פסקי דין על טלי רביבו | פסקי דין על איתי כהן

70286-03/19 רתק     03/05/2019




רתק 70286-03/19 טלי רביבו נ' איתי כהן








בית המשפט המחוזי בבאר שבע



רת"ק 70286-03-19 רביבו נ' כהן





בפני

כבוד השופט
אלון אינפלד


מבקשת

טלי רביבו


נגד

משיב
איתי כהן






החלטה

הרקע והבקשה
לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע, מפי כב' השופטת נועם חת מקוב מיום 26.3.19, שעניינו תביעה כספית על סך 9,957 ₪
בגין נזקי תאונת דרכים (9,138 ₪ בגין תיקון הנזקים + 819 ₪ בגין חוות דעת שמאי), שנגרמו לאופנוע של המשיב מרכבה של המבקשת.

אין חולק, כי תאונת הדרכים ארעה, כאשר המשיב נסע באופנועו בשדרות רגר לכיוון צפון, ואילו המבקשת הגיעה מרחוב בן גוריון, פנתה ימינה לתוך רחוב רגר ומיד החלה לסטות שמאלה, במגמה לפנות שמאלה בצומת הקרוב.
בתביעתו טען, המשיב כי המתין בצומת בנתיב הנסיעה לכיוון צפון, ורק לאחר שהאור ברמזור התחלף החל בנסיעתו. אז, הבחין ברכב המבקשת המתקרב לעבר מסלול נסיעתו. למרות ניסיונו להתחמק מפגיעה, הדבר היה בלתי נמנע. המבקשת טענה להגנתה, כי נהגה בזהירות רבה, ויצאה מהצומת רק לאחר שהבחינה כי הדבר אפשרי וכי אין כלי רכב בדרכה. מכאן, לטענתה, יש להסיק כי המשיב נהג במהירות מופרזת ואולי אף חצה את הצומת ברמזור אדום וכך היה הגורם לתאונה בין השניים. המבקשת הצביעה על סמני בלימה על הכביש, אותם היא מייחסת לאופנוע של המשיב, כראיה למהירות נסיעתו. עוד ציינה המבקשת, כי לפני מספר שנים עברה תאונת דרכים קשה ואף עברה תהליך שיקומי, לכן הקפידה על כללי הזהירות ולא הייתה מסכנת את עצמה.
בפסק דינו של בית משפט קמא, צוין כי בצומת בו עמדה המבקשת מוצב תמרור "האט ותן זכות קדימה". לפיכך נקבע, כי נטל ההוכחה מוטל על כתפי המבקשת להוכיח כי נכנסה לצומת בעודו פנוי, ומשלא עשתה כן, יש לקבוע כי האחריות לקרות התאונה רובצת על כתפיה. עוד קבע בית משפט קמא, כי אי הבאת העדה, שנכחה עם המבקשת ברכב, מחלישה את גרסתה.
יחד עם זאת, קבע בית המשפט, כי יש לייחס למשיב אשם תורם, הואיל ומדובר במרחקים קצרים מאוד והפגיעה שנגרמה, כפי שניתן להבחין בתמונות, מלמדת על התנגשות עוצמתית, מכאן שיש להניח לדעת בית משפט קמא, כי המשיב נכנס לצומת במהירות שאינה תואמת את תנאי הסביבה והזהירות הנדרשת. אשר על כן ייחס בית המשפט למשיב אשם תורם בשיעור של 10%, וחייב את המבקשת לשלם למשיב סכום של 8,950 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 250 ₪ בחלוקה ל-12 תשלומים.
בבקשתה למתן רשות ערעור טוענת המבקשת, כי היא בטוחה בצדקתה שלא היא הייתה הגורם לתאונה; כי סימני הבלימה בכביש ועוצמת הפגיעות ברכב שלה מעידים כי מהירות המשיב הייתה גבוהה מאוד; כי התמונות שצולמו מעידות כי לא נכנסה לנתיב של המשיב; כי לפני שנכנסה לצומת הסתכלה ובדקה כי הוא פנוי והבחינה כי האור ברמזור לכיוון המשיב היה אדום וכי היא נוהגת בזהירות רבה שכן חוותה בעבר תאונת דרכים קשה. כן טענה המבקשת כי היא מתקיימת מקצבת נכות בסך 2,700 ש"ח לחודש ואין ביכולתה לשלם סך של כ-1,000 ₪ מידי חודש בגין התביעה. בשל כל אלה, ביקשה להיעתר לבקשתה למתן רשות ערעור.
המבקשת אף הגישה בקשה לפטור אותה מתשלום העירבון בטענה כי אין ביכולתה לשלם את הסכום האמור בעודה מתקיימת אך ורק מגמלת הבטחת הכנסה, ובהיותה אם חד הורית, שעברה תאונת דרכים קשה לפני מספר שנים וסובלת מבעיות בריאותיות. לחילופין עתרה, כי אם בקשתה תידחה, תרצה מאסר בפועל תחת תשלום סכום התביעה, אותו אין ידה משגת לשלם.

הדיון וההחלטה
לאחר עיון, אין מנוס מן המסקנה כי אין זה מן המקרים החריגים בהם תינתן רשות ערעור על

פסק דין
של בית משפט לתביעות קטנות. הלכה היא כי אין מקום להתערב בשיקולי מהימנות, וליתן רשות ערעור בעניינים עובדתיים, אלא אם נמצאה שגיאה בולטת על פני פסק הדין. נפסק בעבר כי
"ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור" (רע''א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בעמ נ' משיח (20/05/2015), ההדגשה במקור).
פסק

הדין

של

בית

משפט

קמא

מפרט

את

השיקולים

עליהם

התבסס

בקבלת

תביעתו

של

המשיב
.
בית המשפט מצא כי המבקשת לא הוכיחה את טענתה לפיה היא נהגה בזהירות המתבקשת עת פנתה בצומת, ולא שכנעה כי האחריות לתאונה היא על המשיב בלבד. זאת, בשים לב לחובת הזהירות שהייתה מוטלת עליה, נוכח התמרור המוצב בפני
ה ימינה, אל תוך הדרך הראשית של עירנו. בית המשפט נתן דעתו לאינדיקציות לכך שהמשיב נסע במהירות גבוהה. אולם, לא מצא כי עובדה זו מטילה עליו יותר מאשר עשרה אחוזי אשם תורם. לאחר עיון, לא
נמצאה
שגיאה משפטית

או

טעות

בולטת במישור ההיסק העובדתי,

המצדיקה

התערבות

במסקנות

של

בית

המשפט
לתביעות קטנות.

אכן, התרשמתי כי למבקשת נסיבות כלכליות המקשות על תשלום החוב, עד כי היא מבקשת לשלם את סכום התביעה באמצעות ריצוי ימי מאסר מאחורי סורג ובריח. אולם, המבקשת לא הואשמה בפלילים, וממילא לא תיענש. מדובר בתביעה פרטית שהוגשה נגדה על ידי המשיב, ולא בתשלום קנס לטובת אוצר המדינה, שניתן להמיר לימי מאסר. מאסר המבקשת לא יסייע למשיב לתקן את האופנוע. עם כל ההבנה למצבה של המבקשת אין המצב הכלכלי יכול להוות שיקול למתן רשות ערעור. שאלות הנוגעות לאכיפה ולגבייה צריכות להישמע, ויכולת המבקשת לשלם צריכה להיחקר, אך זאת
בהליך נפרד, לפני הרשות הממונה על ענייני האכיפה והגבייה.
לפיכך
,
הבקשה

למתן

רשות

ערעור

נדחית
,
ומשלא

התבקשה

תגובת

המשיב
,
אין

צו

להוצאות
.
מכיוון שהבקשה לרשות ערעור נדחית, ממילא אין צורך להידרש לשאלת העירבון.

המזכירות

תשלח

עותק

ההחלטה

לצד
דים
.



ניתנה היום, כ"ח ניסן תשע"ט, 03 מאי 2019, בהעדר הצדדים.










רתק בית משפט מחוזי 70286-03/19 טלי רביבו נ' איתי כהן (פורסם ב-ֽ 03/05/2019)