פסקי דין על אלון יוסף גורן | פסקי דין על בני וקנין | פסקי דין על רפאל טל |
60709-12/12 א 10/04/2019
א 60709-12/12 אלון יוסף גורן נ' בני וקנין, רפאל טל
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
ת"א 60709-12-12 גורן ואח' נ' וקנין ואח'
לפני כבוד השופטת חנה פלינר
10/04/2019
התובע
הנתבע שכנגד
:
אלון יוסף גורן
ע"י ב"כ עו"ד בר קהן
, צינגלאוב ושות'
נגד
הנתבעים
הנתבע 1/התובע שכנגד
:
1. בני וקנין
ע"י ב"כ עו"ד פירט
, ולינסקי
, מזרחי ושות'
2. רפאל טל
ע"י ב"כ עו"ד גיא שרם
וישראלה שומרוני קנר
פסק דין
השאלות העומדות במרכז
פסק דין
זה, בתמצית
1.
ביום 18/3/2008 נחתם הסכם בין התובע, מצד אחד, לבין הנתבעים ואדם נוסף, עו"ד רון הרבט (להלן: "הרבט"), מצד שני. הסכם זה יכונה להלן: "הסכם השותפות", ראו נספח 2 לתצהירו של התובע והנתבע שכנגד, יכונה להלן "גורן". אין מחלוקת שהסכם זה נחתם ברומניה; אין מחלוקת שהסכם זה נכתב בכתב יד, ונחתם על גבי הנוסח בכתב יד; אין מחלוקת שבתיק זה לא הוצג המקור של הסכם זה, כשכל צד מגלגל את האחריות להצגת מקור המסמך על כתפי האחר.
2.
מאחר וההסכם נכתב כאמור בכתב יד, ולצורכי נוחות, הציג גורן בהליך זה נוסח מודפס של הסכם השותפות (להלן: "הנוסח המודפס"). הנוסח המודפס כולל גם תוספות, שלטענת הנתבעים הוספו בכתב ידו של גורן על גבי ההסכם המקורי ולא היו חלק ממנו בעת החתימה (ראו הנוסח המודפס במלואו המצוטט בסעיף 16 להלן). לתוספות יש משמעות רבה להתחייבויות שנטלו הצדדים בזמן אמת, על כך ארחיב בהמשך.
3.
גורן טוען כי ארבעה ימים לאחר כריתת הסכם השותפות, ביום 22/3/2008, נחתם הסכם נוסף, המכונה על ידו "ההסכם המשלים" (ההסכם המשלים מצוטט במלואו בסעיף 17 להלן). גם הסכם זה נכתב בכתב יד והודפס מאוחר יותר על ידי גורן; גם מקורו של מסמך זה לא הוצג. אין מחלוקת שעל ההסכם המשלים חתמו גורן והרבט בלבד, וחתימותיהם של הנתבעים לא מתנוססות על גבי ההסכם המשלים. לטענת גורן, הרבט חתם גם בשם הנתבעים, ועל דעתם.
4.
ההסכמים הללו עומדים במרכז התביעה העיקרית והתביעה שכנגד. אין מחלוקת שעל יסוד הסכמים אלו, שילם גורן סך של 850,000 $, כשלטענת הנתבעים היה עליו לשלם סך של מיליון דולר. המחלוקת נוגעת לשאלה האם גורן קיבל לידיו את התמורה שנקבעה בין הצדדים עבור הכספים ששילם בזמנו – בעוד שגורן טוען כי הנתבעים לא עמדו בהתחייבויות אותן נטלו מכוח ההסכמים, ולפיכך עליהם להשיב את כספו, אזי הנתבעים טוענים כי התמורה התקבלה בידי גורן במועד כריתת ההסכמים או בסמוך לכך, וגורן הוא שנותר חייב סך של 150,000 $, הסכום העומד במרכז התביעה שכנגד.
5.
על מנת להכריע בשאלות אלו, נעמוד להלן על הנפשות הפועלות; הוראות ההסכמים (והתוספות להן, תוך התייחסות לשאלה האם בזיוף עסקינן אם לאו); התנהלות הצדדים לאחר חתימת ההסכמים; הראיות, העדים והמסקנות העולות, בין היתר בהתייחס לנטל ההוכחה הנדרשים בהליך האזרחי.
הנפשות הפועלות
6.
גורן הינו עורך דין פעיל המתגורר בעיר אשקלון. לטענתו, מעולם לא היה מעורב בעבר בהשקעה בנדל"ן מחוץ לתחומי ישראל. הנתבע 1, מר בני וקנין
(להלן: "וקנין"), שימש בעברו כמנכ"ל נת"ע, הרכבת הקלה, יו"ר דירקטוריון חברת פלאפון וכן שימש בין השנים 1991-2003 ובשנים 2008-2013 כראש עירית אשקלון. הנתבע 2, מר רפאל טל
(להלן: "טל") הינו איש עסקים בין היתר בתחום הנדל"ן. הרבט היה בעברו עורך דין, וביום 22/3/2011 ניתן כנגדו צו כינוס, משכך הועמדו ההליכים כנגדו והתביעה כנגדו אינה מתבררת במסגרת הליך זה.
הרקע הקודם לחתימה על ההסכם השותפות וההסכם המשלים
7.
כבר עתה אעיר כי
פסק דין
זה נכתב ברוח תקנה 129(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018, משכך ההתייחסות להלן מהווה את קביעת בית המשפט לגבי העובדות שהוכחו בפני
ו, עובדות המהוות את התשתית לקביעות והמסקנות המשפטיות.
8.
ונשוב לציר הזמן. ביום 3/2/2008 נחתם הסכם בין וקנין מצד אחד, כ"משקיע", לבין טל והרבט מצד שני, כ"יזם". הסכם זה יכונה "הסכם הצטרפות וקנין", ראו נספח 1 לסיכומי וקנין. בהסכם הצטרפות וקנין נכתב כי וקנין החליט להצטרף ולהשקיע כספים בנדל"ן ברומניה, יחד עם היזם, אשר כבר "ביצע, במישרין או בעקיפין שלוש רכישות של נכסי נדל"ן כמפורט בנספח א' להסכם (להלן: "הנכסים")". נספח א' מספק פרטים מזהים באשר לשלושה נכסים: האחד קרקע בוולונטר, המכונה גם מתחם פיפרה; הנכס השני הינו קרקע בקיאז'נה, ומכונה "מיליטר 2"; הנכס השלישי אף הוא קרקע בקיאז'נה, ומכונה "מיליטר 1".
9.
בסעיף 2 להסכם הצטרפות וקנין יש התייחסות להגדרת הבעלות בנכסים אלו, ומפאת חשיבות הדברים והבנתם, אצטט את הסעיף במלואו: " כל אחד מהנכסים נרכש באמצעות חברה רומנית נפרדת (להלן: "החברה הרומנית") שהוקמה על ידי היזם וקבוצת משקיעים (להלן: "צד ג'") ומוחזקת על ידם בחלקים שווים (50% ע"י היזם ו-50% על ידי קבוצת המשקיעים ובענין "מילטאר 1" 30% על ידי היזם ו 70% על ידי קבוצת המשקיעים). ההחזקה בחברות הרומניות היא באמצעות תאגיד או תאגידים נוספים כמפורט להלן:
2.1.
חברת פניקס דבלופמנט ס.ר.ל אשר בבעלותה חטיבת קרקע בגודל של 20,000 מ"ר במילטאר בוקרשט רומניה מוחזקת בידי
l.l.p
אנגלי &
k.b.b
partners
המוחזק כאמור ביחס 30% ליזם 70% לצד ג' המשקיע יקבל 15% מחלקו של היזם ב-
l.l.p
.
2.2.
חברת פילדלפיה דבלופמנט ס.ר.ל, בעלת הקרקע בוולנטר פיפרה בגודל של 15,000 מ"ר, מוחזקת בחלקים שווים ע"י שתי חברות קפריסאיות זוסטרו
l.t.d
ויאנסי
l.t.d
. זוסטרו שייכת ליזם. המשקיע יקבל 15% ממניות זוסטרו.
2.3.
חברת נורת' לנד ס.ר.ל בעלת הקרקע בקיאז'נה בגודל 25,000 מ"ר חלקו של היזם בחברה 50% המשקיע יקבל 15% מחלקו של היזם בחברה זרה שתוקם בין אם באנגליה ובין אם בקפריסין."
10.
עוד נקבע בהסכם הצטרפות וקנין כי כל אחד מהצדדים רשאי להחזיק בזכויותיו הנובעות מההסכם במישרין או באמצעות חברה בשליטתו; כי הצדדים יפעלו לרכישת נכסים משותפים נוספים וישתפו פעולה לצורך השגת מימון בנקאי לרכישת נכסים. בסעיף 5 להסכם נקבע: " המשקיע יהיה רשאי להכנס כשותף על פי חלקו בנכסים עתידיים.."
11.
סעיפים 6-8 להסכם התייחסו ספציפית לנכס המכונה מיליטאר 2, וכך נקבע בהם:
"6.
היזם מצהיר בזאת כי הנכס במילטאר 2 (שפרטי הזיהוי שלו אמורים בנספח א') (להלן- "הנכס") נמצא בבעלות אריזונה דיבלופמנט
s.r.l
(להלן: "אריזונה"), חברה רומנית הנמצאת בבעלות
alfa drt llp
(להלן - "אלפא") שהינה שותפות בריטית רשומה. היזם מתחייב בזאת לגרום לכך שהנכס יימכר לחברת נורת' לנד דיבלופמנט
s.r.l
(להלן - "נורת' לנד") חברה רומנית, שהינה בבעלות
enterprise l.l.p
r
&
r
(להלן: -
r
&
r
) וכי 50% מהזכויות ב-
r
&
r
יהיו בבעלות היזם ומתוך זה יקצו 15% למשקיע.
7.
להבטחת כל האמור יפקיד היזם בידי המשקיע טופס
llp 288e
הרצ"ב חתומים על החלק ע"י היזם עמ"נ להכניס המשקיע כשותף בכל אחת מהשותפויות האמורות על פי כל אחת משתי האלטרנטיבות הנזכרות לעיל לפי העניין. היזם נותן בזאת הוראה בלתי חוזרת לעו"ד דודי טל לעשות שימוש בטפסים האמורים לצורך רישום המשקיע כאמור כשותף בשותפויות האמורות לפי התקיים כל אחת מהאלטרנטיבות האמורות לפי העניין.
8.
מוסכם בזאת כי על בסיס התחיבות היזם כאמור בסע' 7 לעיל יעביר המשקיע במועד ועם חתימת ההסכם סך של 500,000 $ ארה"ב. סכום זה כאמור ישולם במועד ועם חתימת ההסכם מן המשקיע ליזם. הסכום יופקד בחשבון הנאמנות של עו"ד רון הרברט 565547 סניף 085 בנק דיסקונט. יתרת הסכום בסך של 120,000 יורו תשולם מרווחים שיפיק המשקיע מן השותפות".
12.
הגעתי לכלל מסקנה שלאחר שוקנין חבר לטל והרבט בהשקעות המתוארות להלן ברומניה, כששלושת אלו יוצרים ביניהם שותפות בנכסים הללו, גורן הוא זה שבקש להצטרף לאותם פרויקטים, כשהיוזמה באה ממנו והופנתה כלפי וקנין, וזאת בניגוד למתואר על ידו בסעיפים 10-15 לתצהיר העדות הראשית של גורן. למקרא סעיפים אלו עולה הרושם כי וקנין הוא זה שפנה אליו ושכנע אותו להשקיע במיזמים, תוך שהוא מסתיר פרטים, מנצל לרעה את מעמדו ופועל על מנת "להוציא ממני כספים בחוסר תום לב, ולהתחלק בהם עם שותפיו...מר וקנין הוא ששיכנעני לתת את אמונו בשותפים; להתקשר עמם; ולהפקיד בידם את כספי" (ראו סעיף 10 לתצהיר גורן).
13.
כפי שכבר ציינתי, הגעתי למסקנה שתיאור זה מפי גורן בתצהירו רחוק מרחק מזרח ממערב מהאירועים שאירעו בפועל, ולמסקנות זהות הגעתי גם בשלל נושאים אחרים שעמדו על הפרק (כפי שיפורטו להלן). אמנם, בתחילת עדותו בנקודה זו המשיך גורן לאחוז בגרסה לפיה הצטרפותו למיזם נעשתה על בסיס האמון הרב שרכש לוקנין, ראש העיר (עמ' 50 שו' 11-15), מבלי שערך כל בדיקות מקדימות בנוגע לעסקאות (עמ' 50 שו' 18). בהמשך עדותו הסתבר כי ידע על העסקה "בין שבועות בודדים לחודשים בודדים" לפני שהצטרף למיזם (עמ' 141 שו' 16); מתחמק מלענות לשאלות בדבר הבדיקות שביצע בטרם החתימה: "גברתי, אני האמנתי להם באמונה שלמה"; "אני סמכתי על המצגים" (עמ' 143 שו' 3,5), ולבסוף נזכר כי בטרם החתימה על הסכם השותפות ביקר ברומניה, בין היתר "הם לקחו אותי למשרדי עורכי דין ורואי חשבון, הציגו אותי בפני
אנשים" (עמ'
144 שו' 2-3); "לקחו אותי למשרד עורכי דין בשם קורצ'יו נדמה לי, הלנה קורצ'יו..." (עמ' 145 שו' 4-7); "המסמכים של הלנה קורצ'יו, היא נתנה לי שלושה מסמכים שבהם היא מתארת, וזה, זה חלק בלתי נפרד מההסכם ביננו, כל פרויקט מהו ואיך הוא בנוי" (עמ' 147 שו' 9-13).
14.
במהלך חקירתו נזכר גורן כי בנוסף לפגישות עם רואי החשבון ועורכי הדין, "הם הראו לי חוות דעת שמאיות, כן, אתה מזכיר לי עכשיו" (עמ' 149 שו' 15-16). עוד הודה גורן שהוא היה להוט לבצע את העסקה : "כל כך התלהבתי מהדיבורים שלהם שמרומניה אני אמרתי לפקידה שלי, ואפשר לבדוק את זה, הייתי ברומניה, תעבירי מיד מיליון שקל מהחשבון שלי, לפני שמתחרטים" (עמ' 155 שו' 7-12). התלהבות זו של גורן מהמיזם עולה בקנה אחד עם עדותו של וקנין, אשר העיד כי גורן הוא ש"חיזר" אחריו (עמ' 318 שו' 2), ובלשונו: "הוא, הוא שמע עליי וגם על רפי טל ועל רון הרבט, זה נודע לי בדיעבד... ואז הוא התחיל להתקשר...אני אפילו מצטט מילים משיחה, תשמע, כזה, אני זה, כולם עושים עסקים ברומניה, הרבה אשקלונים מספרים לי על ים של כסף שעושים ברומניה, גם אני רוצה".
(הדגשה שלי, עמ' 318 שו' 13-15).
15.
אם אסכם פרק זה, אזי גורן הוא שבקש להצטרף לשותפות שהיתה קיימת בין הרבט, טל ווקנין; גורן הוא שביקש "לעלות כיתה" ולעשות עסקים ברומניה, מתוך כוונה (לגיטימית יש לומר) להתעשר. בטרם חבר לשותפות עשה ויכול היה לעשות בדיקות מטעמו, בין היתר בפגישות עם עורכי דין, רואי חשבון ועיון בחוות דעת שמאיות. התרשמתי שאיש מהשותפים לא הסתיר מגורן מידע, ההיפך הוא, הנכון, שותפים אלו הציגו בפני
גורן את כל המידע שהיה ברשותם ואיש לא מנע ממנו לעשות בדיקות עצמאיות מטעמו. התרשמתי שגורן היה מודע למצב הרישומי העדכני של הנכסים; של החברות; של האחזקות בחברות אלו – ראו עדותו המתפתחת והסופית בעניין זה והמסמכים שצורפו להסכם השותפות. ראו גם עדותו של טל : "מכיר, כל דבר היה, בדק את הקרקעות, היה אצל עורכי דין, בדק בטאבו. מה, נראה שהוא ככה קנה את הקרקע?"
(עמ' 545 שו' 2-3, שו' 18).
זהו אם כן הרקע לחתימה על הסכם השותפות, ואין כל אמת בהצגת הדברים על ידי גורן לפיהם היה פתי מושלם שסמך בעיניים עצומות על שותפיו.
הסכם השותפות וההסכם המשלים
16.
הסכם זה נחתם כאמור ברומניה, ונכתב בכתב ידו של גורן. ההסכם הינו בין טל, וקנין והרבט מצד אחד לבין גורן מצד שני. להלן הנוסח המלא של ההסכם, ולצורך הנוחות הקטעים לגביהם נטען שהוספו על ידי גורן בשלב מאוחר יותר מסומנים באותיות נטויות.
"הסכם"
18.3.08
בין
1. רפי טל, ת.ז. 5416806, קפלן 22, הרצליה
כולם ביחד ולחוד
2. רון הרבט, עו"ד ת.ז. 55372718 בירנבוים 16 א', תל אביב
כלפי גורן (להלן -
3. בני וקנין
, ת.ז. 63127542, הטייסים 42, אשקלון.
"הקבוצה"), בנאמנות
כלפי גורן. ועל יסוד
מצגי הקבוצה כלפי
גורן
ובין
אלון גורן, ת.ז. 051924777, המשביר 4, אשקלון או מי מטעמו (להלן - "גורן")
"הקבוצה" (המוכרים) מתחייבים כלפי גורן לקידום אינטנסיבי, מיטבי ומהיר של
הפרוייקטים.
בנוגע לחברות כדלקמן: (לפי בחירת גורן בכל עת):
א.
(khb & pa, llp) phoenix development + project s.r.l.
(מיליטר 1)
ב.
(
llp) northland invest s.r.l.
(מיליטר 2)
ג.
(zustaro hold') philadelphia real estate & development s.r.l.
(פיפרה)
החברות הנ"ל מחזיקות במקרקעין שונים לבנייה בבוקרשט רומניה.
מוסכם כי כנגד תשלום של גורן לקבוצה בסך עד 1 מיליון דולר אמריקאי (במישרין או ע"י אחר) - יקבל גורן 16.178% אחוז בשלושת החברות הנ"ל (על בסיס מצג של רק מחיר עלות של רכישת המקרקעין והוצאות). שאם לא כן - יוגדל חלקו בהתאם. כנגד העברת סך זה לידיו הנאמנות של ב"כ עו"ד
רון הרבט ולחשבון הנאמנות, כנאמן שלו וכנציג הקבוצה, יימסרו לגורן מיידית שטרי העברת מניות כדין בחברות הנ"ל, בגין חלקו כאמור. אחרת אין להשתמש בכסף. בנוגע לפרויקטים (גם עתידים), של הקבוצה - יוצע לגורן להשתתף במיזמים כפי יכולתו, ותינתן לו האפשרות להיכנס לפרויקטים בעלות. (אם לפי השער יציג יורו - דולר נכון להיום או ביצוע התשלום, מגיע לגורן יותר - יוגדל האחוז שלו בהתאם). גורן רשאי בכל עת למשוך השקעתו כהלוואת בעלים + ריבית. הצדדים יפעלו בנאמנות, שיתוף פעולה והסכמת הצדדים בכל עניין. להסרת ספק, גורן לא חב בפרעון כל הלוואה קיימת או עתידית או תשלומי ריבית בנוגע לכל האמור לעיל. הקבוצה (המוכרים) אחראים בלעדית לתשלום ההלוואות השוטפות כסידרן, וכל ההוצאות מכל סוג. והינם הנאמנים כלפי גורן לקיום ההתחייבות כלפיו.
(
-
)
(
-
)
(
-
)
(
-
)
גורן
רפי
רון
בני
"
17.
להלן נוסח ההסכם המשלים, כששוב, התוספות המוכחשות מופיעות באותיות נטויות:
"עו"ד רון הרבט מאשר שקיבל בנאמנות מאת אלון גורן סך 549,880 יורו (1,000,000 שקל בהעברה בנקאית וכן 550,000 $). סך זה יוחזק בנאמנות ע"י עו"ד הרבט עד וכפוף לקיום ההתחייבות להעברת 16.178% מהמניות שבבעלותם של וקנין, הרבט וטל בחברות ובשותפויות (שמחזיקות מניות בחברות להלן), בשלושת החברות כדלקמן, הרשומות ברומניה, וכן בחברות האם שלהם, בכל רשות כדין, ע"ש אלון גורן, (או מי מטעמו ו/או בנאמנות מטעמו), וכן כפוף לכך שיומצאו לגורן אישורים כדין שהחברות הנ"ל הינן הבעלים הרשומים כחוק בלשכת רישום המקרקעין הרומנית בשלושת המיתחמים במלואם, בהתאם לאישורים הרצ"ב, המהווים חלק בלתי נפרד ממסמך זה. (מוסכם כי אלון ישלם את "יתרת התמורה" בסך 103,714 יורו, או פחות, לפי השווי ביום התשלום). הצדדים יפעלו בכל ענין בנאמנות ושיתוף פעולה, והחלטות תתקבלנה בתאום ועל דעת הצדדים, כולל אלון גורן. רון ידאג לחתימת הצדדים על הסכם זה, בהקדם. אין באמור כדי לפגוע או לגרוע מזכויות גורן על פי הסכמות אחרות, לרבות הזכות לדרוש כספו כהלוואת בעלים נושאת ריבית בנקאית מקובלת, מהשותפים.
ואלה שמות החברות:
ולצידן הבעלות הרשומות של וקנין, הרבט וטל: (שזכאים בכולם ל-50%!)
50%
firma:
north land invest s.r.l.
30%
s.r.l
firma:
fhoenix development project
50%
firma: hiladelphia real estate & development s.r.l
גורן רשאי בכל עת להגדיל חלקו בחברה ונכס מסוים ע"ח אחר.
אם גורן לא ישלם "יתרת התמורה" - אז יופחת חלקו באופן יחסי. אם על פי
חישוב עלות מגיע לגורן יותר - יוגדל חלקו בהתאם. הרישום יבוצע ע"ש גורן בתוך
30 יום (בשלב זה בחלקים שווים בין החברות), וזהו תנאי יסודי, אחרת יוחזר
הסכום שבנאמנות לגורן עם ריבית.
ולראיה באתי על החתום:
עו"ד רון הרבט ת.ז. 55372718, בירנבוים 6 א' תל אביב
(
-
)
בשמי ובשם רפי טל ובני וקנין
ועל דעתם
אנו מאשרים הסכמתנו:
רפי טל ת.ז. 5416806 קפלן 22 הרצליה
(
-
)
בני וקנין
ת.ז. 63127542 הטייסים 42 אשקלון (
-
)
מהם ההסכמים הקובעים – עם התוספות או בלעדיהן?
18.
כפי שכבר ציינתי לעיל – מקור ההסכמים לא הוצג במהלך המשפט. כל צד טען כי הנטל להצגת מסמך המקור מוטל על כתפי הצד האחר לצורך הוכחת טענותיו; כל צד טען כי הצד האחר נטל את מסמך המקור לאחר החתימה; "מקור ההסכם נמצא אצל אחד מהחבר'ה" (גורן בעמ' 164 שו' 3), לעומת וקנין בעמ' 330 שו' 22: "ההסכם המקורי והנכון, בודאות מלאה, הוא אצל גורן", ראו גם עמ' 331 שו' 17 וכן טל בעמ' 498 שו' 13.
19.
בהעדרו של מסמך המקור, לא ניתן היה להציג חוות דעת להשוואת כתבי יד ולהסתמך על מומחה בתחום. עם זאת, סבורה אני כי יש די והותר אינדיקציות המלמדות על כך שאכן בתוספות מאוחרות עסקינן, על כל המשתמע מכך, הן לעניין חיובי הצדדים והן, ולא פחות חשוב, לאמינותו של גורן, אפרט אינדיקציות אלו.
20.
ראשית אין מחלוקת שהסכם השותפות המקורי נכתב כולו בכתב ידו של גורן ויש תוספות בכתב ידו; ואילו ההסכם המשלים הודפס, או אז הוספו תוספות בכתב ידו של גורן, ראו הודאתו בעמ' 140 שו' 1-3. לכן, מבחינת "נגישות" למסמך ועריכת תוספות באותו כתב יד, גם במועד מאוחר לחתימת ההסכמים, העדיפות היא של גורן.
21.
שנית, ומבחינה צורנית, אין ספק שמדובר ב"תוספות" שהוספו למסמך קיים – ראו למשל המילים "או מי מטעמו", המילה "עד" לפני הסכום של מיליון דולר, הגדרת "הקבוצה" במבוא להסכם, שניכר כי נתחבה בין שתי שורות קיימות. אם יש היגיון לתוספות מקום שמדובר במסמך מודפס, אזי הדבר מעורר תהיה מקום שהמסמך המקורי בכתב יד, ואין מדובר במסמך ארוך או מורכב – ולכן לכאורה לא הייתה כל מניעה לערוך מחדש את המסמך ולכלול כמקשה אחת את כל האמור בו. למצער, היה מקום להחתים את יתר השותפים על אותן תוספות, שכן בתוספות מהותיות עסקינן. דבר זה מקבל משנה תוקף עת מופיעות חתימות ליד התיקון שנעשה לגבי שינוי האחוזים (לשיעור של 16.178%), אך ליד השינויים האחרים חסרות חתימות השותפים.
22.
שלישית – ומבחינה מהותית והגיונית, כל השינויים הם חד צדדים ופועלים לטובתו של גורן, לעיתים ללא כל היגיון מסחרי וכלכלי. כך למשל לגבי התוספות שהוספה לפני פירוט שמות החברות, "לפי בחירת גורן, בכל עת" – והרי כל הצדדים העידו שההשקעה במיזם המשותף התייחסה לשלושה פרויקטים, האם גורן טוען שיכול היה לבחור לאן להזרים את השקעתו? ואיזה היגיון יש לקביעה של השקעה "עד" מיליון דולר? כיצד ומדוע חושבו ותוקנו האחוזים אשר יוקצו לגורן באופן מדויק (16.178%) אם כלל לא ידוע מהי ההשקעה? וכיצד ההקצאות שנעשו בחברות תואמות אחוזים אלו (ראו הקצאת המניות במתחם פיפרה, שווה ערך ל – 16% וכן מוצגים 8-10 לסיכומי וקנין)? אציין כי בחקירתו נשאל גורן האם היה מינימום כלשהו להשקעה, או אז השיב גורן "אני אמרתי להם בעל פה שהמינימום שאני חושב להשקיע, בעל פה, לא בכתב, זה בסביבות 800 אלף דולר" (עמ' 46 שו' 23-24). אם אכן כך היה, מדוע הסכמה זו לא מצאה את מקומה במסמך המתוקן? ואין לי אלא להפנות לדבריו הקולעים של טל בעמ' 499 שו' 18-22: " ...הלא אין פה היגיון שבן אדם עושה עסקה, בוא, אנשי עסקים פה אנחנו כולם. ועושה עסקה ואומר – אני אתן מיליון דולר, עד מיליון דולר. מה זה המילה הזאת בכלל? זה, אני מחפש את ההיגיון בדבר הזה. הוא היה, אם הוא היה מתקן משהו אחר, אולי מאליו. אז זאת אומרת, אם הוא נתן 100,000 דולר, הוא גם היה שותף?"
23.
רביעית – גורן נחקר ארוכות בשאלת התוספות, ותחילה התחמק מתשובה, ראו עדותו בעמ' 51 שו' 9-20. גורן צוחק; אומר "תראה", ולבסוף תשובתו, שחוזרת על עצמה, היא שהשותפים מעולם לא טענו שמדובר במסמכים מזויפים וכי יש בידיו הקלטות בהן השותפים מאשרים את האותנטיות של המסמכים, ראו עמ' 52 שו' 1-8. לעומתו, הן וקנין והן טל טענו חזור וטעון כי התוספות הן ממועד המאוחר לחתימת הסכם השותפות, ונוספו על ידי גורן (וקנין בעמ' 326 שו' 14-16; עמ' 327 שו' 7, 10, עמ' 328 שו' 8, עמ' 329 שו' 6-8, טל בעמ' 498 שו' 10, עמ' 499 שו' 18-22)
24.
מצופה מאדם שנטען לגביו שזייף מסמכים שיזדעק ויטען כי לא עשה כדבר הזה. והנה במקום זאת, קו ההגנה של גורן הוא שהשותפים לא העלו טענה כזו בעבר. ובכן בעניין זה הסתבר שוקנין הכחיש את התוספות וטען כנגד האותנטיות של המסמך עוד במסגרת תשובה להליך שנקט גורן בבאר שבע (ה"פ 27320-04-10, ראו סעיף 13 למוצג 3 לסיכומי וקנין), ואף בשיחה שהקליט גורן עם הרבט, שיחה מיום 31/3/11, ציין הרבט בפני
גורן כי וקנין מכחיש את ההסכם עם התוספות (ראו מוצג 4 לסיכומי וקנין).
25.
מכל המקובץ עולה מסקנתי – גורן שכתב את ההסכמים על מנת שישרתו את האינטרסים שלו, לאחר מעשה; גורן התאים את ההסכם כך שיתאם את השקעתו בפועל (850,000 דולר) חלף מיליון דולר, כנדרש; גורן יצר "קבוצה" שכל חבריה, "ביחד ולחוד", נאמנים כלפיו לקיום ההתחייבות, בעוד שבהסכם המקורי הנאמנות היחידה היא של הרבט, עד לשלב של מסירת שטרי המניות לידי גורן; ספק בעיני אם הפסקה האחרונה להסכם השותפות, המבססת לכאורה את אפשרות משיכת הכספים "בכל עת" והמטילה חבות בנוגע לפירעון ההלוואות על השותפים האחרים בלבד אף היא לא הוספה בשלב מאוחר יותר, אולם איני קובעת מסמרות בעניין האחרון ואבחן גם חיוב זה בהמשך.
26.
הוא הדין לעניין התוספות בהסכם המשלים, שאף הן כוללות הטבות מפליגות לטובת גורן בלבד: "גורן רשאי בכל עת להגדיל את חלקו בחברה/נכס מסוים ע"ח אחר", וכן מגדיל לכאורה את מעגל הנאמנים. אזכיר כי מסמך זה נחתם לכאורה על ידי הרבט בלבד (לכאורה, שכן זה האחרון לא הובא לעדות על ידי מי מהצדדים), אך גורן הוסיף תוספת: "בשמי ובשם רפי טל ובני וקנין
ועל דעתם". אלו האחרונים הכחישו בעדותם שהסמיכו את הרבט לחתום בשמם על מסמך זה, ראו סעיף 82 לתצהיר וקנין, סעיף 13 לתצהיר טל.
27.
המשמעות של קביעתי הנ"ל הינה שיש לבחון את החיובים על פי ההסכם המקורי, ללא התוספות שאינן חתומות על ידי כל הצדדים, וכי יש להתעלם מהתוספות שבכתב יד שבהסכם המשלים. על רקע זה אבחן מהן ההתחייבויות שנטלו על עצמם וקנין וטל כלפי גורן, ובשלב השני נבחן האם עמדו הם בחיובים אלו.
חיובי הצדדים בהסכם השותפות וההסכם המשלים (ללא התוספות)
28.
הסכם השותפות פשוט בתכלית: על גורן לשלם מיליון דולר וכנגד תשלום זה מקבל גורן 16.178% בשלושת החברות הנזכרות במבוא להסכם. המנגנון שנקבע הוא שכנגד העברת סכום התמורה לידיו הנאמנות של הרבט (וזה האחרון בלבד הוא הנאמן!), יימסרו לגורן שטרי העברת מניות בחברות הללו. אם אתייחס לפסקה האחרונה של ההסכם כחלק מההסכם המקורי, אזי נרשם כי גורן רשאי למשוך את השקעתו בכל עת "כהלוואת בעלים +ריבית", וכי הוא אינו חב בפירעון כל הלוואה קיימת או עתידית, והמוכרים (קרי השותפים האחרים) הם אלו שאחראים לפרוע את ההלוואות כסדרן.
29.
בהסכם המשלים (החלק המודפס כאמור) נקבע שהרבט הוא זה שמקבל את סכום התמורה בנאמנות, עד אשר יועברו 16.178% מהמניות בחברות "וכן בחברות האם שלהם, בכל רשות כדין", ע"ש אלון גורן...וכן כפוף לכך שיומצאו לגורן אישורים כדין שהחברות הנ"ל הינן הבעלים הרשומים כחוק בלשכה רישום המקרקעין הרומנית בשלושת המתחמים במלואם, בהתאם לאישורים הרצ"ב המהווים חלק בלתי נפרד ממסמך זה". בשולי המסמך נאמר: "רון ידאג לחתימת הצדדים על הסכם זה", חתימות שלא הוספו בשום שלב.
30.
לטענת גורן, בתמצית (ראו סעיף 80 לסיכומיו), הנתבעים הפרו את חיוביהם כמפורט לעיל לפחות בשלושה נושאים מרכזיים – האחד, לא הקנו לו את זכויותיו בחברות שבבעלותן שלושת הפרויקטים, לא דאגו לרישום הזכויות על שמו; לא מסרו לו שטרי העברת מניות תקפים, כך שלמעשה לא קמו כלל התנאים לשחרור הכספים מהפיקדון; השני, השותפים האחרים לא שילמו את ההלוואות שרבצו על נכסי המקרקעין במלואן וכסדרן, ובכך גרמו לחילוטם על ידי הבנקים; השלישי, הם לא אפשרו לגורן לממש את זכותו ולמשוך את השקעתו חזרה בכל עת. בפתיח לסיכומיו מחדד גורן את השאלה העומדת לדיון וגורס כי אינו טוען לכדאיות העסקה או לביטולה – ובלשונו, אינו טוען "אם הכלה יפה או לא יפה", אלא "הבעיה היא שאין בכלל כלה" (ראו סעיף 16.2) – כלומר, לדידו של גורן הוא כלל לא קיבל לידיו את התמורה עבור כספו, וכלל לא ניתן היה להעביר את כספי הנאמנות ולעשות בהם שימוש כלשהו.
31.
על כך משיבים הנתבעים כי הם עצמם היו שותפים בפרויקטים, ממש כמו גורן, ובשום שלב לא היו נאמנים לכספו או ערבים להחזרת כספים אלו; כי גורן קיבל, לידו, כבר במעמד חתימת הסכם השותפות, את שטרי העברת המניות בחברות; שהם שיתפו פעולה וחתמו על כל מסמך שנדרש לצורך העברת המניות על שמו של גורן ומאוחר יותר אף הסמיכו אותו לפעול בשם כל השותפים על מנת להשלים את הרישום, ככל שנדרש כזה; שמיד בסמוך לאחר חתימת הסכם השותפות, גורן נטל את המושכות לידיו, ניהל את הפרויקט ביד רמה ואף ניהל בשם השותפים משאים ומתנים למכירת הזכויות בפרויקטים אלו. לטענת הנתבעים, במהלך המו"מ הציג את עצמו גורן כשותף לכל דבר ועניין ומעולם לא העלה כל טענה בדבר מעמדו בחברות, יתרה מכך, אף בקש להגדיל את אחוזי אחזקתו בחברות, לאור פועלו הנמרץ.
32.
לטענת הנתבעים, רק לאחר שפרץ המשבר העולמי בקיץ 2008, וקריסת הנדל"ן ברומניה בפרט, ולאחר שהתחוור לגורן שהשקעתו בפרויקטים ירדה לטימיון (כמו גם השקעתם הם), החל להעלות טענות מן הגורן ומן היקב, ורק בשלב זה עלתה הטענה הנוגעת לאי קבלת התמורה על פי הסכם השותפות. הנתבעים מדגישים שבמשך מספר חודשים לא מבוטל לא העלה גורן כל טענה בנוגע לאחזקותיו בחברות ולהיותו בעל מניות בחברות אלו, ההיפך הוא הנכון – גורן הציג את עצמו כבעלים ושותף; ניסח הסכמים להתקשרות עם צדדי ג'; בקש כאמור להגדיל את חלקו בחברות אלו. אולם משהתברר כי ההשקעה ירדה לטימיון, נתלה הוא בטענות חוזיות מופרכות (שחלקן אף מבוסס על זיוף).
דיון והכרעה
האם ניתנה לגורן התמורה בהתאם להסכם השותפות?
33.
בעניין זה שוב אזכיר כי על פי תנאי הסכם השותפות, התמורה המוסכמת בסך מיליון דולר אמורה הייתה להיות משולמת להרבט בנאמנות, וזה האחרון אמור היה רשאי לעשות שימוש בכספים רק בהתמלא תנאי הנאמנות.
34.
מכאן כבר נגזרת מסקנתי הראשונה, והיא שאם בכלל, אזי התביעה יכולה להיות מופנית אך ורק כנגד הרבט כנאמן, ולא לוקנין וטל, שבשלב הראשון כלל לא קיבלו כספים לידיהם ולא היו אמורים לבצע כלפי גורן כל פעולה נוספת. אלה הן הפסקאות הרלוונטיות מההסכמים: "כנגד העברת סך זה לידיו הנאמנות של ב"כ עו"ד
רון הרבט ולחשבון הנאמנות, כנאמן שלו וכנציג הקבוצה, יימסרו לגורן מיידית שטרי העברת מניות כדין בחברות הנ"ל, בגין חלקו כאמור. אחרת אין להשתמש בכסף" (הסכם השותפות);
וכן
" עו"ד רון הרבט מאשר שקיבל בנאמנות מאת אלון גורן סך 549,880 יורו (1,000,000 שקל בהעברה בנקאית וכן 550,000 $). סך זה יוחזק בנאמנות ע"י עו"ד הרבט עד וכפוף לקיום ההתחייבות להעברת 16.178% מהמניות..." (ההסכם המשלים).
35.
כפי שכבר קבעתי לעיל, איני מקבלת את התוספות המאוחרות של גורן בהסכם השותפות וההסכם המשלים מכוחן כביכול כל "הקבוצה" הייתה נאמנה כלפי גורן. המנגנון לפיו הכספים מופקדים בנאמנות אצל עו"ד הרבט נזכר באותה מתכונת גם בהסכם ההצטרפות של וקנין, ראו סעיף 8 להסכם זה; הרבט היה בזמנו עורך דין שאמור לטפל ברישום, על כך חזרו וקנין וטל פעמים רבות בעדויותיהם, ראו עדות וקנין בעמ' 341 שו' 22-25; עמ' 342 שו' 3-7; ההסכם המשלים נחתם אך ורק מול הרבט, כנאמן, וחתימות וקנין וטל אינן מתנוססות על הסכם זה; הרבט לא הובא לעדות על מנת לאשר שחתם בשמם של וקנין וטל. בנקודה האחרונה הנטל על גורן להוכיח טענה זו, במיוחד כשמדובר בתוספת בכתב יד, וזאת לא נעשה.
36.
לכן, מסקנתי הראשונה בפרק זה היא שאין כלל התחייבות אישית של וקנין וטל לפעול למסירת שטרי העברת מניות בחברות לידי גורן או לפעול להעברת המניות על שם גורן (התחייבות שנזכרת רק בהסכם המשלים, שנחתם אך ורק מול הרבט). אם וככל שגורן טוען כי לא התמלא התנאי לשחרר הכספים שהופקדו בנאמנות, אזי בעל דברו הוא הרבט בלבד.
37.
וכאן נעבור למסקנה השנייה המתבקשת
- אם וככל שטענת גורן היא ש"אין כלל כלה", כלומר לא התמלאו התנאים לשחרור כספי הנאמנות, שכן גורן לא קיבל לידיו שטרי העברת מניות בחברות האמורות ו/או זכויותיו לא נרשמו על שמו, אזי יש לבחון את הסיטואציה גם לאור סעיף 19 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג -1973 (אם וככל שטענת גורן מתבססת על הטעיה) וסעיפים 7 ו-8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1970 (אם וככל שנטען להפרה) הקובעים כי יש לבטל חוזה תוך זמן סביר מהמועד בו נודע על עילת הביטול או ההפרה.
38.
הפסיקה קבעה כי על
צד הנפגע מאי קיום חיובי הצד האחר, לפעול לביטול ההסכם תוך זמן סביר. משך הזמן הסביר נבחן על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, וראו בעניין זה רע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עירית מעלה אדומים, נו(5) 779 (פורסם במאגרים המשפטיים, ביום 8/8/2002); ע"א 6018/03 משה אוליאור נ' מסא א.א. יזום ונהול נכסים בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים, ביום 21/1/2007).
39.
במקרה שלפנינו, התנאי היחיד הנזכר בהסכם השותפות לשחרור הכספים מהנאמנות הינו מסירה מיידית של שטרי העברת מניות בחברות האמורות. החיוב הינו "מיידי", ועל כן ההיגיון מחייב שתוך ימים ספורים, לכל היותר, ידע גורן, או היה עליו לדעת, אם התנאי התקיים אם לאו. גורן נחקר בנקודה זו וטען כי לא קיבל לידיו את שטרי העברת המניות (עמ' 68 שו' 24); כי "פתאום אני מגלה שהכסף יצא מהנאמנות" (עמ' 154 שו' 8-9); כי "היה פה מנגנון נאמנות ברור ומובהק" (עמ' 211 שו' 1-2).
40.
אם כך הדבר, מדוע לא פעל גורן כבר אחרי ימים ספורים ודרש לקבל לידיו שטרי העברת מניות? ואם וככל שהניירות שקיבל לידיו, המכונים על ידי "צעטלך" (עמ' 75 שו' 4-7), לא השביעו את רצונו, מדוע לא פעל לבדיקתם כבר בשלב הראשון, כפי שעשה חודשים מאוחר יותר, לשיטתו בחודש דצמבר 2007? בעניין זה תשובותיו של גורן לא הניחו את דעתי ראו עדותו בעמ' 210-212.
41.
מסקנתי החד משמעית הינה כי רק לאחר שהתרחש משבר הנדל"ן ברומניה ולאחר שגילה העסקאות שעמדו על הפרק, אשר אמורות היו להניב רווחים נכבדים לכל אחד מהשותפים לא צלחו ("הייתה פה מטרה לעשות אקזיט...ולהרוויח", גורן בעמ' 208 שו' 10-12) החל גורן ל"תפור" גרסה ולחפש אשמים להפסד השקעתו – וכך נולדה אותה גרסה מתגלגלת לפיה "אין כלל כלה". גרסה זו לא כוונה בתחילתה כלפי וקנין, אלא רק כנגד טל והרבט, ראו נספח ט"ו לתצהיר גורן, מכתבים המופנים רק כנגד הרבט וטל; נספח כ"א 1 לתצהיר גורן, ההליך שהוגש נגדם. עולה השאלה - אם אכן לא הייתה כלה, הכיצד מתנהג גורן במשך חודשים רבים ואף שנים כחתן בליל הכלולות?
שטרי העברת המניות והרישומים בחברות
42.
האמור בפרק זה נכתב למעלה מן הצורך ולהשלמת התמונה, שכן ככל שטענת גורן נוגעת לאי קיום תנאי הנאמנות – אין להפנות טענה זו לוקנין וטל; וממילא היה מקום להעלות טענה זו תוך זמן סביר ולהביא לביטול ההסכם בסמוך לאחר כריתתו, וזאת לא נעשה. עם זאת, ועל מנת שפסק הדין לא יהא חסר, אתייחס למסמכים והטענות שנזכרו לגבי כל אחד מהמתחמים.
מתחם פיפרה וההחזקות בחברת זוסטרו
43.
בעניין זה מפנה אני לסעיפים 13-17 לתצהיר וקנין, לסעיפים 97-113 לסיכומיו ולסעיפים 73-101 לסיכומי טל (בנוגע למתחמים כולם). מהתכתובת אשר צורפה כנספח 2 לתצהיר וקנין עולה מפורשות שבחודשים מאי-יוני 2008 היה הגורן בקשר ישיר עם חברת הנאמנויות הקפריסאית ועורכי דין ברומניה בנוגע לאחזקות בזוסטארו; הזכויות עצמן נרשמו על שם השותפים כבר ביום 2/4/08, ראו נספח 3 לתצהיר וקנין; ביום 7/5/08 קיבלו השותפים הודעה על רישום הזכויות שלהם, ראו נספח 4 לתצהיר וקנין.
44.
כשעומת גורן במהלך החקירה עם המסמכים הללו השיב גורן: "טוב, המסמך הזה מדבר על חברה בשם פטי. אני לא מכיר אותה, לא דובר עליה מעולם, היא לא שייכת לעניין שלנו" (עמ' 74 שו' 14-15), ראו גם תשובותיו בעמ' 75 שו' 4-7, שו' 18: "קיבלתי צעטלה לא ברור מחברה בשם פטי, לא מרשם החברות היווני... זה לא נייר רשמי של רשם החברות. זה כלום".
45.
וקנין בסיכומיו טען שהטענה לגבי אי ידיעת הקשר בין פטי לזוסטארו מהווה הרחבת חזית אסורה, ראו סעיף 105 לסיכומים. סבורה אני כי גם אם אין לראות בכך הרחבת חזית במובן הקלאסי, אין ספק ששוב רואים אנו (במקרה הטוב) גרסה מתגלגלת ומתפתחת, שנועדה להתמודד עם המסמכים שהוצגו בפני
גורן ועם ההתנהלות שלו בזמן אמת. והרי מדובר באותם מסמכים שהיו בפני
ו בסמוך להתקשרות, מדוע אז לא העלה כל טענה בדבר הקשר בין פטי לזוסטארו?
46.
ומדוע זו גרסה מתגלגלת "במקרה הטוב"? אחרת, במקרה הרע, מדובר בגרסה שקרית, שכן מהמסמכים שהוצגו בפני
, וחלקם צורפו לתצהיר העדות הראשית של גורן, עולה כי בזמן אמת ידע גורן על הקשר בין פטי לבין זוסטארו, ראו נספח י"א לתצהיר גורן; ראו מוצג 15 לסיכומי וקנין, תכתובת דוא"ל מחודש אפריל 2008 בין גורן לבין עו"ד זלאטה, תכתובת שגולתה בגילוי המסמכים של וקנין, אליה צורף מסמך מיום 14/9/2007 המבהיר, ברחל בתך הקטנה, את הקשר בין זוסטארו לבין פטי. לפיכך – גורן לא יכול להישמע בטענה כי לא ידע על דבר קיומה של פטי והקשר שלה לזוסטארו.
מתחם מיליטר 2
47.
בעניין זה מפנה אני לסעיפים 18-22 לתצהיר וקנין, 114-127 לסיכומי וקנין. הגעתי לכלל מסקנה שבהתאם למוסכם, מניות השותפים (ובכלל זה גורן) הוחזקו עבורם בנאמנות, וכי בזמן אמת גורן ידע על המצב הרישומי, טיפל בכך והוא זה שעדכן את וקנין, ראו נספח 5 לתצהיר וקנין (עמ' 37 לכרך הנספחים), הכולל הערות בכתב ידו של גורן עצמו.
48.
בחקירתו טען גורן כי לא הוצג בפני
ו כל מסמך המעיד על החזקת המניות בנאמנות, ראו עמ' 104 שו' 8-11. עם זאת, כשנשאל האם מחה בעניין זה בזמן אמת, טען כי "עד חודש דצמבר פעלתי בתור שותף פוטנציאלי שמאמין שהזכויות שלו יירשמו על שמו"... ורק "מדצמבר שקיבלתי את הבומבה על הראש שהסתבר לי שרימו אותי, המשכתי לפעול בכל דרך אפשרית כדי לנסות לחלץ את כספי" (עמ' 105 שו' 15-16). בנקודה זו יש לשאול מהי אותה תגלית שהתגלתה בחודש דצמבר 2007, שלא היתה ידועה או שניתן היה לגלותה מוקדם יותר? ואם אכן מדובר בתגלית, כיצד זו מתיישבת עם האמור במסמך המחאת הזכויות שנחתם ביום 7/12/2007, מסמך שנוסח על ידי גורן עצמו, שם נזכרת הנאמנות של ה"ה חיים אלקן ויוסף סנדלר (ראו מוצג 6 לסיכומי וקנין)?
49.
על היכרות גורן, בזמן אמת, עם ה"ה סנדלר ואלקן, ניתן ללמוד גם מההקלטות (הסלקטיביות יש לומר, וראו בעניין זה חקירת המקליטה הגב' אורית קארה עמ' 260 שו' 11-14; עמ' 264 שו' 18-25; חילופי המיילים בין המתמללת לגורן שנמסרו בהתאם להחלטת בית המשפט, ראו מוצגים 45-47 לסיכומי וקנין), ראו מוצגים 18 ו-19 לסיכומי וקנין והציטוטים הרלוונטים, כשבין היתר הרבט אומר לגורן: "אתה לקחת על עצמך גם לפתור את הבעיה של הסנדלרים". ואם עוד היה ספק כלשהו, ראו טיוטות ההסכמים שנוסחו על ידי גורן עצמו ונשלחו לצדדי ג' שונים, רוכשים פוטנציאלים (מוצג 11 לסיכומי וקנין), שם מיטיב גורן לתאר את המודל העסקי ואת החזקות השותפים, בין היתר בנוגע למיליטר 2, תוך אזכור מפורש של קבוצת אלקן, ראו עמ' 61 למוצגים.
מתחם מיליטר 1
50.
מפנה בעניין זה לסעיפים 23-35 לתצהיר וקנין ולסעיפים 128-153 לסיכומיו. המחלוקת בנקודה זו נוגעת לשאלה האם נרשמו הזכויות בשותפות האנגלית
khb
, כשאין מחלוקת שבחודש מאי 2008 התקבל אישור כביכול (ראו נספח ה' לכתב התביעה, נספח 8 לתצהיר וקנין) ממנו עולה כי זכויות גורן נרשמו בשותפות האנגלית
khb
. גורן טען כי מדובר במסמך "מפוברק" וצירף לכתב תביעתו המקורי חוות דעת של מומחית לדין האנגלי, הגב' אדרי (להלן: "אדרי"), ממנה עולה כביכול כי שותפות זו נמחקה כבר בשנת 2009 וגורן מעולם לא היה רשום בה. כן צירף גורן לכתב תביעתו תצהיר מטעמו של עו"ד שי לוטן (להלן: "לוטן", ראו מוצג 25 לסיכומי וקנין), בו טוען לוטן שמדובר במסמך מפוברק וכי הרישום לא בוצע על ידו בהתאם להוראה של הרבט (ראו סעיף 5 לתצהיר).
51.
סבורה אני כי בכל הנוגע למתחם מיליטר 1, טענותיו השקריות של גורן הגדישו את הסאה. כך התברר, בניגוד לנטען על ידו, שנטל חלק פעיל ברישום הזכויות, באמצעות לוטן – ראו ההתכתבויות בין גורן לבין לוטן, מוצג 22 לסיכומי וקנין;
כך התברר שגורן החליט שלא להגיש את תצהיר לוטן במסגרת ראיותיו, הגם שזה צורף לכתב התביעה – וראו ההשתלשלות בבקשה מס' 41 בתיק זה; כאן אציין כי באותו תצהיר מצהיר לוטן כביכול כי הרבט בקש ממנו שלא לפעול לרישום גורן. אמנם הן לוטן והן הרבט לא זומנו לעדות, אולם מתמליל שיחתם (מוצג 24 לסיכומי וקנין), עולה שלכל היותר חלה טעות ברישום השותפות; כי הרבט בקש מלוטן לפעול לתיקון הטעות (בניגוד לנטען בתצהיר כאילו כביכול הרבט בקש שלא לרשום את גורן); כי גם אם חלה טעות, אזי: "שום זכות מהזכויות שלו (של גורן) לא נפגעה ולא נמצאת בסכנה ולא שום דבר" (לוטן בעמ' 2 לתמליל, שו' 5).
52.
דבריו של לוטן בשיחה עם הרבט אלו עולים בקנה אחד עם גרסת ההגנה ועם התמונה הברורה שעולה מהראיות בתיק זה, ומסקנות בית משפט הן בהתאם. וכך אומר לוטן: "אלון הוא בן אדם לוחץ בצורה מדהימה. אני מעדיף פשוט לתקן את הטעות ולא להיכנס לדו שיח איתו של מי היתה הטעות, דברים כאלה" (עמ' 3 שו' 4-5), וכן דברי הרבט, בעמ' 4 לתמליל, שו' 2-4: "אני לא מבין מה קרה, כי הוא אמר לי שהוא לשביעות רצונו קיבל את הרישום כבר לפני 8-9 חודשים, כבר לא זוכר מתי". ולוטן משיב: "נכון, נכון, בדיוק. אתה מבין? בשביל זה אני מתפלא, אבל אני, אתה יודע, נתקן את הטעות וזהו" (עמ' 4 לתמליל שורות 2-5).
53.
דומה כי הרבט ולוטן לא הבינו באותה עת כי באותם חודשים שחלפו הבין גורן שהשקעתו ירדה לטימיון, והוא החל לתור אחר סיבות לתלות את האשם בשותפיו, ובכלל זה הטענות בעניין אי השלמת הרישום. במסגרת החיפוש אחר הראיות, לא הסס גורן לפנות ללוטן ולגבות ממנו תצהיר שאינו מדויק, בלשון המעטה. החמור מכל הוא שעבור תצהיר זה (שלא הוגש בסופו של יום, וטוב שכך), שילם גורן ללוטן דמים! אמנם בחקירתו ניסה גורן לטעון שאין קשר בין התצהיר לתשלום הצנוע שביצע לבין התצהיר: "למיטב זכרוני אם אני לא טועה נתתי לו 500 ₪, פחות או יותר, בתור צדקה, כי הוא בקש רחמנות. קורה" (עמ' 87 שו' 9-10), אולם סבורה אני כי יש קשר הדוק בין התצהיר שנגבה לבקשת גורן (עמ' 87 שו' 17-18) לבין התשלום – ראו בעניין זה מכתבו של לוטן לגורן מיום 27/11/2012, נספח 1 לבקשה מס' 41; אימות החתימות על ידי שני עורכי דין שונים (גורן בעמ' 88 שו' 9-10); העובדה כי בסופו של דבר גורן לא הגיש את תצהיר לוטן במסגרת ראיותיו ולא הביא אותו לעדות. סבורה אני כי די במעשה חמור זה, המלמד על חוסר תום ליבו של גורן ואמינות גרסתו, כדי להוביל לדחיית התביעה.
54.
לסיום פרק זה, ובמיוחד לנוכח הדברים החמורים שבסעיף 53 לעיל, מסקנתי היא כי לוטן פעל בזמן אמת לרשום את זכויות גורן; גורן היה מעורב בכך ואף העיר על טעות בתאריך הלידה שלו; כל ההליך הנ"ל היה גלוי וידוע לגורן בזמן אמת, ולראיה המסמך בו נכתב בכתב ידו "שותף", נספח 5 לתצהיר וקנין, ותשובותיו המביכות בחקירתו לפשר הכיתוב הנ"ל, ראו עמ' 84 שו' 20-25, עמ' 85 שו' 3. יתכן ונפלה טעות כלשהי ברישום, טעות אותה ניתן היה לגלות, כפי שהתגלתה מאוחר יותר. אם וככל שנפלה טעות ברישום, אזי לנתבעים שבתביעה שבפני
י אין בה יד ורגל, ואין לזקוף לחובתם עניין זה.
55.
משכך, אין כל מקום להיזקק לחוות הדעת של אדרי, לחוות הדעת המשלימה מטעמה ולתצהירו של דודי טל. כל העניין הרישומי שהתגלה לגבי
khb
הינו בבחינת "חוכמה בדיעבד", ניסיון גמלוני לייצר ראיות כנגד הנתבעים על כך שכביכול לא עמדו בהתחייבויותיהם על פי הסכם השותפות. כפי שכבר ציינתי לעיל, טל ווקנין כלל לא התחייבו לפעול להשלמת הרישום, אלא לכל היותר למסירת שטרי העברת מניות בחברות הללו; גורן הוא זה שלקח על עצמו לפעול בעניין הרישום ולקדם את הפרויקט (ראו עדויות וקנין, "הוא נכנס כרוח סערה", עמ' 304 שו' 21-22; "יש ידיים שמחזיקות במושכות כמו גורן" , עמ' 319 שו' 24-25; "גורן כשהוא נכנס, אמר – אני מטפל מיד ברישום", עמ' 341 שו' 22-23, עמ' 351 שו' 13-25 עמ' 352 שו' 8-10; עדות טל בעמ' 509 שו' 15: "מי שטיפל ברישום ובניירת זה גורן עצמו"); גורן שיתף פעולה עם לוטן בעניין הרישום, ראו עדות טל בעמ' 519 שו' 15-17; בזמן אמת לא העלה גורן כל טענות בעניין זה אלא ההיפך – "הוא צעק – אני הבעלים בכלל של החברה", טל בעמ' 512 שו' 4.
בנוסף ולחלופין, גורן ויתר או מושתק להעלות כל טענה בעניין עמידה בתנאי הסכם השותפות
56.
גם אם אתייחס לטענותיו של גורן ככנות ואמתיות (ואיני סבורה שכך המצב), אזי הגעתי לכלל מסקנה שגורן ויתר הן במפורש, הן בכתב והן מכוח התנהגותו על כל טענה שעמדה לו, ככל שעמדה, כלפי השותפים, ובוודאי כלפי וקנין וטל שכלל לא היו מחוייבים לבצע פעולות כלפיו.
57.
כך ששוכנעתי כי מיד לאחר החתימה על הסכם השותפות נטל גורן את המושכות לידיו, ראה עצמו כשותף לכל דבר ועניין, אפילו שותף מוביל, עד שסבר כי פועלו מצדיק את הגדלת חלקו ב"עוגה", ראו בעניין זה עדות גורן בעמ' 105 שו' 9-11 והדיונים על הגדלת חלקו ל – 25%, עדותו בעמ' 114 שו' 5-9; עמ' 115-116.
58.
לא זו אף זו, גורן ייצג את השותפים במשאים ומתנים כלפי צדדים שלישיים, ניסח הסכמים; הציג מסמכים; הכין מודל עסקי של הפרויקט – ראו למשל מסמך מיום 10/5/2008 המופנה ל"רפי, רון ובני שותפיי היקרים!", מוצג 11 לסיכומי וקנין, "דו"ח עסקי מיליטר 1" שנוסח על ידו, חקירתו בעמ' 196 שו' 16-18; המשא ומתן שניהל עם עו"ד אנדי שוורץ: "כן, אני זוכר משהו כזה, כן" (עמ' 201 שו' 12). כשנשאל אם דרש מעו"ד שוורץ סכום של 7,750,000 יורו תמורת 50% מהאחזקות שלו ושל שותפיו, השיב: "מצלצל לי מוכר" (עמ' 202 שו' 22).
59.
במיוחד נכונים הדברים לגבי עסקת אלוני מיתר, במהלך חודש מאי 2008. גורן אישר כי היה מעורב בעסקה זו, עמ' 106 שו' 19-25; כי עזר לקבוצה בעסקה, עמ' 108 שו' 11-15; עמ' 136 שו' 18; אישר כי אם העסקה היתה יוצאת לפועל השותפים היו מרוויחים ממון רב, עמ' 112 שו' 4-5. לא זו אף זו, גורן אף בקש דמי תיווך בעסקה, אם וככל שתצא לפועל, עמ' 113 שו' 17-22.
60.
יש לזכור כי גורן הינו עורך דין פעיל, על כל המשתמע מכך. חזקה עליו כי אם הכין מסמכים; ניסח הסכמים; הציג מצגים כלפי צדדי ג', בשם השותפים כולם, הוא בחן ובדק את המצב הרישומי והמשפטי לאשורו. אין מקום להניח שגורן היה מסתכן בתביעות משפטיות מאותם צדדי ג', על כך שהציג מצגים לא נכונים או חלילה הטעה או פעל במרמה ובחוסר תום לב. לפיכך, גורן, בהתנהלותו והתנהגותו לאחר חתימת הסכם השותפות, אישר לשותפיו שבכל הנוגע ליחסים הפנימיים ביניהם הם מילאו את חלקם כלפיו והוא מושתק כיום מלעלות טענותיו אלו, לאור התנהגותו בזמן אמת.
61.
אם היה צורך בדבר מה נוסף על מנת לסתום את הגולל לטענות גורן (שהופנו בזמנו רק כלפי הרבט וטל), אזי, נספחים יב-טו לתצהיר גורן "בולעים" את טענותיו בנוגע לרישום זכויותיו, אבהיר נקודה זו.
62.
גם לשיטתו של גורן, כבר בחודש דצמבר 2008 ידע הוא על אותם מחדלים נטענים ברישום, ומשכך פעל בין היתר לקבל בטחונות לידיו. במסגרת זו חתמו טל והרבט על המחאת זכות לפיו הם ממחים לו את כל זכויותיהם – ראו נספח י"ב לתצהיר גורן וההבהרה שצורפה אליו; ראו נספח י"ג לתצהיר גורן – העברת כל הזכויות, ובכלל זה זכויות הניהול, לידיו של גורן. ראו נספח י"ד – נוסח המסמך שהוצע על ידי גורן, שעליו לא הסכימו הרבט וטל לחתום, והנוסח שנחתם בסופו של יום, שבו דאגו הרבט וטל לכלול פסקה כדלקמן: "מודגש ומובהר בזאת כי אין במסמך זה כדי ליצור התחייבות של השותפים לשאת בהפסדיו של אלון גורן...".
63.
עולות מספר מסקנות ממסמכים אלו. ראשית – וקנין היה "מחוץ לתמונה" באותה עת, עובדה המלמדת על הלך רוחו של גורן בזמן אמת בקשר ליריבות עימו לאפשרות לדרוש ממנו כספים חזרה. שנית – גורן כבר יודע, כביכול, במועד זה על אותם כשלים ברישומים. גורן יכול היה לפעול לביטול העסקה ולדרוש את השבת כספו, אך בחר להמחות לידיו את כל אותן זכויות בחברות, ובכלל זה סמכויות הניהול. כאן ישנה סתירה פנימית – שכן אם גורן לא מאמין בזכויות בחברות הללו, מדוע מבקש לקבל לידיו זכויות וסמכויות נוספות?
64.
הרבט וטל באותו מועד כבר מבינים מיהו השותף אותו בחרו להכניס לשותפות, ומוכנים להמחות את כל זכויותיהם ובלבד שלא יחויבו ב"הפסדיו של גורן". אמנם גורן מבקש לחתימה זו חשיבות רבה וייחס לה כביכול "הודאה באשמה". איני סבורה שזה המצב, סבורה אני כי הרבט וטל, כאנשי עסקים, כבר קראו את המפה והבינו שכל השותפים בסירה אחת, סירה שצללה עם פרוץ המשבר העולמי, ולא היתה להם כל התנגדות לכך שגורן ימשיך לבצע מאמצים במטרה להציל דבר מה מההשקעה. עם זאת סרבו ליטול על עצמם התחייבות שמלכתחילה לא רבצה על כתפיהם.
65.
סבורה אני כי בהמחאת הזכויות האמורות, כשגורן כבר יודע (גם לשיטתו), מהו המצב הרישומי בפועל, הסכים גורן לקבל את אותה המחאת זכויות כ"פיצוי" כנגד ויתור על כל טענותיו בעניין הרישום. גורן אימץ לחיקו את אותה המחאת זכויות ונפנף בה כל אימת שסבר שעסקה עומדת על הפרק, ראו למשל נספח י' לתצהיר גורן, מכתבו לחברת אלוני מיתר מיום 12/10/2009, הנפתח במילים: "על מנת למנוע מכשול, ולמען הסדר הטוב, הריני להסב שימת לבכם לכך כי על פי דין הנני הבעלים המלא של כל זכויותיהם של ה"ה רון הרבט ורפי טל, מכל סוג, לרבות זכויות הניהול הכללי והחתימה, בכל הפרוייקטים ברומניה, לרבות בשלושת החברות וחברות האם שלהן". ראו גם מכתבו ברוח זו מיום 22/2/2011.
66.
גורן, אשר בחר להמשיך ולקיים את העסקה ולטעון בריש גלי שהוא הבעלים של הזכויות בחברות, ובכלל זה זכויות הניהול, גם בשעה שכביכול ידע על אותם מחדלים רישומיים, אינו יכול להעלות טענות הסותרות חזיתית את מעשיו ובחירותיו – גורן אינו יכול לנפנף במסמכים כלפי חברת אלוני מיתר ולבסס עליהם את זכויותיו, ובמסגרת הליך זה לטעון שמדובר ב"צטעלך" (עמ' 75 שו' 4-7); בניירת שניתנה לו ככדורי אקמול בשביל ל"הרדים" אותו (עמ' 123 שו' 9-11 )
67.
אין לי אלא להפנות לדבריו הקולעים של טל, בעמ' 604 שו' 14-18, המתארים במדויק את שאירע: "אז הוא ישב על הגדר. אני אגיד לך מה הוא עשה – ניסה למכור את הקרקע כבעלים של 14 מיליון יורו ואם היה, אם היה את העסקה נגמרת, אז מה היה היום, מה, אם היתה נסגרת העסקה, הוא היה מקבל עשרה מיליון יורו רווח היום אדון גורן. אז מה הוא עושה, היה משיב את זה, אומר – סליחה, אני ביקשתי במכתב הקודם כסף, עכשיו קחו חזרה מענק? לא."
68.
לסיכום פרק זה – מסקנתי היא כי הנתבעים לא התחייבו לפעול לרישום והעברת זכויות בחברות, כפי שטוען גורן בתביעתו; בנוסף ולחלופין, ואם וככל שיש התחייבות אישית שכזו (ואיני סוברת כך), אזי גורן לא פעל תוך זמן סביר וביטול ההסכם אמור היה להתבצע תוך ימים עד שבועות בודדים ממועד הפקדת הכסף בנאמנות; לחלופי חילופין, עמדו הנתבעים בחיובים שנטלו על עצמם, וראו הרישומים שהתבצעו בפועל. זאת ועוד – גורן עצמו פעל לאכיפת ההסכם ולא לביטולו, בין היתר בדרישתו לקבל את כל סמכויות הניהול והחתימה לידיו, ולכן מנוע הוא מלדרוש את ביטול הסכמים אלו.
האם הופרו התחייבויות נוספות בהסכם ?
69.
דומה כי לאור ממצאי החמורים עד כה, אין צורך לבחון את יתר טענותיו של גורן, ולו מהסיבה שלא ניתן כלל לתת אמון בגרסתו ובטענותיו.
70.
ולגופן של טענות, בקצרה – לגבי ההתחייבות, כביכול, לאפשר לגורן למשוך את כספו "בכל עת" – הגעתי לכלל מסקנה שהתחייבות זו הוספה על ידי גורן בהסכם המשלים ובכל מקרה אינה מחייבת את וקנין וטל. לגבי ההתחייבות שמופיעה לכאורה בהסכם השותפות – ספק בעיני אם זו לא הוספה אף היא בשלב מאוחר יותר, וראו כתב היד הצפוף במסמך. גם אם נכללה התחייבות שכזו, אזי ההתחייבות עוסקת במשיכת השקעתו כהלוואת בעלים+ריבית. בעניין זה מפנה אני לעדות וקנין בעמ' 438 שו' 14-25 שם מפרט הוא באיזה שלב, אם בכלל ניתן היה למשוך את הלוואת הבעלים.
71.
דבריו של וקנין מקובלים עליי ומשתלבים בהיגיון המסחרי והכלכלי של העסקה. אין כל היגיון לאפשר לכל משקיע לדרוש "בכל עת" את השקעתו בתוספת ריבית, ללא קשר לשאלה האם הפרויקט רווחי אם לאו, כטענת גורן: "וחוץ מזה שהיה לי גם רשות לדרוש את הכסף בחזרה בלי סיבה, כי אני רוצה אותו" (עמ' 71 שו' 11-12). אימוץ פרשנותו של גורן מוביל למסקנה שגורן, בכל מקרה, ללא קשר לתנודות השוק, היה יכול רק להרוויח בעסקה זו. זוהי מסקנה מופרכת, שאינה עולה גם בקנה אחד עם התנהלות גורן בזמן אמת – ראו המתואר עד כה לעיל.
72.
הוא הדין לעניין ההתחייבות כביכול להמשיך ולשלם את ההלוואות. אמנם, גורן לא היה מחויב בתשלום ההלואות שניטלו על ידי השותפים האחרים, ואיש לא ביקש ממנו לשלם תשלומים ישירים לבנקים. הן וקנין והן טל העידו כי התשלומים התבצעו כסדרם, עד "שנגמר הכסף" (טל בעמ' 540 שו' 21-22) ושהשותפים הבינו שהנדל"ן צנח ולא תצא לפועל עסקה – ראו עדות טל בעמ' 596 שו' 11-16: "הבנו ששמים כספים על קרן הצבי, כנראה. היה אסון קרייז גדול, לא היה טעם להשקיע עוד כספים שם ברומניה וכל אחד סבל עם הכאב שלו וכמו הרבה אלפי אנשים וזה מה שהיה". זה המקום לציין שכספו של גורן הופנה אף הוא על ידי השותפים לתשלומים לפרויקט עצמו, ראו עדות טל בעמ' 623 שו' 4-7, עמ' 625 שו' 4, עמ' 641 שו' 16, ראו גם פירוט ההוצאות – סעיף 67 לתצהיר טל ועדותו בעמ' 628 שו' 10-25. גורן לא הצליח להוכיח כי הכסף ששולם על ידו זרם לכיסי השותפים או מי מהם.
73.
מסקנתי היא כי השותפים אכן שילמו את ההלוואות כסדרן, כשכוונת כולם, כפי שהצהיר עליה גורן, היה לבצע "אקזיט". או אז היה די והותר כסף על מנת לפרוע את ההלוואות לבנקים ולגרוף רווחים נאים לכל אחד מהמשותפים. אולם משקרס שוק הנדל"ן; ומשהתחוור כי לא תהא עסקה; ושהבנקים דורשים את כספם, אחרת ימומשו השעבודים; הבינו כל השותפים שאין כל מקום לזרוק כסף טוב אחר כסף רע. האם גורן באמת ובתמים סובר שהפרשנות הנכונה של ההסכם מחייבת את השותפים האחרים, והם בלבד, להמשיך ולהשקיע בפרויקטים, והוא עצמו ימשיך להיות שותף באותם אחוזים? ומדוע גורן עצמו לא פעל בזמן אמת להסדרת תשלומים אלו, לאחר שכל זכויות הניהול בחברות כבר עברו לידו, על פי דרישתו?
74.
אחתום פרק זה במסקנה שלא מצאתי שוקנין וטל הפרו התחייבות נוספות בהסכם השותפות, כנטען על ידי גורן.
אמינות
75.
דומה כי לאור ממצאי עד כה, לא היה מקום להקדיש פרק נפרד לעניין אמינות, והכוונה היא לאמינות גורן. בעניין זה מפנה אני לממצאי בעניין הרקע המקדים להתקשרות בין הצדדים ויוזם הקשר – ראו סעיף 15 לעיל; התוספות המאוחרות להסכמים, סעיפים 19 ו-25 לעיל; הידיעה על הקשר בין פטי לזוסטארו, סעיף 46 לעיל; התמלילים הסלקטיביים, סעיף 49 לעיל; תצהיר לוטן – סעיפים 51 ו-53 לעיל.
76.
אולם דומה כי השיא הגיע בעדותו של גורן בבית משפט זה, עת לא הסס לשקר במצח נחושה בכל הנוגע להליך שהתנהל בבית המשפט העליון, במסגרת ע"א 1301/10 אלון גורן ואח' נ' ציונה לב. ערעור זה הוגש על ידי גורן, בעקבות
פסק דין
שניתן כנגדו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, במסגרת ת.א (ב"ש) 5539/08 ציונה לב נ' עו"ד גורן ואח'. במסגרת פסק הדין בבית המשפט המחוזי, התקבלה התביעה כנגד גורן אגב קביעת ממצאים חמורים כנגדו, בין היתר שגורן ניצל את האמון הרב שנתנה בו לב; שהוא מעל באמונה ונישל אותה מהזכויות שרכשה במקרקעין נשוא התובענה שם; שהוא הפר את חובת הנאמנות שלו כעורך דין כלפי לקוחו ופעל בניגוד אינטרסים, והכל כמפורט שם – ראו מוצג 43 לסיכומי וקנין. גורן, שככל הנראה לא יכול היה להשלים עם הקביעות הקשות שבפסק הדין, ערער לבית המשפט העליון.
77.
במהלך החקירה בפני
י נשאל גורן על ההליך בבית המשפט העליון וטען : "זה בוטל בבימ"ש עליון, בהמלצת בימ"ש עליון... ולאחר דיון בבימ"ש עליון... על קרבו ועל כרעיו" (עמ' 137 שו' 18-24). כשנשאל גורן האם שילם תמורה לצד השני כנגד ביטול פסק הדין, השיב: "אגורה לא...אני? מה פתאום... לא. לא שילמתי שקל. ביהמ"ש העליון שמע אותנו, המליץ וקיבל את כתב הערעור שלי על קרבו וכרעיו ונספחיו...ועל סמך זה בוטל. ולא נותר זכר לפסק המחוזי שציטטתם בהרחבה, בניסיון להכפיש את שמי" (עמ' 138 לפרו').
78.
בעקבות עדות זו הוגשה בקשה לזמן את עו"ד איתן בן דוד, בא כוחה של ציונה לב,
כעד הזמה, ונעתרתי לבקשה זו – ראו החלטתי מיום 25/6/17 במסגרת בקשה מס' 46. עו"ד בן דוד התייצב לעדות והפריך את עדותו של גורן בכל נקודה אפשרית. אציין כי בן דוד לא הסתיר מבית המשפט שגם כיום הוא מייצג לקוח מול גורן (ראו עדותו בעמ' 566 שו' 2, 9), וגורן ניסה לעשות מכך מטעמים ולטעון שבן דוד "שונא אותו" (עמ' 644 שו' 1), אולם חד משמעית מעדיפה אני את עדותו של בן דוד, גם לאחר שלקחתי בחשבון את אותו אינטרס – ולו מכיוון שעדות זו נתמכה בראיה, הוא הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים בטרם הדיון בבית המשפט העליון, ראו מוצג 44 לסיכומי וקנין. די בעיון במסמך זה כדי ללמוד ששולמו גם שולמו כספים לציונה לב, בניגוד למוצהר על ידי גורן, וכי לא התנהל כלל דיון בבית המשפט העליון, שאך אישר את הסכם הפשרה.
79.
על כך גם העיד בן דוד והסביר שגורן העביר את המניות לציונה לב; שילם לה הוצאות משפט בסכום של 50,000 ₪ פלוס מע"מ (עמ' 568 שו' 10), ולאחר שבוצעו כל החיובים האופרטיביים שבפסק הדין, הסכימה ציונה לב לביטול פסק הדין, זאת מאחר שגורן התחנן על נפשו: "עו"ד גורן בא ואני אומר שוב, הוא הצטייר לי כאדם נחמד. הוא בא אומר תשמע, אני באשקלון, גמרתם אותי, אני לא יכול לצאת מהבית"(עמ' 568 שו' 17-18). לשאלה האם הדבר היה בהמלצת בית המשפט העליון השיב בן דוד: "מה פתאום?... לא היה ולא נברא... לא היה מצב שבית המשפט המליץ" (עמ' 569 שו' 14-25).
80.
הכיצד ניתן לעבור לסדר היום להתנהלותו זו של גורן? הכיצד ניתן לתת אמון למילה אחת שיוצאת מפיו, שאפילו מורא מבית המשפט אין בקרבו? בעניין זה אציין כי "אותות האמת" ניכרו גם בעדותו, את הרבה לצקצק בלשונו, כפי שתועד בפרוטוקול סטנוגרמה – ראו למשל עמ' 161 שו' 14-23; עמ' 167 שו' 12; עמ' 199 שו' 4; עמ' 203 שו' 3.
81.
מאידך, וקנין וטל עוררו את אמוני. אמנם, ניסו הם לגמד את חלקם בשותפות ולהגדיל את חלקו של גורן, הרבט, לוטן ואחרים. עם זאת, לא מצאתי סתירות מהותיות בעדויותיהם; עדויות אלו משתלבות במסמכים מזמן אמת; גרסאותיהם ופרשנותם משתלבות עם השכל הישר, ההיגיון העסקי שבהשקעה, אירועי התקופה הרלוונטית. מדובר בארבעה שותפים שהשקעתם ירדה לטמיון, שלושה השלימו עם כך והרביעי, גורן, מנסה לטפול את האשמה ולהיפרע מהשותפים האחרים, תוך שהוא אינו מהסס לכזב ולהציג מסמכים מזויפים. משכך, יש לדחות את התביעה העיקרית מכל וכל.
התביעה שכנגד
האם גורן חייב לוקנין סך של 150,000 $?
82.
הגעתי לכלל מסקנה שעל פי הסכם השותפות, היה על גורן להשקיע סך של מיליון דולר, והמילה "עד" הוספה על ידי גורן ללא הסכמת השותפים. אין חולק לעובדה שגורן השקיע סך של 850,000 $ בלבד, ולכן, לכאורה, חייב הוא לשותפים סך של 150,000 $.
83.
וקנין בתביעה שכנגד טוען כי סוכם שסכום זה ישולם ישירות אליו, וראו סיכומים הטענות וההפניה למוצגים בסעיפים 232-233 לסיכומי וקנין, מוצגים 37-38 לסיכומים. ראו גם עדות טל בעמ' 624 שו' 8-10: "בני היה אמור לקבל מאלון. אנחנו שמנו את הכסף בחברה וסיכמנו...שבני יקבל את ה-150 ישירות מאלון גורן", ועדות וקנין בעמ' 322 שו' 16-17.
84.
עם זאת, הגעתי לכלל מסקנה שאותו סיכום כביכול בנוגע לתשלום הסך של 150,000 $ אינו תואם את הוראות הסכם השותפות (ללא התוספות), שכן בהסכם זה לא מבוצעת כל הפרדה בין השותפים. וקנין אינו יכול להסתמך על "ההסכם המקורי" בעניין זה
(ראו תשובתו בעמ' 333 שו' 24-25), ולכן, אם בכלל, מדובר בהסכמה בעל פה המאוחרת לחתימת ההסכם.
85.
נטל ההוכחה מוטל על וקנין בתביעה שכנגד, ונטל זה כבד במיוחד עת מדובר בדרישה לתשלום שאינה תואמת את הוראות הסכם השותפות. כמו כן, הדרישה לתשלום ישיר של הסך של 150,000 $ אינה עולה בקנה אחד עם מכתבו של וקנין מיום 7/7/08, מכתב המופנה להרבט וטל (נספח ג'3 לתצהיר גורן), שם מלין וקנין על כך שלא קיבל את חלקו מתוך הסכום של 850,000 $ ששילם גורן. ראו גם עדותו הלא סדורה של וקנין בנקודה זו, בעמ' 431 שו' 24 "הוא לא חייב, לא אמרתי שהוא חייב", לעומת עדותו בעמ' 432 שו' 1: "אה, הוא חייב לי 150,000 דולר כי הוא לא העביר לי אותם".
86.
כמו כן, יש להחיל על וקנין את אותו דין שהוחל על גורן – אם וככל שוקנין בזמן אמת ידע שלא קיבל את כספו, הכיצד המשיך לשתף פעולה בשותפות זו והסכים להעביר לידיו של גורן מניות בחברות האמורות? די באמור לעיל כדי לדחות את דרישת וקנין לתשלום הסך של 150,000 $.
מתן חשבונות ולשון הרע
87.
דומה שהדרישה למתן חשבונות לא נועדה להתחקות הלכה ולמעשה אחרי מעשי גורן בשותפות, אלא ליתן משקל נגד לתביעה העיקרית. אפנה כבר לממצאי לפיהם כל השותפים היו יחדיו ב"סירה אחת" והחליטו כיצד לנווט אותה. טל והרבט חתמו על המחאת זכויות וסמכויות ניהול מרצונם החופשי, והתרשמתי שבזמן אמת השותפים היו מעודכנים במתרחש.
88.
בכל הנוגע לתביעה בגין לשון הרע, וקנין מכוון בתביעתו לחמישה פרסומים פוגעניים כביכול, ראו נספחים 16-20 לתצהיר וקנין. גורן מצידו טוען כי שלח את שני המכתבים הראשונים לכתובתו הפרטית של וקנין ולא לאדם נוסף; כי המכתב השלישי נשלח אמנם דרך לשכתו בעיריית אשקלון אולם זה שוגר בדיסקרטיות ולא הוכח כי אדם אחר נחשף לפרסום זה; לגבי הפרסום הרביעי נטען כי קשור הוא לכתבה שפורסמה על ידי וקנין באתר
ynet
;
ואילו הפרסום החמישי הינו משלוח טיוטת כתב התביעה לכתב עופר פטרסבורג עוד בטרם הגשתה, ונטען כי גורן בקש שלא לפרסם גבר הגשת התביעה עד להגשתה בפועל. בנוסף טען גורן שעומדות לו ההגנות לפי החוק, ובינהם הגנת אמת דיברתי והגנת תום הלב.
89.
יש לציין כי אכן במסגרת חקירות הצדדים, שהתפרסו על פני כ-650 עמודים פרוטוקול, לא נחקרו הצדדים כמעט כלל בנוגע לפרסומים. כמו כן, לא הובאו כל עדים חיצוניים אשר העידו כי נחשפו לאותם פרסומים או לנזק שנגרם כתוצאה מכך.
90.
עם זאת דומה כי די בעיון במכתבים, בסגנון הדברים, ברשימת המכותבים, בדרך בה בחר גורן לשלוח את המכתב מיום 27/2/17 , נספח 18, "אצל עיריית אשקלון" – כדי להבין שגורן ניסה להלך אימים על וקנין ולפגוע בשמו הטוב, פשוטו כמשמעו. במכתב זה מציין גורן: "יש להצטער שדרך הישר אינה דרכך". מכתב זה נשלח כאמור (וגורן מודה בכך), ללשכתו של וקנין בעיריית אשקלון, למרות שאין כל קשר בין אירועי התביעה לתפקידו בעירייה. בנוסף, במכתב נספח 16, בו נכללות טענות לגניבה וקבלת דבר במרמה, נאמר בסעיף 17 : "העתק מכתבי זה הועבר לגורמים שמצאתי לנכון". כן התברר כי בניגוד לנטען בתחילה על ידי גורן, הוא העביר את טיוטת כתב התביעה לכתב ידיעות אחרונות וזאת עוד בטרם הגשתה, ראו עדותו בעמ' 101 שו' 4-8, עמ' 103 שו' 6, שו' 21-22.
91.
על כך גם העיד וקנין בחקירתו : "אתה היית מהלך עלי אימים, שאני אגיש תלונה במשטרה... אני אתבע אותך, לכלכלת את שמי... הוא הרס לי... הוא הרס את משפחתי.... כל המקומונים, העוקץ הרומני של בני וקנין
" (ראו עמ' 417-418 לפרוטוקול).
92.
לאור האמור לעיל, לאחר ששקלתי את הדברים, עיינתי בטענות הצדדים בסיכומיהם ובאסמכתאות אליהן הפנו, סבורה אני כי למצער נספח 17, 18 ו-20 לתצהיר וקנין מהווים לשון הרע ומזכים בפיצוי, אותו אני פוסקת לסכום גלובלי של 50,000 ₪.
סוף דבר
93.
התביעה העיקרית נדחית. גורן ישלם לכל אחד מהנתבעים סך של 75,000 ₪ כהוצאות משפט וכן ישיב לכל אחד מהנתבעים את הסכומים ששולמו על ידם לעדיהם (ככל ששולמו) ואת הוצאות תמלול הפרוטוקולים. התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה – גורן ישלם לוקנין סך של 50,000 ₪ כפיצוי וכן ישלם סך של 15,000 ₪ כהוצאות משפט בתביעה שכנגד. כל הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.
94.
באשר לבקשה מס' 60 – לא מצאתי מקום להיזקק לה לאור ממצאי הרבים המפורטים בפסק הדין, המבוססים רובם ככולם על מסמכים שהוגשו כראיות במהלך המשפט.
המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר.
ניתן היום,
ה' ניסן תשע"ט,
10 אפריל 2019
, בהעדר הצדדים.
א בית משפט מחוזי 60709-12/12 אלון יוסף גורן נ' בני וקנין, רפאל טל (פורסם ב-ֽ 10/04/2019)