאם למדרגות שכר הטרחה הקבועות בתקנה 8(א)(1)-(2), קרי, 20% מתוך הסכום של

66,392

₪ ו-10% מתוך יתרת הסכום (43,608 ₪). גם בדוגמה זו, הנושים לא יצאו עם כל תאוותם בידם, מאחר שהנאמן זכאי לקבל שכר טרחה בשיעור של 17,638 ₪ (=10%

x
43,608 ₪ + 20%
x
66,392 ₪).



דוגמה רביעית

: סך תביעות החוב שאושרו עומד על 100,000 ש"ח ולקופה נכנסו תקבולי מימוש, מאחד המקורות המתוארים לעיל, בסך של 160,000 ש"ח. שכר טרחת הנאמן ייגזר באחוזים מתוך הסכום של 160,000 ₪ בהתאם למדרגות שכר הטרחה הקבועות בתקנה 8(א)(1)-(2), קרי, 20% מתוך הסכום של

66,392

₪ ו-10% מתוך יתרת הסכום (93,608 ₪). בדוגמה זו, הנושים יקבלו דיבידנד בשיעור של 100% מאחר שהנאמן זכאי לקבל שכר טרחה בשיעור של 22,638 ₪ (=10%

x
93,608 ₪ + 20%
x
66,392 ₪), ואף נותר "עודף" שיוחזר לחייב [במאמר מוסגר: אם בית המשפט יגיע למסקנה כי מומשו נכסים מעבר לנדרש, ייתכן כי ימצא שיש להפחית משכר טרחת הנאמן, אך איני רואה להידרש לכך].

14.
הגיונם של דברים, כי מכל שקל שנכנס לקופה כתקבולי מימוש, יש "להפריש" את הסכום המגיע לנאמן על פי מדרגות שכר הטרחה להן הוא זכאי. איני רואה הגיון בשיטתם של הנאמן ושל הכנ"ר, לפיה יש לגזור את שכר הטרחה מהסכום הכולל הן את הסכום המיועד לנשייה והן את הסכום שנצבר "בצד" עבור שכר טרחה. שיטה זו אינה אלא חישוב שכר טרחה על שכר טרחה.


התקשיתי לרדת לסוף דעתו של הכנ"ר, שהדגיש כי אין להכיר בשתי דרכים של חישוב של תקבולי מימוש. אף אני סבור כך, אך דומה כי גישתו של הכנ"ר מניחה את המבוקש, כביכול המקרה שלפנינו מחייב חישוב "מלמעלה".


במקרה שלפנינו, ייחודיותו של המקרה היא בכך שסכום תקבולי המימוש נובע מההסכמה בין הצדדים כי החייב יעשיר את הקופה בדיבידנד של 100% בצירוף כל ההוצאות בהתאם להסכמה בין הצדדים. סכום תקבולי המימוש במקרה זה, מקורו בהסכמה זו של הצדדים ובהסכמתם "לצבוע" כל סכום וסכום על מנת להגיע לפרעון מלא כאמור. הסכמתו של החייב "לצבוע" את הכסף עבור

תשלום שכר טרחת הנאמן, מוציאה אותו מגדר תקבולי מימוש במובן הרגיל והשכיח של הדברים. אין להשליך אפוא ממצב דברים זה, למצב הדברים הרגיל, בו נכנסים לקופת הכינוס כספים שאינם "צבועים". וכלשונו של בית המשפט קמא:

"

הסכום בו מעשיר החייב את הקופה, לצורך כיסוי הוצאות ההליך, במקרה כמו המקרה שבפני
י, לא ניתן לראות בו כחלק מתקבולי המימוש, שכן הוא, באופן מעשי, איננו מיועד כלל לנושים אלא הוא נגזר מתוך הסכום אותו מבקשים הצדדים, בהסכמה, לייעד לנושים".

15.
סיכומו של דבר, הערעור נדחה, כך ש

החישוב יעשה בהתאם לשיטת המשיב.


בנסיבות העניין, ומאחר שהמחלוקת בין הצדדים הייתה במישור העקרוני, לא ייעשה צו להוצאות.



ניתן היום, כ"ח באדר ב התשע"ט (4.4.2019).



ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט


_________________________



18031330_e05.docx

עכ
ב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
http://supreme.court.gov.i

l







עא בית המשפט העליון 3133/18 עו"ד איל כהן בתפקידו כנאמן על נכסי נ' דימטרי קוז'ימיאקין, כונס הנכסים הרשמי (פורסם ב-ֽ 04/04/2019)