פסקי דין על עמותת מכבי עירוני קריית אתא | פסקי דין על אהרון אזולאי | פסקי דין על ניר ענבי | פסקי דין על יהודה בן אמו

10414-12/18 סעש     13/05/2019




סעש 10414-12/18 עמותת מכבי עירוני קריית אתא, אהרון אזולאי, ניר ענבי נ' יהודה בן אמו








בית דין אזורי לעבודה בחיפה


סע"ש 10414-12-18



לפני: כב' השופטת

קרן כהן


נציג ציבור (עובדים)
מר סאבר שהאב

נציג ציבור (מעסיקים)
גב' אבישג שדות


המבקשים
:
הנתבעים
1. עמותת מכבי עירוני קריית אתא
ע.ר 580370930
2. אהרון אזולאי
3.
ניר ענבי
ע"י ב"כ עו"ד רן לוין
-
המשיב
:
התובע
יהודה בן אמו

ע"י ב"כ עו"ד מני פדאל




פסק דין
(הנתבעים 2 ו-3)

1.
לפנינו בקשה לסילוק התביעה כנגד המבקשים 2 ו-3 על הסף.

2.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי דין הבקשה להתקבל
, כפי שיפורט להלן.

3.
תחילה נציין כי ההלכה היא שסעד הסילוק על הסף יינתן במשורה. ובלשונו של בית הדין הארצי[1]

:

"סעד המחיקה על הסף הוא סעד קיצוני ובית הדין אינו נוהג בו אלא במקרים חריגים. בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק תביעה על הסף ומעדיפים להורות על בירור העניין לגופו, על פני סילוק התביעה על הסף... וכבר נפסק כי 'בית-דין זה אימץ את ההלכות במשפט הכללי שיצאו מבית-המשפט העליון לעניין מחיקה על הסף, על-פיהן יש לנהוג בזהירות ולבחון בקפדנות את העובדות והטענות המופיעות בתביעה, וכל אימת שניתן לתקן פגם בתביעה אין למחקה על הסף'... בהתאם, 'נטיית בתי הדין לעבודה הינה לנהוג בזהירות יתירה וביד קמוצה בבואם להכריע בבקשה לסילוק התביעה על הסף'... זאת, מן הטעם ש'מחיקה על הסף אינה הדרך המועילה; אין היא מועילה מבחינה דיונית... ואין היא טובה ליחסי עבודה'; ו'על מנת שלא לשלול מבעל דין לממש את זכותו המשפטית' "
.

4.
כידוע, במסגרת הדיון בבקשה לסילוק התביעה על הסף אין בית הדין בוחן אם התביעה נגד המבקשים 2 ו-3 תוכח אלא רק אם פורטו בכתב התביעה עובדות וטענות שאם יוכחו תתקבל התביעה.

5.
עיון בכתב התביעה מעלה כי הסעיפים הנוגעים למבקשים 2 ו-3 הם סעיפים 6, 7, 8 (הראשון) ו-9 (השני). וזהו לשון הסעיפים:
"6.
למיטב ידיעת התובע, נתבע 2, מר אהרון אזולאי
, הינו חבר ועד ויו"ר העמותה שהינה הנתבעת 1 ומודע להפרות חוקי העבודה במסגרת העסקתו של התובע.
7.
למיטב ידיעת התובע, הנתבע 3, מר ניר ענבי
, הינו רואה חשבון של העמותה שאמון על הכנת והפקת תלושי השכר, והיה מודע לעבירות על חוקי העבודה בעניינו של התובע.
8.
.....

לאורך כל שנות עבודתו של התובע אצל הנתבעת, לא שולמו לו זכויותיו ואף הנתבעים הוסיפו חטא על פשע כאשר החל משכר אוקטובר 2016, הופחתה משכורתו של התובע ב-300 ₪ ונרשם לו באופן פיקטיבי 300 ₪ עבור נסיעות.
בנוסף בשכר חודש ספטמבר 2016 נרשם תשלום עבור בית הבראה וימי חופש, אולם רישום זה הינו פיקטיבי, כיוון שתלוש שכר עבור חודש אוגוסט 2016 לא הופק, ותלוש ספטמבר 2016 כולל בתוכו את שכר אוגוסט 2016 ועל כן לא שולמו בית הבראה וימי חופש כפי שנרשם.
.......
9.
הנתבע הפר ברגל גסה את תנאי עבודתו של התובע, ושחק את התובע עד דק, לצד ניצול פושע של כניעותו כעובד"
.

6.
עיון בכתב התביעה מעלה כי לא בו פורטו עילות תביעה אישיות נגד המבקשים 2 ו-3. אין חולק כי המבקשים 2 ו-3 לא העסיקו את המשיב באופן אישי וכל הטענות בנוגע לקיומם של יחסי עובד ומעסיק היא כנגד המבקשת 1. כמו כן, לא פורטו עילות תביעה אחרות נגד המבקשים 2 ו-3 כגון: הרמת מסך או הטלת אחריות אישית כנגדם בגין התנהלות שלא במסגרת המבקשת 1.
טענות המשיב שהמבקשים 2 ו-3 הם חברי ועד המבקשת 1 ומודעים לעבירות על חוקי העבודה, הן טענות כלליות שאף אם יוכחו לא יהיה בכך כדי לבסס עילת תביעה אישית נגדם. עצם היותם של המבקשים 2 ו-3 חברי ועד המשיבה 1 ואחד מהם אף רואה חשבון שלה, אינם יכולים לבסס נגדם עילת תביעה אישית, אף יוכחו פגמים כלשהם בהתנהלות. מעסיקתו של המשיב היא המבקשת 1 והיא זו שאחראית לתשלום כל זכויותיו, ככל שלא שולמו.
אי לכך, לא מצאנו כי יש באמור בכתב התביעה כדי לבסס עילת תביעה נגד המבקשים 2 ו-3.

7.
נוסיף, כי בתגובה לבקשה ציין התובע שכל רצונו הוא שזכויותיו ישלמו והפנה לשני סעיפים לביסוס עילות התביעה נגד המבקשים 2 ו-3: האחד, סעיף 14 לחוק הגברת האכיפה, התשע"ב-2011 והשני, סעיף 29 לחוק חופשה שנתית. על אף שעילות תביעה אלו לא פורטו בכתב התביעה, נדון בהן ונראה כי אף בהן אין כדי לבסס עילת תביעה נגד המבקשים 2 ו-3.
7.1.
לעניין סעיף 14 לחוק הגברת האכיפה
– סעיף זה דן באחריות מנהל כללי למניעת הפרות. וכך קובע הסעיף:

"(א)
המנהל הכללי של תאגיד שהוא מעסיק חייב לפקח ולנקוט את כל האמצעים למניעת הפרה של הוראת חיקוק המנויה בתוספת השנייה בידי תאגיד.
(ב)
הפר תאגיד הוראת חיקוק המנויה בתוספת השנייה, רשאי הממונה לשלוח למנהל הכללי התראה ולפיה עליו לפקח על נקיטת אמצעים בידי התאגיד להפסקת ההפרה המפורטת בהתראה או למניעת הישנותה, בפרק הזמן הנקוב בהתראה.
(ג)
לא ננקטו אמצעים כאמור בהתראה, חזקה היא שהמנהל הכללי בתאגיד הפר את חובתו לפי סעיף קטן (א), וניתן להטיל עליו עיצום כספי בשיעור של 50% מסכום העיצום הכספי שהיה ניתן להטיל על יחיד המעסיק עובדים שלא במסגרת עסק, משלח יד או פעילות ציבורית, בשל אותה הפרה, אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו"

(ההדגשות הוספו – ק.כ)
.

המשיב טען כי המבקשים 2 ו-3 לא פעלו לסילוק ההפרה, למרות פניות מצדו של המשיב, והוסיפו חטא על פשע כאשר שינו את תלוש שכרו של המשיב בניגוד לחוק. כלומר, המשיב מבסס את עילות התביעה נגד המבקשים 2 ו-3 על הוראות סעיף 14 לחוק להגברת האכיפה.

עיון בסעיף 14 לחוק הגברת האכיפה מעלה שמדובר בסעיף הנוגע להטלת עיצום כספי על מנהל כללי של תאגיד על ידי הממונה על קיומם של הוראות החוק. "הממונה" מוגדר בסעיף 2 לאותו חוק כ'מפקח עבודה בכיר שמינה שר התעשייה והמסחר'. כלומר, אין בהוראת סעיף 14 לחוק להגברת האכיפה כדי לבסס עילת תביעה נגד המבקשים 2 ו-3 הנמצאת בסמכותו של בית הדין, שכן ההליך הנוכחי הוא הליך אזרחי ואילו הוראות סעיף 14 לחוק נוגעות להטלת עיצום כספי על ידי גורם אחר שמונה לכך.
לפיכך, הוראות סעיף 14 לחוק להגברת האכיפה אינן רלוונטיות לעניינו ואין בהן כדי לסס עילת תביעה נגד המבקשים 2 ו-3.

7.2.
לעניין סעיף 29 לחוק חופשה שנתית, התשי"ד-1951
– סעיף זה דן באחריותם של חבר הנהלה ושל מנהלים, וזה לשונו:

"חברה, אגודה שיתופית או כל חבר אנשים אחר שלא נתן חופשה לפי חוק זה או לא שילם, בלי צידוק מספיק ותוך זמן המתקבל על הדעת, דמי חופשה, פדיון חופשה או תמורת חופשה, רואים כאשם בעבירה גם כל חבר הנהלה, מנהל או פקיד של אותו חבר אנשים, ואפשר להביאו
לדין ולהענישו כאילו עבר הוא את העבירה, אם לא הוכיח אחד משני אלה:
(א)
שהעבירה נעברה שלא בידיעתו;
(ב)
שנקבע בכל האמצעים הנאותים כדי להבטיח שהוראות חוק זה בקשר לעבירה הנדונה יקוימו"

(ההדגשות הוספו – ק.כ)
.

המשיב טען כי המבקשים לא הוכיחו שהעבירה נעברה שלא בידיעתם ושעשו על שביכולתם כדי להבטיח שהוראות חוק זה יקוימו
.

אף הוראות סעיף זה אינן מבססות עילת תביעה נגד המבקשים 2 ו-3. סעיף זה דן באחריות של חברי הנהלה לדאוג שיינתנו חופשות לעובדים וישולם להם בעדן או שישולם לעובדים בסיום העסקתם פדיון חופשה או תמורת חופשה. הפרת האחריות עלולה לבסס עילת תביעה פלילית נגד חברי ההנהלה. כאמור, ההליך דנן הוא הליך אזרחי ולכן לא ניתן לבסס את אחריותם של המבקשים 2 ו-3 על סעיף הקובע עילות פליליות.

7.3.
בנסיבות אלה, גם בסעיפים שפורטו בתגובת המשיב אין כדי לבסס עילות תביעה נגד המבקשים 2 ו-3 המצויות בסמכותו של בית הדין במסגרת הליך זה. משכך לא מצאנו כי אם יתוקן כתב התביעה וייטענו טענות אלה, יהיה בכך כדי לבסס עילת תביעה אישית נגד המבקשים 2 ו-3.

8.
מן המקובץ עולה כי בכתב התביעה ובתגובה לבקשה לא פורטו עילות תביעה נגד המבקשים 2 ו-3 הנמצאות בסמכותו של בית הדין במסגרת הליך זה. לפיכך, משאין חולק כי המבקשים 2 ו-3 לא העסיקו את המשיב במישרין ומשלא פורטו עילות תביעה נגדם בכתב התביעה, אין כל יריבות משפטית בינם לבין המשיב ולכן יש להורות על סילוק התביעה כנגדם על הסף.

סוף דבר
9.
הבקשה לסילוק התביעה נגד המבקשים 2 ו-3 - מתקבלת.

10.
המשיב (התובע) יישא בהוצאות המבקשים 2 ו-3 בסכום של 3,000 ₪ (1,500 ₪ לכל אחד מהם). הסכום ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, ח' אייר תשע"ט, (13 מאי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.




מר סאבר שהאב
נציג ציבור (עובדים)

קרן כהן
, שופטת

גב' אבישג שדות
נציגת ציבור (מעסיקים)

[1]

ע"א (ארצי) 408/07 מדינת ישראל – כהן, (לא פורסם, 13.2.2008).







סעש בית דין אזורי לעבודה 10414-12/18 עמותת מכבי עירוני קריית אתא, אהרון אזולאי, ניר ענבי נ' יהודה בן אמו (פורסם ב-ֽ 13/05/2019)