פסקי דין על ירון ברנהולץ | פסקי דין על נתן פלד

69083-02/19 פשר     01/05/2019




פשר 69083-02/19 ירון ברנהולץ נ' נתן פלד








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



פש"ר 69083-02-19 פלד נ' ברנהולץ

תיק חיצוני
:




לפני
כב' השופט חגי ברנר
, סגן נשיא


מבקש

ירון ברנהולץ
ע"י ב"כ עו"ד יורי נחושתן


נגד


משיב

נתן פלד
ע"י ב"כ עו"ד יניב אינסל





החלטה

1.
לפניי בקשה בהסכמה לצו איסור פרסום בנוגע להליך התראת פשיטת הרגל שנפתח נגד המבקש, והסתיים בהסדר תשלומים מוסכם.
2.
המשיב הגיש בקשה להתראת פשיטת רגל נגד המבקש, בגין חוב חלוט בסך של 2,821,309 ₪. ביום 28.2.2019 נחתמה ההתראה כמבוקש.
3.
המבקש הגיש התנגדות להתראה וזו נדונה ביום 14.4.2019. בתום הדיון הושג הסדר בין הצדדים, לפיו ההתנגדות תידחה והמבקש ישלם למשיב את חובו בפריסה, כמפורט בפרוטוקול הדיון.
4.
הצדדים ביקשו שיינתן צו פרסום בנוגע להסדר ולהליך, אך במהלך הדיון לא עלה בידם להצביע על המקור הסטטוטורי שמכוחו ישנה הצדקה לצו שכזה. על כן, ניתן צו איסור פרסום ארעי (שבינתיים פקע) על מנת לאפשר למבקש פרק זמן הולם לשם הגשת בקשה מנומקת.
5.
מכאן הבקשה שלפניי.
6.
המבקש טוען כי מדובר בהליך אשר עשוי מעצם טיבו לפגוע בשמו הטוב. פרסום ההליך והפיכתו לפומבי תפגע בצורה קשה בפרטיותו, פרנסתו ושמו הטוב של המבקש, בשל היותו עורך דין במקצועו. המבקש טוען כי נוכח טיבו של הליך ההתראה, ניתן לראותו כמעין החלטת ביניים של בית המשפט, ולכן ניתן לקיים את הדיון בו בדלתיים סגורות לפי ס' 68(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד- 1984 (להלן: "החוק"). עוד טוען המבקש כי יש לאסור על הפרסום גם מכח הוראת ס' 70(ד) לחוק, שכן הדבר דרוש לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיותו. במקרה דנן לא יהא זה צודק להותיר את הרושם בציבור הרחב כי מדובר בפושט רגל, דבר שעלול לגרום נזק בלתי הפיך לפרנסתו ולפרטיותו של המבקש, בהיותו עורך דין מסחרי פעיל מזה 20 שנה. לכך יש להוסיף את העובדה שהמשיב נתן את הסכמתו לבקשה.
7.
לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להדחות.
8.
עקרון פומביות הדיון מעוגן בס' 3 לחוק יסוד: השפיטה, הקובע כי
"בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק".
הוא נחשב כאחד מהעקרונות החוקתיים המרכזיים בשיטת המשפט הישראלית.
ביסודו עומדים עקרון חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת
(ע"א 4963/07 ידיעות אחרונות בע"מ נ' עו"ד פלוני (פורסם בנבו, 27.02.2008) (בפסקה 7) (להלן: "ידיעות אחרונות"). שמירתו היא ערובה לתקינותו של ההליך המשפטי, הן במובן של עשיית צדק והן במובן של מראית פני הצדק, קבל עם ועדה
(ע"פ 353/88 גניה וילנר נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(2) 444, 451 (1991)
). על כן נפסק כי
"באמצעות פומביות הדיון, הצדק לא רק נעשה אלא גם נראה, וכך נמנע הרושם שהדין נעשה במסתרים ומשיקולים נעלמים" (בג"צ 258/07 ח"כ גלאון נ' ועדת הבדיקה הממשלתית לבדיקת ארועי המערכה בלבנון פ"ד סב(1) 648 (6.2.2007)
(בפסקה 6)).
9.
המבקש טוען כי חלים לגביו החריגים הקבועים בסעיפים 68(ג) ו- 70(ד) לחוק. נבחן כעת אם אכן כך הוא הדבר.
10.
סעיף 68(ג) לחוק קובע:
"
בבקשות לצווי ביניים, לצווים זמניים ולהחלטות ביניים אחרות, רשאי בית משפט לדון בדלתיים סגורות.
"
דא עקא, במקרה דנן לא מדובר בהליך שבא בגדרו של חריג זה.
ראשית, תכליתו העיקרית של חריג זה היא לאפשר דיון במעמד צד אחד בנוגע לסעדים זמניים, ולמנוע מצב בו הצד שכנגד יבצע פעולות שיסכלו את הבקשה עוד בטרם ניתן הצו הזמני. במקרה דנן, תכלית זו אינה מתקיימת, שכן הצד שכנגד מודע היטב להליך ולא מתעורר הצורך של דיון במעמד צד אחד; שנית, התנגדות להתראת פשיטת רגל אינה נוגעת לצו זמני או להחלטת ביניים. הליך של התראת פשיטת רגל הוא הליך עיקרי שנפתח בבקשה להמצאת התראה. כאשר ההתראה נחתמת, היא מהווה למעשה

פסק דין
על תנאי, והתנאי הוא שלא תוגש התנגדות תוך 7 ימים. אם מוגשת התנגדות, כמוה למעשה ככתב הגנה. עם תום הדיון בהתנגדות, ניתן

פסק דין
, בין שההתנגדות מתקבלת וההתראה מבוטלת, ובין שההתנגדות נדחית וההתראה נותרת על מכונה. על כן, לא ניתן לסווג את ההליך כמעין הליך ביניים.
זאת ועוד, ההליך דנן לא התנהל בדלתיים סגורות, לא מרגע פתיחתו וגם לא בשום שלב לאחר
מכן (למעט צו איסור פרסום ארעי שניתן בתום ההליך, ואשר בינתיים פקע). ואכן, לדיון התייצב עו"ד שטען כי הוא מייצג את אחד מנושיו של המבקש, ואותו עו"ד אף נכח בכל מהלך הדיון. על כן, אין מקום לקבוע בדיעבד, לאחר שההליך כבר הסתיים, כי יש לנהל אותו בדלתיים סגורות.
11.
חריג נוסף לכלל פומביות הדיון, עליו ניסה המבקש להתבסס, מצוי בסעיף 70(ד) לחוק, אשר קובע:
"בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם, לשם מניעת פגיעה בפרטיות של אדם בשל חשיפת מידע רפואי עליו או לשם מניעת פגיעה בפרטיותו של אדם עם מוגבלות שכלית או של אדם עם מוגבלות נפשית, כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות, של אחד מהם."
במקרה דנן טוען המבקש כי הפרסום עלול לגרום לפגיעה חמורה בפרטיותו, בעיקר בשים לב לעיסוקו כעורך דין.
12.
בהקשר לחריג זה נפסק כי בטרם הפעלת הסמכות לפי
סעיף 70(ד)

לחוק, שומה על בית המשפט לבחון הן את מהות הזכות הנפגעת והן את עוצמת הפגיעה בה, ורק אם מגיע בית המשפט למסקנה כי הפרסום יביא לפגיעה בפרטיות, וכי הפגיעה האמורה הינה פגיעה חמורה, מוטל עליו לשקול האם יש מקום להפעיל את סמכותו ולאסור את הפרסום. עוד נפסק כי גם בשלב זה נדרש בית המשפט לאזן בין עקרון פומביות הדיון לבין הפגיעה בפרטיות, וכי בגדר איזון זה יש לשקול את מידת העניין הציבורי שבפרסום המסוים אל מול הנזק שייגרם כתוצאה ממנו. כך גם נפסק, כי מבלי לקבוע רשימה סגורה של שיקולים אפשריים, ניתן להביא במניין השיקולים את השלב בו נמצא הדיון השיפוטי:
"אין דינו של פרסום בשלב הגשת כתב התביעה, כאשר ניצבת גרסה אחת בלבד, כדינו של פרסום

פסק דין
, הכולל ממצאים שעברו את כור ההיתוך השיפוטי ...

בצד האמור נזכיר, כי כפי שנפסק לא אחת, את החריגים לעקרון פומביות הדיון יש לפרש על דרך הצמצום ..." (ידיעות אחרונות, בפסקה 11).
עוד נפסק בענין ידיעות אחרונות כי פגיעה בשם הטוב אינה מהווה בהכרח פגיעה
בפרטיות, וכי ההגנה על שמו הטוב של אדם אינה נמנית על תכליותיו של חוק הגנת הפרטיות:
"עיקר טענותיו של המבקש מכוונות, כך נראה, לפגיעה שתיגרם לשמו הטוב, אשר אינה מביאה בהכרח גם לפגיעה בפרטיותו. יש לזכור כי "ההגנה על השם הטוב אינה מתכליותיו של
חוק הגנת הפרטיות;

ודאי שאין היא מתכליותיו העיקריות" ... מכל מקום, גם אם נניח לצורך הדיון, ולטובת המבקש, כי פרסומם של הדברים עולה לכדי פגיעה בפרטיות, ניתן לומר כי עצמת הפגיעה אינה מגעת לכדי פגיעה חמורה. הטענות המופנות כלפי המבקש אינן טענות קלות. עם זאת, נוכח ההקשר המקצועי המובהק בו הן נטענות, אין הן נוגעות לליבת המונח פרטיות ואין הן עולות לכדי פגיעה חמורה בפרטיות, כנדרש. לפיכך, לא היה מקום, לטעמנו, להטיל צו איסור פרסום גורף, שיחול גם על הטענות הנוגעות למערכת היחסים המקצועית בין המבקש לבין המשיב.
" (בפסקה 12).
ודוק: גם בענין ידיעות אחרונות, כמו בעניננו, היה מדובר בעורך דין אשר נתבע לדין על ידי לקוחו, שייחס לו מעילה
באמון, וחרף זאת נקבע כי אין הצדקה לאסור את הפרסום בעילה של פגיעה חמורה בפרטיות.
13.
זאת ועוד, לא כל פגיעה בפרטיות מצדיקה איסור פרסום, אלא רק פגיעה חמורה. עמד על כך בית המשפט ברע"א 382/16 ורדה רות יהל נ' פקיד שומה תל אביב 4 (13.7.2016), בציינו כי המחוקק הציב את נקודת האיזון
בסעיף 70(ד)

לחוק בין הערכים החוקתיים המתנגשים – עקרון פומביות הדיון מחד גיסא, והזכות לפרטיות מאידך גיסא – במקום בו נגרמת פגיעה חמורה בזכות לפרטיות. בחירה זו מעידה על רצון המחוקק להעניק את משקל הבכורה לעקרון פומביות הדיון, ולאפשר סטייה מעקרון זה במצבים חריגים בלבד. עוד נקבע כי חשיפה של מידע כלכלי כשלעצמו לא בהכרח מהווה פגיעה חמורה בפרטיותו של אדם:
"השאלה האם הפגיעה עולה כדי פגיעה חמורה בפרטיות, במובן של
סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט,

תיבחן בשים לב לאופי המידע הפוגע. ככל שהמידע שנחשף מתייחס לעניינים שמקובל לראותם כמצויים בליבת הזכות לפרטיות – כגון עניינים אינטימיים, עניינים משפחתיים או עניינים רפואיים – תגבר הנטייה לראות בחשיפתו משום פגיעה חמורה, ולהיפך ... בענייננו, המבקשים סבורים כי פרסום פסק הדין במלואו יפגע פגיעה חמורה בזכותם לפרטיות, אך לא התרשמתי כי יש ממש בטענה זו. במקרה דנן אופי המידע הוא כלכלי.
... בנסיבות המקרה הנוכחי איני סבור כי ניתן לומר שחשיפת מידע זה תוביל לפגיעה חמורה במבקשים, כדרישת
סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט.

... לא מובן מה מבדיל את עניינם של המבקשים מעניינים הנדונים יום-יום בהליכים אזרחיים, אשר גם בהם חושפים בעלי הדין נתונים כספיים על עסקאות שביצעו או הכנסות שהפיקו. במובן זה, תחושותיהם של המבקשים אינן יוצאות דופן"
(בפסקה 21).
14.
במקרה דנן, לא מצאתי שהפרסום יפגע בפרטיותו של המבקש. דבר קיומו של חוב כספי אותו חב המבקש כלפי המשיב, איננו מסוג העניינים הנוגעים לליבתה של צנעת הפרט, והמבקש איננו שונה בענין זה מכל אדם אחר שחוייב בדין בגין חוב כספי. בכל מקרה, וודאי שלא מדובר בפגיעה חמורה כמשמעה בס' 70(ד) לחוק.
15.
בנוסף, יש לזכור שהליך של חדלות פרעון הוא מעצם טיבו וטבעו הליך קולקטיבי, גלוי ושקוף בכלל, ובפני
הנושים בפרט. הליך של התראת פשיטת רגל, למרות שהוא הליך שיוזם נושה בודד לטובת עצמו בלבד ולא לטובת כלל הנושים, הוא מעין מבוא להליך קולקטיבי של בקשה לצו כינוס ופשיטת רגל, שהרי הפרת ההתראה מהווה עילה למתן צו כינוס. לכן, אופיו הקולקטיבי של הליך חדלות הפרעון מקרין גם אל השלב הטרומי של הליך ההתראה. משכך, אין הצדקה לאסור את דבר פרסומו של הליך כזה, תוך הסתרתו מפני נושים פוטנציאליים של המבקש. גם העובדה שהמבקש הוא עורך דין פעיל, אינה מצדיקה צו איסור פרסום. מקצוע עריכת הדין איננו עיר מקלט מפני הליכי חדלות פרעון, וממילא העיסוק בו איננו מצדיק כשלעצמו צו איסור פרסום להגנת שמו הטוב של העוסק בו. זאת ועוד, לא מדובר במקרה דנן רק בכתב תביעה, שאזיי עשוייה להטען הטענה שהתביעה טרם התבררה לגופה ולכן הפגיעה שתיגרם למבקש מחמת עצם פרסומה אינה מוצדקת, אלא בהליך התראה שהסתיים ב

פסק דין
לחובתו של המבקש (הגם שהוא ניתן במסגרת הסדר מוסכם), ולכן הזכויות והחיובים כבר נחתכו על פיו. גם מטעם זה אין הצדקה לצו איסור פרסום.
16.
לבסוף, גם הסכמתו של המשיב לאיסור הפרסום אינה מעלה או מורידה. עקרון פומביות הדיון נועד, בין השאר, להגנה על ערכים ואינטרסים ציבוריים. על כן, הסכמתו של המשיב, שבא על סיפוקו מעצם הסדרת החוב כלפיו ונותר אדיש לאינטרס הציבורי, משקלה מועט.
17.
משכך, הבקשה נדחית.
18.
המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.


ניתנה היום, כ"ו ניסן תשע"ט, 01 מאי 2019, בהעדר הצדדים.








פשר בית משפט מחוזי 69083-02/19 ירון ברנהולץ נ' נתן פלד (פורסם ב-ֽ 01/05/2019)