פסקי דין על שלמה מולה | פסקי דין על שי פרי

18048-01/16 תאק     01/05/2019




תאק 18048-01/16 שלמה מולה נ' שי פרי








בית משפט השלום בראשון לציון



תא"ק 18048-01-16 פרי נ' מולה




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





לפני
כבוד הרשמת הבכירה
ליאת ירון


מבקש

שלמה מולה


נגד

משיב
שי פרי






החלטה


בפני
י בקשה לביטול

פסק דין
בהיעדר הגנה מיום 29.2.16, במסגרתו חויב המבקש לשלם למשיב סך של 139,800 ₪, בצירוף ריבית והצמדה מיום 14.8.15 ועד למועד התשלום בפועל, בתוספת הוצאות משפט בסך של 1,978 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל, וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 14,070 ₪ בצירוף ריבית והצמדה
מרבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל (להלן: "פסק הדין").

טרם אפרט טענות הצדדים, ראיתי להביא בתמצית את העובדות הרלבנטיות לגוף המחלוקת כפי שעולות מכתב התביעה ומטענות הצדדים ואת ההליכים שקדמו להגשת הבקשה שבפני
.

1.
ביום 18.2.15 נחתם הסכם בין חברת
i.s.n.r.
trading & logistic

(להלן: "הקונה") לבין חברת

audim minerals & metals ltd

(להלן: "המוכרת"), במסגרתו הוסכם כי הקונה תרכוש מהמוכרת מטילי זהב בשווי של 1.8 מליון דולר , שיסופקו מקונגו לבלגיה
(להלן בהתאמה: "ההסכם מיום 18.2.15" – נספח א' לבקשה לביטול פסק הדין ו- "העסקה").
בהסכם מיום 18.2.15 נקבע, בין היתר, כי הקונה מתחייבת להמציא למוכרת מכתב אשראי בנקאי לטובת המוכרת בסך של 1.8 מליון דולר, לשם הבטחת ביצוע העסקה (להלן: "מכתב האשראי").
המבקש שימש כמתווך בעסקה וכנציג המוכרת והמשיב שימש כנציג הקונה.

ביום 13.2.15 נחתם הסכם בין המשיב לבין המבקש "ו/או שלמה מולה
ניהול שרותי ייעוץ וסחר בע"מ" (להלן: "חברת מולה ניהול") בו הוסכם, בין היתר, כי לשם הבטחת כיסוי עלות הוצאת מכתב האשראי, יפקיד המבקש בידי המשיב שיק של חברת מולה ניהול על סך של 139,800 ₪ (36,000 דולר בהתאם לשער הדולר ביום החתימה), שמועד פרעונו יהיה 6 חודשים מעת חתימת ההסכם ביניהם (להלן: "ההסכם מיום 13.2.15"- נספח א' לכתב התביעה).

בהסכם מיום 13.2.15 נקבע, בין היתר, כי "השיק ירשם לפקודת שי פרי
כאשר בגב השיק יצוין כי השיק נועד לפירעון במידה והעסקה לא תתקיים באשמת המוכר...", וכי השיק יוצג לפירעון כעבר שישה חודשים "במידה והמוכר מסיבה כלשהי לא סיפק את הזהב ליעד בבלגיה במועד שהוסכם או במקרה שהזהב שסופק אינו תואם את האמור בהסכם לאור בדיקת בית הזיקוק בבלגיה".

אין מחלוקת כי שיק של חברת מולה ניהול על סך של 144,000 ₪ ( לטענת המשיב, ההפרש בסכומים מקורו בהפרשי שער הדולר) לפקודת המשיב, שמועד פרעונו 14.7.15, נמסר למשיב וחולל מסיבת "אין כיסוי מספיק" (להלן: "השיק"-
נספח ב' לכתב התביעה), ובגין האמור נקט המשיב בהליכי הוצאה לפועל נגד חברת מולה ניהול, אלא שהליכים אלו לא הניבו פרי- כך לטענת המשיב.

ביום 11.4.16 נחתם בין המבקש וחברת מולה ניהול לבין המשיב
"הסכם והסדר לפירעון חוב" . למען הסדר הטוב יצוין, כי גם אביו של המשיב, מר אילן פרי, חתם על ההסכם. בהסכם זה נקבע, בין היתר, כי "מאחר שיש תיק הוצאה לפועל שלמה מולה
מבקש לפרוס את החוב לשלושה חודשים שווים המועד הראשון 1 במאי 2016 מועד שני 1 ליוני 2016 מועד שלישי ואחרון 1 ליולי 2016. החוב יכלול את כל ההוצאות שהיו לשי פרי
בגין בטיפול המשפטי בתיק, שישולמו בתוספת לחוב המקורי. (שי יציג את המסמכים הנוגעים להוצאות)." (להלן: "ההסכם מיום 11.4.16"- נספח ג' לבקשה לתיקון התגובה לבקשה לביטול פסק הדין).

לאחר החתימה על ההסכם מיום 11.4.16, שולם למשיב סך של 9,500 ₪ באמצעות קרוב משפחה של המבקש.

2.
ביום 10.1.16 הגיש המשיב כתב תביעה בסדר דין מקוצר, בו התבקש לחייב את המבקש לשלם לו את הסך של 139,800 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום 14.8.15 ועד למועד התשלום בפועל, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

3.
משלא הוגשה בקשת רשות להתגונן, ניתן פסק הדין ביום 29.2.16.

4.
ביום 16.1.18 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין.

5.
המשיב הגיש תגובתו לבקשה לביטול פסק הדין, ולאחר מכן הגיש
"בקשה לתיקון התגובה לבקשה לביטול פסק הדין". המבקש לא ראה להגיב לבקשה האמורה, הגם שניתנה לו האפשרות לעשות כן, ומשכך טענות המשיב כפי שהועלו במסגרת אותה בקשה, הן הרלבנטיות לענייננו.

6.
ביום 7.1.19 התקיים בפני
י דיון במעמדו נחקרו המבקש והמשיב, ולאחריו הוגשו סיכומי הצדדים. כעת בשלה העת למתן ההחלטה.

טענות הצדדים

7.
בבקשה לביטול פסק הדין, שהוגשה ביום 16.1.18 – קרי, קרוב לשנתיים לאחר מתן פסק הדין, נטען כי המבקש לא התגורר בארץ בתקופה שבין חודש מאי 2015 ועד לחודש ינואר 2018, כי רק עם הגיעו ארצה "החל הוא לבדוק את תיק ההוצאה לפועל שנפתח כנגדו במהלך שהותו בחו"ל" (סעיף 3 לבקשה), וכי ממילא לא הוצגו אישורי מסירה כדין של כתב התביעה, פסק הדין ופתיחת תיק ההוצאה לפועל, למבקש או למי ממשפחתו.

באשר לגוף התביעה, נטען כי דינה להידחות שכן המשיב לא הוציא את מכתב האשראי ובנסיבות אלה, ככל שהעסקה בוטלה, הרי שבוטלה "באשמת" הקונה וממילא לא הוכח כי העסקה לא יצאה אל הפועל בגין התנהלות המוכרת. המבקש מוסיף, כי אף לא הוצגה כל אסמכתא המעידה על ביצוע תשלום כלשהו על ידי המשיב בגין הוצאת מכתב האשראי. משכך, טוען המבקש, לא קמה למשיב הזכות להגיש השיק לפרעון.

באשר להסכם מיום 11.4.16, טוען המבקש בסיכומים מטעמו, כי "הוכרח" לחתום עליו, שכן בעת שהותו מחוץ לגבולות הארץ "הגיעו לביתו אנשי ההוצאה לפועל, שאיימו לעקל את כל הקיים בבית אם לא ישולם הסך הנטען בכתב התביעה" (סעיף 22 לסיכומי המבקש). עוד טוען המבקש, כי הסך של 9,500 ₪ "ששולם על חשבון החוב לכאורה" (סעיף 24 לסיכומי המבקש) שולם על ידי אחיה של אשתו לשם ביטול עיקולי המיטלטלין בביתו של המבקש, וכי ממילא התברר לו לימים כי המשיב ואביו "לא פתחו מכתב אשראי בנקאי" ובעקבות האמור הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין (סעיף 25 לסיכומי המבקש).

8.
בתגובת המשיב נטען כי יש לדחות את הבקשה
משום שזו הוגשה כשנתיים לאחר מתן פסק הדין, שהומצא למבקש כדין, מבלי שצורפה בקשה להארכת מועד להגשתה.

עוד נטען, כי יש לדחות את הבקשה גם בשל חוסר תום לבו של המבקש, שטען כי לא ידע על פסק הדין ועל ההליכים חרף כך שפסק הדין ואישור בדבר פתיחת תיק ההוצאה לפועל הומצאו לו כדין
באמצעות מסירה "לאשתו או לבן משפחה שלו"
בכתובתו בראשון לציון.

המשיב מוסיף, כי אין לקבל את טענות ההגנה של המבקש, בהינתן שהאחרון הודה בחוב מושא התביעה, שילם סך של 9,500 ₪ על חשבון סכום החוב, והתחייב לשלם את היתרה, אלא שמאוחר יותר טען כי נקלע לקשיים כספיים ויתקשה לשלמה.

הכרעה

אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר עיון בכתבי הטענות, בפרוטוקול הדיון ובסיכומים ראיתי לדחות הבקשה.

9.
ראשית
יש לבחון האם היה על המבקש להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין.


תקנה 214(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") קובעת בזו הלשון:
" 214 (א)
ניתן

פסק דין
לפי פרק זה באין בקשת רשות להתגונן, או בשל החלטה לדחות בקשת רשות להתגונן שניתנה על פי צד אחד או שניתנה בשל אי התייצבות מצהיר, והגיש בעל הדין שנגדו ניתן פסק הדין בקשת ביטול בתוך שלושים ימים מיום שהומצא לו פסק הדין, רשאי בית המשפט או הרשם לבטל את פסק הדין לפי הוראות תקנה 201".

פסק הדין אותו מבוקש לבטל, ניתן כאמור ביום 29.2.16, כאשר הבקשה לביטולו הוגשה ביום 16.1.18.
מעיון באישור המסירה שצורף כנספח ב' לבקשת המשיב לתיקון תגובתו לבקשה לביטול פסק הדין, עולה כי פסק הדין נמסר לידי הגברת תרצה מולה ביום 4.3.16 בכתובת מוסאל יצחק 27 ראשון לציון.
בחקירתו, אישר המבקש כי הגברת תרצה מולה היא רעייתו, כי בעת הרלבנטית התגוררה בכתובת מוסאל יצחק 27 בראשון
לציון, וכי היא מתגוררת שם עד היום (עמ' 1 שורות 22-28 לפרוטוקול).

זאת ועוד, מעיון בתיק בית המשפט עולה, כי פסק הדין נשלח על ידי מזכירות בית המשפט לכתובת מוסאל יצחק 27 ראשון לציון ובתיק ישנו אישור מסירה נוסף של פסק הדין, הנושא תאריך 17.3.16, על גביו צוין כי נמסר לגברת מיכל מולה בכתובת מוסאל יצחק 27 ראשון לציון.

בהינתן האמור, ושעה שממילא לא ראה המבקש לצרף תצהיר מטעם הגברת מולה לתמיכה בטענה לפיה לא בוצעה המצאה כדין, ואף לא
זימן את המוסר לחקירה בהתאם לקבוע בתקנה 522 לתקנות, אני קובעת כי פסק הדין הומצא כדין למבקש ביום 4.3.16.

10.
אוסיף,
כי יש לתמוהה על טענת המבקש לפיה
רק עם הגיעו ארצה בשנת 2018, "החל הוא לבדוק את תיק ההוצאה לפועל שנפתח כנגדו במהלך שהותו בחו"ל" (סעיף 3 לבקשה), שעה שבהסכם מיום 11.4.16, שנחתם על ידי הצדדים כחודש וחצי לאחר מתן פסק הדין,
צוין דבר מתן פסק הדין (סעיף 9 להסכם מיום 11.4.16).

המבקש אישר כי חתם על ההסכם מיום 11.4.16 (עמ' 1 שורות 18-21 לפרוטוקול) – קרי, המבקש ידע אודות פסק הדין כחודש וחצי לאחר שניתן ודומה כי לא בכדי לא ראה להזכיר דבר קיומו של ההסכם מיום 11.4.16 בבקשתו לביטול פסק הדין.

11.
משקבעתי כי פסק הדין הומצא כדין למבקש ביום 4.3.16, ושעה שאין חולק כי הבקשה לביטולו הוגשה לאחר המעד הקבוע בתקנה 214(א) לתקנות, ובאיחור ניכר של קרוב לשנתיים ממועד המצאתו למבקש,
הרי שהיה על המבקש להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין ולהציג טעם מיוחד להארכת המועד, בהתאם לתקנה 528 לתקנות, אלא שהמבקש לא עשה כן ודי באמור כדי לדחות את בקשתו לביטול פסק הדין.

12.
אוסיף, כי אף אם הבקשה היתה מוגשת תוך המועד הקבוע בתקנות, הרי שבנסיבות מושא ענייננו, לא שוכנעתי כי היה מקום לקבלה.
תקנה 201 לתקנות קובעת כדלהלן:
" 201.

ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם".

13.
מיום 28.9.1991
14.
תק' (מס' 2) תשנ"א-1991
15.
ק"ת תשנ"א מס' 5380
מיום 29.8.1991 עמ' 1228
201.
ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; ניתנה ההחלטה בידי הרשם, רשאי גם הרשם לבטלה כאמור; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם.
ביטול

פסק דין
ייעשה מטעמי צדק או משיקול דעת בית המשפט.
מקום בו נמצא כי פסק הדין ניתן שלא הלכה, למשל עת כתב התביעה לא הומצא לנתבע כדין, הרי שעסקינן בביטול פסק הדין מחובת הצדק ( ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי – פורסם במאגרים, ניתן ביום 1.4.54). מנגד, כאשר אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק, רשאי בית המשפט לבטלו תוך ששוקל שני שיקולים. האחד, סיבת מחדלו של המבקש להתגונן והשני, העיקרי, סיכויי ההצלחה כי הגנת המבקש תתקבל (ראו רע"א 3269/16 השרון שירותי טקסי בע"מ נ' מוניות קו 51 בע"מ - פורסם במאגרים – ניתן ביום 14.6.16).

בנסיבות, אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק, שעה ששוכנעתי כי כתב התביעה הומצא למבקש כדין.
המבקש אמנם טען כי בשנת 2018 "החל הוא לבדוק את תיק ההוצאה לפועל שנפתח כנגדו במהלך שהותו בחו"ל" (סעיף 3 לבקשה) וכי לא הוצג אישור מסירה כדין של כתב התביעה,
אלא שמעיון באישור המסירה ותצהיר המוסר, שצורפו לבקשה למתן

פסק דין
מיום 21.2.16 וכן כנספח א' לבקשת המשיב לתיקון התגובה לבקשה לביטול פסק הדין, עולה כי כתב התביעה נמסר לרעייתו של המבקש ביום 12.1.16
בכתובת מוסאל יצחק 27 ראשון לציון, שהמבקש אישר
כאמור כי היתה ועודנה הכתובת הרלבנטית

בהינתן האמור, ושעה שהמבקש לא ראה לצרף תצהיר מטעם הגברת מולה לתמיכה בטענה לפיה לא בוצעה המצאה כדין, ולא
זימן את המוסר לחקירה, הרי שאני קובעת כי כתב התביעה הומצא כדין למבקש ביום 12.1.16 וממילא אין מקום לבטלו מחובת הצדק.

12.
משקבעתי כאמור, יש לבחון האם יש מקום לביטול פסק הדין בהינתן סיבת מחדלו של המבקש להתגונן ובשים לב לסיכויי הגנתו.

באשר לסיבת מחדלו של המבקש להתגונן, כאמור, בבקשה טען המבקש כי לא הוצגו אישורי מסירה כדין של כתב התביעה ופסק הדין וכי בשנת 2018 "החל הוא לבדוק את תיק ההוצאה לפועל שנפתח כנגדו במהלך שהותו בחו"ל" (סעיף 3 לבקשה) ופנה לקבלת ייצוג משפטי,
אלא שכפי שקבעתי לעיל, כתב התביעה הומצא למבקש כדין.
דומה, כי בהיותו ער לקושי האמור, טען המבקש לראשונה בסיכומים מטעמו, כי פנה לבא כוחו לשם הגשת הבקשה לביטול פסק הדין עת התברר לו כי "המשיב ואביו לא פתחו מכתב אשראי בנקאי" (סעיף 25 לסיכומי המבקש). לא זו בלבד שטענה זו לא פורטה, עת המבקש לא ציין את המועד או את הנסיבות בהן "גילה" לראשונה כי אין מקום, לשיטתו, לשלם למשיב את סכום התביעה, אלא שממילא אין היא בבחינת נימוק ענייני למחדלו של המבקש, שעה שהאחרון לא טרח לפרט איזו מניעה היתה לברר את העובדות, אותן "גילה", לטענתו, כשנתיים לאחר המצאת כתב התביעה כדין לידיו, קודם לכן ולהגיש בקשת רשות להתגונן במועד.

13.
בנסיבות, אף לא מצאתי כי יש לבטל את פסק הדין בהינתן טענות ההגנה של המבקש.
כאמור, המבקש סומך טענות ההגנה שלו על כך שהמשיב לא הוציא את מכתב האשראי ומשכך לא נשא בעלויות כלשהן בגין האמור, כאשר בבקשתו נטען כי בנסיבות האמורות, ככל שהעסקה לא יצאה אל הפועל, הרי שהדבר נבע מ"אשמת" הקונה ולא המוכרת, ואין לחייבו לשלם למשיב מאום. אוסיף, כי בסיכומי המבקש נטען, לראשונה, כי אף אם הוצא מכתב האשראי, הרי שהתשלום בגינו בוצע על ידי המשיב במזומן "או באמצעים אחרים למעט תשלום בבנק ישראלי כפי שדורש החוק" (סעיף 16 לסיכומי המבקש), ומשכך מדובר בתשלום פסול ולא חוקי, שאין בו כדי לחייב את המבקש.

ראשית אציין, כי המשיב, הצהיר כי הוציא את מכתב האשראי, תוך שהפנה לנספח ו' לתצהירו, שלשיטתו הינו עותק מכתב האשראי הדוקומנטרי שהוצא. עוד הצהיר, כי
טס לקונגו כדי להוציא את העסקה אל הפועל (סעיף 9 לתצהיר המשיב שצורף לבקשה לתיקון התגובה לבקשה לביטול פסק הדין).
על האמור, חזר בעדותו, שהותירה עלי רושם מהימן, והעיד כי שילם ל"חברה שמתעסקת בנושא של מספקת מכתבים כאלה, מכתבי אשראי דוקומנטריים תמורת עמלה מסוימת" (עמ' 2 שורות 13-14 לפרוטוקול).

14.
מעבר לאמור, וזה העיקר, אף אם כטענת המבקש, לא צורפה קבלה אודות ביצוע התשלום בגין הוצאת מכתב האשראי ולא צורף "מכתב רשמי" אלא טיוטא (סעיף 9-10 לסיכומי המבקש), סבורני כי התנהלות המבקש בסמוך לאחר מתן פסק הדין איננה מתיישבת עם הטענות, אותן ראה להעלות קרוב לשנתיים לאחר המצאת פסק הדין לידיו ולאחר חתימת ההסכם מיום 11.4.16.

מעיון בהסכם מיום 11.4.16, אותו כאמור , מסיבות כאלה ואחרות, לא ראה המבקש להציג בפני
בית המשפט במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין, עולה כי המבקש הכיר בחובו למשיב ואף התחייב לשלמו בתשלומים.

כך בסעיף 12 להסכם מיום 11.4.16, שנחתם כחודש וחצי לאחר מתן פסק הדין, נקבע כי:
"מאחר שיש תיק הוצאה לפועל שלמה מולה
מבקש לפרוס את החוב לשלושה חודשים שווים המועד הראשון 1 במאי 2016 מועד שני 1 ליוני 2016 מועד שלישי ואחרון 1 ליולי 2016. החוב יכלול את כל ההוצאות שהיו לשי פרי
בגין בטיפול המשפטי בתיק, שישולמו בתוספת לחוב המקורי..."

לא זו בלבד, אלא שמההסכם מיום 11.4.16 עולה כי בניגוד לטענת המבקש לפיה העסקה בוטלה "באשמת" הקונה, הרי שבמסגרת ההסכם מיום 11.4.16 המבקש הכיר בכך שהעסקה לא יצאה אל הפועל בגין התנהלות המוכרת ואף התחייב לסייע בהגשת תביעה משפטית נגד המוכרת:
"14. אילן פרי מתחייב להגיש תביעה משפטית בגין הפרת החוזה כנגד החברה שהייתה אמורה לספק את הזהב
15. שלמה מולה
מצידו מצהיר לסייע ולהיות צד שלישי בתביעה עקב הנזק שנגרם לו כתוצאה מהפרת החוזה"

15.
בהיותו ער לקושי האמור, טען המבקש לראשונה בסיכומים מטעמו, כי חתם על ההסכם מיום 11.4.16 "תחת לחץ, ותוך הצגת מצגי שווא..." שעה ש"הגיעו לביתו אנשי ההוצאה לפועל, שאיימו לעקל את כל הקיים בבית אם לא ישולם הסך הנטען בכתב התביעה" (סעיפים 22 ו-27 לסיכומי המבקש). טענה זו , שלא היה לה זכר בבקשה לביטול פסק הדין או בעדות המבקש, לא נתמכה במאום. כך למשל, המבקש לא צירף תצהיר מטעם רעייתו לחיזוק טענותיו.

עוד אוסיף, כי הטענה האמורה לעיל אינה מתיישבת עם תוכן המסרונים שהוחלפו בין הצדדים לאחר חתימת ההסכם מיום 11.4.16 וצורפו על ידי המשיב (נספח ד' לבקשה לתיקון התגובה לביטול פסק הדין) להם לא התכחש המבקש בחקירתו (עמ' 1 שורה 31 לפרוטוקול ועמ' 2 שורות 1-3 לפרוטוקול), בהם מאשר המבקש כי הוא "מחוייב להסכם ככתובו", מאשר כי "אשלם כפי שחתמתי כי אני אדם מכבד מחויבותו", ומוסיף כי "יש לי בעיה כספית תרמית קשה ביקשתי לאפשר לי למצא את כל השלושה חודשים שביקשתי".

16.
זאת ועוד,
בין הצדדים אין מחלוקת כי לאחר החתימה על ההסכם מיום 11.4.16 שולם למשיב סך של 9,500 ₪ על חשבון סכום החוב הנטען וגם בכך יש משום חיזוק לכך שהמבקש הכיר בחוב האמור. המבקש אמנם טען בסיכומים מטעמו כי הסך האמור שולם על ידי אחיה של אשתו שנחלץ לעזרתה "על מנת לבטל את עיקולי המיטלטלין בבית המבקש" (סעיף 24 לסיכומי המבקש), אלא שלא מצאתי בטענה זו, שלא נתמכה במאום, מענה מפורט וענייני לעובדה לפיה אין חולק כי שולם סכום מסוים על חשבון החוב.

17.
אוסיף, כי השיהוי הניכר שבין מועד החתימה על ההסכם מיום 11.4.16 לבין המועד בו ראה המבקש להעלות טענות ביחס לאותו הסכם – קרוב לשנתיים לאחר חתימתו ומבלי שהובא טעם ענייני ומפורט לשיהוי האמור, יש בו כדי לחזק המסקנה לפיה אין מדובר בטענות מבוססות שיש להן סיכויי הגנה טובים.

18.
ממכלול הטעמים שפורטו לעיל, אני דוחה את הבקשה.

המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך של 5,000 ₪, שתשולמנה תוך 30 ימים מעת המצאת ההחלטה לידיו, שאם לא כן, יישא הסכום האמור הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן ההחלטה ועד למועד התשלום בפועל.
רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז – לוד תוך 30 ימים.

ניתנה היום, כ"ו ניסן תשע"ט, 01 מאי 2019, בהעדר הצדדים.










תאק בית משפט שלום 18048-01/16 שלמה מולה נ' שי פרי (פורסם ב-ֽ 01/05/2019)