פסקי דין על גיא ניומן פיננסיטק בע"מ | פסקי דין על אברהם דן | פסקי דין על דוד אמאר | פסקי דין על רינת אביבי ואח' |

13663-03/14 תנג     31/03/2019




תנג 13663-03/14 גיא ניומן פיננסיטק בע"מ נ' אברהם דן, דוד אמאר, רינת אביבי ואח'








המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



תנ"ג 13663-03-14 מוזס ואח'
נ' הבא ואח'




לפני
כבוד השופטת
רות רונן


התובע:

גיא ניומן
בשם פיננסיטק בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רון


נגד


הנתבעים:

1
.אברהם דן
2. דוד אמאר

3. רינת אביבי
4. ציון שיטרית
ע"י ב"כ עו"ד דן




פסק דין


1.
בקשה לאישור הסכם פשרה במסגרת הליך של תביעה נגזרת.

התובע הנגזר הגיש ביום 6.3.2014 בקשה לאישור תביעה נגזרת (שתכונה להלן: "בקשת האישור") בשמה של חברת פיננסיטק בע"מ
(להלן: "החברה") הן כנגד הנתבעים והן כנגד חמישה משיבים נוספים, מכוח הוראות ס' 198 לחוק החברות התשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות"). בבקשת האישור נטען כי הנתבעים שכיהנו במועדים הרלוונטיים לבקשה כדירקטורים בחברה, לא פעלו למימוש שעבודים שניתנו לטובת החברה על שני נכסי נדל"ן - מלון וחניון - בעיר סירקוז בארצות הברית.

ביום 24.5.2015 ניתנה החלטה מכוחה אושרה הגשת תביעה נגזרת בשם החברה נגד הנתבעים כמו גם נגד נתבעים נוספים. הנתבעים הגישו נגד החלטה זו בקשה לדיון חוזר (ת.א. 17853-11-15) בקשה שטרם הוכרעה.

2.
הדיון בתביעה הנגזרת לגופה החל להתנהל, ובכלל זה הוגש על-ידי הנתבעים כתב הגנה, והצדדים ערכו הליכי גילוי מסמכים.

במקביל להליך התביעה הנגזרת, ניהלה החברה הליך בבית המשפט בארצות-הברית. בפסק-דינו של בית-המשפט העליון של מדינת ניו-יורק שם התנהל ההליך, נקבע ביום 18.7.2016כי השעבוד שנרשם לזכות החברה על בית-המלון הוא בטל ומבוטל ולמעשה לא היה מעולם בעל תוקף משפטי מחייב (פסק-דין זה יכונה להלן: "פסק-הדין האמריקאי").

לאחר שניתן פסק-הדין האמריקאי ולאור השלכותיו האפשריות על התביעה, פנו הצדדים בהמלצת בית המשפט להליך גישור, והגיעו להסכם פשרה שהם מבקשים שבית המשפט ייתן לו תוקף של

פסק דין
.

תמצית הסכם הפשרה
3.
בהסכם הפשרה נקבע כי סכום של 1,863,375 ₪ (סכום שיכונה להלן: "הסכום הקובע") מתוך סכום הלוואות הבעלים הרשומות לטובת מר אברהם דן
, הנתבע 1, יהיה חוב נדחה במובן זה שהסכום הקובע וכל חוב אחר הרשום בספרי החברה לזכותו של מר דן, לא יימשכו על ידי מר דן מהחברה אלא לאחר שיהיו בידי החברה רווחים ראויים לחלוקה כהגדרתם בחוק החברות, ולאחר שהחברה תחלק לבעלי מניותיה דיווידנד בסכום מצטבר השווה לסכום הקובע. עוד נקבע כי אם החברה תיקלע להליכי חדלות פירעון, יהיה לסכום הקובע מעמד של חוב נדחה.

הצדדים הסכימו עוד כי חברת הביטוח הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "חברת הביטוח") תשלם לחברה סכום מזומן שלא יפחת מ-250,000 ₪ ולא יעלה על 600,000 ₪ (סכום זה יכונה להלן: "סכום המזומן"). הצדדים הסכימו כי הסכום המזומן ייקבע על ידי בית המשפט בהתאם לסמכותו מכוח ס' 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984 וישולם בהתאם למנגנון שנקבע בהסכם הפשרה. בעקבות ישיבת בית המשפט מיום 25.3.2019, הודיע ב"כ חברת הביטוח בכתב כי מרשתו מתחייבת לשלם את הסכום המזומן כפי שזה נקבע בהסכם הפשרה ותואר לעיל (ר' נספח 1 להודעת הנתבעים מיום 28.3.2019).

הצדדים הסכימו כי הגמול לתובע ושכר טרחת באי כוחו ייקבעו מתוך סכום המזומן בלבד, וכי תינתן להם הזדמנות להעלות את טענותיהם בהקשר זה.

טענות הצדדים בבקשה לאישור הסכם הפשרה
4.
הצדדים טענו כי סכום הפשרה הכולל הוא הוגן וסביר, וזאת ממספר טעמים. ראשית, הסכום משקף את הסיכונים והסיכויים של הצדדים במסגרת ההליך. הסכום אף מביא לתועלת מיידית וודאית לחברה חלף הסיכונים הכרוכים בהמשך ההליכים המשפטיים.

שנית
, הסכם הפשרה משכלל היטב את סיכויי התביעה בשים לב לקביעותיו של בית המשפט במדינת ניו-יורק בפסק-הדין האמריקאי. בפסק-הדין זה נקבע כאמור כי השעבוד על המלון הוא חסר תוקף וכי לא היה לו תוקף מעולם. מכוח קביעה זו היו הנתבעים יכולים לטעון להעדר קשר סיבתי בין התנהלותם ואי-מימוש השעבוד על המלון לבין הנזק הנטען לחברה. במילים אחרות - אם לשעבוד לא היה תוקף, לא נגרם נזק מהעובדה שהחברה לא ניסתה לממשו.

לכן - כך נטען - החברה היתה יכולה לדבוק רק בטענותיה ביחס למימוש השעבוד על החניון, מה שמצמצם באופן משמעותי את הסכום בו היתה החברה עשויה לזכות בסוף ההליך. ב"כ התובע הוסיף וציין בהקשר זה כי לנגד עיניו עמד גם החשש לפיו אם ההליך יתנהל, תעלה טענה לפיה גם לשעבוד של החניון אין ולא היה תוקף מטעמים דומים לאלה שנקבעו ביחס לשעבוד המלון (העובדה שמדובר במשכנתא שניתנה על נכסי חברה בת לטובת חובות של חברה אם).

5.
הצדדים הוסיפו וציינו כי השעבוד לזכות החברה על החניון היה שעבוד מדרגה שנייה, שנרשם לאחר משכנתא בדרגה ראשונה לזכות בנק
adirondack
להבטחת הלוואה בסכום של 2 מיליון דולר שהבנק העמיד לזכות החברה. הנתבעים טענו בהקשר זה כי קיומה של המשכנתא הראשונה לזכות הבנק מעמיד בספק רב את יכולתם לפעול למימוש השעבוד במועדים הרלוונטיים לתביעה.

ב"כ הנתבעים ציין כי למיטב ידיעתו הורה בית-המשפט במדינת ניו-יורק בשנת 2016 על מימוש השעבוד לטובת הבנק בסכום השווה בקירוב לגובה ההלוואה לטובת הבנק. מכאן כי לאחר המימוש לא נותרה כל יתרה להעברה לחברה בגין השעבוד השני שניתן לזכותה. הצדדים טענו כי גם לנושא זה יש השלכה על סיכויי התביעה של החברה.

בהתייחס לשעבוד לטובת בנק
adirondack
, התחייב ב"כ הנתבעים בישיבת יום 25.3.2019 להמציא לבית המשפט את המסמכים שיש בידיו הנוגעים למימוש החניון ולגביית חובו של הבנק מסכום המימוש. בהמשך הגיש ב"כ הנתבעים לבית-המשפט את נספח 2 להודעתו מיום 28.3.2019. כעולה מהמסמך מיום 11.7.2016, מחיר המכירה של החניון עמד על סך של 3,483,067.71$ בתוספת ריבית (בסך 35,000$) והוצאות (בסכום כולל של 11,336 $) כפי שנקבע בפסק הדין מיום 6.6.2016 (שאף הוא צורף על ידי ב"כ הנתבעים).

במסגרת המסמכים שצורפו לעיוני לא מצאתי מסמכים המעידים על גובה החוב לבנק
adirondack
במועד זה. יחד עם זאת יש לציין כי ב"כ הנתבעים הצהיר כי בהתאם למסמכים שהוצגו לו, גובה החוב עמד על סכום "שאולי אפילו עלה על גובה החוב של החברה לבנק" (ר' עמ' 2 שורות 2-3 לפרוטוקול).

6.
בהתייחס לשאלת בית-המשפט לגבי מה היה הסכום הפסוק בתביעה אילו היה בית-המשפט דן בה עד תום ומקבל אותה במלואה, ציין ב"כ התובע בישיבת יום 25.3.2019, כי הצדדים חלוקים ביניהם בנושא זה. הוא ציין כי ההערכה הגבוהה ביותר היא בסכום של 1.5 - 2 מיליון דולר, כאשר בתקופות השיא של החניון הוא הוערך בסכום של 3 מיליון דולר. מצד שני היתה על החניון משכנתא ראשונה לזכות הבנק. שווי החניון במועד הרלוונטי הוא נתון קשה לקביעה מה עוד שהמכירה כרוכה גם בהוצאות שגם אותן קשה להעריך. ב"כ הנתבעים ציין בהקשר זה כי בהנחה שהשעבוד הראשון (לזכות הבנק) היה מותיר כסף, היה מדובר בסכום של כ-750,000 ₪ (ר' עמ' 2 שורה 8 לפרוטוקול).

7.
שלישית, לכל האמור יש להוסיף את העלויות המשמעותיות שכרוכות בהמשך ניהול ההליך, שבו בית-המשפט טרם החל לשמוע ראיות, טרם הוגשו חוות-דעת מומחים וכיו"ב. כן צוין כי נגד ההחלטה בבקשת האישור עומדת גם הבקשה לדיון חוזר. הצדדים ציינו כי ב"כ היועה"מ לממשלה לא מצא לנכון להתערב בהסכם הפשרה ולא התנגד לו.

טענות הצדדים ביחס לסכום המזומן
8.
בישיבת בית המשפט מיום 25.3.2019, טענו הצדדים לענין הסכום המזומן שעל בית-המשפט לפסוק בהתאם להסמכתו במסגרת הסכם הפשרה. ב"כ התובע עתר כי בית-המשפט יקבע את הסכום המזומן על הצד הגבוה, תוך שהוא ציין שלושה נושאים -

·
את המימשל התאגידי של החברה והאופן בו הוא התנהל כפי שניתן להיווכח מהעניינים נושא התביעה. ב"כ התובע אף התייחס לפסק-הדין האמריקאי שניתן ביום 18.7.2016. הוא ציין כי דבר קיומו של פסק-הדין הובא לידיעתו רק 4 חודשים לאחר שהוא ניתן, חרף ההשפעה המשמעותית שהיתה לו.
·
את הנזק המוערך בגין החניון (שמומש בפועל בשנת 2016 בעוד שהמועדים הרלוונטיים לתביעה הם מוקדמים בהרבה). ב"כ התובע הוסיף והדגיש כי העובדה שהצדדים אינם יכולים להציג לבית-המשפט הערכות שווי של הנכסים ששועבדו מזמן אמת, נובעת בעיקר מכך שהערכות כאלה לא ניתנו ולכן קשה היום להעריך את הפוטנציאל של המשכנתאות. הנתבעים גרמו לכן סוג של נזק ראייתי שעל בית-המשפט להביאו בחשבון.
·
ואת ההצעה שניתנה ביחס לחניון לבעל השליטה. בהתייחס להצעה זו ציין ב"כ התובע כי הוא סבור שהראיות ביחס לכך היו דלות ולכן הסיכוי שבית-המשפט היה מחייב את בעל השליטה לשלם את הסכום נושא ההצעה הוא סיכוי קלוש.

ב"כ הנתבעים טען מנגד כי הסכום המזומן נועד בעיקרו כדי שב"כ התובע יוכל לקבל את שכרו, ולכן הוא סבור כי יש לפסוק את הסכום לכיוון הנמוך.

דיון
9.
לאחר עיון בהסכם הפשרה ובטענות הצדדים בכתב ובעל פה, אני סבורה כי יש
לאשר את הסכם הפשרה, וזאת לאחר שהבאתי בחשבון הן את הסכום הקובע והן את הסכום המזומן שייקבע בהמשך

פסק דין
זה (בעיקר את הסכום שייוותר לזכות החברה לאחר תשלום הגמול ושכר הטרחה מסכום המזומן).

10.
ראשית, כפי שציינו הצדדים, לאור פסק-הדין האמריקאי, ספק רב אם התובע היה מצליח להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין העובדה שהחברה לא ניסתה לממש את השעבוד על המלון לבין הנזק שנגרם לה. ההנחה הסבירה היא כי אילו היתה החברה מבקשת לממש את השעבוד, היתה שאלת תוקפו עולה על הפרק במוקדם או במאוחר, ולאחר שהיה נקבע כי מדובר בשעבוד שאין לו תוקף, החברה לא היתה יכולה להיפרע ממנו. אם אלה הם פני הדברים, הרי גם לו היה נקבע כי הנתבעים הפרו את חובתם לחברה כאשר לא ניסו לממש את השעבוד, הפרה זו לא גרמה לחברה לנזק משום שמדובר בשעבוד חסר תוקף.

11.
באשר לחניון, הרי אין חולק כי לבנק
adirondack
היה שעבוד ראשון שקדם לשעבוד לזכות החברה. בנסיבות אלה, אין ספק כי החברה לא היתה יכולה ליהנות מכלל התמורה שהיתה מושגת בגין מימוש החניון. אין בפני
י נתונים מדויקים ביחס לשווי החניון במועד הרלוונטי וגובה החוב לבנק במועד זה. ב"כ התובע העריך את הסכומים האמורים ב-1-1.5 מיליון דולר. לגישתו של ב"כ הנתבעים - אילו היה נותר כסף לאחר מימוש
השעבוד הראשון, היה מדובר בסכום בסדר גודל של 750,000 ₪. סכומים זה יובאו בחשבון בין היתר בהתייחס לחישוב הסכום המזומן.

12.
מעבר לסכום המזומן, יש להביא בחשבון גם את הסכום הקובע - סכום של 1,863,375 ₪ מהלוואות הבעלים הרשומות לטובת מר אברהם דן
, שמר דן הסכים שייחשב חוב נדחה. ב"כ התובע ציין בהקשר זה עוד כי סכום החוב של החברה למר דן בספרי החברה הוא גבוה יותר. הוא ציין את חששו כי מר דן היה יכול למשוך סכום אחר מהחברה ולסכל באופן זה את התועלת לחברה בהסכם הפשרה. לכן, הדגיש ב"כ התובע, נקבע בהסכם הפשרה (בס' 3.1.1 בו) כי הסכום של 1.86 מיליון ₪ יהיה חוב נדחה במובן זה שהסכום הקובע וכל סכום אחר הרשום בספרי החברה לא יימשכו על ידי מר דן. ב"כ התובע ציין כי בדוחות האחרונים של החברה שפורסמו צוין כי החוב של החברה למר דן עומד על סכום של 3.1 מיליון ₪ וזהו למעשה הסכום שהושג מבחינת החברה במסגרת הסכם הפשרה.

13.
המסקנה של כל האמור לעיל היא כי מצד אחד - אילו היתה התביעה מתבררת במלואה, קשה לקבוע מה היה הסכום הפסוק אילו היה בית המשפט מקבל את טענות התובע ומקבל את התביעה. ככל הנראה לא היה נפסק סכום כלשהו בקשר עם המלון, ובקשר עם החניון היה נפסק סכום המשקף את שווי החניון למימוש במועדים הרלוונטיים, בניכוי הוצאות המימוש ובניכוי החוב לבנק באותו מועד.

מנגד - בצד הזכות יש להביא בחשבון את הסכום המזומן (שייקבע בהמשך פסק-דין זה) וכן את הוויתור של מר דן על חוב החברה כלפיו, ויתור שיש לו משמעות כאשר נבחנת טובתה של החברה.

14.
עוד יש להביא בחשבון במסגרת השיקולים לאישור הסכם הפשרה את הוודאות הכרוכה בקיומו. בהקשר זה יש לזכור כי ההחלטה בבקשת האישור היתה אמורה להיבחן פעם נוספת על-ידי בית-המשפט במסגרת הדיון בתביעה לגופה; כי על החלטה זו הוגשה בקשה לדיון חוזר; וכי אף לו היה בית-המשפט מקבל בסופו של דבר את התביעה, יכלו הנתבעים להגיש על פסק-הדין ערעור לבית-המשפט העליון. עוד יש להביא בחשבון את החיסכון במשאבים שהיה על החברה להוציא אילו היה הדיון בתביעה מתנהל לגופו. גם בהקשר זה יש לציין את הוויתור על הצורך לקיים דיון בבקשה לדיון חוזר. כן יש לציין את העובדה כי התשלום מכוח הסכם הפשרה הוא מיידי (לעומת תשלום עתידי אילו היתה התביעה מתבררת לגופה).

סכום המזומן
15.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני קובעת כי הסכום המזומן יעמוד על סך של 550,000 ₪. יובהר כי בקביעת הסכום המזומן הבאתי בחשבון את מכלול טענות הצדדים כפי שהן הובאו לעיל כמו גם את הסכום שיועבר מתוך הסכום המזומן לידי התובע ובאי-כוחו כגמול ושכר-טרחה וכתוצאה מכך את היתרה שתיכנס לקופת החברה. יודגש כי תוקפו של הסכם הפשרה מותנה בכך שהסכום ישולם בפועל על ידי חברת הביטוח בהתאם להתחייבותה.

גמול ושכר טרחה
16.
הצדדים העלו טענותיהם בהקשר זה במסגרת ישיבת יום 25.3.2019. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני קובעת כי הנתבעים ישלמו לתובע גמול בסכום של 50,000 ₪ ולבאי כוחו שכר טרחה בסכום של 250,000 ₪.

17.
לכן אני נותנת תוקף להסכם הפשרה. אני מורה לחברת הביטוח לשלם לחברה את סכום המזומן. התובע ובאי כוחו ידווחו לבית המשפט על התשלום ורק לאחריו הם יהיו זכאים לקבל את הגמול ואת שכר הטרחה.

המזכירות תסגור את התיק וכן את תיק הבקשה לדיון חוזר (ת.א. 17853-11-15).


ניתן היום,
כ"ד אדר ב' תשע"ט, 31 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.













תנג בית משפט מחוזי 13663-03/14 גיא ניומן פיננסיטק בע"מ נ' אברהם דן, דוד אמאר, רינת אביבי ואח' (פורסם ב-ֽ 31/03/2019)