פסקי דין על גבע מרדכי | פסקי דין על גבע אורית | פסקי דין על בנק אוצר החייל

28651/04 א     05/01/2006




א 28651/04 גבע מרדכי, גבע אורית נ' בנק אוצר החייל




1
בתי המשפט
א 028651/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו
05/01/2006
תאריך:
כב' השופטת אביגיל כהן

בפני
:

1 . גבע מרדכי

2 . גבע אורית

בעניין:
התובעים
נ ג ד
בנק אוצר החייל
הנתבע
פסק דין
1. התובעים הגישו תביעה על סך 255,593.67 ₪ נגד בנק אוצר החייל
(להלן: "הבנק").
התובעים היו לקוחותיו של עו"ד מריו רובינשטיין, אשר פתח חשבון נאמנות בבנק אוצר החייל
, סניף תל השומר, על שם: "רובינשטיין מריו אלברטו בנאמנות עבור גבע" (להלן: "חשבון הנאמנות").
עו"ד רובינשטיין העביר, ללא אישורם, את הכספים לחשבונו הפרטי בבנק אוצר החייל
סניף כפר סבא, ונשאלת השאלה - האם הבנק היה צריך למנוע ממנו, בנסיבות הספציפיות את העברת הכספים לחשבונו הפרטי.

2. מבוא עובדתי:
א) ביום 18/3/2002, חתמו התובעים על הסכם מכר ולפיו מכרו לצד ג' מגרש ברחוב ענפה באבן יהודה. לפי הסכם המכר, הופקד סך 295,690 ₪ בידיו הנאמנות של עו"ד רובינשטיין שהיה בא כוחם בעסקת המכר.
ב) ביום 16/8/2002, הפקיד עו"ד רובינשטיין את כספי הנאמנות בחשבון נאמנות כללי על שמו כעו"ד בבנק לאומי בסניף אבן יהודה.

ג) ביום 18/8/2003, נטל עו"ד רובינשטיין 50,000 ₪ מתוך הכספים שהופקדו בחשבון הנאמנות הכללי בבנק לאומי, והעבירם לחשבונו הפרטי בבנק אוצר החייל
בכפר סבא.

ד) ביום 18/8/2002, פתח עו"ד רובינשטיין בבנק אוצר החייל
סניף תל השומר את חשבון הנאמנות.

ה) ביום 22/8/2002, העביר עו"ד רובינשטיין מחשבון הנאמנות הכללי בבנק לאומי לחשבון הנאמנות בבנק אוצר החייל
לתובעים סך של 252,000 ₪, ולמחרת ביום 23/8/2002, נסגרו הכספים בפקדון לזמן קצוב באותו חשבון.

ו) עו"ד רובינשטיין היה בעלים של חשבונות נוספים בבנק אוצר החייל
בכפר סבא.
היה לו חשבון פרטי שמספרו 356038165 (להלן: "החשבון הפרטי") וכן חשבון עסקי שמספרו 35623257 על שם חברה בבעלותו בשם "קיאופס" השקעות בע"מ (להלן: "חשבון העסקי").

ז) ביום 27/8/2002, נתן עו"ד רובינשטיין הוראה לבנק אוצר החייל
סניף תל השומר, וביקש לשבור את הפקדון בחשבון הנאמנות שהתנהל באותו סניף, והעביר את הכספים לחשבונו הפרטי בסניף כפר סבא.
סך 175,000 ₪ הופקד בפקדון ביום 10/9/2002 וסך 77,000 ₪ שימשו בשלוש העברות שונות, בימים 29/8/2002, 1/9/2002, ו- 2/9/2002 לכיסוי יתרת החובה של עו"ד רובינשטיין בחשבונו העסקי.
ח) ביום 13/5/2003, הועברו כספי הפקדון בסך 175,000 ₪ + ריבית בסך 6,425.83 ₪ לכיסוי יתרת החובה בחשבון העסקי.

ט) ביום 8/7/2003, כשנה לאחר שהופקדו כספי הנאמנות בידי עו"ד רובינשטיין, פנו התובעים לבנק אוצר החייל
סניף תל השומר והודיעו, כי תנאי הנאמנות הסתיימו והם מבקשים לשבור את הפקדון בחשבון הנאמנות ולהעביר את היתרה לחשבונם בבנק הפועלים סניף בני ברק.
עו"ד רובינשטיין חתם בעצמו על הבקשה. (נספח י"ג /2 לתצהיר התובע).
משלא העביר סניף תל השומר את הכספים, פנו התובעים פעם נוספת לבנק, ובסופו של דבר, פנו התובעים בחודש יולי 2003 לעו"ד רובינשטיין וביקשו לדעת, מה נעשה בחשבון, והתברר להם בדיעבד, כי הכספים הועברו לחשבונו של עו"ד רובינשטיין.

התובעים הגישו בחודש ספטמבר 2003 תביעה נגד עו"ד רובינשטיין ואשתו במסגרת ת.א. 55565/03 בבית משפט השלום בתל אביב.
ניתן

פסק דין
נגד עו"ד רובינשטיין בהעדר הגנה, נכון למועד שמיעת ההוכחות בתיק דנן, היו ההליכים ביחס לאשתו של עו"ד רובינשטיין עדין תלויים ועומדים.
כמו כן הגישו התובעים תלונה במשטרה נגד עו"ד רובינשטיין וכן בועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין.

3. תמצית טענות התובעים:
א) הבנק חייב בסכום התביעה מכוח חוק הבנקאות שירות ללקוח תשמ"א - 1981, חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 וחוק החוזים (תרופות) תשל"א - 1970, פקודת הנזיקין, חוק השליחות, חוק הנאמנות, דיני עשיית עושר ולא במשפט.
ב) התובעים טענו, כי הבנק ידע שהתובעים לא נתנו הסכמתם לכך, שהנאמן עו"ד רובינשטיין ימשוך את כספי הנאמנות לעצמו.

ג) עוד טענו כי הבנק היה חייב לנהוג בזהירות הראויה ולוודא כי הכל "כשר", ולא לאפשר העברת כספים מחשבון הנאמנות לחשבונו הפרטי של עו"ד רובינשטיין.

ד) כמו כן טענו כי הבנק התרשל כלפי התובעים והפר את חובתו למניעת מעילה בחשבון הנאמנות.

ה) התובעים טענו, כי נודע להם מעו"ד רובינשטיין, כי הבנק הפעיל לחצים ואיים על עו"ד רובינשטיין כי במידה ולא יכסה את יתרת החובה בחשבונו, הבנק לא יאפשר לו להמשיך לפעול בחשבונות, ולפיכך נאלץ עו"ד רובינשטיין לפעול כפי שפעל, ובאופן זה הבנק הוא זה שגרם לנזקים שנגרמו.

4. תמצית טענות הבנק:
א) הבנק טען, כי הוא לא ידע שהכספים שהועברו לחשבונו הפרטי של עו"ד רובינשטיין בסניף כפר סבא, מקורם מחשבון נאמנות שהתנהל בסניף תל השומר.

ב) הבנק טען, כי הוא לא הפעיל כל לחצים או איומים על עו"ד רובינשטיין וממילא, איש מטעם הבנק לא פעל שלא כדין ולא חייב את עו"ד רובינשטיין להעביר כספים מכספי הנאמנות.

ג) הבנק טען, כי הוא לא היה צריך לדעת על פעולה אסורה כלשהי, שבוצעה לכאורה, על ידי עו"ד רובינשטיין.
ד) הבנק טען, כי לא היו כלל יחסי נאמנות בינו ובין התובעים אלא יחסי נאמנות בין עו"ד רובינשטיין ובין התובעים.

ה) לחלופין טען הבנק, כי התובעים לא עמדו בחובתם להקטין את הנזק, ויש להם אשם תורם המגיע לכדי 100%, שכן, הם אלו שהיו צריכים לדעת על מעילותיו של עו"ד רובינשטיין בכספיהם ומחודש יולי 2002 עד מאי 2003, הם כלל לא טרחו לבדוק מה קורה בחשבון הנאמנות.

5. לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם, הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להדחות מהנימוקים כדלקמן:
א) האם הבנק הוא זה שגרם במעשיו ו/או במחדליו לעו"ד רובינשטיין למעול בכספי התובעים?
(1) אין מחלוקת בין הצדדים, באשר למועדים שבהם הועברו הכספים ולמעשה, אין מחלוקת על כך, שעו"ד רובינשטיין העביר כספים שהופקדו בידיו בנאמנות עבור התובעים, לכיסוי יתרת החוב בחשבונו הפרטי בסניף כפר סבא.
אין גם מחלוקת, באשר לסכומים שהועברו, ו

פסק דין
נגד עו"ד רובינשטיין ניתן במסגרת ת.א. 55565/03 בבית משפט זה.

(2) התובע בתצהיר העדות הראשית טען טענה עובדתית אשר כולה עדות שמיעה.
כך למשל טען בסעיף 18 לתצהירו:
"ויודגש, ידוע לי כי נציגי הבנק נפגשו עם עו"ד רובינשטיין ודרשו את כיסוי יתרת החובה בחשבונו העסקי והפרטי תוך שהם מעלים שאלה מפורשת לגבי מהות הכספים אשר מצויים היו בסניף תל השומר של הבנק. ידוע לי כי עו"ד רובינשטיין הודיע במפורש לנציגי הבנק כי מדובר בכספי נאמנות שלי ושל אישתי וכך גם מלמדים מפורשות טופסי פתיחת חשבון הנאמנות".

לכאורה מדובר בטענה חמורה מאוד כלפי נציגי הבנק.
מהותה של טענה זו, היא טענה ולפיה הבנק הפעיל כפייה כמשמעותה בסעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973, באופן שגרם לעו"ד רובינשטיין למעול לכאורה בכספים.
כמו כן מצוין באותו סעיף בתצהיר, כי עו"ד רובינשטיין הודיע מפורשות לנציגי הבנק שמדובר בכספי נאמנות, אותם הוא מעביר לחשבונו הפרטי - פעולה המנוגדת כמובן, לכללי הנאמנות על פי חוק הנאמנות ולכללי האתיקה החלים על עורך דין.

(3) בחקירתו הנגדית של התובע התברר, כי העובדות, אותן טען נגד נציגי הבנק, כולן עדות שמועה ואין לו ידע אישי באשר לאותן טענות. (עמוד 4 שורות 20 - 29 עמוד 5 שורות 1 - 4 לפרוטוקול).
התובעים ביקשו לזמן לעדות מטעמם את עו"ד רובינשטיין.

(4) לישיבת ההוכחות הראשונה שהתקיימה בתיק, לא הצליחו להביא את עו"ד רובינשטיין לעדות, ואפשרתי להם לזמן אותו לדיון נדחה, מאחר שאין חולק על חשיבות עדותו של עו"ד רובינשטיין להוכחת טענותיהם.
יום לפני ישיבת ההוכחות הנוספת שהתקיימה בתיק, הודיעו התובעים, כי הם לא הצליחו לאתר את עו"ד רובינשטיין.
בכל זאת, החליטו ב"כ התובעים להמשיך בניהול התיק, ונשמעו העדים מטעם הבנק.

(5) העדים מטעם הבנק, שהם מנהלי בנק אוצר החייל
סניף כפר סבא וסניף תל השומר, וכן מי שניהלה את השלוחה של בנק אוצר החייל
בסניף בכפר סבא, טענו בתצהיריהם, כי הם לא הפעילו כל איום או לחץ על עו"ד רובינשטיין והצהירו חד משמעית, כי הם לא ידעו כלל שמדובר בכספים שהועברו לסניף כפר סבא מחשבון נאמנות בסניף תל השומר.
תצהיריהם לא נסתרו כלל ועיקר.
גרסת התובעים ביחס לטענת האיום/לחץ/כפיה לא הוכחה ולו לכאורה.

יודגש, כי כאשר פקיד בנק או מנהל מבקש מלקוח, החורג ממסגרות האשראי המאושרות, לדאוג לכיסוי אותן חריגות, אין מדובר באיום או בלחץ כמשמעותו בפרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי).

על פי סעיף 17 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973, אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות, אינה בגדר איום לענין סעיף 17 לחוק החוזים.
כאשר מי מטעם הבנק אומר ללקוח אשר חורג ממסגרות אשראי, כי אם לא יכסה את אותה חריגה, לא יאושרו יותר חיובים באותו חשבון, אין בכך כל כפיה או פעולה שלא כדין.
כל זה כמובן, כאשר מדובר בדרך עסקים רגילה וכאשר הלקוח לא מוכיח כי באותו מקרה ספציפי, היו איומים או "דרישות" שאינם נכנסים לגדר "אזהרה בתום לב" כמשמעותם בסעיף 17 (ב).

ב) האם נציגי הבנק ידעו על כך, שהכספים שהועברו לכיסוי החוב בחשבון הפרטי בסניף כפר סבא מקורם מכספי נאמנות בסניף תל השומר?
התשובה לשאלה זו היא שלילית.

כל העדים מטעם הבנק ציינו גרסה עובדתית אחת, ולפיה, בתקופה הרלוונטית לתביעה, כאשר התבקש מידע על לקוח, היתה אפשרות לקבל באמצעות פלט מחשב של בנק אוצר החייל
מידע באשר לחשבונות נוספים שמנהל אותו לקוח, בבנק אוצר החייל
בסניפים השונים וזאת כאשר מדובר בחשבונות ביתרת חובה.
פלט המחשב לא מוציא נתונים בדבר חשבונות שאינם ביתרת חובה.
לפיכך, כאשר הוצא פלט מחשב כזה, לא היו בידי פקידי/מנהלי הבנק מידע באשר לקיומו של חשבון הנאמנות בסניף תל השומר.
העדים שהעידו מטעמו של הסניף בכפר סבא ציינו, כי הם ידעו על קיומו של חשבון פרטי שניהל עו"ד רובינשטיין בסניף תל השומר והיתה בו מסגרת חובה של 40,000 ₪, והם אישרו, כי הם שוחחו עימו באשר לאותו חשבון, ואף הוצע לו, לנהל את כל החשבונות בסניף אחד, אך הוא טען, שבאותו חשבון יש לו בטוחה של שעבוד ששעבד חבר שלו ולכן הוא לא רוצה להעביר את אותו חשבון לסניף כפר סבא.

העדים ציינו, כי לא ניתן לחייב את הלקוח להעביר את כל חשבונותיו לסניף אחד בניגוד לרצונו, ועל כן, המשיך להיות מנוהל החשבון הפרטי בסניף תל השומר, שלא היה חשבון פעיל.
אך קיומו של חשבון נאמנות לא היה ידוע להם, והתובע לא יכל לסתור את גרסתם זו.

ג) חובותיו של הבנק כלפי התובעים:
(1) ב"כ התובעים בפתח סיכומיו ציין, כי בימ"ש ב

פסק דין
זה צריך לדון בשאלה משפטית עקרונית והיא: האם בנק חב חובות זהירות ואימון כלפי מי שאינם לקוחותיו, אך עשויים להפגע מפעולותיו.
למעשה, התשובה לשאלה זו היא ברורה, חיובית, ואינה שנויה במחלוקת בתיק זה, ואין צורך להכריע בה, שכן היא הוכרעה כבר בעבר.
ב"כ הבנק אינו חולק על כך, שחובות אמון וזהירות חלות על הבנק גם כלפי מי שאינם לקוחותיו (סעיף 14 לסיכומיו) אלא לטענתו, בנסיבות העובדתיות המתייחסות למקרה דנן, מילא הבנק אחר חובותיו והוא פעל כדין, כאשר לא מנע מעו"ד רובינשטיין - הנאמן לבצע את העברת הכספים.
לאחר שהגעתי למסקנות העובדתיות, ולפיהן הגורמים בסניפי הבנק בתל השומר בכפר סבא לא ידעו שהכספים הועברו לחשבונו הפרטי של עו"ד רובינשטיין בכפר סבא מקורם מחשבון נאמנות בסניף תל השומר, יש לבדוק אם אי ידיעה זו מהווה רשלנות כמשמעותה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין או הפרת חובת נאמנות של הבנק כלפי התובעים.
ב"כ התובעים טען, כי מאחר ומדובר בחשבון נאמנות, על הבנק היתה חובה לפקח על העברות כספים מאותו חשבון נאמנות.
עוד טען ב"כ התובעים, כי היה מדובר בהעברות כספים חריגות ולכן הבנק היה צריך לחשוד שדבר מה אינו תקין.

(2) לענין מערכת היחסים הכללית החלה בין בנק ללקוח נקבע בע.א. 6750/99 כלל אינבסטמנט האוס בע"מ נ' בנק מרכנתיל בע"מ ואח' ואריה גולדין (לא פורסם) בסעיף 11 לפסה"ד:
"הכלל הוא, שעל הבנקאי לנהוג, בפעולותיו כלפי לקוחו, כבנקאי סביר.
...

במסגרת חובה זו על הבנק שלא לעצום את עיניו ואל לו להימנע מלברר את העובדות לאשורן מקום שבנקאי סביר היה מבררן. עליו לחקור ולדרוש מקום שבנקאי סביר היה עושה כן בנסיבות העניין (ראו: דנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' שרגא פרוסט קוסטמן, פ"ד מז (5) 31). חובה זו, משתרעת גם על הקשר החוזי שבין בנק ולקוחו. "חובתו החוזית של הבנק כלפי המערער לנהוג בזהירות המחיבת בנקאי סביר בניהול חשבונותיו ונכסיו של לקוחו" (ע"א 636/89 דר' אברהם כחולי נ' בנק ברקליס דיסקונט, פ"ד מה )3) 265).

(3) בדנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' שרגא פרוסט קוסטמן ואח', פ"ד מ"ז (5) 31, בעמוד 55 נאמר ע"י כב' השופט חשין, כי:
" חובתו העיקרית של בנק כלפי לקוחו הוא למלא אחרי הוראות הלקוח כפי שהן מעת לעת.
במסגרת זו תמצא החובה לכבד שיקים שמשך הלקוח לזכותו של צד שלישי , וחובה זו על הבנק למלא במהירות, ביעילות ובשלמות... למותר לומר, כי הפרתה של חובה זו - אי כיבודו של שיק - עלולה לגרום ללקוח נזקים שקשה לשערם מראש - הן נזקים כספיים והן נזקים לשמו הטוב - וממילא עלולה לחשוף את הבנק לתביעה מצד הלקוח בעילה של הפרת חוזה. בצד חובה זו, ואף בגדריה, מוצאת את מקומה חובתו של הבנק כלפי לקוחו לנקוט באמצעי זהירות ראוים, ולעשות ככל הניתן והראוי כדי למנוע אפשרות שפלוני ירמה את לקוחו ויגזול את רכושו".
בהמשך פסק דינו בעמוד 57 קבע כב' השופט חשין כי:
"מצד אחד יש לזכור, שמתבצעות ביחס לחשבונות שבבנק פעולות והוראות תשלום רבות, ובמיוחד נכון הדבר בחשבונות עסקיים.
לא יתכן שכל הוראת תשלום תיתקל בחשד ואף שעל פניה היא נראית כשרה יהיה מוטל על הבנק לדרוש ולחקור, אם הפעולה נעשתה בהרשאה וללא כוונת תרמית.
לו כך היה נדרש מבנק לנהוג, היה הדבר משבש את פעילותו הסדירה של הבנק ואת כיבודן המהיר והיעיל של הוראות הלקוח.
כמו כן, יש לקחת בחשבון, שפעולות הבנק מבוססות על ההנחה, שנותני ההוראות הם אנשים ישרים, ולגבי פעולה שעל פניה היא כשרה, אין בסיס לחקירה ודרישה של הבנק בדבר כשרות הפעולה.
מאידך גיסא, אין ספק שמוטלת עת הבנק חובת זהירות למנוע תרמית בחשבונותיו של לקוחו.
בנק היודע על התרמית ועל ניצול לרעה של ההרשאה, לא יוכל להתגונן בטענה שפעל לפי הוראת הלקוח ובהתאם להרשאה כשרה על פניה".

(4) בע"א 636/89 ד"ר אברהם כחולי נ' בנק ברקליס דיסקונט, פ"ד מ"ה (3) 265 בעמוד 277, כב' השופט אור קבע, כי יש להדגיש שני עניינים מרכזיים הצריכים להדריך את הבנק.

ראשית - האם העובדות שבפני
הבנק מעוררות חשד סביר ואפשרות גבוהה של תרמית?
שנית - מה היקף החקירה אותה נדרש הבנק לבצע על מנת לגלות אם אמנם בתרמית מדובר.
ברור, כי ככל שהחשד המתעורר גדול יותר, כן יהיה מקום לצפות מהבנקאי כי יפעל לבירור העובדות לאמיתן ותגדל אחריותו.
כשנדרשת חקירה הכרוכה בהשקעת משאבים רבים או כרוכה באי נעימות נשאלה השאלה אם יש לדרוש מהבנק כי יפעל בכוון זה.

בתי המשפט הרחיבו את חובות הבנקים גם כלפי צדדים אחרים שעשויים להפגע ממעשים רשלניים של הבנק.
יפים לענין זה פסקי הדין שאוזכרו בסיכומי ב"כ התובעים:
ה"פ ת"א) 672/96 דוד פריוף נ' בנק הפעלים בע"מ ואח' תק- מח' 2000 (3) 5342, 5346.
ע"א 168/86 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לה בודיאר בע"מ ואח' פ"ד מב (3) 77.
ע"א 8068/01, ע"א 8195/01 וע"א 8230/01 איילון חב' לביטוח בע"מ נ' מנהל עזבון המנוחה חיה אופלגר ז"ל ואח' תק-על 2004 (4) 692 (להלן: "פרשת אופלגר").

(5) ב"כ התובעים ביקש להקיש מפרשת אופלגר לעניינינו.
באותו ענין, היה עו"ד פנחס נרקיס מנהל עזבון, אשר מעל בתפקידו ושלשל לכיסו הפרטי כספים מתוך חשבון העזבון וכספים נוספים אשר היו שייכים למנוחה.
עו"ד נרקיס ביצע את מעשי הגניבה באמצעות פעולות בנקאיות שונות בחשבון העזבון בבנק פאג"י ובחשבונות שניהל בבנק דיסקונט (ראה פרוט בסעיף 2 לפסה"ד בפרשת אופלגר).

כב' השופטת חיות, סקרה את גישת הדין האנגלי והדין האמריקאי בנוגע לחובת זהירות של הבנקים, וציינה (סעיף 15 לפסה"ד) כי המגמה בדין הישראלי היא להרחיב בכל הנוגע לחובת זהירות המוטלת על בנקים, ובתי המשפט מכירים, במקרים מסוימים, באחריות נזיקית של בנק מכוח עוולת הרשלנות, גם כלפי צדדים שלישיים שאינם לקוחותיו.
בסעיף 16 לפסה"ד לאחר שצוין כי האמצעים שעל בנק לנהוג כ"בנק סביר" משתנים ממקרה למקרה עפ"י הנסיבות, נערכה הבחנה בין רמת הפיקוח שעל הבנק לבצע בנוגע לחשבון עזבון ובין רמת פיקוח נדרשת בחשבון פקדונות ויפים לענין זה הדברים שנאמרו:
"...בהקשר זה לא הרי חשבון עיזבון כהרי חשבון פיקדונות ועל כן, יש שוני בין רמת הפיקוח ואמצעי הפיקוח שעל הבנק לנקוט לגבי פעולות חשודות וחריגות בכל אחד מסוגי חשבונות אלה. כפי שכבר צוין, סמכויותיו של מנהל עיזבון מוגבלות מכוח הדין והן נושאות אופי מסוים ומתוחם התואם את צרכי תפקידו. לגבי ביצוען של פעולות מסוימות אף נדרש מנהל העיזבון, כאמור, לקבל אישור מפורש מטעם בית המשפט. בנסיבות כאלה, הפיקוח על פעולותיו של מנהל עיזבון בחשבון עיזבון מקום שהפעולות הינן חריגות וחשודות, הוא פשוט יחסית ואינו מטיל על הבנק מעמסה רבה מדי. במילים אחרות: פעולות המעוררות חשד, הנחזות על פניהן כפעולות החורגות מסמכויותיו של מנהל העיזבון, מזדקרות לעין ביתר קלות, וכל שעל הבנק לעשות אם אכן ביקש מנהל עיזבון לבצע פעולות כאלה הוא לסרב לבצען עד שלא יציג בפני
ו מנהל העיזבון אישור או אסמכתא לפעולה מטעם בית המשפט (ראו גם: בן אוליאל, בנקאות, 216).
...

עד כאן באשר לחשבון עיזבון. שונה ממנו באופן מהותי הוא חשבון פיקדונות כללי שמנהל עורך דין עבור מספר לא ידוע של לקוחות בלתי מזוהים. אכן, בין עורך-הדין ובין אותם הלקוחות מתקיימים יחסי אמון ועל עורך-הדין מוטלת החובה הכללית לפעול בחשבון בנאמנות ולשמור על האינטרסים של הלקוחות באותם פיקדונות.
יחד עם זאת ובשונה ממנהל עיזבון, עורך-דין המנהל חשבון פיקדונות איננו תָחוּם בד' אמות של הוראות חוק ספציפי, כגון חוק הירושה, המצר את צעדיו ומחייבו לקבל אישור מטעם בית-משפט לפעולות מסוימות. עורך-דין המנהל חשבון פיקדונות כללי נהנה מחופש פעולה רחב יחסית לצורך ביצוען של פעולות בחשבון הפיקדונות (אך ראו: סעיף 41 לכללי האתיקה). אופיו זה של ניהול חשבון פיקדונות כללי על ידי עורך הדין, וריבוי הלקוחות אשר לטובתם ועבורם מופקדים בו הכספים, מקשה מאוד על יכולת הפיקוח של הבנק באשר לנעשה בחשבון זה ועל כן, נראה לי כי בניגוד לחשבון עיזבון נדירים מאוד המקרים אשר בהם יש לייחס לבנק חובה לדעת כי נעשות בחשבון כזה פעולות בלתי מורשות וכן לנקוט באמצעי זהירות למניעת פעולות אלה".

(6) במקרה שלפנינו, שלא כמו בחשבון עזבון, שהפעולות המבוצעות בו טעונות אישור בימ"ש, הרי בחשבון הנאמנות שיועד לתובעים, לא היתה צריכה להתקבל בשום שלב שהוא, הוראה של בימ"ש בנוגע לכספים.
התובעים אף לא נתנו הוראה ספציפית לבנק ולפיה, פעולות יבוצעו בחשבון ע"י הנאמן רק כאשר הם יחתמו על הסכמתם לביצוע כל פעולה ופעולה.
עוה"ד היה רשאי להעביר כספים מהחשבון מבלי לקבל אישור כלשהו ועל כן, אין מדובר בפעולה שהיתה אמורה לעורר חשד על פניה.
(7) במקרה דנן, לא היתה לבנקאים בסניפים השונים של בנק אוצר החייל
כל סיבה לחשוד שדבר מה אינו תקין.
עו"ד רובינשטיין היה לקוח "גדול" בסניף כפר סבא. הוא ניהל חשבון פרטי וחשבון עסקי במחזורים גדולים ומתוך כ- 400 לקוחות עסקיים של סניף כפר סבא, החשבון העסקי שלו היה מ-50 החשבונות הגדולים ביותר מבחינה עסקית.
מר חלפון והגב' רפאלי ציינו, כי הם היו יושבים עם עו"ד רובינשטיין בתדירות גבוהה כדי לדון באופן התנהלות החשבונות ומתן האשראיים.

הגב' רפאלי הדגישה, כי החברה אשר על שמה היה החשבון העסקי היתה חברה בצמיחה, ולפיכך היה צריך באופן תדיר לדבר על תנאי האשראי, כיון שהצטרפו לקוחות חדשים לאותה חברה ולגבי כל לקוח (תחנת דלק) דובר על תנאי אשראי אחרים ולפיכך הם נהגו לשבת עם עו"ד רובינשטיין בתדירות גבוהה, אך לא ידעו כלל שהוא מנהל חשבון נאמנות בסניף תל השומר.

הגב' רפאלי ציינה, כי במקרה דנן, היא לא היתה צריכה לחקור כלל על מקורם של הכספים שנכנסו לחשבונות עו"ד רובינשטיין כיון שאין כל חובה באופן כללי לבנק, לבצע חקירה כזו.

(8) מקובלת עלי לחלוטין, טענת הבנק בענין זה.

אין זה סביר, שהבנק ינהל פיקוח צמוד בדבר מקורם של כספים שנכנסים לחשבונות של הלקוחות. (כפוף, כמובן, למקרים מסוימים בהם יש חובה ספציפית עפ"י הוראות הדין).
הבנק לא צריך להתקשר לכל אדם/חברה שכספים שלה נכנסים לחשבון של לקוח של סניף הבנק ולשאול את אותו אדם/חברה, אם העברת הכספים היא על דעתו או אם הכל תקין.
רק כאשר יש סיבה וחשד, מצופה מהבנק לא לעצום עיניים ולבצע בדיקה.
במקרה דנן, ציינה הגב' רפאלי וגם מר חלפון, כי באותה עת, סמוך להעברת הכספים, מכר עו"ד רובינשטיין נכס ברעננה, אשר היווה בטוחה לחשבון העסקי ובאותה תקופה, הועברו כספים גדולים לחשבון.
ועל כן, עצם העברת סכומים גדולים לחשבונות שלו, נראתה להם סבירה ביותר ולא עוררה כל חשד.
מה עוד, שהם כלל לא ידעו על קיומו של חשבון נאמנות בסניף תל השומר ומהמסמכים הם לא יכלו לראות על פניו, כי מדובר בכספים שהועברו מחשבון נאמנות.
אכן, דובר בלקוח שהוא עורך דין במקצועו, ובתקופה הרלוונטית גם עסק בכך, כיון שהתובעים טוענים, כי הוא ייצג אותם בהסכם מכר, במסגרתו התקבלו כספי הנאמנות.
אותו לקוח היה בעלים של חברה גדולה שהיתה בצמיחה והיה לה חשבון עסקי גדול, שנכנסו אליו כספים רבים ונציגי הבנק לא היו צריכים לחשוד, שדווקא העברת הכספים, שבדיעבד התברר, כי מקורם מכספי נאמנות, איננה כשרה.
לא נסתרה טענת נציגי הבנק ולפיה לא ידעו כלל שעו"ד רובינשטיין נמצא בקשיים כלכליים אלא הם טענו, שמדובר בלקוח עסקי רגיל, שיש לו עלויות וירידות כפי שקורה לעסקים רבים גם המנהלים חשבונות בסניף הבנק שלנו.

(9) על פי סעיף 14 לחוק הנאמנות תשל"ט - 1979 - "פעולה שנעשתה בהפרת חובת הנאמנות והצד השלישי ידע או היה עליו לדעת על ההפרה או שנעשתה ללא תמורה, רשאי בית המשפט לבטלה, ועל הצד שלישי יחולו אחריות וחובות כשל נאמן: ידיעה על קיום הנאמנות, אין בה בלבד משום ידיעה על הפרת חובת הנאמנות".
בע"א 5893/91 טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ נ' נתן צבאח ואח' פ"ד מ"ח (2) 573 קבע כב' הנשיא שמגר בעמוד 575:
"היקף החובה ו"רמת הנאמנות" הנדרשים מהבנק מעל לרמה הבסיסית הכללית משתנים במקרה למקרה ומושפעים מטיב היחסים בין הבנק ללקוח, ממידת מעורבתו של הבנק במערכת יחסים זו ומגורמים משתנים נוספים, שכן במערכת היחסים שבן הבנק ללקוח מתבצעות פעולות רבות ומגוונות לאורן משתנה גם היקף חובותו של הבנק".
כאמור - שוכנעתי, כי הבנק לא היה צריך לחשוד, כי דבר מה אינו תקין ואין כל מקום להורות על ביטול הפעולה.

(10) באשר לטענת התובעים ולפיה הבנק עשה עושר ולא במשפט, לא מצאתי כי יש ממש בטענה בנסיבות הענין.
גם אם היה המקרה נכנס לגדר סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט - 1979, אזי בנסיבות המקרה היה מקום להפעיל את סעיף 2 לחוק ולפטור מחובת השבה, כיון שהבנק הסתמך על הכספים למתן אשראים ו/או כבטחונות לאשראים קיימים.
מעשיו של עו"ד רובינשטיין התגלו רק בחלוף כשנה ואיש לא הסב תשומת לב הבנק לכך, שהכספים "נעלמו".
בשלב בו התגלו הדברים, היה עו"ד רובינשטיין במצב שבו כבר לא ניתן היה לקבל ממנו חזרה את הכספים בפועל,ואין הצדקה להורות לבנק שלא התרשל ופעל כשורה להשיב הכספים רק משום היותו גוף בעל חוסן כלכלי שממנו ניתן להפרע.

6. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין התביעה להדחות.
ב) התובעים ישאו בהוצאות הנתבע ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ + מע"מ.
ג) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.
ניתנה היום ה' בטבת, תשס"ו (5 בינואר 2006) בהעדר הצדדים

אביגיל כהן
, שופטת








א בית משפט שלום 28651/04 גבע מרדכי, גבע אורית נ' בנק אוצר החייל (פורסם ב-ֽ 05/01/2006)