פסקי דין על פרופ' אמנון כרמי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

3636/04 בל     08/01/2006




בל 3636/04 פרופ' אמנון כרמי נ' המוסד לביטוח לאומי




1
בתי הדין לעבודה
בל 003636/04
בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
08/01/2006

כב' השופטת נאוה וימן

בפני
:
המערער
פרופ' אמנון כרמי

ע"י ב"כ עו"ד ישראל יונגר
- נ ג ד -
המשיב
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד צחי רטר

פסק דין
1. עניינו של המערער, מגיע לבית הדין פעם נוספת, ב"גלגול רביעי", הפעם בערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 31.8.2004, שקבעה כי אין שינוי בדרגת נכותו (לא חלה החמרה ולא נתגלתה פגימה חדשה), בהשוואה להחלטת ועדה לעררים מיום 5.6.1996 שקבעה את נכותו היציבה, בגין תאונת עבודה שארעה לו ביום 6.3.94, בשיעור 25%.

2. עובדות הרקע לערעור

את עובדות הרקע, ככל שהן רלבנטיות לערעור, אפרט להלן על פי המסמכים שהוצגו בפני
במהלך הדיון, הגם שמתברר כי לא כל דוחות הועדות הרפואיות אשר דנו בעניינו של המערער הובאו בפני
.

(1) ביום 6.3.1994, בעת שפסע בירידה מבית הדואר לכיוון הרחוב, החליק המערער, נפל לאחור על גבו, ונפגע בידו ובכתפו השמאלית, בתאונה שהוכרה על ידי המשיב כ"תאונת עבודה" (להלן-"התאונה").

(2) הועדה הרפואית קבעה ביום 5.6.1996 את דרגת נכותו היציבה של המערער, בגין פגיעה
בכתף שנגרמה כתוצאה מהתאונה הנ"ל, בשיעור 25%.
(3) בחודש יולי 1998, או בסמוך לכך, הגיש המערער בקשה לקביעת דרגת נכותו מחדש, לפי
תקנה 36 לתקנות הבטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז- 1956 -
(להלן: "תקנה 36"), בטענה שנתגלתה פגימה חדשה, הנובעת מהתאונה, משאובחן,
לטענתו, כי נגרם לו שבר בזיז חוליה 4l , בעמוד השדרה המתני.
בתמיכה לבקשה, צירף המערער אישור רפואי מיום 8.7.98, שניתן לו ע"י רופאה
תעסוקתית, כנדרש לפי תקנה 36.

(4) הועדה הרפואית, קיימה דיון בעניינו של המערער, לפי תקנה 36, וקבעה את
נכותו היציבה מחדש, החל מיום 8.7.98, בשיעור 29%.
הגם שפרוטוקול הועדה מיום 1.9.98 לא הוצג בפני
- עולה מטענות הצדדים
ומהמסמכים שהוגשו - כי הועדה קבעה נכות נוספת, בשיעור 5%, בגין שבר בזיז
הרוחבי של חוליה 4l .

(5) הן המערער והן המוסד, ערערו על החלטת הועדה, בעניין "הפגימה החדשה".

המוסד לביטוח לאומי
טען בנימוקי הערר:
"... הועדה העניקה נכות נוספת בגין מ/א שבר בזיז רוחבי בחוליה 4l,
על פי סעיף נכות העוסק בשבר בגוף החוליה.
א. אין הוכחה כי השבר בזיז הרוחבי בחוליה 4l נגרם כתוצאה מהתאונה
ממרץ 1994.
ב. יתרה מזו: לדעת המוסד, שבר של זיז רוחבי אינו מקנה נכות, וודאי שלא
על פי סעיף של שבר בגוף החוליה".

מטעמים אלה, ביקש המוסד מהועדה הרפואית לעררים:

"לקבוע כי אין להעניק נכות בעבור השבר בזיז החוליה 4l,
כי למעשה אין החמרה - ולפסוק בהתאם".

עולה, אפוא, לכאורה, על פי כתב הערר, כי המוסד לא חלק על קיומו של שבר בזיז
הרוחבי בחוליה 4l, אלא טען, כנגד החלטת הועדה מדרג ראשון, כי השבר בזיז החוליה
לא נגרם כתוצאה מהתאונה, וכי הועדה קבעה את שיעור הנכות הנוספת לפי סעיף ליקוי
שאינו מתאים לממצא בגינו היא נקבעה.
(6) הועדה לעררים דנה בערר הנפגע ובערר המוסד ב-3 ישיבות (ב-22.12.98, ב-11.2.99
ובישיבה נוספת, אחרונה, שבה ככל הנראה החליטה הועדה לקבל את ערר המוסד
(פרוטקול הדיון האחרון לא הוצג בפני
).

ככל שהדברים דרושים, לצורך הדיון שבפני
, אציין כאן כי בדיון מיום 22.12.98 ציינה
הועדה לעררים כי "הצילום האחרון של עמוד השדרה המותני מראה שהשבר בזיז
הרוחבי התאחה בעמדה אנטומית".

(7) בערעור שהגיש המערער לבית הדין, על החלטת הועדה לעררים (בתיק 1011/99) הגיעו
הצדדים להסכמה, לפיה הוחזר עניינו של המערער אל הועדה לעררים.
הועדה התבקשה לדון בשני עניינים.
הרלבנטי לענייננו הוא עניין השבר בזיז הרוחבי , לגביו הוסכם כדלקמן:
"באשר לתיאור השבר של הזיז הרחבי: בסעיף 29 לפרוטוקול של הועדה, נקבעו שני
ממצאים:
1. המדובר בשבר "תלישה"
2. "תלישה" מלווה בקרע של שרירים אשר מתחברים לזיז הרחבי אשר נשבר, וכאן לא
הבדיקות ולא התיעוד - לא מדגימים פגיעה בשרירים הפרוטברלים.

הועדה מתבקשת להתייחס לחוות הדעת של פרופ' דניאל רייס מ-18.5.97 ופרופ' חיים
שטיין - 27.5.99 ותתן דעתה לנושא קיום או אי קיום שבר התלישה".

לבקשת הצדדים נתן בית הדין ביום 28.6.00 תוקף של

פסק דין
להסכם הנ"ל (להלן-"פסק
הדין הראשון").

(8) הועדה לעררים, אליה הוחזר עניינו של המערער על פי פסק הדין הראשון קיימה את הדיון בעניינו, מבלי שניתנה למערער זכות טיעון בפני
הועדה.
מסיבה זו - הסכימה ב"כ המוסד להחזיר את העניין לועדה לעררים בהרכב אחר, על מנת שתפעל בהתאם לפסק הדין הראשון, כפי שהצהירה ב"כ המוסד, בעת הדיון בערעור שהגיש המערער כנגד אותה החלטה (בתיק בל 377/01).
בפסק הדין, שניתן ביום 17.2.2002, ע"י כב' השופטת סמיר-עמאר (להלן-"פסק הדין השני"), הוחזר עניינו של המערער, בהסכמת המוסד, לועדה לעררים בהרכב אחר, משהורה בית הדין כי פרוטוקול הועדה לעררים מיום 9.1.01 יוצא מהתיק ולא יובא בפני
הועדה בהרכבה החדש, וניתנו לועדה הוראות , כדלקמן:
"... שתשב על המדוכה ותדון בנושאים המפורטים בהסכם הפשרה שקיבל
תוקף של

פסק דין
מיום 28.6.00...
לצורך הדיון תדאג הועדה לזמן את המערער ובא כוחו להופיע בפני
ה ולטעון
את טענותיהם.
כמו כן, יהיה רשאי התובע להגיש להתייחסות הועדה את חוו"ד פרופ' קרסו,
מיום 26.6.00.
עם סיום דיוניה תנמק הועדה מסקנותיה".

(9) הועדה לעררים, בהרכבה החדש, דנה בערעור בשתי ישיבות.
בישיבה הראשונה, ביום 18.6.2002, רשמה הועדה את תלונות המערער ואת טענות בא
כוחו, ערכה למערער בדיקה קלינית, שממצאיה תוארו בפרוטוקול, ועיינה בממצאי בדיקות, צילומי רנטגן ו- m.r.i .
בהתייחס לצילום עמוד השדרה, מ-22.12.97 - ציינה הועדה לעררים:
"נראה זיז רוחבי ב-4l עם קו שיכול להתאים לשבר מצד ימין של החוליה.
כמו כן נראים מספר זיזים עדינים בקדמת חוליה 4l בגבול העליון שלה".

את ממצאי בדיקת ה-m.r.i של עמוד השדרה המתני מיום 3.1.98, תיארה הועדה: "בגדר התקין".

הועדה לא סיימה את הדיון באותה הישיבה, משהזמינה לעיונה את כרטיסיו הרפואיים של
המערער, וקבעה כי תסיים את הדיון בהעדר המערער, כפי שציינה בהחלטתה:
"בכדי להתייחס לפסק הדין ולכל החומר הרפואי, כולל חוות דעת
וספרות מקצועית, מבקשת הועדה לדון בתיק ללא נוכחות - ל-2 ישיבות".

בישיבה הבאה, ביום 8.1.03, לאחר שקיבלה את החומר הרפואי שהוזמן לפי בקשתה,
סיימה הועדה לעררים את הדיון, בהחלטה ארוכה ומפורטת.

בהתייחס לבעיות מהן סובל המערער בגב ובעמוד השדרה, ציינה הועדה לעררים, בין השאר, כי המערער החל לסבול מכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל ימין בסוף 1997, היינו כשלוש וחצי שנים לאחר התאונה, וכי משאושפז בתחילת 1998 בבית חולים, בעקבות כאבי הגב המקרינים לרגליים, נרשם בגליון תולדות האישפוז, במפורש: "אין סיפור של חבלה".

עוד הוסיפה הועדה וציינה בהחלטתה: "כידוע, כאבי גב מצוי בכ-80% מהאוכלוסיה וללא קשר לחבלה".

אשר לממצא של שבר בזיז החוליה, שהוא מושא הדיון גם בערעור שלפני - ציינה הועדה
לעררים:
"הממצא של שבר (?) בזיז רוחבי של 4l מימין - לא גורם להגבלה בתנועות,
או חוסר עצבי.
צריך לציין כי במיפוי עצמות מ-29.12.97 לא הראה קליטה במקום 4l. כמו כן, ה-c.t
ו-mri מ-3.1.98 לא הראו ממצא בקשר לזיז הרוחבי 4l מימין, אלא שינויים
דיסקופטיים ניווניים ולא חבלתיים".

לעניין קביעת הנכות, בגין הממצא של שבר בזיז הרחבי של החוליה (ממצא שסוייג בסימן
שאלה, כאמור לעיל) הסבירה הועדה לעררים:
"דרגת נכות עבור שברים בעמוד שדרה לא מעניקה נכות עבור זיז רוחבי, אלא אם כולל
שבר בזיז הספינוזיס.
התלישה של הזיז הרוחבי לא יכול בשום פנים ואופן לגרום להתקף חריף של כאבי גב
עם הקרנה לרגל ימין".

הועדה נתנה דעתה לחוות הדעת של פרופ' רייס ושל פרופ' שטיין והסתייגה מהן.
ראשית, עולה מהחלטת הועדה כי ממצאי הבדיקה שתוארו בחוות הדעת של פרופ' שטיין "לא קיימים כיום". שנית, הועדה קבעה, בהסתמך על ממצאי בדיקתה ועל גליון האשפוז של בית החולים, כי פרופ' רייס ופרופ' שטיין מייחסים הסבל מ-1997 לארוע מ-1994 ואין לכך כל בסיס.

הועדה לעררים מיום 8.1.2003 הגיעה, אפוא, למסקנה כי "לא חלה החמרה במצב הכתף ואין קשר בין תלונותיו לגבי הגב והתאונה הנדונה" - ומכאן קביעתה כי דרגת הנכות נותרה "ללא שינוי".

(10) המערער לא השלים עם החלטת הועדה לעררים והגיש גם עליה ערעור לבית הדין (בתיק
בל 545/03, אשר נדון בפני
כב' השופט הראשי, ר. כהן).
בעת הדיון בערעור, חזר ב"כ המערער וביקש להורות לועדה הרפואית להשיב לשאלות שהציב בית הדין בשני פסקי הדין הקודמים, משטען כי "זכותו של המערער שפגיעתו בזיז או בשבר הזה יהיה נדון. או שיש לו, וברור שיש לו, מה מקורו - ולא היה לו יומו בבית הדין".

גם הפעם, הגיעו הצדדים להסכמה - כפי שהועלתה בכתב, בפרוטוקול:

"בשלב זה מודיעים הצדדים לבית הדין שמקובל עליהם שעניינו של המערער יוחזר
לאותה וועדה על מנת שזו תתייחס לאמור מטה ולאור זאת תקבע האם משנה
היא ממסקנותיה או מבהירה אותן, והכל בצורה מפורטת ומנומקת שברורה גם למי
שאיננו מומחה בתחום הרפואה:

א. בפרוטוקול הוועדה מיום 18.6.02 (סעיף 21) קובעת הוועדה בין היתר כך:
"צילום עמוד שדרה מותני מ - 22.12.97 - נראה זיז רוחבי ב - l4 עם קו שיכול
להתאים לשבר מצד ימין של החוליה, כמו כן נראים מספר זיזים עדינים
בקדמת חוליה l4 בשביל העליון שלה".

בהמשך מתייחסת הוועדה לבדיקת mri הנוגעת לעמוד שדרה מותני וכו'.

ב. לאור האמור לעיל תבחן הוועדה האם לדעתה הממצא בצילום עמוד שדרה מותני
האמור לעיל, הוא תוצאה ישירה של העובדות שסבבו את הארוע שהוכר
כתאונה בעבודה ב- 6.3.94 (תלונות המערער כפי שנרשמו בפרוטוקול הוועדה
הנ"ל הן בין היתר "הנפילה ביום התאונה היתה אחורה על הגב ונגרמה פריקת
כתף שמאל ופגיעה ביד"); היינו האם לדעת הוועדה יש קשר סיבתי ישיר בין
הארוע התאונתי שהוכר כתאונה בעבודה ובין הממצא בזיז הרוחבי בחוליה l4;
אם לא,

ג. האם לדעת הוועדה הממצא בצילום עמוד שדרה מותני כאמור לעיל, הוא תוצאה
החמרתית של הפגיעה ביום התאונה.

ד. תמצא הוועדה שיש קשר, בין על פי האמור לעיל בסעיף ב' ובין על פי האמור
בסעיף ג', תקבע את אחוזי הנכות שיש להעניק בגין כך אם מגיעים כאלה
(לרבות חשבון עו"ש ככל שנדרש).

ה. תחליט הוועדה שיש מקום להעניק אחוזי נכות נוספים, תשקול הפעלת
תקנה 15.

ו. הוועדה תחליט לפי שיקול דעתה האם בטרם תתן את החלטתה על פי האמור
לעיל, מבקשת היא לזמן את המערער אם לאו".
בית הדין אישר את ההסכמות הנ"ל ונתן להן תוקף, כפי שנאמר בפסק הדין מיום
28.1.2004 (להלן - "פסק הדין השלישי") - "עניינו של המערער מוחזר לועדה באותו
הרכב, על מנת שתפעל כאמור לעיל, בהסכמת הצדדים, המהווה חלק בלתי נפרד מפסק
דין זה".
(11) ביום 31.8.04 חזרה, אפוא, הועדה לעררים לדון בעניינו של המערער, בהתאם לפסק הדין
השלישי, כאמור לעיל (להלן - "הועדה לעררים האחרונה").

על החלטת הועדה לעררים האחרונה - הוגש הערעור שלפני.

3. החלטת הועדה לעררים האחרונה

הועדה לעררים האחרונה התכנסה לדון בעניינו של המערער פעמיים:

בישיבה הראשונה, ביום 28.6.2004, עיינה הועדה בפסק הדין השלישי וציינה את נימוקי
הערעור, כפי שטען בפני
ה ב"כ המערער:
"העומד לדיון הוא מקורו של השבר בזיז. האם הוא מולד, היכן הוא רשום, או נירכש -
ואם כן, מה מקורו טרם התאונה, אחרי התאונה, או מתאים לתאונה לפי אופי הפגיעה
וצורת הנפילה כמתואר בחקירה מ-11.8.94".

הועדה גם פירטה את תיאור התאונה, על פי דברי המערער:
"נפלתי לאחור, כאשר היד והכתף נחבלו בקצה המדרכה. הנפילה היתה על הגב,
ושכבתי על הרצפה מספר דקות. נפלתי פרקדן לאחור, על הגב".

הועדה ציינה כי עיינה היטב בפסק הדין, שמעה באריכות המערער ואת בא כוחו, והחליטה לסיים את הדיון במועד אחר, ללא נוכחות המערער, כפי שהסבירה בסעיף 23 לפרוטוקול הישיבה הראשונה:
"מאחר ומדובר בתיק עם מסמכים רבים, הועדה מבקשת לקבל את התיק שוב
לועדה נוספת, כתיק יחיד, בו תתייחס לפסק הדין וגם לטיעונים הרבים שהוצגו
ע"י הנפגע ובא כוחו, בהתאם למסמכים הרבים שבתיק.
הועדה מבקשת לקבל את התיק כתיק יחיד ללא נוכחות, לשתי ועדות.
בפעם הבאה, הועדה תתייחס היטב גם לשאלות שהציג עורך הדין בנימוקי
הערר..."
בישיבה השנייה, ביום 31.8.2004, סיכמה הועדה לעררים האחרונה את ממצאי בדיקתה ומסקנותיה, בהתייחס להוראות פסק הדין השלישי, בהתאם לסעיפי ההסכם אשר קיבל תוקף של

פסק דין
, כפי שפירטה בסעיף 21 להחלטתה, משהזכירה גם חלק מקביעותיה הקודמות (ההדגשות, כאן ובהמשך, הוספו):

"בועדה מ-18.6.02 מתואר בפרוטוקול "צילום ע"ש מ-22.12.97 נראה זיז רוחבי
l4 עם קו שיכול להתאים לשבר מצד ימין...".

הועדה ציינה את סיכום המחלה מבית החולים בני ציון מ-10.2.98 שם אושפז
"עקב כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל ימין מזה 3 חודשים. לדבריו, הכאב
מקרין עד לברך ימין. הכאב מעיר משינה בלילה. בעבר לא סבל מכאבים
דומים. אין סיפור של טראומה. בד"כ בריא... בוצע מיפוי עצמות. קיימת
קליטה מוגברת במקצת בטרוכנטר הגדול מימין. bursitis? בראש ההומריס
משמאל (טראמה). בצילומי האגן וע"ש מותני שינויים ניווניים עם הצרות
מרווח 1s-5l . ב-c.t ע"ש מתני סימנים עם בלט דיסקלי מרכזי בגובה
4l-3l ובלט דיסקלי אחורי מרכזי עם לחץ על 2 שורשי העצבים...
האבחנה, כפי שפירטה הועדה לעררים האחרונה בהמשך הפרוטקול, הנה כדלקמן:
"מצב לאחר שבר מרוסק של הומרוס שמאל, לאחר קיבוע פנימי ואיחוי.
ממצא פתולוגי, mri ע"ש מותני - פריצת דיסק 5l-4l אחורי ימני, הלוחצת
על השק הדורלי. 4l-3l רטרוליסטזיס מרומזת ובלט דיסק כללי, לתוך
התעלה השורש עם היצרות משמעותית של הרצסוס. לחץ על השורש אולי
יותר משמאל.
בלט דיסק כללי אחורי דופירמינלי, יותר מימין, עם הצרות משמעותית.
שינויים ניווניים קלים בגובה 3l-2l.

בסיכום מסקנותיה, התייחסה הועדה לעררים האחרונה ל"ממצא" הנטען, של שבר בזיז חוליה 4l, והשיבה לשאלות עליהן התבקשה להשיב, בהתאם לפסק הדין השלישי:

לשאלה א'
"יש לשים לב כי בכל הצילומים והמיפויים לא אוזכר כלל זיז רוחבי 4l מימין,
אפילו ברמז אחד.
בצילום הרנטגן נרמז, אך לא אושר בצילומי ה-c.t וה-mri המראים חתכים
צפופים של כל האזור.
אי לכך, לא היה כל בסיס להכיר כי היה, או ישנו, שבר בזיז רוחבי 4l".

לשאלה ב'
משהגיעה למסקנה כי אין ולא היה שבר בזיז החוליה 4l - ממילא לא יכלה הועדה להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי בין "הממצא" האמור לבין התאונה, ועל כן הפנתה, בתשובה לשאלה ב', אל ההסבר הנ"ל שניתן בתשובה לשאלה א', והוסיפה אף זאת:
"יש לקרוא שוב סיכום המחלה והתולדות שנרשמו מפי התובע.
הנפילה שגרמה לחבלה בכתף לא גרמה ל"שבר" בזיז רוחבי 4l, שכאמור
לא הוכר כלל קיומו באמצעי הדימות הרבים הקיימים".
בהתייחס לצורת הנפילה, כפי שתאר בפני
ה המערער, המשיכה הועדה לעררים, בתשובה לאותה שאלה:
"הועדה לא שוללת אפשרות כי התובע נפל גם על גבו. מאידך, אין כל הוכחה לשבר בזיז 4l מימין. גם לפי התולדות, כאמור, אין קשר בין הופעת כאבי הגב התחתון עם קרינה לרגל, שהחלה בשנת 1988 (צ"ל 1998 - נ.ו) והצריכה אישפוז,
לבין הנפילה ב-1994".

לשאלה ג'
גם לאפשרות של "תוצאה החמרתית" השיבה הועדה לעררים האחרונה בשלילה, כדבריה:
"הועדה לא מוצאת קשר בין הממצא הנטען בזיז 4l לבין הנפילה ב-1994.

לשאלות ד' ו-ה'

הועדה חזרה והפנתה לתשובותיה הקודמות - וברי כי לא היה מקום להשיב לשאלות אלה, המתייחסות לקביעת דרגת נכות בגין הממצא של שבר בזיז החוליה 4l, שקיומו נשלל על ידי הועדה.

לשאלה ו'

משבדקה הועדה את המערער, שמעה את תלונותיו ואת טענות בא כוחו, ועיינה בקפדנות במכלול המסמכים והחומר הרפואי - לא ראתה הועדה צורך לזמן את המערער להופיע בפני
ה פעם נוספת. על טענות ב"כ המערער השיבה הועדה, בהתייחס לשאלה ו':
"הועדה שמעה טיעוניו של עו"ד יונגר ישראל, וכן את טיעוני התובע, פרופ' כרמי.
עורך הדין ביקש התייחסות למקורו של השבר בזיז. כאמור, לא היתה כל הוכחה על
קיומו של שבר. סעיף 37(9) מתייחס לשבר בזיז הספינוזיס, עם או בלי זיז רוחבי,
processus spinosus שלא התחבר.
כאמור,לתובע לא היה שבר בזיז הרוחבי, כפי שהוסבר לעיל, לא לפי התולדות וכן
לא לפי הדימות המפורט".

סיכום החלטת הועדה

בהתחשב בממצאים, בקביעות ובמסקנות, כאמור לעיל, סיכמה הועדה את החלטתה:
"מכל האמור לעיל - אין שינוי בהחלטה".
הועדה לעררים האחרונה חזרה, אפוא, לקביעתה הקודמת, כי נכותו של המערער נותרה "ללא שינוי", בהשוואה לקביעת הועדה לעררים מיום 5.6.1996 משמע שלא חלה החמרה ולא נתגלתה פגימה חדשה הנובעת מהתאונה ומכאן שנכותו של מהערער, הנובעת מהתאונה - נותרה בשיעור 25%.

6 טענות המערער:

המערער טוען כי הוועדה לא פעלה בהתאם לפסק הדין השלישי, ובחרה לדון בנושאים שלא נתבקשה לדון בהם.

לטענתו, דבר קיומו של שבר בזיז החוליה בעמוד השדרה המתני לא היה שנוי במחלוקת, כפי שעולה מהסכמת הצדדים ביום 28.1.200.

לטענת המערער, בהתאם לפסק הדין שהחזיר את עניינו אל הועדה לעררים האחרונה, כל שהיה על הוועדה לעשות, הוא לבחון את שאלת הקשר הסיבתי בין השבר בזיז הרוחבי בחוליה 4l לבין החבלה שנגרמה כתוצאה מהתאונה, משמוסיף המערער וטוען, כי באשר לשיעור הנכות שמקנה השבר האמור - אין מחלוקת כי הנכות היא בשיעור 5%, כפי שקבעה הועדה מדרג ראשון (בדיון לפי תקנה 36) וכפי שקבעו מומחים רפואיים אחרים, לרבות מומחים שאינם מטעמו של המערער.

בטיעוניו, בכתב ובעל פה, ציין ב"כ המערער כי בהליכים הקודמים שהתקיימו בעניינו של המערער, לרבות החלטות של ועדות רפואיות קודמות, והסכמות אליהן הגיעו הצדדים ב"גלגולים הקודמים" של ההליכים המשפטיים - לא היה ספק ולא התעוררה מחלוקת, באשר לקיומו של השבר בזיז החוליה בעמוד השדרה.
המחלוקת היתה נטושה, לדבריו, באשר למקור השבר, האם הוא "מחלתי" או "חבלתי", שאז, לדבריו "בהיעדר אירוע תאונתי נוסף אחר, לאחר התאונה כי אזי ללא ספק הפגיעה הינה תוצאה מהתאונה".


ב"כ המערער צירף לטיעוניו חוות דעת מעודכנת (שלא היתה בפני
הועדות לעררים), של פרופ' גרשון וולפין, אשר איבחן בצילומי עמוד שדרה מתני מיום 22.12.97, כדבריו, "מצב לאחר שבר, ללא תזוזה של הזיז הרוחבי הימני של החוליה המתנית הרביעית (4l)".

בבקשה מיום 19.5.2005 ביקש ב"כ המערער להוסיף טענה נוספת, המצביעה לטענתו על "התחפרות" של הועדה לעררים, אשר לדבריו "לא טרחה... לבדוק את צילומי הרנטגן שנעשו למערער בעבר".
לטענתו, בעוד שבהחלטתה הקודמת, בשנת 2002, התייחסה הועדה לעררים לצילומי
הרנטגן, "ואז", לדבריו, "דעת הועדה היתה שונה מדעתה כיום" - כל שעשתה הועדה לעררים האחרונה היה "לצטט מתוך זיכרון כללי שראתה ב-18.6.02", "ואז", לדבריו, "היא כן אבחנה שבר רוחבי בזיז".

ב"כ המערער מבקש, אפוא, כי בית הדין יקבע את נכותו של המערער, בגין שבר בזיז הרוחבי של חוליה 4l , בשיעור של 5%, ולחלופין הוא מבקש לקבל את הערעור ולהחזיר את הדיון לוועדה רפואית, בהרכב שונה.

7. טענות המשיב:

ב"כ המשיב מבקש לדחות את טענות המערער, משלדבריו פעלה הועדה לעררים על פי פסק הדין האחרון ולא סטתה מהוראיותיו.

ב"כ המשיב מפנה להסכם מיום 28.1.04, שקיבל תוקף של

פסק דין
, וטוען כי לא ניתנה שם כל הסכמה לגבי קיומו של שבר בזיז חוליה 4l.

יתר על כן, בתגובה לטענות הנ"ל של המערער, טוען המשיב כי גם בישיבתה מיום 18.6.02 הועדה לא קבעה, בצורה פוזיטיבית, כי קיים שבר בזיז החוליה, אלא שבצילום רנטגן מ-22.12.97 "נראה זיז רוחבי ב- l4 עם קו שיכול להתאים לשבר מצד ימין של החוליה - "יכול להתאים" - ותו לא.



בתגובתו לטענות המערער, מפנה ב"כ המשיב אל החלטת הועדה לעררים, שציינה כי בדיקת mri של עמוד השדרה המתני מיום 3.1.98 הייתה תקינה, וכן הוא מזכיר כי
כבר ביום 22.12.98 קבעה ועדה רפואית לעררים קודמת, כי בצילום רנטגן מיום 5.2.98 "אין מבחינים יותר בשבר של הזיז הרוחבי" וכי "הצילום האחרון של עמוד השדרה המתני הראה שהשבר בזיז הרוחבי התאחה בעמדה אנטומית".

בהתייחס לבקשת המערער, כי בית הדין יקבע את נכותו, בגין השבר בזיז החוליה, בשיעור 5% - טוען המשיב כי הסמכות לקבוע דרגת נכות נתונה לועדה הרפואית, על פי שיקול דעתה הרפואי-מקצועי - ואין מקום במקרה זה, כי בית הדין יחליט בדבר שיעור הנכות.
8. דיון והכרעה

על פי הפסיקה: "משהוחזר עניינו של המערער לועדה, עם הוראות, יהיה על הועדה
להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין..." (ראה דב"ע נא/ 29-01, מנחם פרנקל
נגד המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כ"ד 160, עמ' 162).

יש לבחון, איפוא, האם הועדה לעררים האחרונה, בדיוניה מיום 28.6.2004 ומיום
31.8.2004 מילאה אחר הוראות פסק הדין השלישי (מיום 28.1.2004), אשר על פיו הוחזר
אליה עניינו של המערער (בפעם השלישית), ואם היא פעלה על פי הוראות אלה בלבד.

לפיכך, גם אם "בגלגולים קודמים" של הועדות הרפואיות, צויין, כממצא, קיומו של שבר
בזיז חוליה 4l, כפי שטוען המערער, וגם אם מומחים רפואיים ציינו בחוות דעתם כי קיים
ממצא כזה, ואפילו אם המוסד לא חלק שם על קיומו של הממצא - הועדה לעררים
האחרונה, מושא הדיון בתיק זה, לא היתה חייבת להתייחס לאותן קביעות וחוות דעת,
אלא ככל שנדרשה לעשות כן, בהתאם להנחיות שניתנו בפסק הדין, על פי הסכמת
הצדדים, כמפורט לעיל.
9. נבחן, אפוא, את החלטת הועדה לעררים האחרונה, בהתייחסותה לנושאים אליהם היא
נדרשה להתייחס על-פי פסק הדין:

(א) על פי הסכמת הצדדים, התבקשה הועדה לעררים לתת דעתה לקביעתה הקודמת, מיום 18.6.2002, שם ציינה, אותה ועדה, כי בצילום רנטגן של עמוד שדרה המתני מיום 22.12.1997 - "נראה זיז רוחבי ב-4l עם קו שיכול להתאים לשבר מצד ימין של החוליה" ובדיקת mri של עמוד השדרה המותני, מיום 3.1.98 - היתה "בגדר התקין".

בהתייחס להערות אלה - התבקשה הועדה לבחון "האם לדעתה הממצא בצילום עמוד שדרה מתני, האמור לעיל, הוא תוצאה ישירה של העובדות שסבבו את הארוע שהוכר כתאונת עבודה", ואם יש קשר סיבתי בין התאונה לבין "הממצא בזיז הרוחבי בחוליה 4l, אם לאו.

ראשית יש לומר, כי גם בהחלטה מיום 18.6.2022, עליה מסתמך המערער בטיעוניו, לא נאמר כי בצילום הרנטגן מדצמבר 1997 אובחן שבר של הזיז, מצד ימין של חוליה 4l.
כל שנאמר שם, כפי שציין ב"כ המשיב בטיעוניו, הוא שהזיז הרוחבי בחוליה 4l, נראה בצילום האמור "עם קו שיכול להתאים לשבר מצד ימין של החוליה".
יכול להתאים -משמע שאפשר שקיים שבר, ואפשר שלא קיים שבר.

יתר על כן, באותה ועדה, בישיבתה השנייה (ביום 8.1.03) שוב התייחסה הועדה לממצא
האמור, משציינה:
"הממצא של שבר (?) בזיז רוחבי של 4l מימין - לא גורם להגבלה בתנועות,
או חוסר עצבי..."

ברי, אפוא, שכבר אז, באותה ועדה עליה מסתמך המערער - הועדה הסתייגה מהאפשרות
שמדובר בשבר, משציינה "ממצא של שבר" בסימן שאלה.

שנית, בפסק הדין, שנתן תוקף להסכמת הצדדים - לא נשאלה הועדה לעררים לגבי קשר סיבתי בין החבלה בתאונה לבין "שבר של החוליה", או "שבר של הזיז הרוחבי של חוליה
4l" - אלא "האם לדעת הוועדה יש קשר סיבתי ישיר בין הארוע התאונתי שהוכר כתאונת עבודה ובין הממצא בזיז הרוחבי בחוליה 4l..."

עולה, אפוא, כי הצדדים לא קבעו ולא הסכימו, כי קיים ממצא של שבר בזיז החוליה, אלא ביקשו, בהסכמה, כי הועדה לעררים אליה יוחזר העניין - תקבע מהו הממצא בזיז הרוחבי של חוליה 4l - והאם הוא נגרם, או הוחמר, כתוצאה מהתאונה.

הועדה לעררים פעלה על פי הוראות פסק הדין, עיינה ביסודיות בכל המסמכים הרפואיים, התייחסה לצילום הרנטגן מ-22.12.97, כפי שנדרשה - והגיעה למסקנה, חד משמעית, כפי שהסבירה בהרחבה, בהסתמך על גליונות האישפוז ועל בדיקות mri, c.t ומפוי עצמות, כי "לא היה כל בסיס להכיר כי היה, או י שנו, שבר בזיז רוחבי 4l".

(ב) הועדה לעררים האחרונה חזרה וקבעה, בהסתמך על רישומי בית החולים, לרבות
האנמנזה שנרשמה מפי המערער, כי "הנפילה שגרמה לחבלה בכתף לא גרמה ל"שבר" בזיז
רוחבי 4l, שכאמור לא הוכר כלל קיומו באמצעי הדימות הרבים הקיימים".

ככל שהועדה התבקשה להתייחס לקשר הסיבתי בין הממצא הקיים בזיז החוליה 4l לבין
התאונה - השיבה הועדה לעררים, בצורה נחרצת, כי "הועדה לא מוצאת קשר בין הממצא
הנטען בזיז 4l לבין הנפילה ב-1994".

(ג) הועדה לעררים האחרונה פעלה, אפוא, במדוייק, בהתאם לפסק הדין מיום 28.1.2004.

משהגיעה למסקנה כי לא נמצא ממצא של שבר בזיז החוליה 4l, וכי המצאים שאובחנו בחוליות עמוד השדרה המותני, לרבות הממצא בזיז החוליה 4l - הופיעו זמן רב לאחר התאונה והם אינם קשורים לתאונה, לא נגרמו בתאונה ולא הוחמרו כתוצאה מהתאונה - ברי כי לא היה מקום ולא היה כל צורך לקבוע את שיעור הנכות הנובע מהפגימה האמורה.

(ד) ככל שהמערער מבקש בטיעוניו להסתמך על חוות דעתו של פרופ' וולפין, שקבע כי בצילום הרנטגן מ-22.12.97 "מודגם בבירור מצב שלאחר שבר ללא תזוזה של הזיז הרוחבי הימני של החוליה המותנית" - ברי כי אין כל פגם בהחלטת הועדה לעררים, שלא התייחסה לחוות הדעת האמורה, משניתנה חוות הדעת ביום 26.1.2005, חצי שנה לאחר שהועדה סיימה את דיוניה, וממילא לא הוצגה חוות הדעת בפני
הועדה ולא היתה לה אפשרות להתייחס אליה.

אוסיף אף זאת, בהתייחס לקביעה הנחרצת בחוות הדעת של פרופ' וולפין - כי לדעת הועדה לעררים, בניגוד לדעתו של פרופ' וולפין, לא רק זאת שהממצא של שבר בזיז הרוחבי של חוליה 4l מימין, בשום אופן לא "הודגם בבירור" בצילום הרנטגן מ-22.12.97, אלא, לכל היותר, "ברמז", אלא אף זאת, שבכל צילומי הרנטגן האחרים, מיפויי העצם ובדיקות ההדמיה (c.t ו- mri) - "לא אוזכר כלל זיז רוחבי 4l מימין, אפילו ברמז" (ראה עמ' 3 להחלטת הועדה מיום 31.8.2004).

(ה) טענת ב"כ המערער, כי הועדה לעררים האחרונה "לא טרחה... לבדוק את צילומי הרנטגן שנעשו למערער בעבר" וכי בהזדמנות קודמת, ב-18.6.2002, עיינה הועדה בצילומי הרנטגן, ואז, לדבריו, "דעתה היתה שונה מדעתה כיום", שכן אז היא אבחנה שבר בזיז הרוחבי, ועתה היא קובעת "מתוך הזכרון" כי בצילום לא אובחן שבר - אינה מקובלת עלי.
ראשית, אין כל בסיס לטענה שהועדה לא עיינה בצילומי הרנטגן. נהפוך הוא, עולה מהפרוטוקול, כי הועדה קבעה ישיבה מיוחדת, נוספת, כדי לעיין בקפדנות בכל המסמכים הרפואיים, ובכללם צילומי הרנטגן ובדיקות ההדמיה, אליהן התייחסה הועדה בפירוט ובהרחבה.
שנית, כפי שכבר צויין לעיל, גם בועדה מיום 18.6.2002 הועדה לא אבחנה, בצורה פוזיטיבית, כי קיים, או היה קיים, שבר בזיז הרוחבי של חוליה 4l.
להזכירך, שכבר ביום 22.12.98 קבעה ועדה לעררים קודמת כי בצילום רנטגן מיום 5.2.98 "אין מבחינים יותר בשבר של הזיז הרוחבי".

9. סוף דבר

התוצאה היא שהערעור נדחה, מהטעמים הנ"ל - משלא שוכנעתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה לעררים האחרונה (מיום 31.8.04), עליה הוגש הערעור בתיק זה.

אין צו להוצאות.
ניתן היום ח' בטבת, תשס"ו (8 בינואר 2006) בהעדר הצדדים.
נאוה וימן

ש ו פ ט ת

003636/04בל 710









בל בית דין אזורי לעבודה 3636/04 פרופ' אמנון כרמי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 08/01/2006)