פסקי דין על שטאנג בניה והנדסה בע"מ | פסקי דין על מועצה אזורית מרום הגליל

33115-11/18 א     09/05/2019




א 33115-11/18 שטאנג בניה והנדסה בע"מ נ' מועצה אזורית מרום הגליל








בית המשפט המחוזי בנצרת


ת"א 33115-11-18 מועצה אזורית מרום הגליל
ואח' נ' שטאנג בניה והנדסה בע"מ
ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד הרשמת
עינב גולומב


מבקשת/תובעת שכנגד

שטאנג בניה והנדסה בע"מ



נגד

משיבה/נתבעת שכנגד
מועצה אזורית מרום הגליל










החלטה


לפניי בקשת המבקשת, היא התובעת שכנגד, להטלת עיקול זמני על זכויות כספיות ועל מקרקעין של המשיבה, היא הנתבעת שכנגד, להבטחת סכום התביעה שכנגד על סך 1,898,613 ₪.

תמצית הרקע:

1.
המבקשת והמשיבה הקשרו בהסכם להקמת והפעלת מתקן טיהור שפכים. אין חולק כי הקמת המתקן הושלמה זה מכבר, עוד בשנת 2016, וכי המבקשת החלה בהפעלתו השוטפת.

2.
בעקבות דין ודברים כספי בין הצדדים בנוגע לתמורה עבור הקמת המתקן, חתמו הצדדים ביולי 2017 על מסמך שכותרתו "כתב וויתור", בו הוסכם בדבר קיום יתרה לתשלום לזכות המבקשת מהמשיבה עבור הקמת המתקן, בסך 1.15 מיליון ₪.

3.
בהמשך הועברו סכומים שונים למבקשת בגין חוב זה (על-ידי המנהל לתשתיות וביוב במשרד התשתיות הלאומיות – המלת"ב), אולם אין חולק החוב לא נפרע במלואו, כאשר לשיטת המבקשת עומדת יתרת החוב בגין ההקמה נכון למועד הגשת הבקשה על סך 709,125 ₪ (כולל מע"מ) ולשיטת המשיבה על סך 689,966 ₪ (כולל מע"מ) בלבד.

4.
לאחר שיתרת החוב (שלאותה עת עמדה על סכום גבוה יותר) לא שולמה למבקשת, הודיעה המבקשת על ביטול ההסכם בין הצדדים. או-אז עתרה המשיבה לבית-משפט זה
למתן צו זמני אשר יורה למבקשת להמשיך לתפעל את המתקן, ולאחר מכן הגישה כתב תביעה עיקרי למתן צו עשה ואכיפת הסכם.

5.
ביום 29.11.18 דחה בית המשפט (כב' השופט יונתן אברהם) את הבקשה לסעד זמני. בהחלטה נקבע כי המשיבה לא הראתה קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לעילת תביעתה, שכן מהראיות עולה לכאורה כי המשיבה היא שהפרה את כתב הוויתור בכך שלא שילמה למבקשת את יתרת החוב בגין הקמת המתקן, אף שהודתה בקיומו של חוב כאמור, וכי בנסיבות אלה קמה למבקשת זכות לבטל את ההסכם, כפי שעשתה. עוד נקבע, לעניין מאזן הנזקים, כי אף שאי-הפעלת המתקן עלול לגרום לנזקים סביבתיים קשים, הרי שבידי המשיבה להיערך למנוע אותם ולהקטין נזקיה לרבות על-ידי המשך הפעלת המתקן באמצעות גורם אחר שאיננו המבקשת, ולצורך כך הותיר בית המשפט את צו המניעה הזמני שניתן במעמד צד אחד על כנו עד יום 31.12.19.

6.
ביני לביני הגישה המבקשת כתב תביעה שכנגד על סך 1,898,613 ₪, יתרת הכספים המגיעים לה לטענתה מהמשיבה בגין הקמת המתקן וכן בגין הפעלתו, כמו-גם תביעת פיצויי בגין נזק שנגרם לה עקב הפרת ההסכם על-ידי המשיבה. במועד מאוחר יותר, ולאחר שנדחתה בקשתה לצו מניעה זמני, הגישה המשיבה בקשה לתיקון כתב התביעה, על דרך של המרת הסעד לסעד כספי, בקשה שהתקבלה, ולאחר מכן הגישה כתב תביעה מתוקן נגד המבקשת על סך 3,181,126 ש"ח.

הבקשה הנוכחית:

7.
הבקשה דנן היא כאמור בקשת המבקשת, בהקשר לתביעתה שכנגד, למתן צווי עיקול זמניים על כל זכויותיה הכספיות של המשיבה בשני בנקים בהם מתנהלים חשבונותיה, וכן הטלת עיקולים על זכויותיה במקרקעין שפורטו בבקשה, להבטחת ביצוע פסק-הדין לכשיינתן.

8.
לטענת המבקשת, קיימות ראיות לכאורה לביסוס עילת תביעתה נגד המשיבה. בכל הנוגע ליתרת התשלום המגיעה לה בגין הקמת המתקן, אף המשיבה איננה חולקת על כך, אולם חרף זאת לא משלמת מזה תקופה ארוכה את החוב. בכתב התביעה נתבעו אף חיובי ריבית בגין האיחור בתשלום. יתרת הסכום הנתבע בתביעה שכנגד הוא בגין תשלומים עבור ההפעלה השוטפת של המתקן; בעבר שילמה המשיבה כחובתה אולם בהמשך חדלה, כאשר סכומי התביעה מבוססים על ראיות ומסמכים שצורפו. עוד לטענת המבקשת, הנזק הנתבע בגין מניעת רווח, שהועמד בכתב התביעה שכנגד על סך 399,324 ש"ח, מבוסס אף הוא היטב, תוך שהמבקשת מפנה לקביעות בית המשפט בהחלטה בעניין הסעד הזמני, בדבר קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לכך שמהמשיבה הפרה את ההסכם בין הצדדים. המבקשת מציינת כי המשיבה הצהירה במסגרת בקשתה לצוו מניעה זמני ובהזדמנויות נוספות במסגרת ההליך דנן, כי אין לה מקורות כספיים לשלם את יתרת החוב, ומכאן החשש הסביר להכבדה על ביצוע פסה"ד לכשיינתן. עוד מציינת המבקשת, כי רק במועד מאוחר לדחיית בקשתה לסעד זמני, העלתה המשיבה לראשונה טענות נגד פעילותה של המבקשת בקשר למתקן וכן הטילה עליה חיוב מופרז ובלתי מוצדק בגין ארונה, בגינו הגישה המבקשת עתירה מנהלית התלויה ועומדת בבית המשפט.

9.
המשיבה טוענת כי יש לדחות את הבקשה. לטענתה, אין בידי המבקשת ראיות מהימנות לכאורה לעילת תביעתה. בתגובתה טוענת היא כי פעלה נמרצות לקבלת האישורים הנדרשים לתשלום למבקשת וכי חלק גדול מסכום החוב המקורי שולם. המשיבה מודה כי סכום בסך 689,966 ₪ לא שולם למבקשת בגין הקמת המתקן, וכי האחריות לתשלום זה היא עליה. אולם לטענתה, המימון לאותו תשלום אמור להגיע אליה ממקורות חיצוניים, ואלה לא אישרו עד כה את התשלום. ביחס ליתר הרכיבים הכספיים של התביעה שכנגד, טוענת המשיבה כי הם לא מבוססים על ראיות לכאוריות מספקות וכי עומדות לה טענות קיזוז בגין חובותיה של המבקשת כלפיה שמקורם בפעילותה במתקן. אשר לחשש להכבדה על ביצוע פסה"ד, לטענת המבקשת אין כל חשש כזה. זאת, נוכח היותה רשות מקומית, ומשלא הוכח כי היא גירעונית או חדלת פירעון. עוד טוענת היא, כי עיקול חשבונותיה כמבוקש בבקשה, חשבונות בהם מתנהלים כלל תקציביה לרבות תקציבי החינוך והפיתוח, כמו-גם כלל ההכנסות משלומי חובה, יביא לפגיעה אנושה בתפקודה וביכולתה לספק שירותים בסיסיים לתושביה, ולפיכך אין כל הצדקה לתתו.

הכרעה:

10.
הצדדים הודיעו כי הם מוותרים על חקירות המצהירים בבקשה, ולפיכך תינתן הכרעתי שלהלן על יסוד מכלול החומר הקיים.

11.
לאחר עיון בטענות הצדדים ובמסמכים שצורפו על-ידם, אני מוצאת לקבל את הבקשה חלקית בלבד.

12.
בהתאם לתקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, התנאים למתן צו עיקול זמני הם קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה ולקיום חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסה"ד. לכך מצטרפים התנאים הכלליים בתקנות ביחס לסעדים זמניים, שהם – הטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, במובן שהנזק שעלול להיגרם לו אם לא יינתן הסעד הזמני הוא גדול ותר מהנזק אשר ייגרם לצד שכנגד אם יינתן הצו, מידתיות ושיקולי יושר.

13.
בכל הנוגע לקיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, סבורני כי כאלה קיימות בענייננו, למעט ביחס לרכיב אחד בתביעה שכנגד. אשר לרכיב הכספי הנתבע בגין הקמת המתקן, הרי שכאמור המשיבה מודה בקיומו של חוב כספי שלא שולם על-ידה עד היום, כאשר הפער הכספי בין הצדדים בעניין זה הוא זניח יחסית. רכיב הריבית שנזכר בכתב התביעה לא זכה לכל התייחסות מטעם המשיבה, ולפיכך אין צורך להידרש לו. אשר לרכיבי התביעה בגין זכאות לתשלום עבור ההפעלה השוטפת - אין חולק כי המבקשת הפעילה בפועל את המתקן בתקופה בגינה נתבע התשלום וכי לא שולם לה עבור תקופה זו, בניגוד לתקופות קודמות, ודי בכך לשלב הנוכחי כדי לצלוח את הרף הנדרש. שונים הדברים לגבי התביעה לפיצוי בגין הפסד רווח עתידי עקב הפרת ההסכם על-ידי המשיבה, אשר הועמד בכתב התביעה שכנגד על סך 399,324 ₪. אף שליסוד הפרת ההסכם יש ראיות לכאורה (ואפנה לעניין זה לאמור בהחלטת כב' השופט אברהם בבקשה לסעד זמני, המקובל אף עלי), הרי שלעניין הנזק הנטען לא צורפו ראיות לכאוריות מספיקות. לא צורפה לעניין זה חוו"ד סדורה אלא תחשיב לאקוני שנערך מטעם המבקשת שאיננו ברור דיו בכל הנוגע לבסיס ההערכות במסגרתו באשר לשיעור הרווח שנטען כי נמנע מהמבקשת. אציין כי המשיבה טענה טענות שונות לקיזוז בגין מחדלים נטענים של המבקשת בנושא פעילותה במתקן, טענות שהנטל להוכחתן הוא כידוע עליה. טענות אלה בעיקרן לא פורטו בצורה ברורה בתגובה ובתצהיר שצורף לה (לרבות סכומים מדויקים לקיזוז) ואף מועד העלאתן לראשונה – רק לאחר הגשת התביעה שכנגד מצד המבקשת – מעורר תהיה, ומכל מקום אין בהן לשלב הנוכחי לאיין קיומן של ראיות לכאורה בתביעת המבקשת.

14.
מכאן לרכיב החשש להכבדה על ביצוע פסה"ד. ענייננו בנתבעת שהיא רשות מקומית, והשאלה המתעוררת היא האם הונח יסוד מספק בדבר חשש כאמור בהתחשב במהותה זו. ככלל, מתן צו עיקול זמני נגד רשות מקומית איננו נעשה כדבר שבשגרה. טעם הדבר הוא, כי רשות מקומית, בהיותה גוף מנהלי המתוקצב על-ידי מקורות ציבוריים, חזקה שתוכל לפרוע את חובותיה ממקורות כאמור, ולפיכך ניתן להניח כי החשש שחיוב פסוק שיושת עליה לא ייפרע, הוא נמוך. לכך מתווספת העובדה כי "הטלת עיקול זמני על כספי רשות ציבורית הוא צעד העלול לפגוע באורח מהותי בפעילותה ובתפקודה ובכך לגרום נזק לאינטרס ציבורי כללי" (רע"א 3887/04 התאחדות הקבלנים הארצית ואח' נ' עיריית מודיעין (פורסם במאגרים) (2004), מפי כב' השופטת פרוקצ'יה). על רקע האמור, נדחו בפסיקה לא אחת בקשות להטלת עיקולי זמניים על כספים של רשויות מקומיות במסגרת התדיינות אזרחית. אולם לצד האמור, הודגש בפסיקת בית המשפט העליון כי אין הרשות המקומית חסינה מפני הטלת עיקולים זמניים, מקום שמתקיימים התנאים לכך. לעניין זה נפסק כי:

"אין הרשות המקומית חסינה מפני המנגנון הדיוני, המעוגן בדין, שמטרתו להגביר את סיכויי הגבייה, במסגרת הטלת עיקול זמני. ודוק: די בקיום חשש להכבדה; לא נדרש להוכיח חשש להברחת נכסים".
(רע"א 8067/13 מועצה מקומית בסמ"ה נ' מגידו שירותי שמירה בע"מ (פורסם במאגרים) 2014, כב' השופט הנדל).

15.
יש לבחון אפוא לגופן של נסיבות העניין הספציפי. בענייננו, לא נטען, לא כל שכן הוכח, כי המשיבה נתונה כיום בגירעונות כספיים, כי מתנהלים נגדה תיקי הוצל"פ או כיוצא באלה נתונים שעשויים להצביע על מצב כלכלי קשה. חשש להברחת נכסים הוא כמובן לא רלבנטי, משענייננו בגוף ציבורי. אולם לצד זאת, לא ניתן להתעלם מהתנהלותה של המשיבה כלפי המבקשת בכל הנוגע לחובה כלפיה בגין הקמת המתקן, אשר איננו שנוי במחלוקת. כפי שעולה מהמפורט לעיל, חרף העובדה שהמתקן הושלם זה מכבר, וחרף העובדה כי התשלום שנותר עבור ההקמה כלל איננו שנוי במחלוקת, לא ראתה המשיבה לנכון לשלמו עד היום הזה. המשיבה הצהירה במסגרת כתבי בית דין שהגישה בתיק כי לצורך תשלום זה בו הודתה, היא נדרשת למקורות כספיים חיצוניים, אשר אינם בנמצא לעת הזו ולפיכך אין היא משלמת את חובה. הנימוק לפיו החבות לתשלום מותנית בקיום מקור כספי חיצוני, נחזה להיות דחוק ביותר בכל הנוגע למישור החוזי בו מחויבת המשיבה כלפי המבקשת, במסגרתו אין לדבר ביטוי כלשהו בכתובים. מכל מקום, העמדה הנלמדת מטענות המשיבה בדבר ההכרח מבחינתה בקיום מקור מימון חיצוני לתשלום זה, והעובדה כי עד כה ועל-אף הזמן הרב שחלף מעת הזכאות לתשלום המגיע למשיבה עבור עבודתה, לא עלה בידי המשיבה להסדיר מקור כאמור, מצביעה על קיומו של חשש סביר לכך כי מה שהיה הוא שיהיה. דהיינו – כי המשיבה לא תוכל/לא תרצה אף בעתיד לשלם סכום התביעה ככל שתתקבל, שכאמור אין חולק כי חלק מהותי ממנו איננו שנוי במחלוקת אף היום ומזה תקופה ארוכה. בהתנהלותה זו מעידה על עצמה המבקשת כי אין בידה לממן את הסכום האמור ממקורותיה, ומקור אחר – אין ומזה זמן רב. יש בכך להעמיד בסיס סביר לחשש להכבדה על ביצוע פסה"ד באשר לחיובים שיושתו על המבקשת, ככל שתתקבל התביעה כנגדה, כאשר כפי שצוטט בפסיקה שצוטטה לעיל, ההוכחה הנדרשת היא להכבדה על ביצוע פסה"ד, לא מעבר לכך.

16.
אלא שבכך לא תם דיוננו, שכן יש לבחון אף את התנאים הנוגעים למאזן הנוחות ולשיקולי מידתיות, החלים ביחס לכל בקשה לסעד זמני. בהקשר זה, יש משקל מהותי לזהותה של המשיבה, ולנזק שעלול להיגרם לה ככל שיינתן כנגדה צו עיקול על חשבונות הבנק המפורטים בבקשה. במסגרת תגובתה והתצהיר שצורף לה, פירטה המשיבה כי החשבונות האמורים משמשים אותה לכלל התקציבים שהיא מקבלת – תקציבי חינוך ותקציבי פיתוח, וכן להפקדת כספי הגבייה של תשלומי חובה ובאמצעותם תשלומי הוצאותיה השוטפות, לרבות תשלומי שכר עובדים וכיוצ"ב. ברי כי עיקול חשבונות אלה עלול לגרום פגיעה מהותית ביכולת התפקוד של המשיבה וביכולתה לקיים את סמכויותיה וחובותיה הסטטוטוריות כלפי תושביה, ולפגוע בכך במספר רב מאוד של גורמים ובאינטרס הציבורי הכללי. לחשש זה לא מצאתי כל מענה מניח את הדעת בתשובת המבקשת. בנסיבות אלה, מאזן נוחות נוטה בהקשר זה לטובתה של המשיבה, ואף דרישת המידתיות איננה מתיישבת עם הטלת עיקולים על חשבונותיה כמבוקש.

17.
שונים הדברים ביחס לבקשה הנוגעת לעיקול מקרקעין מסוימים שהמשיבה בעלת זכויות בהם, כפי שפורטו בבקשה. תשובתה של המשיבה להיבט זה של הבקשה הינה לאקונית עד מאוד, וכל שנאמר בה הוא כי הטלת עיקול על מקרקעיה יפגע בה בשל "המגבלות שיחולו על פעולותיה השוטפות של המועצה בנכסי המקרקעין שלה כתוצאה מהטלתו של עיקול". טענה זו נטענה בעלמא, מבלי להתייחס באופן קונקרטי למקרקעין כאלה או אחרים שנכללו בבקשה ומבלי להבהיר כיצד לשיטתה של המשיבה יש בהטלת עיקול ברישום על מקרקעין כדי להגביל הפעילות השוטפת של המועצה, וכאשר לא נטען כי ביחס לאותם מקרקעין או חלק מהם, מתעתדת המועצה לבצע עסקה מכל סוג או פעולה כלשהי הרלבנטית לעיקול. לא למותר אף לצין, כי ככל שיחול שינוי נסיבות בהקשר זה ביחס למקרקעין ספציפיים ובשל צורך קונקרטי כזה או אחר שיתעורר, תוכל המשיבה להגיש בקשה מתאימה, וניתן יהיה לבחון קיומן של חלופות.

18.
אשר על כן, הבקשה מתקבלת חלקית בלבד, באופן שאני מורה על הטלת עיקול זמני על זכויות המשיבה במקרקעין שפורטו ברישא לבקשה, להבטחת סכום התביעה לגביו קבעתי כי קיימות ראיות לכאורה (דהיינו – ללא רכיב הפיצוי בגין אובדן רווח עתידי, ובסה"כ -
1,499,289 ₪).

19.
המשיבה תישא בהוצאות המבקשת בסך 2,500 ₪.

המזכירות תמציא לצדדים







ניתנה היום, ד' אייר תשע"ט, 09 מאי 2019, בהעדר הצדדים.



עינב גולומב
,
שופטת
רשמת בית המשפט המחוזי-נצרת








א בית משפט מחוזי 33115-11/18 שטאנג בניה והנדסה בע"מ נ' מועצה אזורית מרום הגליל (פורסם ב-ֽ 09/05/2019)