פסקי דין על אנפה לימיטד | פסקי דין על עו"ד משה זינגל | פסקי דין על יעקב הג'י עזרא |

13691-09/18 הפב     21/04/2019




הפב 13691-09/18 אנפה לימיטד נ' עו"ד משה זינגל, יעקב הג'י עזרא








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



הפ"ב 13691-09-18 אנפה לימיטד
נ' זינגל
הפ"ב 15788-10-18 זינגל נ' אנפה לימיטד
ואח'




לפני
כב' השופטת י. שבח
, סג"נ


מבקשת האישור

אנפה לימיטד
ע"י ב"כ עו"ד נ' אלעזר


נגד


מבקש הביטול

עו"ד משה זינגל

משיב

יעקב הג'י עזרא




פסק דין

תביעה לביטולו של פסק הבוררות מיום 11.06.2018 שניתן ע"י הבוררת השופטת בדימוס הילה גרסטל, על דרך הפשרה, לפיו חויב מבקש הביטול בהשבת סך של 40,000 ₪, ולפיו נדחתה תביעה שכנגד שהוגשה על ידו, וכן בקשה לאישורו.

הסכסוך
1.
מבקש הביטול הינו עורך דין. מבקשת האישור הינה חברה הרשומה בפנמה בשליטת המשיב (שניהם יכונו להלן בצוותא - המשיב). המשיב ניהל חשבון בבנק לאומי בשווייץ. נוכח טענות שיש למשיב נגד בנק לאומי בשווייץ באשר לאופן ניהול חשבונו שם ולנזקים שגרמו לו בגין כך, חפץ היה להגיש תביעה נגד בנק לאומי. המשיב טען כי פנה למבקש ולאחר שהלה אישר בפני
ו כי ניתן להגיש את התביעה נגד בנק לאומי בשווייץ בארץ, התקשר עמו בהסכם שכר טרחה, שילם לו 10,000 דולר על חשבון, אף הוציא הוצאות נכבדות, שאז אמר לו המבקש שהסתבר לו שאין ניתן להגיש את התביעה בארץ ושאפשר להגיש אותה רק בשווייץ, אף דרש תוספת שכר טרחה. המשיב תבע את המבקש בבוררות וטען שלו ידע שזה המצב, וכי לא ניתן להגיש את התביעה בארץ,
היה שוכר ישירות עורך דין שווייצרי שייצג אותו בשווייץ,
ומשכך עתר לחייב את המבקש
בהשבת הכספים ששילם לו לרבות הוצאות שהוציא ובסך הכל 123,06ש"ח, כן עתר להשית עליו את הוצאות הבוררות בסך 18,544


₪.
המבקש טען כי מלכתחילה הוסמך לנקוט כל פעולה משפטית נגד בנק לאומי שווייץ
הן בארץ והן
בשווייץ. כך עולה לשיטתו מהסכם שכר הטרחה, ומיפויי הכוח שהפקיד המשיב בידיו, לרבות התכתובת שבין הצדדים, כי אין יסוד לטענה כי הוסמך להגיש את התביעה רק בארץ,
וכי פעל רבות וניהל משא עם הבנק כפי שהוסמך לעשות.
המבקש אף הגיש נגד המשיב תביעה שכנגד על סך 211,400 ₪ בגין הוצאות שהוציא והפסד שכר טרחה משהמשיב סיכל את הגשת התביעה בשווייץ.

הבוררות
2.
בישיבה מקדמית שהתקיימה בפני
הבוררת ביום 15.06.2017 הסכימו הצדדים כי הליך הבוררות יהיה כפוף לדין המהותי, לדיני ראיות, וכי פסק הבוררות ינומק.
בישיבה נוספת שהתקיימה ביום 16.11.2017 "הסכימו הצדדים כי חילוקי הדעות, כפי שעולים מכתבי הטענות, יוכרעו על דרך הפשרה מכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984" (מצוטט מתוך פסק הבוררת)
המבקש לא מתכחש שכך אכן הוסכם.
הצדדים הגישו ראיות וסיכומים.

פסק הבוררות
3.
הבוררות סקרה את סכסוך המקור, אף
את טענות הצדדים, וכך
פסקה:
"על סמך מכלול החומר המצוי שהוגש לי, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והמסמכים שהוצגו לי, תוך שאני לוקחת את טענות שני הצדדים ושוקלת את השיקולים הרלבנטיים, אני פוסקת שעל עו"ד זינגל לשלם לאנפה סך של 40,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. התביעה שכנגד נדחית. הערובה שהופקדה ע"י התובעת – תוחזר. הנתבע ישא בהוצאות הבוררות במלואן".


בקשת הביטול
4.
הבקשה הנושאת את הכותרת "התנגדות לבקשה לאישור פסק בוררות", לא נתמכת בתצהיר, ונסמכת על
עילות הביטול שבסעיפים 24(6)(7) ו-(10). את עיקר הטיעון
מיקד המבקש בעילת הביטול שעניינה בהיעדר ההנמקה,אף שהבוררת חויבה לנמק את הפסק. לעמדתו, הסכמה מאוחרת של
הצדדים למתן

פסק דין
על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט לא ביטלה את חובת ההנמקה. הבוררת לא נימקה
מדוע התקבלה התביעה העיקרית, ומדוע נדחתה התביעה שכנגד, אף שלטענתו הסכם שכר הטרחה קובע מפורשות שאת התביעה ניתן
להגיש או בישראל או בשוויץ. המבקש אף מפנה לסעיף 12 לתביעת המשיב ורואה בו הודאה מצדו שהמבקש נשכר על מנת להגיש את התביעה בארץ או בשווייץ ולא רק בארץ.

תשובת המשיב
5.
המשיב עותר לדחייתה על הסף של בקשת הביטול לאור האיחור בהגשתה ומחמת אי היותה נתמכת בתצהיר.
לגופו של עניין נטען כי "ההתנגדות" שהגיש המבקש אינה אלא כתב ערעור, כי לא פורט בבקשה מדוע פסק הבוררות לא ניתן על פי הדין,
כי הבקשה אינה יכולה לחסות בצל עילת הביטול שבסעיף 24(10), וכי פסק הבוררות מנומק אמנם בקצרה, אך מנומק.

דיון והכרעה
6.
הטענה היחידה העולה מבקשת הביטול המצריכה מענה היא זו המתייחסת להעדר הנמקה.

עיון בפסק הבוררות מעלה כי הבוררת סקרה בפרק א' לפסק הבוררות את הסכמות הצדדים; בפרק ב' את התביעה העיקרית; בפרק ג'
את התביעה שכנגד; בפרק ד' את בקשת המבקש המתייחסת למסמכים שצורפו על ידי המשיב, ובפרק ה', הנושא את הכותרת "הכרעה" והכולל רק סעיף אחד, כתבה הבוררת את הכרעתה.
הנה כי כן, אף שפסק הבוררות מחזיק 4.5 עמודים, הרי למעט האמירה הכללית לפיה "על סמך מכלול החומר המצוי שהוגש לי, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והמסמכים שהוצגו לי, תוך שאני לוקחת בחשבון את טענות שני הצדדים ושוקלת את השיקולים הרלבנטיים" - אין למצוא בו כל הנמקה.

7.
אלא שלטעמי הבוררת הייתה מופטרת מהנמקה, משיש להתבונן על המוסכם בישיבה מיום 15.06.2017, לפיה פסק הבוררות יהיה מנומק, כנבלע וכבטל בהסכמה המאוחרת יותר מיום 16.11.2017 לפיה הסכימו הצדדים "כי חילוקי הדעות, כפי שעולים מכתבי הטענות, יוכרעו על דרך הפשרה מכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984".
פסיקה על דרך הפשרה נעשית מטבע הדברים על יסוד שיקולים שונים, שאינם ניתנים למשקל ולמדידה, לרבות שיקולי צדק והוגנות, לאו דווקא כאלו הנסמכים על הראיות או על הדין, ואשר על כן הנמקה בפסיקה באופן זה לא רק מיותרת, אלא בדרך כלל גם בלתי אפשרית, ודאי לא מומלצת.
בע"א 10838/05 שלמה זקס נ' רונית קלינגר צוין כי "בית משפט זה קבע כי חובת ההנמקה הקבועה בתקנה 192 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אינה חלה על פסקי דין שניתנים על דרך הפשרה... זאת, בין היתר, משום שהשיקולים העומדים ביסודם של פסקי דין אלו הינם שיקולים מורכבים ומיוחדים שאינם ניתנים למשקל ולמדידה", אף מן הטעם "מאחר והסכמה לפשרה טומנת בחובה הן את הסיכוי כי פסק הדין יינתן במהירות ומיצה את הסכסוך בין הצדדים והן את הסיכון כי התביעה תידחה או למצער לא תתקבל במלואה" (פיסקה 7). יצוין כי במקרה שצוטט לא אפשר בית המשפט למערער להשיג על פסק הדין בהסתמך על שיקול ההנמקה וקבע "בעל דין שנתן הסכמתו ל

פסק דין
על דרך הפשרה אינו יכול לחזור בו מהסכמה זו כאשר תוצאת פסק הדין אינה נושאת חן בעיניו".
ברע"א 3876/01 פלסט נ' שטרית, נקבע כי הכרעה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט אינה דורשת הנמקה על פי הדין מש"הרעיון הוא – הסמכת בית המשפט להכריע בסכסוך שביניהם, שלא על יסוד ראיות מלאות או ראיות בכלל, אלא על יסוד הערכת השופט בדבר סיכויי התיק שבעלי הדין מוכנים לסמוך עליה מראש".

8.
הנה כי כן, הסמכת הבוררת להכריע בסכסוך "על דרך הפשרה מכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984" מגלמת, בין היתר, גם את ביטול ההסכמה הקודמת לפיה יינתן פסק הבוררות לפי הדין ויהיה מנומק. המבקש הינו עורך דין, והנחת היסוד היא שהבין מהי המשמעות של פסיקה על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט. המבקש מושתק מלטעון לבטלות פסק הבוררות מחמת העדר הנמקה.

9.
יתירה מכך, פסק הבוררות ראוי להתאשר מכוח סעיף 26 (א) לחוק הבוררות, הקובע כי "בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות בסעיף 24 אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין".
למשיב היה כאמור, סכסוך עם בנק לאומי בשוויץ בכל הנוגע לניהול חשבונו שם. טענתו המרכזית הייתה ששכר את שירותי המבקש לצורך הגשת תביעה בארץ נגד בנק לאומי בשוויץ או נגד בנק לאומי בישראל. מנגד, טען המבקש ששירותיו נשכרו בין לצורך הגשת תביעה בישראל ובין לצורך הגשת תביעה בשוויץ, וסמך טענתו זו, בין היתר, על הסכם שכר הטרחה ועל סעיף 12 לכתב התביעה של המשיב. עיון בשני מראי מקום אלה מעלה כי הם תומכים בגרסת המשיב ושוללים את הפרשנות שבפי המבקש.
סעיף 7 להסכם שכר הטרחה שנכרת בין המבקש למשיב קובע בהאי לישנא: "זינגל יגיש את כתב התביעה לביהמ"ש המחוזי בת"א ו/או בכל ביהמ"ש אחר בישראל, לפי שיקול דעתו, תוך התייעצות עם הלקוח", באופן המאשש את טענתו של המשיב.
סעיף 12 לכתב התביעה שהגיש המשיב לבוררת ושהמבקש נסמך עליו – כלל אינו אומר את שהמבקש קורא בו [לשיטתו: חלופה "בישראל או בשוויץ"]. וזו לשון הסעיף: "ביום 16.9.09 נערך בין הצדדים הסכם ייצוג ושכר טרחה ("ההסכם"), שבו לקח על עצמו הנתבע לייצג את התובעת בתביעה שאמורה הייתה להיות מוגשת בישראל נגד בנק לאומי בישראל או בשוויץ להחזר כספים ולפיצויים...". בסעיף צוין במפורש שמקום הגשת התביעה הוא בישראל, והנתבע הוא "בנק לאומי בישראל או בשוויץ", כשהחלופה "או בשוויץ", מתייחסת לזיהוי הנתבע ולא למקום הגשת התביעה.
הדעת נותנת, שהבוררת התרשמה כי אכן הוסכם בין הצדדים כי התביעה צריכה או יכולה להיות מוגשת בישראל, באופן התומך בטענת המשיב כי לולא אמר לו המבקש שאפשר להגיש את התביעה בארץ ולא חייבים להגישה בשוויץ, היה שוכר ישירות עו"ד בשוויץ להבדיל מעו"ד ישראלי שיגיש את התביעה בשוויץ.
הבוררת אומנם פסקה על דרך הפשרה, שהרי לו פסקה לפי הדין הייתה אמורה לכאורה לקבל את התביעה העיקרית במלואה, לדחות את התביעה שכנגד ואף לחייב את המבקש בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. אף על פי כן, חייבה הבוררת את המבקש לשלם למשיב רק סך של 40,000 ₪ ללא חיוב בשכ"ט עו"ד, אלא רק בהוצאות הבוררת, וזה היתרון שהפיק המבקש לאור ההכרעה בתביעה על דרך הפשרה ולא לפי הדין.



התוצאה
10.
הבקשה לביטול פסק בוררות נדחית.
פסק הבוררות מיום 11.06.2018 שניתן ע"י הבוררת השופטת בדימוס הילה גרסטל- מאושר בזאת.
המבקש ישלם למשיב את הוצאות ההליך בסך 10,000 ₪.

ניתן היום, ט"ז ניסן תשע"ט, 21 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.
יהודית שבח, שופטת, סג"נ










הפב בית משפט מחוזי 13691-09/18 אנפה לימיטד נ' עו"ד משה זינגל, יעקב הג'י עזרא (פורסם ב-ֽ 21/04/2019)