פסקי דין על אליעזר פישמן | פסקי דין על הכונס הרשמי

3642-08/16 פשר     08/04/2019




פשר 3642-08/16 אליעזר פישמן נ' הכונס הרשמי








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



פש"ר 3642-08-16 פקיד שומה למפעלים גדולים ואח' נ' פישמן ואח'
מספר בקשה:
133


לפני כב' הנשיא איתן אורנשטיין


בעניין
:
פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980

ובעניין
:
אליעזר פישמן
ע"י ב"כ עו"ד שלום גולדבלט
החייב


ובעניין
:
יוסף בנקל, עו"ד, נאמן לנכסי החייב
ע"י ב"כ ממשרד שבלת עם ראב"ד, מגריזו, בנקל ושות'
הנאמן


ובעניין
:
טובה פישמן
ע"י ב"כ עוה"ד שלום גולדבלט ו/או אהוד גינדס
המשיבה


ובעניין
:
bank leumi (uk) plc
ע"י ב"כ ממשרד מטרי מאירי ושות'
וב"כ ממשרד מיתר, ליקוורניק, גבע, לשם, טל ושות'
לאומי-אנגליה


ובעניין
:
הכונס הרשמי
ע"י עו"ד רותי מזרחי
ו/או נחמה אבן ספיר
הכנ"ר
החלטה
כללי
לפני בקשה לבזיון בית משפט לפי פקודת בזיון בית משפט (להלן: "הפקודה"), אשר הוגשה על ידי עו"ד יוסף בנקל, הנאמן לנכסי החייב בהליך פשיטת הרגל מר אליעזר פישמן
, בגין פעולות שנקטה המשיבה, רעיית החייב הגב' טובה פישמן, בקשר לצו איסור דיספוזיציה שניתן ביום 29.1.17 (להלן: "הצו"). במוקד הבקשה פנייתה של המשיבה לעורכי הדין של "
bank leumi (uk) plc
" (להלן: "לאומי-אנגליה") ו-"בנק לאומי לישראל בע"מ" ושל
(להלן שניהם יחדיו: "קבוצת לאומי") ובקשתה להעביר מחצית מן הסכום שנמצא בחשבון בבנק לאומי-אנגליה, המשותף לה ולבעלה, לחשבונה הפרטי בישראל.
ביום 29.1.17 ניתן צו איסור דיספוזיציה, שלשונו:
"ניתן בזאת צו אירעי האוסר על המשיבה, הגב' טובה פישמן ו/או מי מטעמה, לבצע כל דיספוזיציה מכל מין וסוג שהוא בנכסים שבבעלותה, או בשליטתה, או בחזקתה הישירה או העקיפה, בין בישראל ובין מחוצה לה. כן נאסר על המשיבה להוציא מרשותה ו/או חזקתה נכסים. יובהר, שבגדר הנכסים דנן הם נכסי נדל"ן, מיטלטלין וכספים. אין באמור כדי למנוע מהמשיבה למשוך כספים הדרושים למחייתה ולמחיית החייב בשיעור שיוסכם על ידי המנהל המיוחד, המשיבים והכנ"ר.
תוקף הצו עד להחלטה אחרת.

[...]
ככל שהמשיבה תהיה מעוניינת בביצוע עסקה במי מנכסיה, תגיש בקשה לבית המשפט, וזו תישקל לגופה
".
מעבר לכך, ביום 2.4.17 קבעתי כי החייב ורעייתו, המשיבה, רשאים למשוך כספים הדרושים למחייתם, בגובה הסכום אשר נקבע בהחלטה. ביום 4.4.17 הובהר כי ההחלטה בדבר הוצאות המחייה אינה מתייחסת להוצאות משפטיות שבהן חבה המשיבה, אשר לגביהן יש להגיש בקשה נפרדת. המשיבה אכן הגישה 3 בקשות שונות, ובעקבותיהן אושרו העברת סכומים מסוימים עבור ההוצאות המשפטיות שבהן היא נושאת.
עמדות הצדדים
הנאמן טוען כי ביום 3.2.19 פנתה המשיבה לבא-כוח קבוצת לאומי, בו מתנהל כאמור חשבון בנק משותף על שמה ועל שם בעלה, וביקשה להעביר לידה מחצית מיתרת הזכות הצבורה בחשבון הבנק לחשבונה האישי של המשיבה בישראל. בחשבון המשותף סך העומד על כ-383 יורו וכ-22,301 ליש"ט.
בו ביום, פנה הנאמן לבנק ולמשיבה, בבקשה למנוע את ההעברה, ואכן זו לא בוצעה. לטענת הנאמן, פניית המשיבה ובקשתה לבצע העברת הכספים מהווה הפרה בוטה של הצו השיפוטי, ועולה כדי בזיון בית המשפט.

המשיבה טוענת כי עד לאחרונה, החשבון המתנהל בלאומי-אנגליה היה כפוף לטענת קיזוז או עכבון של הבנק. ואולם, ביום 28.1.19 התקבל מכתב מפקיד הבנק, לפיו זכות הקיזוז/עכבון הוסרה, וכי הבנק מוכן לשחרר את יתרות החשבון לצדדים הרלוונטיים. לאור זאת, פנתה המשיבה לבאה כוחה של קבוצת לאומי כדי להעביר מחצית מהיתרה בחשבון לחשבונה הפרטי בישראל, תוך שהיא מציינת כי לפי מכתבו של פקיד הבנק, הוסרה טענת הקיזוז/עכבון של הבנק.
המשיבה טוענת כי לא מדובר בהפרה של הצו, ומשכך גם לא בבזיון בית משפט, שכן העברה מחשבון בנק אחד בבעלותה לחשבון אחר בבעלותה, כאשר שניהם בבעלותה, אינה מהווה דיספוזיציה ועל כן לא מפרה את הוראות הצו. לשיטתה, דיספוזיציה משמעה העברת נכסים מאדם אחד לאחר, מה שלא התרחש בענייננו, ולא היה מתרחש גם לו הבקשה הייתה מתממשת. מעבר לכך, המשיבה טוענת כי לא היה כל ניסיון לבצע מחטף או להפר את הצו, כטענת הנאמן, שכן היא בחרה לפנות באמצעות עורכי הדין שלה לעורכי הדין של הבנק, המעורים בהשתלשלות העניינים של הבקשה, קרי בטענת הקיזוז/עכבון ובצו הדיספוזיציה, ולא לפקיד זוטר בבנק.
כן טוענת המשיבה כי לאחר מכתבו של הנאמן לבנק, היא פנתה בעצמה לבנק וביקשה שחלף בקשתה הקודמת, סכום הכסף יועבר ישירות לחשבון עורכי דינה, כתשלום עבור ההוצאות המשפטיות שלה, וזאת לפי האישור שניתן לה על ידי בית המשפט מיום 19.7.18. לפיכך, אף אם היה חשש כלשהו להפרת הצו, אין הוא מתקיים עוד, שכן המשיבה חזרה בה מבקשתה. לעניין זה טוענת כי מטרת בזיון היא למנוע הפרה של הצו כדי להביא לאכיפתו באופן צופה פני עתיד ולא להעניש אדם על עצם הפרת הצו באופן צופה פני עבר. בנוסף טוענת המשיבה כי לא מדובר בפעולה שהייתה גורמת לנושים נזק בלתי-הפיך, שזו התכלית שעומדת במוקד הצו.
בתגובתו, עומד הנאמן על בקשתו. לשיטתו, החשש מפני הפרת הצו רק גבר, לא הוסר. לטענתו, ממקרא תשובת המשיבה אין אלא להסיק כי בכוונתה להמשיך ולנסות להפר את הצו אף בעתיד. הנאמן מציין כי הוא סבור, לפי פרשנותו שלו, שסמכותו כנאמן לקופת פשיטת הרגל חלה גם על הכספים הצבורים בחשבונות המשותפים, וזאת על אף שלא נקבע כך על ידי בית המשפט. כן מבקש הנאמן ללמוד מכך שהמשיבה פנתה בעבר לנאמן בבקשה לממש את תיק ניירות הערך המתנהל בחשבונה הפרטי, כי היא מודעת לכך שהצו חוסה גם על פעולות פנימיות בחשבון הפרטי. כן טוען הנאמן כי המשיבה ציינה בעבר כי היא ערבה לחובות בעלה, ומכך היא יודעת שגם נכסיה כפופים לזכויות נושי החייב ובשל כך נתונים לשיקול דעתו של הנאמן.
דיון והכרעה
לאחר בחינת טענות הצדדים, עיון במסמכים שצורפו לכתבי הטענות ויישום ההלכה, הגעתי לידי מסקנה כי
דין הבקשה להידחות. זאת, משני טעמים עיקריים:
האחד; מקובלת עלי טענתה של המשיבה, לפיה פעולה של העברת סכום כסף מחשבון בנק אחד שעל שמה והחייב לאחר שעל שמה, כשאין מוטבים נוספים בחשבון, אינה יכולה לעלות כדי דיספוזיציה, קל וחומר, כאשר הצו לאיסור דיספוזיציה חל הן על החשבון המשותף של המשיבה והחייב והן על החשבון הפרטי של המשיבה. לפיכך, פעולתה זו של המבקשת, ובנסיבות דנן, אינה מהווה דיספוזיציה, ועל כן אין בה כדי להפר את הצו.
השני; הליך בזיון בית המשפט, אשר מוגש לפי סעיף 6 לפקודה, מטרתו להביא לקיומו של צו שיפוטי, והבטחת הוצאתו מן הכוח אל הפועל, מקום בו אחד מן הצדדים מפר את הצו או מתעתד להפר אותו. בנסיבות אלו, מוקנית לבית המשפט הסמכות להטיל על המפר אמצעי של קנס או מאסר, על מנת לחייבו לקיים את הצו כלשונו. על כן, אין תכליתו של הליך זה להטיל על המפר עונש על עצם הפרתו, כי אם להניעו לבצע את המעשה, או לחדול מן המעשה, הכל כפי שנקבע בצו השיפוטי.
בשל הסנקציה החמורה שעשויה להיות מוטלת על המפר, העולה כדי הפרת זכויות יסוד, הלכה היא כי "
השימוש באמצעי אכיפה על פי הפקודה, צריך להיעשות במשורה, וכעניין חריג, ולהיות מוגבל למצבים בהם כל יתר האמצעים כבר מוצו ולא הועילו, ולא נותר אלא להשתמש בהליך בזיון בית משפט כדי להבטיח את אכיפתה של ההוראה השיפוטית
" (ראו: ע"פ 5338/17
משה אבוטבול ראש עיריית בית שמש נ' נילי פיליפ
, פס' 41 לפסק דינו של המשנה לנשיאה, כב' השופט מלצר (1.11.18)).
לענייננו, אני סבור כי לא היה כל ניסיון לבצע "מחטף", כלשונו של הנאמן, שכן המשיבה לא ביקשה לממש את רצונה במחשכים, אלא פעלה דרך הצינורות המקובלים ובאמצעות גורמים בבנקים אשר מעורים בנסיבות המיוחדות אשר בענייננו. לא זו אף זו, אף אם התעורר חשש לכאורי כלשהו להפרת הצו, מרגע שהגיעה לידיעת של המשיבה התנגדותו של הנאמן, חדלה היא מבקשתה, ומאותו מועד פעלה לעמידה דווקנית יותר על החלטותיו של בית משפט זה, על ידי פניה חדשה לבנק, הכוללת בקשה להעברת סכומי הכסף לחשבונות באי-כוחה, ולא לחשבונה הפרטי.
מעבר לנדרש אציין, כי יש ליתן משקל גם לעובדה כי הסכומים הנידונים אינם ניכרים יחסית לתיק.
למעלה מן הצורך, אינני מקבל את טענת הנאמן כי דין מימוש תיק ניירות ערך כדין כהעברת כספים מחשבון בנק אחד לאחר. זאת, שכן למימוש ניירות ערך עשויות להיות השלכות נוספות, חיצוניות להליך, כגון: שינוי במאזן הכוחות בחברה שמניותיה נמכרות, השפעה של מועד מימוש התיק על התנהגותם של שחקנים אחרים בשוק ההון, וכיוצא בזאת.
בהינתן כל האמור, הבקשה נדחית.
לצד זאת יצוין, כי טוב תעשה המשיבה אם תקדים פעולות מעין אלו בפני
ה לנאמן או לבית המשפט, למען הסר ספק ולשם קידום יעילות ההליך.
המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ט, 08 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.
















פשר בית משפט מחוזי 3642-08/16 אליעזר פישמן נ' הכונס הרשמי (פורסם ב-ֽ 08/04/2019)