פסקי דין על מיכאל בן ארי | פסקי דין על מריה בן ארי | פסקי דין על ויטלי יוסיפוב ואח' | פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על משרד הפנים חיפה | פסקי דין על עיריית קרית אתא ואח' |

29790-01/19 עתמ     12/05/2019




עתמ 29790-01/19 מיכאל בן ארי, מריה בן ארי, ויטלי יוסיפוב ואח' נ' מדינת ישראל, משרד הפנים חיפה, עיריית קרית אתא ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עת"מ 29790-01-19 בן ארי ואח'

נ' ישראל ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני



בפני

כבוד השופט
מנחם רניאל


עותרים

1
.
מיכאל בן ארי

2
.
מריה בן ארי

3
.
ויטלי יוסיפוב

4
.
חנקה יוסיפוב

5
.
סימון פוקוליטו

6
.
אנבר גוברמן

7
.
אלמירה גוברמן

8
.
הלל סאייג (המנוח)

9
.
סאייג אליוז (המנוח)

10
.
אילנה שקד

11
.
דוד שקד

12
.
ולרי גרקול

13
.
סבטלנה קובלצוק

14
.
אנטולי גונצ'רוב

15
.
יענקל פיליפצ'וק

16
.
יהודה טופציאשוילי

17
.
אטרי טופציאשוילי

18
.
יעקב שבסון

19
.
ילנה שבשון

20
.
אנה לבדב

21
.
אלזה לבדב

22
.
קרליך עמנואל

23
.
לודמילה קרוליך

24
.
תמרה מירושניצקו

25
.
אלכסנדר וויט

26
.
וויט גלינה

27
.
נטליה איגנשקין

28
.
דוד דוד

29
.
יבגניה נוסוביצקי

30
.
יורי זטקובי

31
.
אולגה זטקובי

32
.
ישיבת קדמת דוד ע"ר

33
.
ולדמיר גרבוצוב

34
.
לודמילה גרבוצוב

35
.
נדיה צרמיסוב

36
.
שלמה מנחם שוורץ

37
.
שולה ענתבי

38
.
אנטולי פילפצ'וק


נגד


משיבים

1. מדינת ישראל
2. משרד הפנים חיפה
3. עיריית קרית אתא
4. ועדה מקומית לתכנון קרית אתא
5. שיכון ופיתוח לישראל בעמ
6. עמיגור חברה לניהול נכסים בע"מ



החלטה

על פי הודעת העותרים, העתירה מוגשת בגין החלטת הריסת מבנים מסוכנים מיום 29.8.07, עליה נודע להם במאי 2018, ואז פנו פנייה מוקדמת במכתב מיום 24.5.18.

בכתבי התשובה נטענו טענות לסילוק העתירה על הסף מטעמים שונים, ועל כן לפי החלטתי מיום 15.4.19, ניתנה לעותרים אפשרות להשיב לטענות אלה, וגם להתייחס לאפשרות שלאור טענת העותרים שההחלטה נגדה מוגשת העתירה היא החלטת הריסת המבנים, ואילו העתירה אינה מתנגדת להחלטה אלא מבקשת ליישמה, דין העתירה כנגד ההחלטה להימחק על הסף.

העותרים הגישו את תשובתם ביום 2.5.19.

לעניין הסמכות העניינית, על פי חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס – 2000, ידון בית המשפט בעתירה נגד החלטה של רשות או גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה.
לכן התבקשה באת כח העותרים לפרט כנגד איזו החלטה מוגשת העתירה, ופירטה שההחלטה מוגשת נגד החלטת ההריסה משנת 2007. ואולם, בטיעוניה לעניין הסמכות העניינית, טענה שהעתירה מוגשת בגין החלטה שהיא מחדל, ולמתן צו עשה כנגד רשות מקומית בגין מחדל בהפעלת סמכויותיה הסטטוטוריות, בביצוע החלטתה שלה.

אני דוחה את דברי באת כח העותרים. כפי שאמרה בעצמה כאשר נדרשה לכך, העתירה לא הוגשה כנגד מחדל, שהיה יכול להחשב החלטה כאמור בסעיף 2 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, אלא בגין החלטת ההריסה שאינה מעשה פוזיטיבי של הרשות, ואינה מחדל כלל. אכן, למרות שהיה על העותרים להגיש עתירה כנגד החלטה, הגישו עתירה בעד ההחלטה שאותה ציינו. אין לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות עניינית לדון בעתירה בעד החלטה, אלא רק לדון בעתירה נגד החלטה. מכיוון שההחלטה שאותה פירטה באת כח העותרים היא החלטת ההריסה משנת 2007, שהעותרים תומכים בה, אין לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות עניינית לדון בה.

לעניין השיהוי וההתיישנות, תקנה 3 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, קובעת שהעתירה תוגש בלא שיהוי, ולא יאוחר מ-45 ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם. נטען, שהעותרים היו מודעים להחלטת ההריסה לכל הפחות משנת 2007, עת הגישה עיריית קריית אתא בג"צ 10188/07, וחלק מהעותרים היו צד להליך, וכמו כן כעולה מהעתירה, היו העותרים מודעים להליכים שנוהלו משנת 2001 לגבי מבנה סמוך על פי אותה החלטה.

העותרים השיבו על כך שיש לדון בטענת השיהוי לפי השיהוי האובייקטיבי, הסובייקטיבי והפגיעה בסדר הציבורי. לטענתם, המשיבה 3 לא טרחה להודיע לעותרים על החלטתה ולכן היא מנועה מלטעון טענת שיהוי, ולעותרים נודע על ההחלטה רק באמצעות באת כוחם. מיום שנודע להם על ההחלטה ניסו להגיע לפתרון מצוקתם מחוץ לכתלי בית המשפט, ומשכשלו פנו לבית המשפט.

כעולה מנספח ד' לעתירה, העותרים 1,2,6,7,8,9,10,11,12,13,14,15,16,17,18,19,20,21,22,23,24,25,28,29,30,31,32,34,35,39 היו משיבים בבג"צ שהוגש בשנת 2007 ולפיכך ידעו על החלטת המשיבה 3 על הריסת המבנים כבר בשנת 2007. העותרים המעטים שלא ידעו על ההחלטה הם למשל עותרת 33, ישיבת קדמת דוד, שאינה בעלים אלא בעלת הערת אזהרה משנת 2017, או עותר 37 שרכש את זכויותיו בשנת 2010, ועותרת 38 שרכשה את זכויותיה בשנת 2014, כך שעיקר העותרים ידעו על ההחלטה כבר בשנת 2007.

על פי תקנה 3 הגשת עתירה לאחר יותר מ-45 יום אינה שיהוי אלא איחור. לא ניתן כל טעם לאיחור הזה. על פי התקנה ניתן לבקש הארכת מועד להגשת העתירה, אך לא הוגשה בקשה להארכת מועד. גם אילו היתה מוגשת הבקשה להארכת מועד, אין ספק שהיה כאן שיהוי סובייקטיבי וגם שיהוי אובייקטיבי. אשר לפגיעה בשלטון החוק, העותרים לא הראו שאי דיון בעתירה המבקשת לאכוף את החלטת המשיבה 3 משנת 2007 תפגע בשלטון החוק. אפשר, שהיא תפגע בזכויות העותרים, אך פגיעה בזכויות העותרים אינה בהכרח פגיעה בשלטון החוק. זאת, במיוחד כאשר עומדים לעותרים סעדים אחרים, לא בבית המשפט לעניינים מנהליים, שאין זה תפקידו לקבוע כיצד תמומש החלטת ההריסה.

אציין, שאף אילו היתה נכונה טענת העותרים שידעו על ההחלטה במאי 2018, הגשת העתירה ב-13.1.19, כעבור כ-8 חודשים היתה באיחור רב ובשיהוי. מאמצי הידברות אינם מצדיקים איחור בהגשת העתירה, וניתן להידבר גם לאחר הגשתה.

על כן, מכיוון שההחלטה נגדה מוגשת העתירה התקבלה בשנת 2007, ואז גם נודע לעיקר העותרים עליה, היא הוגשה באיחור רב ובשיהוי, ועל כן דינה להיות מסולקת על הסף עקב כך.
אשר לטענת היעדר יריבות, אין ספק שהמשיבות 1,2 ומשיבות 6-5 לא קיבלו את ההחלטה ואינן חייבות בביצועה. לטענת באת כח העותרים, מכיוון שבתיק אזרחי שנדון בבית המשפט המחוזי בחיפה בשנת 2008 הוטלה האחריות על משיבות אלה בבניין צמוד שנבנה באותו פרויקט, הן נושאות באחריות גם לביצוע ההחלטה. כאמור, ההחלטה נגדה הוגשה העתירה היא החלטת המשיבה 3. אף משיבה אחרת לא קיבלה את ההחלטה הזו, והעתירה כנגדן אינה אלא נסיון לקבץ משיבים רבים על מנת להגיע להסדר. בית המשפט לעניינים מנהליים אינו בית המשפט המחוזי בשבתו בתיק אזרחי. בית המשפט לעניינים מנהליים דן בעניינים מצומצמים – החלטה של הרשות. ההחלטה של הרשות משנת 2007 היתה החלטה של המשיבה 3, וגם אם היתה זקוקה לאישור המשיבה 2 או המשיבה 1, אישורים אלה התקבלו. על כן, אין יריבות בין העותרים למשיבות 1,2,5,6 בעתירה זו.

באת כח העותרים ביקשה שאם בית המשפט ימצא שהנושא אינו בסמכותו יפעיל את סמכותו לפי סעיף 6 לחוק להעברת הדיון לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. אני דוחה בקשה זו, שכן לא מצאתי כדברי הסעיף, שהעתירה מעלה עניין בעל חשיבות, רגישות או דחיפות מיוחדות, המצדיקות דיון בעניינם של העותרים בבית המשפט הגבוה לצדק. ככל שניתן לשפוט מטענות העותרים, הערכאה הראויה לדיון בטענותיהם היא בית המשפט השלום או המחוזי, לפי העניין. לא בית המשפט לעניינים מנהליים, ולא בית המשפט הגבוה לצדק.

על פי כל האמור לעיל, דין העתירה להימחק על הסף, הן מחמת היעדר סמכות עניינית, הן מחמת איחור ושיהוי בהגשתה, והן כלפי חלק מהמשיבות בהיעדר יריבות. על כן, אני מוחק את העתירה.

ככל שהמשיבות טוענות לחיוב בהוצאות, יגישו את טענותיהן בעניין זה עד יום 19.5.19 והעותרים ישיבו עד יום 26.5.19. ככל שהמשיבות לא יגישו טענות לעניין הוצאות, המזכירות תסגור את התיק.

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ט, 12 מאי 2019, בהעדר הצדדים.









עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 29790-01/19 מיכאל בן ארי, מריה בן ארי, ויטלי יוסיפוב ואח' נ' מדינת ישראל, משרד הפנים חיפה, עיריית קרית אתא ואח' (פורסם ב-ֽ 12/05/2019)