פסקי דין על יצחק דיין | פסקי דין על ד"ר נתן פלד | פסקי דין על עו"ד עמית הורוביץ | פסקי דין על עו"ד ירון ברנהולץ |

6553-11/18 הפ     28/04/2019




הפ 6553-11/18 יצחק דיין נ' ד"ר נתן פלד, עו"ד עמית הורוביץ, עו"ד ירון ברנהולץ








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ה"פ 6553-11-18 דיין נ' נתן ואח'





לפני
כבוד השופט הבכיר אליהו בכר


מבקש

יצחק דיין
ע"י ב"כ עו"ד דוד ששון


נגד


משיבים

1. ד"ר נתן פלד
ע"י ב"כ עו"ד אלכס גרינשטיין ואח'
2. עו"ד עמית הורוביץ
ע"י ב"כ משרד עו"ד אטיאס-נווה
3. עו"ד ירון ברנהולץ




החלטה

הבקשות
1.
בפני
שתי בקשות סף שהוגשו מטעם המשיבים 1 ו- 2. המשיב 1 (להלן: "פלד") עתר לדחיית התובענה בשל הליך מקביל (ת"א (ת"א) 1620-02-16 (להלן: "התיק המקביל" או "התובענה הראשונה")) התלוי ועומד באותו סעד; בשל שימוש לרעה בהליכי משפט; ובשל היות התובענה דנא טורדנית וקנטרנית. לחלופין, עתר לעיכוב ההליכים עד להכרעה בתיק המקביל.
2.
בקשת סף שניה הוגשה ע"י המשיב 2 (להלן: "הורוביץ'") שעתר לסילוק התובענה על הסף מאחר ואינה מתאימה לטעמו להידון בהמרצת פתיחה; בשל העדר עילה ויריבות; בשל מניעות בעצם הגשת התובענה; בשל היות המבקש פושט רגל שתובענתו מוגשת ללא קבלת אישור ביהמ"ש של פש"ר; ולחלופין עתר לעיכוב הדיון בתובענה עד לסיום ההליך בתיק המקביל. ככל שהתובענה לא תימחק, עתר לחיוב המבקש בהפקדת ערובה להוצאות.

רקע
התיק המקביל/התובענה הראשונה
3.
להלן יפורטו באריכות מה טיעוני הצדדים בהתייחס לתובענה הראשונה על מנת שניתן יהיה לברר השאלות הזהות בשתי התובענות, נושא בעל משמעות לטענות הסף שהועלו כאמור.
4.
בתובענה הראשונה הגיש המבקש (להלן: "דיין") תובענה כספית בסכום העולה על 7.5 מיליון ₪ אף היא כנגד המשיבים בתובענה דנא. לטענתו, הינו איש עסקים בתחום הנדל"ן בכלל והמלונאות בארץ ובעולם בפרט. כחלק מעיסוקו הוא רכש יחד עם פלד, באמצעות חברות, מלון בעיר סארברוקן בגרמניה (להלן: "המלון הראשון"). כמו כן חתם עם פלד על הסכם לרכישת מלון נוסף בעיר באד רייכנהל (להלן: "המלון השני"), אף הוא בגרמניה. הורוביץ והמשיב 3 (להלן: "ברנהולץ" ויחדיו: "עוה"ד") שימשו כבאי כוחו של דיין ובהמשך כעורכי דינם של דיין ופלד וערכו בין דיין לפלד הסכמים. כחלק מעיסוקם כעוה"ד של דיין ופלד, כך נטען, הם קיבלו מדיין ומפלד סכומי כסף בנאמנות לרכישת בתי המלון. התובענה הראשונה הוגשה לבימ"ש זה מאחר וכספי הנאמנות שהופקדו אצל עורכי הדין לרכישת המלון השני הועברו לפלד מבלי שעורכי הדין יפעלו לרכישת המלון השני כפי התחייבותם. דיין הסביר, כי מערכת יחסיו עם פלד הוסדרה בהסכם שנערך ע"י עוה"ד וכונה "הסכם המייסדים" שנחתם על ידם במאי שנת 2012 (להלן: "הסכם המייסדים"). בפועל, הסדיר הסכם המייסדים את מערכת היחסים שבין השניים וההתחייבויות ההדדיות בניהן שלא לרכוש בתי מלון באירופה ללא שיתוף פעולה ביניהם. ההסכם הסדיר בנוסף את השקעתם של דיין ופלד בחברה שתוקם ומקום מושבה נקבע כהולנד, כמו כן הוסדרו בו עקרונות שיתוף הפעולה בין הצדדים. לטענת דיין, ההסכם משקף מערכת יחסים של "מעין שותפות" שהינה שותפות שווה המחייבת הסכמה משותפת של הצדדים לכל דבר ועניין.
5.
לטענת דיין, על פי הסכם המייסדים, ובסיוע עורכי הדין, הקימו דיין ופלד מספר חברות בהולנד. אחת מהן הינה
b.h. holding the netherlands b.v.

(להלן: "החברה ההולנדית") במניותיה מחזיקים באופן שווה דיין ופלד באמצעות גורמים שלישיים, כלשון סעיף 10 לתביעה.
6.


ביום 31.5.12 החברה ההולנדית רכשה את מניותיה של חברה גרמנית שהייתה בעלת בית המלון הראשון. לטענת דיין, הרכישה בוצעה עפ"י העקרונות העולים מהסכם המייסדים. לאחר רכישה זו שיתפו פעולה דיין ופלד לרכישת המלון השני כאשר גם בגין רכישה זו נחתם הסכם רכישה. לצורך רכישת שני בתי המלון הזרימו דיין ופלד, כך נטען, הון שהופקד תחילה בחשבון הנאמנות של עורכי הדין לפי דרישת הבנק כתנאי לחתימת הסכם הרכישה. הסכומים באותו חשבון נאמנות היו אמורים להיות מנוהלים ע"י עוה"ד (להלן: "חשבון הנאמנות"). הסמכת עורכי הדין הייתה לעשות שימוש בחשבון הנאמנות אך ורק לצרכי רכישת בתי מלון משותפים לדיין ולפלד. על תפקידם זה קיבלו עוה"ד שכ"ט שנמשך מחשבון הנאמנות וכן קיבלו שכ"ט ישירות מדיין. עוה"ד שימשו, כך דיין, כבאי כוחו וכן כנאמניו. דיין ופלד העבירו לעוה"ד בסך הכול 10,720,210 ₪, מתוכם שילמו עוה"ד לרכישת המלון הראשון 4,723,665 ₪, וכן הוצאו הוצאות לרכישת המלון השני. בחודש דצמ' 2012 ביקש דיין מעוה"ד פירוט הסכומים המופקדים בחשבון הנאמנות, ונמסר לו כי החשבון עומד ביתרת זכות בסך 5,788,319 ₪ מבלי להתחשב בריבית, שאמורה הייתה להצטבר על סכום זה. לאחר מועד זה התברר לתובע, מבלי שידע להסביר השתלשלות האירועים, כי כספי הנאמנות נעלמו. עוד התברר כי המלון השני לא נרכש עבור דיין ופלד ועלתה ההשערה ע"י דיין כי עוה"ד שיתפו פעולה עם פלד בלבד מבלי לערב אותו בכך. פלד מצדו הפסיק לשתף פעולה עם דיין ומערכת היחסים ביניהם מתבררת בבימ"ש בהליך אחר. פניותיו של דיין לעוה"ד לקבלת הסברים נדחו. כל שנמסר לו הוא כי יתרת כספי הפיקדון הועברה עפ"י הנחיית פלד לפלד. עוה"ד ציינו במכתב שהפנו לדיין, כי מעולם לא החזיקו עבורו בכספי הנאמנות, טענה שהוגדרה ע"י דיין כמגוחכת. לפיכך כאמור, הוגשה התובענה הראשונה למחצית היתרה שנותרה בחשבון הנאמנות בתוספת ריבית, כמו גם לפיצוי בגין אובדן ההזדמנות העסקית לרכישת המלון השני וכן להשבת ההשקעות אותן השקיע דיין.
7.
בכתב הגנה, שהוגש בתחילה במשותף, ומאוחר יותר הופרד לאחר שהורוביץ הגיש כתב הגנה מתוקן בנפרד, טענו עוה"ד כי עסקינן בתביעת סרק; כי מעולם לא שימשו נאמנים לכספי דיין ואף לא החזיקו בסכומי כסף הקשורים לדיין או מי מטעמו; כי לא עשו שימוש בסכומי כסף אלה, לרבות לא העבירו אותם לפלד; כי פלד היה זה שהפקיד סכומי הכסף בחשבון שנפתח בשוויץ והורוביץ שימש מיופה כוח בחשבון זה על מנת שניתן יהיה לדווח לבעלי הזכויות במלון השני
כי הופקדו כספי התמורה כחלק מתנאי העסקה לרכישת המלון; כי אין מדובר בחשבון נאמנות והחשבון נפתח על שם פלד בלבד; כי דיין לא הפקיד כל סכום לחשבון כלשהו; כי הם אמנם ערכו את הסכם המייסדים עבור דיין ופלד וכי החברה ההולנדית הוקמה על פיו; כי הם צורפו לתובענה מטעמים טקטיים בלבד; כי עסקת המלון השני לא יצאה אל הפועל מסיבות אחרות לגמרי מהנטען; כי ביצעו מלאכתם כעו"ד נאמנה; כי גבו חלק משכר טרחתם מהחשבון שפתח פלד בשוויץ אך לא זכו למלוא שכרם, ולפיכך אף הגישו תביעה שכנגד שהופנתה כנגד דיין ופלד על הסך של כ- 1.1 מיליון ₪; כי מהחשבון שפתח פלד שולם הכסף לרכישת המלון הראשון ובאשר למלון השני לא קוימו תנאי הרכישה, זו התבטלה על ידי הבנק לאחר שלא הועברו אליו סכומי הכסף בגין רכישת בית המלון השני ולפיכך לא יצאה עסקה זו אל הפועל ופלד משך את יתרת סכומי הכסף שהפקיד בחשבון בשוויץ שנפתח על שמו.
8.
הורביץ הגיש כאמור גם כתב הגנה מתוקן ובו ציין כי מעולם לא קיבל סכום כלשהו בנאמנות; כי לא שימש נאמן לכספי דיין או פלד או מי מטעמם ולא החזיק או שלט בסכומי כסף כאמור; כי פלד סרב להפקיד בנאמנות את סכומי הכסף הנדרשים לעסקאות ולפיכך פתח חשבון בבנק
bsi
בשוויץ, אליו הועברו באמצעות חברות פנמיות סכומי כסף לצורך ביצוע העסקאות נשוא התביעה; כי החשבון בשוויץ נפתח על שם פלד וברנהולץ, נתון שלא היה ידוע להורביץ בזמן אמת; כי מעולם לא הייתה לו גישה לחשבון זה; כי מעולם לא העביר לפלד סכום כלשהו, ודאי שלא את כספי דיין, שכן דיין לא העביר להורביץ סכומים כלשהם; כי דיין ולפלד, לכאורה בשם חברה זרה, ייסדו את החברה ההולנדית על מנת להוציא לפועל את עסקת רכישת בית המלון הראשון שבגרמניה, התקשרו עם משרד עו"ד בגרמניה לשם ליווי משפטי וחשבונאי בביצוע הרכישה; כי עסקת רכישת המלון הראשון הושלמה במלואה וכי דיין או מי מטעמו פיקחו עליה אישית ונתנו הנחיות למשרד עוה"ד הגרמני לשם השלמתה; כי טיפולו של הורביץ הסתיים עם השלמת רכישת עסקת בית המלון הראשון וכי לא היה מעורב ברכישת בית המלון השני בה טיפל ברנהולץ אישית מול עוה"ד הגרמני ולא באמצעותו; כי עסקת רכישת בית המלון השני לא יצאה על הפועל בשל אי מילוי תנאים מוקדמים וסכומי הכסף שהיו קיימים בחשבון, הושבו כאמור לפלד עפ"י הודעה שמסר לו ברנהולץ; כי לא ידע אודות מערכת היחסים שנרקמה בין פלד לברנהולץ; וכי לא הפר חובת נאמנות כלשהי כלפי דיין.
9.
פלד טען בכתב הגנתו, כי דיין הוכרז פושט רגל ביום 16.2.17 ובעיותיו הכלכליות הן שהביאו להגשת תביעת סרק זו; כי דיין פעל כנגדו בשיטות פליליות פסולות להשיג סכומי כסף שלא כדין תוך שימוש באיומים והפחדות; כי עוה"ד עצמם טיפלו ברכישת בתי המלון; כי אין בין החברה ההולנדית ובין דיין כל זיקה או קשר; כי דיין לא היה ואיננו בעל מניות בחברה ההולנדית וכך גם לא פלד; כי דיין לא כיהן כדירקטור בחברה ההולנדית ואין כל רישום ע"ש דיין במסמכיה הרשמיים של החברה ההולנדית; כי החברה ההולנדית התאגדה שנים קודם לחתימת הסכם המייסדים ולא נוסדה מכוחו; כי את טיוטת הסכם המייסדים הכינו עוה"ד וזו נחתמה על ידי דיין מצד אחד ופלד מצד שני כנציגה של חברה בשם
zurina assets corp
(להלן: "חברת צורינה"); כי פלד ביקש שלא להתקשר באופן אישי וכי הסכם מייסדים חדש ובו תצוין חברת צורינה כצד לו, אמור היה להיחתם לאחר מכן; כי דיין הפסיק לשתף פעולה עם פלד סמוך למועד חתימת הסכם המייסדים ונמנע מלקיים התחייבויותיו על פיו ומכאן שהסכם המייסדים "בא אל קיצו" ונותר על הנייר בלבד לאחר שנזנח ע"י דיין ולפיכך לא השתכלל בטרם קרם עור וגידים; כי ראייה לכך שההסכם לא השתכלל מצויה בעובדות ולפיהן לא הוקמה חברה זרה כעולה מהסכם המייסדים, כי פלד ודיין אינם בעלי מניות בחברה משותפת כלשהי, כי לא הוקם לחברה זו דירקטוריון ולא מונו לה דירקטורים, כי דיין לא ביצע פעולה ניהולית שיווקית או אחרת עבור חברה זו, כי מעולם לא נפתח חשבון בנק לחברה זו וכן לא נפתח כל חשבון בנק משותף ע"ש דיין ופלד, לא אישית ולא באמצעות חברה או תאגיד אחר; כי הסכם המייסדים בא אל קיצו בהסכמה; כי עסקת רכישת בית המלון הראשון הייתה כושלת ולא כדאית, שכן הצריכה השקעה כספית נוספת ניכרת שבוצעה כולה ע"י חברת צורינה, בעוד שדיין עצמו לא השקיע בעסקה זו דבר; כי פלד והגורמים אותם ייצג נותרו לבדם בהתמודדות מול עסקת רכישת בית המלון הראשון; כי העסקה בדבר רכישת המלון השני הוצעה ע"י דיין לפלד אך לא יצאה אל הפועל לאחר שפלד הבין שאין ביכולתו של דיין לגייס מימון; כי סכום הכסף שהופקד בחשבון בשוויץ בסך 1.2 מיליון יורו ונועד לרכישת בית המלון השני נגנב ע"י ברנהולץ ולא הושב לפלד כפי שנטען ע"י ברנהולץ והורוביץ; כי החשבון שנפתח בשוויץ הינו חשבון נאמנות שנוהל ע"י עורכי הדין והופקדו בו ב- 23.5.12 ע"י חברת צורינה 1 מיליון יורו שנועדו לרכישת בית המלון הראשון ובתאריך 4.7.12 הפקידה בחשבון חברת
rico asse management
(להלן: "חברת ריקו") סך של 1.2 מיליון יורו מטעם פלד לאחר שדיין ביקש לרכוש את בית המלון השני לעצמו אך בשל מחסור באמצעים פנה לפלד וביקש כי יבצע את ההשקעה עבורו, השקעה שדיין אמור היה להשיב לו. פלד הבהיר כי פנה לברנהולץ עם הוראה ולפיה כל עוד לא יוחזר לפלד סכום הפקדה זה, כפי שהתחייב כלפיו דיין, יירכש בית המלון השני ע"ש פלד בלבד; פלד הוסיף, כי דיין לא הפקיד לחשבון הנאמנות סכום כלשהו והסכומים בחשבון הנאמנות הופקדו ע"י החברות צורינה וריקו מטעם פלד בלבד; כי לאחר שהופקד הסך של 1.2 מיליון יורו, הוציא ברנהולץ מכתב לבנק באמצעותו אמורה הייתה להתבצע מכירת המלון השני לצורך עיכוב הליכי מימוש מכירת בית המלון השני במכירה פומבית כפי שאמור היה הבנק לבצע. כפועל יוצא, נחתם הסכם מכר לרכישת בית המלון השני תמורת 1.2 מיליון יורו. לאור חתימת ההסכם, קיבל דיין את מפתחות בית המלון השני, למרות שהעסקה טרם הושלמה, והחל מבצע בו שיפוץ מבלי שהיו בידיו סכומי הכסף הנדרשים לשלם לבעלי המקצוע ולספקים. לצורך השלמת העסקה, נדרש דיין להשיב לפלד, כך טען, סך של 1.2 מיליון יורו ובנוסף נדרש דיין לשלם חובות לנושים שונים כמו חוב לעירייה שעלה על 100,000 יורו; חוב לבית המשותף הצמוד שסכומו עולה על 250,000 יורו וכן חוב עמלה לחברת יורו טרייד, סכומים שאותם לא שילם; בסיכומו של יום, ולאור אי העברת הסך של 1.2 מיליון יורו לבנק באמצעות עורכי הדין כמו גם אי תשלום יתר החובות, נסוג הבנק מהעסקה ומכר את בית המלון השני בחודש יולי 2014 לצד שלישי תמורת 1.1 מיליון יורו. לטענת פלד, ברנהולץ, שטיפל בעסקאות ובחשבון הנאמנות, גנב כאמור מחשבון הנאמנות, סך של 1.2 מיליון יורו. בגין גניבה זו הגיש פלד תביעה שכנגד כנגד עוה"ד ודיין ע"ס כ- 7.6 מיליון ש"ח. פלד חזר והדגיש, כי הפקדת הסך של 1.2 מיליון יורו לחשבון הנאמנות לא הייתה קשורה להסכם המייסדים, אלא נעשתה כמחווה חברית לדיין. משפלד אינו צד להסכם המייסדים, הוא טען שאין אפשרות להגיש כנגדו תביעה אישית, כי אין כל עילת תביעה משפטית נגדו, לא נזיקית ולא חוזית; כי סכומי הכסף שהושקעו בחשבון בשוויץ אינם שייכים לדיין באופן כלשהו שכן הוא לא השקיע ולא הזרים לחשבון זה דבר. כך גם לא ידוע לפלד על שכר טרחה ששילם דיין לעוה"ד וכי מלוא שכר טרחתם שולם ע"י חברת צורינה.

המרצת הפתיחה
10.
התובענה דנא הוגשה כאמור על דרך המרצת פתיחה

בחודש נוב' 2018, (להלן: "התובענה דנא"). במסגרת התובענה דנא ביקש דיין מביהמ"ש להצהיר כי הסכם המייסדים תקף ומחייב את הצדדים לו; להורות לפלד להעביר מחצית מזכויות הבעלות במלון הראשון לידי דיין; להצהיר כי עוה"ד התחייבו כלפי דיין לכך שמחצית המלון תעבור לבעלותם; ולהורות לעוה"ד לבצע כל פעולה שתידרש לצורך קיום התחייבותם זו.
במילים אחרות התובענה הראשונה והתיק דנא עוסקים בעסקאות רכישה של שני בתי מלון מכוח אותה מערכת יחסים חוזית לכאורה. התובענה הראשונה עוסקת במלון השני ובנזקים שנגרמו לדיין לטענתו בשל אי רכישתו והתיק דנא עוסקת במלון הראשון לגביו ביהמ"ש נדרש להצהיר כי עפ"י הסכם המייסדים המלון הראשון הינו בבעלות דיין ופלד במשותף ולחייב את פלד להעביר מחציתו לדיין וכן לחייב עוה"ד לבצע את התחייבותם לרישום הזכויות במלון הראשון ע"ש דיין ופלד היינו סעד הצהרתי וסעד של צו עשה שהוגשו בתובענה על דרך המרצת פתיחה.
11.
שני התיקים מבססים כאמור עילת תביעה שמקורה בהסכם המייסדים. אין חולק על כך בין הצדדים. הטענות בבקשות הסף מתמקדות, בין היתר, בעצם יכולתו של דיין להגיש שתי תובענות, כל אחת למלון אחר, בעילה אחת שמקורה בהפרת הסכם המייסדים.
12.

עפ"י הסכם המייסדים בהואיל הראשון מצויין "הואיל והצדדים מעוניינים לעבוד יחדיו במסגרת חברה חדשה שתוקם שעיקר עיסוקה יהיה רכישת בתי מלון באירופה ובעיקר בגרמניה..." ובהואיל השני מצויין "הואיל וברצון הצדדים לקבוע התנאים וההוראות בנוגע לשיתוף הפעולה בניהם בהפעלת החברה, בנוגע לאחזקותיהם בחברה, בנוגע לניהול החברה וכבעלי מניות בחברה ובנוגע לזכויותיהם וחובותיהם לגביה".
13.
הדרישה לסעד הצהרתי בדבר תקיפות הסכם המייסדים הינה למעשה דרישה זהה בשתי התביעות, למרות קיומה של עילת תביעה נזיקית בתיק המקביל, אמנם הדרישה בתובענה דנא הינה לפס"ד הצהרתי בדבר תוקפו של הסכם המייסדים אך גם בתובענה הראשונה נדרשת קביעת תוקפו של ההסכם על מנת לחייב בסעדים הנדרשים שם, היינו מחצית מהתמורה שנותרה בחשבון הנאמנות, נזקי דיין בשל אי מימוש ההזדמנות העסקית ברכישת
המלון השני וכן השבת הוצאותיו. המסכת העובדתית הינה למעשה אותה מסכת עובדתית והחלוקה למעשה הינה חלוקה מלאכותית בין שתי תביעות שמקורן באותה עילה בדבר הפרת הסכם המייסדים. התובענה הראשונה נשוא המלון השני מקורה בהסכם המייסדים והתובענה דנא שעניינה המלון הראשון וזכויות דין בו מקורה גם כן בהפרת הסכם המייסדים שעניינו כאמור לעיל בשיתוף פעולה ברכישת בתי מלון כאשר רק מלון אחד נרכש בפועל ואף הוא נותר בידי פלד ואילו המלון השני לא הושלמה רכישתו בטענות אותן מפנה דיין כנגד פלד ועוה"ד.
14.
תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת:

"45. מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו".


בנסיבות, דיין לא ביקש מביהמ"ש להורות על פיצול סעדים בתובענה הראשונה קודם להגשת התובענה דנא אלא רק הודה בהודעתו לביהמ"ש מתאריך 28.3.2019 כי בקשה לסילוק התובענה בהעדר החלטת ביהמ"ש המתירה פיצול סעדים אמנם הוגשה אך לא התבקשה מצדו בקשת היתר לפיצול סעדיו. האם רשאי בעל דין לבקש לפצל סעדיו לאחר שהגיש את תביעתו באותה עילת תביעה לסעד נוסף?

פסיקת ביהמ"ש מלמדת כי תובע מחויב לתבוע את מלוא סעדיו הנובעים מעילת תביעה אחת
אלא אם עתר לפיצול סעדיו (ר' ע"א 466/89 צברי נ' מסוארי, פ"ד מה(2)177(1990); רע"א 211/91 גולדין
נ' כלל אינוסטמנס האוס, פ"ד מה(3)441 )(1991)).

ההוראה בתקנה 45 בדבר האיסור על פיצול סעדים
מונעת בדרך כלל, תביעה נוספת בגין אותה עילה, גם אם כלול בה סעד נוסף או שונה מזה שנתבע בתביעה הראשונה, אלא אם ניתן היתר מיוחד לפצל את הסעדים
(ר' ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי, פ"ד נז( 5) 166 (2003); ע"א 1020/06 קרצר נ' בנק לאומי (13.1.2010)). מאחר ויש בפיצול סעדים כדי לגרום לבזבוז זמן וריבוי התדיינות מן הראוי להתיר פיצולך סעדים רק במקרים יוצאים מהכלל (ר' ע"א 409/78 גולן נ' פרקש, פ"ד לד(1)813 (1979)). ריבוי דיונים כידוע פוגם בקופה הציבורית ובכיסם של בעלי הדין ויש בו אף כדי להביא לפסיקות סותרות. מכל מקום מטרת ההיתר לפיצול סעדים למנוע טענת מעשה בית דין ולפיכך השתק בעת דיון בתובענה השנייה.
15.
מהם אותם מקרים בהם ראוי לתן היתר לפיצול סעדים? משיב
על כך אורי גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (מהד' 12, 2015),306. אלו הם "מקרים שבהם הכלל של מעשה בית דין עלול לפגוע במימוש זכויותיו המהותיות של התובע, עד שאין עוד הצדקה להחמיר עמו עד כדי כך באמצעים דיוניים" (ר' גם רע"א 1399/11 קופת עליה אגודה נ' לזרום חברה קבלנית (19.1.2012)). המועד להגשת הבקשה הינו כל עוד מתנהלת התביעה המקורית בביהמ"ש ולענייננו כל עוד מתנהל התיק המקביל (ר' ע"א 702/89 אליהו נ' נעם אורים, פ"ד מה(2) 811 (1991), אך ביחס לשאלה האם ניתן להגיש הבקשה לאחר הגשת התביעה השנייה מציין אורי גורן בספרו כי "הגישה שהייתה מקובלת עד כה מתבטאת בכך שניתן לבקש היתר לפיצול סעדים גם לאחר שהוגשה התביעה השנייה ובלבד שטרם נסתיים הדיון בתובענה הראשונה. ניכרת מגמה לשנות את הגישה האמורה ולתחום את המועד שבו ניתן יהיה להגיש את הבקשה, עד לפני הגשת התובענה השנייה. גישה זו תואמת את מטרתה הבסיסית של התקנה ל'ריכוזם ושילובם של ההליכים כדי למנוע כפל ושילוש הדיון בשל אותה עילה...'" (ר' ע"א 372/85 פרץ נ' פרץ, פ"ד מ(4) 781 (1986)).בכל מקרה ניתן לעתור לפיצול סעדים כל עוד לא הסתיים הדיון בתובענה הראשונה (גורן שם. 310).
16.
בנסיבות המקרה דנא התובענה הראשונה עדין מתנהלת. התובענה השנייה אמנם הוגשה ללא היתר לפיצול סעדים אך זו מוגשת למעשה מבלי לפגוע באופן חסר תקנה בזכות הצדדים האחרים המתייחסים אליה עתה ואף השיבו לבקשה שהוגשה כאמור בדרך המרצה ותוך ניהול, בפועל של שתי התובענות בפני
אותו מותב ללא חשש להכרעות סותרות. לפיכך, ולאור העובדה ולפיה הפגיעה הלכאורית בזכויות התובע עלולות להיות ניכרות, מבלי לקבוע דבר ביחס לסיכויי תביעתו, כי אז סברתי שנכון יהיה לאפשר לתובע לפצל את סעדיו ולנהל התובענה דנא ביחד עם התובענה הראשונה.
17.
בכל הקשור עם הטענה לשימוש לרעה בהליכי משפט והיות התובענה דנא טורדנית וקנטרנית. טען פלד, כי לנוכח התביעה הראשונה אין מקום לדיון בתובענה דנא במיוחד לנוכח התנהלות התובע בעבר עת מחק תובענה נוספת שנדונה בין הצדדים בה"פ 40538-12-15. לא סברתי בנסיבות, כי לא ניתן לשלב את התובענה דנא עם התובענה הראשונה באופן שיצדיק אי בירורן במשולב וזאת מאחר ובסיסן של שתי התובענות מושתת על מערכת עובדתית דומה וההשלכות שיש לה על רכישת המלון הראשון כמו גם על אי רכישת המלון השני וכפועל יוצא על זכויות שונות שקמות לו לכאורה לתובע, בין לפיצוי ובין לרישום זכויותיו במלון הראשון. ויובהר, כי
אין בכך כדי להמעיט מהקשיים הניצבים בפני
התובע בכל הקשור עם מערכת היחסים ההסכמית שבינו לנתבעים, על נוסחיה השונים, על עצם השתכללותה של מערכת יחסים חוזית ומיהות הצדדים למערכות אלה, אך יחד עם זאת ניתן לברר שאלות אלה בצוותא בהתייחס לנושאים העולים בשתי התובענות על הקשר המובהק בניהם ומתן מענה לשאלות שהן זהות בשתיהן. מכאן, שלא מצאתי כי עצם העלאת טענות התובע במסגרת התובענה דנן מהווה בפועל שימוש לרעה בהליכי המשפט כמו גם לא מצאתי כי התובענה דנא מהווה הליך טורדני וקנטרני לאחר שמצאתי כי נכון יהיה לנהל את התובענות שבין הצדדים בצוותא חדא על מנת לסיים את כלל המחלוקות ההדדיות בהליך אחד.
18.
אשר לטענת המשיב 2 כי המרצת פתיחה אינה ההליך הראוי בנסיבות. לטעמו של המשיב 2 המרצת הפתיחה נועדה לברר הליכים באופן יעיל ופשוט שנושאם העובדתי אינו מעלה קשיים מיוחדים להבדיל מהתובענה דנן המעלה קשיים ניכרים המתבררים רובם ככולם בתובענה הראשונה ואין סיבה לנהל את התובענה דנא באופן מקוצר כאשר נכון יהיה למצער להמתין עם בירור התובענה דנן עד להשלמת הדיון בתביעה הראשונה ולאחר מתן מענה לסוגיות רבות זהות השנויות במחלוקת בין הצדדים בשני ההליכים מה גם שאין מקום לדון בתובענה בישראל בהיותה פורום לא נאות.

דיין טען, כי הבקשה אינה מלווה בתצהיר, כי הדיון אוחד עם התובענה הראשונה, ויתברר למעשה בסדר דין רגיל, כי שמיעת התיקים יחדיו מתבקשת ונכונה. מכל מקום אין לטעמו להמתין עם בירור התיק דנא המעלה כאמור שאלות רבות זהות לתובענה הראשונה, כי אין מדובר בפורום לא נאות כאשר הצדדים להליך הינם ישראלים, כמו גם מירב הזיקות הן לישראל.

המשיב 2 השיב כי כל הטענות העובדתיות בבקשה גובו בתצהיר שצורף בכתב התשובה להמרצת הפתיחה, כי דיין עצמו לא צירף תצהיר לתגובתו, מעבר לכך חזר למעשה על טענותיו.
19.
כבר עתה אומר, כי הסעדים המבוקשים כנגד עוה"ד מעלים קשיים בלתי מבוטלים וזאת לנוכח העובדה ולפיה המלון הראשון, המלון אליו מתייחסת התובענה דנא, רשום על שם חברה שאינה בעלת דין בהליך דנא, כמו גם רשומה בהולנד ואף נשלטת ע"י אזרח הולנדי (מר בליק) השוהה בחו"ל שאף הוא אינו בעל דין בתובענה דנא. לפיכך, אפילו יזכה דיין בתובענה כנגד עוה"ד, בנסיבות הקיימות, קיים קושי עצום במתן הוראות לעוה"ד לשמש נציגיו של דיין בביצוע רישום זכויותיו במלון הראשון בחו"ל מבלי שנשמעה לעניין זה כל התייחסות של החברה ההולנדית ושל מחזיק השליטה בה. מכאן, שבצדק מציין המשיב 2 בבקשתו כי הסעד המבוקש כנגד עוה"ד הינו למעשה סעד יותר תיאורטי מפרקטי, מאחר ומבוקש סעד כלפי חברה זרה ובעלים לכאורה זר. מעבר לאמור יובהר לעניין זה כי אין עסקינן בתובענה לסעד כספי המופנית כנגד עוה"ד, אלא לצו הצהרתי ובעקבותיו לצו עשה ככל שאמנם יוכח שעוה"ד הפרו את התחייבותם החוזית כלפי דיין. סעד של אכיפת התחייבותם זו כלפי דיין הינה קשה ביותר עד בלתי אפשרית בנסיבותיו של תיק זה הן מאחר ועסקינן בדרישה לאכיפת הסכם למתן שירות אישי והן לאור הקושי שבמעקב אחר ביצוע האכיפה מצד ביהמ"ש לנכס הרשום בחו"ל. (ר' לעניין העדר הזכות לאכיפת התחייבות חוזית כעולה מסעיפים 3(2) וכן 3(3) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 הדנות באכיפת התחייבות אישית כמו גם לפיקוח הנדרש מטעם ביהמ"ש בביצוע האכיפה בחו"ל). טעמים אלה לא הנחו אותי למחוק התובענה כנגד פלד מאחר ואינו מכחיש כי הינו קשור לחברה הרשומה כבעלת הזכויות במלון הראשון, וככזה, ככל שיוכח מהות הקשר, ניתן יהיה ולו לכאורה לדרוש כלפיו סעד הצהרתי מתאים ביחס למלון הראשון.
20.


בכל הקשור עם הטענה ולפיה דיין הינו פושט רגל שלא קיבל אישור בית המשפט של פש"ר לתובענה, נושא זה הוסדר עם קבלת אישור ביהמ"ש של פש"ר במסגרת הודעת דיין ביהמ"ש אליה צורפה החלטת ביהמ"ש של פש"ר מתאריך 24.3.2019 כעולה מהחלטת כב' הש' עירית וינברג-נוטוביץ ולפיכך נושא זה אינו יכול להיות שנוי במחלוקת.

16. לנוכח האמור לעיל הנני מורה כדלקמן:

א. התובענה שהוגשה בהמרצת פתיחה תהפוך לתובענה אזרחית רגילה בין היתר לנוכח הסכמתו של דיין. כתבי הטענות יוותרו בעינם. הצדדים ישלימו ההליכים המקדמיים בתובענה דנא בתוך 45 ימים מהיום. בתוך 90 ימים מהיום יגיש דיין השלמות לתצהירי העדות הראשית מטעמו שהוגשו לתובענה הראשונה כך שיכללו התייחסות לתובענה דנא ולתובענה דנא בלבד. 45 ימים לאחריו יעשה כן פלד. הפגרה במניין הימים. נקבע לקדם משפט נוסף לתאריך 2.12.2019 שעה 11:30 לבחינת חומר הראיות שיוגש להליך דנא בלבד. הדיון בשתי התובענות, שהינן עתה שתי תובענות אזרחיות, יאוחד לכלל דיון אחד. אין באיחוד כדי לפגום במועדי ההוכחות הקבועים בתובענה הראשונה שישרתו עתה את שתי התובענות המאוחדות.

ב. התובענה שהוגשה כנגד עוה"ד תימחק לנוכח הסעדים המבוקשים כלפיהם.

ג. התובענה כנגד המשיב 1 תעמוד בעינה.

ד. לנוכח העובדה ולפיה לא הוגשה בקשה לפיצול סעדים במועדה יישא דיין בהוצאות המשיבים 1 ו-2 בסך 5,000 ₪ לכל אחד מהם (סה"כ 10,000 ₪) וזאת מאחר והמשיב 3 לא היה שותף לבקשות. לנוכח מחיקת התובענה כנגד עוה"ד יישא דיין בהוצאות המשיב 2 בסך 10,000 ₪. משעוה"ד ברנהולץ לא שותף לבקשה אין מקום לתשלום הוצאות כלפיו.

ה. החלטה בבקשה להפקדת ערובה להוצאות בתובענה דנן אינה נדרשת משאינה עומדת לדיון לאחר מחיקת המשיב 2 שהגישה. המשיב 1 אמנם עתר לחיוב דיין בערובה להוצאות בתשובתו להמרצת הפתיחה
אך לא בבקשה למחיקה על הסף. החלטה בבקשה להפקדת ערובה להוצאות בתובענה הראשונה תישלח בנפרד.


ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ט, 28 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.










הפ בית משפט מחוזי 6553-11/18 יצחק דיין נ' ד"ר נתן פלד, עו"ד עמית הורוביץ, עו"ד ירון ברנהולץ (פורסם ב-ֽ 28/04/2019)