פסקי דין על מנחם כהן ניסן | פסקי דין על אורית כהן ניסן | פסקי דין על ועדה מקומית לתכנון זבולון | פסקי דין על אברהם בן שושן | פסקי דין על אמבר בן שושן בן שלמה ואח' |

58570-02/19 עא     14/04/2019




עא 58570-02/19 מנחם כהן ניסן, אורית כהן ניסן נ' ועדה מקומית לתכנון זבולון, אברהם בן שושן, אמבר בן שושן בן שלמה ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 58570-02-19 כהן ניסן ואח'
נ' ועדה מקומית לתכנון זבולון
ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופט
איל באומגרט


המבקשים

1
.
מנחם כהן ניסן

2
.
אורית כהן ניסן


נגד

המשיבים

1. ועדה מקומית לתכנון זבולון
2. אברהם בן שושן
3. אמבר בן שושן בן שלמה
4. משה ציון








החלטה

1.
לפני בקשה לעיכוב ביצוע

פסק דין
(להלן: "הבקשה").

2.
בקציר האומר יסופר, כי המבקשים הגישו כנגד המשיבים תביעה כספית בסך של 300,000 ₪ בגין ירידת ערך אשר נגרמה לטענתם לבית מגוריהם בשל בניה בלתי חוקית שבוצעה על ידי המשיבים 2 ו-3, תוך מתן היתר בניה על ידי המשיבה 1 לבקשה שהוגשה ונחתמה על ידי המשיב 4 – הנדסאי אדריכלות במקצועו, וזאת במסגרת ת"א 43654-09-11.

3.
בית משפט קמא קבע בפסק הדין, כי המשיבה 1 התרשלה בתפקידה (ולפיכך, ככל שיוכח כי למבקשים נגרם נזק כתוצאה מהתנהלותה, ניתן יהיה להשיתו עליה); לעניין המשיבים 2 ו-3 קבע, כי לאור העובדה שאלה המשיכו בבניית ביתם חרף צווי הפסקת העבודה שהוצא נגדם ובנו את ביתם שלא בהתאם להיתר הבניה, ככל שיוכח כי למבקשים נגרם נזק, ניתן יהיה להשיתו עליהם; בכל הנוגע למשיב 4 קבע בית משפט קמא, כי לא הוכחה רשלנות בהתנהלותו.

בכל הנוגע לשאלת הנזק, קבע בית משפט קמא, כי לאור העובדה שלא הוכח כי נגרם למבקשים נזק כתוצאה מבניית בית המשיבים 2 ו-3, דין התביעה להידחות.

בית משפט קמא השית על המבקשים תשלום הוצאות משפט כדלקמן:

סך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין למשיבה 1; סך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין למשיבים 2 ו-3; וסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ למשיב 4.

4.
המבקשים ממאנים להשלים עם פסק הדין, הגישו הודעת ערעור ואת הבקשה דנא.

לשיטתם, בית משפט קמא שגה בקביעתו כי היתר הבניה שניתן למשיבים 2 ו-3 אינו מהווה סטייה ניכרת מהתוכנית; שגה בית משפט קמא כאשר הסיק כי לא נגרמו למבקשים נזקים ולא נגרמה ירידת ערך פסיכולוגית; שגה בית משפט קמא כאשר לא דחה את חוות הדעת שהוגשה על ידי מומחה בית המשפט.

טענות המבקשים
;

5.
ראשית טוענים המבקשים, כי בית משפט קמא עיכב את ביצוע פסק הדין למספר ימים – עד מועד הגשת הודעת הערעור לאור בקשות שהגישו המבקשים. כמו כן, המבקשים הפקידו את סך הוצאות המשפט במלואו בקופת בית המשפט כבר במועד הגשת בקשתם הראשונה לעיכוב פסק הדין, כאשר המשיבים מצדם לא הגישו כל בקשה לקבלת הכספים לידם, מה שמלמד על מאזן הנוחות.

6.
בכל הנוגע לסיכויי הערעור טוענים המבקשים, כי אלה "מצוינים".

לטענתם, אין ולא קיימת מחלוקת כי היתר הבניה שנתנה המשיבה 4 למשיבים 2 ו-3 מהווה סטייה ניכרת מהתוכנית.

כמו כן טוענים המשיבים, כי בית משפט קמא פסק באופן סותר לפסיקת בית המשפט העליון בעניין ירידת ערך פסיכולוגית.

נוסף על כך טוענים המבקשים, כי בית משפט קמא שגה כאשר לא דחה את חוות הדעת שהגשה על ידי המומחה מטעמו.

7.
בכל הנוגע למאזן הנוחות טוענים המבקשים, כי זה נוטה בבירור לטובתם. כאמור לעיל, המבקשים טוענים כי הפקידו את מלוא סכום ההוצאות בקופת בית המשפט ולפיכך, מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן לא ייגרם למשיבים כל נזק. לטענתם, סכום ההוצאות שנפסק מופרז במיוחד.
8.

לבסוף טוענים המבקשים, כי יש להיעתר לבקשה אף משיקולי צדק ויושר.

טענות המשיבה 1;

9.
המשיבה 1 טוענת, כי דין הבקשה להידחות.

לטענתה, סיכויי הערעור נמוכים וזאת לאור פסק הדין המנומק אשר ניתן על ידי בית משפט קמא בהתבסס על חוות הדעת המקצועית של המומחה מטעם בית המשפט.

בכל הנוגע למאזן הנוחות מציינת המשיבה 1 כי מדובר ב

פסק דין
כספי ובהוצאות משפט ולפיכך ולו מטעם זה, יש לדחות הבקשה.

זאת ועוד, המבקשים לא פירטו ולא הוכיחו כי במצב בו תשולמנה ההוצאות, לא ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו.

עוד טוענת המשיבה 1, כי לאור משך הזמן בו נוהל ההליך בבית משפט קמא וההוצאות שהוציאה המשיבה 1, הרי שמאזן הנוחות נוטה לטובתה.

טענות המשיבים 2 ו-3;

10.
ראשית טוענים המשיבים 2 ו-3 כי המבקשים הפרו החלטות בית משפט קמא והסתירו את התנהלותם מעייני בית משפט זה, מה שמצביע על העדר תום לב.

כך למשל, לא שילמו המבקשים הוצאות משפט שנפסקו לחובתם בסך של 500 ₪ בהתאם להחלטת בית משפט קמא מיום 25.12.18; כמו כן, המבקשים לא ציינו כי נשלח אליהם מכתב דרישה לצורך ביצוע פסק הדין על ידי ב"כ המשיבים 2 ו-3 ותחת זאת, הפקידו את סכום ההוצאות על דעת עצמם בקופת בית המשפט; המבקשים אף הסתירו את העובדה שבקשתם לקבלת היתר בדיעבד של בנייתם קיר מפריד בינם לבין המשיבים 2 ו-3, נדחתה על ידי המשיבה 1, תוך שהם קיבלו צו הריסה וטרם הרסו את הקיר;

בכל הנוגע לסיכויי הערעור טוענים המשיבים 2 ו-3 כי המבקשים לא הוכיחו כי סיכויי הערעור טובים. לטענת המשיבים 2 ו-3 יש לדחות את טענת המבקשים לפיה בית משפט קמא שגה כאשר לא פסל את חוות דעתו של המומחה מטעמו, בין היתר לאור העובדה שבית משפט קמא דן בטענה ודחה אותה לגופה.

בכל הנוגע למאזן הנוחות, טוענים המשיבים 2 ו-3, כי המבקשים לא הוכיחו שמאזן הנוחות נוטה לטובתם באופן שאם לא יעוכב פסק הדין, לא ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו.

לשיטתם, כל שנטען הוא כי אם לא יעוכב פסק הדין, והמבקשים לא ישלמו ההוצאות, ייפתח נגדם תיק הוצאה לפועל מה שיגרום להם לנזק חמור.

טענות המשיב 4;

11.
לטענת המשיב 4, דין הבקשה להידחות.

לשיטתו, סיכויי הערעור קלושים, שכן ידוע הוא כי ערכאת הערעור אינה שומעת עדים, ולפיכך, הסיכוי שתתערב בממצאי בית משפט קמא, קלוש.

עוד טוען המשיב 4, כי ההליך שהתנהל בבית משפט קמא החל משנת 2011, כאשר הליך זה גרם לו להוצאות רבות ומשמעותיות הגבוהות יותר מהסכום שנפסק לו במסגרת פסק הדין. לפיכך, ובשים לב לעובדה כי בית משפט קמא קבע כי אין לו כל אחריות לנזקים הנטענים, יש לשלם לו ההוצאות, תוך דחיית הבקשה.

עוד מוסיף המשיב 4 לטעון, כי ככל שלא תשולמנה לו ההוצאות והוא יידרש לנהל הליך נוסף בבית משפט של ערכאת הערעור, ייגרם לו חסרון כיס.

טענות המבקשים כפי העולות מתשובתם;

12.
לטענת המבקשים, המשיבים לא התייחסו באופן קונקרטי לסיכויי הערעור, ולא בכדי.

המבקשים חוזרים על טענותיהם לפיהן, בית משפט קמא שגה בקביעתו בכל הנוגע לסטייה בבניה ולהתייחסותו לחוות הדעת שניתנה על ידי
המומחה מטעמו.

עוד מוסיפים המבקשים לטעון, כי המשיבים לא התייחסו לטענתם ביחס לקביעתו המוטעית של בית משפט קמא בכל הנוגע לירידת הערך הפסיכולוגית של ביתם.

המבקשים חוזרים על טענותיהם בכל הנוגע לטעויות הנטענות של בית משפט קמא בפסיקתו בעניין האמור.

13.
בכל הנוגע למאזן הנוחות, טוענים המבקשים, כי זה נוטה בבירור לטובתם.

הדיון בערעור קבוע ליום 20.6.19; המבקשים הפקידו את מלוא הסכום בקופת בית המשפט; בכל הנוגע להתמשכות ההליכים טוענים המבקשים, כי אין למשיבים להלין, אלא על עצמם בלבד.

לבסוף טוענים המבקשים, כי בית משפט קמא סטה מקביעתו של המומחה מטעמו, שעה שהאחרון טען בחוות דעתו כי יש לחייב את המשיבים בהוצאות משפו ושכ"ט עו"ד ואולם בית משפט קמא התעלם מקביעה זו מבלי שניתן לכך הסבר.

דיון והכרעה;


14.
תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת כי ככלל אין בהגשת ערעור כשלעצמו כדי לעכב ביצועו של

פסק דין
כספי.

15.
על מנת להיכנס בגדרי החריג על שני תנאים מצטברים להתקיים. התנאי הראשון הוא, כי סיכויי הערעור טובים. התנאי שני הוא, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, במובן שככל שהבקשה תדחה והערעור יתקבל לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

בין שני התנאים מתקיים יחס של מקבילית כוחות, כך שככל שמשקלו של תנאי אחד גובר פוחת משקלו הנדרש של התנאי השני. עם זאת, הבכורה נתונה לשיקול מאזן הנוחות. ראו לענין זה ע"א 2397/16 המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") נ' פלוני (פורסם במאגרים) (להלן: "ענין הפול") והאסמכתאות שם.

16.
עוד נקבע בעניין הפול כי ככלל כאשר עסקינן ב

פסק דין
כספי נוטה מאזן הנוחות נגד המבקשת שכן נזק כספי אינו בלתי הפיך. עם זאת נקבע בעניין הפול כך:

"מאידך כבר נפסק בעבר בבית משפט זה כי גובה הסכום אותו מבקשים לעכב עשוי להוות שיקול לענין מאזן הנוחות, שכן במקרים מסויימים גובה הסכום יכול ללמד על מידת הקושי שעלול להתעורר בהשבת הסכום שנפסק, במקרה שפסק הדין ייהפך בערעור."

17.
והוסיף בית המשפט בעניין הפול: "בבקשה שלפניי הסכום שאת תשלומו חפצה המבקשת לעכב עולה על חצי מיליון ₪, ועל כן ניתן להניח כי אדם ממוצע יתקשה בהשבתו המיידית."

ראו לעניין זה גם ע"א 8721/16 אס.פי. מוקד תקשורת בע"מ נ. אלתא מערכות בע"מ (פורסם במאגרים) (להלן: "פרשת אלתא") שם נקבע, כי "כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצועו של

פסק דין
, הקובע חיוב כספי, הנטייה הברורה היא שלא להיעתר לבקשה, אלא במקרים חריגים...".

18.
עוד נקבע בפרשת אלתא כי יש להתחשב במצבו הכלכלי של המבקש רק במקרים חריגים ועל המבקש להניח תשתית עובדתית מספקת לעניין נזקים שלטענתו יגרמו עקב מימוש פסק הדין.

19.
בענייננו, המבקשים הפקידו את סכום ההוצאות שהושת עליהם בקופת בית המשפט. ראשית, יש לציין, כי יש משמעות שאינה מבוטלת לעובדה כי מדובר ב

פסק דין
כספי, ובסכום המהווה הוצאות משפט. כאשר ככלל, הוצאות משפט יש לשלם.

שנית ולגופם של דברים, יש לקבל את עמדת המשיבים לפיה, המבקשים לא הוכיחו, כי ככל שההוצאות תשולמנה, לא יעלה בידם לגבות את הסכום חזרה ו/או כי לא ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו. המבקשים טענו בעלמא, כי עיכוב ביצוע פסק הדין, כאשר מלוא הסכום הופקד בקופת בית המשפט, לא יגרום למשיבים נזק. לשיטתם, "אי עיכוב ביצוע פסק הדין, עשוי לגרום למבקשים נזק כבד באם המשיבים יפתחו תיק הוצל"פ כנגד המשיבים".
מדובר בטענה שנטענה ללא תימוכין, כאשר טענה זו אינה מוכחת כלל, כי ככל שתשולמנה ההוצאות, לא יעלה בידי המבקשים לגבות את חובם חזרה ו/או לא ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו, כפי הנדרש בהתאם לפסיקה.

20.
בכל הנוגע לסיכויי הערעור, עיון בבקשה, בתגובות ובתשובה מעלה, כי מבלי לקבוע מסמרות ובזהירות הראויה, כי סיכויי הערעור אינם מובהקים.
פסק הדין דחה את התביעה לאור העובדה שלא הוכח כי למבקשים נגרם נזק בשל בניית ביתם של המשיבים.

המבקשים מבססים טענותיהם בעיקר על קביעת בית משפט קמא (השגויה לטענתם) בכל הנוגע לחוות דעת הדעת שניתנה על ידי המומחה מטעמו. בעניין זה ראוי לציין, כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בטענות מסוג זה, לאחר שניתנה לצדדים האפשרות לחקור את המומחה.


לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ט, 14 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.










עא בית משפט מחוזי 58570-02/19 מנחם כהן ניסן, אורית כהן ניסן נ' ועדה מקומית לתכנון זבולון, אברהם בן שושן, אמבר בן שושן בן שלמה ואח' (פורסם ב-ֽ 14/04/2019)