פסקי דין על עיריית באקה אל-גרביה | פסקי דין על קל בנין | פסקי דין על רו"ח גבריאל טרבלסי הנאמן לביצוע הסדר הנושים של החברה | פסקי דין על מועצה מקומית ג'ת ואח' |

6412/16 עא     12/05/2019




עא 6412/16 עיריית באקה אל-גרביה נ' קל בנין בע"מ, רו"ח גבריאל טרבלסי הנאמן לביצוע הסדר הנושים של החברה, מועצה מקומית ג'ת ואח'




פסק-דין בתיק ע"א 6412/16
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים


ע"א 6412/16



לפני:

כבוד השופט ע' פוגלמן


כבוד השופטת ע' ברון


כבוד השופט ג' קרא


המערערת:
עיריית באקה אל-גרביה


נ


ג


ד

המשיבים:
1. קל בנין בע"מ
(בהסדר נושים)

2. רו"ח גבריאל טרבלסי, הנאמן לביצוע הסדר הנושים של החברה


3. מועצה מקומית ג'ת

4. מדינת ישראל – רשות המים – המינהל לפיתוח תשתיות ביוב

5. בנק לאומי לישראל בע"מ

6. הכונס הרשמי

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 28.6.2016 ב-פר"ק 51003-11-12 (כבוד השופטת
ב' טאובר
)

בשם המערערת:
עו"ד אכרם עמארנה
; עו"ד חוסאם אבו פול
בשם המשיבים 1-2 :
עו"ד שירלי יפרח-אזור
; עו"ד שחף רוט קליין
בשם המשיבה 3:
עו"ד רנה לפידות
בשם המשיבה 4:

עו"ד לימור פלד
בשם המשיב 5:

עו"ד יעקב ריבנוביץ
בשם המשיב 6:

עו"ד מזל מרו; עו"ד ארז אהרון


פסק-דין

השופטת ע' ברון

:

1.
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 28.6.2016 (השופטת
ב' טאובר
, פר"ק 51003-11-12
) שניתנה במסגרת הליך לפירוק המשיבה 1, קל בנין בע"מ
(בהסדר נושים) (להלן:
ההחלטה
,
הליך הפירוק
ו-
החברה
, בהתאמה).


השאלה שעומדת לפתחנו היא אם בנסיבות המקרה הרשות המקומית (שתכונה בהמשך הרשות המאוחדת) הייתה רשאית לקזז מתמורה שהיה עליה לשלם לחברה עבור הקמת מכון לטיפול בשפכים, סכומים שהגיעו לה מהחברה בגין חוב ארנונה שנוצר בעת שזו הפעילה את המכון. בית המשפט המחוזי השיב על השאלה בשלילה, ומכאן הערעור.
הרקע העובדתי הצריך לעניין

2.
הליך הפירוק של החברה הוא הליך ממושך וסבוך, מרובה נושים, בקשות והחלטות; אולם הערעור שלפנינו מתמקד במערך היחסים שבין החברה (כהגדרתה לעיל) לבין עיריית באקה-ג'ת,
רשות מקומית

מאוחדת
של עיריית באקה אל-גרביה
(המערערת) ומועצה מקומית ג'ת (המשיבה 3) (להלן:
הרשות המאוחדת
,
עיריית באקה
ו-
מועצת

ג'ת
, בהתאמה). בפרט, הערעור סב על חוב כספי של הרשות המאוחדת לחברה, בקשר עם מכון לטיפול בשפכים שהוקם במהלך העשור הקודם בתחום שיפוטה (להלן:
המט"ש
).


הרשות המאוחדת הוקמה בשנת 2003 ופעלה במתכונת זו עד לביטולה לפי חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות באקה אל גרבייה וג'ת), התש"ע-2010; ובהתאם לצו הרשויות המקומיות (ביטול המועצות המקומיות באקה אל גרבייה וג'ת), התשע"ב-2012 (להלן:
חוק ביטול האיחוד
ו-
צו ביטול האיחוד
, בהתאמה). מיד לאחר כינונה, ערכה הרשות המאוחדת מכרז להקמה ולהפעלת מכון לטיפול בשפכים בתחומה. בסיום הליכי המכרז נבחרה החברה כזוכה, וביום 3.2.2005 נחתם בין הרשות המאוחדת לחברה הסכם שמסדיר את ההתקשרות ביניהן (להלן:
ההסכם
). במסגרת ההסכם נקבע כי החברה תשמש כקבלן מבצע וכמפעילה של המט"ש, ומשמעות הדבר כי לצד ביצוע עבודות הקמת המט"ש, החברה תהיה אחראית על הפעלתו ותחזוקתו למשך שנת בדק; ובכפוף להחלטת הרשות המאוחדת (קרי, המזמין) תוסיף להפעיל את המט"ש לתקופה של עד 15 שנים (סעיף 6.3.1 להסכם). כן נקבע כי בין יתר האגרות והמיסים המוטלים על החברה, יהא עליה לשאת בתשלום דמי ארנונה לרשות המאוחדת (סעיף 11.5(א) להסכם).


לדברי הצדדים, פרויקט הקמת המט"ש מומן ותוקצב על ידי המינהל לפיתוח תשתיות ביוב ברשות המים, זרוע הביצוע הממשלתית לקידום וסיוע בביצוע תשתיות ביוב (עד לשנת 2009 המינהל לפיתוח תשתיות ביוב פעל כיחידה במשרד התשתיות הלאומיות) (להלן:
המלת"ב
); כך ש-50% מעלות הפרויקט ניתנו כמענק מטעם המדינה ו-50% נוספים מומנו באמצעות הלוואה שהועמדה לטובת הרשות המאוחדת, בערבות המדינה. בהתאם, הכספים להקמת המט"ש הוחזקו בידי המלת"ב והוא זה שהעבירם לידי הקבלן המבצע, לאחר שהרשות המאוחדת נתנה את אישורה לביצוע ההעברה. זאת ועוד, לפי סעיף 4 לנספח להסכם (המהווה חלק בלתי נפרד מההסכם), ביצוע העבודות השונות להקמת המט"ש כפוף לאישור תקציבי של המלת"ב או משרד התשתיות הלאומיות או כל רשות מוסמכת אחרת.


3.
עבודות הקמת המט"ש הסתיימו בראשית שנת 2010, ובסמוך לכך הגישה החברה למלת"ב חשבון סופי מצטבר (חשבון מס' 27) בסך 21,513,661 ש"ח; שלאחר ניכוי התשלומים ששולמו לחברה לאורך הדרך, הועמד על 1,016,315 ש"ח (כולל מע"מ) (להלן:
חוב ההקמה
). אף שהרשות המאוחדת לא חלקה על גובה חוב ההקמה, היא סירבה לאשר למלת"ב להעביר את התשלום – וזאת מאחר שהחברה מצידה לא העבירה אישור חתום בדבר העדר תביעות כלפי הרשות המאוחדת. לנוכח האמור, חוב ההקמה לא שולם לידי החברה.


במקביל, בחודש מרץ 2010 החברה החלה להפעיל את המט"ש, וממועד זה ואילך חויבה בתשלום ארנונה לרשות המאוחדת. אולם חיובי הארנונה לא שולמו על ידי החברה, שמצידה חלקה על השומות שהוצאו לה (מטעמים שאין זה המקום להרחיב עליהם); והשגותיה בנדון התבררו במספר הליכים משפטיים. בקצרה יצוין כי עתירה מנהלית שהגישה החברה בעניין שומת ארנונה שהוצאה לה לשנת 2010 נדחתה ביום 29.6.2011 (עת"מ (מחוזי חי') 15316-09-10, השופט
ר' סוקול
); וערעור על פסק הדין נמחק ביום 17.4.2012 (עע"מ 6717/11). כן יצוין כי עתירה נוספת שהגישה החברה כלפי שומת ארנונה מתוקנת לשנים 2010 ו-2011 נמחקה בהסכמה ביום 27.4.2014, לנוכח הסדר הנושים שאושר בהליך הפירוק (כפי שיתואר בהמשך) (עת"מ (מחוזי חי') 18537-12-11). בנסיבות אלה, ביום 26.9.2011 (ונראה כי בהחלטה צוין בטעות התאריך 29.6.2011), קיזזה הרשות המאוחדת את חוב ההקמה (1,016,315 ש"ח) – שכאמור טרם שולם על ידה – מחוב הארנונה שבאותה עת עמד על 2,335,738 ש"ח (להלן:
חוב הארנונה
ו-
הקיזוז
, בהתאמה); כך שהקיזוז נזקף על חשבון חוב הארנונה של החברה לשנת 2011. למען הסדר, יצוין כבר עתה כי לדברי עיריית באקה הקיזוז נעשה "
מאחר שנודע ל'עיריית באקה-ג'ת' לשעבר (הרשות המאוחדת-ע'ב') כי החברה נמצאת בקשיים כספיים
"; ועוד צוין כי הודעה בנדון נמסרה לחברה וזו לא השיגה או הלינה על כך.


תקופה קצרה לאחר ביצוע פעולת הקיזוז, בוטל איחודן של עיריית באקה ומועצת ג'ת – והן חזרו לפעול בנפרד האחת מהשנייה, בהתאם לחלוקת עבודה שפורטה בצו ביטול האיחוד. לפי הוראת סעיף 5(א) לצו ביטול האיחוד, המט"ש שויך לתחום השיפוט של מועצת ג'ת, וכך גם הזכויות הנובעות ממנו, לרבות גביית תשלום ארנונה. למען הנוחות, עיריית באקה ומועצת ג'ת יכונו יחדיו:
הרשויות
; וזאת בשונה מ
-הרשות המאוחדת
שמתייחסת לתקופה שבה הן פעלו יחד כרשות אחת.

4.
לאחר שהחלה להפעיל את המט"ש, נקלעה החברה לקשיים כלכליים; ויובהר כי בהקשר זה הכוונה לקבוצת חברות הכוללת גם את החברה. בהתאם, ביום 27.11.2012 נעתר בית המשפט המחוזי בחיפה לבקשת החברה למתן צו להקפאת הליכים לפי סעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999; ובהמשך לכך מונה נאמן לנכסיה (המשיב 2) (פר"ק 51003-11-12, להלן:
הליך הפירוק
(כפי שהוגדר לעיל) ו-
הנאמן
, בהתאמה).


כחלק מהליך הפירוק, הגישה מועצת ג'ת תביעת חוב בגין חוב ארנונה שנצבר לחברה בשנים 2010, 2011 ו-2012 בסכום כולל של 2,590,322 ש"ח, מתוכם 1,025,199 ש"ח בדין קדימה (להלן:
תביעת החוב
). סופו של יום, ו"לאחר דיונים ארוכים ומורכבים, בהן נטלה מועצת ג'ת חלק נכבד" (כלשון בית המשפט המחוזי בהחלטה), ביום 13.4.2014 ניתן

פסק דין
שאישר הסדר נושים כולל (להלן:
הסדר הנושים
). מפאת קוצר היריעה, יצוין בתמצית כי בהסדר הנושים הוסכם שתביעת החוב שהגישה מועצת ג'ת תיפרע באופן חלקי בלבד; ועוד יצוין כי בשלב יחסית מוקדם בהליך הפירוק נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת הנאמן להעביר את הפעלת המט"ש לידי תאגיד המים מי עירון בע"מ, בהיותו "נכס מכביד".

5.
במסגרת תפקידו פעל הנאמן לגביית חוב ההקמה מן הרשויות, שאז התברר לו כי הרשויות מסרבות לחתום על המסמכים הדרושים להעברת התשלום מידי המלת"ב, בטענה כי חוב ההקמה שולם זה מכבר בדרך של קיזוז כנגד חוב הארנונה. בנסיבות אלה, ביום 16.3.2016 הגיש הנאמן בקשה למתן הוראות לבית המשפט (בקשה מס' 184; להלן:
הבקשה למתן הוראות
); ובה טען הנאמן כי חוב ההקמה אינו שנוי במחלוקת, וכי מאחר שהמנגנון למימון הקמת המט"ש נסמך על כספים ייעודיים, לא ניתן היה לקזז כנגדו חובות שהם חיצוניים למערך העבודות להקמת המט"ש – קרי, את חוב הארנונה. לדבריו, לא זו בלבד שבמסגרת הליך הפירוק הרשויות לא מסרו דבר על אודות קיומו של חוב ארנונה נוסף שקוזז; אלא שתביעת החוב שהגישה מועצת ג'ת נחזתה להיות החוב המלא והכולל בגין הארנונה עבור הפעלת המט"ש, ואי-גילוי מידע בעניין החוב "הנוסף" שקוזז מהווה חוסר תום לב מצד הרשויות. בנסיבות אלה, נטען כי אין להכיר בחוב ארנונה נוסף מעבר לסכום שנתבע בתביעת החוב והוכר בהסדר הנושים, ויש להורות לרשויות לשלם את חוב ההקמה לקופת החברה.


מועצת ג'ת טענה כי יש לדחות את הבקשה מאחר שהקיזוז נעשה למעלה משנה טרם שנפתח הליך הפירוק, ומשום שנמסרה לחברה הודעה על אודות פעולת הקיזוז; וכן בהינתן שהקיזוז נעשה בהתאם להוראה מפורשת בהסכם (סעיף 25 להסכם), ולחלופין מכוח סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן:
חוק החוזים
). עיריית באקה מצידה התמקדה בכך שיש לדחות את הבקשה כלפיה על הסף בשל שורה של טענות מקדמיות, ובהן: העדר יריבות בינה לבין החברה לאחר ביטול הרשות המאוחדת, שיהוי, אי תשלום אגרה בנסיבות שבהן הבקשה היא למעשה תביעה כספית מוסווית, ואי צירוף תצהיר; וכן נטען כי ממילא הקיזוז נעשה כדין. המלת"ב הדגיש כי הוא אינו נושא באחריות לתשלום הכספים לחברה, וכי ההתחייבות בנדון מוטלת על הרשויות ועל כן אין להפנות כלפיו טענות בנושא.

החלטת בית המשפט המחוזי

6.
בית המשפט המחוזי מצא להיעתר לבקשה למתן הוראות, ובהתאם נקבע כי הרשויות נדרשות להעביר לידי המלת"ב אישור בדבר הסכמתן לתשלום חוב ההקמה (בסך 1,016,315 ש"ח), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.1.2011 ועד לביצוע התשלום בפועל; וכי לאחר קבלת האישור, שומה על המלת"ב להעביר לקופת הנאמן את הכספים. במסגרת ההחלטה נקבע כי פעולת הקיזוז נעשתה בניגוד להוראות הדין וההסכם, ועל כן היא בטלה; ובתוך כך נדחו טענות הסף שהעלתה עיריית באקה בתגובתה לבקשה. כך בתמצית וכעת בהרחבה.

7.
בית המשפט פתח בכך שמאחר שהקיזוז בוצע עוד טרם שניתן צו הקפאת הליכים כלפי החברה, יש לבחון את תוקפו בהתאם לסעיף 53 לחוק החוזים; ולא לפי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן:
פקודת פשיטת הרגל
). נקבע כי הקיזוז אינו עומד בהוראות סעיף 53(א) לחוק החוזים, ולדברי בית המשפט "תוצאה זו, מתיישבת עם כלל הנסיבות ונותנת ביטוי מלא למכלול היחסים שבין עיריית באקה, מועצת ג'ת והחברה". קביעה זו נסמכה על שני שיקולים מרכזיים – היות הכספים להקמת המט"ש כספים ייעודיים, והתנהלות מועצת ג'ת במסגרת הליך הפירוק. נקבע כי הרשות המאוחדת לא הייתה רשאית להסתמך על זכות הקיזוז שנקבעה בהסכם, מאחר שהכספים להקמת המט"ש הם ייעודים "ואין בינם לבין חוב הארנונה הנטען ולו כלום"; זאת בפרט מקום שזכות החברה לחוב ההקמה קדמה לזכות הרשות המאוחדת לתשלומי ארנונה בגין הפעלת המט"ש. נוסף על כך, בית המשפט הביע ביקורת על התנהלותה של מועצת ג'ת בהגשת תביעת החוב במסגרת הליך הפירוק – ובפרט על כך שבמסגרת תביעה זו נמנעה מלציין את הקיזוז שבוצע בין חוב ההקמה לחוב הארנונה, ובכך יצרה מצג מטעה שלפיו תביעת החוב כוללת גם את חוב הארנונה שקוזז. לגישת בית המשפט, מאחר שתביעת החוב (שכאמור נחזתה לתביעה כוללת בעניין הארנונה) הוסדרה זה מכבר בהסדר הנושים שקיבל תוקף של

פסק דין
– הכרה בקיזוז תהווה למעשה כפל תשלום ארנונה, שאין להתירו.


בשלב הבא נתן בית המשפט דעתו לסעיף 25 להסכם, שלפיו
"
המזמין (הרשות המאוחדת-ע'ב') רשאי לקזז מכל סכום המגיע לקבלן (החברה-ע'ב') על פי החוזה, כל חוב, בין שקצוב ובין שאינו קצוב, המגיע לו מהקבלן על פי החוזה ו/או על פי כל דין
" (להלן:
סעיף 25

להסכם
). בעניין זה נקבע כי גם אם פרשנות מילולית של סעיף זה "עשויה להוליך לשני הכיוונים" – הוראה זו לא נועדה להסדיר זכות קיזוז
עתידית
, בגין חיוב שנולד רק לאחר התגבשות חוב ההקמה. כן נקבע, כי אף אם סעיף 25 להסכם אינו חד-משמעי מבחינה לשונית, יש ליתן לו פרשנות מצומצמת, המביאה בחשבון את העובדה שהחברה נתונה בהליך פירוק ובשים לב לכלל האינטרסים העומדים על הפרק; ועוד צוין כי פרשנות רחבה של הסעיף חותרת תחת תכלית ההסכם, ויש בה משום העדפת נושים אסורה וניסיון לגלגל חובות עבר אל תוך הליך הקפאת ההליכים – אף שאלה כבר קיבלו מענה במסגרת הסדר הנושים.

8.
בית המשפט המחוזי דחה אף את טענותיה של עיריית באקה שלפיהן דין הבקשה למתן הוראות להידחות על הסף. באשר לטענת עיריית באקה להעדר יריבות בינה לבין החברה, נקבע כי אין חולק שעל פי צו ביטול האיחוד, המט"ש מצוי בתחום שיפוטה של מועצת ג'ת; והנגזר מכך הוא שבכל עניין הנוגע לזכויות וחובות הנובעות מהמט"ש, לרבות ארנונה, מועצת ג'ת היא חליפתה של הרשות המאוחדת. חרף האמור, בית המשפט קבע כי לא נפל פגם בכך שהבקשה הוגשה אף כלפי עיריית באקה, והרשויות חויבו יחד לפעול לתשלום חוב ההקמה וכן בתשלום הוצאות ושכר טרחה לטובת הנאמן – ואולם הטעמים לקביעה זו לא פורטו.


כן נקבע כי לא הייתה מניעה להגיש את הבקשה למתן הוראות במסגרת הליך הפירוק, ונדחתה טענת עיריית באקה שלפיה נדרש היה לנקוט בתביעה נפרדת בנדון. בהקשר זה צוין כי שאלת תוקפה של פעולת הקיזוז עשויה להשליך על קופת החברה, סוגיה שקשורה באופן ישיר להליך הפירוק; בפרט בנסיבות שבהן נושא תשלום חוב הארנונה בגין הפעלת המט"ש הוסדר במסגרת הסדר הנושים. בהתאם נקבע כי לפי הפרקטיקה המקובלת בנושא, לא נדרש היה לשלם אגרה בגין הבקשה ואף לא לצרף לה תצהיר תומך מאת הנאמן. בית המשפט הוסיף וקבע כי אף שהבקשה למתן הוראות הוגשה בשיהוי מסוים (ארבע שנים ממועד הקיזוז וכשנתיים וחצי לאחר שניתן צו הקפאת הליכים לחברה), לא עלה בידי עיריית באקה להצביע על שינוי לרעה שעלול להיגרם לה כתוצאה מבירור הבקשה – שכן הכספים נושא המחלוקת נשמרו כל העת בידי המלת"ב, ויועדו לתשלום החשבון בגין הקמת המט"ש. למעלה מן הצורך, הוסיף בית המשפט כי בהליכי חדלות פירעון נהוג כי בעלי תפקיד נדרשים לבצע חקירות שאורכות זמן וכן לדאוג לאינטרסים שונים של כלל המעורבים בהליך – ועל כן אין בשיהוי כשלעצמו כדי לדחות על הסף בירור מחלוקות כדוגמת זו שבה עסקינן.

9.
הערעור שלפנינו סב על ההחלטה בבקשה למתן הוראות. יצוין כי ערעור זה הוגש על ידי עיריית באקה לבדה; ואף שמועצת ג'ת מצאה לתמוך בטענותיה של עיריית באקה בנוגע לתוקפו של הקיזוז, לא הוגש ערעור מטעמה על ההחלטה. עוד יצוין כי בד בבד עם הערעור, הגישה עיריית באקה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, כך שהיא לא תידרש לפעול להעברת חלקה בתשלום חוב ההקמה. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 13.9.2016 (השופט
נ' הנדל
), תוך שהובהר כי הכספים שיועברו יוותרו בקופת הנאמן ולא יחולקו עד להכרעה בערעור.

טענות הצדדים

10.
טענותיה של עיריית באקה (המערערת דכאן), ובהתאם של יתר הצדדים, מתפרשות על שני מישורים – טענות שלפיהן נדרש היה לדחות את הבקשה למתן הוראות על הסף, בפרט כלפי עיריית באקה; וטענות לגופו של הקיזוז שבוצע. אקדים ואציין כבר בשלב זה כי יש למקד את הדיון בשאלת תוקפה של פעולת הקיזוז, וזאת בלא שנעלם מעיניי שעיריית באקה הרחיבה גם בעניין הטענות המקדמיות. טענות הצדדים בנוגע לסוגיות המקדמיות יפורטו אפוא בתמצית בלבד.

11.
לטענת עיריית באקה, לא היה מקום לקבוע שפעולת הקיזוז בטלה; זאת בפרט משלא נומק בהחלטה מדוע הקיזוז בוצע בניגוד לדין. לדבריה, הקיזוז נעשה בהתאם לסעיף 25 להסכם שהעניק בידי הרשות המאוחדת זכות קיזוז מפורשת ובלתי מותנית, וכן בהתאם לדין המהותי בנושא (סעיף 53 לחוק החוזים). בהקשר זה נטען כי במסגרת הדיון בתוקפו של הקיזוז לא היה מקום ליתן משקל לעובדה שזכות החברה לחוב ההקמה קדמה לזכותה של הרשות המאוחדת לחוב הארנונה, במיוחד בהינתן שחוב ההקמה לא שולם לחברה לנוכח סירובה לחתום על טופס העדר תביעות. לצד דברים אלה, טוענת עיריית באקה כי שגה בית המשפט בכך שלא החיל את הדין וההלכות שנקבעו ביחס לקיזוז חוב של חברה שנמצאת בהקפאת הליכים, שלפיהם יש לבכר את אינטרס ההסתמכות והוודאות העסקית על פני הרחבת מסת הנכסים שתעמוד לרשות כלל הנושים.


לצד האמור, נטען כי נדרש היה לדחות את הבקשה כלפי עיריית באקה כבר מחמת העדר יריבות, בנסיבות שבהן נקבע בצו ביטול האיחוד (וכך גם בהחלטה) כי מועצת ג'ת היא חליפתה של הרשות המאוחדת בכל סוגיה ומחלוקת הקשורה למט"ש. כן נטען כי שגה בית המשפט בקביעתו כי הבקשה אינה מחויבת באגרה, משום שמדובר למעשה בתביעה כספית נגד צד שלישי שאינו חלק מהליך הפירוק (והכוונה לעיריית באקה). עוד הוטעם כי הרשויות הסתמכו על הקיזוז, בפרט בתביעת החוב שהוגשה מטעם מועצת ג'ת – ובכך יש משום שינוי לרעה המצדיק דחיית הבקשה למתן הוראות על הסף מחמת שיהוי; ולדבריה, הנאמן ידע על הקיזוז שבוצע עוד טרם שהגיע להסדר עם מועצת ג'ת בקשר לתביעת החוב, והעובדה שלא הגיש את הבקשה למתן הוראות במועד מוקדם יותר מהווה חוסר תום לב מצידו ולכל הפחות מצדיקה את ביטול הפרשי ההצמדה וריבית שהתווספו לחוב ההקמה.

12.
מועצת ג'ת הודיעה כי היא תומכת בעמדתה של עיריית באקה בערעור, ובראש ובראשונה בכך שלא היה מקום לקבוע שפעולת הקיזוז נעשתה שלא כדין; ולצד זאת מועצת ג'ת מתנגדת בתוקף לטענות שלפיהן נדרש היה לדחות על הסף בשל העדר יריבות את הבקשה למתן הוראות נגד עיריית באקה. לדברי מועצת ג'ת, החלוקה שנקבעה בצו ביטול האיחוד אמנם קובעת את האחריות והסמכות של כל אחת מהרשויות בשטח שבתחום שיפוטה, בין היתר לעניין גביית ארנונה; אולם אין בחלוקה זו כדי להשליך על יחסי חלוקת השותפות בין הרשויות בנוגע למט"ש עצמו, שעודנו משרת את תושבי שתיהן.
במענה לכך, עיריית באקה טוענת כי מועצת ג'ת לא העלתה את טענותיה בעניין "היריבות" לפני בית המשפט המחוזי ועל כן מדובר בהרחבת חזית אסורה. על מנת שהתמונה לא תימצא חסרה יצוין כי למועצת ג'ת ובהתאם אף לעיריית באקה טענות נוספות לעניין שאלת היריבות, אולם לנוכח התוצאה שאליה הגעתי לא אדרש להן.

13.
הנאמן פותח בפרשנות של ההסכם וטוען כי ההסכם מורכב משני חלקים – חלק אחד שענייננו הקמת המט"ש, בעוד החלק השני עוסק בהפעלה שלו (קרי, במתן אופציה לרשות המאוחדת להורות לחברה להפעיל את המט"ש לתקופה של עד 15 שנים) ומתייחס בין היתר לתשלום ארנונה בתקופת ההפעלה. בהתאם לנקודת מוצא זו, טוען הנאמן כי לא ניתן היה לקזז את חוב ההקמה כנגד חוב הארנונה, שכן הכספים שמוחזקים אצל המלת"ב ומבוססים על תקציב ייעודי שניתן לרשות המאוחדת, נועדו אך ורק להקמת המט"ש ולא ניתן לעשות בהם כל שימוש אחר; וזאת בשונה מהתשלומים השוטפים להפעלת המט"ש. הנאמן מוסיף כי אף בהנחה שניתן לקזז כספים מהתקציב הייעודי, ממילא מדובר בקיזוז פיקטיבי בלבד מאחר שבפועל לא ניתן להעביר את הכספים שיועדו להקמת המט"ש לידי הרשויות. לדברי הנאמן גישה זו קיבלה ביטוי גם במסגרת ההסכם עצמו, שכן נקבעה זכות קיזוז מצומצמת בכל הנוגע לכספי הקמת המט"ש (סעיף 9.2.1(ב) להסכם); ומדובר בהסדר ספציפי שקבעו הצדדים הגובר על זכות הקיזוז הכללית שקבועה בדין, כמו גם על הוראת הקיזוז הכללית שעוגנה בסעיף 25 להסכם.


בתגובה לכך טוענת עיריית באקה כי הכספים המוחזקים בידי המלת"ב אינם כספים ייעודיים שכן רק מחצית מעלות הפרויקט ניתנה כמענק מטעם המדינה, והיתרה היא הלוואה שהרשות המאוחדת נדרשת להחזיר; וממילא חוב הארנונה אינו חיצוני להסכם, מאחר שהחובה בתשלום ארנונה עוגנה במפורש בסעיף 11.5(א) להסכם. לצד זאת, נטען כי המימון והתקצוב של המט"ש אינו רלוונטי לבחינת תוקף הקיזוז, זאת בפרט בנסיבות שבהן לא הוצגה ראיה כלשהי שלפיה לא ניתן לקזז מהתקציב האמור – לבד מעמדתה של המלת"ב בנושא. עיריית באקה מוסיפה כי הטענה בנוגע לסעיף קיזוז ספציפי לעניין הכספים שיועדו להקמת המט"ש (סעיף 9.2.1(ב) להסכם) לא הועלתה בבית המשפט המחוזי ועל כן מדובר בשינוי חזית שאין להתיר; וכן כי הוראת סעיף 25 להסכם היא מפורשת וברורה, ונותנת בידי הרשות המאוחדת זכות קיזוז רחבה ובלתי מותנית.


הנאמן מוסיף וטוען כי אף אם תתקבל הטענה כי ניתן היה לקזז מהכספים הייעודיים להקמת המט"ש סכומים מסוימים, זכות הקיזוז מוגבלת למועד שבו צמחה זכות החברה לקבלת הכספים; ומאחר שבמועד שבו קמה זכותה של החברה לחוב ההקמה טרם צמח לה חוב כלשהו בגין ארנונה – פעולת הקיזוז נעשתה שלא כדין. עוד נטען בהקשר זה כי חיובי הארנונה שהושתו על המט"ש הם חריגים ביותר בהיקפם, ומסיבה זו אחד הצעדים הראשונים שננקטו על ידי הנאמן במסגרת הליך הפירוק היה הגשת בקשה שתאפשר לחברה להשתחרר מנכס זה בהיותו "נכס מכביד". בהתאם נטען כי תביעת החוב שהוגשה על ידי מועצת ג'ת נחזתה ככזו הכוללת את כל חיובי הארנונה לעת הרלוונטית; ואין לאפשר מצב שבו חובות הארנונה נפרעים באופן חלקי בהתאם למצבה הכלכלי של החברה, כפי שהוסכם ואושר במסגרת הסדר הנושים, ורק החוב ש"קוזז" נפרע במלואו. לפיכך, לדברי הנאמן אף אם ייקבע כי יש להכיר בזכות הקיזוז, יש לראות בהסדר הנושים כהסדר סופי שמסדיר את מערכת היחסים בין הצדדים (ונראה כי בטענתו זו כיוון הנאמן לכך שיש לחייב את הרשויות בתשלום חוב ההקמה); ולחלופין מוצע להכיר רק בחלק מהסכום שקוזז (קרי, לאפשר לקזז רק חלק מחוב ההקמה), בהתאם לעקרונות שהותוו בהסדר הנושים ביחס לתביעה החוב ככל שהיא נוגעת לסכומים שאינם מובטחים. עיריית באקה משיבה בהקשר זה כי אין בסיס לטענה שתביעת החוב נחזתה להיות כזו שמקיפה את מלוא חוב הארנונה, זאת בפרט בהינתן שמהכרטסת שצורפה לתביעת החוב ניכר שישנם פערים משמעותיים – בהיקף של למעלה ממיליון ש"ח – בין חוב הארנונה שנתבע לשנת 2011 (השנה שלגביה נזקף הקיזוז) לבין חובות הארנונה לשנים 2010 ו-2012.


עוד טוען הנאמן כי טענותיה של עיירית באקה לעניין "העדר יריבות" מקומן להתברר במערך היחסים הפנימי שבינה לבין מועצת ג'ת והמלת"ב, והתחייבות לתשלום חוב ההקמה לחברה עומדת בפני
עצמה. הכונס הרשמי מצטרף לטענה זו, ומוסיף כי הכספים שנותרו בידי המלת"ב ולא נוצלו הם למעשה יתרה של תקציב הרשות המאוחדת. לדבריו, מאחר שחוק ביטול האיחוד וצו ביטול האיחוד הסדירו את חלקן היחסי של כל אחת מהרשויות בתקציב הרשות המאוחדת, נדרש היה להגיש את הבקשה למתן הוראות גם כלפי עיריית באקה – על מנת שניתן יהא לממש את חלקה בתקציב שנותר לתשלום חוב ההקמה. בנק לאומי לישראל בע"מ, שצורף כמשיב 5, הודיע כי הוא מצטרף לעמדה שהוצגה על ידי הנאמן, בהיותו נושה מובטח של החברה שזכאי לקבל כספים במסגרת הסדר הנושים שאושר.

14.
המלת"ב והכונס הרשמי תומכים בעמדת הנאמן שלפיה אין תוקף לפעולת הקיזוז, וחוזרים על הטענה כי הכספים המוחזקים על ידי המלת"ב לטובת הקמת המט"ש הם "כספים צבועים" שמשמשים למטרה ייעודית אחת, ועל כן לא ניתן היה לבצע את הקיזוז. ועוד נטען כי אף אם הקיזוז אפשרי על פי דין, יש בו כדי לחתור תחת התכלית של תקצוב שוויוני של הקמת מתקני טיהור שפכים מכספי הציבור. הכונס הרשמי מוסיף כי קיים חשש שהכרה בתוקף הקיזוז תעודד רשויות מקומיות לייחס תקציבים שהמדינה מעמידה לרשותן לתכלית שונה מייעודם המקורי.


הכונס הרשמי סבור כי בהתאם לניתוח שהציע הנאמן, שלפיו ההסכם מורכב משני חלקים נפרדים, חוב ההקמה וחוב הארנונה
אינם חיובים הדדיים הנובעים מעסקה אחת
; ולדבריו די בכך כדי לקבוע שסעיף 53(א) לחוק החוזים אינו חל במקרה דנן. הכונס הרשמי מוסיף כי אף החלופה של
חיובים קצובים שאינם נובעים מאותה עסקה
לא מתקיימת בנסיבות המקרה, שכן לעיריית באקה אין עוד מעמד ביחס למט"ש. כן נטען כי הטענות המקדמיות שהעלתה עיריית באקה דינן להידחות; ובהקשר זה מציין הכונס הרשמי במענה לטענת השיהוי שהועלתה, כי בהליכי חדלות פירעון נדרש לבעל התפקיד פרק זמן בלתי מבוטל על מנת לעמוד על חובותיה וזכויותיה של הישות חדלת הפירעון, ועל כן יש הצדקה ליתן בידו שהות מספקת על מנת לבסס את תביעתו.

דיון והכרעה

15.
אקדים ואומר כבר בפתח הדיון כי הגעתי לכלל דעה כי דין הערעור להתקבל; ובהתאם יש מקום להורות על השבת פעולת הקיזוז על כנה. סבורתני כי תוצאה זו מתחייבת הן מהוראות הדין בנושא, הן מהמערכת ההסכמית שחלה על הצדדים.


הפרשה שלפנינו מעוררת מספר סוגיות משפטיות שבשל השתלבות אירועים ייחודית התקבצו תחת החלטה אחת. זאת, בנסיבות שבהן תוקפה של פעולת הקיזוז נבחן בדיעבד, במסגרת דיון בהליך הפירוק של החברה; ושעה שהרשות המאוחדת – שהיא זו שחתמה על ההסכם מול החברה – אינה קיימת עוד. במובן זה, הדיון בערעור משלב במסגרתו שאלות מתחום דיני הקיזוז ופרשנות חוזה, לצד היבטים דיוניים של דיני פשיטת הרגל ופירוק חברות, כמו גם של הדין המהותי שנקבע ביחס לביטול הרשות המאוחדת. ואולם בלא להמעיט מחשיבותן של כלל הסוגיות שצוינו, השאלה העיקרית שעומדת להכרעה היא שאלת תוקפו של הקיזוז; שכן ההכרעה בשאלה זו צפויה לייתר את הדיון בטענות המקדמיות ביחס לבקשה למתן הוראות. אפנה אפוא לבחינת הקיזוז,
ואולם קודם לכך אעמוד בקצרה על התשתית הנורמטיבית הרלוונטית לענייננו.

דיני קיזוז – תמונה נורמטיבית

16.
לפי מילון אבן שושן, קיזוז הוא "קיצוץ, הצגת סכום של חובה כנגד סכום של זכות וביטולו או הקטנתו על ידי כך" (אבן שושן
המילון החדש
(משה אזר עורך ראשי, 2003)). במובן זה, קיזוז מאפשר איחוד של שני חיובים כספיים עצמאיים-הדדיים; וככל שסכום החיובים שונה, תוצאתה של פעולת הקיזוז היא קיומה של זכות לטובת הצד שעומד לזכותו חוב גבוה יותר (שלום לרנר
קיזוז חיובים
2 (2009); להלן:
לרנר
). תכלית הקיזוז היא למנוע חוסר צדק הנובע מאכיפת התחייבות של צד אחד כלפי אחר, בשעה שההתחייבות כלפיו הופרה על ידו; הצגה מהימנה של מכלול היחסים שבין הצדדים; וחיסכון בהליכים משפטיים מיותרים (ע"א 1226/90
בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה
, מט(1) 177, 199 (1995) (להלן:
עניין הסתדרות הרבנים
);
מנחם מאוטנר "קיזוז"
דיני חיובים – חלק כללי
462,
476-475 ( דניאל פרידמן עורך, 1994) (להלן:
מאוטנר
)).

17.
בעבר הרחוק, זכות הקיזוז עוגנה בדברי חקיקה ספציפיים, והיקף התפרשותה חל רק על אותן חובות שהחוק המסוים הסדיר (ראו למשל: סעיף 13 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965; סעיף 10 לחוק השומרים, התשכ"ז-1967; סעיף 32 לחוק המכר, התשכ"ח-1968; סעיפים 26 ו-36 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969; סעיף 20 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970; סעיף 25 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971; סעיף 9(ה) לחוק המיטלטלין, התשל"א-1971)). אולם מעת חקיקת חוק החוזים, התשל"ג-1973, המחוקק חדל מהוראות קיזוז ספציפיות, והמקור הנורמטיבי העיקרי לזכות הקיזוז הפך להיות סעיף 53(א) לחוק החוזים. בהתאם, מקובל לראות בסעיף 53(א) לחוק החוזים כהסדר קיזוז כללי, המשמש כמסגרת עקרונית שלאורה יש להגשים ולפרש את הוראות הקיזוז הפרטניות (ע"א 377/82
התעשיה האוירית לישראל בע"מ נ' צור גת חברה לפיתוח ולגידור בע"מ
, פ"ד מב(2) 725, 731 ו-736 (1988)); ושתחולתו גם על פעולות משפטיות שאינן בגדר חוזה (או נובעות מחוזה), כל עוד
"
אין בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון"

(
סעיף 61 לחוק החוזים).


הוראת סעיף 53(א) לחוק החוזים קובעת כי: "
חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים
". לפי האמור, זכות הקיזוז שבסעיף 53(א) לחוק החוזים מוגבלת לחיובים שהם כספיים שצדדים
חבים זה לזה (קרי, חובות)
(בר"מ 4367/16
מאיר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הוד השרון
, פסקה 4 לחוות דעתו של השופט
נ' סולברג
(25.3.2018)), ושהגיע המועד לקיומם. נוסף לזאת, נודעת משמעות גם לשאלה אם מדובר בחיובים בסכומים קצובים (שאם לא כן, נדרש שמקור החיובים יהיה בעסקה אחת); ואם נמסרה הודעה על הקיזוז לצד שכנגד
(
ע"א 1232/12

דוד צלאח ובניו בע"מ נ' עו"ד ארז (בתוקף תפקידו כמפרק חברת קלרין טבריה חברה לבניין בע"מ)

, פסקה 20 (21.1.2016) (להלן:

עניין צלאח

); ע"א 476/82

'תדהר' נגריה קואופרטיבית בע"מ (בפירוק) נ' מרקוביץ

, פ"ד לט

(2) 813, 819 (1985)
; להרחבה בנושא, ראו:

מאוטנר
, בעמ' 526-491)
)

. יוטעם בהקשר זה כי סעיף 53(א) לחוק החוזים משמש מקור נורמטיבי לשני סוגים של טענות – קיזוז דיוני וקיזוז שנעשה כסעד עצמי. כאשר מדובר בקיזוז דיוני, לפי תקנה 52 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:
תקנות סד"א
), טענת קיזוז יכולה לשמש כטענת הגנה של נתבע בהליך האזרחי; וככזו, היא משמשת רק כמגן ולא כחרב. לעומת זאת, קיזוז כסעד של "עזרת עצמית" – כפי שנעשה במקרה דנן – משמש כלי לפירעון חובות כספיים; וככלל אינו מותנה בנקיטה בהליך משפטי כלשהו (
מאוטנר
, בעמ' 468-467, 477; עניין
צלאח
, פסקה 19; ראו גם: שלום לרנר "טענת הגנה, קיזוז דיוני, תביעה שכנגד וקיזוז מהותי"
ספר מנשה שאוה: מחקרים במשפט לזכרו
163, 174-171, 179-178 (אהרן ברק ודניאל פרידמן עורכים, 2006).

18.
להוראת סעיף 53(א) לחוק החוזים יש תקומה כל עוד הצדדים הנושאים בחיובים הדדיים אחד כלפי השני הם סולבנטים; ומרגע שאחד מהם נמצא בחדלות פירעון, חל ההסדר הייחודי שנקבע בסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל (
מאוטנר
, בעמ' 465-464; ראו גם: סעיפים 352 ו-353 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983). הסדר זה בהתקיים המנויים בסעיף 74, מקנה לנושה בעל זכות הקיזוז מעמד בכורה על פני נושים רגילים של החייב, ולפיו אותו נושה זכאי לקזז חוב שבו הוא חב כלפי פושט הרגל כנגד חוב שהאחרון חב לו; ובדרך זו הנושה בעל זכות הקיזוז זוכה להחזר של מלוא החוב (או לכל הפחות להחזר מלא של סכום הקיזוז, בנסיבות שבהן כספי הקיזוז נמוכים מהיקף החוב), בעוד בלא הקיזוז, היה הנושה זכאי רק לחלק יחסי ממנו (להרחבה ראו: רע"א 2512/17
פינצב נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ
, פסקאות 22-18 (10.4.2018); ע"א 2146/06
ברק נ' עו"ד אבוקרט – מפרק
, פסקאות 33-17 (18.11.2010) (להלן:
עניין ברק
) (בקשה לדיון נוסף על פסק הדין בעניין
ברק
נדחתה ביום 18.5.2011 (דנ"א 8856/10));
לרנר
, פרק עשירי).


לצד זכות הקיזוז שבדין, חוזים רבים כוללים הוראות קיזוז כדבר שבשגרה. עקרון חופש החוזים המעוגן בסעיף 24 לחוק החוזים, מקנה לצדדים אפשרות לקבוע בחוזה הסדר קיזוז שונה מזה הקבוע בסעיף 53(א) לחוק החוזים, בהיותה הוראה דיספוזיטיבית (
לרנר
, בעמ' 108); ובלבד שההסדר החוזי אינו פוגע בתקנת הציבור, כאמור בסעיף 30 לחוק החוזים (עניין
הסתדרות הרבנים
, בעמ' 198;
מאוטנר
, בעמ' 481-479). במובן זה, הסכם קיזוז עשוי להרחיב את גבולותיו של סעיף 53(א) לחוק החוזים; אולם הוא לא יחרוג מד' אמותיו של סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, לנוכח השלכותיו על זכויותיהם של נושים אחרים (
לרנר
, בעמ' 258; עניין
ברק
, פסקה 33; ע"א 1292/05
מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון נ' חי גל מהנדסים וקבלנים בע"מ
, פסקה 5 (7.2.2007); ע"א 4316/90
הספקה חברה מרכזית נ' אגרא - אבן יהודה
, פ"ד מט(2) 133, 143 (1995)). יצוין כי
הסכמי קיזוז הם דבר שכיח במערכות יחסים מסוימות, בהן זו שבין קבלן לגוף ממשלתי – בדומה לנסיבות המקרה שלפנינו (
לרנר
, בעמ' 101).

מן הכלל אל הפרט

(1) הקיזוז מכוח סעיף 53(א) לחוק החוזים

19.
בית המשפט המחוזי קבע כי מאחר שפעולת הקיזוז נעשתה
לפני
שהוצא לחברה צו הקפאת הליכים, ובמצב דברים שבו החברה הייתה עדיין סולבנטית, יש לבחון את הקיזוז בהתאם להוראת סעיף 53 לחוק החוזים ולא לפי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל – והצדדים אינם חולקים על כך. אולם, אף שנקבע כי יש לדון בפעולת הקיזוז לפי סעיף 53(א) לחוק החוזים, בית המשפט לא התייחס בהחלטתו לתנאים המנויים בהוראה זו וממילא לא פירט מדוע לשיטתו הקיזוז שבוצע אינו עומד בתנאים אלה. את המסקנה שלפיה הקיזוז נעשה בניגוד לדין השתית בית המשפט על היות הכספים להקמת המט"ש כספים "צבועים" שלא ניתן היה לקזז כנגדם חובות חיצוניים למערך הקמת המט"ש (כגון ארנונה). בהתאם נקבע כי הרשויות "
אינן

יכולות להישמע בטענה, כי הן הסתמכו על זכות הקיזוז שלכאורה ניתנה להן במסגרת הסכם ההתקשרות (ההסכם-ע'ב')
"; וכך במיוחד בהינתן שבמועד שבו קמה זכותה של החברה לחוב ההקמה, חוב הארנונה טרם בא לעולם. כן ניתן משקל בהחלטה לעובדה שבהליך הפירוק ובעיקר במסגרת הדיון בתביעת החוב לא אוזכר כלל הקיזוז שבוצע, ואף הוצג מצג מטעה שלפיו תביעת החוב כוללת את כל תשלומי הארנונה שחלו על החברה בקשר עם הפעלת המט"ש. בית המשפט המחוזי ציין בהקשר זה, כי מאחר שתביעת החוב נחזתה להיות תביעת החוב המלאה בגין חוב הארנונה עבור הפעלת המט"ש – הכרה בקיזוז תאפשר למעשה
כפל תשלום ארנונה
שאין להתירו; ודומה כי בית המשפט כיוון לכך שמאחר שתביעת החוב לכאורה כוללת גם את חוב הארנונה שקוזז, אזי אין לאפשר פירעון שלו על הדרך של קיזוז כנגד חוב ההקמה.


שיקולים אלה חורגים מהתנאים הקבועים בסעיף 53(א) לחוק החוזים, שכאמור בית המשפט לא נתן דעתו להם, ומכל מקום אין בשיקולים שפורטו משום הצדקה לביטול פעולת הקיזוז. ואבאר.

20.
בראש ובראשונה, אינני סבורה כי היו לפני בית המשפט המחוזי די נתונים על מנת להכריע שהכספים שבידי המלת"ב הם כספים ייעודיים. כך או אחרת, לייעוד של הכספים אין משמעות במערך היחסים שבין הרשות המאוחדת לחברה, ועל כן לא היה מקום ליתן לייעוד הכספים משקל בבחינת תוקפה של פעולת הקיזוז. במילים אחרות – יש להבחין בין ההתקשרות של הרשות המאוחדת והחברה להקמת והפעלת המט"ש (שחוב ההקמה הוא תוצר שלה) לבין המימון שהמלת"ב העמיד לטובת הרשות המאוחדת לצורך הקמת המט"ש. מדובר במערכות יחסים נפרדות ושונות, ועל כן למימון שניתן לרשות המאוחדת מהמלת"ב לא נודעת משמעות לצורך הדיון בשאלה אם הרשות המאוחדת עמדה בהתחייבות לתשלום חוב ההקמה אם לאו. יתרה מזאת, המלת"ב אינו צד להסכם שנחתם בין הרשות המאוחדת לחברה, ואין התחייבות או אמירה בהסכם שלפיה המלת"ב הוא שיעמיד את כספי התמורה, לא כל שכן התניה כזו; וזהו טעם נוסף לכך שהחברה אינה יכולה להיתלות בנושא המימון כאצטלה לביטול פעולת הקיזוז. העובדה שבסעיף 5 לנספח להסכם צוין כי הועמדו לטובת הרשות המאוחדת תקציבים מטעם המלת"ב הניתנים לניצול לצורך מימון ביצוע "העבודה" אינה מעלה ואינה מורידה בהקשר זה, שכן לא מדובר בהתחייבות של המלת"ב לחברה; וממילא לא ניתן ללמוד מכך על אודות "הצבע" שמבוקש לייחס לכספים. ויצוין בהקשר זה כי במצב תיאורטי שבו המלת"ב היה חוזר בו מההחלטה לממן חלק מתקציב הקמת המט"ש, נראה כי לא היה בכך כדי להשפיע על היקף חוב ההקמה; וברי כי החברה מצידה הייתה עומדת על זכותה לקבל את התשלום בגין הקמת המט"ש.


בה בעת טענת הנאמן שלפיה פעולת הקיזוז אינה אלא פיקציה, חורגת מענייננו ונוגעת למישור היחסים שבין המלת"ב לרשויות; ובכל מקרה הדעת נותנת כי הקיזוז נושא בקרבו היגיון מסחרי, קרי – שהרשות המאוחדת לא הייתה מבצעת את הקיזוז אם הדבר לא היה משתלם עבורה. במילים אחרות, דומה כי הרשות המאוחדת לא הייתה מוותרת על חלק משמעותי מחוב הארנונה שהחברה נדרשת לשלם, אלמלא סברה שתקבל את הסכום מהכספים שאמורים היו להשתלם על ידי המלת"ב עבור הקמת המט"ש. אף השלכות הרוחב שהמלת"ב והכונס הרשמי מבקשים לייחס לפעולת הקיזוז חורגות ממסגרת הדיון; וכפי שצוין, יש להבחין בין משמעות הקיזוז במישור היחסים שבין הרשות המאוחדת לחברה, לנפקות הקיזוז ביחסים שבין הרשויות למלת"ב – סוגיה שלא נתבררה די צורכה בהליך זה, ואינה דרושה להכרעה.


עוד יצוין כי אף בהתנהלותה של מועצת ג'ת במסגרת הליך הפירוק לא מצאתי משום הצדקה לביטול הקיזוז. אמנם מצד אחד בתביעת החוב לא בא זכרו של הקיזוז שנעשה ומצופה היה כי הדברים יהיו גלויים וברורים; אולם מצד שני מן הראוי היה שהנאמן, במסגרת תפקידו, יבדוק את היקף תביעת החוב בעצמו; ובכל מקרה אינני סבורה שהתנהלות מועצת ג'ת עולה כדי חוסר תום לב שיש בו כדי להשליך על התוצאה. בהתאם, אף לא היה מקום לקבוע כי מאחר שתביעת החוב "נחזתה" להיות מלאה, יש לראותה ככזו – שעה שעובדה היא שבתביעת החוב לא נתבע הסכום שקוזז.

21.
בשונה מבית המשפט המחוזי, דעתי היא שהרשות המאוחדת הייתה רשאית לבצע את הקיזוז כפי שעשתה מכוח סעיף 53(א) לחוק החוזים. יתרה מזאת, וכפי שיתואר בהמשך, גם לו היה ספק בנוגע להתקיימות איזה מהתנאים המפורטים בסעיף 53(א) לחוק החוזים, ממילא ניתן היה לבצע את פעולת הקיזוז גם מכוח הוראת סעיף 25 להסכם – ועל כן, בכל מקרה, המסקנה היא שדין הערעור להתקבל.


הן חוב ההקמה הן חוב הארנונה הם
חיובים כספיים קצובים
. משכך, לא נדרש לדון בשאלה אם מדובר בחיובים הנובעים מעסקה אחת או מעסקאות נפרדות; ולטענת הנאמן שלפיה יש לפרש את ההסכם ככזה המורכב משני חלקים נפרדים – אחד הנוגע להקמה של המט"ש ואחד הנוגע לתחזוק והפעלה שלו – אין נפקות בענייננו. סכום נחשב "קצוב" אם חישובו הוא עניין אריתמטי גרידא, ולא נדרש לערוך בעניינו שומה או הערכה כלשהי (
לרנר
, בעמ' 76;
מאוטנר
, בעמ' 505-504); ויודגש כי חוב עשוי להיחשב קצוב, אף אם אינו מוסכם על כל הצדדים (
לרנר
, בעמ' 78). חוב ההקמה הוא היתרה שלא שולמה לחברה בגין הקמת המט"ש ואין חולק כי מדובר בסכום סופי. אלה הם פני הדברים גם ביחס לחוב הארנונה, וכאן המקום להזכיר כי רשות מקומית רשאית לתבוע חוב ארנונה בסדר דין מקוצר מאחר שמדובר בסכום קצוב (סעיף 202(2) לתקנות סד"א). נוסף על כך, במועד שבו בוצע הקיזוז הגיע זה מכבר המועד לפירעון חוב ההקמה, כמו גם חוב הארנונה (
לרנר
, בעמ' 52); וכן נמסרה לידי החברה הודעה בדבר פעולת הקיזוז. בנסיבות אלה, התקיימו גם התקיימו התנאים לקיזוז לפי סעיף 53(א) לחוק החוזים.


שאלה עקרונית שעשויה להתעורר בהקשר זה היא אם חוב ארנונה, הנושא תכונות של מס, הוא חוב בר קיזוז – ויש דעות בנושא לכאן ולכאן
(הנריק רוסטוביץ, משה וקנין, נורית לב, רונית כהן כספי
ארנונה עירונית
1455-1454 (מהדורה חמישית, ספר שני (2007)
; עפר שפיר
אגרות והיטלי פיתוח ברשויות מקומיות

253, 267 (1998))
. ככל הידוע לי,
סוגיה זו טרם זכתה לליבון בפסיקת בית המשפט העליון (ראו והשוו: ע"א 1135/15
טופז נ' עיריית חיפה
, פסקה 5 (15.1.2016) (להלן:
עניין טופז
); עע"מ 3447/12
מפעלי תרנ"א מלונאות ונופש בע"מ נ' עיריית חדרה, לרבות מנהל הארנונה בעיריית חדרה
, פסקה 12 (12.11.2013) (להלן:
עניין תרנ"א
)); ואינני סבורה כי זה המקום להכריע בה, בפרט מקום שהנושא לא התעורר בהחלטה ובטענות הצדדים. בנסיבות אלה, אצא מנקודת הנחה כי בענייננו חוב הארנונה ניתן לקיזוז.
יוער אגב כך כי מן הבחינה המעשית דומה כי הקושי בקיזוז חוב ארנונה מתעורר בעיקר כאשר הקיזוז נעשה על ידי האזרח שנדרש לשלם את הארנונה (כפי שאירע למשל בעניין
טופז
ועניין
תרנ"א
שנזכרו לעיל), ולא מקום שמדובר בקיזוז מצד הרשות המקומית – כבמקרה דנן – וזהו טעם נוסף לכך שאין זה המקום לדיון עקרוני בסוגיה.

(2) קיזוז מכוח הוראות ההסכם

22.
עד כה הדיון התמקד בסעיף 53(א) לחוק החוזים, ונקבע כי הקיזוז שנעשה עולה בקנה אחד עם התנאים המנויים בהוראה זה. עם זאת, מאחר שמדובר בהוראה דיספוזיטיבית, יש לבחון אף את ההסכמות שבין הצדדים בנושא כפי שקיבלו ביטוי בהסכם. כאמור ההסכם כולל הוראת קיזוז (סעיף 25 להסכם), שזו לשונה:

"המזמין (הרשות המאוחדת-ע'ב') רשאי לקזז
מכל סכום
המגיע לקבלן (החברה-ע'ב') על פי החוזה,
כל חוב
, בין שקצוב ובין שאינו קצוב,
המגיע לו מהקבלן על פי החוזה ו/או על פי כל דין
. מובהר בזאת, כי הוראות סעיף זה אינן גורעות מזכותו של המזמין לגבות את החוב האמור בכל דרך אחרת" (ההדגשות שלי-ע'ב').


בית המשפט המחוזי סבר כי הניסוח של סעיף 25 להסכם איננו חד-משמעי, וכי פרשנות מילולית של הסעיף יכולה "להוליך לשני הכיוונים". לפי פרשנות רחבה, סעיף 25 להסכם מאפשר לרשות המאוחדת לקזז כל חוב שמגיע לה על פי כל דין (ובתוך כך גם את חוב הארנונה); בעוד לפי פרשנות מצמצמת, הסעיף מתיר קיזוז של סכומים הנובעים מזכויות הקשורות בהסכם ובמכרז נושא ההתקשרות. בנסיבות אלה, ציין בית המשפט כי מדובר בשאלה מובהקת של פרשנות חוזה, והדגיש כי יש ליתן משקל לעובדה שהחברה מצויה בהליכי פירוק. בסופו של דבר, בית המשפט ביכר פרשנות מצמצמת לגישתו של סעיף 25 להסכם – על מנת שלא לפגוע בזכותה של החברה לקבלת תמורה עבור הקמת המט"ש; ובכדי למנוע "גלגול" חובות עבר אל תוך הליך הקפאת ההליכים והעדפת נושים אסורה. בית המשפט הוסיף כי בכל מקרה סעיף 25 להסכם אינו מקנה לרשות המאוחדת זכות קיזוז
עתידית
, ועל כן ממילא לא ניתן היה לקזז את חוב הארנונה שטרם נולד במועד שבו קמה הזכות לחוב ההקמה.

23.
כידוע, לשון החוזה היא נקודת המוצא לכל הליך פרשני. במובן זה, ככל שלשון החוזה ברורה וחד-משמעית וניתן ללמוד ממנה בבירור על אומד דעתם של הצדדים בעת כריתת החוזה, יש ליתן לה את הבכורה במלאכת הפרשנות (ראו למשל: ע"א 8080/16
עמודי שחף בע"מ נ' לברינצ'וק
, פסקה 12 (8.8.2018); ע"א 1536/15
פז חברת נפט בע"מ נ' תחנת דלק חוואסה בע"מ
, פסקה 46 (8.2.2018) והאסמכתאות שם
)
). גישה זו אף עוגנה במפורש בסעיף 25(א) לחוק החוזים, כפי שתוקן בתיקון מס' 2 לחוק החוזים משנת 2011, שלפיו
"
חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין,
ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו
" (ההדגשה שלי-ע'ב')
.



בשונה מעמדת בית המשפט המחוזי, סבורתני כי המשמעות הלשונית של סעיף 25 להסכם היא ברורה ויש בה מענה חד-משמעי באשר לאומד דעת הצדדים בעת כריתת ההסכם. העולה מהסעיף הוא כי
הרשות המאוחדת רשאית לקזז מ
כל
סכום שמגיע לחברה
כל
חוב (בין קצוב, בין שלא קצוב) המגיע לה מהחברה מכוח ההסכם או לפי כל דין
. לשון הסעיף מעידה באופן שאינו משתמע לשני פנים כי הצדדים הסכימו להעניק לרשות המאוחדת הוראת קיזוז רחבה, מפורשת ובלתי מותנית. זאת ועוד.
אף אם היה בסיס ל
פרשנות "המצמצמת" שבה בחר בית המשפט, גם אז ניתן לקזז את חוב הארנונה המדובר – שכן החיוב בתשלום ארנונה עבור הפעלת המט"ש עוגן במפורש
בסעיף 11.5(א) להסכם
, ומשכך מדובר בזכות הנובעת באופן ישיר מההסכם.
נוסף לזאת, אין מדובר בזכות קיזוז עתידית, שכן המועד הרלוונטי הוא המועד שבו נתבקש לעשות שימוש בסעיף 25
להסכם
– שאז לא יכול להיות חולק ששני החיובים עמדו לפירעון – ולא המועד שבו
צמחה לכל אחד מהצדדים הזכות לחיובים שקוזזו (ראו והשוו: עניין
צאלח
, פסקה 20).

24.
כאן המקום לציין כי סעיף 25 להסכם מקנה בידי הרשות המאוחדת סעד עצמי מוסכם לפירעון חובות, ולא היה מקום לייחס לו היבט שלילי שלכאורה מאפשר לרשות המאוחדת להתנער מחובתה לשלם את חוב ההקמה. בשונה מאופן הצגת הדברים בהחלטה, הקיזוז לא פטר את הרשות המאוחדת מחוב ההקמה אלא שהיא שילמה את החוב על דרך של קיזוז. בהתאם, הקיזוז לא פגע בזכותה של החברה לקבל תשלום עבור הקמת המט"ש שכן בתמורה לקיזוז חוב ההקמה הופחת היקף חוב הארנונה שבו חויבה החברה; ולמעשה מדובר במשחק סכום אפס – במקום שכל צד יידרש להעביר לצד השני את החוב שהוא חב לו, נעשה קיזוז שאיפשר בדרך זו את פירעון חלק מהחובות. ויוזכר כי הקיזוז נעשה למעלה משנה לפני שניתן צו הקפאת הליכים לחברה ומשכך אין לראות בו משום "גלגול" של חובות עבר להליך הפירוק, לא כל שכן העדפת נושים אסורה. ככל שהנאמן סבר כי נפלו פגמים בקיזוז המצביעים על ניסיון להעדפת נושים, היה עליו להגיש בקשה מתאימה בהתאם לדרך המלך שנקבעה לשם כך בדין – ואין מדובר בשיקול רלוונטי לבחינת תוקפה של פעולת הקיזוז, כשלעצמה.


עוד יוער כי טענת הנאמן שלפיה עוגן בהסכם הסדר קיזוז ספציפי לעניין קיזוז מכספי הקמת המט"ש (סעיף 9.2.1(ב) להסכם), לא הועלתה לפני בית המשפט המחוזי ומדובר בשינוי חזית שאין להתירו (ע"א 8090/16
אוחנה נ' פלונית
, פסקה 14 (22.10.2018); חמי בן-נון וטל חבקין
הערעור האזרחי
329 (מהדורה שלישית, 2012)). על כל פנים, ההוראה שבה מדובר מצויה בגדרי סעיף 9.2.1 שכותרתו "תשלומים עבור עבודות להקמת המט"ש" – ועניינה במתן אפשרות למזמין (הרשות המאוחדת) לקזז מכל תשלום לחברה, כל הוצאה שנגרמה לו בגין מעשה או מחדל של החברה. במסגרת אותה הוראה הובהר במפורש כי קיזוז כאמור "
לא יגרע מזכויות המזמין המוקנות לו על פי ההסכם או על פי כל דין
". משאלה פני הדברים, ברי כי סעיף 9.2.1(ב) אינו גורע מהוראת הקיזוז הכללית שעוגנה בסעיף 25 להסכם והוא רק מוסיף עליה – ומשכך, אין להוראת סעיף 9.2.1(ב) השלכה על הקיזוז שבוצע.

25.
משנקבע כי פעולת הקיזוז נעשתה בהתאם
לסעיף 53(א) לחוק החוזים ולסעיף 25 להסכם, המסקנה המתחייבת היא
שהקיזוז בוצע כדין ולא היה מקום להורות על בטלותו. בהתאם לכך, הרשויות אינן נדרשות עוד לתשלום חוב ההקמה. בנסיבות אלה ובהינתן התוצאה, מתייתר הצורך לדון בשאלת "היריבות" בין החברה לעיריית באקה, והוא הדין בנוגע לטענות המקדמיות האחרות שהעלתה האחרונה.


טרם סיום, ייאמר כי בהחלטה ניתן משקל בלתי מבוטל לעובדה שהחברה מצויה כעת בהליך פירוק. ואולם, אף שהדיון בפעולת הקיזוז נעשה בדיעבד, נדרש היה לבחון את תוקפה בראי הנסיבות שעמדו על הפרק
במועד שבו הקיזוז בוצע
. אין חולק שהקיזוז נעשה לפני שניתן צו הקפאת הליכים לחברה, ולא היה לכן מקום ליתן להימצאה של החברה בהליך פירוק ולאינטרסים של נושי החברה משקל בבחינה תוקפו של הקיזוז; לא כל שכן להעניק לשיקול זה את הבכורה במלאכת פרשנות ההסכם – על חשבון לשון ההסכם ואומד דעת הצדדים כפי שמשתקפת בבירור מן הלשון.


עוד יצוין כי מקריאת טענות הנאמן קשה להשתחרר מן הרושם שהבקשה למתן הוראות הוגשה על רקע הסברה ששומות הארנונה שנגבו מן החברה עבור הפעלת המט"ש היו גבוהות מהסביר; והדברים אף צוינו במפורש בתגובת הנאמן לערעור. אלא שאין מקום לשיקולים מסוג זה במסגרת הדיון בתוקפו של הקיזוז, וככל שהנאמן סבר שיש מקום להשיג על שומת הארנונה גופה – היה עליו למצות את המסלולים המותווים לכך בדין. ויוזכר בהקשר זה כי העתירה המנהלית הראשונה שהוגשה בעניין שומת הארנונה לשנת 2010 נדחתה; הערעור עליה נמחק בהסכמה; ועתירה מנהלית נוספת שהוגשה בגין השומה המתוקנת שהוצאה לשנים 2010 ו-2011 נמחקה אף היא בהסכמה.

סוף דבר

26.
מן הטעמים המפורטים לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור ולבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי; ומשמע שפעולת הקיזוז שרירה וקיימת ושהרשויות אינן נדרשת להוסיף ולשאת עוד בתשלום חוב ההקמה. כמו כן, אציע לחייב את המשיבים 4 ו-6 בהוצאות בסך 10,000 ש"ח כל אחת; בעוד המשיבים 1 ו-2 יחויבו יחדיו בהוצאות מופחתות בסך 5,000 ש"ח, בהינתן שהחברה מצויה בהליך פירוק. ויוער, כי בנסיבות העניין לא מצאתי להשית על המשיבה 3 ועל המשיב 5 הוצאות כלשהן. הסך הכולל של ההוצאות לזכות המערערת (עיריית באקה) יעמוד על 25,000 ש"ח.




ש ו פ ט ת


השופט ע' פוגלמן

:



אני מסכים.



ש ו פ ט



השופט ג' קרא

:




אני מסכים.




ש ו פ ט




הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת
ע' ברון

.



ניתן היום, ז' באייר התשע"ט (12.5.2019).





ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט




_________________________

16064120_g09.docx

זפ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
http://supreme.court.gov.i
l











עא בית המשפט העליון 6412/16 עיריית באקה אל-גרביה נ' קל בנין בע"מ, רו"ח גבריאל טרבלסי הנאמן לביצוע הסדר הנושים של החברה, מועצה מקומית ג'ת ואח' (פורסם ב-ֽ 12/05/2019)