פסקי דין על ברוריה מור | פסקי דין על אורי מור | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי |

44849-12/18 ברע     18/04/2019




ברע 44849-12/18 ברוריה מור נ' אורי מור, המוסד לביטוח לאומי








בית הדין הארצי לעבודה


בר"ע 44849-12-18




ברוריה מור
המבקשת


-
1. אורי מור

2. המוסד לביטוח לאומי
המשיבים


בשם המבקשת: עו"ד בתיה אשורי
בשם המשיב 1: עו"ד שי רוסינסקי
בשם המשיב 2: עו"ד עדי עזר אשכנזי


החלטה

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
1.
לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי תל אביב (סגנית הנשיאה אריאלה גילצר-כץ; ב"ל 43473-04-15) מיום 29.11.18, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לסלק על הסף מחמת מעשה בית דין את תביעתו של המשיב 1, בן זוגה לשעבר (להלן: המשיב), אליה צורפה מכוח הודעת צד ג'.

רקע
2.
בחודש אפריל 2015 הגיש המשיב תביעה בבית משפט השלום בתל אביב כנגד המשיב 2, המוסד לביטוח לאומי
(להלן: המוסד) בגין אי תשלום קצבאות המגיעות לו עקב תאונת דרכים עבור השנים 1998-1990. המשיב טען באותו הליך כי רק במסגרת הליכים שהתנהלו בבית המשפט לענייני משפחה כנגד המבקשת - גרושתו - נודע לו שכספי הקצבאות הועברו לבנק דיסקונט, סניף "לב דיזנגוף" (להלן: הבנק וחשבון הבנק). לטענתו, מדובר בחשבון שנפתח על ידי המבקשת תוך שהציגה לבנק מצג שווא שלפיו המשיב הוא חלק מאותו חשבון למרות שלא היה לו כל קשר לדבר. בכך שלשלה המבקשת לכיסה את הכספים שהגיעו לו. על יסוד האמור עתר המשיב לחייב את המוסד בתשלום "כלל התמלוגים" בסך של 270,842 ₪ בצירוף ריבית והצמדה וכן בפיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין הפרת "חוק הקצבאות".

3.
ביום 7.10.16 ניתן

פסק דין
בהעדר הגנה (השופט יגאל נמרודי) שלפיו חויב המוסד לשלם למשיב סך של 320,842 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 19,627 ₪. ביום 29.1.17 בוטל פסק הדין לבקשת המוסד. בחודש מרץ 2017 הגיש המוסד כתב הגנה שבמסגרתו נטען כי הגמלאות להן היה זכאי המשיב על פי דין שולמו בהתאם לפרטים שמסר. במקביל הגיש המוסד בקשה לדחייה על הסף של התביעה מחמת העדר סמכות עניינית, התיישנות, העדר עילה והעדר יריבות.

4.
ביום 1.5.17 ניתנה החלטה (השופטת אידית קליימן-בלק) שלפיה מאחר שהתובענה נוגעת לגמלאות מכוח חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי) הרי שהסמכות העניינית נתונה לבית הדין האזורי לעבודה.

5.
ביום 17.12.17 התקיים דיון מוקדם לפני השופטת שרה מאירי ובנוכחות ב"כ המשיב וב"כ המוסד. בפתחו ציין ב"כ המשיב כי הוא "מקבל את אמירת בית הדין ביחס לרכיב הראשון וחוזר מי (כך במקור) מהתביעה בעניין זה (סך 270,842 ₪). אולם לגבי הרכיב השני בטח שבכתב ההגנה אין התייחסות לכך. אני מבקש למחוק את התביעה לפיצוי בסך 50,000 ₪ בגין הפרת חוק הקצבאות" (עמ' 1 לפרוטוקול). בסיום הדיון הוחלט כי ב"כ המשיב יודיע עמדתו באשר להמשך ניהול התיק.

6.
ביום 6.2.18 ניתנה החלטת בית הדין האזורי שלפיה: "משזו עמדת התובע, לאחר ששקל הנאמר בדיון המוקדם: עניינו של התובע יועבר למותב להוכחות בפלוגתאות: התיישנות טענותיו של התובע; סעיף 320 לחוק הביטוח הלאומי; טענת תרמית. תשומת לב המותב כי התובע לא הגיש מכתב החלטה של הנתבע, בגינו הוגשה התביעה (וכי התביעה הועברה מבימ"ש) וכי התביעה בשני רכיבים (270,842, ו-50,000 ₪) נמחקה. כל עדויות התובע בתצהירים עד 1.3.18 אליהם יצרף כל מסמך המבסס טענותיו. לא יוגש כאמור - תמחק התביעה ללא כל התראה נוספת".

7.
ביום 11.7.18 התקיים דיון לפני מותב בראשות סגנית הנשיאה אריאלה גילצר-כץ ובנוכחות ב"כ המשיב וב"כ המוסד, שבמהלכו טען המשיב כי המבקשת זייפה מסמכים וכן "נתנה בכלל כתובת אחרת, בגבעתיים ואני בכלל לא בגבעתיים, אני משנת 98' גרתי בשד' קם 5 ברמת גן, בשנת 99' עברתי לאורנית. היא פתחה חשבונות על שמי בכמה סניפים בבנקים. איך בנק מאפשר לפתוח חשבון על שמי, ולא יודע מי. איך עושים דברים כאלה" (עמ' 3 לפרוטוקול). בתום הדיון הוחלט כי נוכח הדברים שנשמעו בו תישלח הודעת צד ג' למבקשת.

8.
ביום 14.11.18 הגישה המבקשת "בקשת דחיית תביעה על הסף ובקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה". בגוף הבקשה נטען שכל הטענות שהעלה המשיב בתביעתו נדונו במסגרת תביעה שהגיש בבית המשפט לענייני משפחה בשנת 2014 כנגד המבקשת וכנגד הבנק (תמ"ש 27732-10-14, להלן גם: תיק התמ"ש).

יצוין כי ביום 9.5.18 ניתן

פסק דין
בתיק התמ"ש, שדחה את תביעתו של המשיב תוך חיובו בהוצאות בסך 17,000 ₪ לכל אחד מהנתבעים שם, קרי המבקשת והבנק (להלן: פסק הדין). המשיב ערער לבית המשפט המחוזי, וההליך שם תלוי ועומד וקבוע לדיון בחודש ספטמבר 2019 (עמ"ש 4512-06-18). נוכח האמור סבורה המבקשת כי משקיים

פסק דין
הרי שהוא מהווה מעשה בית הדין או השתק פלוגתא בעניין הנדון. לעמדתה, גם אם יתקבל הערעור, הרי שההליך הנוכחי הוא כפול ומיותר. המבקשת צירפה לבקשתה את פסק הדין, ממנו עולה לכאורה כי בבסיס תביעת המשיב באותו הליך עומדות "טענות התובע כי הנתבעת הונתה אותו באופן שפעלה לפתיחת חשבונות בנק על שמו של התובע ללא ידיעתו, ותוך זיוף חתימתו. הנתבעת העבירה לחשבון בבנק דיסקונט סניף 147... כספי גמלאות להם זכאי היה התובע, כל זאת על דעת עצמה...".

9.
בתגובת המשיב לבקשת הסילוק על הסף נטען כי התביעה שהגיש לבית משפט השלום והועברה לבית הדין לעבודה הוגשה כבר בחודש אפריל 2015, בעוד שהערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הוגש למעלה משלוש שנים לאחר מכן - רק בחודש יוני 2018. עוד נטען כי אין כל הלימה בין הטענות המועלות בהליכים.

10.
בהחלטת בית הדין האזורי מיום 19.11.18 צוין כי "במסגרת הבקשה והתגובה לה הצדדים לא פירטו מדוע לטענתם קיים או לא קיים מעשה בית דין או השתק עילה, למעט אמירות כלליות בעניין. על הנתבעת לפרט מדוע לטענתה יש השתק עילה או מעשה בית דין ואילו על התובע לפרט מדוע הוא חולק על טענה זו, כל זאת תוך התייחסות לעובדות ולטענות שעלו בתיק תמ"ש 27732-10-14 מור נ' מור ותוך הפנייה לסעיפים הרלבנטיים מפסק הדין שניתן באותו תיק...".

11.
בזיקה להחלטה זו הודיע המשיב כי הוא תובע את המוסד "בשל רשלנותו בהעברת כספי הנכות" לטובת המבקשת וזאת בדרכי מרמה. לדבריו בתיק התמ"ש אכן הוזכר עניין זה אך נתוני התביעה הקיפו "מכלול אחר של טענות וסעדים" (בלא לפרט). עוד הדגיש כי אילו היו הדברים כפי שמציגה אותם המבקשת הייתה היא שולחת הודעת צד ג' כנגד המוסד במסגרת הליך התמ"ש.

12.
המבקשת הבהירה בתגובתה כי הטענה העיקרית בתביעת המשיב בבית המשפט לענייני משפחה הייתה כי המבקשת פתחה חשבון בנק בבנק דיסקונט בסניף "לב דיזנגוף", אליו הופקדה הקצבה שקיבל המשיב מהמוסד וזאת ללא ידיעת המשיב. המבקשת הצביעה על כך שטענות זהות הועלו גם בסעיפים 5 ו- 6 לכתב התביעה בבית הדין האזורי, כאשר אלה נדונו במפורש על ידי בית המשפט לענייני משפחה בפסק דינו. מכאן שמדובר בטענות זהות.

13.
המבקשת הוסיפה וטענה כי הציגה בבית המשפט לענייני משפחה ספחי המחאות בכתב ידו של המשיב, שעל מנת לבררן הסכימו הצדדים כי תמונה גרפולוגית כמומחית מטעם בית המשפט. עוד הוסכם כי אם ייקבע שמדובר בכתב ידו של המשיב - תידחה תביעתו הן כנגד המבקשת והן כנגד הבנק.

בהתאם לכך מונתה גרפולוגית, שקבעה "בדרגת הביטחון הגבוהה ביותר" כי "למרות חלוף השנים ולמרות שחלק מהמסמכים שנמסרו לבדיקה היו צילומים, כי למעט 3 ספחים שצוינו לעיל, שאר הספחים שבטיעון אכן נכתבו על ידי מר אורי מור
". נוכח האמור נדחתה התביעה.

לדעת המבקשת, משטענת המשיב בדבר בעלותה הבלעדית בחשבון הבנק נמצאה כטענה מופרכת, הרי שכספי הקצבאות הועברו לחשבון בנק משותף שלה ושל המשיב.
משכך, מהווה פסק הדין מעשה בית דין והשתק עילה. לתגובתה צירפה את פסק הדין; את כתב התביעה שהגיש המשיב לבית המשפט לענייני משפחה; את כתב ההגנה מטעם הבנק; וכן פרוטוקול דיון בתיק התמ"ש מיום 19.3.15.

14.
ביום 29.11.18 ניתנה החלטת בית הדין מושא ההליך שלפני כדלקמן:

1.
לאחר שעיינתי בהודעת התובע ובתגובת הנתבעת, הגעתי לכלל מסקנה כי אין להיעתר לבקשה לסילוק על הסף מחמת מעשה בית דין או השתק פלוגתא וזאת, בין היתר, הואיל ופסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום בתיק תמ"ש 27732-10-14 איננו

פסק דין
סופי וחלוט משהוגש עליו ערעור לבית המשפט המחוזי והערעור תלוי ועומד.

2.
משכך, המבקשת תגיש כתב הגנה מטעמה עד ליום 27.12.2018.

3.
החלטה בדבר מועד דיון בתיק תשלח בנפרד.

15.
יצוין כי לאחר מתן החלטת בית הדין האזורי הגישה המבקשת "בקשה לדחייה על הסף/מחיקת הודעת צד ג' מטעם הביטוח הלאומי" וכן "בקשה לעיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד". ביום 8.1.19 ניתנה החלטת בית הדין האזורי בבקשות כאשר בנוגע לבקשה לעיכוב הליכים הוחלט כי "התביעה דנן וההודעה לצד השלישי מעלות לכאורה שאלות דומות אולם הואיל ומדובר בתיק ותיק שנפתח ב-4/2015 לא מצאתי לנכון לקבל את הבקשה לעיכוב ההליכים עד למתן

פסק דין
בהליך בבית המשפט המחוזי בעמ"ש 4512-06-18 הואיל ובעיכוב ההליכים יהיה כדי לעכב את ההליכים בתיק דנן באופן משמעותי". על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור.

הבקשה שלפני
16.
בבקשת רשות הערעור שבה המבקשת והבהירה כי בית המשפט לענייני משפחה דן כבר בטענת המשיב כי המבקשת גנבה לו כספים, ולא יתכן שהיא תאלץ להתמודד עמן פעמיים. ברי כי לא ניתן לנהל את אותו סכסוך עם אותן טענות בזירות שונות, וזאת מטעמים של השתק עילה/השתק פלוגתא או למצער כיבוד ערכאות. העובדה שעל פסק הדין תלוי ועומד ערעור אינה מעלה או מורידה.

המבקשת הוסיפה כי בבית המשפט לענייני משפחה נוהלו אין ספור דיונים כשבתוך כך החליף המשיב 14 עורכי דין, ביקש לפסול את המותב וכן את הגרפולוגית המומחית שמונתה מטעם בית המשפט. זאת ועוד, ביום 25.11.18 התקיים קדם ערעור בבית המשפט המחוזי שבו טען ב"כ המשיב כי אינו בקשר עם מרשו וכי נודע לו שהמשיב מצוי בהליך מינוי אפוטרופוס ולכן הוא "אינו יודע" אם הוא מייצג אותו.

17.
ביום 1.1.19 נקבע כי על המבקשת לצרף את המוסד כצד לבקשת רשות הערעור. עוד נאמר בהחלטה זו כי:

"עיון בהחלטה מושא הבר"ע מעלה כי הבקשה נדחתה בשל הליך הערעור שתלוי ועומד בבית המשפט המחוזי. עוד עולה כי הוגשה בקשה לעיכוב ההליכים עד מתן פסק הדין בערעור, וכי בקשה זו טרם הוכרעה. משכך, בשלב זה יעוכב הטיפול בבר"ע והמבקשת תעדכן את בית הדין זה עם מתן החלטה על ידי בית הדין האזורי בבקשה לעיכוב ההליכים. ככל שההליכים יעוכבו, יתכן והבר"ע שלפניי תתייתר".

18.
ביום 9.1.19 הודיעה המבקשת כי בקשתה לעיכוב הליכים נדחתה, כפי שפורט לעיל. בהמשך הוגשה תגובת המשיב שבמסגרתה חזר וטען כי התביעה מושא ההליך שלפני הוגשה בחודש אפריל 2015 בעוד שהערעור על תיק התמ"ש הוגש ביוני 2018. כמו כן לשיטתו (אך בלא לפרט מדוע) אין כל הלימה בין הטענות המועלות בהליכים הללו.

19.
המוסד השיב כי אין מדובר בהשתק עילה/השתק פלוגתא. לטענתו הוא לא היה צד להליך שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה; אין כל "קרבה משפטית" בין המוסד למבקשת; קיים ערעור תלוי ועומד על פסק הדין ולכן לא ברורה הטענה בדבר השתק פלוגתא. המוסד סבור שהמבקשת היא בעלת דין הכרחית לבירור ההליך, ועל כן אין מקום לדחות על הסף את ההודעה שהגיש לה.

דיון
20.
החלטת בית הדין האזורי מושא ההליך ניתנה כ"דן יחיד". על פי סעיף 18 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 (להלן: חוק בית הדין לעבודה) ופרט 14 לתוספת הרביעית לחוק זה, החלטה מסוג זה, קרי החלטה שמקבלת או דוחה בקשה לסילוק על הסף - צריכה להינתן במותב תלתא:

"נוסחו של פריט 14 אינו כולל הבחנה בין בקשות לדחייה על הסף בהתאם לתוצאותיהן, היינו דין החלטה המקבלת בקשה לדחייה על הסף כדין החלטה הדוחה בקשה זו. ניתן להסביר העדר הבחנה זו בכך שבתחילת הדיון בבקשה תוצאותיה לא ידועות מראש, ולכן אין מקום להתניית שאלת המותב (דן יחיד או תלתא) בתוצאותיה של ההכרעה. מכל מקום, נוכח נוסחו הברור של פרט 14 אין מנוס ממסקנה כי החלטה בבקשה כאמור צריכה להינתן בידי מותב תלתא. משכך, בהיבט זה נפל פגם בהחלטת בית הדין האזורי"

(בר"ע (ארצי) 14104-12-18 מיטב דש ברוקראז' בע"מ - מיקי נניקשוילי (26.12.18)).

נוכח האמור נראה לכאורה כי יש מקום להחזיר את ההכרעה לשם מתן החלטה במותב תלתא.

21.
זאת ועוד. הנימוק שלפיו פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה "אינו סופי וחלוט וערעור עליו תלוי ועומד" ועל כן אין להיעתר לבקשה לסילוק על הסף מחמת מעשה בית דין/השתק פלוגתא מעורר קושי. זאת מאחר שהגשת ערעור על

פסק דין
אינה משפיעה על כוחו המחייב כמעשה בית דין (ראו למשל ע"א 127/06 בנק הפועלים בע"מ משכן נ' נגר (19.2.09)). להרחבה בנקודה זו ראו: נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי (1991) עמ' 246 שם צוין כי "הכלל הוא, כי העובדה שבעל הדין כנגדו ניתן פסק הדין נקט בהליכי ערעור על פסק הדין אינה משפיעה על כוחו המחייב של פסק הדין, נשוא הערעור, כמעשה בית דין לכל דבר ועניין. משעמד פסק הדין בכלל הסופיות לצורך כלל ההשתק, יהווה מחסום דיוני, בין כהשתק עילה ובין כהשתק פלוגתא, בהתדיינות נוספת בין אותם צדדים, אפילו תלויים ועומדים הליכי ערעור על פסק הדין".

על כן ולכאורה, אין בעובדה שעל פסק הדין הוגש ערעור, כשלעצמה, כדי לאיין את הטענה בדבר השתק עילה/ השתק פלוגתא/ מעשה בית דין, ויש לדון בה לגופה ובשים לב לטענות המבקשת בדבר הזהות בטענות המשיב בשני ההליכים. עוד נקבע בפסיקה כי "בנסיבות מסוימות האפשרות כי בהליך התלוי ועומד ייקבעו ממצאים שעשויים להוות מעשה בית דין בהליך שעיכובו מתבקש, היא כשלעצמה מצדיקה כי בית משפט ייעתר לבקשה לעיכוב הליכים (...)" (רע"א 7202/18 קוזליק נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (11.2.19); ההדגשה אינה במקור). ייתכן וראוי אם כך (הגם שלא הוגשה על כך בר"ע) כי בית הדין האזורי ישקול שוב גם את החלטתו בעניין עיכוב ההליכים, עד להכרעת בית המשפט המחוזי בערעור שהוגש על תיק התמ"ש.

22.
במאמר מוסגר יצוין כי על פי פרוטוקול הדיון המוקדם מיום 17.12.17 והחלטת בית הדין האזורי מיום 6.2.18 - התביעה בשני רכיבים (270,842, ו-50,000 ₪) נמחקה. עיון בתיק ב"נט המשפט" מעלה לכאורה כי לא הוגש כתב תביעה מתוקן, כך שעל פני הדברים לא ברור מה נותר מהתביעה שהגיש המשיב באפריל 2015 (ועל פני הדברים כללה את שני הרכיבים שנמחקו בלבד).

23.
לאור המפורט מוצע לצדדים להסכים כי הבקשה לסילוק על הסף תוחזר לבית הדין האזורי לשם שקילת מכלול טענותיהם פעם נוספת בשים לב לאמור לעיל, ומתן החלטה במותב תלתא.

24.
הצדדים יודיעו עמדתם עד ליום 20.5.19. במסגרת הודעתם יתייחסו הצדדים לאפשרות שבית הדין ידון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה וזאת בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

25.
לעיוני בהתאם.

ניתנה היום, י"די"ג ניסן תשע"ט (18 אפריל 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.














ברע בית הדין הארצי לעבודה 44849-12/18 ברוריה מור נ' אורי מור, המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 18/04/2019)