פסקי דין על נחשון סינואני | פסקי דין על יהודה שנהב | פסקי דין על אוליר מסחר ותעשיות |

11984-04/19 רעא     08/05/2019




רעא 11984-04/19 נחשון סינואני נ' יהודה שנהב, אוליר מסחר ותעשיות בע"מ








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רע"א 11984-04-19 סינואני נ' שנהב ואח'




לפני
כבוד השופטת
אביגיל כהן


המבקש

נחשון סינואני
ע"י ב"כ עו"ד יונה מושקוביץ


נגד


המשיבים

1.יהודה שנהב

2.אוליר מסחר ותעשיות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אייל כהן




פסק דין




1.
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופטת כרמלה

האפט) מיום 15/3/19 בת.א.20896-02-15 ולפיה נדחתה בקשת המבקש לביטול

פסק דין
שניתן נגדו בהעדר הגנה.

2.
בפסק דיני מיום 17/2/19 ברע"א 52423-01-19 נדרשתי להחלטה קודמת שניתנה בבית משפט קמא בבקשת המבקש לביטול

פסק דין
שניתן נגדו בהעדר כתב הגנה.
לא אחזור
על הרקע העובדתי ועל הטענות כפי שפורטו על ידי בפסק הדין בסעיפים 2-7.

3.
משהוגשה הבקשה לביטול

פסק דין
ולאחר תגובה ותשובה לתגובה ניתנה ביום 20/1/19 החלטה שנוסחה כדלקמן:

"לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה לבקשה ובתגובה לתשובה, אני מוצאת לדחות את הבקשה.
עיון בכלל הצרופות לתשובה לתגובה מעלה כי כתב התביעה הומצא לנתבע המבקש, כדין. לא כל שכן האזהרות בדבר הליכי הוצל"פ.




לא ניתן כל טעם מיוחד שיצדיק הארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין.
לתובעת הזכות למימוש פסק הדין ולסופיות הדיון בחלוף 4 שנים ממועד נתינתו

(!)".

4.
בפסק הדין שנתתי קבעתי ,כי יש למבקש טענות בנוגע להיעדר קבלת כתב תביעה כדין והעדר ידיעה על פסק הדין.
על כן יש צורך לבדוק, על בסיס ממצאים עובדתיים, האם מדובר בקשה לביטול

פסק דין
מחובת הצדק או מכוח שיקול דעת בית משפט. ככל שהביטול הוא מחובת הצדק, לא נדרשים כלל לסיכויי ההגנה.
החלטת בית משפט קמא הקודמת לא נומקה באופן שהתייחס עניינית לטענות המבקש ולפיהן הוא כלל לא הגיש את הבקשה לביטול

פסק דין
באיחור כיוון שלא קיבל את כתב התביעה ולא ידע על פסק הדין עד ליום 19/12/18.
לא היתה התייחסות לטענת המבקש כי הוא לא זה שקיבל את האזהרה בתיק ההוצל"פ וכן כי על אישור מסירת האזהרה בתיק ההוצל"פ כתוב כי "דני "קיבל את האזהרה ויש גם צילום שנעשה על ידי מבצע המסירה לכאורה והמבקש טען כי הצילום אינו של תמונתו.
כתבתי בין היתר בסעיף 12 (ב) לפסק הדין:
”...בקשת ב"כ המשיב כי אקיים דיון בבר"ע על מנת שאוכל להיווכח במו עיני כי המבקש הוא זה שקיבל את האזהרה, רק מחזקת את הטענה ולפיה בית משפט קמא בהחלטתו כלל לא נימק החלטתו בעניין.
הבירור העובדתי אמור להיעשות על ידי הערכאה הדיונית ולא על ידי ערכאת הערעור.
העובדה ש

פסק דין
ניתן לפני כארבע שנים אין בה משום מענה לטענות.
פסק הדין
ניתן בשנת 2015 אך ברור שפינוי התבקש בפועל רק בשלהי 2018 תחילת 2019.כל צד מסתמך על נתון עובדתי זה לטובתו. המשיב טוען כי כך נעשה כיוון שאויים, והמבקש טוען כי השיהוי מחזק דווקא את טענותיו. הערכאה הדיונית היא זו שצריכה בהחלטתה לקבוע קביעות בעניין".

כמו כן קבעתי כי בהחלטת בית משפט קמא אין התייחסות לסיכויי ההגנה כלל. (בין אם קיימים סיכויים כאלה ובין אם אינם).
על כן, ניתנה רשות ערעור. הערעור התקבל לגופו. קבעתי כי החלטת בית משפט קמא תבוטל ויש ליתן החלטה חדשה ומנומקת.



החלטת בית משפט קמא מיום 15/3/19

5.
לאחר מתן פסק הדין, בית משפט קמא נתן ביום 15/3/19 החלטה מנומקת אך לא נערך בירור עובדתי שכן לא התקיים דיון ולא נערכו חקירות של המצהירים.

בנוגע לשאלה – האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה ופסק הדין למבקש:
נקבע ובצדק, כי הצדדים מציגים גרסאות סותרות בעניין.
כמו כן, צוין, כי אישור מסירת האזהרה מעלה כי האישור נמסר ל"דני" אך "לא ברור מי הוא אותו דני ומשכך, לא ניתן לדעת בוודאות כי האישור נמסר למבקש". (סעיף 16 להחלטה).

בנוגע לתמונה שצולמה על ידי מבצע המסירה נכתב בהחלטה
:
"ברי כי אין ביכולתי לדעת אם אכן המבקש הוא המופיע בתמונה או לא ועל כן, גם לגבי מסירה זו לא ניתן לדעת בוודאות כי בוצעה
". (מתוך סעיף 17 להחלטה).
בית משפט קמא למד מפרוטוקול ועדת הערר לארנונה מיום 26/2/15 בדיון שנכח גם המבקש, כי הוא יודע על הגשת התביעה נגדו.
נקבע, כי יש להסתכל על כלל הניסיונות הנטענים בנוגע לעדכון המבקש על אודות הליך התביעה ולא לבחון כל מקרה באופן נפרד. (מסירת כתב תביעה, מסירת אזהרה).

בסעיף 19 להחלטה נכתב בין היתר:
"בעיקר תמוה כיצד טוען המבקש שלא קיבל את כתב התביעה שהודבק כאמור במען של הנכס שעה שהוא טוען כי הוא מחזיק בנכס.
אני סבורה כי המבקש התעלם באופן מודע מההליך המשפטי וכי רק שעה שהרגיש שהחבל נכרך אט אט סביב צווארו, הוא נאות לפנות לבית המשפט ולבקש את יומו".

בסעיף 20 להחלטה נכתב:
"אציין כי גם אם יוכח שהמבקש קיבל את הודעת האזהרה ביום 13/9/2018, לא ניתן כל טעם מדוע הוגשה הבקשה מטעמו רק לאחר שלושה חודשים וחצי. מעבר לכך, אין המדובר, כטענת המבקש, באיחור קטן".





נקבע, כי גם אם יוכח שהמבקש קיבל את האזהרה ביום 13/9/18 אזי הוא לא הסביר מדוע הגיש את הבקשה רק בחלוף שלושה וחצי חודשים וכי אין מדובר באיחור קטן.
העובדה שחלפו כשלוש שנים ממועד פסק הדין ועד מימוש פסק הדין בהוצל"פ והאזהרה דווקא מחזקת את עמדת המשיב כי הוא לא מימש את פסק הדין עקב איומים שאם לא כן, מה לו להתעכב ולא לפתוח בהליכי פינוי ולכן בית משפט סבור שלא נפל פגם בהמצאת כתב התביעה למבקש וכי הוא ידע על ההליך המשפטי ובחר להתחמק מקבלת כתב תביעה ואזהרה.

באשר לסיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין:
נקבע, כי המבקש לא הביא תימוכין או ראיה לכך שהוא קיבל רשות להחזיק בנכס. לא כל שכן להיותו דייר מוגן. מסמך שהציג כתמיכה לבקשה לחיבור חשמל ממנו ביקש ללמוד כי הוא מתגורר בכתובת הנכס מאז הקמתו, אינו נושא תאריך ואין בו הרשאה.
המסמך גם סותר את הצהרת המבקש כי מדובר בנכס שמשמש לחדרי קירור וחנות.
גם הקבלות מחברת החשמל וחשבונות הארנונה המיועדים אליו בכתובת הנכס לא מראים כי הוא קיבל הרשאה לשבת בנכס או להחזיק בו.
נקבע כי הטענה שהדרישה לפינוי בכתב התביעה היתה טפלה וכי בפועל היה מדובר בתביעה כספית היא טענה מיתממת. גם אם עיקר התביעה הוא חוב של חברת החשמל, נכתב בכתב התביעה כי אחת מהעילות היא עילת פינוי.
נעשתה התייחסות גם להחלטות ועדת הערר מהן עולה כי ככל הנראה המבקש החזיק בנכס או בחלקו בתקופה מסוימת אך נקבע, כי לא עולה שהמשיב התיר למבקש להחזיק בנכס.
בית משפט קמא קבע, כי מהמסמכים מתחזקת המסקנה שהמבקש פולש וכי אין סיכויי הצלחה.

על כן נדחתה הבקשה תוך חיוב בהוצאות.

בקשת רשות הערעור הנוכחית

6.
המבקש הגיש בקשת רשות ערעור וחוזר על טענותיו העובדתיות ולפיהן הוא לא קיבל את כתב התביעה. הוא לא קיבל את האזהרה. הוא אינו אותו "דני" ולא האיש אשר מופיע בצילום.


בנוגע לדיונים בוועדת הערר, נטען, כי האינטרסים לטענות שם וכאן הם מנוגדים.
ברור כי המבקש החזיק במקום במשך שנים רבות. המשיבים מסכימים בכתבי הטענות שלהם שהמבקש מחזיק במקום לפחות משנת 2008. למרות שניתן

פסק דין
בשנת 2015 הם עצמם בחרו שלא לממש את פסק הדין עד שביצעו מסירה בשנת 2018.
נטען כי טעתה כב' השופטת כאשר קבעה כי האיחור במימוש פסק הדין מצביע על איומים מצד המבקש, האיחור נובע ממשא ומתן שנוהל וניסיונות לשיתוף פעולה לרכישת חלק מהבניין מהמשיב כדי שיהיו שותפים בבניין.
נטען כי בית משפט קמא התעלם מפסק הדין שניתן ביום 17/2/19 אשר חייב בירור עובדתי. ומשלא נערך בירור עובדתי לא ניתן היה להגיע למסקנות אשר נכתבו בהחלטת בית משפט קמא.

7.
המשיב מתנגד למתן רשות ערעור וטוען, כי יש לתמוה על כך שהמבקש – עבריין מורשה מקבל פעם אחר פעם מבית משפט שלערעור הזדמנות לשכנע מדוע יש לבטל את פסק הדין ובכל פעם נכשל.
שלוש החלטות כבר ניתנו בעניין ובכל זאת בית משפט של הערעור למרבה התמיהה מטה אוזן לטיעוני המבקש.
נטען, כי בפסק דיני לא נכתב כי יש כורח בקביעת דיון בבית משפט קמא וכי בית משפט קמא היה רשאי על פי שיקול דעתו להחליט אם לזמן הצדדים לדיון, אם לאו.

8.
לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן גם הפעם רשות ערעור ולקבל את הערעור לגופו מהנימוקים כדלקמן:

א.
בפסק הדין מיום 17/2/19 ציינתי טענות עובדתיות של כל צד, אשר מן הסתם אינן מתיישבות זו עם זו. כך למשל בשאלה – האם המבקש ידע על פסק הדין. האם המבקש ידע על קיומו של תיק ההוצל"פ. וכפועל יוצא מכך, האם הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור.
ככל שבירור עובדתי מוביל למסקנה ולפיה לא בוצעו המסירות כדין, אין כלל צורך ואין מקום להידרש לטענות הגנה אלא יש לבטל

פסק דין
מחובת הצדק.

ב.
לו היה ניתן לערוך בירור עובדתי בפני
ערכאת ערעור, כלומר – חקירות נגדיות של מצהירים וכיוצ"ב, אזי הייתי נותנת בעצמי

פסק דין
לגופו של ענין במסגרת ההליך הקודם ולא הייתי מטריחה את בית משפט קמא ליתן החלטה חדשה.
כתבתי מפורשות כי בירור עובדתי אמור להיעשות על ידי ערכאה דיונית.
הדגשתי למשל, כי אני אינני יכולה להיווכח במו עיני כי המבקש
הוא "דני" שקיבל את האזהרה.

ג.
מכלל לאו, אמורים ללמוד
את ההן.
כשם שערכאת ערעור לא עורכת בירור עבודתי, כך מצופה מהערכאה דיונית לערוך בירור עובדתי.
בימ"ש קמא קבע
כי אינו יכול לראות אם המבקש הוא אותו דני ואינו יכול על סמך הטענות להגיע לקביעות ברורות. אך לו היה מתקיים דיון והיו מתקיימות חקירות למצהירים, בהחלט ניתן היה להגיע לקביעות עובדתיות ולממצאי מהימנות אשר ערכאת ערעור ממעטת ביותר להתערב בהם בשים לב לכך שערכאה הדיונית היא זו שמתרשמת באופן בלתי אמצעי מהעדים.
ראה לעניין זה: ע"א 1445/11 מרטינז נ' רילוב (סעיף 18 לפסה"ד); ע"א 2032/06 האגי נ' עיזבון המנוח סלמאן יוסף ג'אן (סעיף 34 לפסה"ד); ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון בראשי, פ"ד נב (2) 582, 594).
ע"א 501/84 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מירון,
פ"ד מב
(2) 89, 99 (1988);
ע"א 640/85 קופר נ' איגוד המוסכים,
פ"ד מד
(1) 594, 598 (1990);
וראה לעניין זה:
ע"א 8419/13 פלוני נ' עיריית ירושלים, פסקה 13 (9.3.2015), ע"א 117/15 שגיא נ' מנהל רשות המסים, פסקה 10 (13.7.2016), ע"א 918/15 פישמן רשתות בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים, פסקה 11 (28.7.2016), ע"א 559/16 פרי יעקב שירותי ניהול בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב 1, פסקה 10 (6.11.2016) וע"א 7863/16 גבריאל גורדו ואח' נ' מרדכי ימין ואח' (19.7.18).

ד.
משלא נערך הבירור העובדתי, אין אפשרות רק על סמך השערות לקבוע כי המבקש כן ידע על פסק הדין. כן קיבל את האזהרה כנטען. איים על המשיב ולכן תיק ההוצל"פ נפתח כשלוש שנים לאחר פסק הדין.

יש לשמוע את הגרסאות הסותרות באמצעות עדים ורק לאחר מכן להגיע למסקנות.
אשר על כן, ולמרות חוסר הנוחות, דומני, כי במקרה דנן "הדרך הקצרה "הובילה "לדרך הארוכה" .

במקום להכריע בבקשה לאחר קיום דיון, ניתנו פעמיים החלטות שאין בכוחן לבסס קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות, משלא נערך בירור עובדתי כמצופה במקרה שכזה.
על כן, יש לקבל את הערעור ולבטל את ההחלטה.

בית משפט קמא יזמן את הצדדים לדיון במסגרתו יחקרו מצהירים ורק לאחר מכן תוכל להינתן החלטה לגופו של עניין.

ה.
יובהר. לא קבעתי ואינני רומזת לכך שדין הבקשה לביטול

פסק דין
להתקבל לגופו של עניין. יתכן והגרסה העובדתית של המשיבים היא הנכונה.
כל שנקבע הוא, כי כשקיימות גרסאות עובדתיות סותרות בעניינים המצויים בלב הסוגיות הנדונות בבקשה לביטול

פסק דין
, יש לערוך בירור עובדתי בטרם מתקבלת החלטה.
בירור שכזה אינו יכול להיערך ללא דיון אליו יתייצבו המצהירים .

ו.
אני מותירה לבית משפט קמא את ההחלטה אם להותיר תיק זה בטיפולו בשים לב לכך, שכבר נקבעו קביעות על ידו בטרם שמיעת העדויות, או שמא יש להעביר את הבקשה לטיפולו של מותב אחר.

9.
לסיכום:

א)
לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.

ב)
החלטת בית משפט קמא מיום 15/3/19 בטלה.

ג)
המשיבים ישאו בהוצאות המערער ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

ד)
ערבון ככל שהופקד יוחזר למבקש באמצעות בא כוחו.

ה)
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
ג' אייר תשע"ט, 08 מאי 2019, בהעדר הצדדים.













רעא בית משפט מחוזי 11984-04/19 נחשון סינואני נ' יהודה שנהב, אוליר מסחר ותעשיות בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/05/2019)