פסקי דין על יוסי לאטי | פסקי דין על סי קלאס מוטורס יבוא ושיווק רכבי יוקרה | פסקי דין על חי נחמיאס |

2697-11/17 א     29/03/2019




א 2697-11/17 יוסי לאטי נ' סי קלאס מוטורס יבוא ושיווק רכבי יוקרה בע"מ, חי נחמיאס








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 2697-11-17 לאטי נ' סי קלאס מוטורס יבוא ושיווק רכבי יוקרה בע"מ
ואח'



לפני
כבוד השופטת בכירה אושרי פרוסט-פרנקל


ה
תובע
:

יוסי לאטי


נגד


ה
נתבעים
:

1.סי קלאס מוטורס יבוא ושיווק רכבי יוקרה בע"מ

2.חי נחמיאס


פסק דין


לפניי
תביעה כספית על סך 335,184.07 ₪ אותה הגיש מר יוסי לאטי
(להלן: " לאטי") כנגד סי קלאס מוטורס יבוא ושיווק רכב יוקרה בע"מ, ח.פ. 513610188 ( להלן: "סי קלאס" ו/או "החברה" ו/או "נתבעת 1"), מר חי נחמיאס
( להלן: "נחמיאס" ואו "נתבע 2"), מר לוק אהרון (להלן:" נתבע 3"). ביום 14.11.18 הצדדים הגיעו להסכמה דיונית בדבר דחיית התביעה כנגד נתבע 3.

עניינה של תביעה זו הנה רכישה של רכב
מסוג מרצדס אס קלאס (
s class 350
) מהנתבעים בהליך של ייבוא אישי. ( להלן "הרכב"). בחודש אפריל 2015 קיבל התובע הודעת חיוב מרשות המיסים
על סך 265,327 ₪
וזאת בגין השלמת מס קניה, מע"מ, ריבית והצמדה וכן קנס פיגורים, ומכאן התביעה. ( ראו נספח ד' בכתב התביעה).

תמצית טענות התובע
לטענת התובע,
במהלך חודש דצמבר 2011 פנה לנתבעת 1 והתעניין ברכישת רכב חדש במקום רכבו שהיה בבעלותו באותה העת, שנרכש אף הוא מנתבעת 1 בשנת 2010.

על פי הנטען, נתבע 2 הציע לתובע מספר אפשרויות לרכישת רכבים שונים כאשר אחת מהן הייתה האפשרות לרכוש את הרכב נשוא התובענה, לרבות האפשרות להתאימו לפי רצון התובע, מבחינת צבע, אביזרים ועוד.


התובע טוען כי אחד התנאים העיקריים שהציב לפני הנתבעים במהלך המשא ומתן לרכישת הרכב החדש, הוא כי המחיר שישלם עבור הרכב יהיה מלא, סופי ומוחלט, וכי לא
תהיינה תוספות מכל מין וסוג שהן למחיר הרכב, בין כתוצאה מהיבוא האישי ובין מכל סיבה אחרת. נתבע 2 השיב, כך על פי הנטען, כי מחיר הרכב החדש יעמוד על סך 630,000 ₪ וכי מחיר זה מהווה את המחיר הסופי והמוחלט של הרכב החדש
כאשר בסכום זה מגולמים כל התשלומים החלים בגין רכישת הרכב החדש ו/או ייבוא ישראל עד למסירתו לתובע, לרבות תשלומי המיסים, האגרות והרישיונות הנדרשים, שחרורו מהמכס ועד עלייתו של הרכב על הכביש בארץ.

טוען התובע כי בסעיף ב' לטופס הזמנת הרכב החדש נכתב במפורש כי מחיר הרכב החדש
הוא "בתנאי מיסים מלאים"- קרי כי
המחיר כולל אף את כל תשלומי המיסים הנדרשים
בגין יבוא
ורכישתו על ידי התובע. (צורף כנספח ב' לכתב התביעה).


על פי הנטען, נוכח מצגים אלו סיכמו הצדדים על הזמנת הרכב
החדש וחתמו על הסכם לפיו נתבעת 1 רכשה מהתובע את רכבו הקיים תמורת 375,000 ₪
אשר קוזז מהמחיר הסופי במסגרת עסקת "טרייד אין", והתובע שילם את היתרה בסך של 255,000 ש"ח. (הסכם המכר צורף כנספח ג' לכתב התביעה). בחודש פברואר 2012
קיבל לידיו התובע את הרכב מידי נתבעת 1 .

על פי הנטען, בחודש אפריל 2015 קיבל התובע הודעה
בדבר חיוב מרשות המיסים
במסגרתה נטען כי בביקורת שנערכה לאחר התרת רשימון השחרור של הרכב החדש ובהתאם לחקירה שבוצעה על ידי רשות המיסים עולה כי ישנו פער שבין מחיר רכישת הרכב החדש בפועל לבין המחיר אשר דווח על ידי הנתבעים ו/או מי מהם ברשימון בשחרור הרכב החדש מהמכס.
מאחר והתובע הוא שנרשם כמי שייבא את הרכב החדש, נדרש התובע על ידי רשות המיסים לשלם סך של 265,327 ₪
בגין השלמת מס קניה, מע"מ ריבית והצמדה,
וכן קנס פיגורים. (++הודעת החיוב צורפה כנספח ד' בכתב התביעה).
התובע נאלץ להתייצב לחקירה במשרדי רשות המיסים כשהוא מואשם בדיווח כוזב בעניין המחיר הסופי של הרכב החדש, דבר שגם
לו לעוגמת נפש והפסד של ימי עבודה.

לטענת התובע, כל הסבריו של התובע לחוקרי רשות המיסים לפיהם רכשת את הרכב במחיר סופי בהתאם לטופס ההזמנה וכי היבוא בוצע על
ידי
הנתבעים לא הועיל , כאשר בלית ברירה פנה
בחודש יולי 2015 למחלקת גירעונות ברשות המיסים וביקש להפחית מדרישת התשלום, כאשר לאחר דין ודברים הופחתה דרישת התשלום לסך של 179,494 ₪. ( ראו נספחים ה' , ו' לכתב התביעה).

התובע טוען כי פנה לנתבעים בדרישה להשבת התשלום אך לא זכה לכל תגובה, כאשר גם מכתבי התראה אותם שלח לנתבעים העלו חרס. התובע טוען כי עסקינן בהפרת חוזה והטעיה , כאשר יש לראות את נתבעים 2-3 כבעלי אחריות אישית לחוסר תום לב בניהול משא ומתן ולהפרת ההסכם.

התובע עותר במסגרת תביעה זו לסעדים המפורטים: א. סך של 182,593.7 (סכום ההפרש ששולם על ידי התובע משוערך למועד התביעה) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. ב. סך של 152,590.37 ₪ ( 150,000 ₪ משוערך ליום התביעה) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, בגין עוגמת הנפש
שגרמו הנתבעים לתובע, הפסד ימי עבודה וכן בגין הוצאותיו.

תמצית טענות הנתבעים
לטענת הנתבעים, נתבע 2 היה בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה בעל מניות ומנהל בנתבעת 1 שהיא חברה שמומחיותה בייעוץ וסיוע ביבוא אישי של כלי רכב, ועל כן חלים כללי האישיות הנפרדת. על פי הנטען, נתבע 2 לא התקשר עם התובע ולא נערך הסכם כלשהו ביניהם ומשכך אין כל עילה תביעה אישית כלפי נתבע 2. בנסיבות אלו
טוען נתבע 2 כי דין התביעה להימחק או להידחות על הסף
בהיותה מחוסרת עילה באין כל יריבות בין נתבע 2 לתובע.

על פי הנטען,
התביעה הוגשה בשיהוי
בלתי מתקבל על הדעת, כאשר
ההתקשרות בין התובע לנתבעת 1 הסתיימה לפני כ- 6 שנים, דבר שגורם לנתבעים קושי ראייתי אמיתי, כאשר גם מיום הגילוי על ידי רשויות המס (אפריל 2015) ועד ליום הגשת התביעה חלפו כמעט שנתיים וחצי. לטענת הנתבעים, טענת התובע לריבית והצמדה בגין התקופה בה התובע ישן על זכויותיו יש בה כדי חוסר תום לב וניסיון להתעשר על חשבון הנתבעים.

על פי הנטען, התובע מנסה ליתן להסכם פרשנות מרחיקת לכת. לטענת הנתבעים נקבע בהסכם כי המחיר (נכון לתאריך ההזמנה) של הרכב הנ"ל
בתנאי מיסים מלאים, וזאת כדי להגן על נתבעת 1 בדיוק מסוג הטענות אותן מבקש התובע לטעון בחוסר תום לב.
על פי הנטען לנתבעת 1 "אין כל יד ורגל"
בענייני המס ובוודאי שלא בהתנהלות והצהרות התובע אל מול רשויות המס, וכי התנהל מולם בצורה עצמאית ללא מעורבות הנתבעים.

הנתבעים טוענים כי אין להפוך את היוצרות ולחייב את הנתבעים בתשלומי מיסים החלים על התובע על פי הדין.
לטענתם, התובע קיבל את הייעוץ הטוב ביותר
בתחום ידיעתה ובהתאם לניסיונה
ומקצועיותה של נתבעת 1 , כאשר כל פעולת שחרור
הרכב מהמכס הייתה באחריות
התובע.

לטענת הנתבעים, התובע הוא שייבא את הרכב מחו"ל, חתם על ייבוא הרכב כלפי רשות המיסים, הצהיר בפני
הרשויות הרלוונטיות כי הוא יבואן הרכב, והוא שנתן לרשות המיסים
ולעמיל המכס את כל הפרטים הקשורים ביבוא הרכב.

דיון והכרעה
אומר כבר עתה, כי לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים, בעדויות הצדדים
ובסיכומים, מצאתי לקבל את תביעת התובע בחלקה כנגד נתבעת 1
, ולדחות את התביעה כנגד נתבע 2, והכל כפי שיפורט להלן.

דיון בטענת היעדר היריבות בין התובע לנתבע 2

הנתבעים טוענים להיעדר יריבות בין התובע לנתבע 2, שכן, על פי הנטען
הסכם המכר נחתם בין התובע לנתבעת 1, ונתבע 2 הנו בעל מניות בחברה.
משכך, לטענת הנתבעים, נתבע 2 חוסה תחת האישיות המשפטית הנפרדת. מצאתי לקבל
טענה זו של הנתבעים, ואסביר.
עיקרון יסוד של דיני התאגידים הוא עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת. עיקרון זה נתפס כחיוני לשם עידוד פעילותן של חברות ועל מנת לאפשר נטילת סיכונים עסקיים שהפרט לא היה מוכן ליטול לוּ היה נמצא אחראי אישית לכל כישלון עסקי. עיקרון זה מקים "מסך" משפטי המפריד בין החברה לבין בעלי מניותיה. כידוע, הרמת המסך פירושה התעלמות מאותה הפרדה, תוך יצירת יריבות ישירה בין נושי החברה לבין בעלי מניותיה, בדרך כלל על מנת להטיל על בעלי המניות אחריות אישית לחובותיה של החברה. הרמת מסך מהווה סעד חריג, שניתן להיזקק לו בהתקיים תנאים מסוימים וכאשר הדבר נחוץ לעשיית צדק ולשמירה על טובת הציבור ועל מנת למנוע מבעלי המניות לנצל לרעה את ההפרדה בינם לבין החברה לשם השגת מטרה בלתי כשרה הכרוכה בפגיעה בצדדים שלישיים (ראו,
ע"א 313/08

נשאשיבי נ' רינראוי


[פורסם בנבו]
בפסקאות 84-74 לפסק דינו של כבוד השופט י' דנציגר (1.8.10);
ע"א 10582/02

בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ


[פורסם בנבו]
(16.10.05);
רע"א 6039/04

פלזשטיין נ' עובדיה
(6.6.05)).


לאחר חקיקת
חוק החברות (תיקון מס'
3) התשנ"ט-2005 (להלן: "תיקון מס' 3") צומצמו משמעותית המקרים בהם רשאי ביהמ"ש להרים את מסך ההתאגדות. ניתן להרים מסך ההתאגדות כאשר נמצא שנכון וצודק לעשות כן, במקרים חריגים בהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה "(א)
באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; (ב)
באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה" (
סעיף 6(א)(1)(א)(ב)
לחוק החברות תשנ"ט- 1999
(להלן: "חוק החברות")). בתיקון מס' 3 בוטל הסעיף המאפשר להרים מסך כלפי אורגנים בתאגיד.
כך מורה לשון
ס' 6 לחוק החברות:

"(א)(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א)
באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב)
באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,

ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד."

(ב)...

(ג)..."

ההלכה הינה, במיוחד לאחר תיקון מס' 3, כי יש לכבד את עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, והרמת מסך תעשה במקרים חריגים, באופן זהיר תוך הגנה על עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת ((
רעא 996/17
חברת טקסס השקעות בע"מ נ' סאפרדל יזמות בע"מ
[פורסם בנבו] (31.8.17) וההפניות שם; להלן: "עניין חברת טקסס";
בג"ץ 132/15
ר"צ פלסטיק בע"מ נ' איפראימוב פאולינה
[פורסם בנבו] (5.4.2017), בפסקה 8)).נטילת סיכון עסקי בלתי סביר באשר ליכולתה של החברה לפרוע את חובותיה, תהווה עילה להרמת מסך אך ורק כאשר אין לאותו סיכון עסקי כל בסיס עסקי ממשי מבחינתה של החברה (א.
חביב סגל דיני חברות
2007
עמ' 322)).בעוד הרמת מסך מחייבת את בעלי המניות, אחריות אישית מטילה חבות על אורגן בחברה, באופן אישי, בשל פעולותיו הוא. אחריות אישית נבחנת ללא קשר למבחני הרמת מסך, בהתאם לדינים הרלוונטיים לאחריות האישית (
ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח
(5) 661, להלן: "עניין צוק אור"). ישנם שני מסלולים עיקריים להטלת אחריות אישית: דיני נזיקין (רשלנות, תרמית) ודיני החוזים (עקרון תום הלב).

מהבחינה העיונית יש יתרון להטלת אחריות אישית על פני הרמת מסך מפני שהיא אינה פוגעת בעיקרון האישית המשפטית הנפרדת ומרחיבה את מעגל היריבות (ראו
ע"א 313/08 עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינראוי
, פ"ד סד

(1) 398, בפסקה 81; חביב סגל עמ' 344).
חובת זהירות אישית של נושא המשרה אינה צומחת מעצם הכהונה בתפקיד. נדרש לבסס מערכת נתונים החורגת מגדר פעילותו הרגילה והשגרתית של נושא המשרה בחברה (
עא 4612/95
איתמר מתתיהו נגד שטיל יהודית
(פורסם בנבו)29.10.97 ,
רעא 1146/04
בני חבה נ' אלי ג'אן
ו-6 אח' (7.12.2004)).עצם העובדה שאדם פועל כאורגן של חברה, אינה מקנה חסינות בנזיקין, אם כל יסודות העוולה מתקיימים בו אישית (
ע"א 3807/12
מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון
[פורסם בנבו] (22.1.15),
פסקה 61; עניין נשאשיבי פסקה 48;
ע"א 10362/03
א. ברזני שירותים ועסקאות בע"מ נ' אחים בן רחמים (צפון) בע"מ
[פורסם בנבו] (20.10.2009), פסקה 16). הראציונל להטלת אחריות אישית בנזיקין נעוצה בכך שהנושה אינו רצוני (ענין צוק אור;
עא 8910/05
א. אדמון בע"מ נגד זלמה וינבלט
(14.11.16)).
באשר לתביעת אורגן ב"מסלול החוזי": בשלב החוזי, משנכרת החוזה בין החברה לבין הצד השלישי, ההנחה הינה כי הנושה (הצד השלישי) בחר להתקשר עם החברה בלבד, ולכן כעיקרון יש להקפיד על העיקרון שככלל אורגן אינו נושא באחריות אישית בגין הפרת חוזה של החברה, ואין להטיל עליו אחריות אישית אלא במקרים נדירים (ראו עניין מרכז העיר אשדוד, פסקאות 62- 65; עניין נשאשיבי פסקה 43). קיימת מחלוקת באשר למהות אותם מקרים נדירים המצדיקים הטלת אחריות מכוח הפרת חובת תום הלב לפי
סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973,

אולם לכל הפחות מוסכם כי מדובר על תום לב סובייקטיבי בעלי סממנים של הטעיה או מרמה.

ובמקום אחר, אף זאת ביחס לתביעה שעילתה הרמת מסך, נאמרו הדברים הבאים:

"... במידה וקיימות ראיות לכאורה להוכחת העילה, יש מקום להעביר את נטל הבאת הראיות אל הנתבעים. על מנת להוכיח טענותיה, נדרשת התביעה להביא ראיות המצויות רובן ככולן בידי הנתבעים. דרישה מהתביעה להציג בפני
בית המשפט ראיות משכנעות וברורות, תעניק לנתבעים יתרון גדול, באשר בכוחם להימנע מחשיפתו של מידע שעלול לפעול לרעתם ... לפיכך, כאשר הנתבעים נכשלים בהרמת הנטל, תוך הימנעות כמעט גורפת מהבאת ראיות שיצדדו בגרסתם, צודק ונכון להרים את מסך ההתאגדות ... ככל שהראיה משמעותית יותר, כך ניתן להסיק מסקנות קיצוניות יותר כנגד הנמנע מהצגתה ... תביעה להרמת מסך עשויה להתבסס רובה ככולה על מידע המצוי בידי הנתבעים, ולפיכך יש מקום ליישם כלל זה במקרה הנדון ולהסיק מסקנות קיצוניות כנגד הנתבעים. במקרה הנדון, היה על הנתבעים להציג את החובות והזכויות של החברה בתקופה הרלוונטית ולהראות כי ניהלו חברתם באופן תקין, לטובת החברה, וללא נטילת סיכונים בלתי-סבירים. משלא עשו כן, ולאור הראיות הלכאוריות שהביאה התובעת, יש לקבל את טענת התובעת ולהרים את מסך ההתאגדות. "
ת"א (מחוזי י-ם) 3114/01

דלתות חמדיה בע"מ נ' עץ בן אבו בע"מ
[פורסם בנבו] בפסקאות 32-31 לפסק דינו של כבוד השופט י' צבן (20.9.02), ערעור לבית המשפט העליון נדחה, עניין דלתות חמדיה לעיל).
מן הכלל אל הפרט,
אין מחלוקת כי ההזמנה לרכישת הרכב מיום 21.12.11 והסכם המכר למכירת רכבו הקודם של התובע במסגרת עסקת ה"טרייד אין" חתומים על ידי נתבעת 1 ולא נתבע 2. ( ראו נספחים ב'-ג' לכתב התביעה ולתצהירי התובע). התובע אמנם העיד בחקירתו כי
המשא ומתן לרכישת הרכב נוהל כולו עם נתבע 2, אך אין בכך די כדי ליצור יריבות ישירה בין התובע לנתבע 2, שהיה בזמנים הרלוונטיים בעל מניות אצל נתבעת 1, קרי, אחד מאורגניה
(פרוטוקול, עמ' 7, ש' 23-24).

התובע הציג בחקירתו הנגדית של נתבע 2,
גזר דין בעניינו. ואכן, ביום 4.4.2013 ניתן גזר
הדין בעניינו של נתבע 2, לאחר שניתנה בעניינו הכרעת דין בה הורשע, במסגרת עסקת טיעון,
כמי שסייע לנאשם אחר להתחמק מתשלום מס לפי סעיפים 220(4) ו (5) לפקודת מס הכנסה.

כך נקבע בגזר הדין: " ... הנאשם הינו איש עסקים בעיר אשדוד, אשר
בין היתר, החזיק ומחזיק בבעלותו חברות העוסקות בסחר ברכב. במהלך השנים 2011-2005, פעל הנאשם במספר הזדמנויות
שונות כדי לסייע לנאשם מס 1... להתחמק מתשלום מס. ... החל מחודש יולי 2010 העמיד הנאשם לשירותו של נאשם 1 , שלושה רכבי יוקרה לתקופות זמן שבין ימים ועד חודשים, וזאת מבלי שתמצא כל אסמכתא לכך, היות ובמעשים אלה, סייע הנאשם לנאשם מס' 1 להתחמק מרשויות המס ומתשלום מס כדין, הוא הורשע בעבירה של סיוע לאחר להתחמק מתשלום מס לפי סעיפים 220(4) ו (5) לפקודת מס הכנסה". במשך נקבע בגזר הדין: " ... לא מדובר במעשה יחיד שבוצע באופן ספונטני, אלא בשלושה מעשים שונים, מתייחסים לשלושה רכבי יוקרה שונים, ואשר בוצעו על פני מספר שנים". ( ראו ת/2, סעיף 2 ו 8 לגזר הדין).
(יוער כי בית משפט העליון מצא להתערב בגזר הדין
והפחית הקנס שהושת על נתבע 2). אכן, יש בגזר הדין
בעניינו של נתבע 2 , קביעה ברורה וחלוטה,
בעניין התחמקות מתשלום מס העולה כדי עבירה פלילית.
נתבע 2 העיד
בחקירתו הנגדית בעניין הליכים דומים שמתנהלים
כנגדו:
" ש. כמה הליכים זהים להליך שלנו מתנהלים נגדך בכלל?

ת. בעיקרון בישראל משנת 2012 לערך התחילו בהליך של גביית מיסים לרכבים ביבוא

אישי בטענה שקיבלו חשבונית משלטונות גרמניה שונה מהחשבונית שבה הוצהר

מחיר הקניה של הרכב- כמות התיקים עד שנה זו שישראל הוציאה גרעונות מדובר

ב 5 אלף איש. ובחברה שלי מדובר בין 40-50... בבית משפט יש 5-6, בין 40-50

דרישות
". (פרוטוקול, עמ' 9 ש' 10-14).

דומה כי כדי להוכיח הטעיה מכוונת של נתבע 2 כאורגן החברה, היה על התובע להוכיח כי נתבע 2 ידע הלכה למעשה כי התובע יידרש לשלם מס נוסף עבור רכישת הרכב והסתיר מידע זה בצורה מכוונת.

לא מצאתי
כי יש להקיש מגזר הדין שניתן כנגד נתבע 2 בתיק הפלילי לענייננו. עסקינן במקרה ספציפי בה סייע נתבע 2 להתחמק מרשויות המס, כאשר עזר לנאשם אחר, והכל כפי שפורט בגזר הדין.
גם לא התעלמתי מכך כי נתבע 2 העיד כי מתנהלים כנגדו הליכים דומים בבית המשפט, אך
כדי להרים את מסך ההתאגדות בין בעל המניות לחברה נדרשת רמת ודאות גבוהה באופן משמעותי
ממאזן הסתברויות הנדרש במשפט האזרחי. על התובע להוכיח כי הנתבע עשה שימוש לרעה
באישיות המשפטית הנפרדת כדי להונות את התובע, ואיני סבורה כי הדברים מגיעים לידי כך. אמנם, אין מחלוקת כי גזר הדין מציג התנהלות
שאינה עולה בקנה אחד עם נורמות התנהגות רצויות, שאף עולה כדי עבירה על החוק, אך עסקינן במקרה ספציפי, כאשר נטל הבאת הראיות מוטל ראשית על התובע. איני סבורה כי די בהצגת מקרה בודד בו הורשע הנתבע כדי להשליך על הנסיבות העובדתיות נשוא התובענה, כאשר לא הוכח לפניי כי
הנתבע ידע בוודאות ו/או
שהיה צריך לדעת כי התובע יחויב ביתרת תשלום מס כפי שקרה בפועל.

הנתבע אמנם העיד כי מתנהלים בבית המשפט הליכים דומים, אך לא הוצגו לפניי פסקי דין חלוטים בעניינו של התובע הזהים במסכת העובדתית לנסיבות דנן, ומשכך התובע כשל מלהוכיח כי עסקינן בדפוס פעולה שיטתי של נתבע 2 שכל מטרתו היתה להונות את התובע. כידוע, הרמת מסך ההתאגדות הנה חריג לכלל האישיות המשפטית הנפרדת, וסבורתני, כי התובע לא הרים את הנטל בעניין זה. מכאן שמצאתי לקבל טענת היעדר היריבות בין התובע לנתבע 2,
והתביעה
כנגד נתבע 2, נדחית. עם זאת, התמונה שונה באשר לחלקה של נתבעת 1 במסכת העובדתית שהוצגה לפניי, והכל כפי שיפורט להלן.



הנתבעים טוענים בתצהירם כי : "בסיפא להסכמי ההתקשרות של החברה בתחתית העמוד או בדף השני, תמיד היה סעיף מפורש מעל לחתימת הצדדים, אשר מציין בהסכם שוב ומדגיש, כי " המחיר הנ"ל לפי מיסים
תקפים
ביום ההזמנה
במידה והמיסים יעלו המחיר ישתנה בהתאם". לטענת הנתבעים, התובע "בתחבולות" הגיש את ההסכם נשוא ההליך
דנן כשהוא חתוך
או קטוע בתחתית העמוד, ללא חתימת הצדדים, וללא הסעיף הרלוונטי. ( ראו סעיף 28 בתצהירי הנתבעים). איני מקבלת טענה זו של הנתבעים. הנתבעים טוענים למעשה כי
בעמוד 2 להסכם הייתה החרגה ספציפית בעניין המיסים. לא יכולה להיות מחלוקת כי ההזמנה הנה מסמך מטעמה של נתבעת 1 ובשליטתה. מכאן שנטל ההוכחה בדבר הטענה כי קיים סעיף המחריג את נושא המיסים
רובץ על כתפיה
של הנתבעת, ולא על כתפיו של התובע.

לא זו אף זו, התובע הציג במסגרת דיון ההוכחות הזמנה נוספת של לקוח אחר, אשר רכש רכב זהה לרכבו (מרצדס מסוג
350
s
), אליה צורף העמוד השני. מעיון במסמך זה המכיל גם את העמוד השני, לא מצוין דבר בדבר תשלום מס כזה ו/או אחר ואין בו זכר להחרגה כזו או אחרת בעניין תשלום המס. ( ראו ת/6).

נחמיאס התייחס לעניין זה בחקירתו הנגדית וכך העיד:
"ש.מפנה לעמוד הראשון במחיר הרכב- מחיר הרכב בתנאי מיסים מלאים. בעמוד השני שאתה טוען שהוא מוסתר – ואני מצטט מתוכו, יש משפט על מיסים בעמוד הזה?
ת. אני לא רואה פה. בהזמנות קודמות זה קיים
וגם בהזמנה הקודמת שלו. אני לא יודע למה זה לא פה. אני מאשר שזה אותו פורמט הסכם כמו הסכם נשוא תביעה זו
". (פרוטוקול, עמ' 12, ש' 24-27).

הנה כי כן, נחמיאס אשר בעדותו כי ההזמנה שהציג התובע, בעניין לקוח אחר,
זהה לפורמט ההזמנה של הרכב נשוא התובענה. בהמשך חקירתו העיד כי הגם שמדובר באותו הפורמט,
ניתן
להוסיף סעיפים ולשנות.
כפי שקבעתי לעיל, דומה כי בנסיבות דנן דווקא על הנתבעת היה להציג את
מסמך ההזמנה ולהוכיח כי הכיל החרגה בעניין המיסים. הצגת ההזמנה בעניינו של לקוח אחר מתיישבת עם טענות התובע כי לא היתה כל החרגה בעמוד השני של ההזמנה, ומשכך יש לדחות טענת הנתבעת בעניין זה.

לא התעלמתי מכך כי בהזמנה הקודמת של הלקוח משנת 2010 נרשם בצורה מפורשת כי "במידה והמיסים יעלו המחיר ישתנה בהתאם", (ראו נספח ד' בתצהירי הנתבעים), עם זאת, נחמיאס העיד
כי עסקינן בפורמט שונה של הזמנה ואין עסקינן באותו הפורמט עליו חתם התובע בגין הרכב נשוא תובענה זו.

הנתבעים טוענים כי התובע מפרש בצורה מוטעית את המשפט "מחיר (נכון לתאריך ההזמנה) של הרכב הנ"ל בתנאי מיסים מלאים" המנוי בסעיף ב' בהזמנה (ראו נספח ב'). לטענתם,
שלוש המילים "נכון ליום ההזמנה" מטרתן להגן על החברה כנגד טענות הקשורות לסוגיית מס, כאשר לטענתן עסקינן בהחרגה מפורשת לעניין זה. איני מקבלת טענה זו של הנתבעים.
בחקירתו העיד נחמיאס:
"ש. אתה מסכים שכתוב בתחתית העמוד 630 אלף ₪ כולל מיסים?
ת. המחיר של הרכב כולל מיסים שתקפים בעת ההזמנה מבחינת אחוזי המיסים. לכל סוג של רכב יש אחוז מיסים משתנה.
כאשר נשאל נחמיאס באשר לשיעור המס , כך השיב:
ש. יש לך מה להגיד מחודש12/11 ועד 2/12 חלו שינויים בשיעור המיסים?
ת. לא חלו שינויים. הדבר היחיד שקרה אחרי כמה שנים
". ( פרוטוקול, עמ' 12, ש' 7-9, עמ' 18, ש' 12-13).

לא יכולה להיות מחלוקת כי בהזמנה מצוין בצורה מפורשת כי עסקינן בעסקה בתנאי מיסים מלאים. איני סבורה כי המילים "נכון לתאריך ההזמנה" מהוות
החרגה בהסכם לעניין יתרת מס שיכול שתיגבה מהלקוח. אני מקבלת טענת התובע כי
המצג שהוצג לו
הנו שמדובר במחיר סופי ומוחלט. לא זו אף זו, גם אם הייתי מקבלת טענת הנתבעים כי שלוש המילים מהוות החרגה לעניין המס, אין מחלוקת כי ההזמנה הנה מיום 21.12.11, כאשר התובע קיבל לידיו את הרכב כבר בפברואר 2012.
נחמיאס העיד כי לא חל כל שינוי במיסוי מיום ההזמנה עד מועד קבלת הרכב, כך שממילא טענה זו של הנתבעים אינה מתיישבת עם המסכת העובדתית. מעבר לכך,
במקרה
שאומד דעת הצדדים בהסכם אינה ברורה ונדרשת פרשנות סובייקטיבית של הדברים, כבר נקבע בפסיקה כי אי בהירות בהסכם פועלת לרעת מנסחו. (ראו
ע"א 779/89 שלו נגד סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח

(1) 221, וכן
ע"א 769/86 רובינשטיין נגד זמרן, פ"ד מב

(3), 581). מאחר שאין מחלוקת כי ההזמנה נוסחה על ידי הנתבעת, אזי ממילא כל אי בהירות בהסכם פועלת לחובתה.

ב"כ הנתבעים מצא להעלות טענה נוספת במסגרת חקירתו הנגדית של התובע וטען כי חתימת החברה
על נספח ההזמנה הנה אך ורק לצורך העברת
התשלום בגין הרכב.
ב"כ הנתבעים הפנה את התובע להבדלים
בין החתימות בין מסמך ההזמנה להסכם מכירת רכבו הקודם לנתבעת. אכן ,מעיון
בשני המסמכים דומה כי יש שוני בין החתימות, כאשר בחותמת המוטבעת על מסמך ההזמנה מופיעים
בנוסף לשם החברה גם פרטי חשבון הבנק של החברה. עם זאת, לא מצאתי בהבדל בין החתימות כדי להעיד על משמעותה
של החתימה. על שני
המסמכים מוטבעת חותמת החברה, ודי בכך כדי לחייב הנתבעת בהתחייבויותיה כלפי
התובע.


נחמיאס טוען בתצהירו כי: "התובע ולא אחר חתם על מסמכי יבוא הרכב כלפי רשות המיסים, בפני
ה גם הצהיר, כי הוא יבואן הרכב והוא שנתן לרשות המיסים ולעמיל המכס את כל הפרטים הקשורים ביבוא הרכב. ... ללא כל מעורבות החברה או שלי". בהמשך תצהירו טען: " התובע שחרר את הרכב מהמכס
לאחר שהסדיר את ענייניו , לרבות תשלום המיסים, מול המכס ועם קבלת הרכב אותו בקש התובע לייבא מחו"ל החברה סיימה את תפקידיה ומתן השירות שהתבקש ממנה"( ראו תצהיר נחמיאס, סעיפים 14, 21).

בדיון ההוכחות התובע הציג לפני בית המשפט את חקירתו של נחמיאס ברשות המיסים (חקירות מכס ומע"מ, ראו ת/8) מיום 24.6.2014. בחקירתו פירט נחמיאס לפני החוקר את התנהלות החברה בקשר עם ייבוא הרכבים, וכך טען בחקירתו:

"ש. פרט את דרך הסכם ההתקשרות שלך עם לקוחות יבוא אישי של חברת סי קלאס מוטורס יבוא ושיווק אשר ביקשו ממך וביצעת עבורם יבוא אישי של רכב מחו"ל , מרגע ההתקשרות הראשוני של היבואן/לקוח ועד לשחרור מהמכס של הרכב בארץ?
ת. לאחר שלקוח יבואן נכנס אלי לחברה ומתעניין ביבוא רכב הלקוח מקבל מאתנו את כל פרטי היבוא, כל הסבר
של הליך הייבוא, זה מתחיל באיתור צרכיו של הלקוח לרכישת רכב ולאחר איתור הצרכים והסבר כללי ללקוח על עלות הייבוא של הרכב
וקבלת אישור עקרוני מהלקוח
לאישור העסקה אנו מאתרים בחו"ל את הרכב המבוקש ומנהלים משא ומתן על המחיר עם הדילר מחו"ל ואז קוראים ללקוח לאישור העסקה, אנו מאתרים בחו"ל את הרכב המבוקש ומנהלים משא ומתן על המחיר
עם הדילר מחו"ל
ואז קוראים ללקוח לפגישה על סגירת העסקה ומסכמים סופית
עם היבואן את עלויות הייבוא
ומקבלים ממנו מקדמה ומתחילים בהליך הייבוא
כגון רכישת הרכב מהדילר
עבור היבואן, מילוי כל מסמכי הייבוא במשרד התחבורה
על מנת לקבל רישיון יבוא
ואת המסמכים
אשר מילאנו עבור הלקוח כחלק מהשרות אנו מוסרים ליבואן
את המקור של המסמכים
לגשת לעו"ד על מנת להחתים את היבואן ולאמת חתימתו, הלקוח מחזיר לנו את המסמכים חתומים, אנו מגישים למשרד התחבורה עבור היבואן את הבקשה לרישיון היבוא ומתחילים בהליך שינוע הרכב לישראל. לימים לאחר שמתקבל רישיון יבוא
והרכב מגיע לארץ אנו מזמנים את היבואן על מנת לחתום על טפסי השחרור מהמכס ולייפוי כוח לעמיל המכס. עמיל המכס מתחיל לעבוד על הליך השחרור ושהרכב משתחרר מודיע לנו עמיל המכס על שחרורו ואנו דואגים לשחרר את הרכב ממחסני המכס עבור היבואן. כמו כן, לאחר השחרור אנו מטפלים ליבואן בכל הליך לקבלת הרישיון רכב ממשרד הרישוי. חלק מהליך זה גם בדיקה של תקינה בעמדה אחת בחולון והעברת טסט במכון הטסטים וקבלת רישיון הרכב ממשרד הרישוי הקרוב לביתו של היבואן, ובכך שהרכב נמסר ליבואן ללא כל הליך מסורבל
".
(ראו ת/8, שורות 7-27)

בחקירתו של נחמיאס ברשות המיסים ביום 3.9.2012 העיד :
"שאלה: במה עוסקת חברת סי קלאס?
תשובה: החברה עוסקת בייבוא של רכבים מחו"ל עבור לקוחות בארץ וכן קנייה ומכירה של רכבים משומשים בארץ... עמיל המכס מקבל ממני את הניירת השחרור של הרכב, עמיל המכס לא נמצא בקשר עם היבואן והכול נעשה דרכי ... לאחר השחרור מעביר את הרכב ללקוח
לאחר הכנה למסירה... הכספים שמועברים לתשלום המכס נעשים על ידי... למעשה עמיל המכס מגיע למשרד שלי באשדוד
ומקבל ממני שיק עבור המיסים ששילם
." ( ראו ת/3 , ש' 15-17,47-48, 56-60).

התמונה הכוללת העולה מהעדויות שהוצגו לפני אינה מתיישבת עם גרסתו של נחמיאס. הנתבעים מבקשים להציג במסגרת הגנתם תמונה לפיה פעלו "מאחורי הקלעים" בכל הקשור לרשויות המס ולרשויות הרלוונטיות בישראל הקשורות למלאכת ייבוא הרכב ארצה, כאשר התובע, כך לשיטתם, יזם את פעולת הייבוא ואף הוציאה לפועל, כאשר יש
לראותם כיועצים ו/או מתווכים בלבד בעסקת הייבוא. עם זאת, העדויות לפניי מציגות תמונה שונה לחלוטין. בחקירתו של נחמיאס בראשות המיסים
פירט ( בשני מועדים שונים) כיצד מתבצעת עסקת ייבוא אישי של רכב מחו"ל. נחמיאס טען לפני רשות המיסים שהחברה מבצעת את הקשר עם הדילר בחו"ל ואף דואגת להעביר אליו את הכספים, עוסקת במלאכת השינוע ארצה, פונה לקבלת רישיון ייבוא ממשרד התחבורה, דואגת לקבלת רישיון רכב ממשרד הרישוי,
ואחראית על שחרור הרכב מהמכס ותשלום המיסים בגינו. בחקירתו של נחמיאס בראשות המיסים בשני מועדים שונים ( 24.6.14, 3.9.12) חזר על אותן הפעולות אותן מבצעת החברה עבור לקוחותיה. אמנם ברישומון היבוא (ת/10) נרשם במפורש כי היבואן הנו התובע, אך הלכה למעשה כל פעולות הייבוא בוצעו על ידי נתבעת 1, כאשר תפקידו של התובע הסתכם בחתימה על מסמכים בהתאם לדרישות והכוונת הנתבעת, לרבות ייפוי כוח הנתבעת לצורך ביצוע פעולת הייבוא על שמו. למעשה, ללקוח, התובע בענייננו, לא היה כל קשר ישיר עם הדילר בחו"ל
שהרכב נרכש ממנו, ואף לא עם הרשויות הרלוונטיות בארץ, קרי,
משרד התחבורה/משרד הרישוי , רשות המיסים והמכס. משאלו הם פני הדברים מצאתי לדחות טענת הנתבעים כי התובע התנהל
בצורה עצמאית מול רשויות המס ואין להם "כל יד ורגל" בעניין המס ששולם. כאשר עומת נחניאס עם טענתו כי התובע שחרר את הרכב מהמכס בעצמו (סעיף 21 לתצהירו), השיב :" כנראה נפלה טעות. הרכבים משתחררים על ידי עמיל המכס". ( פרוטוקול, עמ' 18, ש' 8-9).

מצאתי אף
לדחות טענת הנתבעים כי החברה עסקה בייעוץ ולא בייבוא. גם אם אתעלם משמה של החברה המעידה על תחום עיסוקה ( יבוא ושיווק רכבים) בחקירתו של
נחמיאס ברשות המיסים טען במפורש "החברה עוסקת בייבוא של רכבים מחו"ל". כאמור, ניסיונם של הנתבעים להציג את החברה כמי שייעצה לתובע ותו לא, אינה מקובלת עלי, ואינה מתיישבת עם המסכת העובדתית והראייתית.

נחמיאס אף העיד כי ציפה לזכות ברווח של
בין 50-60 אלף ש"ח מעסקה זו, כך שיש לקבוע שמחיר הרכב אף כלל דמי טיפול בגין ייבוא הרכב על ידי הנתבעים, כאשר שירותיה של הנתבעת
נשכרו לצורך ייבוא הרכב ארצה ולא בגין פעולת ייעוץ כפי שטוענים הנתבעים. (פרוטוקול, עמ' 9, ש' 20-21).

התובע הציג במסגרת תצהיריו "טופס הסדר תשלומים- תנאים" מיום 2.11.2015 בו
נקבעה יתרת המס שעל התובע לשלם למכס בסך של 179,494 ₪
אותם שילם ב- 12 המחאות שוות. (ראו נספח ו' לתצהירי התובע).
מכאן, שלא יכולה להיות מחלוקת כי התובע שילם את יתרת המס שנדרש לשלם בגין ייבוא הרכב נשוא התובענה.

לסיכום בדברים, מצאתי לקבל טענות התובע כי המצג שהוצג לו על ידי הנתבעים
הוא כי המחיר ששולם עבור הרכב הנו מחיר סופי הכולל את כל תשלומי המס בגין הרכב נשוא התובענה. דברים אלו מתיישבים עם מסמך ההזמנה שצורף לכתב התביעה, כאשר הפרשנות הסובייקטיבית של הנתבעים בעניין תשלום המס אינה מקובלת עלי. כאמור, הנתבעים לא הציגו כל מסמך אחר המעיד כי
מחיר המס לא היה סופי, וככל שישנה אי בהירות בעניין פרשנות סעיף המיסים בהזמנה, הרי שפועלת לחובת הנתבעת, ולא להיפך.
מצאתי לדחות טענת הנתבעים בדבר התנהלותו העצמאית של התובע
מול רשויות המס, כאשר המסכת הראייתית הציגה תמונה שונה לחלוטין. כאמור, מחקירתו של נחמיאס ברשות המיסים עולה כי הנתבעים טיפלו בצורה ישירה בכל הליך יבוא הרכב מגרמניה לישראל, מראשיתו ועד סופו, כולל טיפול שוטף בכל הרשויות הרלוונטיות בארץ, הן במשרד התחבורה והרישוי
והן טיפול מול עמיל המכס ושחרורו של הרכב מהמכס והעברתו לידי התובע. התובע פנה לנתבעת לצורך ייבוא רכב ארצה וזאת לאור ניסיון קודם ביבוא רכב אחר בשנת 2010. הנתבעים הציגו לתובע מצג כי יטפלו בכל הליך היבוא, ואף טיפלו בהליך מראשיתו ועד סופו. העובדה כי התובע רשום ברשומות המכס כיבואן אינה גורעת מהעובדה כי הנתבעת, ולא אחרת, פעלה בצורה ישירה מול הרשויות וייבאה את הרכב בפועל, כאשר דווקא התובע היה
פאסיבי בהליך ופעל על פי הוראותיה של הנתבעת ואורגניה. המחיר אשר בה נקבה הנתבעת
עבור יבוא הרכב הנו 630,000 ₪ שכוללים את רכיב המס, התוספות השונות, לרבות עמלת הנתבעים בגין הטיפול בהליך. משאלו הם פני הדברים,
על נתבעת 1 לשאת ביתרת המס בגין הרכב אותה שילם התובע לרשויות המס.

מצאתי להעיר כי
לא התעלמתי מטענת זיוף החשבונות שהעלה התובע בסיכומיו. עם זאת, טענת הזיוף לא נטענה בכתב התביעה ואף לא בתצהירים, ועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית של מר נחמיאס, ולא מצאתי להידרש אליה במסגרת תובענה זו. למעלה מן הצורך, מצאתי לציין כי
טענה זו ממילא קשורה להתנהלות הנתבעת מול רשות המיסים, ואינה מעניינה של תביעה זו.

הנתבעים מתמקדים בסיכומיהם ב

פסק דין
שניתן בעניין "איל פרח".
בעניין "איל פרח" עסקינן במקרה בו תבע פלוני את רשות המיסים בצורה עצמאית, עת קיבל יתרת תשלום
מרשות המיסים- תוספת למיסי יבוא בגין ייבוא של רכב. בפסק הדין, קיבל בית המשפט את התביעה, וקבע
כי המיסים על הרכב יוותרו כפי שנדרש התובע לשלם במקור, ולא מעבר לכך. ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה, מאחר שהמערערת חזרה מערעורה. ( ראו ת.א. 51148-11-15 איל פרח נ' מדינת ישראל- רשות המיסים בישראל (20.12.17). מעיון בפסק הדין דומה כי אין הנדון דומה לראיה. עסקינן במסכת עובדתית שונה מענייננו, כאשר בעניין "איל פרח" התובע רכש את הרכב ישירות מהסוחר והתנהל ישירות מול רשות המיסים, כאשר לא הייתה בתווך כל חברה מתווכת שטפלה בכל הליך הייבוא ארצה. בעניין "איל פרח" סוחר הרכב כלל לא נתבע, ואין עסקינן באותה היריבות כבענייננו. העובדה כי בעניין "איל פרח" בחר התובע להגיש תביעתו בצורה ישירה כנגד רשות המיסים, ואף זכה בתביעתו, אינה מאיינת את
היריבות הישירה בין התובע לסוכנות באמצעותה בוצע הליך הייבוא.

מצאתי להפנות ל

פסק דין
בעניין "ד"ר ניר שפק"
שניתן רק לאחרונה בבית משפט זה
על ידי כב' השופט אלקלעי. בפסק הדין מתוארת מסכת עובדתית זהה לענייננו, בה נתבעה
החברה באמצעותה בוצע הליך הייבוא, לאחר שהתובע נדרש לשלם יתרת מס בגין יבוא הרכב. בפסק הדין קיבל בית המשפט את תביעת התובע, וקבע כי החברה תישא בתשלום המס בו חויב.

כך קבע כב' השופט אלקלעי בפסק הדין:
"בעניין זה אציין כי גם אם לא היה מוכח כי ההצהרה שנמסרה למכס ביחס לרכב היתה כוזבת, למרות שקבעתי כי הדבר הוכח, לא היה בכך כדי לשנות את תוצאות פסק הדין, שכן לצורך העניין - אחת היא אם הנתבעת מסרה הצהרה כוזבת לשלטונות המכס, או שהנתבעת נמנעה מלהסדיר את החיוב מול רשויות המכס, לאחר שניתקה קשר עם התובע, והותירה אותו לעמוד לבדו מול דרישת המכס..

אילו היתה הנתבעת נקיית כפיים כפי שהיא מנסה לצייר את עצמה, ואילו באמת סברה כי אין ידה במעל, היא הייתה צריכה לפעול מול רשויות המכס לביטול החיוב, או, לחילופין, לפעול נגד מי שלדעתה גרם לחיוב בסכום הגירעון במס. מאחר והנתבעת היא זו שהיתה חייבת, לפי ההסכם בין הצדדים, לשלם את מלוא סכום המס, ומכיוון שלא עשתה כן ולא הסדירה את דרישת המכס, והותירה את התובע לעמוד לבדו מול דרישת שלטונות המכס, הרי על הנתבעת לפצות את התובע בגין הסכום ששילם למכס וכן בסכום ההוצאות אותן הוציא לצורך הטיפול מול המכס
".(ראו
תאק (ת"א) 32207-08-16 ד"ר ניר שפק נ' אילן ורונן פרימיום קאר בע"מ
, סעיפים 60,63-64 בפסק הדין , ההדגשות אינן במקור, (11.2.19)).

כאמור, הנתבעים מכוונים
לכך, כי היה על התובע להתמודד בצורה עצמאית מול רשות המיסים, לרבות הגשת תביעה כנגדה, וכי אין להם כל יד ורגל ביתרת המס בה חויב התובע במסגרת הליך הייבוא. טענתם של הנתבעים, אינה מקובלת עלי ויש לדחותה. אמנם, שמו של התובע נרשם כיבואן, אך בנסיבות דנן יש לראות את הרישום כדקלרטיבי ולא כמהותי. כפי שקבעתי לעיל, נתבעת 1 הייתה הרוח החיה בכל הליך הייבוא, פעלה לשינוע הרכב מגרמניה לארץ, פעלה מול הרשויות הרלוונטיות, לרבות המכס, וזאת עד העברתו של הרכב לחזקתו של התובע. הליך זה הנו בדיוק ההליך לשמו נשכרו שרותיה של נתבעת 1
על ידי התובע והיא אף קבלה עמלה בגין השירות. בנסיבות אלו, ולאור כל האמור, על נתבעת 1 לשאת ביתרת המס ששולמה על ידי התובע.

התובע עותר בנוסף לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 152,590.37 ₪. הלכה פסוקה היא כי פיצוי בגין נזק בלתי ממוני הנו לעולם לשיקול
דעת בית המשפט. בעניין "דוד דלג'ו" נקבע:" הפיצוי הלא-ממוני כפוף לשיקול דעת שיפוטי, ואין צורך בהבאת ראיות לגביו".(ראו

ע"א 8588/06
דוד דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ

(11.11.2010)). לאחר ששקלתי השיקולים הצריכים לעניין, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי ברכיב נזק זה, אך לא בסכום לו עותר התובע. התובע תאר בחקירתו הנגדית את חקירתו ברשות המיסים בגין הרכב, ולא ניתן היה להתעלם מעדותו באשר לתחושותיו נוכח הסיטואציה אליה נקלע כשלוש שנים לאחר שהרכב נמסר לרשותו. התובע אף מפרט בחקירתו בדבר עיקולים שהוטלו על חשבונותיו מאחר שבתחילה סרב לשלם את שומת המס, אך נאלץ לעשות כן לאור העובדה שפניותיו לנתבעים העלו חרס. (פרוטוקול, עמ' 8, ש' 1-24). סבורתני כי הזמנתו של התובע לחקירה בנסיבות דנן, ולאור קביעותי לעיל, אכן מצדיקה פיצוי בגין נזק בלתי ממוני. לאור נסיבותיו של התיק והמסכת הראייתית שהוצגה לפני, אני אומדת הפיצוי המגיע לתובע בגין נזק בלתי ממוני בסך של 7,000 ₪.

סוף דבר
לאור כל האמור, התביעה כנגד נתבעת 1 מתקבלת בחלקה.
התביעה כנגד נתבע 2 נדחית.
נתבעת 1 תשלם לתובע סך של 179,494 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן, נתבעת 1 תשלם לתובע 7,000 ₪ בגין נזק בלתי ממוני.
נתבעת 1
תישא
בהוצאות התובע , בגין ניהול ההליך, ושכ"ט עו"ד בסך כולל של
15,000 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.




ניתן היום,
כ"ב אדר ב' תשע"ט, 29 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 2697-11/17 יוסי לאטי נ' סי קלאס מוטורס יבוא ושיווק רכבי יוקרה בע"מ, חי נחמיאס (פורסם ב-ֽ 29/03/2019)