פסקי דין על אברהם חדש | פסקי דין על דינה מימון | פסקי דין על יצחק עפר חברה לבניין ופתוח | פסקי דין על אבינועם מנחם | פסקי דין על בן לאומן ואח' |

45807-08/15 א     13/05/2019




א 45807-08/15 אברהם חדש, דינה מימון נ' יצחק עפר חברה לבניין ופתוח בע"מ, אבינועם מנחם, בן לאומן בע"מ ואח'








;


בית משפט השלום ברחובות


13 מאי, 2019
ת"א 45807-08-15 חדש נ' יצחק עפר חברה לבניין ופתוח בע"מ








בפני

כבוד השופטת
רנה הירש


התובעים

1. אברהם חדש

2. דינה מימון
ע"י עו"ד גיל ברגר


נגד

הנתבעים
1. יצחק עפר חברה לבניין ופתוח בע"מ


ע"י עו"ד בן ציון רזניק

2. אבינועם מנחם
ע"י עו"ד עמית לוין


נגד

צדדי ג'
(בהודעת הנתבעת 1)
1. אבינועם מנחם

2. בן לאומן בע"מ
ע"י עו"ד אבי אביאב


נגד

צד ג'
(בהודעת הנתבע 2)
יצחק עפר חברה לבניין ופתוח בע"מ






פסק דין
1.
בדירה חדשה שרכשו התובעים התגלו ליקויי רטיבות, בשל נזילה שמקורה בדירה שמעליה. הצדדים חלוקים באשר לזהות האחראי לליקוי, עלות התיקון שבוצע בפועל, אחריותו של בעל הדירה שלמעלה ושאלות נלוות נוספות. באלה ידון פסק הדין להלן.
הרקע ותמצית טענות התובעים
2.
התובעים רכשו דירה חדשה מחברה בקבוצת רכישה, טרם הושלמה בנייתה.
הדירה נבנתה על ידי הנתבעת 1, כקבלן ראשי, עבור קבוצת רכישה המונה 73 רוכשים (להלן: הקבלן).
בהתאם לחוזה להזמנת עבודות בניה שצורף לכתב התביעה, הקבלן קיבל על עצמו את החובות לאחריות ותיקוני בדק, בהתאם לאחריות קבלן כמפורט בהוראות חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973(להלן: חוק המכר - דירות) כלפי הרוכשים שהתאגדו בקבוצת הרכישה. בהמשך, הסכים הקבלן להמחאת זכויותיה של אחת מחברי הקבוצה, לידי התובעים.
התובעים קיבלו את הדירה בשנת 2010, השכירו אותה עד לחודש 9/14, ונכנסו לגור בדירה לאחר שפונתה על ידי השוכרים ובוצעו בה שיפוצים.
3.
בדירת התובעים התגלו ליקויי רטיבות, אשר סברו שמקורה בדירה הנמצאת בקומה מעליהם. תחילה ניסו התובעים ובעל הדירה שלמעלה לפעול יחד מול הקבלן, אולם בסופו של דבר לא הצליחו לקדם את הטיפול ברטיבות במשותף, והתביעה הוגשה כנגד הקבלן וכנגד בעל הדירה שמעליהם, הוא הנתבע 2 (להלן: השכן).
4.
לטענת התובעים, במהלך החורף הראשון לאחר מסירת הדירה התגלתה נזילת מים בחדר הסמוך לממ"ד, והדבר דווח לקבלן. בוצעה עבודת תיקון שטחית בלבד, שלא פתרה את הבעיה. בחורף שלאחר מכן התגלתה נזילה באותו מוקד ובמוקד נוסף. התקלות ומוקדי הרטיבות חזרו והתגלו מדי חורף כאשר התובעים חוזרים ופונים לקבלן ולא נעשה תיקון יסודי כנדרש. התובעים טענו כי הקבלן נמנע מביצוע התיקונים הראויים והנדרשים, בניגוד להתחייבויותיו ולחיובים על פי הדין.
התובעים טענו כי הקבלן מסר שהבעייתיות בביצוע התיקון נבעה מדין ודברים בין הקבלן לבין השכן אשר הותירו את התובעים חסרי אונים. ביום 28.10.13 נמסר לתובעים כי השכן מעכב את ביצוע התיקונים, שכן התיקון אמור להתבצע דרך דירת השכן ויחייב פירוק הריצוף בדירתו, ולא הושגה הסכמה באשר להחלפת האריחים שתידרש. חרף הסכמה לכאורה שהושגה בפגישה שנערכה ביום 07.01.14, לא ביצע הקבלן את עבודת התיקון הנדרשת והמשיך להתדיין עם השכן בנוגע לריצוף שיונח במקום התיקון. זאת, על אף שהתובעים ממשיכים וסובלים מנזילות הפוגעות ברכושם ומהוות סכנה בריאותית.
התובעים צרפו לכתב התביעה חוות דעת מומחה, של מהנדס, אשר התייחס לעבודות התיקון הנדרשות, וכן חוות דעת של שמאי, אשר קבע ירידת ערך זמנית בשל ההפחתה בפוטנציאל דמי השכירות החודשיים וכן ירידת ערך עקב פגיעה במוניטין הדירה.
התובעים עתרו לחייב את הקבלן והשכן לפעול לביצוע תיקון כל הליקויים וכל נזק שנוצר כתוצאה מהרטיבות, וכן לחייבם בפיצוי בגין נזק בלתי ממוני, בפיצוי בגין ירידת הערך ובהוצאות המשפט.
5.
הקבלן אישר כי התובעים פנו בתלונות על נזילות לדירתם, וכי אין למעשה מחלוקת שמקור הנזילה הוא במרפסת פתוחה בדירת השכן. לטענת הקבלן, השכן הערים קשיים, לא אפשר את ביצוע התיקונים וניצל את הצורך בביצוע עבודות התיקון כדי לנסות ולשדרג את ריצוף המרפסת בדירתו.
הקבלן סבר כי יש לדחות את התביעה מאחר שלא ניתנה לו האפשרות לתקן את הליקויים הנטענים בשל התנהגות השכן וסירובו לאפשר את ביצוע העבודות בתוך דירתו. עוד טען הקבלן כי אחריותו פגה בחלוף 4 שנים ממועד סיום עבודות הבניה ואילו התביעה הוגשה למעלה מ- 5 שנים מאותו מועד.
6.
הקבלן הגיש הודעה לצד שלישי כנגד השכן וכנגד החברה שביצעה את עבודות האיטום בבניין (להלן: חברת האיטום).
בהודעה נטען כנגד השכן כי הוא גרם להפרת ההסכם בכך שסרב לאפשר לקבלן להיכנס לדירתו על מנת לבצע את עבודת התיקון.
כנגד חברת האיטום נטען כי קיים הסכם בינה לבין הקבלן על פיו התחייבה חברת האיטום לבצע את כל עבודות האיטום והבידוד בבניין, וככל שקיים נזק בדירת התובעים, הרי זה מקורו באיטום לקוי של מרפסת דירת השכן ועל כן, חברת האיטום נושאת באחריות לנזקים הנובעים מאותו ליקוי.
7.
השכן טען כנגד התביעה, כי זו הוגשה כנגדו בחוסר תום לב כאשר קודם לכן, פעל ביחד עם התובעים נגד הקבלן לקראת הגשת תביעה משפטית משותפת. השכן הבהיר כי התובעים ידעו שהאחריות לאי ביצוע עבודות התיקון מונחת לפתחו של הקבלן בלבד וכי ברור שלא יכול היה לפעול לתקן את הליקויים הנטענים על דעת עצמו, דבר שגם לא נדרש ממנו עובר להגשת כתב התביעה.
השכן ראה בהגשת התביעה נגדו ניסיון
"להפיל את התיק"

עליו באמצעות טענות חסרות שחר וטען כי מעולם לא מנע מהקבלן לבצע כל תיקון (סעיף 23 לכתב ההגנה) וכי במהלך השנים, נכנס הקבלן לדירתו מספר רב של פעמים לביצוע עבודות תיקון שונות. השכן טען כי הסכים שהתיקונים יבוצעו ללא כל תנאי אלא שרצה לבחור את הריצוף שיונח במרפסת לאחר התיקון כאשר הוא יישא במחיר הריצוף וחרף הסכמה שניתנה בעניין זה, הדבר לא נעשה על ידי הקבלן.
טענות דומות הועלו על ידי השכן בכתב ההגנה ובהודעה לצד שלישי שהגיש כנגד הקבלן.
8.
השכן מצדו הגיש אף הוא הודעה לצד שלישי כנגד הקבלן. הודעה זו הוגשה הן בנוגע לכתב התביעה העיקרי והן כתביעה עצמאית נוספת, מכוח הוראות תקנה 216(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סד"א). השכן טען כי הקבלן חייב לשלם לו פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו במהלך התקופה מאז נמסרה לידיו דירתו – ללא קשר לתביעת התובעים -
ובנוסף, כי על הקבלן לשפותו בכל מקרה שיימצא חייב בפיצוי התובעים.
בהודעה חזר השכן על טענותיו כנגד הקבלן באשר לאחריות כלפי התובעים והוסיף וטען כי הקבלן אחראי כלפיו בגין התנהלות מתמשכת, אי תיקון ליקויי בניה, הפרעה מתמשכת באורח חייו של השכן ובהנאתו מהדירה שרכש בשל עבודות תיקון חוזרות ועגמת נפש רבה בשל התנהלות הקבלן ש
"הייתה משום התעללות ממש"
(סעיף 21 להודעה).
9.
הקבלן בכתב ההגנה להודעה שהוגשה נגדו על ידי השכן חזר והפנה לטענותיו כפי שפורטו בכתב ההגנה, לפיהן השכן הערים קשיים ולא יפשר את ביצוע התיקונים, וזאת מאחר שביקש לנצל את הסיטואציה לשדרוג הריצוף במרפסת דירתו בריצוף יקר יותר – לא רק בשל מחיר האריחים אלא מאחר שהאריחים שביקש להניח היו מחייבים עבודת ריצוף יקרה יותר.
10.
חברת האיטום (שאף היא, כאמור, צד שלישי להודעת הקבלן) טענה כי לאחר השלמת עבודות האיטום והבידוד בכל הדירות בבניין, בוצעה בדיקת הצפה למרפסות למשך 72 שעות, ותוצאותיה היו תקינות. בשל כך, תמהה חברת האיטום על כך שהתגלה בהמשך ליקוי בעבודות האיטום והבידוד בדירה והבהירה כי לא קיבלה כל הודעה, קריאת שרות או פניה ממי מהצדדים בתיק, לפני הגשת כתב התביעה.
11.
מונה מומחה על ידי בית המשפט, מר אייל שנהב, מהנדס בניין ושמאי מקרקעין. המומחה קבע כי אותרו בדירת התובעים 4 מוקדי רטיבות ובדירת השכן 4 מוקדים שבהם כשלים המביאים לחדירת רטיבות. המומחה קבע מהן הבדיקות הנדרשות על מנת לאתר את הסיבות למוקדי הרטיבות.
בהמשך, מסר המומחה חוות דעת משלימה בה פירט את עבודות התיקון הנדרשות על מנת למנוע חדירת רטיבות לדירת התובעים ולתקן את הפגמים שנוצרו. המומחה העריך את עלות העבודות הנדרשות בסך של 90,000 ₪.
12.
בדיון שהתקיים ביום 9.3.17 הגיעו הקבלן וחברת האיטום להסכמה דיונית לפיה הן תפעלנה לבצע את העבודות באמצעות קבלן מטעמן, כאשר העלות תתחלק ביניהן באופן שווה. לצורך ביצוע עבודות התיקון מונה מפקח על ביצוע התיקונים, אשר ביקר במקום – הן בדירת התובעים והן בדירת השכן - לצורך פיקוח ומעקב אחר ביצוע העבודות, והגיש לצדדים ולבית המשפט דיווחים מתאימים.
לאחר שבוצעו והושלמו עבודות התיקון, הגישה חברת האיטום בקשה לחזור בה מההסכמה הדיונית שכן התברר במהלך ביצוע עבודות התיקון (ואף תועד ע"י המפקח) שהקבלן ביצע במועד מוקדם יותר עבודות במרפסת דירת השכן ובין היתר השחיל נקז נוסף באותה מרפסת. חברת האיטום טענה כי מדובר בממצא חדש שלא היתה מודעת לו בעת שהושגה ההסכמה הדיונית ואותה עבודה היא שגרמה לתקלה באיטום והביאה למעשה להגשת התביעה ולצורך בביצוע התיקונים.
בהחלטה מיום 27.11.17 קבעתי כי לנוכח הנסיבות, רשאית חברת האיטום לחזור בה מההסכמה הדיונית, כך שההסדר בנוגע לתשלום עלות התיקון יהווה מימון ביניים והצדדים יוכלו לטעון בהמשך לאחריות לליקויים ולתשלום מחיר התיקון.
13.
בהמשך, נדרשתי לתת החלטה נוספת בנוגע לעבודות תיקון הליקויים, בשל טענת חברת האיטום כי הקבלן מסרב לשאת במחצית מעלות העבודות שבוצעו. חברת האיטום טענה כי על הקבלן לשלם סך של 67,707 ₪ שהוא מחצית העלות האמורה, ומנגד, טען הקבלן כי לפי התמחור שערך, עליו לשלם לכל היותר כ- 34,000 ₪ וסכום זה הועבר לידי חברת האיטום. לא היתה מחלוקת כי לא כל העבודות אשר פורטו בחוות הדעת המשלימה של המומחה, לא בוצעו בסופו של דבר, אולם ככל הנראה בוצעו עבודות אחרות, שלא באו לידי ביטוי באותה חוות דעת.
בהחלטה מיום 30.1.18 ציינתי כך:
"הצדדים לא פנו – ולא ביקשו לפנות – למומחה בית המשפט על מנת שיעריך את עלות ושווי העבודות שבוצעו בפועל. לא הוסבר מדוע נמנעו הצדדים מלעשות כן, על אף שייתכן והיה בכך כדי לפתור את המחלוקת ביניהם".
מאחר שהיה מדובר בהחלטה במסגרת מימון ביניים, ניתנה ההכרעה בדרך של הערכה ואומדנה של שווי התיקון, על בסיס 80% מההערכה הכוללת של המומחה, בשל העובדה שלא בוצעו, כאמור, כל העבודות שתומחרו על ידו.
דיון והכרעה
אחריות הקבלן
14.
כנגד הקבלן נטען שהוא חב הן בעילה חוזית בשל הפרת התחייבותו בהסכם לבנות את הדירה בצורה מקצועית, וראויה למגורים; הן בעילה של הפרת חובות חקוקות, משלא נבנה הבניין באופן הכולל איטום נדרש; הן בעילה נזיקית, בשל התרשלות בבנייה, בבחירת קבלני משנה, בשימוש בחומרים ובעובדים לא מתאימים; והן בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, בהצגת מצג לפיו אין בדירה ליקוי או פגם.
15.
בע"א 725/78, בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' יואל אורן, פ"ד לה(4) 253 [1981], נקבע (בעמ' 622) כי
"חובת הזהירות של קבלן הבונה דירות כלפי רוכשי הדירות הוגדרה ועוצבה, בין היתר, בע"א 451/66 [5] הנ"ל, לפיו אחראי קבלן לטיב הבניין שהוא מוכר ולכך שהבניין יהיה ראוי למטרה שלמענה הוקם, וזאת בין אם לקח חלק אישי בבנייה עצמה ובין אם לאו."
בשלב זה, לאחר שהוגשו חוות דעת המומחה שמונה ע"י בית המשפט ובוצעו עבודות התיקון הנדרשות, אין ספק שהיו ליקוי בנייה בבניין, שהביאו לחדירת רטיבות מדירת השכן לדירת התובעים. מכאן מתבקשת המסקנה, כי הקבלן אחראי כלפי התובעים בשל ליקויי הבנייה בעילה הנזיקית, ומשכך, מתייתר הצורך לדון ביתר העילות שפורטו.
אחריות השכן
16.
על בסיס הראיות והעדויות שהובאו, מצאתי ממש בטענה כי התנהלות השכן גרמה לעיכוב ממשי, ובפועל אף הביאה לכך שלא בוצעו עבודות תיקון על ידי הקבלן טרם הגשת התביעה, על אף שהיתה לקבלן נכונות לעשות זאת.
התכתובת הארוכה של השכן עם הקבלן מעלה כי הציב תנאים, דרישות, ביקש הבהרות והבטחות, וזאת על מנת לאפשר את ביצוע עבודות התיקון במרפסת ביתו, עבודות שנדרשו כדי למנוע את המשך חדירת המים משם, לדירת התובעים.
השכן רכש דירה שבה ריצוף במרפסת של אריחים בודל 33/33. השכן טען כי הסכים כל העת שיותקנו במרפסת מרצפות בגודל 33/33, ועם זאת, אין מחלוקת כי פנה לקבלן וביקש לבצע ריצוף שבו ישולבו אריחים משני גדלים, ובהמשך אריחים בגודל 45/45, והמשיך להתכתב ולבצע שיחות טלפון עם הקבלן בנוגע לגודל ואופי האריחים בהם ירצפו מחדש את המרפסת. אמנם, השכן ביקש כי הקבלן יעביר לו הצעת מחיר לרכישת האריחים, והיה מוכן לשלם עבור האריחים, אבל ציפה כי עבודת הריצוף תיעשה על ידי הקבלן. התרשמתי כי השכן לא נתן דעתו לעלות העבודה, לא שאל ולא בירר בנוגע לה, פנה שוב ושוב ולא קיבל הסכמה מסודרת ואישור לתחילת ביצוע העבודות. במהלך אותה תקופה, בהעדר אישור של השכן לביצוע העבודות בפועל, לא יכול היה הקבלן להיכנס לדירתו, והתובעים שמתגוררים בדירה שבקומה מתחת, ממשיכים וסובלים לנזקי רטיבות מתמשכים.
אפנה, לצורך ההמחשה, לפניות אלו: מכתב השכן לקבלן מיום 23.09.13, (נספח 1 לתצהירו), בה בקשה לאריחים משולבים משני גדלים. הקבלן שלח לשכן מכתב ביום 28.01.14 עם שמות אריחי הסטנדרט לצורך בחירה (נספח 6 לתצהיר השכן), ושוב חזר השכן וביקש אריחים משולבים משני גדלים (נספח 7 לתצהירו).
למרות שהקבלן חוזר ומציין כי לא מדובר באריחי סטנדרט במכתב מיום 28.01.14 (נספח 8 לתצהיר השכן), טען השכן בתשובה כי קיבל הסכמה ל
"אריחים אחרים"
(מכתב מיום 28.01.14 – נספח 9 לתצהירו) ועל אף שלא קיבל אישור לכך, המשיך ודרש כי הריצוף יהיה באריחים בגודל 45/45. לא מצאתי פנייה אחת בין שלל המכתבים שצורפו לתצהיר השכן – שתיעד והעלה על הכתב את בקשותיו, דרישותיו, תגובותיו והתייחסותו למכתבים שקיבל – לפיה הוא מסכים לריצוף הדומה לקיים, על מנת למנוע עיכוב מיותר. במקום זאת, התכתובת נמשכת על פני חודשים ארוכים, לרבות מכתב התראה לקבלן שנשלח במסגרת שיתוף פעולה בינו לבין התובעים בספטמבר 2014.
בנוגע למכתב ההתראה שהוכן בשלב בו היה שיתוף פעולה בין התובעים והשכן: הנוסח הועבר לעיונו של השכן על ידי התובעים. השכן החזיר תגובה והתייחסות, כאשר הוא מבהיר כי לשיטתו
"המכתב מצוין ויש לשלוח אותו לקבלן"
(נספח 22 לתצהירו). זאת, על אף שלא נכללה בו טענה שניתנה על ידי השכן הסכמה לריצוף סטנדרט 33/33, וחרף זאת לא בוצעו העבודות. העדר ההתייחסות לעניין זה מחזקת את המסקנה כי השכן לא נתן הסכמה לריצוף זהה לזה שהיה במרפסת, אלא עמד על כך שהריצוף יבוצע באריחים שונים מהקיים.
17.
בתשובה לשאלה שהוצגה לשכן, אם יוכל להראות סיכום מסודר לפיו אושר לו לקבל ריצוף משולב בשני גדלים של אריחים, השיב השכן
"אני סיכמתי עם אורטל טלפונית"

(עמ' 68, שורה 35). מיד לאחר מכן, העיד השכן כי אורטל
[פקידת הקבלן – ר.ה.]

"תמיד אמרה בתשובה למייל שהעניין הועבר לטיפול ותודה רבה... אמרה שהועבר לטיפול ואני מחכה לתשובה מהקבלן"
ואישר כי לא קיבל אישור לריצוף משולב:
"נכון, וגם לא אמרה הפוך"
(עמ' 69, שורות 1-8).
העדרה של טענה כזו מכל תכתובת ופניה של השכן לקבלן, מעידה כי לא ניתנה הסכמה כאמור. על כן, אני קובעת כי לא עלה בידי השכן להוכיח שקיבל אישור כלשהו לריצוף שאינו תואם לריצוף שהיה בדירתו מלכתחילה.
18.
היה בידי השכן לקצר את ההליך ולמנוע את התמשכות המחלוקת, באופן שיביא לביצוע העבודות בשלב מוקדם הרבה יותר מזה שבו הם נעשו בפועל, דהיינו, רק לאחר ובעקבות הגשת התביעה. לטעמי, השכן לא פעל רק בדאגה בתום לב לזכויותיו, אלא בהתנהלותו עיכב את ביצוע התיקון, שיכול היה למנוע את המשך חדירת הרטיבות לדירת התובעים.
נראה כי לו היה השכן, בפשטות, מאפשר לעובדי הקבלן להיכנס לדירה ולבצע את העבודות, בהסכמה לריצוף מחדש לאחר מכן בריצוף הדומה לקיים, היה בכך למנוע את המשך הנזק לתובעים, באופן שיחזירו את מצב המרפסת לקדמותה לאחר ביצוען – ייתכן שהיה נמנע כל הצורך בהליך זה.
19.
השכן קיבל מהקבלן מכתב ביום 28.10.13, שנושאו
"עיכובים בתיקון הרטיבות..."
(נספח 4 לתצהירו), אולם בחר להתעלם ממנו. בל נשכח כי השכן דאג להשיב ולכתוב, לפנות ולדרוש, כאשר סבר שהדבר יקדם את ענייניו. מדובר בבעל דין נורמטיבי, המתנהל ומתנסח בכתב באופן ראוי ואף למעלה מכך. אין כל הסבר מדוע התעלם מאותו מכתב התראה, ואף לא פנה בתהייה מדוע יש להזהירו מפני עמדה תיאורטית שלכאורה אפשרית בעתיד, אולם לשיטתו לא התרחשה כלל.
20.
העובדה שבתחילה התכוונו התובעים לפעול ביחד עם השכן כנגד הקבלן, אינה מונעת את זכותם לתבוע מהשכן נזקים, כאשר לא עלה בידיהם לקדם את התיקון בשיתוף פעולה. ב"כ השכן טען בסיכומיו (עמ' 85, שורות 20-21), בהתייחסותו לדרישה שהפנה לקבלן לקבל ריצוף שונה מזה שהיה בדירתו קודם:
"מותר לאדם, ואפילו יש לו זכות גם אם היה רוצה לעשות ריצוף כזה או אחר, ברמה המשפטית, למרות שזה לא היה המצב"
. ככל שהשכן סבור שיש לו זכות להעלות דרישות כנגד הקבלן, הרי שבוודאי, יש לתובעים זכות להעלות טענות כנגד השכן, שעיכב (אף אם הדבר היה בתום לב, ואולם בהתחשב בנסיבות שפורטו לעיל) את ביצוע עבודות התיקון, ובכך גרם להמשך הנזק הבלתי ממוני שנגרם להם.
שיתוף הפעולה בתחילת הדרך אינו מהווה ויתור התובעים על האפשרות למצות את זכותם כנגד השכן, כאשר קיימת להם זכות כזו. השכן לא שינה מצבו לרעה בשל שיתוף הפעולה והכוונה לפעול יחד לא גרמה לו לכל נזק, למעט במספר עניינים ספציפיים שלא מצאתי שהם משמעותיים דיים כדי לפטור את השכן מאחריות להתנהלותו. השכן שילם חלק משכר המומחה אליו פנו במשותף בשלב הראשונה, 1,062 ₪; השתתף בשכר מומחה בית המשפט ובדיקת הצפה שנדרשה במהלך ביצוע העבודה, כפי שפורט בסוף סיכומיו של השכן.
אחריות חברת האיטום
21.
כאמור, בשל הסכם בין הקבלן לחברת האיטום, בו התחייבה האחרונה לבצע את העבודה ולשפות את הקבלן על כל נזק שיגרם, הגיש נגדה הקבלן הודעה לצד שלישי.
התברר במהלך ניהול ההליך, כי בשנת 2013 בוצעה השחלה של נקז נוסף במרפסת דירת השכן על ידי הקבלן. אמנם, הקבלן טען כי חברת האיטום הוזמנה ופעלה לאטום סביב את המרפסת במקום ביצוע העבודה, אולם הדבר לא נתמך בכל ראיה, והוכחש על ידי חברת האיטום. התרשמתי שחברת האיטום הופתעה מאד כאשר התברר שנעשתה עבודה זו, ובשל כך ביקשה לבטל הסדר דיוני שהיה בינה לבין הקבלן (כפי שפורט לעיל).
מהראיות עולה שהקבלן פעל מול השכן ומול התובעים, בלי לזמן ולערב את חברת האיטום, ולא ברור הטעם לכך, כאשר לכאורה נזקי רטיבות מעידים על ליקויים באיטום, שהאחריות להן על חברת האיטום על בסיס חובותיה המקצועיות, וכן בשים לב להסכם בין החברות.
22.
עדותו של מר אבי עופר, מנהל הקבלן (להלן: עופר), לא היתה משכנעת. בחקירתו הנגדית לב"כ התובעים ציין כי דרישת השכר לשינוי הריצוף היתה בבחינת "שדרוג", אולם לא ידע להעריך את שווי ההפרש, והגיע למסקנה זו על בסיס דבריה של הפקידה אורטל (שלא זומנה לעדות), ואף לא ידע לומר מה אמרה אורטל (עמ' 41, שורות 21-29). בחקירתו הנגדית חזר מספר לא מבוטל על התשובה
"אין לי מושג"
או
"לא זוכר"
, לרבות בעניינים שכמנהל החברה, היה עליו להיות מעורב, לברר ולהתייחס עניינית. בעניין ההתנהלות מול חברת האיטום, לא ידע להשיב מי קיבל את ההחלטה להכניס נקז נוסף למרפסת השכן (עמ' 48, שורות 12-14), ואף לא ידע להתייחס לעובדות שפורטו בתצהירו (שם, שורות 22-25). עופר טען מחד גיסא כי היה צורך להכניס נקז נוסף למרפסת בשל מים עומדים, וזו היתה החלטה מקצועית של החברה אם פעלו כך, אולם מאידך גיסא, לא ידע להשיב אם ניתן לתקן את אותה תקלה בדרך אחרת (עמ' 48, שורות 15-33).
זאת ועוד: עופר העיד, לכאורה מידיעה אישית, כי חברת האיטום ביצעה עבודות איטום לאחר הכנסת הנקז הנוסף (עמ' 49 שורה 3) אולם מיד לאחר מכן התברר כי אין לו כלל ידיעה בעניין זה (שם, שורות 7-8). עופר לא זימן נציג מחברת האיטום לפגישה שנערכה עם התובעים והשכן, ולא סבר שיש מקום לערב את חברת האיטום כאשר ניסו לקבוע מועד ולתאם ביצוע התיקון במרפסת דירת השכן (עמ' 49), ואף לא ידע להשיב על שאלה ספציפית אם פנה לחברת האיטום בשלב כלשהו (עמ' 50, שורות 19-21). עופר בחר לצרף לתצהיר טבלה של קריאות דיירים, שככל הנראה אינה מלאה ואינה כוללת את הקריאות הטלפוניות. ההתרשמות הכוללת מעדותו של עופר היתה של העדר מקצועיות, ובשל כך, אין לבסס עליה ממצאים עובדתיים.
23.
מר בלאל מרעי (להלן: בלאל) היה העובד שביצע בפועל עבודות תיקון בדירת השכן. התרשמתי כי העד רואה עצמו כבעל מקצוע עצמאי, מבין ומתמצא, שיכול לקבל החלטות על פי שיקול דעתו ויודע מה עליו לעשות, וכיצד (עמדתו תומצתה בעמ' 56, שורה 25). בלאל אישר שלאחר שביצע את החלפת הנזק לא ביצע שוב בדיקת הצפה (עמ' 56, שורות 7-10). חרף טענתו של בלאל כי הוזמן עובד של חברת האיטום, לא טען כי זימן את עובד האיטום בעצמו, ואין כל אסמכתא ותמיכה בטענה כי היה זימון כזה. גם לא הונחה תשתית עובדתית התומכת בטענה כי הגיע עובד איטום להשלים ולתקן את האיטום שנפגע בזמן החלפת הנזק. נראה כי בלאל, שהוא פועל של הקבלן, פעל על דעת עצמו, והרושם הוא שלא ביקש וקיבל אישור של חברת האיטום לאחר הכנסת הנקז, על אף שזהו בעל המקצוע המוסמך לטפל בתחום זה.
24.
הטבלה שצורפה (לתצהיר של בלאל) נערכה על ידי הפקידה אורטל, שלא זומנה לעדות. במצב זה, לא הובא עד שיכול היה לאשר כי מדובר בטבלה מקיפה ושלמה, שלא נשמט ממנה מידע בנוגע לפניות נוספות וקריאות של דיירים בכלל, וקריאות של בעלי הדין בהליך זה בפרט.
25.
המהנדס מר יריב פלדשטי,ין העובד כמנהל פרויקטים אצל הקבלן (להלן: מנהל הפרויקטים,) למעשה לא ידע דבר לעניין מושא המחלוקת מידיעה אישית, וכל ידיעותיו מקורן בבלאל (עמ' 57, שורה 9). למעשה, מנהל הפרויקטים ביקר לדבריו בדירת התובעים רק לאחר שהחל ההליך המשפטי, (שם, שורות 9-12), ונראה כי עדותו, שהיא בעיקר עדות מפי השמועה על בסיס דברים שמסר עד אחר, אינה תורמת נדבך משמעותי להכרעה דנן.
26.
לסיכום עניין זה: העדויות מטעם הקבלן הראו על התנהלות לא מקצועית, בלא תיעוד מלא, ללא הזמנות עבודה בכתב, ליקוי הרישום על תלונות ותיעוד לא מלא הנוגע לתיקון תקלות וטיפול בפני
ות הדיירים.
המסקנה העולה מעדי הקבלן היא כי בוצעה עבודה של החלפת נקז, בלא שזומן נציג חברת האיטום על מנת לבדוק ולתקן אם היתה פגיעה באיטום של עבודה זו, ויש אפשרות ממשית כי בשל כך נגרמה – או למצער, החריפה – בעיית הרטיבות בדירת התובעים. מעבר לכך, התברר כי התלונות על הרטיבות הועלו רק לאחר שבוצעה עבודת הוספת הנזק. גם בשל כך, על פי מאזן ההסתברות ומבחן הסבירות, יש לקבוע כי עבודה זו גרמה לפגיעה באיטום שהיה קיים, ובשל כך חדרה רטיבות לדירת התובעים.
27.
חרף האמור, אינני סבורה כי ניתן לקבוע שכל ליקויי הרטיבות נובעים באופן מוחלט מהעבודה של הכנסת הנקז. אפנה לעניין זה למוקדי הרטיבות בדירת השכן, שנמנו בחוות דעתו של מומחה בית המשפט (עמ' 13-15 לחוות הדעת הראשונה): מוקד ראשון מתחת לנקז במרפסת; מוקד שני סמוך למעקה המרפסת; מוקד שלישי בתוך סף הוויטרינה בחדר המגורים, המחברת בין הסלון למרפסת; ומוקד רביעי מתחת לרצפת הסלון.
בשל העובדה שלא ניתן לבסס קביעות על ראיות ועדי הקבלן, כמפורט לעיל, אני קובעת כי שלושה מוקדי הרטיבות הראשונים, הקרובים וקשורים למרפסת, יכולים להיות תוצאה של העבודה המאוחרת לאיטום שבוצע, קרי, הכנסת הנקז. זאת, מאחר שהקבלן הנושא בנטל להוכיח את ההודעה שהגיש כנגד חברת האיטום, לא הוכיח כי היה פגם באיטום שאותר ותועד במרפסת, לפי אותה עבודה שבוצעה על ידו. בנוסף, כאמור לעיל, הקבלן לא עמד בנטל להוכיח כי עובד חברת האיטום זומן ונדרש לבצע איטום משלים, לאחר הכנסת הנקז.
28.
שונה הדבר בכל הנוגע למוקד הרטיבות הרביעי, מתחת לרצפת הסלון באזור המקורה. לא הונח בסיס לקביעה כי מקור רטיבות זה בדירת השכן נובע מעבודות הכנסת הנקז, ועל כן, במבחן של מאזן ההסתברויות, יש לקבוע כי מקורו בפגם באיטום, שבאחריות חברת האיטום. בנוגע למוקד זה, לא מצאתי כי יש בחוות הדעת של דניאל סופר שצורפה לראיות חברת האיטום, כדי לשנות את המסקנה האמורה.
הצדדים לא ביררו עם מומחה בית המשפט איזה חלק של עבודות התיקון נובע מכל אחד ממוקדי הרטיבות בדירת השכן, ובשים לב למכלול הנסיבות מצאתי לחלק את האחריות בחלוקה יחסית לפי מספר מוקדי הנזק הרלבנטיים, ומכאן, כי חברת האיטום נושאת באחריות ל- 25% מהנזק, והקבלן ל- 75% ממנו.
29.
לאותה תוצאה ניתן להגיע גם בדרך ניתוח שונה: בעת ביצוע עבודות התיקון, קבע המפקח שלא היו מספיק נקזים במקום. המפקח לא זומן להיחקר על תוכן הדו"חות שערך במהלך ביצוע עבודות התיקון. מדובר במפקח שמונה לצורך ליווי עבודות התיקון בהסכמת הצדדים ובנסיבות אלו, אין כל סיבה לסטות מהאמור בדו"חות שהוגשו על ידו.
אף אם אקבל את טענת חברת האיטום, כי מספר הנקזים וגודלם מתאים להוראות התקן, הרי שהתקן מהווה הנחיית בסיס מינימאלית. חברת איטום היא בעלת שיקול דעת ומומחיות, ועליה לפעול באופן מקצועי לשלב את כל הרכיבים הנדרשים לביצוע איטום אופטימלי. דבר זה עולה, בין היתר, מההסכמה שפורטה בהסכם בין החברות.
אמנם, לטענת חברת האיטום, הנקז הנוסף הוכנס בניגוד לתכנית המקורית. עם זאת, לא הוכח כי אחרי שניתן טופס 4, נדרש שינוי תכנית או אישור רשמי לצורך הכנסת נקז נוסף, או כי יש פגם בניסיון לבצע תיקון כזה בשלב מאוחר לאחר השלמת הבנייה, ככל שעולה צורך בכך.
מאחר שלכאורה, הבעיה בניקוז היא שהולידה את הצורך להשחיל נקז נוסף, הרי שהנזק שנגרם בשל ביצוע עבודה זו מוטל בשיעור מסוים גם על הגורם לפגם "המקורי", שאלמלא הוא, לא היה צורך בביצוע עבודת תיקון, לא היה נפגם האיטום וכל הנזקים היו נמנעים.
30.
בנסיבות המקרה דנן, אני סבורה שיש לחלק את הנזק בין שני הצדדים, כפי שנפסק בע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבנין נ' ס.ע.ל.ר חברה לבנין בע"מ, פ"ד נב(1) 210 [1995], בעמ' 227-226:

"נראה כי רצוי להימנע מלקבוע מבחנים קשיחים לחלוקת הנזק ובמקום זאת להיעזר בשורה של מבחני עזר וקריטריונים שיסייעו בחלוקה צודקת של הנזק בכל מקרה על פי נסיבותיו. בחלוקת הנזק יש להביא בחשבון את היחס בין חומרת ההפרות של הצדדים, ראוי להתחשב במידת האשם שדבק בפעולותיו של כל אחד מהם, ויש להשוות את התרומה הסיבתית של כל אחת מההפרות לנזק. במקרים מסוימים יש מקום להבחין בין המשקל שניתן לאינטרס ההסתמכות של הצדדים לבין זה הניתן לאינטרס הציפייה. במקרים אחרים יש מקום לבחון אם מטעמים של מדיניות משפטית ראוי להטיל על צד אחד לחוזה אחריות רבה יותר. שיקולים אלו ואחרים יובאו בחשבון כשהמטרה היא חלוקה צודקת של הנזק בהתחשב במאפייניו של המקרה הנדון."
ברע"א 9488/02 חן שחר נ' עטיה גד [23.03.2005], חזר בית המשפט העליון וקבע, כי ניתן לחלק את האחריות לנזק ולייחס אשם תורם במישור החוזי, וציין כי:
"יש לזכור כי בחינת התנהגותם של בעלי הדין במערכת היחסים הספציפית, מגלה לא פעם כי זהויות ה"מפר" וה"נפגע" אינן חד משמעיות, וכי יישום הולם של עקרון תום הלב הוא מוצדק במקרים שבהם תרמה התנהגותו של הניזוק לאי קיום החוזה על ידי המזיק ..."
ובע"א 3912/90
eximin s.a
, תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פררארי בע"מ
, פ"ד מז(4) 64 [1993], בעמ' 85-84 נקבע כי:
"אין ספק כמובן, שחלוקת האחריות בענייננו עולה בקנה אחד עם רעיונות של מוסר, צדק ואי עשיית עושר שלא כדין, שהמשפט הישראלי בכלל ודיני החוזים (ובכלל זה חוזי מכר) בפרט, שואבים מהם. כאשר שניים גרמו לנזק, אין זה הוגן ואין זה מוסרי שהאחד יישא במלוא נזקו של האחר. מדוע יזכה צד לחוזה בפיצוי מלא על נזק שנגרם גם עקב התנהגותו הטיפשית וחסרת תום הלב? יתר על כן, בחלוקת האחריות ביניהם יהיה כדי לעודד תום לב או זהירות מצידם של שני הצדדים לעסקה."
גם לפי מבחן של חלוקת האשם, תוך בחינת עקרונות של מוסר וצדק, אני סבורה כי חלוקת החבות שפורטה לעיל (75% לקבלן ו-25% לחברת האיטום) היא ראויה בנסיבות העניין.
עלות ביצוע העבודות
31.
חברת האיטום ביצעה את העבודות בעצמה. זאת, על אף שבהסכמה הדיונית אשר קיבלה תוקף של החלטה, ולא בוטלה למעט לעניין חלוקת העלות בין הצדדים לה, נקבע, על פי הצהרת ב"כ קבלן (עמוד 8 לפרוטוקול שורה 25), כי העבודה תבוצע
"באמצעות קבלן מטעמנו שנשכור אותו."

חברת האיטום היא זו שהתקשרה בפועל עם קבלן חיצוני וצרפה קבלות הנוגעות לכאורה לביצוע התיקונים כדלקמן (כל הסכומים להלן כוללים מע"מ): קבלה של מנופי עמית בסך 1,755 ₪; קבלה של קבלן שיפוצים הום וורק מיום 31.7.17 בסך 50,000 ₪; קבלה של קבלן השיפוצים הנ"ל מיום 30.8.17 בסך 58,500 ₪. סכומים אלה מסתכמים בסך של 110,255 ₪ (שהם 94,235 ₪ לא כולל מע"מ).
חברת האיטום טענה כי בפועל נשאה בעלות כוללת של 135,414 ₪ כאשר ההפרש מתייחס לעלות עבודת עובדיה שלה, בהתאם ליומני עבודה שצורפו כנספח א' לתצהיר מנהלה, מר חיים חזלה.
32.
מאחר שההסכמה היתה כי העבודות יבוצעו באמצעות קבלן חיצוני, הרי שביצוע חלק מהעבודה על ידי עובדי חברת האיטום חרגה מאותה הסכמה. בנוסף, לא הוגש יומן העבודה כראיה, ואף לא הוגשה חוות דעת כלכלית הנוגעת לעלות עבודת עובדי חברת האיטום. אמנם, יומן העבודה צורף לבקשה שהוגשה בתיק, אולם מדובר במסמך פנימי שהפיקה חברת האיטום בעצמה, ועל כן אף אם היה מדובר בראיה שהוגשה כדין, הרי שלא ניתן היה לתת לה משקל מהותי.
בנסיבות אלו, קשה ללמוד על פי בסיס ראייתי אובייקטיבי מהי העלות שנדרשה כדי לבצע את אותן עבודות שהיה צורך בהן, בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט. עוד קשה לקבוע כנתון חשבונאי מה שווי העבודות שלא בוצעו שנכללו בחוות הדעת, ומה שווי העבודות שבוצעו מעבר לעבודות אליהן התייחס מומחה בית המשפט.
כאמור בהחלטה מיום 30.01.18 הצדדים לא פנו ולא ביקשו לפנות למומחה בית המשפט על מנת שיעריך את עלות ושווי העבודות שבוצעו בפועל. על אף האמור באותה החלטה, לפיה פניה כזאת עשויה היתה למנוע את המחלוקת לעניין שווי העבודות, גם לאחר מתן אותה החלטה, לא היתה פנייה כאמור או בקשה לעשות כן. הצדדים אף לא ביקשו לזמן את המומחה להיחקר על חוות דעתו.
33.
נתתי דעתי לטענות הקבלן באשר לקבלה המאוחרת יותר של הום וורקס. מדובר בתהיות ופקפוק בנכונות ובאמיתות התשלום כפי שהוא עולה מהחשבוניות. החשבוניות עצמן, ביחד עם עדות מנהל חברת האיטום, יש בהן כדי לשכנע, במאזן ההסתברויות, כי מדובר בסכומים שהוצאו בפועל. אלו טענות שהטוען להן (הקבלן)נ חייב להוכיחן, ולא היתה כל מניעה כי יפנה לבצע בירור – ואף לזמן לעדות ככל שחשב שיש מקום לעשות כן – את הגוף שהפיק את החשבוניות. בנסיבות אלו, לא אתחשב בהוצאות נוספות אלו, מעבר להוצאות ששולמו לגורמים חיצוניים.
34.
כפועל יוצא, מצאתי להעמיד את העלות של ביצוע עבודות התיקון הנדרשות על הסכומים כפי שפורטו בחשבוניות שצורפו, המעידות על תשלום בפועל לגורמים חיצוניים, בסך של 110,255 ₪.
הנזקים / הפיצוי לתובעים
35.
התובעים טענו כי הפחיתו מדמי השכירות אשר גבו מהשוכרים בשל ליקויי הרטיבות. על אף טענה זו לא הביאו מי מהשוכרים למסור עדות בבית המשפט ולא צרפו את הסכמי השכירות שמהם ניתן ללמוד שדמי השכירות הופחתו בשלב מסוים במהלך ההשכרה לשוכרים הראשונים (עמוד 31 שורות 20-21). אף לא הובאה ראיה על בסיסה ניתן לקבוע כי בהסכם השכירות לשוכרים הבאים, בוצעה הפחתה מדמי השכירות בשל העדר האפשרות לעשות שימוש בחדר בו היה מוקד נזילה גדול (עמוד 31 שורות 22-24). בשל כך, אינני פוסקת לתובעים פיצוי בגין הפסד דמי שכירות בתקופה בה הדירה היתה מושכרת.
התובעים מבקשים פיצוי בגין ירידת ערך עבור התקופה שבה הבית היה מושכר (עמוד 32 שורה 19) ובנוסף לכך, הם עותרים לפיצוי בגין נזק בלתי ממוני, בשל עגמת נפש שנגרמה להם, בתקופה שבה הם התגוררו בדירה שבה ליקויי רטיבות משמעותיים.
36.
כאמור בחוות הדעת של המומחה שנהב, נגרמה ירידת ערך זמנית, בשל אבדן ההנאה מהשימוש בדירה עד לפתרון בעיית הרטיבות בסכום ממוצע של 400 ₪ לחודש. התובעים הבהירו כי הם נכנסו לגור בדירה בסוף שנת 2014 (עמוד 38 שורה 7), לאחר עזיבת השוכרים וביצוע שיפוץ. מאחר שהתובעים בחרו שלא לפרט את התאריך המדויק שבו נכנסו להתגורר בדירה, אני קובעת כי הם זכאים לפיצוי החל מחודש ינואר 2015. התיקון הושלם בפועל ככל הנראה בסביבות חודש ספטמבר 2017, אז בוצע הביקור האחרון של המפקח (כאמור בפרוטוקול עמוד 11 שורות 14-15).
אני סבורה כי הסכום שקבע המומחה בגין ההפחתה בהנאה מהדירה, יכולה וצריכה לשמש כנתון רלבנטי לצורך חישוב הנזק הבלתי ממוני. מכאן, כי מדובר ב- 33 חודשים שבהם זכאים התובעים לפיצוי בגין הפגיעה בהנאתם מהשימוש בדירה, בסך של 13,200 ₪.
37.
מצאתי, בכפוף לאמור להלן בנוגע להודעה לצד שלישי שנשלחה כנגד השכן, לחייב את הקבלן לשאת במלוא הנזק שנגרם לתובעים כאמור לעיל.
בדומה, לנוכח התנהלות השכן מול התובעים, ומאחר שלא חייבתי את השכן לפצות את התובעים בגין נזקיהם, אין מקום לקיזוז הוצאות השכן בגין המומחה אליו פנו במשותף. לא הוגשה תביעה שכנגד על ידי השכן כנגד התובעים ואינני מוצאת לנכון לחייב את התובעים להשיב לשכן את הוצאותיו אלה.
ההודעה לצד שלישי מטעם הקבלן כנגד השכן
38.
ב

פסק דין
זה לעיל (פסקאות 16-20) הבהרתי מדוע, לשיטתי, תרם השכן בהתנהלותו לעיכוב בביצוע עבודות התיקון בדירת התובעים. חרף זאת, מצאתי שלא לחייב את השכן לפצות את התובעים שכן התקלה בבסיסה נובעת מאחריות הקבלן וחברת האיטום כפי שפורט.
את אחריות השכן לעיכוב "ותרומתו" לנזקי התובעים בשים לב למשך הזמן שבו נפגעה הנאתם מהשימוש בדירה, לקחתי בחשבון בדיון בהודעה לצד שלישי שהגיש השכן נגד הקבלן. בשל כך, אני דוחה את ההודעה לצד שלישי של הקבלן כנגד השכן, בכפוף לאמור בהמשך.
ההודעה לצד שלישי מטעם הקבלן כנגד חברת האיטום
39.
בהתאם לחלוקת האחריות שנקבעה לעיל, על הקבלן לשאת ב- 75% מילות ביצוע עבודות התיקון הנדרשות כפי שקבעתי לעיל (110,255 ₪), דהיינו, 82,869 ₪. מאחר שהקבלן שילם לחברת האיטום מתוך הסכום האמור סך של 42,120 ₪ (כפי שנקבע בהחלטה מיום 30.1.18), על הקבלן להשלים ולשלם את יתרת התשלום לידי חברת האיטום.
בנוסף, שילמה חברת האיטום למפקח אטד עבור עבודת הפיקוח סך של 2,925 ₪. בקבלה נרשם "תשלום 2 מתוך 2", ובשל כך, אני מניחה כי את התשלום הראשון גבה המפקח מהקבלן, באותו סכום. לנוכח חלוקת האחריות והואיל ועל חברת האיטום לשאת רק ברבע מהסכום, על הקבלן להשיב מחצית מהסכום ששילמה חברת האיטום, קרי, 1,463 ₪.
40.
ריכוז הסכומים מביא לתוצאה כי על הקבלן להשיב לחברת האיטום סך של 42,212 ₪ (כולל מע"מ), בכפוף לאמור להלן באשר לזכות הקיזוז הנוגעת להשתתפות חברת האיטום בפיצוי התובעים.
כפועל יוצא, מתקבלת ההודעה לצד שלישי של הקבלן כנגד חברת האיטום בחלק היחסי של האחריות שנקבעה כי חברת האיטום נושאת בה, כמפורט לעיל.
הודעת צד שלישי בעילה הנוספת של השכן נגד הקבלן
41.
תקנה 216(3) לתקנות סד"א פורשה כך שנתבע רשאי ליתן הודעה לצד שלישי גם על יסוד עילה שאינה זהה לעילת תביעתו של התובע נגד הנתבע, ובלבד ששתי העילות – עילת התביעה ועילת ההודעה – נובעות ממערכת עובדתית אחת ומעוררות שאלה או פלוגתא משותפת, שמן הראוי להכריע בה גם כלפי הצד השלישי. (ר' א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 793 (2012); ע"א 6381/00 עו"ד יורן קפון נ' חברת מעונות מרכז התרבות בע"מ, פ"ד נו(1) 425 [2001]).
כן נקבע, כי
"הסעד המבוקש בהודעה לצד שלישי אינו חייב להיות זהה לסעד המבוקש בתביעה העיקרית, ובלבד ששני הסעדים ינבעו ממערכת עובדתית אחת וממחלוקת משותפת שראוי להכריע בה במסגרת דיונית אחת."

(ע"א 10978/04, אבנר כלפה נ' רזיה זהבי [28.06.2005]).
בענייננו, יש מערכת עובדתית ושאלות משותפות בין המחלוקת הנוגעת לעילת התביעה של השכן כנגד הקבלן לבין המחלוקת שהביאה להגשת התביעה, ועל כן, מצאתי לנכון לדון בהודעה לצד שלישי שהגיש השכן, כנגד הקבלן.
42.
השכן טען כי עובדי הקבלן הגיעו לדירתו מספר רב של פעמים לצורך תיקון פגמים וליקויים, ובין היתר, בשל שלוליות מים שנקוו במרפסת בשל בעיה בניקוז. אחד התיקונים שביצע הקבלן היה הוספת נקז מתחת לריצוף במרפסת הדירה, מעל לדירת התובעים.
הטענה של אובדן הנאה מהמרפסת לאורך כל התקופה שעד להשלמת התיקונים מוגזמת: למעט בימים שבהם ירד גשם בכמות משמעותית שהביאה להיקוות שלוליות במרפסת, לא היתה כל מניעה כי השכן ישתמש במרפסת, למטרות לה יועדה.
נראה, כי אכן סבל השכן מעוגמת נפש בשל הצורך שבביצוע תיקונים בדירתו ובמרפסת הדירה, בין לפני הגשת התביעה והן במהלך התיקונים אשר בוצעו במהלך ניהול ההליך. עם זאת, וכאמור לעיל, נראה כי השכן אחראי במידה לא מבוטלת לעיכוב בביצוע.
לטענה בדבר הנזק הממוני, לא הובאה כל ראיה באשר להפסד שכר או ניצול ימי חופשה בתשלום, או כל הפסד כספי אחר, ועל כן, לא ניתן לפסוק לטובת השכן פיצוי בגין אלו.
43.
לקחתי בחשבון את התנהלות השכן והחיוב שהוטל בשל כך על הקבלן כלפי התובעים, ומנגד, את הטרחה, עגמת הנפש ובזבוז הזמן שנגרמו לשכן בשל נושאים שהם באחריות הקבלן. אני מחייבת את הקבלן לשלם לשכן פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין הנזק הבלתי ממוני שנגרם לו.
הוצאות המשפט
44.
כאמור, נקבע שווי עבודות התיקון שבוצעו בסך של כ- 110,000 ₪. שווי זה יש לקחת בחשבון בפסיקת הוצאות המשפט המגיעות לתובעים בשל ניהול ההליך. מומחה בית המשפט קבע כי היו בדירתם 4 מוקדי רטיבות אשר היה צורך לתקן. התיקון ארך זמן של מספר שבועות והשלמתו נדרשה בטרם קודם ההליך. הרושם הוא שעיקר המחלוקות לאחר ביצוע התיקון נגעו לצדדים האחרים להליך, שכן אם היו צדדים בהליך זה רק התובעים והקבלן, נראה שניתן היה להשלים את ההליך ולהביא למתן הכרעה סופית – ייתכן שאף בהסכמה – במועד מוקדם משמעותית.
45.
אני קובעת כי התובעים זכאים להוצאות משפט בסכומים כדלקמן:
הוצאות התובעים בגין הצורך בניהול ההליך המשפטי לרבות התייצבות לדיונים, הכנת תצהירים, טרחה ובזבוז זמן, בסך של 3,000 ₪ כל אחד.
אגרת בית המשפט מחושבת באופן יחסי לשווי עבודות התיקון שבוצעו בצירוף הפיצוי שנפסק לתובעים (123,445 ₪ סך הכל) – בסך 3,086 ₪.
הוצאות בגין קביעת ירידת הערך: בשל הפער העצום בין הערכת מומחה התובעים (השמאי סידאווי) לבין קביעת מומחה בית המשפט, יישאו התובעים בהוצאות המומחה מטעמם בנושא ירידת הערך. הוצאות התובעים בגין הצורך בחוות דעת בתמיכה לכתב התביעה: באשר להוצאות בגין קביעת הליקויים והתיקונים הנדרשים: התובעים זכאים להחזר ההוצאות עבור הוצאותיהם למהנדס מרדכי בס, וכן עבור חלקם בשכר טרחת מומחה בית המשפט ובשכרו של המפקח (ככל שנשאו באלה). על מנת לפסוק את סכום ההוצאות על התובעים להגיש בקשה לשומת הוצאות ביחד עם החשבוניות הרלבנטיות, בתוך 7 ימים ממועד קבלת פסק הדין. בהעדר בקשה מתאימה בתוך המועד שנקבע, יחשבו התובעים כמוותרים על יתרת הוצאותיהם לעניין זה.
בנוסף לאמור, אני פוסקת לתובעים שכר טרחת עו"ד.
שקלתי את מכלול הנסיבות ולקחתי בחשבון את אלה: סכום התביעה שנדרש והסכום שנפסק; משך ההליך ומספר הדיונים; הוראת סעיף 512 לתקסד"א. אני פוסקת לתובעים שכ"ט עו"ד בסכום של 18,000 ₪.
בהוצאות התובעים יישא הקבלן בלבד, כאשר הוא זכאי להשבה מחברת האיטום בשיעור של 25% מכל הסכום בו חויב כלפי התובעים, בשים לב לשיעור אחריותה לנזק שבבסיס התביעה. את סכום ההשבה רשאי הקבלן לקזז מהסכום שהוטל עליו לשלם לחברת האיטום לנוכח הוצאות חברת האיטום בגין עבודות התיקון שבוצעו.
46.
הוצאות משפט לשכן: נתתי דעתי להתנהלות השכן שהביאה לעיכוב בביצוע עבודות התיקון בבית התובעים ולפער בין הפיצוי שדרש השכן בהודעה לצד שלישי כנגד הקבלן (10% בלבד מהסכום שנדרש)לבין הסכום שנפסק לטובתו. בשל אלה, אינני פוסקת לטובת השכן הוצאות משפט בהודעה לצד שלישי שהגיש ואינני מחייבת אותו בהוצאות משפט לטובת התובעים. בהליכים שבהם השכן צד להם, כל צד יישא בהוצאותיו.
47.
הוצאות משפט לקבלן בהודעה לצד שלישי שהוגשה נגד חברת האיטום: קבעתי כי על חברת האיטום מוטלת אחריות, על אף שבשיעור נמוך משמעותית מאחריות הקבלן. משמעות קביעה זו היא כי ההודעה לצד שלישי ששלח הקבלן לחברת האיטום נדחתה ברובה. שקלתי אם חרף עניין זה, יש לחייבה לשלם הוצאות משפט לקבלן בגין הצורך במשלוח ההודעה לצד שלישי, והגעתי למסקנה כי התשובה לכך שלילית. מצאתי פגם בהתנהלות הקבלן לפני הגשת התביעה, ואף במסגרת ניהול ההליך, בהקשר של אי מסירת המידע הנוגע לביצוע העבודה הנוספת של הכנסת נקז, עבודה שלעניינה, נקבע כי היא גרמה לפגיעה באיטום מרפסת דירת השכן. מאחר שהמידע לא נמסר לחברת האיטום טרם הושג ההסדר הדיוני, נדרשה חברת האיטום בהגשת הבקשה לביטול אחד מרכיבי ההסכמה הדיונית. קבעתי בסיום ההחלטה באותו עניין כי הוצאות הבקשה יובאו בחשבון בסיום ההליך. על בסיס התוצאה בהכרעה זו, לפיה אין מקום לחלוקה שווה של עלות התיקונים בין הקבלן לחברת האיטום, ובשים לב למכלול הנתונים והעובדות, אינני מחייבת את חברת האיטום בהוצאות משפט לטובת הקבלן.
סוף דבר
48.
התביעה מתקבלת כנגד הנתבעת 1, אשר תשלם לתובעים את הסכומים הבאים: פיצוי בגין נזק בלתי ממוני בסך 13,200 ₪ והוצאות משפט בסך 24,086 ₪. ככל שיוגשו חשבוניות בגין הוצאות המומחים ששילמו התובעים, ייפסקו הוצאות משפט נוספות כאמור לעיל.
התביעה נגד הנתבע 2 נדחית
, ללא צו להוצאות.
ההודעה לצד שלישי של הנתבעת 1 נגד הנתבע 2 נדחית
, ללא צו להוצאות.
ההודעה לצד שלישי של הנתבע 2 לנתבעת 1 מתקבלת בחלקה
, באופן שעל הנתבעת 1 לשלם לנתבע 2 פיצוי בגין נזק בלתי ממוני בסך 5,000 ₪.
ההודעה לצד שלישי של הנתבעת 1 כנגד צד ג'2 מתקבלת חלקית
. הנתבעת 1 תשלם לצד ג' 2 את יתרת חלקה בעלות ביצוע עבודות התיקון בסך 42,212 ₪ בכפוף לחשבונית מס כחוק שתמסור צד ג' 2 (מעבר לחשבונית שהוצאה בגין התשלום שבוצע בעבר), בקיזוז חלקה של צד ג' 2 (25%) בפיצוי שנפסק לתובעים (החישוב ייערך על בסיס תשלום כולל בסך 37,286 ₪, קרי, סך של 9,322 ₪, בתוספת חלק יחסי דומה מהוצאות המשפט הנוספות, ככל שייפסקו לטובת התובעים, כאמור לעיל).
זכות ערעור כחוק.

ניתן היום,
ח' אייר תשע"ט, 13 מאי 2019, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 45807-08/15 אברהם חדש, דינה מימון נ' יצחק עפר חברה לבניין ופתוח בע"מ, אבינועם מנחם, בן לאומן בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 13/05/2019)